ברכות הראייה, ברכת שפטרני בבר מצווה וכללי ספק ברכות להקל

- - - לא מוגה! - - -

אמר הרבה היינו בסימן רכד סעיף י' הרואה בתי ישראל ביישובן כגון ביישוב בית שני אומר מציב גבול אלמנה הרואה בחרבנן אומר אין נקמות השם הרואה קברי ישראל אומר אשר יצר אתכם בדין ועל קברי גויים אומר בושה עמכם כל ברכות הראייה אם חזר וראה אותו דבר בתוך שלושים יום אינו חוזר ומברך הגמרא מביאה גם לגבי אדם שרואה בתי קברות צריך לומר צידוק הדין גם אם הוא לא אבל אפילו אחי עצם ראיית מקום כזה צריך לומר את צידוק הדין ונוסח הברכה הוא אשר עצר אתכם בדין אני מתחיל ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם ובסוף החתימה ברוך אתה השם מחיי המתים בכל כניסה לבית קברות בדרך כלל חברה קדישה דואגת יש שם שלט מיוחד ששם כתובה הברכה הזו כשאדם מגיע לשם ישים לב קודם כל לומר את הברכה הזו בשם המלכות ומיד אחרי זה ייכנס לבית הקברות כל זה אם חודש לא היה שם בבית הקברות אבל אם הוא היה שם לפני שבוע וחזר לא יכול לברך את הברכה הזו אנשי חברה קדישה לצערנו כל יום יומיים הם נמצאים שם הם לא מברכים את זה אנחנו שלא נמצאים שם לעיתים קרובות אנחנו יכולים לבוא ולומר אם עבר חודש חודש הכוונה היא נטו ולא ברוטו כגון אם ראיתי הייתי בתוך בית הקברות לפני חודש היינו לפני ארבעה שבועות ביום ראשון אני אחזור עוד פעם לשם ביום רביעי רביעי זה רק אז אני אוכל לברך אבל אם אני הולך ביום שלישי עדיין לא למה כי זה שלושים יום ברוטו ולא נטר ועדיין לא אוכל לברך לא רק בזה כל הברכות שדיברנו בהן אדם שרואה מלך אומר שחלק מכבודו לרעיו וכן הלאה כל הברכות שלמדנו כולם תנועות בהגדרה חודש והכוונה היא חודש נטו אדם שרואה את ים הכנרת מברך בשם מלכות עושה מעשה בראשית גם שם ההגדרה היא שלושים יום אם הוא ראה את זה ביום ראשון לפני ארבעה שבועות עוד הפעם יגיע לשם ביום רביעי אחרי חודש שלושים יום לא היה לא ראה את הכנרת גם כן יוכל לברך את הברכה שברכת עושה מעשה בראשית כך גם ברכות הראייה אדם שרואה פיל קוף או כושיק כל אחד משלושה הדברים האלה מברך את הברכה משנה בריאות אבל אם הוא ראה את הקוף הזה אתמול הוא עובד שם בגן החיות הוא כל יום רואה את אותו הקוף על זה לא צריך לברך אלא אדם שלא ראה את הקוף הזה יותר מחודש רק אז יוכל לברך כך גם על הפיל וכן כל אחד יוצא בזה זה כלל גורף לגבי כל הברכות ברכות הראייה אי אפשר לברך כל יום אלא אך ורק פעם בחודש בלבד אדם שרואה את בית הקברות מרחוק יש מחלוקת אם יברך כגון כשאני הולך לכותל המערבי החניון איפה שעוצר האוטובוס ברחוב היהודים שם אתה מסתכל עם הפנים למזרח אתה רואה מול העיניים את בית הקברות הר הזיתים האם מהמרחק אני יכול כבר לברך אשר עצר אתכם בדין או רק שיכנס מחלוקת גדולה בין גדולי האחרונים תלמידו של מרן רבי יום טוב צהלון ראשי תיבות מאריתץ אומר רק שתיכנס לתוך בית הקברות רק אז אפשר לברך אבל אם אתה לא מתכונן להיכנס ואתה עומד מרחוק אתה לא יכול לבוא ולומר את הברכה הזו כך הסכימו איתו רבים מגדולי האחרונים האגרות משה ועוד אבל לעומת זה הלכות קטנות אומר גם ממרחק אני יכול לברך ואצל החוכמה הוא הולך באותה השיטה ואומר אפילו אם המקום הוא רחוק שלוש ארבעה קילומטר יש לך תצפית טובה יש לך משקפת טובה אתה יכול לברך את הברכה הזו בשם ומלכות והמרחק לא מפריע לנו כלל ועיקר כשיש לנו ויכוח כזה מחלוקת מה אנחנו פוסקים אתה אומר אולי ההלכה היא כדעת מאריתץ שרק בתוך בית הקברות כלל גדול בידינו בענייני ברכות ספק ברכות לאכן יש לך ספק כן לברך לא לברך וספק אנחנו נמנעים מלברך בספר גשר החיים גשר החיים חיבר את זה הגאון הרב טוקז'ינסקי היה ראש ישיבת עץ חיים הוא דן בהלכה הזו אבל הוא דן בדוגמה בדיוק הפוכה אמרנו לפני רגע רק אחרי חודש אפשר לברך מה יהיה הדין אם הלכתי כל יומיים שלוש לכותל המערבי וכל שלושה ימים אני רואה את הר הזיתים לא נכנסתי ראיתי לשם, אלא רק ראיתי מרחוק. עכשיו אני רוצה להיכנס בפועל לתוך הר הזיתיים. אם תאמר שהראייה הקודמת הייתה אפס, כמו שאומר מריתץ, בפעם הזאת אתה כן יכול לברך. אם תלך לפי הלקט, חסד לאברהם והגאון חידה, שגם ראייה מרחוק היא נחשבת ראייה, אם כך, אתה ראית את זה לפני יומיים, מה פתאום עכשיו תברך? גם אם אתה נכנס לתוך בית הקברות, אתה לא רשאי. זה מה שהוא לומד מהמחלוקת הזאת, בצורה הפוכה. ומה המסקנה? גם פה בצורה הפוכה, עוד פעם, ספק ברכות להקל, וגם בזה לא יברך. אולי ההלכה כדעת הלכות קטנות, חסד לאברהם החידה בצל החוכמה, ולכן לא יברך במקרה הזה. אין לו היתר, אין לו רשות לבוא ולברך. אולי הראייה מרחוק, אולי גם היא ראייה, ולכן לא עברו כאן חודש של הוראה, ולכן אינו רשאי לברך. זו המסקנה שהרב כותב. הסכימו איתו עוד מגדולי אחרוני דורנו, עטרת פס ועוד, וכך המסקנה להלכה למעשה, שבמקרה הזה לא יברך. אבל, לצערנו, בירושלים יש לנו בתי קברות רבים, וחלק מהם אנחנו לא רגילים לראות אותם. כגון, מי שנוסע לידסה הר הצופים, בצד שמאל של הכביש, אתה מסתכל, אתה רואה את בית קברות האנגלי. כשהייתה המלחמה בין הטורקים לאנגלים כאן, האנגלים ניצחו, אבל היה מחיר כבד לניצחון. חלק מהחללים היו יהודים. אתה נכנס לתוך בית הקברות, על המצלמות אתה רואה את הכיתוב מגן דוד, אלה היו החללים היהודים שנהרגו באותה המלחמה. גם על בית קברות כזה, גם כן צריך לברך. אז גם אם האדם הזה אמר את הברכה על בית קברות אחר, את זה הוא לא ראה יותר מחודש. כשיראה את המקום הזה צריך לברך. בית הקברות שכבדר, ליד בית המשפט העליון, יש שם גם בית קברות. כשפרצה המלחמה תש״ח, הייתה אז בירושלים הר הזיתים, חברה קדישה שהייתה קוברת רק שם. יצאו אנשי חברה קדישה לקבורה, הפגיזו אותם, יצאו עשרה, חזרו שלושה. שלושה הלכו לעולמה. ולכן לא יכלו יותר. איפה יקברו? אז לקחו בית הקברות סנהדריה ושכבדר. אלה המקומות שקברו אז. עד היום יש בשכבדר חלק מהמצבות, יש שם עשרות מצבות שעדיין קיימות. מי שמכיר את המתחם של שערי צדק, בין רחוב אגריפס לרחוב יפו, גם שם קברו באותה התקופה, יש שם כמאה מצבות. שוב, ראיתי את הר הזיתים, כשהלכתי לכותל ראיתי. אבל את בית הקברות בשכבדר או שם ברחוב אגריפס, את זה לא ראיתי. ולכן אדם שהולך לשם, מן הראוי שיחזור לברך עוד הפעם, למה? כי את בית הקברות הזה יותר מחודש לא ראינו, ולכן בזה אין לנו בעיה, יהיה אפשר עוד הפעם לברך את הברכה אשר יצר אתכם בדין. שלוש פעמים ביום לא יכול לברך, לא יברך שלושה פעמים, לא. נניח, לא יבוא ולא יהיה ביום הזיכרון, בדרך כלל מזמינים רבנים, המשפחות השכולות, שיבואו לומר דברי תורה, לעילוי נשמת המנוח. אבל לפעמים הרב יודע, בבוקר אני בהר הזיתים, אחרי שעה צריך ללכת להר המנחות, להר הרצל וכיוצא בזה. כשהוא יודע מראש שהוא צריך ללכת לכמה מקומות, לא כדאי לברך כמה פעמים. לפני שהוא יתחיל בפעם הראשונה את הברכה אשר יצר אתכם בדין, הוא יאמר בפירוש שאני מתכוון על כל בתי הקברות. למה הדבר דומה? אני מברך כעת שהכול על התה. אני יודע שיביאו לי עוד כוס, אני לא מברך פעמיים שהכול. בשעה שאני מברך שהכול על הכוס הראשון, אני מתכוון גם על הכוס השני. ולכן, גם פה כדאי באמת בלכתחילה שיכוון על הכול. אני מסכים איתך. אם לא כיוון, לא היה לו שום כוונה, אז יכול. בסדר, יכול. גם זו אפשרות, אבל כמו שאמרנו, צריך להבדיל בין בית קברות לבית קברות. מה שראיתי בתוך חודש את בית הקברות הר הזיתים, זה לא קשור לבתי הקברות האחרים. כל מקום הוא כדבר בפני עצמו, ולפי זה יחליט אם צריך לברך או שאינו צריך לברך. אגב, רבנו, אגב, מלך העולם שהכול נהיה בדברו. אנחנו לא עוזבים את הכול. אנחנו נכון בירושלים ונוסע בבית בגין, יש שם מלחם של קברות. בשמואל הנביא יש מלחם של קברות. במגינה הצרפתית יש מלחם של קברות. אמר אילן, הוא כל הזמן נמצא שם לבית קברות. הוא כל הזמן נמצא שם לבית קברות. סיכמנו שרק כשנכנס, נכנס לתוך... בסדר, מי שנכנס בתוך בית הקברות, הנה חדמב. בסדר, אני מסכים איתך. אבל אם האדם הזה לא נכנס, כמו הדוגמה שאמרתי, אתה רואה את הר הזיתים, אתה כהן, לך אסור להיכנס בפנים. אתה רק רואה מרחוק. מרחוק אתה מנוע מלברך, אי אפשר לברך. כמו שאמרנו, ספק ברכות להקל. הרואה את חברו לאחר שלושים יום אומר שהחיינו, ואחר שניים-עשרה חודש מברך מחיי המתים, והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו. הגמרא בברכות נח, הגמרא ממשיכה, מביאה לנו עוד דוגמה. אדם שאוהב את חברו, כמו דוד ויהונתן, חודש שלם לא ראיתי אותו, התגעגעתי אליו, כעת אני רואה אותו. הגמרא אומרת שיברך עליו בשם מלכות ברכת שהחיינו. ואם שנה לא ראה אותו, יאמר את הברכה. הרי כולנו נכתבים בראש השנה החתימה ביום הכיפורים מסירת הפתק לביצוע ביום השענה רבה מה אתה יודע מה היה בראש השנה מה כתבו לו בשמיים לכן היה חשש גדול אולי האדם הזה הלך לעולמו אתה רואה אותו ברוך השם חי וקיים ולכן צריך לברך עליו מחיי המתים אלה דברי הגמרא באו הראשונים התוספות רבנו יונה הראש הטוב והשולחן ערוך ומדגישים מדובר כשהאדם הזה אוהב מאוד את חברו כמו דוד ויונתן רק בזה צריך לברך עליו שהחיינו אבל אם האדם הזה אין לו הרבה קשר איתו הוא רואה אותו ברחוב שלום שלום וזהו כן יראה אותו חודש לא יראה אותו לא משנה לא מעלה ולא מוריד וחי גוונה אם הוא לא אוהב אותו אין כאן את האפשרות לבוא ולברך את ברכת שהחיינו הגאון רבי אליהו חזן בספרו תעלומות לב הרב היה תחילתו הורתו ולידתו כאן בירושלים לפני כמאה וחמישים שנה הוא עבר לאלכסנדריה שם הוא כיהן שנים רבות אב בדין יש לו ארבעה כרכים תעלומות לב ושם הוא דן בשאלה שלך הוא מסביר את הרקע ואומר בזמנם בדורותם כל מקום היה נפרד לא היה קשר כמעט בזמנו של הרב כבר היה קשר טלגרף היה מברקים זה מה שכבר התחיל בזמנו גם השירות של הדואר להעביר מכתבים דרך הדואר בתקופה ההיא נעשה יותר מסודר ולכן הרב אומר היום אין צורך לברך את זה גם אם לא ראיתי את הגוף שלו פנים אל פנים אבל ידעתי שברוך השם הוא חי וקיים ולכן הרב אומר שבחיי גוונה אי אפשר לברך את הדברים האלה ככתבם וכלשונם אומר גם בעל המשנה ברורה כאן אצלנו על המקום דבר שני בספר ברכת יוסף את הספר הזה חיבר הגאון רבי יוסף ידיד הוא היה פה בירושלים לפני מאה שנה שלושה כרכים מלאים וקדושים וכשמו כן הוא ברכת יוסף כולה עוסק בהלכות ברכות הוא מדגיש את דברי התוספות והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו בוא ונמשיך את מה שהיה פעם שיברכו האנשים ברכת שהחיינו אחרי חודש אם הוא רואה איזה אדם שלא כל כך אוהב אותו חברו ישאל אותו למה לא אמרת עלי שחיינו מה אתה לא אוהב אותי? מה יהיה? מה תגיד? נו מפני דרכי שלום יברך האם מותר לעבור עליו דאורייתא לא תישא את שם השם אלוהיך לשווא מפני זה? בוודאי שלא על מי כן יברך על מי לא יברך בזמנם בדורותם האנשים היו ישרים הכל היה דוגרי בפנים לא היה חנופה בתורות האחרונים, רבתא חנופה, וקשה לנו מאוד להמשיך בברכה האמורה. בעוד חודש אנחנו נקרא בחומש במדבר פרשת מסעה. ולא תחניפו את הארץ. הפוסקים כתבו שאיסור חנופה הוא איסור גמור מדאורייתא. היום בסלנג בעברית אומרים ללקק, לא אומרים להחניף, יש להם מילה נפרדת. לא חשוב איך תקרא לזה. הביצוע של הדברים האלה הוא מעשה חמור. יש מחלוקת בראשונים שם אם נאמר בזה ייהרג ואל יעבור, עד כדי כך. כולם יודעים שהדבר אסור מדאורייתא. אבל תראו מה כותב רבי יעקב ברב. רבי יעקב ברב חי ופעל לפני 500 שנה, הוא היה רבו של מרן. הוא אומר על הדור שלו, הוא אומר בדור שלנו מי שלא מחניף לא יכול לחיות, לא יכול לשרוד. הוא אומר וגם אני מחניף קצת. אתה רואה כבר אז מה נגיד על היום. ואז על ידי ההרגל הלא טוב הזה אנשים עלולים להסתבך לברך ברכות למתנה. ולכן מספר ואומר הרב חכמי הדור במאה האחרונה אמרו לא לברך ברכת שהחיינו על אדם שלא ראית אותו חודש. ביטלו חכמים את הברכה הזאת. יותר מזה, ממשיך הרב ואומר יש לי בן יחיד ולא ראיתי אותו יותר מחודש. אני אוהב אותו אהבת נפש. ואף על פי כן אל תברך. לא כדאי כדי לא להיכנס, לא להכניס את האנשים בספקות של ברכה לבטלה. אבל יש לנו פתח, יש לנו פתרון קל מאוד. אני יודע שאני אראה אותו בעוד שעה. אני הולך כעת לשוק, אני קונה פרי חדש, יש עכשיו דובדבנים, סברס, תיקח את הפרי החדש איתך, כשתראה אותו תברך שהחיינו, תכוון לפתור לא רק את החבר החדש אלא גם את הסברס החדש. בזה אין לך ספק, אין לך חשש אולי חלילה זה ברכה לבטלה, זה הפתרון הקל ביותר שניתן לעשות. כך שאמרנו על החבר לבד בפני עצמו, אי אפשר לברך, אבל לא נצטרך להפסיד לגמרי את ברכת שהחיינו. יש לנו פתח, כמו שאמרנו, לברך את הברכה האמורה בצורה פשוטה, על ידי בגד חדש או פרח חדש, או העצה שאמרנו תמיד, ויברך דוד, גם בזה תוכל אמר את שהחיינו. לא יפסיד לגמרי את הברכה, אבל מצד שני גם לא ייכנסו האנשים לספק ברכה לבטלה, שעל כל אחד יברך כן בסדר, לא בסדר מבחינת ההלכה, כדי שלא לסבך את האנשים. לכן זו העצה שהרב מציע שם, וכך המסקנה להלכה למעשה. גם הברכה האחרונה. מחיי המתים, תבוא תעמוד ליד אדם עם הארץ, תברך עליו את הברכה הזו, הוא יסתכל עליך, מה? אתה חשבת שאני מת? האדם הזה יקבל שוק, יקבל הלם. אנשים לא יבינו, מי שלמד את הגמרא יודע את הכל, יש לו רקע, הוא מבין, יענה אחריך, אמן. אבל אדם עם הארץ, הוא לא יבין, איש בר לא ידע וחסיד לא יבין את זאת. ולכן בדברים האלה, גם את הברכה האחרונה, ברכת מחיי המתים, גם אם הוא לא ראה את חברו שנה או יותר, גם כן לא יברך, בפרט לפי מה שאמרנו קודם. היום לא רק שיש לנו מברק, לא רק שהדואר הוא מסודר, יש לנו היום את הטלפון, את הפקס, מחשב, ומה לא. ואתה יודע, כמעט כל יום אתה יודע מה נשמע איתו, ברוך השם, שלמה טוב, הכל בסדר, ולכן לא כדאי להסתבך בדברים האלה, בחשש, בספק, כל דירוש של ברכה לבטלה, אלא שב ואל תעשה עדיף, אלא כמו שאמרנו, אם יש לו פרי חדש שלך יוצא בזה, זה הפתרון המומלץ, זה מה שרצוי לנהוג ולעשות. 12 חודש או 13 חודש? 13. במעוברת. השנה שלנו הייתה מעוברת, אז ממילא במקום 12 יהיה 13. אבל כמו שאמרנו, לא מברכים את הברכה הזו, לא ב-12 ולא ב-13. אני עובר... בסדר, אבל אם ראיתם אותו בחשוון יכול להיות שהכל היה בסדר, לא עבר באמצע ימי ראש השנה כיפור. ולכן רבותינו הצריכו 12 חודש, אי אפשר מסוף חשוון לאלול לבוא ולברך. ולכן אנחנו רוצים שיהיה באמצע את הימים הנוראיים. סעיף ב' מי שלא ראה את חברו מעולם ושלח לו כתבים, אף על פי שהוא נהנה בראייתו אינו מברך על ראייתו. היה ביניהם קשר. היה או דרך המחשב או דרך הדואר. כל פעם היו כותבים דברים יפים, דברים מתוקים מדבש. סוף סוף האדם הזה, עכשיו הוא פוגש אותו אחרי שנים רבות. לא מברך. כשאני ראיתי את האדם, אני מכיר את הגוף, עובר יותר מחודש, אני מתגעגע אליו, על זה יש מקום לדון, אמרנו תביא פרי חדש, תברך שהחיינו. אבל אם אף פעם לא ראיתי אותו. נכון שהיה קשר מכתבים, הקשר הזה הוא חלש מדי מכדי לתקן על זה ברכה. לפני 80 שנה בדיוק, הגאון רבי אלעזר שפירא מהונגריה, מונקאץ', הוא היה אדמו״ר גדול, היו לו עשרות אלפי חסידים, הוא רצה לבוא לארץ לבקר את מרשאל פנדרי. מרשאל פנדרי היה גדול הדור ועל שמו יש לנו בירושלים רחוב שנקרא רחוב אלפנדרי. מי שמכיר, תחנת הדלק ברחוב הטורים פינת יפו, שם בדיוק הסימטה שמאלה, זה נקרא רחוב אלפנדרי, שם הרב היה גר, ולכן על שמו קראו את שם הרחוב, רחוב אלפנדרי. הרב הוא רצה כל פעם לשאול, לדעת משהו. פרשה אלפנדרי היה גאון הגאונים, היה יחיד בדורו, היה זקן מופלג בן 120, אבל הראש שלו היה צלול, ולכן כל פעם הרב היה כותב ומרשל פנדרי היה עונה. הרב החליט, אני בא לירושלים לראות את הרב. התגעגע לראות אותו, היום זה קל מאוד, מהונגריה לישראל, ארבע-חמש שעות במטוס אתה נוחת, אבל אז היה צריך לנסוע באונייה. הרב לא התעצל והגיע לארץ ישראל, כשנכנס לביתו של מרשל פנדרי, ברך עליו בשם המלכות, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. מרשל פנדרי לא ענה אחריו אמין, אמר לו, הרשב״א ומרן אומרים שאם לא ראה אותו, גם אם היה קשר מכתבים, זה עדיין לא מספיק לומר את הברכה בשם המלכות, ולכן הרב לא הסכים. היום, זקנים בגיל 120, תשאל אותו מה אכלת בבוקר, אם הוא אכל גבינה או שאכל זיתים הוא לא יודע. והרב הזה ידע את כל התורה כולה בעל פה, גם בגיל זקנה, בגיל 120, ידע לענות לו את הדברים בצורה המדויקת ביותר. אבל הרב לא שרד. אחרי שלושה ימים מרשל פנדרי הלך לעולמו. ומרשל הרב רבי אלעזר שפירא נשאר והשתתף בלוויה. כשהוא יצא את הארץ הוא קרא לעצמו, אני מלאה הלכתי ורקם ישבני השם, כשהגעתי לארץ היה גדול הדור, היה חי עדיין מרשל פנדרי. כשהוא חוזר, אין את הרב ורקם ישבני השם, כך הוא אמר על עצמו אחרי האסון שקרה. אבל עקרונית, קיבלנו ראות מרן ובחיי גוונה עינה ואמנה לברך. ממילא אתה לא צריך לחפש גם את הפתרון שאמרנו, לחפש ברי חדש או בגד חדש, גם את הפתרון הזה אנחנו לא זקוקים לו. אני עובר לדברי הרמה. במדרש פרשת תולדות כתוב מי שנעשה בנו בר מצווה מברך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שפטרני מעונשו של זה וטוב לברך בלא שם ומלכות. אלה דברי המדרש. המדרש אומר לברך בשם ומלכות. הרמה הוא שסיים על זה בלי שם. מה התוכן של הברכה? הלבוש, המגן אברהם, הביאו לנו שני פירושים. הפירוש הראשון הוא כך, האבא חייב לחנך את הבן שלו. יש לו בן, בן חמש-שש, צריך לחנך אותו, כמו שאמר שלמה המלך, חיוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה. ולא רק בזמן שהתלמוד תורה, בית הספר מתפקד כהוגן, אלא גם בתקופת החופש, ובעיקר בתקופת החופש, שם המורה לא נמצא, אין מי שידאג שהבן שלך יתפלל, אין מי שישים לב שהבן יברך ברכת המזון. אני, האבא, צריך לתפקד גם כמורה באותם הימים, לא רק שהילד ילמד, אלא גם שיתפלל בזמן, יקרא קריאת שמע בזמן, יברך ברכת המזון. אם חלילה האבא הזה מתרשל, האבא הזה, אנוש יענה אש. עד מתי? עד גיל בר מצווה אני חייב. אחרי בר מצווה הוא כבר גדול, הוא עומד כבר ברשות עצמו, ואז אני לא חייב בבן הזה יותר ממה שאני חייב באדם אחר. באדם אחר יש לך מצווה, הוכיח תוכיח את עמיתיך, גם בבן אותו דבר. ולכן אין את העונש הנורא, העונש הכבד, שחלילה האדם הזה יתרשל ולא עשה את מה שהוא חייב, לא חינך את בנו כהוגן. זה התוכן של הברכה, הסבר אחד. הסבר שני, לפי הילקוט שמעוני במגילת רות, כשחלילה האבא עושה עוונות, פוקד עוון אבות על בנים. איך אמר שלמה המלך? לפעמים בעוון האדם. למה ייקח משכבך מתחתיך, האישה, הבנים, הם שחלילה משלמים את המחיר? עד מתי? עד גיל בר מצווה. אבל אחרי גיל בר מצווה, אמר הנביא יחזקאל, הנפש החוטאת היא תמות. מי שעשה, הוא לוקח את הכול על הכתפיים שלו, אין דבר כזה שהוא יסבול בעוון אב. ולכן הוא אומר שפטרני מעונשו של זה, כי אמרנו, אם יהיה לו חלילה איזה משהו, אני אתמודד לבד עם הבעיה והבן לא יצטרך לסבול. זה התוכן בהסבר השני. חלק מאחינו בני ישראל האשכנזים מברכים את הברכה הזו עד היום בשם ומלכות, כמו שאמרו המרדכי, המהריל ועוד, ולכן עד היום הם מברכים את זה. הגאון הרב אוירבך, לפני שישים שנה, כשהבן שלו ייבדל לחיים הגאון רבי שמואל נעשה בר מצווה, הוא ברך בשם ומלכות מלך העולם שפטרני מעונשו של זה. הם נוהגים כל דבר על פי פסקי הגרא ולכן להם הדבר מותר. אבל הרב אוירבך ממשיך ואומר, במה דברים אמורים? אם האבא הזה חינך את הבן שלו כמו שצריך, אז עד אז עשיתי את חובתי, ממחר שפטרני עם העונשו של זה. אבל עם האבא זה היה רשלה. שלח אותו לבית ספר, ככה ככה כמו שאומרים, לשלוח אותו לתלמוד תורה זה רחוק, יש איזה בית ספר קרוב והוא התפשר בתקופת החופש, במקום לדאוג שהבן הזה יברך ברכת המזון, יתפלל, אבא זה היה שקוע במ״ט שערי ביזנס ולא שם לב, לא חינך את הבן. אז מי אומר שאתה עכשיו פטור מעונשו של זה? אם הוא ממשיך לעשות אותו הבן איזה חטאים, הוא נמצא במדרון כתוצאה מחוסר חינוך שאבא לא חינך אותו אז, גם אחרי הבר מצווה, האבא הזה ענוש יענש, ובחיי גוונה, אפילו אם השואל אותנו יהיה אשכנזי שהולך בעקבות תלמידי הגר״א, אומר הגאון הרב אוירבך, לא יוכל לברך את הברכה האמורה בשם שמיים, להזכיר שם ומלכות, אינו רשאי, אלה דברי הרב. אני מכיר את הגאון רב שמואל עשרות שנים, מאז ומתמיד הוא היה צדיק וירא שמיים ועובד את השם. לא רק היום, שהוא ראש ישיבה גדול. גם כשהוא היה ילד, הוא היה, איך אומרים, ילד טוב ירושלים. הגאון הרב אוירבך חינך אותו והוא היה מושלם, ולכן עליו היה אפשר לברך את הברכה האמורה. על ילדים אחרים קשה לנו מאוד לבוא ולהגדיר את העניין, ולכן אפילו לליטאי היינו ממליצים שיעשה את העצה שאמרנו ויברך דוד, ולא יברך את הברכה הזו בשם שמיים. קל וחומר לנו. מי זה לנו? כל הספרדים, התימנים וגם האשכנזים, חוץ מהליטאים שהולכים בעקבות הגרע, כולנו לא מברכים. הנה אתה רואה את דברי הרמא. הרמא אומר, ותוהה לברך בלא שם ומלכות. ולמה? מדוע? אומר הרמא. הברכה הזו לא נכתבה בש״ס בתלמוד בבלי. יש לנו תשובות הגאונים, שמה מובא בשם הרב יהודי גאון. ברכה שנכתבה בגמרא. דבר כזה אתה יכול לברך. להם הייתה סמכות לתקן ברכות. בזמן התנאים והאמוראים עד חתימת התלמוד בימי רבינה ורב אשה. אחרי זה אין לנו סמכות לבוא ולתקן ברכות. תביא היום את כל גדולי הדור מקצווי תבל, תושיב את כולם בבנייני האומה שיתקנו לנו איזה ברכה. אין להם סמכות. זה היה לא קיים היום. נכון הדבר שהברכה הזו שפטרני מעונשו של זה כתובה במדרש פרשת תולדות אבל לא כתובה בגמרא. אם הגמרא לא אומרת לכן הרמא אומר שאי אפשר לברך את הברכה הזו בשם השם ולכן הרב מליץ ואמר וטוב לברך בלא שם ומלכות. או העצה השנייה אנחנו אמרנו תמיד בשם הצלח פרי תבואה פתחי תשובה בן איש חי שיכול להקדים ויברך דוד יכול גם כאן לעשות אותו דבר. ראינו, הבן הזה נולד בבית בתמוז. הלילה הזה, בשעה הזו, הוא כבר בר מצווה. נהיה ברוך השם נכנס לעול המצוות, ואז האבא יכול להתחיל. ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל, ויאמר דוד ברוך אתה ה' אלוהי ישראל אבינו מעולם ועד עולם מלך העולם שפטרני מעונשו של זה. ואז לא רק הליטאי, גם אנחנו יכולים לברך. כאן אתה לא פוחד, אולי חלילה וחס אתה עובר, הלא תישא את שם ה' אלוהיך לשווא. כי כאן אמרתי פסוק, הפסוק הזה, ויברך דוד, נאמר בתנ״ך בספר דברי הימים, ולכן יכול לעשות מלכתחילה את הפתרון הזה באותו הלילה שהבן נעשה בר מצווה. אבל צריך לשים לב שהתאריך יהיה מדויק. פעמים רבות אנשים חוגגים את הבר מצווה, אבל לא בתאריך הנכון. הולכים לבעל האולם, בעל האולם אומר, תראה, יש לי באותו לילה אירוע, יש לי חתונה. אני לא יכול באותו לילה, בוא נקדים. הוא לא רוצה לוותר על היהודי הזה, זה דק שמן, יש לו הרבה כסף. אז הוא רוצה אותו. הוא אומר לו, תראה, בוא נקדים יומיים, מה יכול להיות? אנשים שלא מבינים הרבה בהלכה, אז הוא מסכים, הוא מתפתה, ואז הוא מקדים. אם הוא מקדים, הילד עדיין ילד קטן, הוא עדיין לא בר מצווה. ההלכה למשה מסיני, למדנו במשנה באבות פרק ה', בין 13 למצוות. עדיין הוא לא הגיע ל-13, חסרים עדיין יומיים, שלוש, ולכן על זה אין בכלל מחלוקת, אין שאלה, בוודאי שאסור לברך. אבל, והיה, אם אבא הזה דייק, מצא אולם, ליל ב' בתמוז, זה הלילה הזה, הוא חוגג ברוף פאר והדר את חגיגת הבר מצווה, והוא מיד רומז לך, שואל אותך, מה אם שפתרני מעונשו של זה? תאמר לו, שיגיד ויברך דוד, על ידי הדבר הזה, ספרדי, אשכנזי, תימני, לכולנו זה פתרון קל, בזה אין לנו שום חשש של איסור ברכה לבטלה, זו ההמלצה שכך כל אחד יכול לנהוג ולעשות. והטעם, מדוע לא? אמרנו, קודם כל, בראש ובראשונה, בגלל שלא כתוב בגמרא, טעם שני, אולי הילד עדיין לא הביא שתי שערות. את הכלל הראשון הזכרנו פעמים רבות. עשרות דוגמאות דיברנו, ברכות שאינן כתובות בש״ס, שאי אפשר לברך אותן. אנחנו מברכים שלא עשני אישה, האישה אומרת שעשני כרצונו, אבל לא כתוב בגמרא את הברכה הזו. ולכן הנשים לא מזכירות שם שמים, אלא היא אומרת ברוך שעשני כרצונו. בהמשך אנחנו אומרים ברוך המקדש שמו ברבים. שוב, חלק מהסידורים, תראו, אצל האשכנזים אומרים את הברכה הזו בשם השם. ברוך אתה השם המקדש שמו ברבים. אנחנו אומרים בלי שם, למה? כי לא כתוב הדבר הזה בגמרא. אין ספק. שאם חלילה וחס גוי מנסה להחטיא יהודי, תעבוד עבודה זרה או שאני הורג אותך ודאי ששמה כן מברכת הברכה הזאת, על זה אין ספק. הברכה הזאת קיימת אבל לא קיימת לנו, לנו שאנחנו בכל בוקר מכוונים למסור את נפשנו על קידוש השם, לנו זה לא קיים. זו הכוונה שבגמרא לא כתוב שבכל יום יברך ולכן אנחנו אומרים ברוך המקדש שמו ברבי אבל אותו אדם המסכן ההוא שעומד בניסיון בוודאי צריך לברך את הברכה הזו בשם השם. כך עשו הגאון בילחנן וסרמן בעל קובץ שיעורים, הוא ותלמידיו. בתחילת השואה לא ידעו מה קורה אבל בהמשך כבר הבינו ולכן הרב שינה את סדר הישיבה. במקום שהיו לומדים מסכת רגילה עברו למסכת פסחים בדף כה כו שם יש את ההלכות האלה. למדו על זה את ההלכות. ההלכות הן ביורי דעה סימן קנז והרב הדגיש להם אנחנו עתידים להיות כך וכך אנחנו נהיה קורבן עולה כמו בקורבן אסור לפגן אסור לחשוב מחשבה זרה גם אנחנו צריכים להיות מרוכזים היטב המחשבה וכך היה העמידו אותם לקיר וירו בהם וכולם בירכו בשם מלכות את הברכה האמורה לא יבוא ולא יהיה על זה כמו שאמרתי אין שאלה אין מחלוקת אבל כשאנחנו נברך כל בוקר לנו יש את הבעיה האמורה ולכן אנחנו אומרים ברוך המקדש כמו ברבים. בסוף מודים דה רבנן על שאנחנו מודים לך ברוך אל ההודעות שוב גם שמה אתה לא אומר ברוך אתה השם אלא גם שם ברוך אל ההודעות גם שמה בלי הזכרת שם שמיים למעלה בסימן רשת טז עמדנו אדם שעובר ליד מאפייה מריח ריח טוב מאוד האם יברך בשם ומלכות שנתן ריח טוב בפת גם שם יש מחלוקת לא כתוב בגמרא ברכה כזו עוד פעם ספק ברכות להקל כך גם לגבי פדיון הבן אחרי שגמרנו את הפדיון הכהן קיבל את המטבעות הכל בסדר כתוב בתשובות הגאונים אתה לוקח כוס יין מברך עליו ברכה אשר קידש עובר חותם בסוף ברוך אתה השם מקדש עוברים חלק מהסידורים הגדולים מופיעה הברכה הזו שוב זה כתוב בתשובות הגאונים לא כתוב בגמרא מי אומר שאנחנו רשאים שיכולים לברך את הברכה הזו ולכן מה אנחנו עושים אומרים את הברכה בלי שם ברוך אתה מהרהר שם אלוקנו ימשיך מלך העולם אשר קידש עובר אחרי שגומר מסיים על היין בורא פרי הגפן והשאלה היא למה בסוף למה באחרונה שהרי קידוש הבדלה, הכוס של ברית המילה, אתה קודם אומר הגפן ואחרי זה אתה עובר אשר קידש ידיד מבטן. למה כאן הפכנו את הסדר? למה אמרנו שיברך את ברכת הגפן באחרונה כדי שלא יהיה חשש הפסק. אם נאמר שאסור לברך את הברכה הזו אז בין הגפן לבין הטעימה יהיה כאן הפסק ולכן אנחנו גם משנים את הסדר שברכת בורא פרי הגפן תהיה באחרונה. גם בבן העזר סימן סג' מרן מביא שמה דעה של הגאונים שצריך לברך אשר יצא גגוז, גם שמה אין הדברים להלכה למעשה, מרן כותב את זה בשל יש אומרים ומרן עצמו לא מסכים לזה. הנפקא מינה עוד, אדם שבר מינן חולה במחלת הציילק. אנשים כאלה אסור להם לאכול דגם. ליל הסדר, אנחנו כולנו אוכלים מצה, הוא אסור לו. לפעמים הוא הולך לרופא קודם, הרופא אומר לו לאכול הרבה אסור לך, עשרה גרם מותר. האם יש תועלת במה שיאכל עשרה גרם? הרי זה לא כזית. לפי הרמב״ם, פירוש המשניות, מסכת אבות, פרק ד', יש תועלת בדבר. כמו שחצי שיעור אסור מן התורה בייסורים, משקל נגד, גם אם אני אוכל רק עשרה גרם, גם בזה יש תועלת. ולכן, אתה אומר לו, הרופא אמר, עשרה גרם לא יזיק לך, בבקשה תאכל עשרה גרם. אבל, הוא שואל אותך, אנחנו מברכים וציוונו על אכילת מצה. סתם אכילה זה בכזית. כאן אין לו כזית. האם הוא יכול לברך? לא. את הברכה הזו הוא לא רשאי. כותב הגאון רבי יהודה אסד, הוא אומר עצה. במקום לנסח וציוונו על אכילת מצה, יגיד וציוונו על מצוות מצה. כך מייעץ הרעה. עוד פעם, העצה הזו היא לא טובה. למה? איפה כתוב בגמרא ברכה כזו? לא כתוב. ולכן, להמציא, כשאנחנו נבוא ונמציא נוסח ברכה חדש, אין לנו את הסמכות, אנחנו לא יכולים. ולכן, העצה היא. הוא לא יכול לברך, אבל אחיו או אבא הם מברכים. יאמר להם, אנא, תברך בקול רם, תפטור גם אותי, תוציא גם אותי ידי חובה בדבר הזה. זו הפשרה גם שם. או שאגיד את העצה של ויברך דוד. אבל לברך ברכה בשם המלכות וציוונו על מצוות מצה? אנחנו בבעיה קשה, וקשה לנו מאוד לנהוג ולעשות כן. חלק מאחינו האשכנזים והמרוקאים בתפילת ערבית מוסיפים יראו עינינו. המרוקאים אומרים את זה במנגינה מאוד יפה. גומרים את ברכת השכיבנו, שומר עמו ישראל עד, וכל הקהל ביחד מנגנים את אותם שמונה עשר המשפטים שהם כנגד חי ברכות, ויש בסוף גם חתימה. שוב. הראשונים הביאו את הנושא של יראו עינינו ועוד הפעם הסימן שאלה לא כתוב בגמרא שלנו בתלמוד בבלי לא כתוב לברך ולומר על זה ברכה בשם השם ולכן חזרנו עוד הפעם לכלל אם לא כתוב בגמרא ספק ברכות להכן שב ואל תעשה עדיף זו המסקנה להלכה למעשה ואין לנו את היכולת לבוא ולומר המרוקאים ממשיכים בזה הם לא שאלים אותנו שאלות הם מקבלים את מה שפסק להם בזמנו הגאון רבי יוסף משאש הוא אמר להם כן אתם יכולים גם אם באתם לארץ ישראל יכולים להמשיך במנהג הזה וככה הם נוהגים עד היום תלך להרבה מושבים בדרום בדרום זה נפוץ מאוד עד היום והם אומרים את זה כל כך יפה ושווה את הלב המנגינה שהם אומרים בנחת אף אחד לא ממהר ערבית סיימנו את העבודה גמרנו אדם בערבית יושב על מי מנוחות הוא לא ממהר לשום מקום כולם אומרים את זה יפה יפה אתה יכול לומר אבל בחתימה שם שמיים בסוף מזה אנחנו מנועים אנחנו לא נוהגים לברך למה כי שוב הברכה הזו לא הוזכרה בגמרא בשס כמו שאמרנו בברכות הקודמות כך הוא הדין גם בברכה הזו ולכן אנחנו מסכמים שבאל תעשה עדיף כך הוא הדין גם לגבי אדם שנעשה בנו בר מצווה שאומנם האשכנזים הליטאים שהולכים בעקבות הגר״א כן מברכים אנחנו לא אנחנו הכוונה היא הספרדים התימנים והאשכנזים החסידים לא מברכים את הברכה האמורה יש הרבה מהאשכנזים שאומרים בלי שהם כמו שאמר הרמה מתי הם אומרים את זה כמו שעשה רב יהודי גאון הילד עולה לתורה נניח הלילה הזה הוא נעשה בר מצווה מחר בבוקר הוא מגיע עם המשפחה לבית הכנסת מכבדים את חתן הבר מצווה בעלייה אחרי שהוא גומר את הברכה האחרונה האבא אומר מיד ברוך שפטרני מעונשו של זה אלה הדברים שרבים מגדולי אחרוני האשכנזים אומרים שכך צריך לנהוג ולעשות ולכן הם אומרים את זה בלי שהם כן אבל אמרנו את העצה של ויברך דוד העצה הזו היא עוד יותר טובה מאשר לברך בלא שם ומלכות בדרך הזו אתה יכול לנהוג ולעשות עד עכשיו דיברנו סיבה אחת מדוע לא כי הברכה הזו לא הוזכרה בשס יש עוד טעם שני למה לא? כהלכה למשה מסיני לא מספיק שהילד הזה יהיה בר מצווה בגיל 13 אלא צריך גם שיביא שתי שערות אלה דברי הגמרא בקידושין דף עין שרק אם מביא שתי שערות סימני בגרות כן הלאה וחידו ולכן כאן תהיה השאלה נכון שהילד הזה הוא נולד בב' בתמוז, הלילה הזה הוא בר מצווה. בר מצווה, אני מתכוון, יש חגיגת בר מצווה. מי אומר לך שהוא הביא שתי שערות? בדקת אותו? לאיפה אתה יודע? ולכן נספק, עוד הפעם, ספק ברכות להקל, ולכן לא כדאי לברך גם פה וגם בדברים אחרים כיוצא בהם. הגמרא במסכת יבמות בדף קג, גם במסכת בבה בתרא קנו, בשני המקומות, הגמרא אומרת, בודקים לגבי קידושין, לגבי חליצה וכיוצא בזה. מה הדוגמה של החליצה? התורה אמרה לנו בחומש דברים פרשת כי תצא. כי ישבו אחים יחדיו, ומת אחד מהם ובן אין לו. לא תהיה אשת אמת החוצה לאיש זר. יבמה יבוא עליה, ויקחה לו לאישה וייבמה. ואם לא יחפוץ האיש לתחת עת אבימתו, ועלתה אבימתו השערה ואמרה מאיני במי להקים לה אחיו שם בישראל, לא הוויה במי. ואז הסוף חלצה נעלו מעל רגלו, בזה היא תהיה מותרת בכל העולם, עד אותו רגע היא אסורה. אם חלילה קרה האסון שבעלה נהרג ונפטר בלי בנים, והשאיר אח קטן, האח הזה בן עשר, בן שתיים עשרה, אין הרשות להתחתן. עד שיגדל, יהיה בר מצווה, ורק אז היא תחלוץ את נעלו ותהיה מותרת. למה? כתוב, אם לא יחפוץ האיש לקחת את אבימתו. הגמרא לומדת, איש לפוקה קטן, ילד קטן לא שווה שום דבר שהיא תחלוץ לו את הנעל. הילד הזה נולד ביום ב' בתמוז, הלילה הזה הוא בר מצווה. היא רצה מיד לבית דין, נו, מחר אני רוצה, תעשו כבר את החליצה, היא רוצה להתחתן עם גבר אחר. האם מותר לה או לא? אז הגמרא עונה. נכון הדבר שהוא הגיע לגיל מבחינת התאריך. צריך לבדוק, השערה של הבית דין, נבדוק אותו. אם הביא שתי שערות יכולים לבצע את החליצה, ותהיה מותרת לו. אם לא הביא שתי שערות, עדיין לא. כמו שאמרנו, הגיל לבד הוא אפס. אם לא הביא שתי שערות, דינו כילד קטן לכל דבר. אז גם פה אצלנו, איך האבא הזה יברך שהכתרן עם העונשו של זה, אולי הוא לא הביא שתי שערות, הוא עדיין קטן, עדיין לא פטרחה. ולכן בכל הדברים האלה אנחנו אומרים את העצה, שב ואל תעשה עדיף, עדיף שלא להסתבך ולא להיכנס לספק ברכה לבטלה. למדנו למעלה, בהלכות טלית, סימן ח' סעיף ט', שם הרן מביא את דברי הראש והטור. לפני שאני מברך להתעטף בציצית, אני בודק אם הציציות האלה הן בסדר, אם הקול שלם אני מברך, אם לא, לא. למה אני צריך לבדוק? יש חזקה, אבל יש מיעוט המצוי שזה נקרא. ולכן לעניין ברכה לא סומכים על חזקה. בעניין ברכה אנחנו זהירים מאוד קודם תבדוק ואחרי זה תברך להתעטף בציצית כמו שם הוא הדין גם פה גם כאן אני חושש וגם כאן יש אפשרות לבדוק ולכן אין אפשרות לבוא ולברך את הברכה הזו כל זמן שלא בדקנו. כך הוא הדין גם בשאר המצוות כגון לטבוק לשזור או לקשור את הציציות אפילו אם הוא הגיע לבר מצווה אין אפשרות לבוא ולתת לו לעסוק במלאכות הללו למה? כי הגיל לבד לא אומר כלום אלא צריך גם לבדוק אם מביא שתי שערות כך גם לגבי עיבוד של קלפים ספר תורה תפילין מזוזות או כתיבה המגן אברהם בסימן לט הוא מדבר לגבי כתיבה וזה מצוי מאוד כשהילד הזה בן של סופר אבא שלו סופר סתם והוא תמיד עוקב אחריו למד נפלא את ההלכות למד נבחן יודע הכל הלילה הזה ב' בתמוז נעשה בר מצווה אז האבא הזה שמח שיש לו ילד חכם הוא בא ילד ולוקח קולמוס וכתב הלילה הזה מזוזה אם נאמר שהילד הזה הוא עדיין ילד ילד שכתב מזוזה זה פסול הרי למדנו סמיכות הפסוקים וקשרתם וכתבתם מי שחייב מדאורה הייתה בקשירת התפילין שהוא בר מצווה הוא גם יכול לכתוב מי שלא לו ולכן עוד פעם הבן הזה עדיין לא רשאי לבוא ולכתוב מזוזה להגיח ספרי תורה וכיוצא בזה אלא רק אם ייבדק אם יביא שתי שערות או לא כך הוא הדין גם להוציא ידי חובה בברכת המזון וכיוצא בזה או להיות חזן תראו בסימן נאה שם למדנו שאם האבא הזה רוצה שהבן שלו יהיה חזן ושחריתו מנחה אם לא ידוע אם יביא שתי שערות עדיף שלא יהיה חזן יש שם בתפילת החזרה קדושה נקדישך ונעריצך ולכן בחיי גוונה אם לא ידוע לך אם יביא שתי שערות כדאי שלא ימנה אותו חזן זה מצוי מאוד בבתי ספר בתי ספר רבים לכיתות ז'-ח' הם מארגנים מניין באים הנערים עם המורים זה דבר טוב הרגל נפלא אבל חזן אל תיתן לילדים לנערים האלה גם למי שהגיע לבר מצווה זה לא טוב לכתחילה אלא כמו שאמרנו אחד המורים או המנהל הם שיהיו החזנים לגבי שחרית ומנחה לגבי ערבית הדבר קל יותר תפילת ערבית רשות רבי חנניה בן בבקשה