אין ידיעה במתן שכרן של המצוות | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום להצלחת משפחת שרודר.

אני שוב חוזר

על הדברים,

נשנן

היטב היטב.

ויעש כן אהרון

אל מול פני המנורה,

כאשר ציווה אדוני את משה.

לכאורה, מקרא הזה הוא מיותר,

וכי אנו לא יודעים

שאהרון

מקיים את ציווי השם תמיד,

הרי הוא שקול למשה רבנו.

עשר פעמים כתוב משה ואהרון, ועשר פעמים כתוב אהרון ומשה.

מכאן ששקולים הם.

אז יש לנו ספק שאהרון יקיים את ציווי השם?

אז מה העניין?

למה כתוב כאן, ויעש כן אהרון

אל מול פני המנורה,

העלה נרותיה,

וכבר אמרנו

שזה בסך הכל להטות

את הפתילות לכיוון הנר האמצעי?

מה הסיפור הגדול שהתורה עד כדי כך

מייתרת פסוק

בשעה שחוסכת מאוד מאוד במילים?

כבר למדנו בדרשות הקודמות את המדרש

על הפסוק, וירא אלוהים את האור כי טוב,

אמרו, זיכרונם לברכה,

איני יודע איזה מהן טוב,

אם מעשים של הצדיקים או של הרשעים.

כשהוא אומר, וירא אלוהים את האור כי טוב,

הווי אומר, זה מעשיהן של הצדיקים.

אז הסברנו

שבאור המדרש כך הוא,

רשעים, גם מבקשים לעשות מצוות.

אבל דווקא גדולות ונשגבות,

כמו פיקוח נפשות וכדומה לזה,

יש אנשים שתראה אותם שהם עושים דברים גדולים,

אבל במצוות הקלות הם מחפפים או לא עושים.

לא כן דרכם של הצדיקים.

ועכשיו ניתן דוגמה נפלאה.

אברהם אבינו,

עליו השלום,

דוגמה של צדיק,

שהכלות אצלהם גדולות הן,

והם לא רודפים רק אחרי הגדולות.

באו לפניו שלושה מלאכים, אבל שנדמו כערביים.

והוא קרא להם קירה גדולה

ורץ לפניהם,

הוא ואשתו

ובנו יחידו ישמעאל,

אז לעת זקנתו,

והיה מחנך אותו במצוות.

פרשה שלמה נכתבה שם,

גמילות חסדים של אברהם אבינו.

וכאילו עשה את זה לפני אלפים ורבבות אנשים.

אז בואו נתמקד רגע בדבר הזה.

האם

המצווה של הכנסת אורחים

זה מצווה קלה?

זה אחד העמודים שעליהם עומד העולם,

על התורה,

על העבודה ועל גמילות חסדים.

זה מצווה קלה?

אבל בואו לא נשכח

שזה היה ביום השלישי

למילתו של אברהם אבינו.

אברהם אבינו בן תשעים ותשע,

כואב מאוד,

והוא יושב פתח האוהל כחום היום,

כי השם מוציא חמה מנרתיקה. בשביל מה? להכניס אותו פנימה.

שלא יישב בחוץ ויחפש אורחים,

כי הוא לא יכול בלי גמילות חסדים. הוא לא יכול, הוא לא יכול.

וכבר אמרנו שהיה חום של 1,500 מעלות.

איך אנחנו יודעים שהיה 1,500 מעלות?

כתוב בנביא, הנה יום בא בוער כתנור,

וליהת כל עושה רשעה,

והצדיקים יהיו כעגלי מרבק.

לעתיד לבוא, הכוונה לא רחוק הזמן,

יהיה

חום

1,500 מעלות.

היום אנחנו רואים שיש כבר קצת יותר,

הרגע שמתפרצים עכשיו בתקופה האחרונה,

לקראת היום הגדול שיבוא בוער כתנור,

ומעיפים לבה למרחק, לבה למרחק של קילומטרים,

ואתמול הודיעו שכבר 62 איש מתו מהלבה מהפגיעות.

זה מעיף עליהם סלעי אש.

ויש שוטפים כפרים שלמים.

לא יאומן כי יסופר.

זה יותר מ-1,500 מעלות.

אבל עתידה שמש לצאת בחום. למה?

כי כתוב שאורח המאי יהיה שבעתיים.

שבעתיים

זה שבע כפול שבע,

ארבעים ותשע.

אז זה יהיה פי ארבעים ותשע ממה שהיום.

היום הממוצע בערך שלושים מעלות.

תכפילו 1,500. בקצוב שהקדוש ברוך הוא הוציא חמה מנרתיקה.

בהוצאת חמה מנרתיקה מי יכול להסתובב?

רק צדיקים.

כי כתוב לו עתיד לבוא, הם יצאו,

והם כמו עגלי מרבק,

עגלים שיושבים בשוויץ על הדשא ונהנים,

והם לא ירגישו את החום בכלל.

אבל הרשעים,

כתוב,

ולי הט.

ראיתם פעם גוף שלוהט?

ראיתם את הכחול של היתושים?

מי שפוגע בו יתוש עושה טוסטוסטוסטוסטוסט,

וזהו, אללה חייטוש,

ככה יהיה.

אז

מי יכול להיות ביום כזה?

רק אברהם אבינו,

כי הוא צדיק,

והוא יושב פתח האוהל.

אבל מי יכול לעבור? אי אפשר להעביר אנשים. אין אנשים שיכולים לעמוד ב-1500 מעלות.

אז השם

רואה שהוא לא נכנס,

אז שולח לו מלאכים.

מלאכים יכולים לעמוד בחום כזה.

כי מלאכים,

לפני שהם חוזרים למעלה, למקומם, הם צריכים לעבור בנהר דינור.

נהר דינור זה נהר של אש עמלה ברותחת.

צריך לעבור שם בשביל להתנקות ולהזדכך

ממה שנדבק בהם מן העולם הזה.

היות והם ירדו לעולם הזה מגושם,

וודאי שמשהו נדבק בהם.

כדי לחזור למצבם הקודם, בלי כל מה שנדבק,

הם צריכים לעבור דרך נהר דינור.

אז השם שולח לו שלושה מלאכים כאלה, בדמות

של ערבים עובדי עבודה זרה.

והוא טורח ורץ אל הבקר, ומה זה?

קומי, מהרי, עשי לושי ועשי עוגות,

הכל מייד מייד מייד מייד, ועושה לכל אחד

לשון בחרדל.

שוחט,

עגל,

לוקח רק לאחד לשון, עוד אחד, עוד אחד,

לפר בן בקר,

שלושה.

טוב.

ונותן להם לאכול, והוא עומד עליהם, משרת אותם, משמש אותם.

מדהים.

זו מצווה קלה?

תראו כמה טרחה, כמה זה.

כן, אבל לא לשכוח.

כשבאו המלאכים,

איפה היה אברהם אבינו?

ויירה אליו באלוני ממרא,

כחום היום.

הקדוש ברוך הוא בא ונגלה אליו,

בא לבקר את החולה.

אז הוא עומד עם הקדוש ברוך הוא,

והקדוש ברוך הוא מבקר אותו.

ועכשיו, יש לו גילוי שכינה.

זה דבר גדול או לא גדול?

יש יותר גדול?

השיא,

השיא של עם ישראל היה, כשנבנה המשכן,

ירדה שכינה.

משכנע בטוח, זה השיא.

מה עוד אתה רוצה לבקש?

אז הוא נמצא עכשיו

במצווה הכי גדולה שאדם יכול לזכות בימי חייו.

להשיג גילוי שכינה.

מי שזוכה

לגילוי אליהו,

אפילו בחלום,

הוא בן העולם הבא.

אשרי מי שאמר לו שלום,

אשרי מי שראה הוא בחלום.

נו,

אז אם זה ככה,

אדם צריך לדעת שזה דבר עצום וגדול.

אז עכשיו מזדמנת מצווה של מה? של הכנסת אורחים.

מה יותר?

מה יותר?

להקביל פני שכינה

או לקבל כמה ערבים לתת להם לאכול?

שיחכו!

שיחכו!

גם אם אתה לא רוצה להפסיד את המצווה,

תשרוק להם.

תכף אני בא.

תן להם שימתנו עד שהשם

ישחרר אותך.

לא.

הוא עוזב את השם

ורץ אליהם.

מפה לומדים,

גדולה הכנסת אורחים

מהקבלת פני שכינה.

אז זו מצווה קלה או לא קלה?

בטח שהיא קלה. ביחס להקבלת פני שכינה,

אבל רואים

שהוא ידע להעריך כל מצווה, מצווה אפילו שהיא קלה ביחס,

אבל הוא ידע שזה רצון הבורא.

עולם חסד ייבנה, כל העולם נברא בחסד.

השם חייב למישהו משהו?

היה מישהו בכלל שהוא חייב לו?

הרי הוא ברא את הברואים.

הוא חייב להם?

מי חייב לוי?

היה נברא לבורא או בורא לנברא? נברא עוד לא נברא.

אז מה הוא חייב?

והנברא יכול לתת לבורא משהו?

הרי כל מה שיש לנברא זה מכוח הבורא.

והקבלת ברוך הוא ברא עולם חסד.

חסד.

ומה רצונו?

חסד.

שעשו חסדים.

אברהם שהשיג מה רצונו יתברך בעולמו,

מבין

שמה שישמח את הבורא, ויותר חשוב לבורא, זה שהוא לא יישב איתו עכשיו וידבר

מישרי שכינתו עליו, אלא שהוא ירוץ לאורחים.

נו, אז אפשר לקרוא לזה כלה?

מה זה כלה?

מה זה חמורה?

רצון הבורא!

לעשות את רצון הבורא. מה הבורא רוצה?

רבי ישראל סלנטר,

עבד על עצמו להיות צדיק נסתר.

והוא הסתיר את עצמו שנים רבות,

ואף אחד לא ידע גדולתו מעלותו. הוא היה גאון וחריף,

ובעל מידות טרומיות, משהו, משהו.

יחיד, יחיד, יחיד.

ביום אחד הוא הגיע למסקנה

שהוא יהיה צדיק,

נסתר.

אנשים אוהבים את המילה צדיק נסתר.

כל מי שלא ראה אותו שבועיים,

צדיק נסתר.

טוב,

והוא החליט

שמה הוא יזכה?

הוא יזכה לגילוי אליהו.

אם הוא צדיק נסתר, אמיתי כמובן,

אז הוא יזכה.

הוא אומר, ומה זה גילוי אליהו

לעומת זיכוי הרבים?

זיכוי הרבים לאין ערוך יותר מזה.

אז מיד הוא גילה את עצמו והתחיל להפיץ

את משנתו על תורת המוסר וכולי, ודיברנו כבר בהרצאות קודמות מי ומה ומו.

אז זה דבר גדול להשיג גילוי אליהו, גילוי שכינה, דברים,

לא בהשגתנו.

והנה אברהם אבינו רץ,

רץ.

כי כך דרכן של צדיקים.

המצווה שהיא קלה לכאורה,

מרבין בה את העסק כבחמורה.

כי כך כתוב במפורש במשנה.

הביא, רץ למצווה קלה,

כבחמורה,

שאין אתה יודע שכרן של המצוות.

מה אתה יודע? מה הקדוש ברוך הוא מעריך כל מצווה ומצווה?

מה אתה יודע?

כתוב במקום שאין אנשים, יהיה איש.

מקום שאנשים מתרפאים מן התורה, עמוד ואחזק בה.

רואים שבכל מקום שיש רפיון,

ואתה מחזיק בדבר, אתה נוטל שכר כנגד כולם.

יש מצוות

שהן בבחינת מת מצווה.

אף אחד לא רוצה להתעסק איתן.

כאילו זה מה, זה מה, נשקיע בזה, זה...

בסדר, בסדר, בסדר.

מצוות גדולות, חשובות, וזה...

אז לכן,

נגיד, נגיד דוגמה.

יש בן אדם לומד תורה, לומד, לומד, לומד, לומד, לומד. באים להפריע לו משהו, לא, לא, לא, לא, לומד, לומד, לומד, כל הזמן לומד.

אבל כל פעם שאתה רואה אותו, בין בלימוד, בין לאחר הלימוד, יש לו חשיבס,

מחשיב את עצמו.

לא מחייך, לא שום דבר, לא כלום.

רציני.

מה זה?

איזה תלמיד חוכם.

אז אסור לו לחייך.

אבל כתוב,

ולבן שיניים מחלב.

גדול המלבין

שיניו מחייך.

מלבין שיניו

ממי שמשקהו חלב.

יש אחד צמא.

ממש מייחל, מי ייתן לו לשתות?

ובא בן אדם,

נותן לו חלב.

יש בן אדם

שמחייך לו,

משמח אותו,

מרגיע אותו,

הביא מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.

לא, זה לא מצווה, זה מצווה קלה, זה לא...

חשוב.

חשוב מאוד.

ואם הוא יכול עוד להוריד את הגבות,

מצוין.

עכשיו אתה תלמיד חכם רציני.

מה זה לחייך כל הזמן, אתה מראה את השיניים שלך? מה קרה לך?

אני בכוונה עושה קיטוב בשביל שתבינו שיש דברים שאנשים כאילו לא מתחשבים בזה כלום, זה בכלל לא מדבר אליהם.

אבל חכמים קבעו במסמרות, במסמרות.

פסוק, ולבן שיניים מחלב, זה פסוק בתורה.

ואמרו גדול המלבין,

שיניו לחברו מהמשקה הוא חלם.

זאת אומרת, התורה אומרת פסוק שלם,

בשביל שתדע מה הערך, מה אתה קובע.

אז לכן הצדיקים,

אצלם הקלות

זה כמו החמורות,

ומדקדקים בהם, ועם הרבה טררם,

בשביל לעשות את זה כמו שצריך.

למה?

כי מי שמשכיל יודע שאין קלות לפני הקדוש ברוך הוא.

אין קלות לפני הקדוש ברוך הוא.

זה למבין אור הגדול הגנוז במעשיו יתברך.

בכל דבר שהשם אמר

יש אור גנוז עצום ביותר.

הרי השם במאמרו ברש חכים

וברוח פיו

כל צבא העם.

בעשרה מאמרות נברא העולם.

אז אם יצא מאמר מפיו של השם, זה בורא עולמות.

ואם הוא הוציא מפיו שהוא רוצה שתעשה מצווה קלה או מצווה קשה, חמורה,

זה יצא מפיו או לא יצא? זה האור הגנוז.

זה אור שאיתו אפשר לברוח עולמות.

אז איך אתה מזלזל?

איך אתה לוקח את זה בחפיף?

זה אותו כוח דיבור

של הבורא יתברך, זה אותו מאמר.

לכן אמרו חכמים כל העושה מצווה כמאמרה.

מה זה מאמרה? מי אמר אותה?

השם אמר מפיו אמר.

אז מה זה משנה מה הוא אמר?

מה זה משנה מה הוא אמר? עצם זה שהוא אמר?

מספיק.

אדם גדול אומר לך

תביא לי בבקשה את הקסם.

אתה מביא לו.

ולשני אמר

אפשר להכין לי תהי.

הכין לו. מה יותר קשה?

אבל

שניהם עשו את בקשתו.

עכשיו,

זה שהביא את הקסם עשה את זה בזריזות והגיש לו את זה מהר.

זה שעשה את התהי, הלך לי איתו,

והוא הביא לו את התהי לאט לאט.

מי טרח יותר?

מי שהביא את התהי.

מי עשה אותה כמאמרה?

זה שהביא את הקיסר.

אז זה לא תלוי.

זה לא תלוי.

לכן צריך להבין מה השם אומר.

אם הוא אמר,

קלה וחמורה היינו הך.

אבל רשעים הם רוצים דווקא את הגדולות,

כי אין להם עיניים לראות את האור הגנוז.

אבל צדיקים יש להם עיניים לראות.

הם מבינים

שבכל דבר השם

אור הגנוז.

זהו שנאמר.

עכשיו נבין את הפסוק.

ביעש כן אהרון,

כאשר ציווה ה' את משה.

פירוש,

דבר קל כזה, להטות את הפתילה

לפנים,

לכיוון הפנימי,

לנר האמצעי.

אצל אהרון זה היה עסק גדול,

כמו עבודה,

להיכנס לפניי ולפנים ולהקטיר את הקטורת.

והכין את לבבו.

בכוונה גדולה לעשות כאשר ציווה אדוני את משה. אתה יודע מה היה עכשיו?

השם ציווה אותי.

הוא ציווה אותי.

מה הוא ציווה אותך?

להטות את הפתילו.

אם אתם תראו אחד רץ, רץ, רץ, בפרוזדור, בישיבה.

לאן אתה רץ? מה קרה? מה קרה?

הוא אומר, ראש הישיבה, ראש הישיבה. מה ראש הישיבה?

הוא ביקש ממני להביא לו קסם לשיניים, קסם.

אנשים יגידו שהוא לא שפוי.

ורואים אחד הולך, לאן אתה הולך?

אומר ראש הישיבה, ביקש ממני להביא לו את הגמורה.

ואיך הוא הולך?

לעיתו.

היינו מצפים שזה

שהולך להביא את הגמורה,

טרררר, עולה על הסולם, טרררר, והכול במהירות. הוא רוצה גמורה, גמורה. לעכב מטלמוטיירה, טלמוטיירה.

אבל לאבי קסם, נו, אז יישאר לו חתיכה בשן, עוד רגע מה קרה?

מה אתה בלחץ?

מה אתה בלחץ?

לא, משה, אהרן הכהן מבין.

משה אמר לו, בשם השם, ככה אתה עושה.

אז הוא עושה הכנות בלב,

לקראת

לקראת מה?

לעטות רק את הפלילות. זה הכול, זה הכול.

זה הכול, אה? זה בגלל שאתה טמבל, זה הכול.

זה מה אמר השם.

התורה אומרת, ויעש כן אהרן.

בדיוק מה שצריך.

לכן כדאי לכתוב פסוק שלם על זה בתורה,

ולהודיע כי אין קטנות

ואין קטנות ואין קלות

ואין קלות לפני השם יתברך.

אין.

ומה שבעיניך יכול להיות קטן,

אצל הקדוש ברוך הוא הוא גדול.

כל דבר שיהודי עושה בעולם הזה, שבעינם זה קטן,

אצל השם זה גדול.

השם מתפעל.

הרי למדנו,

איש או אישה כי יפליא.

פלא, פלא, אדם נמנע מלשתות יין שלושים יום.

פלא, איך השם מתלהם,

כביכול,

מכל פעולה של יהודי.

לכן הקדוש ברוך הוא משלם אפילו שכר שיחה נאה.

אדם יהיה רשע

ויגיד שיחה נאה, הקדוש ברוך הוא משלם.

אם נבוכדנצר הרשע

פסע כמה פסיעות

לכבוד השם

וזכה שלושה דורות לשלוט בכיפת העולם,

דהיינו הוא ובניו,

וזה רק שהוא עשה שלוש פסיעות לכבוד השם. הוא לא חזר בתשובה, כמובן, הוא לא התגייר,

הוא נשאר גוי,

ושום דבר לא השתנה, אבל הוא כיבד את השם. ומה הוא כיבד בשלוש פסיעות?

שלוש פסיעות, תראו מה קיבל.

עולם הוא מלואו.

עולם הוא מלואו.

נו, אז שכר פסיעות לבית הק...

ועוד לכנישתה

ב-04 בבוקר,

ועוד תפילה בנץ,

ועוד שיעור עכשיו אחרי,

ועוד אחרי זה כולל,

ועוד אחרי זה תבלינים,

ועוד אחרי זה חסדים.

יא חביבי, איזה אוצרות בלומים, איזה אוצרות בלומים,

איזה אוצרות בלומים.

אבל זה לצדיקים המבינים.

רבי חנניהו ברגע שאומר,

נושא הקדוש ברוך הוא רזה כל ישראל,

לפי כוח רבו לעולם תורה ומשווד שנעמור אדונו וסלמת גרדיל תורה ויהאדיר.