ברכות שונות רכב הטוב והמטיב 20-06-11.wmvחכם יעקב

 

- - - לא מוגה! - - - 

אני קורא בסימן רכד סעיף א',

הרועה מרקוליס או שאר עבודה זרה אומר ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שנתן ערך אפיים לעוברי רצונו ואם רואה אותה בתוך שלושים יום

אינו חוזר ומברך הגאה

ואיידנה אין מברכים זאת הברכה אשר אנו מגודלים ביניהם ורואים אותו תמיד.

הברכה הזו מוזכרה בגמרא בברכות נ״ז,

אדם שרואה מרקוליס מברך ברכה בשם מלכות שנתן ערך אפיים לעבורי רצונו.

הגמרא באהבה מציאה כג,

הגמרא מתארת איך הייתה העבודה זרה הזו.

שמים אבן אחת כאן,

אבן שנייה קצת רחוק ואבן אחת גדולה על גביהן.

השיטה של העבודה זרה,

היו זורקים עליה אבנים, סוקלים את העבודה הזרה באבנים,

כך הייתה השיטה של אותה עבודה זרה.

השם של העבודה הזרה היה קוליס,

קילוס.

באו חכמינו והוסיפו מרקוליס.

המילה בארמית מר, חילוף.

אז כאן הכוונה שיהיה חילוף לקילוס.

אסור לומר את שם העבודה זרה בלשון שבח,

ולכן חכמינו כינו אותה,

והשם שלה הוא מרקוליס.

אדם ששונא את חברו,

יש לו איתו הרבה חשבונות,

האדם הזה רוצה להזיק לו,

ברגע שתהיה לו הזדמנות הוא ייתן לו מנה אחת אפיים.

כאן הקדוש ברוך הוא רואה שהרשעים האלה,

עד מתי רשעים יעלוזו,

עושים כל מיני תועבות.

בשנייה אחת הלב לא יפעל של כל אותם עובדי עבודה זרה.

בשנייה אחת כולם יכולים למות.

אפילו אחי הקדוש ברוך הוא, ערך אפיים אף לרשעים,

האל הגדול, הגיבור והנורא.

הוא גיבור שרואה את הדברים האלה ושותק.

ולכן,

תקנו חכמינו ברכה בשם ומלכות.

כשאדם רואה את המרקוליס צריך לברך ברכה בשם ומלכות

שנתן ערך אפיים לעוברי רצונו. זו הברכה שאנחנו אמורים לברך על העבודה זרה הזו.

היום לא ידוע לי,

תודה,

אני לא מכיר בכל העולם אם יש דבר כזה.

אפילו המשוגעים בהודו,

אני לא יודע אם יש להם...

את העבודה זרה הזו כנראה שאינה קיימת אבל יש דבר שדומה לו

ועל הדבר הדומה לו יש מחלוקת עצומה בין הפוסקים

אמירי בעבודה זרה נ״ז כותב בשם חכמי הספרדים

הישמעאלים דינם כעובדי עבודה זרה גם הישמעאלים עובדים את מרקוליס

מתי? איפה?

יש לישמעאלים מנהג הולכים פעם בחיים למכה

מישהו הולך לשם וחוזר מקבל תואר, קוראים לו חאג'

קבל דוקטורט, הולך לשם וחוזר

מה הם עושים שם?

בתפלא שלהם הם זורקים אבנים על האבן השחורה יש שם המטאור שנפל מהחלל ועל האבן הזו הם זורקים אבנים

אז אומר אמירי,

זו בדיוק הדוגמה שאמרנו מרקוליס,

צורת העבודה שזורקים עליה אבנים.

כך מפרש גם רבי אברהם אבן עזרא, הרטב״א ועוד.

אבל רבים מגדולי הפוסקים חולקים על זה.

רב צמח גאון,

רב היי גאון,

רבנו מנוח,

הרבה מהראשונים אומרים לא, אין דינם כעובדי עבודה זרה,

וכך דעת הרמב״ם בספר המצוות סימן שסט וגם בהלכות מאכלות אסורות בשני המקומות.

גם הרמב״ן,

הרשב״א,

דברי הרשב״א הביאו אותם להלכה תרומת הדשא.

כל הראשונים האלה סוברים שאין דינם כעובדי עבודה זרה.

ולכן לפי זה,

אם אדם רואה את המקום הזה,

אינו יכול לברך שנתן ערך אפיים לעוברי רצונו,

קל וחומר כשרואי מסגד שאסור לברך,

נקנן בידינו ספק ברכות להקהל.

הרמב״ם כותב בתשובה ששאלו אותו,

הקשו עליו,

איך אתה אומר שאינם עובדי עבודה זרה?

הרי הם זורקים אבנים.

הרמב״ם היה חבר טוב של רבי אברהם בן עזרא.

כשהרמב״ם הגיע למצרים מספרד,

רוב היהודים שם לצערנו היו קרעים.

יחד הוא ואיבן עזרא לחמו מלחמת קודש כנגד הקרעים עד שלאט לאט

ניצחו אותם וביארו אותם מן העולם.

ולכן הרמב״ם העריץ מאוד את רבי אברהם בן עזרא, כותב עליו הרבה שבחים.

איך אומרים? אחוות לוחמים,

זה מה שהיה ביניהם.

וכאן איבן עזרא חולק עליו, הוא אמר שהם עובדי עבודה זרה.

ולכן שאלו אותו, איך אתה אומר שלא?

מה ההבדל בין זה ל...

אבן מרקוליס, ענה ואמר להם הרמב״ם

מרקוליס

הם עובדי עבודה זרה, זורקים את האבנים לשם עבודה זרה, פה לא,

פה הם לא זורקים את האבנים לשם עבודה זרה, אלא

יש להם דמיון שבאמצע התפלה שלהם השטן יפריע להם בכוונות,

לא יודע איזה כוונות יש להם, סידור רשש או משהו אחר,

אז הם, יש להם דמיון,

מה הם עושים כדי שהשטן לא יפריע להם? הם זורקים עליו אבנים,

הם חושבים שאת השטן אפשר לגרש באבנים,

אז זה לא צורת עבודה זרה, אלא זה שיגעון מסוים,

לא כל משוגע הוא נקרא עובד עבודה זרה,

תלך לאיתנים, לכפר שאול, שם תמצא הרבה משוגעים,

וכל משוגע יש לו דת אחרת,

אז מה תגיד, כל משוגע עובד עבודה זרה?

לא, אלא יש לו שיגעון, תגיד לפסיכיאטר שירפא אותו,

ולכן גם הישמעאלים האלה אינם נחשבים לעובדי עבודה זרה,

אלא אומר הרמב״ם,

האמונה שלהם באל יחיד ומיוחד,

אמונה שאין בה דופי,

ולכן אין דינם כעובדי עבודה זרה.

כמו שאמרנו, רוב הפוסקים מצטטים מדברי הגאונים שאמרו שאין דינם כעובדי עבודה זרה, רב צמח גאון, רב האי גאון,

רבנו מנוח,

פוסקים רבים הלכו בשיטה הזו, לא רק בדברי הראשונים אלא גם מרן רבי יוסף קארו,

רבנו הארי ורבים מגדולי האחרונים הלכו גם בדרך הזו ופסקו שאין דינא ישמעאלים כעובדי עבודה זרה,

אלא כמו שאמרנו, האמונה שלהם כמונו, אין יחיד ומיוחד ואין דינם כעבודה זרה,

ולכן גם פה אפילו אם האדם הזה נמצא במכה ורואה את האבן השחורה רואה את כל זה אסור לו לברך שנתן ערך אפיים לעוברי רצונו כיוון שאין זו עבודה זרה זה לא מרקוליס ולכן אינו יכול לברך את הברכה הזו בשם ומלכות כלל גדול בידינו ספק ברכות להקל לכן המסקנה שלא יברך

שהסתובבו 770 פעמים אז אם המשוגע הסתובב 7 פעמים אז תגיד שהמשוגע הזה עובד עבודה זרה? יש להם הרבה שיגעונות, הרבה שטויות הם גם חושבים שאותו המשוגע מוחמד היה נביא, כך הם אומרים אבל זו לא עבודה זרה, יש להם הרבה שטויות, הרבה שיגעונות לא כל שיגעון אנחנו נגדיר אותו כעבודה זרה זה מה שהרמב״ם מסביר ומפרש לנו יפה ולכן להלכה אסור לברך

ונפקא מינה השנייה הרמב״ם שם

גם בהלכות מאכלות אסורות, גם בתשובה, הוא לא מדבר על הברכה שלנו, אלא הדוגמה שלו, דוגמה אחרת.

רבותינו גזרו,

כל גוי שמוזג לנו יין,

הגוי הזה אוסר את היין בשתייה.

אין לך שום היתר לשתות את היין,

זה נקרא יין נסך, היין הזה אסור.

מה יהיה הדין לגבי הנאה?

אני לא רוצה לשתות חס ושלום, אני רוצה למכור את זה לגוי אחר.

האם היין נסך מותר בהנאה או לא?

יש הבדל בין גוי שעובד עבודה זרה,

היין נסך שלו אסור גם בהנאה,

לבין גוי שאינו עובד עבודה זרה,

היין נסך שלו אסור בשתייה אבל מותר בהנאה.

אלה הדברים שהרמב״ם כותב בהלכות מאכלות אסורות,

ורבים מגדולי הראשונים הלכו בדרך הזו.

מרן ביוראי דעה סימן קכד שכותב לנו את ההלכה,

מרן מפרט,

מרן מביא דוגמה איך יידמה,

הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה ולכן הישמעאלים אוסרים את היין בשתייה אבל בהנאה הדבר מותר.

אתה רוצה לתת את היין הזה,

לתת אותו במתנה או אתה רוצה למכור אותו לגוי אחר

או לתת לחמור שישתה לפחות את היין שלהם.

כל דבר שאתה רוצה ליהנות,

הנאה מותרת, אלה הדברים שאמרו לנו גדולי הפוסקים וכך דעת רבנו הארי.

בדעת רבנו הארי אמר כך רבנו יוסף חיים גם ברב פעלים וגם בספרו על בן איש חי, פרשת בלק.

בשני המקומות הרב כותב את ההלכה הזו.

כך דעת הרב מקור חיים לבעל החוות יאיר,

עשרות מגדולי הפוסקים הלכו בדרך הזו. בספר כל אליהו של הגאון רבי אליהו ישראל אמר את ההלכה הזו.

רבי יונה נבון שהיה באותו הדור רבו של הגאון חידה גם הוא אומר את ההלכה הזו.

וכן רבים הלכו כולם בדרך הזו שהיין נסך של הישמעאלים קנית בטעות ארגז של יין.

אחר כך מתברר לך שזה יין נסך עשו אותו הישמעאלים.

אסור לך לקחת ולשתות אבל ליהנות מזה אדמה מותר. לפעמים אדם קנה מניות בטעות והברוקר אומר לו תשמע היקב הזה מצליח מאוד אתה בודק מי היקב הזה. אומרים לך זה פלוני אלמוני מוחמד אם הוא ישמעאלי אין לך בעיה המניות עלו אתה יכול ליהנות מהמחיר של המניות אין בדבר הזה חשש איסור כיוון

שהיה אין נסך שלהם כמו שאמרנו

נאסר רק בשתייה, ולא נאסר בהנה. כמו ששם, מרן פסק

שאין דינם של הישמעאלים כעובדי עבודה זרה,

ושם נלמד לכאן, זה מה שבא על החבות יאיר בספרו מקור חיים,

הוא שולח אותנו משם לכאן,

ולכן הוא אומר שאסור לבוא ולהתחבר איתם, לשתות מהיין נסר שלהם,

שמא התחתן עם הבנות שלהם, היין מביא קרבה,

אבל הנאה מותר.

גם את הברכה שנתן ערך אפיים בעוברי רצונו,

גם כן יהיה אסור לברר. יש בגלונות שיש מלצר ערבי מניח על השולחנות בקופית סגורים עמדים.

זה מותר אפשר להחזיק להשתמש בעניין הזה? כן, מותר.

ערב של שחשור. מותר.

בין הירדן לבין הים יש כשלוש מיליון וחצי ערבים,

מתוכם רק מאה אלף ערבים נוצרים.

כמעט כולם ישמעאלים שאינם עובדי עבודה זרה.

יש מעט מאוד שהם נוצרים.

חלק מהם נמצאים בנצרת, יפו, וחלק מהם פה.

פה יש לנו את הטומאה רצוצה.

יש כאן רובע נוצרי, רובע ארמני,

והרבה מהם אוהבים את העבודה מלצרות.

שם יש אוכל בחינם, מלא מופת,

ולכן אוהבים לעבוד בעבודה הזו.

לפעמים אתה רואה שהמלצר לא רק שהולך בלי כובע,

אתה רואה שהאדם הזה כנראה ערבי,

כנראה שערבי-נוצרי,

צריך מאוד להיזהר בדבר שלא יגיש לאנשים מגש מלא כוסות יין.

כל היין הזה, עליבדי כל העלמא, אסור, אין היתר, זה יין נסף. אלא אתה רוצה להגיד לחיים יחד עם אבי החתן, יחד עם בעלי השמחה,

אז תבקש שיביא לך בקבוק סגור.

יביא לך בקבוק, אתה פותח את הבקבוק, אתה מוזג לכל החברים,

זו השיטה, וצריך לשים לב מאוד,

כי לצערנו, כמו שאמרתי, כאן דווקא בירושלים יש במסעדות אולם שמחות, בתי מלון,

הם שורצים בהמוניהם במקומות האלה,

ולכן צריך להיזהר מהם, כדי שהאדם לא ייכשל חלילה באיסור יין נסך.

לפעמים אדם עובר, הולך לכותל,

ויש שם בדרך חנויות.

בימים האלה סוחטים הרבה פירות.

אתה רואה, יש לו מסחטה עדנית,

סוחט תפוזים, אשכוליות, אתה צמא, אתה רוצה לשתות, למה לא?

מיץ תפוזים מותר, מיץ אשכוליות מותר,

אבל לפעמים האדם הזה לא שם לב,

יש שם ענבים,

והוא סוחט גם ענבים.

מגיש לך את הכוס של מיץ ענבים,

באותו רגע האדם לא חשב, לא שם לב,

התחיל ברוך אתה ה',

הגיע מלך העולם, והוא צריך לסיים,

בורא פרי הגפן.

אם זה פרי הגפן, זה היה אי נסך.

דקה אז עלה במחשבתי.

אז מה רוצה האדם הזה?

הוא אומר, אני אשתה קצת, אשתה שני טיפות,

כדי שלא תהיה הברכה לבטלה.

זה לא נכון.

ברל כתב בסימן קצה דקו, סעיף א',

שחכמינו לא תקנו ברכה על דבר שאסור.

חכמינו תקנו ברכות על דבר שמותר.

אפילו על איסורי דה רבנן לא תקנו חכמים שום ברכה.

ולכן אסור לברך בורא פרי הגפן, אסור לו לטעום אפילו מעט,

ולכן אדם ישים לב שעובר באותם המקומות ייזהר מאוד.

גם אם איזה אדם שלא יודע, אתה רואה איזה יהודי שניגש לשתות,

תגיד לו, זה יין נסך, שייזהר מאוד.

אפילו בישמעאלי אסור בשנייה, קל וחומר, אם זה מהנוצרים,

שכל זה אסור מכל וכול.

אין יותר ליהנות מכל זה.

רבנו הארי גם דיבר בהלכה הזו,

אבל רבנו הארי לא דיבר במישרין,

במילה יין, אלא הם עושים מהענבים כמו דבש. קוראים לזה בערבית דיבס.

גם מרן וגם רבנו הארי דיברו בדוגמה הזו ואמרו,

אסור לאכול לשתות מהדבש הזה,

אבל מותר ליהנות. אתה יכול למכור את זה,

אין כאן חלילה איסורי הנאה,

אלא כמו שאמרנו, הדבר מותר,

ולכן אדם או שיש לו מניות או שרוצה ליהנות בצורה כזו או אחרת,

אין איסור בדבר.

חכמינו לא גזרו איסור הנאה באותם הישמעאלים. כמו שאמרנו, כיוון שאינם עובדי עבודה זרה,

לכן אין לנו בעיה בכל זה. דווקא מינה עוד.

למדנו לפני שנה יהודי שהתקלקל,

הלך והמיר את דתו.

היה בהודו ונעשה,

בודהה המיר את דתו,

מצא חן בעיניו השיגעון הזה, ונעשה בודהה.

עכשיו הוא חזר בתשובה.

ברגע שהוא חזר בתשובה,

אנחנו מקבלים אותו.

כי אם היא נכה פשוטה לקבל שווים,

מצרפים אותו למניען, הכל בסדר.

חוץ מדבר אחד,

אם אותו האדם שהמיר את דתו, אם הוא היה כהן,

הלך ונעשה מהכת של בודהה,

והיום הוא חזר בתשובה.

תאמר לו שאסור לו מחר בבוקר לברך ברכת כהנים.

הברכה וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה,

זה מתאים רק לכהן שהיה קדוש וטהור.

כהן שעבד באותה הכנסייה שנקראת בית חוניו,

הייתה במצרים,

הגמרא אומרת שאסור לעבוד אצלנו בבית המקדש,

אסור לו לברך ברכת כהנים.

כל זה דברי מרן למעלה בסימן,

קכח סעיף לזין.

שאין היתר לאדם הזה לבוא ולעבוד עבודה או לבוא ולברך אותנו ברכת כהנים אין לו את הזכות לבוא ולברך הוא נפסל לכל החיים לברך את ברכת הכהנים אבל אם הכהן הזה אומר לך את חטאיי אני מזכיר היום לפני כך וכך שנים הוא הלך והתאסלם המיר את דתו אבל לדת האסלאם

האם מחר הוא יכול לבוא ולברך ברכת כהנים או לא גם זה שנוי באותה המחלוקת

לפי המאירי בעבודה זרה נ״ז אייבן עזרא וריטבע גם זה נחשב לעבודה זרה מרקוליס לפי זה אסור לו לעלות לדוכן ולברך ברכת כהנים אבל לפי מה שסיכמנו ההלכה למעשה היא כדעת רב צמח גאון רב היי גאון רבנו מנוח

הרמב״ם הרמב״ן כך דעת הרש״ב״ת ומהדדש״ן מר״ן רבנו ארי ולכן אנחנו פוסקים הלכה למעשה כך שיכול אותו האדם אותו הכהן יכול לעלות מחר לדוכן ולברך את ברכת הכהנים אין כאן בעיה אשאל אותך השואל אתה אומר לי מחלוקת

אתה אומר לי שיש כמה ראשונים שאומרים שהישמעאלים עובדי עבודה זרה

המאירי בשם חכמי ספרד הרטב״א רבי אמורמי בן עזרא אם כך אם יש מחלוקת

אולי הברכה שהוא יאמר מחר אולי היא ברכה לבטלה כלל גדול בידינו ספק ברכות להקהן

איך אתה מרשה לו לעלות לדוכן ולברך כך ישאל אותך האדם

התשובה היא יש לנו ספק ספקה

כיוון שהאדם הזה חזר בתשובה יש מחלוקת אפילו באמיר דתו יש מחלוקת

אם נפסל אחרי שחזר בתשובה זאת ועוד

כאן יש לנו מי שמטה את הכף זה רבנו הארי

וכיוון שרבנו הארי אמר שאינם עובדי עבודה זרה

אנחנו אוכל לפסוק לו על ההלכה למעשה לכתחילה

שיוכל לברך ברכת כהנים אמרתי הרבה פוסקים

למה אנחנו לוקחים רק את דברי רבנו הארי?

הסיבה היא פשוטה כאן הוויכוח הוא מחלוקת במציאות

מה הגויים האלה?

האם במציאות הם עובדי עבודה זרה או שאינם עובדי עבודה זרה?

אם יש לך מחלוקת במציאות ורבנו הארי שהיה כאחד מהנביאים הראשונים הוא מגלה לנו את המציאות שאינם עובדי עבודה זרה ולכן נוכל לפסוק לו לסמוך להקל שיוכל גם מחר והלאה לברך את ברכת הכהנים.

היסוד לדבר

מי ששופך אור על כל התמונה הזו בנושא של רבנו הארי הם הרי...

ראשונים הרשב״א והמאירי במסכת כתובות בדף ט׳, שם הגמרא עוסקת.

כל מי שקרא ספר שמואל רואה שדוד המלך נעשה חתן של שאול המלך בזכות.

שאול המלך ביקש תביא לי ארדות פלישתים.

זאת אומרת הוכחה שהוא הרג אותם חתך את הארדות שלהם.

לא שהוא עשה להם ברית מילה שהיו בחיים,

אלא אחרי שהרג אותם.

עזבי מאתיים ארדות פלישתים.

בנוסף לזה גם שאול המלך התחייב לתת לו עושר גדול וכולי. הוא וכל המשפחה, ויפטור את כולם מהמעש.

בלשון חכמינו,

שבא דוד המלך לקדש את מיכל. היו כאן שני דברים, מלווה ופרוטה.

מה הפרוטה?

המאתיים הארדות האלה,

יכולה מיכל למכור אותן, זה שווה יותר מ-20 אגורות.

אדם שיש לו כלב,

במקום שילך לצרכניה,

יקנה לו ארוחת בוקר, יעלה 10-20 שקל,

במקום זה יש לו כאן עורלון,

זה בשר בלי עצמות, הכלב יאכל את זה להנאתו.

ודאי שזה שווה פרוטה.

היה כאן גם התחייבות של שאול,

ההתחייבות זה כמו מלווה.

האם מלווה ופרוטה דעתה המלווה,

אם כך לא מקודשת, או דעתה הפרוטה?

הרי הגמרא בתחילת קידושין מביאה לנו את הפסוק

כי ייקח איש אישה.

ושם בחומש בראשית פרשת חיי שרה נאמר נתתי כסף על שדה קח ממני כחה כחה כמו שם היה ארבע מאות שקל כסף מזומן לא הלוואה כך גם בקידושין אדם צריך לתת מזומנים הלוואה זה כלום אז כאן היה הלוואה אז שאול המלך סבר מלווה ופרוטה דעתה

המלווה ולכן לא מקודשת מה עשה שאול המלך אחרי שדוד ברח נתן את ביתו מיכל לפלטי בן ליש דוד המלך לא חשב כך לא מלווה ופרוטה דעתה הפרוטה וכאן היה בעורדות האלה שווה פרוטה לכן הוא סבר שהיא אשתו, היא מקודשת לו מסופר שם בספר שמואל ב'

דוד המלך כשחזר למלוכה חזר למלוך ביקש מהם

תחזירו לי את אשתי וכך היה החזירו לו את אשתו מיכל ודוד המלך חי איתה לאחר מכן

שואלים הרשב״א והמרי קראנו הרי לפני שבועיים פרשת נשוא

הפסוק שמה חוזר פעמיים ונטמעה ונטמעה והגמרא מסבירה אסורה גם לבעל ואסורה גם לבועל מי אומר לך שפלטי בן ליש לא נגע בה במיכל אולי היא

היא נאסרה על דוד המלך.

איך דוד המלך יכל להחזיר אותה ולקחת אותה?

עונים הרשב״א והמאיר״י.

בדורו של דוד המלך היו נביאים ודוד המלך ידע על פי הנבואה שפלטים בינה איש לא נגע בה אלא הוא נעץ חרב בינו לבינה ואמר מי שעוסק בדבר זה יידקר בחרב ולכן מיכל הייתה טהורה נקייה ולכן הייתה מותרת לו.

השאלה היא עוד הפעם הרי למדנו בגמרא במסכת בבא מציעה נח לא בשמיים היא שם היה מחלוקת על תנורו של אכנאי רבי אליעזר אומר טהור חכמים ורבי יהושע אומרים טמא

עמד רבי אליעזר ואמר

אם ההלכה כמותי בת קול מהשמיים תוכיח יצאה בת קול ואמרה מה לכם לרבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום

עמד רבי יהושע על רגליו לא נבהל אמר

לא בשמיים היא כך קראנו בפרשת ניצבים זאת אומרת התורה ניתנה לנו אנחנו פוסקים הלכה שאיתנו ראש של אכנאי טמא רבת קול בשמיים לא יכולה לפסוק לנו ההלכות אז תגיד גם פה כל הכבוד הנביאים אבל לא בשמיים היא אז איך דוד המלך סמך עליהם ולקח את אשתו מיכל

על זה מפרש המאירי ואומר לנו יפה כשיש לך ויכוח בהלכה

בזה אין אפשרות שיבוא נביא ויגיד לך הלכה כך או כך אבל אם השאלה היא שאלה של מציאות

האם פלטיבן ליש נגע בה או לא אתה לא יודע את המציאות הוא אומר לך את המציאות

בזה אין בעיה אתה יכול לסמוך על הנביא למה הדבר דומה

אנחנו נמצאים כעת באיזה מרתף שש קומות מתחת לאדמה אני לא יודע זה יום זה לילה אני לא יודע

אולי חושך צריך לדבר איך להתפלל ערבית אולי זה יום יש כאן נביא במקום לטרוח לעלות שש קומות לראות אם זה לילה או יום הנביא לידי אומר לי הוא אומר לי כעת זה לילה תתפלל ערבית

מה תגיד לא בשמיים היא כאן הוא לא בא לפסוק לך הלכות

ואגיד לך אם תנורה של עכנאה היא טהור אלא הוא מגלה לך את המציאות שכעת בחוץ זה לילה דבר כזה גם הנבואה והרוח הקודש

גם כן יכולה להועיל וזה מה שהועיל מאוד לדוד המלך יש עוד מדרש שגם ממנו אנחנו לומדים את הרעיון הזה נאמר שם

ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא אמר אבימלך לקדוש ברוך הוא אולי אברהם אבינו יחשוד בי שאני נגעתי בשרה ענה לו הקדוש ברוך הוא אמר לו כי נביא הוא

יש לו נבואה הוא יודע שלא נגעת וכך היה אברהם אבינו לקח חזרה את צרה עמנו שוב כל הכבוד

אבל לא בשמיים היא, אלא ודאי, כאן זה לא שאלה של הלכה מותר או אסות, טהור או טומא, שהנביא יגיד לך על פי הנבואה ייתן לך פסק הלכה, הוא רק מברר לך מה היה, שרה נלקחה לשם ושרה נשארה טהורה ולכן בחיי גוונה כן יכולים לסמוך על דברי הנבואה גם פה, גם בדוגמה שלנו יש לנו ויכוח קשה בראשונים

מה המציאות של הישמעאלים האלה?

האם במציאות הם עובדים עבודה זרה במכה, זה מרקוליס,

או שהמציאות היא שזה שטויות, זה שיגעון,

הם זורקים אבנים כמו שהם זורקים עלינו אבנים, זורקים גם שם אבנים,

זה דרכם כסלאמו, כל הזמן הם זורקים אבנים, זה השיגעון שלהם,

הם משתדלים לקיים את מה שנאמר והוא יהיה פרא אדם,

אבל הם עושים את זה שיהיה לא בדיעבד, יהיה מהדרין מן המהדרין,

תראה, איש אלוקים קדוש, כמו הגאון חידה,

נסע מירושלים לחברון,

הגיע לחלחול, יש שם את הקבר של גד הנביא.

אז הוא רצה להיכנס לשם,

הוא מספר ביומן שלו,

מעגל טוב,

שזרקו עליו אבנים, גם על האיש הקדוש הזה זרקו אבנים,

זה דרכם כסנאנו.

אבל זה לא אומר שהם עובדי עבודה זרה, זה לא אומר שזה נרקוליס.

אז כאן יש לך ויכוח, מחלוקת שקולה בפוסקים,

בא רבנו ארי, שהיה כאחד מהלוויים הראשונים,

מברר לנו את המציאות ואומר לך, זה לא עבודה זרה, הם סתם, יש להם שיגעון שרודף אותם, שהם זורקים אבנים.

אבל זו לא עבודה זרה,

ולכן זה מטעה לנו את הכף,

ולכן אמרנו שיכול אותו הבעל תשובה שחזר בתשובה,

למרות שהכהן הזה התאסלם,

יכול מחר לבוא, לעלות לדוכן ולדורך את ברכת כהנים,

בפרט שהוא חזר בתשובה,

יש הרבה פוסקים שאומרים שאפילו בהתנצר כך, קל וחומר בהתאסלם,

ולכן יש לנו היתר גורף לומר לאדם הזה שכן יברך את ברכת הכהנים,

זו המסקנה להלכה למעשה במחלוקת האמורה.

אלף קמינה עוד.

התורה אומרת לנו, אל תפנו אל האלילים,

כך קראנו לפני שלושה חודשים בחומש שמות.

אלף פירוש דל תפנו אל האלילים.

הגמרא בשבת קמ״ט, הגמרא מסבירה,

אסור לאדם להסתכל, להתבונן על הצלם,

על העבודה הזרה.

לא תפנו אל מדעתכם, יש כאן לאו גמור מדאורייתא.

את כל זה מרן פסק להלכה ויורד היה הסימן קמ״ח שאסור לאדם להסתכל על העבודה הזרה,

ולכן אסור לנו ללכת למוזיאון ישראל.

מה יש?

במוזיאון ישראל יש שם כל מיני פסלים שמצאו מהתקופה של הכנענים או מתקופות אחרות אדם הולך, מצלם את זה, מסתכל על זה כל זה לאו גמור מדאורייתא ואין יותר להיכנס לכנסיות וכיוצא בהם יש אנשים משעמם להם, מגיע החופש חודש אוגוסט אב הולכים ומטיילים איך נאמר שם בספר איוב משוט בארץ ומתהלך בהר

נוסע להודו ומעניין אותו נכנס לכל מיני מקומות טמאים אם זה לבודהא או מקומות אחרים כל זה לאו גמור מדאורייתא אין שום היתר לאדם מראשמיים להיכנס שם יותר מזה אומר רבנו הרמב״ם בפירוש המשניות גם לעבור ליד באותו רחוב שיש שם את בית הטומאה, את הכנסייה הזו גם לעבור באותו רחוב גם כן עשה

מביא לזה רמז ממה שאמרה התורה נקרא את זה בעזרת השם בעוד שלושה חודשים שם בחומש דברים כתוב אלה שהם נמצאים בגולה בחוץ לארץ מקוים בהם ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ ואבן וכו׳ השאלה היא כל יהודי שנמצא בחוץ לארץ חלילה הוא עובד עבודה זרה יש הרבה יהודים צדיקים וחסידים וקדושים שאינם עובדי עבודה זרה

אז איך הפסוק אומר בצורה גורפת בצורה כוללת כך

עונה ואומר הרמב״ם

גם לעבור ליד הכנסייה הזו אסור אבל היהודים שגרים שם אלה שגרים באיטליה

אם הם ירצו לקיים את ההלכה הזו הם לא יכולים לצאת מהבית שם באיטליה אין רחוב אשר אין שם מת כל הרחובות שם מלאים כנסיות הוא לא יכול ללכת לעבוד לא יכול ללכת להתפלל לא יכול ללכת ללמוד תורה אין הדבר סוף

בוודאי שאין להם ברירה הגמרא אומרת בפסחים קפה לא אפשר ולא כמכוון מותר אבל כיוון שהם עוברים ליד זה כאילו עובדים את העבודה זרה עד כדי כך הפסוק רומז ואומר על אותם היהודים אותם המסכנים שגרים שם והנפקא מינה היום לצערנו מגיע סוף השנה לכל הבתי ספר יש טיול שנתי לוקחים אותם לכל מיני מקומות

גם את הילדים שלנו שלומדים בתלמודי תורה לפעמים המורה שולח לאבא יש לנו שבוע הבא טיול שנתי נא לחתום צריך האבא או האימא לחתום לאשר אתה לוקח את המפה את המסלול שיקחו את כל הילדים מה אתה רואה?

לוקחים אותם סיור בעיר העתיקה

מכניסים אותם לכנסייה של הקבר הקדוש הטמא

וכן הלאה, איך אפשר לקחת את הילדים,

תינוקות של בית רבם, להכניס אותם, לטמא אותם באותם המקומות?

בוודאי שזה פשע.

יש כאן איסור גמור מדאורייתא,

כמו שקראנו קודם, אל תפנו אל האלילים.

מה אתה עושה?

מה צריך להגיב?

מיד תרים טלפון למורה,

תקרא לו את מה שנאמר בתורה,

תקרא לו את דברי מרן ושולחן ערוך, תגיד לו, יש כאן איסור דאורייתא,

אסור לך, אין יותר.

לפעמים המורה הזה יש לו רקע, מבין,

אומר, אתה צודק, סליחה,

מיד משנים את כל המסלול.

אבל לפעמים המורה הזה, אהבל,

יש גם בתלמודי תורה,

לפעמים יש מורים שאומרים לך, מה פתאום? מה אתה ממציא המצאות?

מה, אנחנו משתחווים לצלם? אנחנו לא משתחווים,

אנחנו רק מטיילים.

כך הוא מתחיל להתווכח איתך.

תסגור לו את הטלפון, תתקשר מיד למנהל.

תתקשר מיד למפקח, למנכ״ל.

תגיד להם, יש כאן איסור דאורייתא.

אם יהיה הדבר הזה,

אנחנו נסגור את בית הספר. מה זה? זה בית ספר דתי? זה מורה דתי שעושה שטויות כאלה?

בוודאי שהדבר אסור מן התורה,

והתפקיד שלנו כאבא,

לשים לב לדברים האלה.

אתה לא חותם את גומי. כל מה שהמורה מבקש, אתה חותם. מה זה חותם?

אתה צריך לראות את המסלול, שישנו מיד את המסלול.

חס ושלום, לא תהיה כזאת בישראל.

מימיי לא הייתי בכנסייה, אף פעם לא נכנסתי למקומות האלה.

מי שרוצה לראות את המקורות בהלכה הזו בהרחבה,

יפתח ספר רבי עומר חלק ב',

שם יש את כל המקורות.

הסיפור שהיה שם לפני 63 שנים,

עשרה אחוז מהעם המצרי הם נוצרים כופתים.

כשאחד מהם מת, איפה זה בית הלוויות שלהם? הכנסייה.

הלוויה יוצאת מהכנסייה.

האבא היה צריך ללכת לייצג את העדה היהודית.

היה צריך ללכת לשם, להיות בטקס.

והוא דן שם.

אם נאמר שזה רק איסור דה רבנן,

והפסוק שאמרנו, אסמכתה,

אולי מפני דרכי שלום יהיה מותר.

או שנאמר, לא, זה דאורייתא.

מביא את כל הפוסקים.

המסקנה, המילה האחרונה, זה דאורייתא,

וגם מפני דרכי שלום הדבר אסור, אין שום יותר בדבר.

אלא מאי?

אתה רוצה שיהיה דרכי שלום?

אחרי שהלוויה תצא,

אחרי שהם יצאו מהכנסייה,

תלך שם ברחוב. ברחוב תלך כדי שיצלמו אותך כאילו באת, כאילו ניחמת אותם וכו'.

זה מה שהוא מסיק שם להלכה למעשה.

אם זה דאורייתא, איזה הווה מנה לקחת את הילדים האלה, צאן קדושים,

לקחת אותם למקומות הטמאים האלה.

ולכן צריך לעמוד בתוקף כנגד הדבר הזה.

אחד מהחברים שלי,

יהודי שהוא קצין,

בצוות.

באחד הימים נכנסה אליו חיילת.

החיילת הזו אמרה לו,

אני חזרתי בתשובה לא מזמן.

שבוע הבא, תראה את הפתק הזה, תראה את הפרוספקט,

לוקחים אותנו לטיול.

בטיול כתוב, אנחנו נלך למנזרים, לכנסיות,

איך אני אלך למקומות האלה? התחילה לבכות.

אמר לה, אל תבכי. לקח את הנייר, קרע את זה לפניה.

אמר לה, לא יקום ולא יהיה.

אחרי שהיא הלכה,

מיד הוא הרים טלפונים לכל החברים שלו.

החברים שלו לא היו דתיים,

אבל הוא דיבר איתם בלשון יפה.

יש לנו צבא יהודי.

ליהודים אסור ללכת למקומות האלה. התורה אמרה, אל תפנו אלי אלילים.

הם שמעו לו.

שינו מיד את המסלול,

אף אחד לא הלך לשם,

לא חייל ולא חיילת. אתה רואה כשהדברים נאמרים בלשון יפה,

נחבשה דירקנו ונחקורה, בדרך כלל,

דברים שנאמרים בנחת, דברי החכמים בנחת,

נשמעים.

ולכן הוא הצליח, האדם הזה, במשימה שלו.

ברוך השם, אף אחד לא הלך. אנחנו צריכים לשים לב לדברים האלה, הלכות כאלה.

לצערנו, יש הרבה אנשים לומדים,

אבל לא לומדים, שולחן ערוך יורה דעה.

אולי הוא עדיין נמצא באורח חיים, סימן ב', עדיין לא הגיע לו יורה דעה,

וחוטא ומחטיא, לוקח את הילדים האלה לכל מיני מוזיאונים, לכל מיני מקומות שעוברים על הלאו הזה.

ולכן, לא רק שאסור לו לקחת אותם לכנסיות,

אלא גם למוזיאונים.

בכל מוזיאון שיש שם פסל,

מוזיאון ישראל או מוזיאון אחר,

אם יש שם פסילים,

הילדים הולכים ומסתכלים על הפסילים האלה.

נכון שהיום אנחנו לא עובדים אותם,

אבל עצם ההתבוננות שאדם מתבונן מסתכל על כל זה,

יש כאן צד איסור,

והדבר איסור דאורייתא,

וקל וחומר שאסור לטמא את הילדים הקטנים האלה בדברים הללו,

וזה לא משנה אם זה איש, אם זה אישה, ילדים, ילדות, חיילים, חיילות,

לכולם הדבר אסור לגמרי מכל וכול.

יש לנו גם בירושלים את הנפקא מינה הזאת.

אני אביא לכם דוגמה פשוטה.

אדם הולך ברחוב הנביאים.

הוא רוצה להגיע לרחוב חיי אדם או לרחוב שטראוס.

הוא רוצה לפנות ימינה.

הסמטה הראשונה שבדרכו, רחוב אתיופיה.

הסמטה השנייה, רחוב בני ברית.

תאמר לו,

אסור לך לעבור דרך רחוב אתיופיה.

תלך דרך רחוב בני ברית.

אני שואל אותך למה.

איפה כתוב בשולחן ערוך שאסור לי לעבור דרך רחוב אתיופיה?

תסביר לו, שם ברחוב אתיופיה יש שם את הכנסייה של החבשים,

ואתה עובר ליד הכנסייה, אסור.

במקום זה תלך ליד רחוב בני ברית, שם תאכול, שם המקום קדוש וטהור.

זה טוב כשאדם הולך ברגל,

אבל כשאדם רוצה לנסוע במכונית,

יש לך ימינה רחוב אתיופיה, אתה יכול להיכנס ימינה.

ברחוב בני ברית אין כניסה, אין לו ברירה. טוב, אם אין ברירה, לפעמים שעת הדחק שאני,

כמו שהגמרא אמרה בפסחים קפה,

לא אפשר ולא כמכוון מותר.

אבל ברגל, אין לך את הבעיה הזו.

להיכנס ברגל אני יכול גם דרך רחוב בני ברית,

ולכן מנהלוי שאדם יעקוף.

גם בירושלים לפעמים יש לנו את המציאות הזו,

את הבעיות האמורות,

וגם מהם אדם ירשמיים, אדם בן תורה,

צריך להיזהר בדבר. אבל אם המדובר הוא המסלול,

המורה לוקח אותם לשכונת שמעון הצדיק.

עכשיו, בדרך, יש שם כנסייה.

אז אחד מהילדים אומר, אני רוצה לעלות למגדל למעלה, לראות מלמעלה.

זה מסגד, זה לא כנסייה.

אם הוא רוצה לעלות, שיעלה. אין לך שום בעיה,

אתה לא חייב למנוע לא מהחיילים ולא מהילדים שייכנסו למסגד. לפעמים החיילים צריכים לעשות חיפוש.

הם באים בשתיים בלילה,

אף אחד לא נמצא, כל הכלבים ישנים, הם באים ועושים חיפוש,

מחפשים מתחת לשטיח. מה יש מתחת לשטיח? יש אקדח, יש סכין, אוספים את כל השלל.

שואל אותך החייל, אני יכול להיכנס? כן. לא צריך להגיע למצב של פיקוח נפש.

גם אם זה לא פיקוח נפש,

הדבר מותר בלכתחילה, כמו שמענו.

המסגד איננו בית עבודה זרה, ועשו לברך על זה את הדרכה שנתן ערך אפיים לעוברי רצונו.

כמו שאמרנו, יש הבדל,

הבדל יסודי בין אותם שעובדים את הבודהה,

הכנסיות וכיוצא בהם,

לבין דת האסלאם.

אותו דבר, בכל הדברים האלה יש לנו הבדל יסודי.

אם אתה יכול ללכת דרך מקום אחר,

אל תעבור ליד הכנסייה של מגרש הרוסים,

אלא תשתדל לפנות ימינה לפני כן.

לפעמים אין ברירה,

רכבים אין להם יכולת. הרכבים, אם יפנו ימינה לפני כן,

אז כל הזמן יצטרכו להסתובב,

אין להם יציאה לרחוב יפו.

אבל אלה שיוצאים דרך מגרש הרוסים, יש להם יציאה, הם יכולים לפנות שמאלה.

אין ברירה. אמרנו, כשאין ברירה,

שעת הדחק,

אז יכולים לעבור עם המכונית, יש יותר.

אבל כשאדם הולך ברגל,

אין לו את הבעיה הזו. יכול ללכת ברגל ולא יעבור ליד הכנסייה,

זה הרבה יותר טוב. עדיף יותר שכל אדם ישים לב לדברים האלה. לצערנו, גם בירושלים, כאן, עיר הקודש והמקדש,

גם כאן יש לנו לפעמים את הסימן שאלה הזה, את הבעיה האמורה.

תודה רבה, תודה רבה.

מוזיאון השעווה מותר, שם אין לך שום פסל שעבדו אותו.

כל זה שעווה כמו הנר הזה ולכן אין בו שום בעיה. אנחנו מדברים על מקום כמו מוזיאון ישראל וכיוצא בזה, שם יש עץ ואבן, שם יש אבנים שעבדו אותם אם זה בתקופת הקנענים וכיוצא בהם. עוד פעם נסכם,

המחלוקת מסתעפת לכמה דינים,

כמו שכותב החוות יאיר כאן אצלנו בספרו מקור חיים.

לפי מה שאמרנו שההלכה היא כדעת רב צמח גאון, רב היי גאון, הרמב״ם, הרמב״ן,

הרשב״א, תרומת הדשן, מרן והארי,

אין אפשרות לברך אדם שרואה או את מכה או את המסגדים,

אסור לברר שנתן ערך רפיים לעומרי רצונו.

דווקא מינה שנייה,

יין נסך אסור גם בהנאה,

אבל אם מזג לך הישמעאלי שאינו נוצרי, אינו עובד עבודה זרה,

היין הזה מותר בהנאה.

אסור להיכנס לתוך כנסייה,

אסור להיכנס לתוך אותם המקדשים שלהם, מקומות הטינופת, הטומאה,

אבל להיכנס לתוך המסגד או לעבור בכביש שיש שם מסגד,

יש לנו היתר גורף, גם אם אין פיקוח נפש יהיה הדבר מותר לכתחילה.

כהן שיתאסלם,

שוב מחלוקת, האם מחר בבוקר הוא יכול לשאת את כפיו או לא?

סיכמנו שכן.

יכול,

אחרי שחזר בתשובה, יכול לחזור גם לברכת הכוהנים. עוד נפקא מינה,

אדם שיש לו בית ביפו,

נצרת או בלוד,

יש מקומות, יש שכונות, השתלטו שם על הכול לערבים.

אף יהודי לא ילך לגור בתוך לא ההרי, בקסבה שלהם.

הוא שואל אותך, אני רוצה למכור, האם מותר?

הרי התורה אמרה, לא תחונם,

לא תיתן להם חניה בקרקע.

אסור לאדם למכור בית או שדה או מגרש לגויים.

האם יש לי יותר למכור את זה?

אף יהודי לא רוצה לקנות שם.

שוב, הפסוק ממשיך.

לא ישבו בארצך,

פן יחתיאו אותך לי, כי תעבוד את אלוהיהם,

יהיה לך למוקש.

למה אסרנו, למה התורה אוסרת למכור לגוי?

הוא יביא לשם את העבודה הזרה שלו וישתחווה לעבודה זרה.

אבל אם אתה אומר שהישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה,

לכן רבי רפאל מיוחס בספרו

פרי האדמה,

אומר שמותר למכור לישמעאלים,

הוא מעיד שכך היה המנהג בירושלים,

וכך ההלכה שמעיקר הדין הדבר מותר.

אלא מה, יש חולקים, החזון איש ועוד חולקים.

פתרון קל מאוד.

את הכסף שקיבלת תמורת הבית,

מכרת את זה בחצי מיליון,

אל תשקיע את זה במניות, בדברים אחרים.

זה תקנה דירה בארץ ישראל, יש בשכונת שימעון הצדיק, יש שם דירות בזול, שם לא עולה מיליון ולא חצי מיליון, לך תקנה שם שתי דירות בכסף הזה,

אז במקום שהיה שם, קנית במקום אחר יותר טוב,

בזה יש לנו יותר גורף,

אין לנו בעיה. שוב, חזרנו למה שאמרנו קודם,

יש לנו קבלת הוראות הרמב״ם, כמו שכותב מרן באבקת אוכל, קיבלנו הוראות מרן, קיבלנו הוראות רבנו ארי,

וכאן, כמו שאמרתי,

זה גילוי מילתא בעלמא,

ומגלה לנו רבנו ארי שכל זה, כל מה שזורקים אבנים זה לא עבודה זרה, אלא סך הכל זה מין שיגעון כזה,

ולכן גם למכור להם את הבית, גם כן הדבה מותר. הגמרא אומרת,

סתם מסיבתן של הגויים לשם עבודה זרה,

וסו לברך על הנר שלהם במוצאי שבת, בורא מורה האש.

אבל אם הערבי הדליק איזה נר,

הערבים אין להם את העבודה זרה. אתה רוצה לברך על הנר שלהם,

בורא מורה האש?

ראית שהוא הדליק במוצאי שבת,

ואתה רוצה לברך על זה?

שוב, לא יהיה את הדוגמה,

את הדמיון שאמרה הגמרא שם, לענייננו.

כמו שאמרנו, אנחנו מתרחקים מהם, אבל אין לגויים האלה, לערבים האלה,

אין את הדין של עובדי העבודה הזרה.

אבל,

לגבי הנוצרים,

האם הנוצרים האלה נחשבים כעובדי עבודה זרה או לא?

יש מחלוקת גדולה בין האחרונים בהסבר דברי הרמ״ה.

הדבר הזה מופיע למעלה בסימן קנו שם כתוב אדם שרוצה לעשות עסק לפעמים אין לך מספיק

ממון כדי להשקיע אז הוא מחפש שיהיה לו שותף על זה הגמרא והשולחן ערוך אומרים לנו

אל תעשה שותפות עם הגוי.

למה לא? מה אכפת לך אם השותף הוא יהודי או גוי?

הגמרא מנמקת.

יכול להיות שביום מן הימים אנחנו נגיע איתו לעימות, יהיה איזה ויכוח,

ואז בית המשפט יחייב אותו להישבע לעיתים קרובות כשלא יודעים מה,

ואז הוא צריך להישבע.

הגמרא אומרת,

ייזהר מלהשתתף עם הגוי שמא יתחייב לו שבועה ועובר על מה שנאמר לא יישמע על פיך אלה דברי הגמרא ומרן סימן קנו בא הרמה ומדבר על הנוצרים האם מותר לעשות שותפות עם הנוצרי או לא על זה הרמה אומר גם הנוצרים מאמינים בקדוש ברוך הוא באל יחיד ומיוחד אלא מאי?

יש להם שטויות,

יש להם את השילוש, כאילו יש לו אישה, ילד וכולי, כל הדברים האלה, התוספת.

הזו, האם הופכת אותם לעובדי עבודה זרה או לא?

אני קורא את דברי הרמה,

הרמה אומר שאיתם אין את הבעיה משום שאין נשבעים בעבודה זרה.

והפרגה שמזכירים שם העבודה הזרה מכל מקום כוונתם לעושי שמיים וארץ אלא שמשתפים שם שמיים בדבר אחר ולא מצינו שיש בזה משום לפני עבר לא תיתן מכשול דהרי אינם מוזרים על השיתוף

אלה דברי הרן והרמה ומסביר אמור וקציעה לנו לעם ישראל אנחנו מוזרים על השיתוף הגויים לא לפי זה גם הכנסיות שלהם אינם כבית עבודה זרה רוב הפוסקים לא כך אומרים הפרי מגדים הנודע ביהודה רובה דרובה של הפוסקים אומרים שגם כת הנצרות גם הם עובדים עבודה זרה

יש להם את הצלב הגדול בכנסייה שתי וערב שעשוי מזהב וכשהם הולכים לתפלאה שלהם ביום ראשון הם משתחווים לאותו הצלב ולכן בלי ספק שדינם כעובדי עבודה זרה ולכן מרן ביורד דעה כשדיבר על הנושא של יין נסך מרן התייחס גם לנוצרים וההלכה נוצרי שמזג לך את היין היין הזה אסור גם בהנאה

יש לנו בדרך לתל אביב מנזר השתקנים לטרון ושם אותם הגויים הם עובדי עבודה זרה וממילא אם אדם טעה וקנה שם יין הרבה אנשים מגיעים לשם מתדלקים לפעמים יש תור גדול עד שהרכב שלו יגיע לתור ובינתיים הוא ראה על המדפים יש שם יין רק אחרי שהוא מגיע לבית הוא רואה

זה יין נסך, יין שעשו שם במנזר, כל זה יין נסך

לא רק שאסור לשתות

זה דבר שנאסר גם בשתייה וגם בהנאה תפתח מייד את הבקבוק, תשפוך את היין, אין לך מה לעשות עם היין הזה, גם למכור לגוי,

גם לתת לכלב שישתה מהיין הזה, גם כן הדבר אסור,

אין היתר בדבר אנחנו לא יכולים לסמוך נקולה על פי מה שאמרו אותם האחרונים בדעת הרמה

אלא רובה דרובה של הפוסקים אמרו שגם הכנסיות,

גם הם נחשבים כעבודה זרה ולכן יש לנו איסור גורף,

אין היתר להיכנס בכל הכנסיות האלה,

יש להם כל מיני סוגים,

יש מיליארד נוצרים בעולם,

כל מיני כתות, יש ערבים נוצרים, יש כל מיני סוגים,

תלך שם ברובע הארמני, הרובע הנוצרי,

הם מתקוטטים ביניהם,

רוצחים אחד את השני,

כולם נוצרים אבל...

כל אחד יש לו את הכת שלו, כל הזמן הם מתקוטטים.

המכנה המשותף,

כולם עובדי עבודה זרה, אלו ואלו נשרפים בבית הדשא, כל האנשים האלה,

עיניו אמנה להגדיר אותם כמו המוסלמים,

שם בוודאי שדינם חמור מאוד.

ולכן,

יהודי שהתנצר,

אותו הכהן חזר כעת בתשובה,

לא נוכל להרשות לו מחר לעמוד ולברך את ברכת כהנים.

האדם הזה נפסל לכל החיים.

יגיע החזן, הטוב שמך ולך נאה להודות,

הוא חייב, אותו הכהן, לצאת החוצה,

הוא לא יכול לעלות ולברך.

רק לגבי המוסלמים,

אם האדם הזה יתאסלם,

בזה מצאנו בדוחק, מצאנו היתר.

אבל מה שאין כן לגבי הנצרות,

בוודאי שדינם כעובדי עבודה זרה לכל דבר,

ולכן אין הווה אמנה לבוא ולהתיר את הדבר הזה, להתיר בהנאה.

ולכן,

אם אתה רוצה לקנות מניות והברוקר אומר לך,

אלה המניות של מנזר השתקנים,

זה עכשיו בזול,

כל מניה עולה שקל אחד.

עוד שנה זה יהיה שני שקלים, יהיה כפול, כך הוא אומר לך, הברוקר.

בוא ונאמר שהוא אומר אמת, הוא לא שקרן.

אפילו, אחי, הרי יין עשר אסור בהנאה, אתה משקיע במניה שכל היין הזה אסור בהנאה.

או יקבים אחרים, לאו דווקא מנזר השתקנים.

בכל העולם יש הרבה יקבים, וחלק מהיקבים האלה מנפיקים מניות.

צריך תמיד הברוקר הזה להיזהר לא לקנות לנו מניות של יקבים של גויים כאלה,

כי גם אם יהיה רווח,

כמו שאמרנו, כל זה אסור בהנאה, אין כהנאה ואמנה, להתיר בזה.

זה לא בעיה עם ההבד של הכוהן.

גם עם יחסות?

הבן לא.

הבן אף פעם לא יתנצר, הבן שלו כשר יכול לעלות לברך ברכת כהנים. רק אותו אנחנו כונסים.

זו הדוגמה שהגמרא דיברה,

אותם שהלכו, אותם הכהנים ועבדו במקדש חוניו,

על זה הגמרא אמרה שנפסל האדם הזה,

גם פה אצלנו,

גם כן פסלנו אותו.

אבל הבנים שלו לא נפסלו,

אבות אכלו בוסר ושני בנים תכהנה?

מה עשה הבן שלו? הבן שלו, ברוך השם,

צדיק תמים היה בדורותיו.

ולכן הבן שלו בוודאי כשר לעלות לדוכן, אין שום בעיה עם הבן. רק הוא שעשה את הפשע הזה,

היה לו את השגעון הזה והתנצר.

רק אותו אנחנו כונסים, שאין לו היתר לבוא ולעלות לדוכן, עיניו אמנה, להתיר לו לברך.

יש כאן צד של ספק ברכה לבטלה. איך הגיעו לבן שלו עכשיו? שש עשרה, שבע עשרה, כולי עשרה, כולי עשרה, כולי עשרה, כולי ילדו.

כל ילד עד גיל הברמות.

המצווה לא נחשב לגדול, ולכן אין לנו בעיה.

רק אם הוא יתנצר עם האבא שלו והיה אחרי גיל בר מצווה, רק אז יש בעיה.

ולכן תחכו ותדרוש מתי קרה הדבר הזה.

לפעמים, לפעמים הוא היה משוגע,

באותו גיל, היה בגיל הטיפש ה-18, היה מג'נון,

אז אתה יכול למצוא, ללמד עליו זכות.

אבל אם הוא היה, הילד הזה, הנער הזה היה נורמלי, ידע מה שהוא עושה,

בוודאי שגם הבן לא יוכל לעלות לדוכן אם השלב של ההתנצרות היה בתאריך זה וזה. זה לא משנה לנו איזה כת של נוצרים.

אם זה היה בכנסייה הארמנית,

היה ברובע הנוצרי בנצרת,

על ידי מיסיונרים,

על ידי כת אחרת, כמו שאמרתי, כולם, יש להם מכנה משותף,

בכולם יש את הבעיה האמורה,

ואין הווה מנה להתיר בדבר הזה.

הנפקא מינה, בדרך כלל הכנסיות האלה כאן בארץ,

הם נסגרים אחד אחרי השני.

פעמים היו כאן רבים, היו חצי מיליון.

עכשיו הם פחות ממאה אלף.

הם מהגרים, רובם נוסעים לארגנטינה, לקנדה,

לא נשארים כאן.

אז לקומר הזה אין קליינטים, הוא פותח את הכנסייה ביום ראשון,

אף אחד לא בא, נשאר לבד,

ואז אין לו כסף לשלם על החשמל, על המים, אין לו ממי לגנוב.

ולכן,

אחרי הפשיטת רגל הם צריכים למכור.

הכונס נכסים מוכר את זה.

אדם שרוצה לקנות את המקום לשטח טוב, נכסה דלא ניידה,

אין שום בעיה, אתה יכול לקנות את המקום, אבל

כשאדם בא לקנות את הכול עם כל מה שיש בפנים, עם כל התכולה שיש שם,

צריך להדגיש לו, להזהיר אותו, שיהיה חכם.

עבודה זרה של יהודי אינה בטלה עולמית. אם הוא יקנה את הכול,

קנה וחתם גם את הצלב הגדול,

אין מה לעשות, צריך לקחת את הצלב הזה, לזרוק אותו לים.

אבל אם הוא חכם ונבון, יודע לך,

לפני שאתה חותם חוזה, לפני שאתה משלם,

קודם כל תיקח פטיש,

תיתן לאחד מאותם הנוצרים, תגיד לו, תשבור חתיכה.

שבר חתיכה מהצלב, עבודה זרה של גוי, יש לה ביטול.

אחר כך אתה קונה את זה,

תביא את זה אחר כך למאיר נקי, תתיך את זה,

כדי שתעשה מזה, עגילים, צמידים,

הכול יהיה מותר, יהיה לך היתר גורף,

תוכל להרוויח מכל זה.

הבניין עצמו, אין בו שום בעיה.

הדבר שהוא מחובר לאדמה אינו יכול להיאסר משום עבודה זרה.

על אלוהיהם על ההרים ולא ההרים אלוהיהם. הגמרא דורשת, אם הגוי הזה ישתחווה לשמש,

אז מחר לא נהנה מאור השמש, אם הגוי הזה יעבוד איזה הר.

לא נוכל ללכת על ההר הזה?

ודאי שדבר שמחובר אין בו שום בעיה. ולכן, אחרי שהוא קנה את הכנסייה הזו,

רוצה לשפץ את המקום, רוצה להפוך את זה לבניין מגורים או דבר אחר, אין שום בעיה בדבר, הבעיה היחידה היא רק הצלב, וכמו שאמרנו, הצלב הגדול הזה, הם משתחווים לו,

זה נחשב כעבודה זרה,

ולכן צריך להדריך אותו לפני שיקנה,

שישבור את זה.

אתם זוכרים את הדרשה היפה,

מה שנאמר בחומש בראשית פרשת מקץ,

בשבר אשר הם שוברים.

המטבעות שהיו מביאים ליוסף הצדיק,

המטבעות האלה, היה עליהם עבודה זרה.

כל הכסף הזה לא הגיע במקרה למצרים.

הקדוש ברוך הוא הכין את כל זה לעם ישראל,

ואחר כן יצאו ברכוש גדול.

אבל אם זו עבודה זרה, לא יכולים ישראל ליהנות מהם.

ולכן, מה היה עושה יוסף לפני שהיה נותן להם את האוכל? קודם כל היה אומר, תשבור את המטבע בשבר אשר הם שוברים. שבר לא מלשון אוכל, מלשון שבירה.

היו שוברים את זה,

ואז העבודה זרה הייתה בטלה, ואחר כך היה נותן להם את האוכל.

זה הרמז שאמרו שם הדרשנים.

גם פה לענייננו, תדריך אותו בדרך הזו,

ואז לא תהיה שום בעיה.

תוכל ליהנות גם מאותו הצלב.

יש שם לפעמים כמה קילו של זהב, שעולה המון כסף,

יכול להרוויח מזה איזה עסקת חייו.

יש יותר גורף בכל הדברים האלה,

אבל אדם חכם שיודע את ההלכה,

יעשה את המסלול, את הדרך הזה שאמרנו,

כדי שיהיה לו היתר בכל אחד מהדברים האלה.

וזה, אין לנו שום בעיה בדבר.

אדם שרואה מקום שנעקרה עבודה זרה,

אם זה בארץ ישראל, הוא אומר,

בשם מלכות, שעקר עבודה זרה מארצנו.

ואם הוא בחוץ לארץ, אומר שעקר עבודה זרה מהמקום הזה.

אחר כך מסיים,

בין אם זה בארץ או בחוץ לארץ, אומר בשתיהן,

כשם שעקרת אותה מהמקום הזה,

כן, תעקור אותה מכל המקומות,

והשב לב עובדיהם לעובדך.

אמשיך הרמה ואומר,

הם פינו את הכנסייה הזו ועברו למקום אחר.

נעקרה עבודה זרה ממקום אחד ונתנוע במקום אחר.

צריך לברך שתי ברכות.

נברך על מקום שנעקרה, שעקר עבודה זרה,

על מקום שנתנוע לשם, שנתן ערך אפיים.

הרואה בבל הרשעה, הגמרא ממשיכה ואומרת,

אדם שרואה את בבל הישנה,

מברך בשם מלכות,

ברוך שהחריב בבל הרשעה.

אנחנו לא יודעים איפה זה, אבל הארכיאולוגים כן מצביעים היכן זה.

לא רחוק מהעיר בגדד,

מרחק של כ-10 קילומטר, יש שם את החפירות של בבל הישנה.

היהודי שנמצא שם יכול לברך את הברכה הזו.

אנחנו יכולים להגיע לשם,

אבל אף אחד לא יבטיח לך שתוכל לחזור משם.

לחזור אני לא בטוח.

חיילים אמריקאים יהודים, יש שם כמה בודדים כאלה,

אם הם רואים את החפירות האלה, יכולים לברך על זה בשם המלכות,

שהחריב בבל הרשעה.

ראה ביתו של נבוכנצר אומר, ברוך שהחריב ביתו של נבוכנצר הרשע.

ראה גוב עריות או כבשן האש אומר,

ברוך שעשה ניסים לצדיקים במקום הזה.

כל הדברים האלה אינם ידועים לנו, חוץ מהדוגמה הראשונה,

כל הדברים האלה היום אנחנו לא יודעים אותם. גם ההמשך,

הגמרא ממשיכה,

ראה מקום שיש בבבל שכל בהמה שתעבור עליו אינה יכולה לזוז,

אלא אם כן אם יתנו עליה מעפר המקום ההוא.

והוא סימן כללה לה, דכתיב,

ותתתיה במטתה השמד.

אז צריך גם על זה לברך, ברכה בשם המלכות,

ברוך אומר ועושה, ברוך גזר ומקיים. שוב, היום לא ידוע לנו על דבר כזה בבבל, ולכן כמעט כל הסעיפים האלה,

כמעט כולם,

אין לנו אפשרות לברך,

אבל אדם שאוהד בבל הרשעה,

לפי החפירות של הארכיאולוגים,

חלק מהמקומות, זה קרוב לוודאי שזה נכון,

תראו בכף החיים על המקום, הוא גם מסמן היכן המקומות האלה,

הוא ראה אותם,

בעל כף החיים היה בבגדד,

עד שבא באמצע ימיו והגיע לירושלים,

אבל הוא ראה בצעירותו, כשהיה ילד בן 12,

הוא עבר שם באותו מקום וראה,

והוא מציין בדיוק את המקום.

אז אם חייל אמריקאי יהודי מטנפן לך,

אני נמצא עכשיו בחפירות,

מה אני עושה?

אז תפתח את השולחן ערוך סימן רכד סעיף ג' ותאמר שצריך לברך את הברכה שהחריב בבל הרשעה,

אותם הרשעים שחריבו לנו את מקדש בית ראשון והרגו מעם ישראל מיליונים,

הקדוש ברוך הוא גם החריב אותם בעזרת השם, מה שהיה יהיה בעזרת השם,

רק לנו אין כוח לעשות את הדברים האלה,

אנחנו יותר מדי עדינים.

הם עושים את הדברים למהדרין מן המהדרין, כמו שאמרנו, הוא יהיה פרא אדם,

הם לא עושים שזה יהיה בדיעבד, הם משתדלים שזה יהיה למהדרין מן המהדרין.

תראה, קדאפי שם הראה כבר 50,000 ועוד היה נטויה, הוא עדיין לא גמר ויש לו הרבה תלמידים טובים, תראה גם בצפון, אסד וכן הלאה, הם יודעים לעשות את העבודה יותר טוב מאיתנו,

הנביא רמיהו אמר, וסכסכתי מצרים במצרים,

הקדוש ברוך הוא יסכסך אותם ויבער את כל עושי הרשעה האלה במהרה.

הלילה יורציית שאל הגאון רבי יהודה בן עתר,

אני לא יודע אם הוא היה דוד,

אבל רבי חיים בן עתר חיבר ספר חפץ השם,

שם יש לו הסכמה מהרב הזה שאמרנו, הוא קדם לו קצת,

הוא נפטר בשנת

ת׳צ׳ג, הלילה זה היורצייד שלו.

הגאון חידה בספר שם הגדולים מספר עליו.

היום על כל בבא יש מאה ואחת סיפורים והכל שקר,

אין אפילו חלק מהאמת.

אבל מה שהגאון חידה מספר, הכל היה סודת נקייה.

הוא מספר שם ואומר שהיה שם במרוקו, בפס,

היה מלך עריץ, מלך רשע ותפס את הרב ודרש תמורתו כופר.

הוא רצה שהיהודים יביאו לו הרבה כסף.

היהודים היו עניים לא היה להם,

אז הוא איים אם לא תביאו לי בתוך יום את הכסף אני אזרוק את הרב לגוב עריות.

לא הביאו לו, לא היה להם.

אז הרשע הזה זרק את רבי יהודה בן עטר לתוך הבור שהיו שם עריות.

כולם היו בטוחים, גמרנו החכם הלך.

נשאר שם יום ולילה,

תגיד, אולי חמש דקות, אולי העריות היו שבעים,

אולי העריות היו ישנים,

יום ולילה נשאר שם,

ואריות לא נגעו בו לרעה.

אלה דברי הגאון חידה. הוא חיבר הרבה ספרים,

זכותו יגן עלינו, אמן.

בכבוד שלמה יעלה ויבוא וימכור.

יום ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויבוא ויב

101.1.120. תזכו למצוות. 120.126.126. תזכו למצוות.

זכות הצדיק יגן על כולם.

126. זכה.

מי שברוך מארון מצרים לעקור משה ולרב יגידו שמורים וברך וישמור וימצור עת

ודיבר לערבינו הרב, עזרא, רבי, עזרא.

היה טוב, היה טוב.

זכות הרב לגן בעדו שימשיך

באווירה ולמוד וללמד ולשמור ולעשות ולקיים, ימי נחת מכל הצאצאים,

עובדים תורה ויעדים, אמן ואמן.