ויסעו מהר השם... מה הפורענות בזה? - א | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום שירה בציפורה רפואה שלמה כהרף עין

ולא תזדקק לרופאים

ולא לתרופות

ותזכה לבנים צדיקים לעבודתו יתברך מהרן.

אמן.

פרשת בעלותך

ויסעו מהר ה' דרך שלושת ימים

בארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלושת ימים

לתור להם מנוחה.

הוא היה אומר

לא עליך המלאכה לגמור

ואייתה בן חורין להיבטל ממנה.

כלל גדול נאמר כאן

בטבע האדם

כשהוא רואה שהמלאכה מרובה לפניו

ורחוק הוא שיזכה להשלימה

מקל ומעליו את עולה של המלאכה

מאחר שבין כל השלימה לא יוכל.

אם אדם

עומדת לפניו מלאכה לעשות

והוא רואה

שזה ייקח הרבה זמן, מלאכה מרובה

וקשה לו להאמין שהוא יזכה לסיים אותה ולהשלים אותה

אז זה גורם לו שהוא מקל בזה

מאחר שהוא בלאו הכי לא יכול להשלים

אז מה לי להתייגע ולהמשיך

אם בלאו הכי אני לא מסיים?

לא פעם נשמע מהאנשים

בן כה ובן כה איני רואה שאצליח בדבר

אז למה לעמוד?

גם אם אני אשב ואני אלמד אני אהיה תלמיד חכם.

גם אם אני ארצה להדר במצוות, אין לדבר סוף. אתה יודע כמה זה מצוות וכמה זה דקדוקים וכמה זה...

בכל דבר הוא מייאש את עצמו,

שי! כמה מלאכה יש פה וכמה זה... בלאו הכי אני לא אגיע להשלמה שלנו.

וכך קורה כאשר אדם זוכה, זוכה,

לראות את ההתחייבויות הגדולות שמחייבת התורה

על ידי לימוד המוסר.

כשאדם לומד מוסר, אז הוא מתחיל להבין כמה התורה מחייבת.

בלי זה הוא סתם. הוא החליט לקיים מצוות, הוא החליט להאמין במה שזה,

והוא החליט.

ומתי שהוא מחליט אחרת, הוא מחליט.

אבל המוסר לא מניח לך, הוא מייסר אותך, הוא אומר לך מה צריך לעשות באמת, לא קונצים, לא משחקים,

לא בערך.

אז אם הוא מגיע לזה,

והוא זכה להבין את ההתחייבויות שיש לו

בקיום התורה והמצוות,

הוא עלול לבוא לרפיון

בעמלו

כי אחרי שהוא מבחין

מה גודל החיובים של התורה,

ולפי דעתו

זה רחוק שהוא יזכה להשלים את חובתו,

הוא עלול לבוא להקל

מעליו את עולם המלאכה, מלאכת שמיים.

לכן, אמר לנו התנא הקדוש,

לא עליך המלאכה לגמור.

אומנם

המלאכה מרובה,

אבל הגמר מלאכה לא מוטל עליך.

אתה חייב לדעת

מה נדרש ממך.

החובה, למעשה,

היא לא להגיע לגמר מלאכה,

אלא לכל אשר בכוחך להגיע.

מי אתה בן חורין? להיבטל ממנה.

המלאכה המרובה אין בה לשחרר אותך ולהניע לך מקום להיבטל ממנה. היות ואני לא יכול לסיים את המלאכה, אז אני לא מתחיל,

או אני מתרפא.

גדולה הסכנה במחשבה הזו,

כי כיוון שאדם בא לכלל רפיון בעבודה,

אז הוא מאבד סייעתא דשמיא לגמרי.

והוא נמצא שמפסיד גם את המעט שהיה חשוב להחזיק בו

על ידי הרפיון וההתרשלות שלו.

כי הקדוש ברוך הוא מלך

עוזר

ומושיע ומגן

למי שיש מעט כוח.

הקדוש ברוך הוא מלך עוזר, עוזר לו.

אין לך מספיק כוח, אין בעיה, אני אעזור לך.

מה הבעיה?

מלך עוזר,

עוזר לו, מסייע לו.

למי שבכלל אין בו להציל את עצמו,

אחד שממש באמת אין לו יכולת להציל את עצמו,

אז השם מושיע,

מושיע אותו.

מתי שהוא נמצא בעת צרה, השם מושיע אותו.

והוא גם מגן,

אפילו לפני שיודע אדם שצריך לעזור לעצמו,

השם מגן עליו

מפני מה שעלול לבוא אליו.

כל זה נאמר אבל במי?

במי שעובד ועמל ומבקש לזכות בדבר.

אבל מי שמזניח את עצמו עם תירוצים שונים,

אז כתוב,

אם הוא לא ירחם על עצמו, מי ירחם עליו?

אם אתה לא מרחם על עצמך, למה שהשם ירחם עליך?

אתה הפקרת את עצמך, החלטת אתה לא לרחם על עצמך.

לא אכפת לך, אתה אומר, אני בלאו הכי,

מה יצא מזה? לא, מה יצא ממני?

אתה לא מרחם על עצמך, אין מי שירחם עליך.

אז מתי השם מלך עוזר ומושיע ומגן? מתי שאתה עושה את כל ההשתדלות

להשיג את הדבר,

לעשות אותו, בלי רפיון.

ואז אל תדאג, לא עליך מלאכה לגמור,

השם יעזר לך.

אבל אל תגיד שבגלל שאתה לא יכול לגמור,

אז אתה בן חורין להיבטל. אין אתה בן חורין להיבטל ממנו.

אז מה חובת האדם?

למעשה, אז מה חובת האדם?

אמרנו את זה בהרצאה האחרונה.

איפה הייתה ההרצאה האחרונה?

ביבנה.

מה אמרנו שם?

המחשבה הראשונית שלך.

יפה מאוד, אברהם הכהן.

זאת אומרת, ההתחלה,

המחשבה הראשונה זה מסור ביד האדם הבחירה לעשות טוב.

ההתחלה היא קובעת.

מה חובת האדם? לעשות

התחלה בעבודה עם כוונה אמיתית, לסיים.

אפילו אם זה ייארך כמה שיארך,

אפילו אם זה נראה רחוק מהשלמה,

אתה צריך לצאת לדרך.

גם מי שמטפס על האברסט, זה בהתחלה מטר ראשון.

גם מי שנוסע לירושלים, זה המטר הראשון,

קילומטר הראשון.

יש להגיע לירושלים מבני ברק, ויש להגיע מטבריה, ויש להגיע מאילת.

אבל כל אחד עושה את הצעד הראשון.

מי שיוצא לדרך,

הסיכויים שלו להגיע.

אבל מי שלא יצא בכלל,

גם כמה קילומטרים.

אז הוא לא יעשה שום דבר.

מהי חובת האדם?

לעשות התחלה בעבודה.

אם שמוע תשמעו

מה אומר רש״י,

מכאן ואילך

יערב לכם

שכל ההתחלות קשות,

כל התחלה היא קשה.

כל התחלה היא קשה.

בעבודת השם.

למה יצר הרע שמתנגד, הוא יודע שאם תתחיל, תעלו לסיים.

אז הוא חייב לעמוד לך בפרונט,

ולא לתת לך להתחיל.

אתם רואים כמה לבטים יש לבן אדם עד שהוא מתחיל.

שוקל כך, שוקל כך, אולי עכשיו לא, אתה יודע מה, נתחיל ביום ראשון.

או כך, תמיד יצר רבא נותן לו כל מיני פתרונות איך לא להתחיל עכשיו,

לא להזדרז, לא להיות זריז ומהיר.

אז אומר רש״י, אם שמוע תשמעו בקולי,

מכאן ואילך יערב לכם.

או, וואו, מי שהולך בדרך השם,

כל כך יערב לו אחר כך בהמשך.

אבל ההתחלות קשות, צריך לדעת.

אתה מחפש את הערבות בהתחלה? לא.

בהתחלה, כשאדם מתחיל ללמוד,

קשה, אני לא מבין.

נו, יש פה מילים שזה,

אני גם לא מבין מה רוצים ממני,

לא מבין מה הקושייה, לא יודע מה התירוץ,

מה זה, ותראה כמה מפרשים, כמה ראשונים, כמה אחרונים, וסיכומים, ולאן נגיד.

אחרי שבן אדם מתרגל, הנה היום אתם לומדים, רש״י,

עם המפרשים,

להבין מה רש״י היה קשה לו, ומה הוא תירץ, ומה הוא אמר.

איזה מתיקות זאת.

אתה כבר יודע שרש״י לא אמר סתם,

ואמר מליבו מה שהוא רוצה.

הכול מיוסד על הדנפז.

הכול,

אתה רואה עשרות מפרשי רש״י שמסבירים

מה היה קשה לרש״י,

ולמה הוא אמר את מה שהוא אמר,

ומניין אמיד מה שאמר,

ואיך זה עומד במבחן הפסוק וכו'.

אז בהתחלה זה קשה, כל התחלות קשות,

אבל אחר כך, מכאן ואילך יערב לכם.

אולם צריך לראות

שההתחלה תהיה כזו שתיתן טעם בעבודה להבא.

מכאן ואילך יערב לכם.

ואם אדם רואה

שאינו נמשך בעבודה, עבודת השם,

סימן שהוא לא התחיל.

כי לא דבר פשוט לעשות את ההתחלה.

לכן אדם רוצה

להתקדם בעבודת השם, והוא מעצמו, אין לו משיכה.

הוא לא רואה תוחלת

במעשיו.

ייקח בן אדם שיש לו מתיקות בתורה,

אוהב תורה,

וזה יכניס בו את הגשמק

ללמוד

בחשק, בערבות.

ערב נא השם אלוקינו את תורתך בפינו ובפיות עמך בית ישראל. ערב, זה צריך להיות ערב.

כשאתה טועה משהו ערב, מוס,

מרציאנו,

אז זה נותן עוד ביס ועוד ביס,

אתה לא גומר, זה מוס.

אז זאת אומרת, צריך שייערב בהתחלה. אם לא עושים פרצום, זה לא הולך.

צריך להיות חכם איך להביא את הערבות כבר מההתחלה.

הגאון רבי ישראל סלנטר אמר,

בשביל ללמוד מוסר, מה צריך, אתם יודעים?

בשביל שאדם יוכל ללמוד מוסר

באופן קבוע, כמו שאנחנו אומרים, מינימום שעה כל יום,

כל יום, כל יום.

ללמוד כמו שאנחנו לומדים, לא לקרוא.

ללמוד,

לפרק את זה, להבין את זה,

להשליך את זה עלינו,

לא על אחרים.

עלינו.

מה צריך בשביל ללמוד מוסר? אתם יודעים מה הוא אמר?

200 שקל.

500 שקל.

אלף שקל?

לא יודעים.

הרווחתי אלף.

צריך ללמוד שנתיים מוסר

בשביל להתחיל ללמוד מוסר.

להבין שאתה צריך מוסר, ובלי מוסר אי אפשר שבן אדם יוכל לעמוד

במה שהתורה מבקשת ממנו,

להבין מה היא רוצה ממנו וכו'.

שנתיים מוסר אתה צריך ללמוד בשביל להבין שאתה צריך מוסר.

כמה אנשים בורחים ממוסר, לא רוצים, מה פתאום? כי המוסר טופח להם בפנים, מראה להם את הבלוף של החיים שלהם,

איך הם חיים.

אתה חרדי בכלל?

במה אתה חרדי?

בוא תקרא מה כתוב פה. מה אתה עושה?

איפה אתה במידות שלך?

איפה אתה בדרך ארץ שלך? איפה אתה בדקדוק שלך? איפה ההתבוננות שלך?

פתאום אדם רואה שהוא חירום וחירייה.

הוא עושה, הוא עושה מצוות. מה הפירוש? הוא עושה מלא אפילו,

אבל ברוטינה,

בהרגל מצוות אנשים מלומדה,

ועל זה חרף אשם בישראל.

מה, אני צריך אותך קוף?

חקיין?

אז הגאון רבי ישראל סלנטר אמר שצריך ללמוד שנתיים מוסר לדעת, שצריך ללמוד מוסר.

וגם התחלה זו זה לא בקל.

צריך לראות שהתחלה תהיה התחלה,

שהיא כבר תהיה צעד ראשון בתוך העבודה כבר,

ולא להישאר מבחוץ. לא אני לומד מוסר, וקיום המוסר שלמדתי נשאר שם, בספר,

ואני פה.

אז מה עשיתי?

צריך שהמוסר,

איתו אתה הולך ואתה עושה כבר את הצעד הראשון בתוך העבודה,

ולא להישאר מבחוץ.

צריך לקנות בקרבו את יסודי האמונה באופן שתיווצר מזה התחייבות,

על ידי שיבחין בחוש את האמת.

אנשים לא מבינים,

בשביל לרכוש את האמת,

אתה צריך להיות איש אמת.

אם אתה לא מבקש אמת, אתה בעצמך מבקש אמת בכל דבר,

אתה חי בשקר גם בעבודת השם שלך.

בודדים האנשים שמבקשים את האמת.

למה?

כי הם פוחדים.

האמת תגיד להם דברים שאולי הוא לא יעמוד בהם,

אולי הוא לא ירצה לעמוד בהם,

אולי זה יהיה קשה לו.

למה להקשות?

למה לדעת כל דבר? עזוב, מה שאני יודע זה מספיק לי.

ככה אנשים אומרים, מה שאני יודע זה מספיק לי.

מה אתה יודע בכלל?

מה ששמעת מאנשים וראית, זה נקרא שאתה יודע?

לא מבקשים אמת.

לא מבקשים אמת.

מה עמוד בה אנשיו?

שמעו את ההקלטה שהרב מרדכי גלאי משבח,

שאין שחיטה יותר מפוארה מאשר השחיטה שאנחנו עושים.

וגם השבוע הרב קנייבסקי

קיבל מאיתנו בשר.

אז זאת אומרת,

והם התרעמו.

מה יש לכם לתרעם?

אז הוא הסביר להם דבר-דבר למה השחיטה הזאת היא הכי מפוארה. אף אחד לא עומד בזה.

אף אחד לא עומד בזה, לא מתכוון לעמוד בזה.

כי אם יעמדו בזה יהיה להם מעט ולא יוכלו להתפרנס, אפילו לשלם משכורת לשני אנשים.

במקום שיגידו על זה, כן, גם אנחנו נעשה ככה.

לא, הם ימשיכו בשלהם. ולא מעניין אותם לא אמת ולא שקר, כי הם שקרנים.

וזה רק הם.

הרב הראשי לישראל יצחק יוסף אמר שהבדץ,

השחיטה שלהם והזה וזה והסרחות שלהם והכל זה פחות מהספרדים.

ואחד מגדולי הרבנים השוחטים המובהקים התרעם,

אמר צריך לתבוע אותו תביעה ייצוגית.

איך הוא משקר ואומר שדברים כאלה?

אף אחד לא מקפיד.

לא אלו ולא אלו.

ואם יעשו תביעה ייצוגית נגדם,

יוכיחו שהם מרמים את כל הציבור.

וזו תביעה ייצוגית חבל על הזמן.

מה שאתם אומרים,

זה לא נמצא במציאות. זה לא מהדרין ולא רבנות ולא בטיח. שום דבר זה.

מעבירים שרחות ורירים והכול, וסכינים, והרגשים וכולי.

הכל בלוף.

כמו שאמר הרב עבדיה יוסף, כמו שאמר הרב עמאר, כמו שאמרו כולם.

ספרדים אמרו, אשכנזים אמרו.

אבל ממשיכים לאכול מאותן השגחות, כאילו השגחות,

אותן פתקאות, לא השגחות, אותן פתקאות.

אוכלים.

מישהו מחפש את האמת? מה פתאום?

מי צריך את האמת?

האמת עולה יקר.

בשר אמיתי עולה יקר.

יש הרבה הפסדים, הרבה צוות.

עבודה, לא עם ערבים.

רק יהודים עושים את הכל מלוועתם עם השגחה לאורך כל התהליך עד הסוף.

בהקפדות.

לא מליחה של ערבים.

לא בשר נתעלם מן העין, משאירים אותו הפקר.

לא.

אז זה עולה יקר, מה לעשות? בשר חרטא עולה בזול.

למה מתגלים רמאויות וזה ואין ולא? זה בזול, בזול. ואז אפשר למכור בזול.

אם אדם ישמע שיהלום,

שלוש קראט,

מוכרים אותו באלף שקל,

הוא יאמין שזה אמיתי?

ישר הוא מבין, זה מזויף.

אז אם מוכרים לך כאילו ב-17, ב-18, ב-אני לא יודע מה,

מה זה?

זה קרוב מאוד למחיר שכבר של העוף החי.

אז זאת אומרת,

כל בר-דעת היה אמור להאמין.

ושתמיד יש אספקה והכול.

אנשים לא מחפשים אמת.

אנשים נוח להם בשקר.

שקר זה טוב.

שקר זה טוב.

זה נותן לך מרחב תמרון.

אתה יכול לאכול מזה, מזה. אתה לא נתקע בחתונות.

תמיד אתה יכול לאכול.

איזה כיף.

תמיד.

אתה יכול להיכנס לכל מסעדה, אתה יכול... הכול, אתה כל המרחב פתוח.

ואתה יכול להגיד סמוך על סמוך.

לא ספק ספקה, אלא סמוך על סמוך של סמוך.

אין בעיה.

סומך נופלים.

ככה אדם חי בשקר, מבסוט. הוא דתי.

הוא קורא לעצמו דתי.

אבל אם נשמע את החמישה דיסקים שהוצאנו,

והוא לא עוין.

הוא לא עוין.

הוא ניטרלי.

הוא שומע את הנתונים ובודק אותם.

תכף ומיד, בהתחלת הדיסק הוא יבין שכבר הכול אמת.

הרי יש שויטים

של ראשי הכשרויות שאומרים שלא לאכול תעשייתי.

הם בעצמם אומרים

והם בעצמם מוכרים.

נו.

אז זאת אומרת, בן אדם שטיפה יש לו רצון לחפש את האמת,

מגלה אותו מיד.

קשה לקבוע מהי התחלה.

אבל נראה שגם זו התחלה טובה

אשר הקדים השם יתברך לישראל,

לפני קבלת התורה.

אתם ראיתם

אשר עשיתי למצרים

ואשא אתכם על כנפי נשרים

ואביא אתכם אליי.

מאחר שראיתם רוב חיבתכם לפניי,

תבינו מזה מה רוב טוב צפון לכם

אם תשמעו בקולי.

הנה,

התחלה,

השם אומר לנו, אתם ראיתם, ראיתם

בעיניים

את אשר עשיתי למצרים.

ראיתם? זרקתי לכם את המצרי שעינה אתכם לרגליים?

כל אחד קיבל את המצרי שעינה אותו ושעיבד אותו לרגליים.

העפתי אותו מהים ישר לרגליים שלכם.

אז אתם ראיתם, נכון?

את אשר עשיתי למצרים.

ואשא אתכם על כנפי נשרים.

חמלתי עליכם כמו שהנשר חומל על גוזליו

ואביא אתכם אליי, להר סיני,

לתת לכם את התורה.

ומאחר שראיתם רוב חיבתכם לפניי, שהפלאתי ביניכם לבין המצרים, אותם הרגתי, הקיתי, עשיתי,

ואותכם הושעתי וגאלתי.

אז תבינו מזה מה רב

טוב צפון לכם

אם תשמעו בקולי.

זה עוד כשלא שמעתם בקולי

עשיתי לכם. כשהייתם עוד במ״ט שערי טומאה,

ורק כשאמרתם שתי מצוות, בדמייך חיי, בדמייך חיי,

דם מילה ודם פסח,

תראו כבר מה עשיתי בשבילכם.

שתי מצוות.

עכשיו אם תשמעו בקולי כמה רוב טוב צפון לכם.

אז ההכרה בטוב הצפון

כשמקיימים את התורה,

כבר לראות את זה,

את הפתיחה הזאת, את ההקדמה הזאת,

זאת ההקדמה שהקדימו לישראל לפני קבלת התורה.

מפה הם אמרו נעשה, ונשמע.

נעשה.

קודם כל נעשה, מה שאתה אומר נעשה.

אחר כך נשמע.

קודם כל נעשה.

זה יהודי.

וכך כתב במסילת ישרים.

יסוד החסידות

ושורש העבודה התמימה הוא

שהאדם,

זה בדילוג,

לא נברא

אלא להתענג על אדוני וליהנות מזיב שכינתו,

שהעולם הזה אינו כשלעצמו אלא פרוזדור והכנה לזכות בתענוג האמיתי והעידון הגדול

שבכל העידונים בעולם הבא.

זהו.

כל מה שאנחנו נעשה בעולמנו זה, זה רק הכנה לקראת התענוג הנצחי הזה.

זה העולם של מעבר,

זה מקום המבחן.

הצלחת במבחן, אשריך לאן תגיע?

לא הצלחת במבחן, יכול להיות מבחן חוזר,

גלגול חוזר.

זה כבר מקרה טוב יחסי.

עכשיו אנחנו מגיעים לפסוק שפתחנו איתו,

ויהי בנשוא הארון.

אז כתוב, ויסעו נהר אדוני דרך שלושת ימים,

וארון ברית אדוני נוסע לפניהם דרך שלושת ימים,

לתור להם מנוחה.

על הפסוק ויהי בנשוא הארון כתב רשי

עשה לו סימנים מלפניו ומלאחוריו.

יש נונים בספר תורה בשני פסוקים.

שני נונים.

לומר שאין זה מקומו.

זה כאילו כמו שאנחנו עושים סוגריים.

שני נונים.

ולמה נכתב כאן?

אם זה לומר שאין מקומו כאן,

אז למה נכתב כאן? תשים אותו במקום. למה פה?

כדי להפסיק בין פורענות לפורענות.

אם יש שתי פורענויות,

אז ורווח תשימו,

שלא יהיה ברצף.

כתב הרמב״ן,

ולא פירש לנו הרב,

הרמב״ן כותב על רשי,

ולא פירש לנו הרב, רשי,

מה הפורענות הזו שהוא צריך להפסיק בה.

אבל עניין המדרש הזה מצאו אותו בהגדה.

איפה הוא מצא את זה, רשי? בהגדה. לא אגדה כמו של ביאליק,

ולא אגדות אורבניות.

כשכתוב אגדה,

זה כמו בה, הגדה.

שזה דברים שהם אמת לאמיתה, לא כמו שאומרים אגדה. בכוונה הם אומרים אגדות,

בשביל לעשות את כל אגדות חז״ל,

כאילו הם אגדה, סיפורים, מעלמא.

אבל זה אגדה מלשון אמת ברורה ויציבה.

שנסעו מהר סיני בשמחה.

כתוב ויסעו מהר אדוני,

דרך שלושת ימים.

אז מה כתוב?

שנסעו מהר סיני בשמחה

כתינוק

הבורח מבית הספר!

אפשר לרמוז את זה במה שכתוב, ויסעו מהר.

מהר זה מהר.

אפשר היה להגיד ויסעו מסיני.

למה צריך להגיד מהר סיני? יודעים שהם היו שם?

אלא מה, מהר זה גם אותי עוד מהר.

אז הוא אומר ככה, נסעו מהר סיני בשמחה כתינוק

הבורח מבית הספר.

למה צריך לברוח מבית הספר?

אמרו שמא ירבה וייתן לנו מצוות.

אם נשאר פה עוד, מי יודע, אולי יעמיסו עלינו עוד מצוות. בוא, בוא, בוא, בוא.

זהו.

וזהו, ויסעו מהר השם, שהייתה מחשבתם להסיע עצמם משם,

מפני שהוא הר השם.

פה זה הר השם.

הר השם, פה נותנים לך את המצוות.

אז אם אתה בורח משם, אז כבר זהו. משם יוצאת תורה לישראל, מהר השם. אבל אם אנחנו לא נהיה שם, לא יהיה יותר.

שלום.

אז זהו, חתכנו פה במספיק. די, די.

זאת פורענות ראשונה.

פורענות. איפה? אבל עוד לא הייתה פורענות. מה קרה להם? לא זה.

זו נקראת פורענות ראשונה.

ישראל קיבלו בבת אחת בסיני תרייג מצוות.

לא,

כך שתיים, עוד שבוע, עוד שתיים.

טראח! 613 מצוות.

בום טראח, מה שנקרא. 613 מצוות.

והקדוש ברוך הוא עשה להם כך.

למה?

לזכות אותם מהר בתורה כדי שיוכלו מיד להיכנס לארץ.

בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצרו.

אבל על קהל השם מוטל אז בבת אחת עול כזה של תרייג מצוות

והם חששו שמא ייתן להם עוד מצוות.

ואז נכבד עליהם מסעם למעלה מיכולתם.

ושמחו לנסוע מהר סיני מפני שהוא הר השם.

וכיוון שהם נכשלו בכך,

באו אחר כך לפורענות שנייה ושלישית שכבר מבוארות בהמשך הפרשה.

כשאתה בורח מהשם

ואתה לא רוצה יותר עול,

או כשאתה עושה חשבונות,

אם אני אתחיל במלאכה אני לא אגמור,

אז בשביל מה לי כל כך להתאמץ?

כשאתה מתחיל ברפיון, כשאתה בורח מעול, ממצוות,

זה מביא פורענויות.

כי הגנה שלך

זה עשיית רצונו יתברך.

כי כשאתה עושה רצונו יתברך, אז הוא מלך, עוזר ומושיע ומגן.

לכן,

על האדם לראות שלא יתרפא בנשיאת עול.

צריך להיות מוכן לסבול כל העול.

והקדוש ברוך הוא לא תובע מהאדם מה שלא ביכולתו.

אבל אל תשים גבול ותגיד אתה בעצמך,

די,

מכאן והלאה אני כבר לא יכול.

לא יכול, די.

לא יכול.

זה פריקת עול.

זה פריקת עול.

די. אני הולך לישון.

די.

בזה מונחת

סטייה מכל יסוד האדם,

שיסוד האדם זה לעבוד כפי כוחו.

זה לא בעיה להגיד כל רגע אין לי כוח, אין לי כוח. מה בעיה להגיד אין לי כוח? שתי מילים, אין לי כוח.

מה קרה?

ואם בזה נכשל האדם,

אז הוא גם מאבד מה שבכוחו ועלול ליפול ממדרגה אחר מדרגה,

כי כל היסוד של האדם זה לעמל יולד.

למה נולדנו?

לעמל. איזה עמל?

עמל תורה.

מלאכת שמיים.

לעמול בכל כוחו

ולשאת עליו כל עול שמטילים עליו.

ולהיזהר מרפיון בנשיאת העול.

מה אמר פרעה לישראל? נרפים אתם, נרפים!

מלך בשר ודם לא יכול לראות שעבדים שלו נרפים.

מה זה נרפים?

יש מלך, יש עבדים, העבד צריך לעשות מה שהמלך מבקש, מה זה?

אז אם בשר ודם גמד

יכול לבקש מעם שלם ככה במשך מאות שנים?

מלך מלכי המלכים,

אם הוא מבקש,

מה זה לא פשוט לך שאתה חייב לעשות?

רק ההבדל שם אתה עובד שעבוד, בחינם,

בשביל אבטיח ובצל,

אצל הבורא יתברך, בשביל גן עדן,

מהעולם הזה ולעולם הבא,

לחיי הנצח.

אז מה אתה מתרפא?

אתה מתרפא, אתה מפסיד.

מי מפסיד?

אתה עושה פחות, פחות תפוקה, פחות שכר.

ומה אתה חושש? אבל אין לי כוח.

הנותן ליעף כוח.

ולעין אונים עוצמאי הרבה, אין דבר כזה, אין כוח.

כשיש רווח גדול,

אין דבר כזה, אין כוח.

כשיש רווח גדול,

אם בן אדם

הולך בדרך,

אמרנו כבר את הדוגמה,

ומוצא יהלום, איך הוא מאושר?

איך הוא שמח?

עובר, עוד יהלום.

איך הוא מאושר?

ובסוף התברר לו כנראה שמישהו חבר עם שק

שהיה מלא יהלומים, היה בו חור,

וכל פעם נפל יהלום.

עכשיו הוא מתחיל לאסוף, לאסוף, אז גם הוא צריך שק.

ואז זה מכביד עליו.

אתם חושבים שהוא יתרעם ויגיד, הגזימו,

כמה יהלומים, אין לי כוח לסחוב.

אתה אוסף עוד מצווה,

עוד מצווה,

עוד מצווה,

עוד מצווה, ולא זה.

כל מצווה יותר שאתה עושה, היא יותר קשה.

כי אתה כבר עייף, אתה אומר לו.

אז אם אתה עייף, אתה מקבל פי מאה. פי מאה, כבר אתה לא סוחב.

כבר סוחבים לך בשמיים פי מאה, פי מאה. לא עליך, אתה עושה אחת.

אבל בגלל שהיא נעשית בקושי, אתה מקבל פי מאה.

וכן, על זה הדרך.

יבא ביי, יבא.

כשאתה מגיע למיטה מותש ומתמוטט,

אתה עשיר עצום.

אבל אם אתה הולך לישון בסבבה,

עוד יש לך זמן לעשן ולדבר ונס קפה וזה,

זה סימן שלא עבד כשיר.

בום, טראח!

או, עבדת טוב.

עד כאן שיעור ראשון, תכף יתחיל שיעור שני.