הנגיעות מסנוורת | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאוד וגם ילידי הענק ראינו שם.

אצל המרגלים מצינו שדיברו לשון הרע על הארץ

ויניעו את לב העם מלכת במלחמה.

מאין בא להם החטא הזה?

הלא יצאו ממצרים וראו הניסים, קריעת ים סוף, מלחמת עמלק.

הכירו כי הכל לפניו יתברך, שמו כלא.

איך אמרו עתה אפס כי עז העם?

ועוד,

איך אמרו על הארץ אוכל את יושביה?

מפני שעוסקים כולם בקבורת מתים.

הלא אמרו חכמים, זיכרונם וברכה, אני חשבתייה לטובה.

הקב' ברוך הוא עשה את זה לטובה?

לכל מקום שהם באו,

מת חשוב שלהם.

היה מת צר.

למה שיהיו טרודים?

ולא יבדקו אחריהם.

אז איך הם הבינו זאת? הפוך.

אומנם הקב' ברוך הוא יכול לסבב שלא ירגישו יושבי הארץ את המרגלים באופן שההצלחה תהיה

בלי מקום לטעות.

אלא לכך גזר הבורא ההצלה באופן זה כדי שיהיה גם כן מקום לטעות

שצדיקים ילכו בעם

ולא צדיקים ייכשלו בם.

לכן המרגלים שהייתה להם נגיעה לטעות

ולתלות את החסרון בארץ כי אוכלת יושביה היא,

כי הם פחדו שאם ייכנסו לארץ יסלקו אותם לנשיאותם,

לכן הם טעו.

ומייד כשראו עוסקים כולם בקבורת מתים,

הכריעו להם כי החסרון הוא מהארץ.

זאת אומרת, לא הסתכלו בתוך תוכיותם לבדוק למה הם אומרים ככה.

למה הם לא ראו את הצד השבח?

זה כמו אדם נוסע ורואה משטרות כל הדרך, אבל כל פעם שהוא עובר

הוא רואה שהם עצרו מישהו ולוקחים ממנו רישיונות.

והוא בדיוק היה על מהירות 200. הוא לא צריך להגיד,

הוא לא צריך להגיד, השתבח בורא, תראה מה זה, איך אני עברתי את הסיבוב, אם הוא לא היה עסוק עכשיו בזה,

היה עוצר אותי.

וככה הוא עובר עשרות אנשים,

שוטרים.

מה הוא אומר?

יואו, זה כביש מלא משטרות,

זה אסור לנסוע בארץ, מה זה, כל משטרות.

ומייד כשהם ראו שעוסקים כולם בקבורת מתים, הם הכריעו כי החסרון הוא מארץ.

וגם כשראו את הענקים,

טעו בקבורתם.

למה? כי לכבוש אנשים כאלה על פי דרך הטבע לא יכול להיות במציאות.

ומבואר ברמב״ן,

שאמרו, אין אנחנו ראויים לנסים.

מה היה ההסבר שלהם? למה לא להיכנס לארץ? הוא אומר, תשמע, זו ארץ

שזה רק עם נסים אפשר להיות פה, ואנחנו לא ראויים לנסים.

לכן הם אמרו, אפס, כי עז העם.

העם הזה עז, אי אפשר עליו.

ואין אנו ראויים לנס.

רק כדי לכבוש את העם הזה צריך נסים, ואנחנו לא ראויים לנס.

במצרים היינו במדרגה גבוהה.

אבל עכשיו אנחנו כבר לא ראויים לזה ככה.

הם סיכמו את העניין,

שלום על ישראל.

עד עכשיו הם חיו בנס,

הכל נס,

ורק זה הנס שחסר להם, והם חושבים שזה לא יכול להיות שיהיה, כי כבר הם לא ראויים.

כרך אדם יכול לחרט את עצמו,

כן?

אדם שחי על נסים כל הזמן,

פתאום מחליט. אתה מבין שלא יכול להיות שפה יהיה נס.

ומה הטענה? אנחנו לא ראויים. ודקה לפני כן היית ראוי.

ויהושע וכלב,

שהיו נקיים מהנגיעה הזאת,

הם הלא טעו,

בשני מקומות הטעות.

ועד רבה עוד התחזקו מזה.

כי הם ראו בזה ישועת השם, שהטריד את כולם בקבורת מתים כדי להצילם.

והם דנו מזה, הפוך, שהבורא משגיח עליהם ומציל אותם בדרך נס.

שבכל מקום שהם הולכים,

הקדוש ברוך הוא הורג להם את השרים החשובים

כדי שיהיו עסוקים כולם בלוויות, שכולם יצאו ללוויה, כי זה אדם חשוב.

אז אף אחד לא יוכל להבחין בהם.

ולכן, גם כי ראו את הענקים לא התפעלו מזה כלל, כי ידעו כי לפניו,

כי אין המה.

ומהכרת ההשגחה דנו,

כי המה ראויים לנס.

בזה שהם הכירו את ההשגחה על כל צעד ושעל,

אז הם הבינו שהם ראויים לנס.

כי אם השם משגיח עליך, אז למה הוא לא יעשה נס?

בשביל מה הוא משגיח ודואג שאף אחד לא ישים לב שאתה נמצא פה?

בשביל שתיתפס,

בשביל שתיפול.

ואומנם בעניין זה אם ראוי, אם לא ראוי,

אין זה ספק בהלכה,

אלא תלוי לפי מדרגת האדם.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לך לכתוב, אדוני צילך על יד ימיניך.

מה אצל אם אתה מראה לו יד אף הוא מראה לך יד,

ואם אתה מראה לו אצבע, אף הוא מראה לך אצבע.

כמו כן, בעת שאדם מסכים בדעתו כי הוא ראוי לנס

והוא לא מתהפך בדעתו כלל לצד אחר,

זה גוף הגורם שיהיה ראוי.

הקדוש ברוך הוא יעשה נס, אז תראי, הקדוש ברוך הוא יעשה נס.

ונהיה נס.

ואם נתרפא בדעתו

ומפחד שמא אינו ראוי,

זה גוף הגורם שלא יהיה ראוי. זאת אומרת, הוא נועל את האפשרות.

כל זמן שאדם

מפקיר את עצמו ביד ה'

משליך את יבו על ה' מאמין שבכוח ה'

יודע שמצד עצמו הוא עושה עד גבול היכולת, ורק

נס פה יכול להכריע,

אם אדם מוסר עצמו ככה בביטחון גמור, יהיה לו נס.

אבל אם הוא אומר אני לא ראוי,

הוא סגר לעצמו את הדלת.

ולכן יהושע וכליהם,

שלא הייתה להם נגיעה בכניסת הארץ, לא היו להם נגיעות אישיות,

למה לא להיכנס?

וראו את המציאות כי טובה הארץ,

וראו גם שהם ראויים לניסים.

לכן הם לא טעו כלום בעניין.

והמרגלים שהייתה להם נגיעה בזה.

ופעלה עליהם הנגיעה להפחידם, אולי אינם ראויים?

זה גופה,

זה עצמו הגורם באמת שלא יהיו ראויים לניסים.

ובאמת לגבם

היה עז העם.

לגבם הם לא יכולים על פי טבע נגד העם.

ולא יאכלו לחופשם.

לגבם.

אלא שהתביעה עליהם הייתה

שהיה להם להרגיש את הנגיעה של עצמם,

ושכל טענתם זה לשווא ולשקר.

ורק רוח הנגיעה דובר בם, איך אמר הרבי יעקב יוסף, זה רק יצר הרע שלהם.

אין פה לא דין ולא הלכה ולא שום דבר. הכל זה יצר הרע שלהם.

רק רוח הנגיעה דובר בם.

כי אז היו מתעלים מן המקום של טעות,

שהשם הניח מקום לטעות,

שאתה יכול לפרשן ככה ואתה יכול לפרשן ככה.

היו מתעלים ממקום הטעות,

אבל כיוון שלא הרגישו שיש להם נגיעה,

טעו במקום שהניחו להם לטעות,

ועוד נפלו ממדרגתם.

יוצא שאם אדם רוצה ללכת ישר,

חייב לסלק מעצמו את הנגיעות.

אחת הדרכים להתבונן זה איך הוא היה דן אחרים במצב שלו.

לדון אחרים הוא אומר, לא, אני לא מבין מה הבעיה,

תעשה ככה וככה, מה הבעיה?

כשזה נוגע להם, הוא אומר, זה לא פשוט,

זה לא פשוט, ניסיתי כבר, זה לא פשוט,

זה לא פשוט.

אבל על אחרים בקלות הוא נותן עצות והכול, הכל ברור לו,

אני לא מבין מה הבעיה.

זאת אומרת, כיוון שהנגיעה היא מסנוורת, היא מטייחת את הבן אדם, עד שהוא לא שם לב

שבעצם הנגיעה מובילה אותו,

לאן שבעצם הוא מבקש להגיע.

אדם כזה בחיים שלו לא יגיע לאמת.

לכן אמרו, עשה לך רב, הסתלק מן הספק.

במקום שיש ספק,

אתה עשה לך רב, רב חשוב, גדול באמת, אמיתי, ירי שמיים, שאין לו פוליטיקות,

כמו שאומרים בחשבונות,

אחד כמו הרב שפירא, זכר צדיק ברכה,

אם יש לך אחת כזה, אתה מסודר כל החיים שלך.

והוא מכיר אותך במשך השנים,

ואז הוא יודע איך לכוון אותך.

אבל צריך לדעת גם לשאול שאלה.

לא לכוון בשאלה לכיוון, יש גם אפשרות לכוון את השאלה לכיוון.

לשים את השאלה כמות שהיא.

תן לו שהוא ישאול אותך שאלות.

אנחנו רוצים לחבור דירה למקום פלוני אלמוני.

אז הוא ישאלנו, אז מה הבעיה?

ולמה אתם רוצים לעבוד?

מה הצדדים שאתם רואים לכאן? מה הצדדים שאתם רואים לכאן?

מה הקושי?

מה ההשלכות?

ואחר כך מעבדים את הנתונים ונותנים תוצאות.

אבל יש אחד, הוא שמושך לכאן, והאישה לא רוצה, או הפוך, וככה וככה, ואחר כך אומר זה, ואחר כך פה, ואחר כך עבודה, ואחר כך זה, ואחר כך כסף, ואחר כך עבוד,

יכול לעשות מזה הר שאי אפשר לזוז.

אפשר שאפשר למצוא צ'יק צ'יק צ'יק, אז מה הבעיה, אז תעשה ככה, אז זה ככה, בלאו הכי פה הייתה ככה וככה וככה, אז גם פה היה ככה וככה,

והיתרונות שיש בו הוא פאפ פאפ,

שלום.

אבל הוא לא יכול לשקול.

למה הוא לא יכול לשקול? כי הוא כבר הגיע למסקנה.

ובעקבות המסקנה שהוא הגיע, נהיה לו שאלה.

אז ממילא מה תהיה התשובה?

לפי המסקנה שהוא הגיע.

לכן בשביל להשתחרר מזה הוא צריך מישהו ניטרלי,

בעל שכל, בעל הבנה,

עם אחריות גם.

יש כאלה שנותנים עצות בלי שום בעיה,

בלי אחריות.

היה רב אחד שבא אליו, מישהו ואמר לו שמתות לו כל הזמן תרנגולות וזה, פה ושם.

אז הוא אמר לו, מה אתה מכיר אותם?

אז הוא אומר לו כך וכך, אז הוא אומר, לא, מה פתאום, תאכיל אותם חיתים.

אז הוא אומר לו, נאכיל אותם חיתים, טוב.

בא אליו, אחר כך מתו עוד מאות של תרנגולים.

הוא אומר לו, אתה אכלת אותם חיתים, מה שאני אמרתי? הוא אומר לו, כן, אמרת, אבל שבורות, לא שלמות.

הוא אמר לו, אה, שבורות.

טוב, בסדר, בסדר.

אחרי זה, נו.

בא אליו עוד פעם, הוא אומר, מתו אלפים.

הוא אומר לו, תשמע,

אתה עשית אותם שבורות? הוא אומר לו, כן,

‫אבל בתוך מים, לא נתת להם ככה יבש. ‫לא, לא ידעתי, לא אמרת לי. ‫הוא אומר, טוב, תשים ככה במים. ‫שם במים.

‫חזר אליו עוד פעם, נו, אומר, מה קרה?

‫הכול בסדר? ‫אומר, לא, מתו כולם.

‫אז הוא אומר, חבל, היה לי עוד כמה עצות.

‫עצות לתת זה לא... ‫השאלה מי נותן, מה נותן?

‫רבי יחנן יאמר נשי אומר, ‫עושה את ראשון זוגות ישראל יביאו עוד עכשיו,

‫שאלה מונרות, זה לא סימן עוד בלתי.