שלא לשנות... | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום עקיבא הלל בן ציפורה, פייגה,

גיטל,

רפואת הנפש והגוף,

ביזכהו ובישתו מור

להתחזק ולהתעלות בתורה ולהנחיל תורה ומצוות לכל יוצאי חלציהם.

אמן.

ויעש קן אהרן אל מול פני המנורה כאשר ציווה אדוני את משה.

ויעש קן אהרן

מגיד שבחו של אהרן

שלא שינה.

כתב רבנו יונה בשערי תשובה ג' קפא על הפסוק במשלי

ואיש שומע לנצח ידבר.

פירוש

איש נותן לב לשמוע ולהאזין

עד תכונת הדברים אשר ידברו באוזניו.

איש שומע

הוא הלוקח דברים כפשוטן כמו שהן

מאזין ויורד

על מתכונת הדברים ומקבל כל כולן

בלי כל תוספת בגרעון.

זה היה חטא שאול המלך

לפי דברי הרלב״ג.

בלוקחו מקצת הדברים ועשן בניין מעצמו

ושכלו.

הוא אשר הוכיחו שמואל

הנה שמוע מזה בחתום

והמוסיף

לכל שכן הגורע הוא מפסיד כל הדבר

כי מציאותו של הדבר הוא דווקא כמו שהוא בשלמותו.

ואמרת אלוהו הצירופה מזוקקת שבעתיים

בדקדוק גדול

על כחוט השערה.

נבאר.

הפסוק משבח את אהרון

שלא שינה.

ככתוב ויעש כן אהרון.

כאשר ציווה ה' את משה

לא שינה ממה שנצטווה ועשה בדיוק.

על זה מביאים את השערי תשובה.

רבנו יונה מסביר את הפסוק ואיש שומע לנצח ידבר.

פירוש

האיש שנותן לב לשמוע

מקשיב טוב, לא בערך,

ולהאזין עד תכונת הדברים אשר ידברו באוזניו.

זאת אומרת, שומע את הדברים כמלואם לעשותם.

איש שומע,

זה נקרא מי שלוקח דברים כפשוטן כמו שהן,

מאזין

ויורד עד מתכונת הדברים

ומקבל כל-כולן של הדברים שהוא שמע בלי כל תוספת וגרעון.

לא מוסיף עליהם

ולא גורע מהם.

וזה היה החטא של שאול המלך,

הנבחר מכל העם,

לפי דברי הרלב״ג,

כי הוא לקח מקצת את הדברים

בעשאן בניין מעצמו בשכלו.

הוא היה צריך לכלות את כל עמלק.

הם גדולים וקטנים,

נשים וטף,

והצאן והבקר,

והוא עשה בניין מעצמו. הוא שמע,

אבל הוא עשה קל וחומר מעגלה ערופה.

אם בעגלה ערופה שמצאו חלל סביבות העיר,

אז יוצאים כל הזקנים ואומרים, ידינו לא שפכו את הדם הזה.

זאת אומרת, רעש גדול עושה התורה מזה שנמצא חלל אחד

בסביבות העיר, ויוצאים כולם, והזקנים,

ועורפים עגלה שם, וטקס גדול מאוד.

אז עכשיו להשמיד

גם נשים, גם טף, גם צאן, גם זה. אז הוא למד קל וחומר שאם שמה על אחד זה כזה טררם,

ודאי שפה. אז לכן הוא הניח,

והשאיר מהצאן, והשאיר מהם.

וזה הוכיח אותו שמואל.

שמואל הנביא אומר לו, הנה שמוה

מזה וכתוב.

מה אתה משאיר?

בקר להקריב לפני השם. חסר לו בקר? הוא צריך בקר?

מה, הוא אוכל סטייקים? אנטריקוט?

מה זה?

הנה שמוע.

לשמוע מה שנאמר לך בדיוק, לקיים את הציווי במלואו,

זה ודאי יותר מזבח טוב, הכי טוב, ותביא לו בשר מרים.

בא מוסיף, מי שמוסיף על הדברים,

לכל שכן הגורע הוא מפסיד את כל הדבר.

לא תחשוב שאתה עשית את הדבר עם תוספת.

לא תחשוב שאתה עשית את הדבר וקצת פחות.

לא עשית כלום.

מפסיד את כל הדבר.

כי מציאותו של הדבר הוא דווקא כמו שהוא בשלמותו.

שהרי

אמרת אלוהו הצרופה, מזוקקת שבעתיים,

בדקדוק גדול,

על כחוט השערה.

יש מדרש שאומר שהקדוש ברוך הוא, כל מאמר שהוא אמר, והכול בתורה,

הוא צרף ובחן וזקק, תרייג פעמים.

אז אחרי שהשם אומר משהו, אתה צריך לקחת את זה במאה אחוז כמו שזה,

בלי שום דבר, תוספת או גרעון.

רבנו יונה,

משערי תשובה ג' י',

מביא משל מחכמים זיכרונן לברכה, וזה לשונו.

ואמרו ריבותינו זיכרונן לברכה,

בהווי זהיר במצווה קלה קבע חמורה,

שאין אתה יודע מתן שכרן של המצוות.

והנה בתורה פורש

מה ייעשה לכל העובר על מצוות לא תעשה.

העונשים מפורשים בתורה,

ומתן שכר על כל מצוות עשה לא נתפרש בתורה,

כדי שלא יחדלו לקיים המצוות הקלות

ויתעסקו בחמורות לבדינה.

אם הקדוש ברוך הוא היה אומר

כל מצווה ומצווה, מה שוויה ומה חרכה ומה שכרה,

אז אדם היה מניח את הקלות,

כי יש בהן שכר קטן.

הוא היה מתעסק בחמורות.

יוצא שחלק התורה מתקיים וחלק אינו מתקיים.

ומשלו על זה בתנחומא, פרשת עקב ב'.

למלך אשר אמר לעבדו לנטוע בפרדסו כל עץ נחמד.

ושכר אמר לתת להם,

לעבדים,

ולא הודיעם

שכר מטע כל אילן. כמה יקבלו על כל נטיעה ונטיעה,

ועל כל סוג וסוג.

כי חפץ המלך שלא יחסר קול בפרדסו,

על כן יטעוהו רב מינים, נטעה נעמנים.

כך עניין המצוות.

כי יואיל השם לזכות את ישראל בקיום כל המצוות,

להנחילם חיי עולם,

ולהיות כל המצוות יחדיו,

לביית חן לראשם.

כי בהשלים חוק מלאכתם,

תהי משכורתם שלמה מעמו.

הלא ידעת כי אמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה,

במסכת עבודה זרה, יוט זן,

כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה.

ואף על פי שאמרו שתלמוד תורה כנגד כולם.

אז זאת אומרת, ראינו שיש משל,

היות המלך רוצה את כל הנטיעות,

אז הוא לא אומר מה השכר שהוא משלם.

ככה כל המצוות.

צריך לעשות את כולם.

אם כתר יהיה משובץ באבנים שונות,

ואם תחסר אחת ולו קטנה,

מקום החסרון הזה יובילות בכתר.

הכתר מושלם

כשיש בו את כל מה שהיה מתוכנן שיהיה.

כתר

זה תרי״ג מצוות

ושבע מצוות דרבנן.

טרח.

שש מאות עשרים.

והנה אנחנו רואים מפורש

שהמצווה

שהיא

בעלת שכר גדול מאוד זה לימוד תורה.

שהרי לימוד תורה שקול כנגד כל המצוות כולם.

זאת אומרת,

על כל מילה שאתה לומד

אתה מקבל שכר

כאילו קיימת תרי״ג מצוות.

אז מה?

תתעסק רק בתורה, כי זה מביא לך הכי הרבה שכר.

אבל מה אמרו החכמים בעבודה זרה להיות זן?

שכל העוסק בתורה בלבד

דומה

כמי שאין לו אלוה.

כי צריך גם מצוות מעשיות ואפילו ששכרן מועט.

ואז זה דומה כמי שאין לו אלוה. אין מצווה. כאילו אתה בוחר מה שאתה רוצה, לא מה שהוא רוצה.

הוא רוצה הכול.

ואתה רוצה רק מה שיש שכר.

דומה, כי מי שאין לו אלוה.

אם יש לך אלוה אתה צריך לקיים את כל מה שהוא אומר, קלות וחמורות כמו שלמדנו.

אז רואים מפה את היסוד הזה שאמרנו,

שאתה צריך לעשות בדיוק

מה שנאמר עד תכלית המדובר לא להוסיף ולא לגרום.

כל מצווה ומצווה,

נטיעה נחמדה היא.

חלק מהפרדס הגדול אשר נטע השם בעדן מקדם,

אשר שם שם את האדם אשר יצר,

ובעל הגן

הוא היודע כל נטע ונטע בכל היקפו וכוונותיו.

הוא יתברך,

שמו שיער כל מצווה ומצווה בדקדוק גדול להתאימן לאדם.

יש פרחים,

יש עלים,

יש עצים,

יש פירות.

בדרך כלל אדם

לוקח את הפירות.

זו התכלית של העץ.

אבל היום אנחנו יודעים שמקליפות עצים עושים תרופות,

מעלים עושים זה, מזה עושים זה. אין דבר בבריאה שה' ברא.

אפילו עלה כזה זניח שאתה לא יודע, פתאום מגלים בו איזה ישועות ואיזה סגולות ואיזה דברים,

ולוקחים מזה ומשתמשים למזון, להעמיד, לצבוח,

מה זה דברים, כמה חוכמה יש בדברים שבעיניך נראים לא שווים שום דבר.

כאילו שמים את זה רק לזר פרחים לקישוט, שיהיה ככה צבעים וזה.

לא, אתה לא יודע מה נטיעות.

ככה המצוות.

יש מצוות שלכאורה אולי בעיניך נראה כאילו זה לא.

אפשר לוותר על זה.

לא.

זה הכל מושלם, כמו שבגוף האדם, הכל מושלם.

יש דברים לכאורה מיותרים.

שתי עיניים, אחת גם רואים,

שתי אוזניים, אחת גם שומעת.

שני נחירים, אחד סתום, אחד פתוח, אפשר גם עם אחד.

וכן,

פחות אצבע, פחות שתי אצבעות, לא חייבים עשר.

וכן הלאה, אתה יכול להגיד, פה מיותר, פה שם,

פנימיים כאלה וכאלה.

אתה רואה, מורידים לאדם כליה, הוא חי גם כליה אחת. אתה רואה שמורידים לו איזה ריאה, אז הוא חי עם ריאה אחת.

אתה רואה שאפשר להוריד לו מה כבד, חצי כבד, והוא חוזר לעצמו. אתה רואה, אתה יכול להגיד כל מה שאתה רוצה.

אבל הבורא ברא את האדם שלם. אין שום דבר מיותר.

הכל נבחן, מזוקק בדיוק.

אז כל המצוות הן בדיוק כך.

כל מצווה הוא מצווה.

וזה המוסיף ולוקח הדברים לפי שכלו?

איך הוא ישכיל אם הוא רק נברא?

מה לך ולזה? מה אתה יודע על מה ניתנו המצוות?

מה לך ולכל זה?

אי אפשר לך לדעת את היקפן של המצוות ואת כוונותיהן.

אין ביכולת שום נברא, שום, שום זה שום נברא,

לדעת את מעשי השם לכל הפרטים.

התורה ומצוותיה הן שכל הקדוש ברוך הוא,

ומי יבוא למחשבותיו?

הקדוש ברוך הוא אמר לך קצת אי.קיו, קצת, קצת,

ואתה כבר מנתח אותו ואת כל מחשבותיו ואת כל תוכניותיו ואת כל מה שהוא תכנן.

מאיפה לך?

מנהל לך?

ומה נועלו החכמים,

הבודים מליבם ומשכלם

שיטות

בהנהגת האדם וחייו.

פסיכולוגים,

פסיכיאטרים,

פילוסופים,

כל מיני חכמים מטופשים שהם בודים מליבם ומשכלם, קאוצ'רים,

שיטות בהנהגת האדם וחייו.

בונים חופשיים, רבנים, עלק.

אנשים חרדים הולכים לבונים החופשיים,

אומרים, זה אנשים שעושים טוב, עושים זה.

איי, איי, איי, עקומי השכל,

מושחתי הדעת,

גסי הרוח.

ואם כי רוב חוכמה וישרות בהם,

אפילו אם נמצא עכמים שיש בהם הרבה הרבה חוכמה,

וגם ישרות,

וגם

אם צודקים הם בחלקים ובאופנים.

גם אם נמצא אצלהם שיש חלקים שבאמת הם מומחים ומבינים גדולים,

וגם באופנים מסוימים הם צודקים,

אבל האמת הוא אמת רק אם הוא מתאים מראשית ועד הסוף.

אם זה לא דעת תורה מתחילה ועד סוף,

שזה הדעת של התורה,

אז זה גורנישט מתגורנישט.

זה כלום.

האמת

הוא אמת דווקא אם הוא שלם בכל כולו.

אבל אמת של חלקים וקטעים

זה שקר כולו.

אי אפשר לבשר ודם להקיף

את כל פרשת חיי האדם,

כדי להמציא להם

את כל אופני הנהגת חייהם.

אתם רואים, כל מדינה ומדינה כל יום ממציאים חוקים חדשים.

כביכול לתועל את האדם,

לתקן את מה שעדיין לא תיקנו,

לסדר את חייו יותר נוח,

לפתור לו בעיות כאלה וכאלה,

להנהיג את החברה בצורה יותר מסודרת,

יותר הגונה,

יותר נאותה,

וכן הלאה.

כל יום, בכל מדינה מוסיפים חוקים על חוקים על חוקים שלראשונים

מאות ואלפי שנים,

כל יום.

אף אחד לא יכול היה לצפות את כל תהלוכות האדם עד סוף הדורות ולכתוב את החוקים מראש.

רק הבורא יתברך,

נתן את התורה לכל הזמנים, לכל הדורות, לכל האנושות,

מהבוקר שקמים

עד שהולכים לישון,

כל יום, כל השבוע, כל חודש, כל שנה, כל החיים,

על כל דבר ודבר כתוב בתורה איך מתנהגים, מה נכון, מה מותר, מה אסור, מה בסדר, מה לא.

הקדוש ברוך הוא יוצר האדם,

הוא יודע איך להקיף ולסדר את כל אופן חייו של האדם.

הקדוש ברוך הוא כיוון

במצוות התורה את כל השלמות לחיי האדם.

וחכמים, מה להם בזה?

מה להם בזה?

הם יכולים להגיע עד תכונת כל דבר וסודו?

חוקרים כל העולם, כל המדע.

ותכלית המולקולה, לא יודעים.

את היסודות של היסודות, לא יודעים.

יודעים איך זה מתנהג,

אבל איך זה נעשה?

למה זה ככה?

למה זה לא אחר?

וכן הלאה, לא יודעים.

חושבים שיודעים כבר את הכול?

עכשיו באיזה ימה,

נדמה לי בסין,

צללו לעומק שעוד לא הגיעו,

מצאו על המקום עוד שלושים סוגים של דגים שלא הכירו מעולם.

אתם יודעים כמה רב הנסתר על הגלוי?

ומה תכונת כל בעל חי וכל צמח וכל דבר?

והוא שאמרו במדרש, תראו מי מעיד

בשמות רבה וא',

אומר שלמה המלך החכם

מכל האדם.

השם העיד עליו

שהוא החכם מכל האדם.

ופניתי אני לראות חוכמה והוללות ושכלות.

בחנתי הכול, את החוכמה

ואת ההוללות

והשכלות.

את המצוות

ואת העבירות.

כי מה האדם

שיבוא אחרי המלך

את אשר כבר עשוהו.

אתה יכול לבוא אחרי המלך, מלך העולם,

ואתה יכול עכשיו להגיד על דברים שכבר עשוהו,

שכבר נבחנו, שהכול ברור.

מי אתה?

איזה אדם אתה?

פסוק זה נאמר על שלמה בעצמו

ועל משה רבל.

על שלמה כיצד?

כשנתן הקדוש ברוך הוא התורה לישראל,

עמד שלמה המלך והחכים

על גזירתו של הקדוש ברוך הוא.

אובר כוכם, אובר,

יעני יותר, מעל כאילו.

מה החכים על הגזירה של הקדוש ברוך הוא?

ואמר.

למה, אמר הקדוש ברוך הוא, לא ירבן לו נשים?

לא בשביל שלא יסור לבבו?

מה הסיבה?

אם ירבן נשים,

אז יסור לבבו אחריהן, כי נשים יבלבלו לו את הדעת,

ואדם מתפתה, נקבה תסובב גבר,

ויחרבשו אותו.

אז פן יסור לבבו.

אז הוא אומר, זה הסיבה?

אה, זה הסיבה?

אני ארבה,

ולא אסור.

מה כתוב בו?

הפסוק מעיד עליו, ויהי לעת זקנת שלמה,

נשב הטו את לבבו.

בדיוק מה שהזהירה התורה,

ככה קרה בו,

הוא החכם מכל האדם, הוא ידע ממה להיזהר.

הוא אמר,

אני ארבה ולא אסור.

ומה בסוף מעיד עליו הכתוב?

שנשב הטו את לבבו.

למדנו בהרחבה מה זה הטו,

זה לא כפי פשוטו,

אבל בכל אופן

הוא חטא.

אמר שלמה, מה שהייתי מחכים על דברי תורה,

והייתי מראה לעצמי שאני יודע דעת תורה,

אותה הבינה ואותה דעת

הייתה של הוללות וסכלות.

למה?

כי מה האדם,

אפילו שלמה המלך,

שיבוא אחרי המלך הקדוש ברוך הוא

את אשר כבר עשו,

מי הוא שיהיה רשאי להרהר אחר מידותיו וגזרותיו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא?

שכל דבר ודבר

טרם

שיצא מלפניו,

הוא נמלך,

התייעץ,

בפמלייה של מעלה עם המלכים,

הוא מודיע להם הדברים

כדי שידעו ויעידו כולן

כי דינו דין אמת

וגזרותיו אמת.

הקדוש ברוך הוא צריך עצות, צריך שיתייעצו לו, שהוא יימלך עם מישהו,

שיחתמו לו, שיסכימו איתו.

עם כל זה,

השם לימד שגם גדול מתייעץ בקטן.

ואחרי שהוא יודע הכל,

והוא מבין הכל, ואין מי שמבין כמוהו,

הוא נתן את זה למבחן גם.

וכל המלכים

יושבים ובוחנים את הכל,

ומעידים ואומרים שדינו דין אמת וגזרותיו אמת.

וכל דבריו בהשכל.

ועל זה נאמר במשלי על ידי שלמה המלך,

כל אמרת אלוה צרופה.

הכל צרוף, אין שם סיג אחד מיותר.

הכל בדיוק, בדיוק, בדיוק.

אז גם שלמה,

אה חכם מכל האדם,

וגם משה,

אפילו ששכלם

היה כבר שכל של תורה,

דעת תורה,

שכלם שכל של תורה,

גם הם

עוד לא באו בסוד אדוני,

כי אדוני אלוהים אמת.

תמים פעולו, תמים זה שלם,

וכל דרכיו משפט,

ומי כמוהו מקיף,

מי יכול להקיף כל דבר ודבר?

גם כשאתה רואה דבר,

אתה רואה אותו לנוכח

מה שאתה רואה.

אבל את השלכותיו,

בכל סיבי סיבותיו,

בכל התנאים והמצבים, אתה יכול להקיף את כל זה?

אתה לא יכול.

כי אתה לא יודע גם מה יהיה רע.

מה יכול

לבוא בחשבון

שהשם כבר ראה?

כי צופה כל הדורות מראש.

אבל אתה,

מה אתה יכול לראות? אתה יכול לראות מה לפניך

ומה המצב שמדובר

ומה ההשלכות

ומה מסביב.

אתה יכול להקיף את הכול, אתה לא יכול.

ומי כמוהו מקיף.

מהו האדם אשר יבוא אחרי המלך?

הרי כל האדם

הוא רק חפצה של קרן זווית,

נקודה קטנה ומוגבלת.

מי אתה?

ומה יערוך

ולא ידע מה?

רק קצות דרכים לו,

ואיך יקיף,

ואיך יבין כללות.

אתה יכול להתייחס רק למה שבא לקראתך, זה נקרא קצה של דבר,

אבל זה לא הכול המקיף של הדבר.

אתה לא יודע את הכול.

הנביא ירמיה בפרק יו״ד

מושך ויכוח גדול

לראות הבל אלוהים אחרים ומציאות האל יתברך שמו.

עושה ויכוח כאילו בין עובדי העבודה הזרה,

אלה שנוטים אחרי העבודה הזרה

ומייחסים לקוחות,

לבין האלוקים אמת.

צריך לעשות השוואה בכלל,

שהם לוקחים עץ

והם עושים ממנו אלוה.

יש בו רוח חיים, הוא יכול לפעול משהו.

אתה יכול לתת לו בפטיש עוד פעם,

והוא לא יגיד לך מילה.

והוא לא יכעס,

והוא לא יגער,

והוא לא יצעק.

שום דבר.

בוודאי שהוא לא יכול להעעיק.

אבל יש שייחסו

לעבודות זרות מסוימות,

כוחות מסוימים.

אז ירמיה מתווכח איתם,

והוא מציג בפניהם מה בעצם הם עושים.

נעומת השם אלוקים. באמת, תקראו את זה בפרק יוד.

ושם בפרק שלם הוא מסביר, הוא מונה את החילוקים שביניהם.

כמובן שלא מדובר

על פשוטם של עץ ואבן,

על זה הוא לא היה צריך להעריך בדברים.

ואם הנביא מטריח כל כך להכירם,

מדובר הוא על עבודה זרה כאלה שאומנם

יש בהם הרבה חוכמות.

הרבה חוכמות שנראה וניכר כאילו הם פועלים פעולות כאלה ואחרות.

אלא שהחילוק הוא מה שאמר בסוף.

לא כאלה חלק יעקב,

כי יוצר הכל הוא.

ואדוני אלוהים אמת.

זאת אומרת,

לא כאלה חלק יעקב. יעקב,

דהיינו עם ישראל, שהם נקראים על שם יעקב, שנקרא ישראל, בני ישראל,

נקראים יעקב.

לא כאלה חלק יעקב.

הם לא.

אפילו אם תמצא שיש איזה כוחות מסוימים,

שיש השפעה על ידי,

אם אתה עושה פעולה כזאת או כזאת, ואתה יכול למשוך מלמעלה כל מיני דברים וכל מיני זה,

אז שתדע לך, לא כאלה חלק יעקב.

אתה יודע למה לא?

כי יוצר הכל הוא,

ואדוני אלוהים אמת.

אם הם יכולים לפעול, נגיד, נגיד פעולה מסוימת, נגיד הם יכולים

להוריד גשם, סתם דוגמה.

עוד, מה עוד הם יכולים? לא, זה הכוח שלהם. יכולים להוריד גשם, נגיד.

הם יוצרים הכול?

לא.

הם עשו את הכול?

לא.

אז אם כן, הם מוגבלים.

אם הם מוגבלים,

אז הם לא יכולים להיות אלוקים.

מי הגביל אותם?

אתה!

אתה עם הפטיש והמקבת והגרזן, ואתה עשית אותם.

הם מוגבלים.

יתרה מזאת,

אם הבורא יוצר הכול, הוא גם יצר את העץ שממנו עשית את האלוהים שלך, לא?

לא? לא ככה?

נו, אז אם הוא עשה את העץ, הוא יכול להדיר את העץ, הוא יכול לבטל את העץ, הוא יכול לבטל את כוחו, נכון?

אם הקדוש ברוך הוא רוצה, עושה קיקיון ביום אחד,

ואם רוצה, שולח בו אותו לעד, ואין קיקיון ברגע אחד, הוא מתייבש.

מה שהוא רוצה, הוא עושה, כי הוא יוצר הכול.

אז איך אתה מייחס כוח

למה שתלוי בו?

ובאידידך גיסא, הוא אומר,

קדנא תומרון

להום

אלא היה

דשמיא וארכה לא עבדו.

איך אתם קוראים להם אלוהים?

שערי שמיים וארץ

הם לא עשו.

אומר המלבי,

וגם אם תגידו שהם עשו ככה ופעלו ככה וככה וככה,

את השמיים וארץ פה הם עשו?

לא. איפה אתה נמצא? פה?

בבקשה להתייחס למי שעשה פה.

מה עשו שם, לא עשו שם?

דמיונות שלך, תשאר איתם. מה זה מועיל לך לפה?

זה כמו אחת באה לבית משפט.

הוא אומר, לא, אבל בוונציה שם זה משהו... אדוני, אתה פה בארץ ישראל,

פה זה בית המשפט הישראלי,

ופה אתה צריך לתת את הדין לפי המשפט המקומי.

ואל תספר לי שיש בוונציה דין אחר, ואל תגיד לי ששם אין בכלל דין.

את מי זה מעניין? מה אתה מבלבל את המוח?

צוחק עליהם ירמיהו ואומר,

קדנא תומרון להום אלוהיה.

איך אתם קוראים להם בכלל אלוהים?

ודשמיה וארכה לא עבדו את השמיים ואת הארץ, איפה שאתם נמצאים הם לא עשו.

ושקר נזקו ולא רוח בהם.

שקר המסכה שאתם עושים, הפסל והמסכה הזאת,

יש בהם רוח חיים בכלל, שהם יעשו, שיפעלו? יש להם היגיון? יש להם מחשבה?

יש להם ידיעה? יש להם רצון?

יש להם יכולת? יש להם כוח?

מה יש להם?

שקר נזקו

ולא רוח בהם.

אז מה הוא לימד אותם?

שמי שעושה הכול,

רק הוא יודע הכול.

מי שלא עושה הכול, הוא לא יודע כלום.

אז מה הוא צריך לעשות? רק לשמוע למי שעשה הכול

מה לעשות.

אחד יצר מכונית חדשה

והוא נותן הוראות כיצד

לנהוג בה.

מה לעשות, איזה טיפולים ופה ושם.

בא אחד חכמולוג ואומר, לא, היה לי אוטו, גם כן, זה לא...

אפשר לעשות דרך אחרת, לא צריך בדרך שלו.

אתה תהרוס את הרכב, הרכב בנוי

לפי מה שהנדסו אותו,

ככה צריך להתנהג איתו וכו'.

אומרים לך שאתה צריך דיזל

ולא בנזין.

אומרים לך בנזין ולא דיזל. הוא אומר, לא, אבל זה יותר זול. הוא אומר, לא, אני אשים יותר יקר.

אדוני, האוטו שלך יעשן, יקרטע,

ואתה תצטרך אחר כך

להחליף את המנוע.

אתה יודע מה אתה הולך לעשות?

אתה יודע מה אתה הולך לעשות?

יא חביבי, אתה בכלל מבין?

אתה לא מבין?

אני היה לי פעם כזה דבר בחוץ לארץ, סיפרתי את זה,

והגענו לאיזשהו מקום, אז הייתי עם מישהו,

קראו לו אוחנה.

ביהודי הזה אני כל הזמן אומר לו, יעבדוך עמים, יעבדוך עמים. כל מה שהוא עושה לי, משהו, מושיט לי משהו, נותן לי משהו,

הוא אומר לו, יעבדוך עמים. אמרו, די, נמאס לי כבר לשמוע, יעבדוך עמים. חלאס, יעבדוני עמים ודיי.

ואני כל דבר אומר לו, יעבדוך עמים, יעבדוך עמים.

נכנסנו לתחנת דלק ובתאות מילאנו דיזל במקום בנזין.

פתאום אנחנו נוסעים, עשן לבן, מאחורה,

והאוטו עושה טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה, הוא הולך לעצור.

אז הוא אומר לי, תשמע, אולי מילאנו בטעות דיזל וזה, והוא שם. עשינו סיבוב, עוד הצלחנו להגיע לזה, ואמרנו להם שמה זה.

עשינו כך וכך.

היה שם אחד,

זה היה באנגליה,

היה שם אחד

שאמר שהוא ינסה להוציא את זה. אז מה הוא עושה? לקח צינור,

הכניס לבפנים, והתחיל לשאוף,

לשאוב, לשאוב ככה,

בשביל למשוך את זה ושייצא.

והוא בולע את העדים של הבנזיום, משתעל והכול,

ולא הלך לו, לא הלך לו.

ירד למטה, הביא מכשירים,

פתח את העוקה למטה, איפה שהיה,

והתחיל להוציא, ועוד אחד בא ועזר לו, וזה, ואני יושב בצד וצוחק, הוא אומר לי, מה אתה צוחק? אמרתי לו, יעבדוך עמים או לא?

איי, איי, איי, איי,

רק מי שיצר הכל, יודע הכל.

אם אחד עשה מכונית ואמר ככה, צריך לשמוע, הוא עשה את המכונית. מה, אתה בא

למעליו?

בורא עולם יצר הכל, אז תשמע מה הוא אמר בדיוק,

ותעשה בדיוק. אל תוסיף ואל תגרע בדיוק.

ואומר המחבר,

שאני הרגשתי את הדבר הזה גם בבגילה.

מי כן הבין את הדבר הזה?

לעשות הכל, מה שהשם אומר בדיוק.

לא להוסיף.

ולא לגרוע.

מי?

אסתר המלכה.

מה היא עשתה?

כתוב שציווה אותם אחשוורוש

שישה חודשים בשמן המור

ושישה חודשים בבשמים ובתמרוכי נשים.

שמעתם? אמבטיות של בשמים.

שנה, שיהיו בפנים.

שלא יצא מהם הריח גם אחרי מיטה.

ובזה הנערה באה אל המלך.

זאת אומרת, אחרי רק שנה כזאת

של תמרוקים והכול,

אז מגיעות לפני המלך שיבחן ויבחר.

ובהגיע תור אסתר, בת אביחייל, לבוא אל המלך,

לא ביקשה דבר.

הנשים ראו כל הצלחתם

בצלוחית של הבושם, איזה בושם נשים שימשוך אותו.

ובהשקפה כזאת, כבר מובן מאליו,

במה שנשארים ומה טוב יכולים להשיג.

אבל אסתר ידעה

שאם אף

שצלוחית הבושם

יש בה משום איזה עזר,

אבל לא בהם תבוא כל ישועתה.

ישנם עוד הרבה צרכים ועוזרים אשר סועדים את האדם.

מראש ועד עקב.

והיא באה בטח

במעוז ומבטח.

והיא באה לפני המלך בת 76. ירק רוקת,

יענו חיוורת,

בלי שום הקדמות והכנות.

ואחרי תענית של 70 שעות, צום!

יא חביבי,

פעם היא באה אליו ככה להיבחר, ופעם היא באה פה לבקש

והיא יודעת שלא כל מה שעושים, כל ההכנות והתכסיסים,

יש אנשים שבונים על זה. אני אבוא ככה, ואני אעשה ככה, ואני אגיד ככה, ואני אעשה ככה,

והם חושבים שבזה מסתכם הכול ויצליחו.

מי ידעה שזה לא תלוי בזה?

יש אלפי גורמים

מסביב לכל פעולה של אדם

וחשבונות

אם יצליח או לא יצליח.

והכל תלוי באחד.

אבל אם אתה מתחבר לאחד

ועושה במאה אחוז מה שהוא דורש ממך,

גם אם אתה בן 76 וירקרק ולא מבוסם,

וגם אם אתה מחונה ולא אכלת ואתה עומד להתעלף,

אין יותר יפה ממנה בעולם.

בעולם, עד חצי המלכות ותעש.

שמעת כזה דבר?

ויקטור,

אתה מבין?

זאת אומרת, צריך לעשות

מה שהשם אומר בדיוק,

בדיוק במאה אחוז.

אין לנו הבנות,

אנחנו לא חכמים יותר משלמה ומשה רבנו,

ושמענו מה שלמה המלך אומר על עצמו.

ומה האדם אשר יבוא אחרי המלך

את אשר כבר עשוהו?

הכל עשוי,

הכל מתוכנן, הכל צרוף, בורא עולם.

בחן את הדברים תרייג פעמים,

ישב עם כל המלאכים,

כולם הסכימו בדעת אחת,

הכל מאה אחוז,

הכל שלם ומושלם.

מה שנשאר לך זה רק לעשות את הדברים כמתכונתם.

לכן שיבחה תורה את אהרן הכהן

כאשר ציווה השם את משה.

כן עשה!

אהרן כן עשה.

שיבח אותו הכתוב,

שלא שינה.

לא שינה.

לא לשנות.

מה שהשם אומר,

לעשות בדיוק.

אשריו אשרי חלקו של מי שעושה כן,

הוא יזכה לכל עשייתא דשמיא של הקדוש ברוך הוא, שהוא מגן ומושיע ועוזר

לכל מי שבוטח בו.

אמן.

רבי חנניו ברגשי אומר.

רוסו הקדוש ברוך הוא זקן ישראל.

להפיקו חרמון תורה ומשואות.

שנה אמור אדם אבו סתמן ספגו ירדין תורה ויעדין.