מדוע אהרון מחפש עוד מצוות? | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 30.05.2018, שעה: 07:57
\n
- - - לא מוגה! - - -
\nנציב יום
רון בן ענת עינת
יזכה לרפואת הנפש והגוף מהרה
ושעם ישראל יזכה למשיח בן יוסף ושלא ימות.
דבר אל אהרן
ואמרת אליו
בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות.
רשי,
זיכרונו לחיי העולם הבא,
אומר
למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים?
בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה זה פרשת המנורה,
וקודם למדנו פרשת הנשיאים,
קורבנות הנשיאים בחנוכת המזבח.
למה זה סמוך זה לזה?
לפי שכשראה אהרן
חנוכת הנשיאים
חלשה דעתו
שלא היה עימהם בחנוכה,
לא הוא ולא שבטו.
זאת אומרת,
הנשיאים הביאו קורבנות
קורבנות
לחנוכת המזבח, ולא אהרן
ולא שבטו הביאו,
וחלשה דעתו.
למה הוא לא זכה להביא?
אמר לו הקב' ברוך הוא, חייך
שלך גדולה משלהם.
זאת אומרת, אתה, יש לך מצווה יותר גדולה משלהם,
שאתה מדליק ומתי בנרות.
עד כאן לשונו של רשי.
והרמב״ן שואל,
מה טעם לחלישות הדעת הזו?
והלא קורבנו גדול משל הנשיאים,
שהרי הוא הקריב בימים ההם קורבנות הרבה כל ימי המילואים.
הם הקריבו קורבנות
כל אחד יום אחד,
והוא הקריב ימים רבים.
אז מה הבעיה? למה חלשה דעתו?
וכי מה הוא חסר?
ובאמת, אפילו אם לא היה מקריב קורבנות בימי המילואים,
מה מקום יש לך לשלושת הדעת?
הרי אהרון היה גדול מהנשיאים,
פי כמה.
הוא מושלם במעלותיו.
ואם קורבן הנשיאים לא היה מחויב להקריב,
אז אי-הקרבה לא פגמה מאומה ממעלתו.
אם אתה לא מחויב,
אז מה אתה נגרע?
זה לא פוגם בך כלום,
והמעלה שלך נשארת על מקומה.
אתה לא חיסרת משהו שהיית צריך.
זה לא כמו הנשיאים שהם התאחרו מלתת תרומה, נדבה,
והורידו להם אותיות.
אתה לא מחויב.
אז איך זה פוגע ופוגם במעלה שלך? מה מקום לחלישות הדעת?
ורק הקורבנות, כאילו, חלשה דעתו. מה, אתה לא מביא קטורת?
אתה לא עושה דברים גדולים?
אתה לא מכפר על כל ישראל?
מה?
מה קרה?
מה קרה?
בגמרא בברכות סא',
בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה,
זמן קריאת שמעיה.
והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל,
והיה מקבל עליו עול מלכות שמיים.
בשעה שסורקים את בשרו, קורעים לו את הבשר,
היה מקבל עליו עול מלכות שמיים.
אמרו לו תלמידיו, רבנו,
רבנו, עד כאן,
עד כאן.
אמר להם, כל ימיי הייתי מצטער על פסוק זה,
בכל נפשך,
שהפירוש שלו אפילו נוטל את נשמתך,
ואהבת את השם אלוקיך,
בכל לבבך ובכל נפשך, אפילו בשעה שהוא נוטל את נפשך,
תאהב את השם יתברך.
ואני כל ימיי הייתי מצטער על הפסוק הזה.
אמרתי,
מתי יבוא לידי ואקיימנו?
ועכשיו,
כשבא לידי,
כשלוקחים לי את הנפש,
עכשיו, לזה ציפיתי, ייחלתי,
לא אקיימנו.
והיה מאריך
החול
עד שיצאה נשמתו באחד.
כל ימיו היה מצטער.
כל ימיו. זה כל יום.
כל ימיו.
וזה לא היה צער על חיוב שהוא מחויב בו,
והוא לא יכול למלא אותו.
זה לא איזה מצווה שהוא רוצה לקיים,
שהוא חייב בה,
אבל לא יכול לקיים אותה.
אלא, הצטער על מעלה של מסירות נפש זו
של בכל נפשך.
שאפילו נוטל את נשמתך,
באותה שעה יוכל
לקיים את המצווה הזו, שתגיע לידו, שיהיה לו זכות
שיתקיים בו הדבר הזה.
אז גם כאן צריך להבין,
הרי רבי עקיבא מלא וגדוש בכל התורה כולה.
כולנו יונקים וסופגים מתורתו של רבי עקיבא.
יש לו זכויות לאין שיעור.
וכי כל מעלותיו וכל גדולתו וכל תורתו לא הסביעו אותו.
והוא היה צריך להצטער כל ימיו.
מתי יבוא לידו ויקיים?
מה זה?
וכן מסופר על הגאון מווילנה,
מלאך אלוקים,
שבשעת טירתו בכה על עזיבתו את העולם,
שאפשר בו לזכות במצווה עבור פרוטות.
וכי מה היה צריך הגאון להצטער?
הרי הוא היה מלא במצוות בלי סוף.
מדוע לא רגיש שביעה וסיפוק מלא ממצבם, מרומעם?
והוא בוכה, אני עוזב עולם שבכמה פרוטות אני יכול לקיים מצוות ציצית
ולזכות בזכות זה לגילוי שכינה.
שנאמר, וראיתם אותו בזכות ציצית,
זוכים ורואים פני שכינה.
וזה כמה פרוטות.
פרוטות.
כמה עולה ציצית?
ואפשר לזכות כל כך הרבה.
איזה עולם אני עוזב.
עולם שאפשר לזכות בו כל כך הרבה.
ולכן ארגון שופר מחלק עשרות שנים ציציות, ציציות כל ערב.
אפשר לזכות בפרוטות.
וואו, מה אפשר לזכות?
מה הביאור לעניין?
גם משה רבנו הוריד את התורה לעם ישראל. כל התורה זה על שמו, וכל מצוותינו על שמו, וכל גדול מזכי הרבים שבעולם עוד כולם.
זכה וזיכה את הרבים, זכות הרבים תלויה בו.
לא, הוא רוצה לקיים גם מצוות שבארץ ישראל.
אז הוא מתחנן ומתפלל 515 תפילות
בשביל להיכנס.
מה יש?
הוא אומר, די, רב לך, יש לך הרבה שכר על המצוות, אומר לו הקב' ברוך הוא.
לא, הוא רוצה עוד את המצוות של ארץ ישראל,
מצוות התלויות בארץ.
מה זה?
משה רבנו יודע שמצווה נקראת על שם גומרה.
מצווה נקראת על שם גומרה.
מצווה שאתה מתחיל באחר מסיים נקראת על שם גומרה.
אז הוא מעמיד 3 ערי מקלט
בעבר הירדן, כי הוא לא יכול להיכנס לארץ.
אבל המצווה הזאת לא תתקיים אף פעם עד שיקימו בארץ ישראל עוד 3,
ובאחרית הימים עוד מעט עוד 3.
אז המצווה היא לא, חצי מצווה זה.
והיא לא תיקרא על שמך. הוא אומר, לא, גם חצי מצווה אני עושה.
לא מתרים.
מה קורה פה?
מה קורה פה?
באור העניין,
שהנה מתפללים אנחנו בכל יום,
ברוך אלוהינו שברענו לכבודו.
איי, איי, אם אדם היה זוכר את זה,
שהשם ברא אותו לכבודו.
אתה צריך להיות נציגות של כבוד של הקדוש ברוך הוא.
להיות מכבד השם, כי מכבדי אכבד.
שברענו לכבודו והבדילנו מן הטועים,
ונתן לנו תורת אמת,
וחיי עולם נטעו בתוכנו.
באדם נטועה נשמת חיים.
חיי עולם נטעו בתוכנו זה נשמה שהיא חלק אלוה ממעל.
נפש
שהיא חיה וקיימת לעד.
מקורה ושורשה ממלך
חי וקיים.
ויש מדרגות בחיים.
יש חיי עולם הזה של הרשעים,
שעל זה נאמר, רשעים בחייהם קרויים מתים.
למה?
כי הם ניתקו את עצמם מן השורש,
מחיי הנצח.
הניתוק הזה הוא מוות להם.
הרמב״ן בפרשת אחרי מות על הפסוק
ושמרתם את חוקותיי
ואת משפטיי
אשר יעשה אותם האדם
וחי בהם
אני אדוני.
אומר הרמב״ן
ודע
כי חיי האדם במצוות
כפי הכנתו להם.
מה זה נקרא חיים? מה ערך החיים? מה רמת החיים?
מה מחלת החיים של כל אדם ואדם?
זה נמדד לפי הכנתו למצוות.
איך שהוא מכין את עצמו.
כפי הכנה,
ככה החיים שלו נחשבים.
כי עושה המצוות שלא לשמן,
על מנת לקבל פרס,
יחיה בהן בעולם הזה ימים רבים,
בעושר,
בנכסים ובכבוד.
על זה נאמר בשמאלה
עושר וכבוד.
למסמיעילים בה עושר וכבוד.
אז זאת אומרת, אדם שעושה
לשם קבלת פרס,
לטובות הנאה,
אדם כזה יקבל.
יקבל.
עולם הזה הוא יקבל.
אריכות ימים, יקבל עושר, נכסים, כבוד, יקבל.
אבל הוא בזבז כבר, הוא קיבל שכר.
מה ביקשת? פרס?
ככה.
אז סגרנו. אין יותר בינינו חשבון.
פיטים, פיטים קוראים לזה, פיטים.
וכן אותם אשר הם מתעסקים במצוות
על מנת לזכות בהן לעולם הבא.
יש כאלה שעוסקים במצוות, לא בשביל לקבל פרס,
הוא מייראה.
הוא רוצה עולם הבא, עזוב אותי, אני לא רוצה להסתבך. לא רוצה גיהינום, אני רוצה גן עדן, עזוב אותי.
הם זוכים,
אנשים כאלה זוכים עם הכוונה הזאת להינצל ממשפטי הרשעים, מה שמחכה לרשעים בגיהינום.
ואז נפשם
בטוב תלין.
הם יזכו לגן עדן.
אבל חיי הנצח שלהם,
הם לא דומים לאלה שעכשיו ולאלה שאחריהם.
והעוסקים במצוות מאהבה, לא מאירע.
לא מפחד העונש של גיהינום.
אלא עוסקים מאהבה.
כדין
וראוי.
עם עסקי העולם הזה.
הם גם עוסקים בענייני העולם הזה לפי הצורך והדוחק הנצח.
יזכו בעולם הזה לחיים טובים כמנהגו של עולם,
ובחיי העולם הבא זכות שלמה שם.
למה? כי הם עבדו את השם מאהבה.
לא על מנת שכר ולא מפחד הגיהינום.
מאהבה. אוהבים את השם, השתבח הבורא, ברא אותנו, חייבים לו, צריכים לעשות הכול,
כי זוהי האמת.
והעוזבים,
עכשיו דרגה חדשה,
העוזבים כל ענייני העולם הזה
ואינם משגיחים עליו.
כאילו אינם בעלי גוף.
יחיו לעד
בגופם ובנפשם.
כמו אליהו אל-נביא.
צם ארבעים יום בארבעים לילה.
צם.
אליהו אל-נביא. אין גוף.
אין גוף. אם השם לא שולח לעורבים שייתנו לו אוכל,
אין גוף.
אלה יחיו לעד
בגופם ובנפשם.
לכן אומרים הכתובים בשאר המצוות,
למען
יאריכון ימיך.
למען
תחיה והארכת ימים.
כל הלשון הזה,
כולל כל מיני החיים כולם כפי הראוי לכל אחד ואחד.
אז כל אחד יקבל כפי הכנתו למצוות.
איך שאתה מכין את עצמך. אתה רוצה על מנת שכר?
אתה עושה מצד יראה?
אתה עושה מצד אהבה?
אתה מבטל את כל העולם הזה רק רוחניות?
כל אחד יקבל
בדיוק
לפי מה שהוא הכין את עצמו.
המצוות ניתנו לאדם כדי שיחיה בהן.
כי הם חיינו ואורך ימינו.
וכפי ההכנה של האדם,
הוא זוכה לחיים כמו שהסברנו.
כי הם חיינו.
איך שאתה מתייחס למצוות,
ככה חיינו.
לפי ארבע הדרגות האלה שאמרנו בשם הרמב״ן.
כי הם חיינו.
איך אתה עושה?
ככה זה יהיה.
ויש סוגים שונים של וחי בהם.
יש כל מיני אנשים, סתם דוגמה, כן? יש אנשים חיים בפאר וכבוד ועושר, יש בעוני, יש כאלה בבתי חולים חיים, יש כאלה בהוסטלים, יש כאלה ב...
כולם נקראים חיים, אבל איזה חיים?
תלוי איזה חיים.
מה זה חיים?
אז זה בגשמיות.
ויש חיים ברוחניות.
תלוי.
במה זה תלוי?
כפי ההכנה שלך.
אולם מטרת האדם צריכה להיות שיזכה לחיי עולם.
נצח
שתפרח ותגדל הנטיעה שנטע בו מלך אל חי וקיים.
חיי עולם נטע בתוכנו. נטיעה צריכה להתפתח,
צריכה לגדול.
הוא נטע,
אבל אתה תפתח את זה.
חיים שיש בהם קורת רוח אחת
שקולה כנגד כל חיות העולם הזה מהאדם הראשון עד סוף הדורות.
זאת אומרת, יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא,
מכל חיי העולם הזה, מהאדם הראשון עד סוף הדורות,
כל ההנאות שהיו כל הברואים,
כולם תאסוף אותם ביחד, זה כלום,
כלום,
כלום, מול שעה אחת
בעולם הבא
שלא הנאה, לא תענוג.
קורת רוח.
אה, אה, אה.
קורת רוח, רק קורת רוח, לא תענוג, לא הנאה.
כמו אדם עובר יד מאפייה ומריח את הריח של העוגות ואומר,
אה, איזה ריח, זה קורת רוח, הוא לא טעם את העוגה,
הוא לא אכל,
הוא רק,
יש לו קורת רוח מזה.
שעה אחת של קורת רוח, בעולם הבא, יותר מהכל.
בא, עוסק בתשובה ובמעשים טובים כראוי,
זוכה לחיים האלו.
לא של שעה אחת, כי זה נצח.
כמה שעות יש בנצח? אין סוף.
וכל שעה כמה שווה?
יותר מכל חיי העולם הזה מהאדם הראשון ועד עכשיו.
אז לא שווה להשקיע בדבר כזה?
ואיך זוכים בזה? לפי הכנה.
לפי הכנתו.
ואילו הרשע שאינו עוסק במצוות והוא שוקע בחיי העולם הזה,
החיות שלו מגושמת, כמו בעל חי,
והוא ממיט עצמו מחיי עונג רוחניים ונצחיים.
והנה הכלל הוא כי כל דבר
שואף לשורשו. זה כלל.
כל דבר שואף לשורש שלו.
איזה הוא חכם?
הלומד מכל אדם.
עכשיו תקשיבו טוב ותבחנו את עצמכם.
מבחן החכם,
אם לומד הוא מכולם.
אם הוא לומד מכולם אז הוא חכם. איזה הוא חכם?
הלומד מכל אדם.
מה זה המבחן של החכם?
האם הוא לומד מכולם?
כיוון שאם קיימת באדם מעלת החוכמה,
אם יש בו באמת מעלת החוכמה,
אז הוא שואף כל הזמן לחוכמה.
וחוכמה מחפשת חוכמה.
זה השורש.
ולכן הוא לומד מכל אדם.
וכך גם כן לגבי מעלת חיי העולם
שבעדם.
בינתיים,
אני אסביר לכם, יש אנשים
שיש רב מדבר, ונגיד הם נמצאים באותו בית כנסת,
אז הם לא מקשיבים לו.
הם לוקחים ספר וקוראים לבד.
מה הם אומרים בעצם?
כאילו, מה הוא יכול להוסיף לי? מה יש לי ללמוד ממנו?
הוא אמר לי...
זה לא חכם.
זה טיפש.
כי הוא חושב שאין ממי ללמוד כבר. רק הוא יכול ללמוד לבד. הוא מבין הכל לבד. הוא לא, אין לו ממי ללמוד.
ופה כתוב במפורש במשנה איזה הוא חכם.
הלומד מכל אדם, אפילו ילד קטן,
אפילו גוי.
חוכמה בגויים תאמין.
זאת אומרת, מכל אדם, מכל אדם
אבל אם אתה אומר, זה מה יש לי ללמוד ממנו,
זה מה יש לו להוסיף,
זה מה יש לו להגיד. הרי אין בית מדרש בלא חידוש.
אז למה אתה לא שמקשיב?
כי אתה בעל גאווה, חושב שאתה החכם מכל האדם.
מה זה, שלמה המלך אפילו אם יבוא, אין לך מה ללמוד ממנו.
מה יש לך ללמוד ממנו?
זאת אומרת, אדם שאתה רואה בשעה שמישהו דורש והוא מחזיק ספר,
קודם כול הוא מבזה את המדבר,
אין לו דרך ארץ.
ודבר שני,
הוא לא חכם.
ולכן לומדו מכל אדם כי חוכמה מחפשת חוכמה.
כך גם לגבי מעלת חיי עולם מבש באדם.
אם אדם זוכה לפתח את חיי העולם
שנטע בו הקדוש ברוך הוא,
ממילא הוא מחפש חיים
ותמיד שואף לחיים.
אבל כבר יש לו חיים.
מה זה מחפש חיים ושואף לחיים?
אם השם נטע בו חיים,
מה יש עוד לחפש?
מה יש להוסיף? איך מוסיפים חיים?
כיוון שכל מצווה היא חיות.
כל מצווה היא חיות.
לכן נחפש יותר ויותר תורה ומצוות.
כי כל מצווה זה חיות לחיי נצח.
לזכות כל מצווה אתה קונה חיי נצח.
על מה בך, גאון? אני עוזב עולם
שבכמה פרוטות
אתה זוכה להקביל פני שכינה.
נצח.
בור, פני מלך, חיים.
אתה זוכר להקבלת פני שכינה בכמה פרוטות?
נצח.
אמר הגרשז מקלם,
אפשר לבחון כל אדם
אם זכה לחיות את חיי העולם בנפשו
לפי כיוון חייו.
איך אתה יודע אם אדם הצליח
לחיות את נפשו?
והאם חיי העולם באמת
נובעים ומנביעים מתוכו?
תראה את הכיוון של החיים שלו.
אם אדם עצל
ואינו מחפש ורודף אחר התורה והמצוות,
כמה שפחות, משתמט, להקל.
אם אתה רואה שזה הכיוון שלו, סימן שחיי העולם לא התפתחו אצלו.
כי חיים מחפשים חיים.
ואם האדם זכה לחיות עצמו בחיי העולם,
בהכרח שיחפש חיים,
תמיד יעמוד במצב של כוננות וצפייה וציפייה לקבל יותר ויותר חיות. איפה אפשר להשיג יותר חיות?
איפה אפשר להתעשר בחיות?
כמו אדם שמחפש מעות, הוא מחפש איפה יש ביזנס טוב, עסק טוב, איפה שותפות טובה.
כל הזמן הוא מחפש. למה? לעשות עסקים.
אבל אם בן אדם מבין מה זה חיי עולם
הבא
והוא מבין שהפרק זמן שהוא נמצא פה בעולם הוא זמני ורק מה שהוא יצליח לאסוף פה זה מה שיישאר לו.
ועוד מעט הזמן נגמר,
שעון החול שלו הולך ויקלה.
אז הוא יחפש חיים בכל מקום שאפשר להרוויח יותר חיים.
וככל שהחיים יותר מתעלים,
התשוקה גודלת יותר.
כשאדם רואה כמה הוא הספיק וכמה עשה וכמה הצליח בעולם
להשפיע ולשנות והכול,
מביא לו עוד עוד ועוד חשק ותשוקה ורצון,
שאיפות.
עוד.
לא רק זה, הוא גם רואה שמשהו לא חלם בימיו, שהוא יגיע אליו. הנה, בידו כבר.
אז זה נותן לו תמריץ עוד יותר כל הזמן.
לכן, אין פלא בדבר
שאהרן הכהן,
שראה שיש עוד מצווה,
קורבן הנשיאים, הם הקריבו קורבן ואני לא הקרבתי.
נו, אהרן, יש לך מספיק, נו.
על מה אתה מדבר?
כל מצווה זה חיות לחיי העולם הבא, זה נצח.
אם אפשר להוסיף עוד חיים,
אז חלשה דעתו, למה הוא לא זכה?
אהרן הכהן יודע שיש עוד מצווה, עוד חיות רוחנית שהוא לא זכה לה.
מיד חלשה דעתו.
ולכן הצטער רבי עקיבא,
כל ימיו, מתי יבוא לידי בקיימנה?
תמיד הוא שאף ליותר ויותר
בלעשות הכול.
יש עניין לקיים את כל המצוות. אם לא מתגלגלים,
אתם יודעים, צריך להתגלגל בשביל לקיים את כל התרייגי המצוות.
אז אדם צריך לחפש לקיים את המצוות
שאין בידו.
עשיתם מצוות פטר חמור?
לא עשיתם.
אתם רוצים להתגלגל עוד פעם?
חבו.
אני עשיתי מצוות פטר חמור.
שילמתי כסף והשתתפתי במצווה והלכתי והיה פדיון חמור, פטר חמור.
יש מצוות פאה, אתם קיימתם?
לקט שכחה, קיימתם?
אין לכם שדה, אתם לא חקלאים.
אבל יש אפשרויות כאלה.
להשתתף במצוות כאלה
ולעשות.
אדם שמחפש מצוות,
אז הוא מחפש לקיים
בכל מה שאפשר.
לא משתמט.
מבין עניין.
אין עושר ועושר ואוצרות
רוחניים יותר מזה.
וכך מונח בטבע האדם
שהחיות שואפת לחיות
ולא שייך שהאדם שבע כבר מחיות.
אדרבה, ככל שגודלת החיות,
גודלת השאיפה ליותר.
הצלחת חייו של אדם
תמונה בזה שיפיח רוח בגחלת של חיי העולם שנטועה בו
להגדיל את שלהבת החיים ואת תשוקת הנצח,
שבה אין מקום לעצלות ורפיון בקיום המצוות.
יש מצוות שאדם חייב בהן,
ויש מצוות די רבים.
ואנשים,
אם נגיד, נגיד, הלוואי שהיו מקיימים מצוות
שהם חייבים בהן,
אבל יש מצוות די רבים.
יש מצוות לזכות את הרבים, שזה המצוות הכי גדולות, זה ההגנה הכי גדולה על הבן אדם.
וזה אנשים לא רוצים לעשות.
לא רוצים לעשות.
למה מתעצלים?
כשיש קהילה,
זו ההגנה הכי גדולה שיכול להיות.
כי מעלת הציבור,
אפילו אם כל יחיד ויחיד הוא אדם גדול,
זה לא כמו הגנה של ציבור.
יש תפילה במניין, דווקא במניין.
אדם שמתפלל יחיד הוא כמו ערער בערבה.
בודקים ובוחנים את המצווה שלו, אם הוא יתפלל כראוי או לא.
וכמה אנשים מתפללים כראוי.
יכולים להתפלל בציבור,
אפילו אם לא כל הציבור
ברמה רוחנית גבוהה,
ואפילו אם יש בהם חוטאים.
תפילת הציבור הן אל כביר ולא עם אסא. קדוש ברוך הוא לא מועס בתפילתם של הרבים.
כוח הציבור הוא עצום.
כשאדם שייך לקהילה,
הוא תורם לקהילה,
לא דווקא כסף,
תורם לקהילה במה שהקהילה זקוקה, רוצה, פועלת,
ומקבל מן הקהילה, יש לו זכות הציבור, יש לו זכות גדולה מאוד.
אם הוא לא עושה את זה, הוא קערער בערבה.
אמרנו כבר, חבור עצבים אפרים, אנחנו, אפילו אם מחוברים לעבודה זרה,
אבל ביחד יש חיבור של עדה, קבוצה, כנישתא חדה,
זו שמירה הכי גדולה שיש.
אפילו אם הם לעבודה זרה, רחמר אצלנו.
אבל חלק ליבם עתה יאשמו.
אם הם חלוקים, כל אחד חי לבד, עזוב, תן לי את הפינה שלי,
אני מסתדר עם עצמי, מקיים את המצוות שלי, טוב לי עם מה שאני.
עתה יאשמו.
ימצאו בו הרבה אשמות מן השמיים.
כל המצוות
שאדם מצווה זה כלפי האחרים, בין אדם לחברו.
אין דבר כזה שבן אדם יכול להתעלם.
אדם נברא בשביל זולתו, כך אמרו חכמים.
נברא בשביל זולתו.
כל המצוות זה לזולתו.
ענק תעניק, נתון תיתן, פתוח תפתח,
הלוואה, צדקה, גמילות חסדים.
כל הדברים האלה. ביקור חולים, הלוויית המת,
פאה, שכחה, לקט,
מעשרות, תרומות.
הכל זה לאחרים.
התורה מחנכת שאתה חייב להיות מחובר לאחרים.
ואתמול שלחנו בקבוצות, לדוגמה,
לדוגמה.
כל אלמני ויתום לא תענון.
למה כתוב בלשון רבים?
לפיכך כתיב לו תענון בלשון רבים, ולא כתוב תענו,
ללמד אותך
אחד המענה ואחד הרואה אדם
המענה יתום ואלמנה ושותק,
ולא בא לעזרתם,
מעלה עליו הכתוב שגם הוא ייחשב כמענה.
שמעתם?
בן אדם
הוא לא עשה כלום.
אבל מה הוא ראה?
שמישהו מענה יתום
או אלמנה
והוא שותק.
הוא ייחשב מענה.
ובשמיים ידונו אותו כמו זה שענה.
זה אומר רבי אברהם אבן עזרא.
ורואה שמענים אותם
לאו דווקא.
הוא הדין. אם מישהו יודע מזה שמענים יתום ואלמנה,
הגם שאינו רואה בעיניו
והוא לא חש לעזרתם,
גם הוא נקרא מענה.
זאת אומרת, אם אתה יודע שאנשים אוכלים נבלות וטריפות,
אם אתה יודע שיש אנשים
שהם
לא בודקים תבלינים
ומטמטמים את ליבם,
ואתה לא אכפת לך ולא פועל שום דבר בשביל זה,
יכולים לדון אותך על זה בדיוק כמו הדין הזה של כל אלמנה ויתום לא תענון בלשון רבים.
אם אתה יודע, למה אתה לא פועל?
אז לכן אנחנו עשינו שתהיה אפשרות להשיג את הדברים האלה
בשביל שלא ידונו אותנו כחייבים. לא יכולת לעזור לאנשים להציל אותם ממכשולות.
למה לא עשית?
לא, זו עבודה סיזיפית, זה קשה, איפה יש לי זמן?
אני מטופל בתפליה, יש לי ילדים קטנים.
מאלה שפה בקהילה, אין להם ילדים קטנים.
ומה,
הם לא לומדים תורה והם לא עוסקים במצוות.
מה אתה שונה מהם?
בגלל שאתה ברמלה?
מה יש שם ברמלה?
מה?
למה אתה לא יכול?
אז זאת אומרת שאנשים לא מבינים בכלל.
עכשיו לדוגמה, כשתראה אדם מלבין פני חברך,
אל תשתוק,
אלא תמחה בכל יכולתך,
כי השומע שמביישים חברו ושותק,
רשע גמור הוא,
ועובר בלאו שלא תעמוד על דם רעך,
ואין לו חלק באלוהי ישראל.
אתם שומעים?
לא יאומן כי יסופר.
זה מתוך ספר, היזהרו בכבוד חבריכם.
זה בקטנה אני מביא לכם.
אז זה רואה שהם מלבינים פני חברו, כשמלבינים פני ריבו,
איי, איי, איי. למה חרה אפי באותו מפגר
שביזה את מורי וריבי, הרב יהודה שפירא, זכר צדיק לברכה?
לא תעמוד.
ועוד אחרי פטירתו, עוד יותר מבזה את המתים. יש חרם מקדמונים על מי שמבזה את המתים.
מה זה?
אז אם זה לא בוער בקרבך,
אז מי אתה? מה אתה שווה בכלל, תגיד? מה אתה שווה בכלל?
אם אתה יכול לראות,
עוברים על התורה, עוקרים תורה, עושים מה שרוצים, ואתה לא מוחה ולא מעניין אותך משום דבר.
אין לך חלק באלוהי ישראל. רשע גמור הוא.
ואם מישהו מבזה את קודשי ישראל, את הקדוש ברוך הוא וכו' וכו',
עוד יותר ועוד יותר.
ענה כסיל כי יבלטו.
כסילו.
אבל ענה,
בשביל כבוד התורה.
בדברי תורה ענה.
ענה כסיל כי יבלטו.
לא תענה כסיל כי יבלטו, זה בדברים של העולם הזה איחרת עוד שטויות, דברים ש...
לא מעלים ולא מורידים.
אולי מורידים יותר.
אבל בדברים כאלה, רוחניים,
צריך להיות
איש גיבור.
ככל שגודלת החיות, גודלת השאיפה ליותר.
בהצלחת חייו של האדם טמונה בזה שיפיח רוח בגחלת של חיי העולם שנטועה בו.
להגדיל שלהבת חיים
ותשוקת נצח.
ובה אין מקום לעצלות ורפיון בקיום המצוות.
לכן עשיתי אתנחתא להסביר את זה עם דוגמה מעשית.
והעניין הזה לבחור בחיי עולם
הוא מצוות עשה.
עצם זה שאתה בוחר
בחיי עולם לחיות את החיים האלה,
כמו שאנחנו אמרנו בדרגות השתיים האחרונות,
באהבת השם ובביטול הגשמיות, כל אחת לפי השגתו.
אם אדם זוכה למדרגות האלה,
לבחור בחיי עולם זה מצוות עשה.
כמו שכותב רבנו יונה בשער שלישיות זן.
ודע כי המעלות העליונות
נמסרו במצוות עשה.
איך אדם זוכה למעלות עליונות?
לא ממצוות לא תעשה,
ממצוות עשה. כשהוא עושה, עושה, עושה מצוות,
הוא קונה מעלות עליונות.
כמו מעלת הבחירה,
שנאמר, ובחרת בחיים.
מצוות עשה, ובחרת בחיים.
אבל בפשטות זה לא מובן.
וכי לבחור בתורה ובמצוות זה מצווה?
המצווה נוצרת על ידי קיומה.
אולם, הבחירה לעשות,
כשאני בוחר לעשות, אינה מצווה בפני עצמה.
כשאני עושה, זו המצווה.
כשאני בוחר לעשות, זו המצווה?
המצווה זה עצם העשייה.
אמנם מגלה לנו רבנו יונה חיוב חדש,
יש מצווה נפרדת בפני עצמה שהתוצאות שלה כוללות את הכול.
וזוהי המצווה לחפש חיים.
מצווה לחפש חיים.
לבחור בחיי עד.
האדם מצווה במצוות עשה לזכות
למעלה זו,
שחיי עולם יתפתחו בו,
והוא יהפך ממילא למבקש חיים.
יש דרגה בישיבות, קוראים לזה מבקש.
מבקש.
מה מבקש?
הוא מבקש חיים, מבקש תורה.
מצא תורה, מצא חיים.
מבקש!
זאת אומרת,
מסיים רבנו יונה,
ובעבור המעלות האלה נברא האדם.
ומה תקוות הנברא אם לא ישים עמל נפשו ועיקר עסקו בדם?
בדברים שנברא עבורם.
אם אדם לא שם את כל העמל של החיים שלו
ואת עיקר העסק שלו,
בדברים שבשבילם הוא נברא, מה תקוותו של הנברא הזה?
לאן? למה הוא יצפה? מה יקבל?
מה יקבל
אם אתה מפספס את התכלית שבשבילה נבראת?
ובעבור המעלות האלה נברא האדם.
ומה תקוות הנברא אם לא ישים עמל נפשו ועיקר עסקו בדברים שנברא בעבורם?
יש אנשים שעם כל חוכמתם
הם רק מדברים על עסקו,
ופה מדברים על עסקו, עסקו שנברא בעבורו, לא עסקו עם שס.
עסקו שנברא בעבורם.
דהיינו להרבות מעלות בישראל,
לחבר יהודים, לרומם אותם,
לא לבטל,
לא לבטל, נחמן הנצלם.
מוכרח כל אחד להשתדל לחיות את עצמו,
ודבר זה יכול לבוא על ידי הרחבת הדעת בהבנת התורה.
איך אנחנו נוכל להחיות את עצמנו?
על ידי שנרחיב דעתנו
בהבנת התורה.
וזה כלל ידוע.
כי החוכמה תחיה בעליה.
החוכמה תחיה בעליה.
וכן בקיום המצוות.
צריך שהאדם
יכניס בקיומם
תשוקה וחיות.
לעשות את זה בחשק, בשמחה, בהתלהבות, בזריזות.
לעורר חיות בכל פעולה.
אתה רואה בן אדם כשהוא ניגש לאיזה מצווה.
הולך לו ככה.
רואים שזה לא,
יש לו הכרח מסכן.
אם הייתה לו אפשרות להימלט
היה נמלט.
אבל יש אדם,
אתה רואה אותו הכול בזריזות, הכול בחיפזון,
הכול עושה את זה, אתה מנחשתי ולא התמהמהתי.
כל הזמן, למה? אפשר לדחוס בתוך הזמן עוד, עוד, עוד, עוד מצוות, עוד, עוד, עוד,
עוד לימוד, עוד תורה, עוד, עוד, עוד, עוד.
עוד מצוות, עוד חסדים, עוד, עוד, עוד, עוד.
אבל אם בן אדם אתה רואה אותו מתהלך לו ככה לטומו
הוא לא מבין למה הוא חי
הוא לא מבין למה הוא חי
כי אם הוא יכול לבזבז חיים שזה האוצר שקלה,
קלה כל רגע
ובו אתה יכול לקנות חיי נצח ואתה נותן לזה לזרום ממך ככה בקלות
פירושו שאתה לא מבין למה אתה חי
אבל אם בן אדם מעורר חיות בכל פעולה
ואז נכנס האדם לתהליך של עלייה שהחיות מחפשת חיות
ואז הוא גודל ועולה יותר ויותר
הוא מתאחד במקור החיים ושורשם
לזכות באור
של הקדוש ברוך הוא שמאיר בחסדו
למי שחוסים בצילו
כפי שכתב
דוד מלכנו בתהילים
מה יקר חסדך אלוהים
ובני אדם בצל כנפיך יחסיון
ירביון מדשן ביתך ונחל עדניך תשכם
כי עמך מקור חיים
ואורך נראה אור
מה אומר דוד המלך
החסד הכי יקר
שהקדוש ברוך הוא עשה איתנו
זה שהוא נתן לנו את האפשרות לחסות בצל כנפיו בעולם העליון
יש אנשים מבסוטים, השם עשה איתו חסד, נתן לו דירה,
נתן לו מכונית,
נתן לו פרנסה,
נתן לו שטח,
נתן לו זיתים,
נתן לו בריכה
כל אחד מה שנתן לו
מבסוט איזה חסדים
אבל מה כתוב פה, דוד המלך אומר מה יקר חסדך אלוהים
זה שבני אדם
בצל כנפיך יחסיון
ירביון מדשן ביתך, שמה
ונחל עדניך תשכם,
גן עדן
ומשם ייפור אדמו לארבע ערושים
לא יודע מה זה להיות בעולם העליון עם כל הצדיקים שם
ליהנות מהאור העליון כי עמך מקור חיים
באורך נראה אור יש בזה פירושים עמוקים
אבל בינתיים מספיק רק להבין שזה הרבה יותר טוב מעולם קלה ונפסד
וכל מה שהיה לך פה, הכל נשאר
ואתה הולך לבד
עם מה שיש בך
כמה חיים יש בך
כפי ההכנה שלך
כמה שהכנת את עצמך לקבל חיים
ככה תמצא שם
מי שטרח בערב שבת
יאכל בשבת בדיוק מה שטרח
ומי שנח
לא יאכל
רבי חננין
ברנגל שאומר
רוסה הקודש ברוך רוסה קודש ישראל
וכוח ארבעולם תורה ומסורת שנה אמור אבונה ובשלום עונש פגוע יעדיל תורה ויעדיל
כבוד הרב, מאור עינינו, אין דף, עט ודיו היכולת להכיל את אשר ליבנו מבקש לומר. ב"ה בזכותכם רואים אנו עד כמה גדול אלוקי ישראל, כמה גדול אלוקי הרב אמנון יצחק, יה"ר שהשי"ת ישמרכם מכל מרעין בישין, וכל אויביכם שהם אויבי התורה הקדושה, שיפלו תחת רגליכם, אכי"ר. קשה ועצוב לראות את התופעה של קריעת מודעות, ואי אפשר להתרגל לכך. מר ממש. ואשרי הבחור שמדביק מחדש. כבוד הרב מלמד שאין אדם מלאך – אלא חצי אדם וחצי מלאך. אך כבוד הרב עצמו – אדם כמלאך. אתמול זכיתי למעט ביזיונות. שעת ניסיון קשה מאוד, אך ב"ה בזכותכם נשארתי שפויה לגמרי. יהי רצון שבזכות הבזיון שקבלתי ונתתי ברכת הדיוט למשפחה שהגיעה מרחוק לישועה – שיהיו להם בשורות טובות. בשורה משמחת נוספת, גיסי הניח ציצית ובירך, ואשתו ואנשים מסביב שמחו מאוד וענו אמן. ועוד כמה דברים יפים אירעו ביום שני. האוכל של א. מ. מטובל בטוב טעם ונדיבות, יה"ר שימשיכו ויצליחו, אמן. שוב אודה לכבוד הרב ולכל העמלים במלאכה – יהי רצון שהשם יתברך יגשים כל משאלות ליבכם לטובה. ותודה מיוחדת גם לרבנית היקרה, שאם לא אודה לה – הרי זו כפיות טובה ממש. ודבר אחרון היום בבוקר עברנו מהמקום, ששמו שלט ענק של מורינו והלב היה מלא שמחה לראות. יה"ר שנזכה ברחמים לקבל פני משיח צדקנו במהרה, אמן.
שלום כבוד הרב, נשלח סרטון של אדם שאינו מוכר, המסביר בקצרה ותוקף בחריפות את התנהלות מועצת הרבנות, בטענה שהיא גורמת להכשלת הציבור בענייני נבלות וטריפות. אמנם הדברים ידועים לרבים, אך ייתכן שהצפייה בסרטון תועיל גם לכמה תמימים שעדיין אינם מודעים למציאות, ותפתח את עיניהם (לקליפ "אתה מוריד לנו את האמונה ברבנים" shofar.tv/videos/10084).
הקנאות הטהורה והכנה של כבוד הרב שליט"א כלפי ה' יתברך נדירה ומייצגת את אהבתו וביטולו המוחלט להשי"ת. כבוד הרב מהווה דוגמה למחויבות מוחלטת לתורה ולקיום מצוות, ופועל אך ורק לשם שמים, ביושר ובאומץ. תודה להשי"ת שזוכים לראות דרך זו בפועל. שבת שלום ומבורך (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
ב"ה זה וסגולת "עבדו" אלו סגולות שממש עובדות חזק... ניסיתי את הסגולה הזאת לא רק על פרנסה אלא על עוד דברים ועובד ממש טוב. תודה כבוד הרב על הסגולות שאתה נותן לנו, על החיזוקים בתשובה, על כל שעה ושעה שאתה זמין עבורנו, יה"ר שהשי"ת יברך אותך בכל הברכות הכתובות בתורה (אמן) אתה כמשה רבנו של הדור שלנו!
בוקר טוב. ב"ה ראיון מרתק ומעשיר – כל מילה של הרב נאמרת בקפידה, בקול מדוד ובדיוק. ניכר שליטה ברוח, התנהגות מרתקת ודקויות שמלמדות רבות, מעבר לדברי התורה המיוחדים והנדירים שמועברים. נוכחותו של הרב בדורנו מהווה מקור חיזוק, ברכה והשראה, במיוחד בזמנים מאתגרים. תודה על ההקשבה, ההכלה, הברכות והעצות – הכל נאמר מתוך לב טהור ומסירות אמיתית. שבת שלום (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
ב"ה זכינו בכבוד הרב, תלמיד חכם מופלג, סיני ועוקר הרים "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י, כה) יראת השמים, הטהרה והעמידה על האמת ניכרות בכל דבריו. זכותו תגן על כל עם ישראל, אמן (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV). יהי רצון שהשי"ת יברך את כל העוסקים עמו בהפצת תורה ואמונה, בכל ברכות התורה. שבת שלום וחג שמח.
בסיום הראיון אמר המראיין: „אני לא התחנפתי אליך.” דווקא משפט זה הדגיש את ייחודיות הדברים שנאמרו: "אצלי אתה לא מצטרף למניין... זה שולחן ערוך ...!" הרב בחר לומר את האמת בבהירות וביושר, ללא התחנפות וללא ויתור, מתוך נאמנות מוחלטת להלכה ולדרך התורה. גם כאשר הדברים אינם קלים לשמיעה – הם נאמרים בכבוד, בצלילות ובאחריות. ראיון שממחיש כיצד אמירת אמת נקייה משאירה רושם עמוק ויוצרת כבוד אמיתי (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
כבוד הרב היקר, ב"ה עכשיו זכיתי לצפות בראיון, לראות לא רק לשמוע וכל רגע התמוגגתי ושמחתי באיזה רב זכינו לדבוק כמה חוכמה ושנינות. קןדם כל אין מתאים יותר מכבודו להביאו לערוץ שהמראיין כינה אותו ״קול האמת״ אכן רבנו הוא הוא קול האמת שאפשר להשתמש בדמות רבנו כלוגו ״האמת״ שנשמע 40 שנה + ויישמע לנצח אמן. לא צריך להיות מומחה בשפת גוף להבחין איך הרב יושב נינוח בשילוב ידיים שנשאל שאלות והתשובות נשלפות במהירות, שנינות, חינניות בחדות מיוחדת במינה בחיוך ובחן שהשי"ת חננו… מצא חן בעיני ה׳. רק איש אמת כרבנו יושב נינוח ורגוע… כי רק איש אמת שמדבר מהלב שפיו וליבו שוים יושב רגוע מחייך ושולף תשובות חדות כמו תער... זה אחת הסיבות מיני רבות שגרמו לי לדבוק ברבנו כשפגשתי לראשונה ביוטיוב… שעונה בשלוף 40 שנה לאלפי שואלים שמפתיעים בשאלות והתקלות לכאורה, נסיונות שווא להתקלות יותר נכון… …ולא שהרב יודע את השאלות מראש ומסוננים גם עבורו מראש בפתקים חחח חחח ב"ה הרב עומד אמיץ חזק ובלי פחד מול כל שאלה שתשאל כי אמת יש אחת!!! המראיין סיכם את זה ב 4 מילים, כששאל את רבנו על ספייקס (ספק) והרב ענה ״ספק זה עמלק״ - ״אי אפשר להתמודד איתך״ ב-4. המילים האלה המראייין סיכם את עוצמתו של הרב את החוכמה והבינה והשכל החד והחריף שהשי"ת חננו... שאף אחד לא יכל ולא יכול ולא יוכל על רבינו "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" (בראשית מט, כב). אלפי מיליוני סרטונים של שו״ת ביוטיוב יעידו על כך שכל מי שניסה לקנטר, להפיל, לבלבל, לעצבן, לנסות להוציא מריכוז וכו' וכו' את רבנו לא צלח והשואל חזר הביתה עם זנב בין הרגליים… רק יחידי סגולה מצליחים בכך... יה"ר ברכת ה׳ עליך תמיד תהיה ..ותמיד תמשיך להיות ״וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה״ (ירמיה טו, יט) קול השי"ת מדבר מגרונך... תודה לכבודו על כל הפרשנות והניתוחים על טראמפ וכו׳ שבזכותו ובזכות פרשנותו מצליחה להבין מה קורה בעולם, מי נגד מי. כל ראיון כזה גורם לשמןח יותר להפנים יותר לעכל יותר (לא מובן מאליו אף פעם) זכות נפלה בחלקנו שאנחנו דבקים בך, בדרכך, בשעורייך בכל! יהי רצון שנזכה תמיד לדבוק באיש יקר וחשוב לעם ישראל בכלל ולנו בפרט... המושיע הפרטי שלנו, שנשתל מלמעלה עבורנו כדברי הגדולים שמעידים על רבנו! וכמו שהרב אמר פעם לבחור בשו״ת שאמר לרב ״איפה אנחנו ואיפה אתה הרב בעולמות העליונים, פה אנחנו זוכים איך שהוא...' והרב ענה; ״אבל יש עצה מי שיידבק בי יש לו חלק ממה שאקבל שם״ יהי רצון שנקבל ולו פיסה... שהשי״ת תמיד אוהב אותך! ותמיד תמצא חן בעיני השי"ת ...חן חן תמצא, חן חן מצא! תודה על שעה ורבע של ראיון של אושר! ישר כוח ועלה והצלח ביתר שאת ועוז אמן (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
כבוד הרב שליט"א. חזק ואמץ!!! השאלה של המראיין על קורח והשוואתו לשואה השאירה אותו בהלם עם התשובה של כבוד הרב על התיקון של 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא! יה"ר שהמראיין יחזור בתשובה. אשרינו שזכינו שיש לנו רבי כזה! (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
ב"ה סיימתי לצפות בראיון כולו – ראיון מרגש, מעשיר ומעורר לב. ניכרת הבנה רחבה ועמוקה בכל נושא שהוצג, ותשובות בהירות ונוגעות, הנאמרות מתוך יישוב הדעת ואמונה פשוטה. דברי הרב בביאור שיטתו של רבי יואל מסאטמר זצ״ל בסוגיית הציונות נאמרו בעומק ובאחריות, מתוך נאמנות לדרך התורה. במיוחד בלטה האמירה הברורה כי כל הנהגת השי"ת מדויקת ומכוונת, ודברים אלו נאמרו בכזו בהירות עד שהם מסירים ספק ומחזקים את האמונה. לאורך הראיון ניכרת הנהגה של סבלנות, אהבת ישראל וברכה – כדוגמת הנהגתו של משה רבנו ע״ה, שבירך את העם גם מתוך קושי. למרות אתגרים ומניעות, הרב ממשיך במסירות להאיר את עיני הציבור ולהרבות חיזוק ואמונה. זכות גדולה לעם ישראל שזוכה להנהגה כזו (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).