שאלות ותשובות; הלכות קריאה על מקום המקדש וערי יהודה, חינוך לתפילין לקטן ודיני ממונות ואיסור ועוד...

 - - - לא מוגה! - - -

וצווה אותנו, ושיננתם לבניך, ודיברת בם בשבתך בביתך, ובדכתך בדרך, ובשוכבך ובקומך. כולנו חייבים במצוות תלמוד תורה. בכל יום ראשון, הרב יעקב יוסף שליטה, ראש בית מדרש חזון יעקב, שאלות ותשובות עם המאזינים, הלכות ומנהגים לבית היהודי הלכה למעשה. עשר ושלושים בערב, היו עימנו. עשר ושלושים וחמש, אתם על רדיו כל האמת. שוב שלום וערב טוב לכל המצטרפים אלינו כעת. מיד אנחנו נחל בשיעורו ובתוכניתו של כבוד הרב הגאון, הרב יעקב יוסף שליטה, ראש בית מדרש חזון יעקב, שיענה על שאלותיכם המאזינים בענייני הלכה לכל הבעיות בחיי היום והשעה ב-02-5666, 02-5666. אבל לפני השאלות שכבר יש לנו כאן, הן בפקסים והן במאזינים שהתקשרו לפני תחילת המשדר, אנחנו רוצים לשמוע בעזרת השם יתברך את דברי קצו, את דברי הפתיחה של כבוד הרב. שלום וברכה וערב טוב לכבוד הרב. שלום וברכה וערב טוב לידידי ואהובי באולפן ולכל המאזינים. הגמרא במסכת מועד קטן כו אומרת לנו שאדם שרואה את ערי יהודה בחורבנן, צריך לומר ערי קודשך היו מדבר ולקרוע את החולצה. ולכן, אדם שרואה את העיר בית לחם, בית לחם יהודה, צריך לקרוע. לגבי חברון ירושלים, שגם הם מערי יהודה, יש ברוך השם יהודים, תושבים שגרים בתוכם. אבל בית לחם, לצערנו, עדיין נמנה מיהודים. ולכן, אדם שלא ראה את בית לחם יותר מחודש, כשיראה את המקום, צריך לומר את הפסוק ערי קודשך היו מדבר ולקרוע את החולצה. אמנם, אם היה כיבוש מלא, והיתה לנו שליטה מלאה על המקום, היה צד לומר שהכיבוש פוטר מחובת הקריעה. אבל כולנו יודעים שהכיבוש הוא על מנת להחזיר, והצבא נכנס, אבל גם יוצא במהרה כלעומת שבה. ולכן, קשה לנו להתבסס, להסתמך על הנקודה הזו של הכיבוש, ולכן אין מנוס אלא לחייב אדם שרואה את בית לחם שיקרע את בגדיו. במה דברים אמורים? אדם שלא ראה את המקום למעלה מחודש. אבל אותם שגרים בגוש עציון, ביתר, אפרת וכיוצא בזה, ונוסעים בכל כמה ימים, באים אלינו לירושלים, ובדרך, בדרכם, מתוך הרחם, הם רואים את בית לחם. בדרך כלל לא עובר עליהם החודש, והם רואים את בית לחם, ולכן הם פטורים מזה, כמו שמרן מסיים בסימן תקסא סעיף ה' היה הולך ובא לירושלים, הולך ובא, תוך שלושים יום אינו קורע קרע אחר, ולכן הם פטורים. אבל אדם שלא גר באזור ולא ראה את המקום, לא ראה את בית לחם חודש, מן הראוי, כשיראה, יקרע את בגדיו. כך הוא הדין, אדם שלא ראה את מקום המקדש, את הר הבית. כשיראה את הר הבית, צריך לומר את הפסוק בית קודשנו ותפארתנו, אשר היללוך בו עבורנו. היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחורבה וצריך לקרוע את החולצה. אחינו האשכנזים נוהגים לקרוע על אבא או על אימא לא רק את החולצה אלא גם את המעיל. קרועים את כל הבגדים עד שמגלה ליבו. גם פה הם מחמירים וקרועים גם את המעיל. אבל אנחנו נוהגים, כדעת הרמב״ן, שכאן במקרה זה מספיק לקרוע רק את החולצה, ואין צורך לקרוע את המעיל. אדם לובש מעיל לא כדי להתכסות ולהתחמם, אלא המעיל מיועד לכבוד ולתפארת. הנה בימים האלה ימי הקיץ החמים. אדם לובש מעיל בשעה שהוא מתפלל. האם קר לו? בשביל מה הוא לובש מעיל? יש בחוץ יותר מ-30 מעלות. אלא הוא חייב להתפלל עם המעיל כאדם שעומד לפני המלך בצורה מכובדת. כן, המעיל הוא, זה לא בגד ליום קר, כסות בקרה, אלא הבגד הזה הוא לכבוד, ולכן אין חובה לנו לקרוע את המעיל, אלא אך ורק את החולצה. כך כותב גם בספר אבינות החורבן בעמוד 99. כך הוא המנהג שלנו, ולכן אין חובה לקרוע את כל הבגדים, אלא מספיק לקרוע את החולצה. גם את הגופייה, שהעיקרה נעשית לצורך ספיגת הזיעה, גם בה אין את החובה לקרוע. כך גם לגבי הטלית קטן, שעיקרו, אנחנו לובשים את זה בעיקר בימי הקיץ החמים האלה, לובשים את זה לשם מצווה, ולכן גם בזה אין את החובה לקרוע מעיקר הדין. אבל את החולצה, אדם שלא ראה את מקום הקודש והמקדש יותר מחודש, צריך לקרוע. אין ברכה. לא מברכים על זה את ברכת דיין האמת, כי לצערנו זו שמועה שאיננה חדשה, אלא שמועה רחוקה, אבלות ישנה, ולכן לא שייך לחייב לברך על דבר כזה את דיין האמת, אבל חובת הקריעה היא עדיין קיימת. נכון שהצבא כבש לפני 37 שנים, בתשכ״ז, הצבא כבש את הר הבית. אז אמרו, הר הבית בידינו. אבל הם מיהרו להעביר את המפתחות של הר הבית לאותם שנקראים וואקף, והם שולטים למעשה כמעט שלטון ללא מצרים, ואין לנו שום יכולת לעשות מה שאנחנו חייבים לעשות בהר הבית. הם מכניסים לשם את הנבלות שלהם. אם אחד מהם מת, הם מכניסים אותו לתוך השטח שם, מטמאים את המקום, ואנחנו לא יכולים לפצות פה, לא יכולים לעשות שום דבר. אם כן, הכיבוש הזה הוא סך הכול כיבוש על הנייר. הם עושים מה שרוצים, משחיתים, הורסים, בונים, ואין פוצה פה. הממשלה שלנו, כאילם לא יכול לדבר, וכחירש, לא ישמע כך הם עושים את עצמם, ולא אכפת להם ממה שנעשה שם, זה מראה שאין כאן כיבוש אמיתי. ולכן עדיין הר הבית שהוא לא נמצא בידינו, הליבא דקולה עלמא, יש חובה, כמו שאמרנו, לקרוע אדם שלא ראה את המקום חודש. אבל אדם שרואה את המקום בכל כמה ימים, ולא עברו שלושים יום, אלא עשרים יום שלא ראה, כשרואה את בית המקדש, אין צורך לקרוע, הוא פטור מחובת הקריעה, כמו שכתב מרן בסעיף ה'. הרדבז היה הגדול האחרונים לפני 500 שנה, היה בתחילת ימיו בירושלים, נסע למצרים, עשרות שנים היה שם הרב ואב בית דין. סוף ימיו הגיע לצפת, ושם מנוחתו כבוד. הוא מספר שהמנהג בירושלים, שלא קוראים על ראיית מקום המקדש, גם אותם שלא ראו את המקום יותר מחודש. כך הוא מספר על המנהג. דעתו של הרדב״ז לא נוחה ממנהג זה. תראו את התשובה בחלק א', סימן תרמ״ו, הוא לא מסכים עם מה שנהגו. אף על פי כן אנחנו רואים בדבריו שכך נהגו, וכך העתיק להלכה הגאון חידה בברכי יוסף, סימן תקסא, השערי תשובה ושאר הפוסקים, וכך המסקנה למעשה, שלירושלמים יש היתר גם אם הוא לא ראה את מקום המקדש יותר מחודש. וכעת הוא הולך לשם ורואה, אף על פי כן לא צריך לקרוע. כי בדרך כלל, זיכרון חורבן בית המקדש לא מש מלבנו. אנחנו הירושלמים שרואים את זה לעתים קרובות, גם אם הוא לא ראה ממש בעיניים, אבל אנחנו קרובים מאוד מבחינה גיאוגרפית, ולכן אין ספק שאנחנו לא חייבים מעיקר הדין. כמו בכל מחלוקת, אנחנו הולכים אחרי המנהג, כך גם פה הדברים שנהגו אותם מלפני 500 שנה עד היום, אנחנו לא יכולים לחדש חיוב חדש לחייב את הירושלמים לקרוע. כל זה עומד דברים אמורים לגבי הירושלמים שגרים בין חומות עיר העתיקה, אותם שגרים ברובע היהודי, ברובע המוסלמי. עליהם יש את הצד שאמרנו, יש מנהג להקל, ולכן הם אינם חייבים לקרוע, גם אם לא ראו בפועל את מקום המקדש יותר מחודש. אבל אנחנו, שגרים בשכונות החדשות, אדם שגר בשכונת רמות או שכונת גאולה, מחנה יהודה, גבעת שאול וכיוצא בהם, עליהם הבעיה יותר חמורה. שם, כיוון שהם רחוקים יותר מבחינה גיאוגרפית, קשה לומר עליהם שזיכרון חורבן בית המקדש לא משמליבנו. הדברים לא כל כך ברורים, ולכן פוסק הגאון רב סטאיה דבילטקי, ובא בספר יקרא דחיי עמוד ל״ד, הוא אומר שלאותם שגרים בשכונות החדשות, אם הוא לא ראה את מקום הקודש והמקדש, חודש, ממילא כשיראה יצטרך לקרוע. אלה הדברים שהרב כותב, וגם הרב אלישיב, ועוד מחכמי דורנו, הסכימו עמו בדבר. לכן הרב אלישיב רגיל, כשהוא צריך לברך את ברכת הלמנה, הוא עולה על הגג של ישיבת ברסלב בשכונת מאה שערים, ומשם הוא רואה את מקום המקדש. כך שלא עובר חודש והוא רואה את המקום, ואז הוא לא מתחייב בדבר. זו העצה שהרב עושה, ולכן כדאי שכל אדם, כל ירושלמי, ישתדל לבקר לפחות פעם בחודש לעתים קרובות, פעם בארבעה שבועות, יבקר בכותל המערבי, ואז לא יתחייב לקרוע. הלאה וכי, אם האדם הזה לא ראה את המקום יותר מחודש, למרות שהוא גר בירושלים, בתעודת זהות שלו כתוב ירושלים, אבל אין שכונת רמות וכיוצא בה, לא נחשבים לעניין זה כירושלים, ולכן צריך לקרוע את החולצה כשיגיע לכותל. זה לא משנה אם הוא מגיע בבוקר, בצהריים, בערב, בכל השעות יש עליו את החיוב האמור. הקריאה צריכה להיות בעומד. הוא לא יכול לשבת ולקרוא, אלא צריך לעמוד. הגמרא במסכת מועד קטן כ', עמדה את הנושא של חובת הקריאה בעמידה ממה שנאמר בתחילת ספר איוב ויקום איוב ויקרא את מעילו. כך פסקו להלכה הרמב״ם בתחילת פרק ח' מהלכות אבלות ועוד. יש לנו גם אצל דוד המלך פסוק מעין זה בספר שמואל ב', פרק יג', כתוב שם ויקום דוד ויקרא את בגדיו. ולכן מן הראוי שיעמוד ויקרא, אחרת הוא לא יצא ידי חובתו. דבר שני, צריך לקרוע ביד ולא בכלים. בדרך כלל החולצות שלנו הן חזקות מאוד בשפה, קשה מאוד לקרוע את החולצה ביד. ולכן יש יותר להיעזר במספריים או בסכין, להתחיל את הקרע ביד ואחר כך הוא ממשיך, הוא גומר את הקרע בידו. מתחיל עם הסכין ומסיים בידו. גם בזה הוא יוצא ידי חובת הקריעה. אין כאן בעיה בדבר. לא רק גבר, אלא גם נשים יש עליהן את החיוב לקרוע. זאת אומרת, גם אישה צריכה לקרוע את השמלה, אלא שתכין מראש סיכות, שיהיה לה סיכות סגורות, כדי שמיד שאחרי שהיא קורעת היא תוכל לסגור את השמלה שלא יראה חלילה מבשרה. אמנם יש מחלוקת בגמרא לגבי אבלות חדשה. אם הנשים קורעות, האם משום תניעות פטרו אותן חכמינו או לא? ומרן ביורד העש סימן ש״מ, מרן כן מחייב בעצה בדרך שאמרנו שתיקח סיכות ותסגור כדי שלא יראה מבשרה. הליבה דמרן שם? ממילא גם פה שייך את החיוב ועבור. יש אנשים שמתחכמים והם מקנים את הבגדים שלהם לאדם אחר, וחושבים שבזה הם פטורים. אבל גדולי האחרונים, דעתם לא נוחה מהדבר הזה. בספר פאת שדחה של הגאון הרב מונק, ספר אחר כותלנו, אבלות החורבן בעמוד מאה, כולם אומרים שעדיין יש עליו את החובה לקרוע. כי הרי אותם האנשים שהוא יקנה להם את הבגדים, הם בוודאי יסכימו שיקרא. הם לא יקפידו עליו אם הוא יקרע את הבגד, ולכן החיוב נשאר, ואין לו אפשרות להתחמק. כך שהוא מגיע למקום, צריך לומר את הפסוק שאמרנו, בית קודשנו ותפארתנו, אשר ידוך בו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחורבה, ויקרע את החולצה. יש לו היתר להביא עמו חולצה אחרת, ומייד אחרי כמה דקות ילך לשירותים ויחליף, ילבש, חולצה אחרת. הוא לא חייב להסתובב כל היום עם החולצה הקרועה, יש לו היתר להחליף את אותה החולצה. כל זה כשאדם רואה את מקום הקודש והמקדש בימי החול. אבל אדם שלא ראה את מקום המקדש יותר מחודש, והולך בליל שבת או ביום שבת ורואה את המקום, אדם כזה לא חייב לקרוע. כך למדו הפוסקים מהגמרא במועד קטן כה, וכך ההלכה, קיבלנו הוראות הגאון חידה, ואין צורך לקרוע במקרה כזה. גם אם אחרי יומיים הוא מגיע לשם בימי החול, אף על פי כן, כיוון שהוא כבר ראה יומיים קודם, אז הוא היה פטור, לא מתחדש חיוב חדש כשהוא מגיע אחרי יומיים, אלא הוא פטור מחובת הקריעה. ולא רק בשבת ויום טוב, אלא גם הוא עדין אם הוא מגיע לשם בערב שבת אחרי הצהריים, אין צורך לקרוע. אמנם החזוני סובר שגם בערבי שבת או בערבי ימים טובים, יש חובה לקרוע אפילו אם הוא מגיע מאוחר אחרי פלאג המנחה וככה העתיקו להלכה בספר יקרא דחייה עמוד ל״ד ועוד. אבל הגאון הרב טוקצ'ינסקי בספרו ארץ ישראל סימן כ״ב אות י״א הוא אומר שגם בערב שבת צריך לא לקרוע יימנע מלקרוע. גם האיגרות משה בחלק ר׳ אורח חיים סימן נ״ז גם הוא נוקט שאם האדם הזה יקרע אחרי הצהריים הקריאה מעוררת צער, יגון והנחה ולא ראוי להיכנס ליום השבת בצער ולכן הם פוטרים אותו מחובת הקריאה. המחלוקת היא בדרבנן כמו בכל מקום אנחנו אומרים את הכלל ספק דרבנן לכולה כך גם פה אין צורך לקרוע אם האדם הזה מגיע ביום שישי אחר הצהריים אבל אם זה בבוקר בוודאי שיש עליו את החובה לקרוע. כך גם אדם שמגיע הלילה או מחר, הלילה ליל טו באב, למרות שבטו באב אנחנו לא אומרים וידוי, כאן זה לא צמוד לאמירת הווידוי אם אומרים וידוי או שלא אומרים וידוי, אלא כאן אנחנו מסתכלים אם חלילה וחס אדם שנפטר לא מת, האם היה צריך לקרוע בטו באב? בוודאי שכן. זה לא שבת ולא יום טוב. אז כך גם לגבי הקריאה על מקום בית המקדש, על בית קודשנו ותפארתנו, מן הראוי שיקרא. רק בשבת עצמה, יום טוב עצמו, רק שם אנחנו פותרים אותו. מה שאין כן לגבי ימים שלא אומרים בהם וידוי, כמו ראש חודש או טו באב, ל״ג בעומר וכיוצא בהם, שם, כמו שאמרנו, יש מקום לחייב מעיקר הדין, שכן חייב לקרוע. רק בערב שבת אחר הצהריים, כדי שלא ייכנס ליום השבת, והוא בצער. אבל, מה שאין כן לגבי שאר הימים שלא אומרים בהם וידוי, יש חיוב עקרוני לקרוע, כמו שלמדנו בדברי האגרות משה וסיעתו. בספר בצל החוכמה דן לגבי י״ד וטו באדר. זו המסקנה של הרב, כיוון שהם נחשבים כימים טובים, ולכן אין צורך לקרוע בהם. אבל בספר זיכרון בצלאל בעמוד קי״ג, אחר כותלנו של הגאון הרב שריה דבילצקי ועוד, הם מחייבים לקרוע. הם מסבירים, הרי לגבי אבא ואימא, מרן פסק בסימן תקמ״ז, סעיף ו׳, שצריך לקרוע גם בחול המועד, וכך אנחנו נוהגים לקרוע גם ביום פורים, כמו שכתב הגאון חידה שם, בסימן תקמ״ז, סעיף קטן ב׳, כך פסקו להלכה נהר מצרים בהלכות אבלות או ט״ו, כ׳ החיים, בסימן תקמ״ז, סעיף קטן כ׳, אז כמו ששם המנהג לקרוע על אבא ועל אימא בימי חול המועד קרועים, אז גם פה צריך לקרוע גם אם הוא מגיע בימי פורים בי״ד או ב׳ט״ו, וכך ראוי לעשות בלכתחילה, כדעת אותם הפוסקים, ולכן גם בימי הפורים אי אפשר לפתור אותו לגמרי. כמו שאמרנו לגבי ט״ו באב שיש צורך, כך גם לגבי ימי הפורים, גם שם היה מן הראוי לחייב אותו. ולכן גם שם העצה שאמרתי קודם, שיביא עמו חולצה אחרת, אחרי שיקרא יוכל להחליף ולא יצטרך להסתובב בכל יום הפורים עם אותה החולצה הקרועה. הר צבי הרב פרנק, שהיה הרב של ירושלים, דן בדברי הפוסקים האם מותר ללבוש בלכתחילה בגד ישן. אדם שאבא שלו או אמא שלו נפטרו, הם מותרו להחליף וללבוש בגד ישן. ודעת הרב להתיר, למרות שבשעה שאבא נפטר הייתה עליו, היה על גופו חולצה יקרה מאוד, אף על פי כן הוא רשאי להחליף וללבוש בגד פשוט כדי לקרוע אותו שלא יאבד את ממונו. אותו רעיון יש גם כאן, כשאדם יודע מראש שהוא אמור להגיע למקום שמשם יראה את בית המקדש, יכול לקחת מראש איזו חולצה ישנה, חולצת חאקי או טריקו, יכול לקרוע אותה, יכול לקיים את המצווה בזה, הוא לא חייב לבזבז את ממונו, לקחת את החולצה היקרה ביותר, אלא גם בזה יכול לצאת ידי חובתו, רשאי לנהוג ולעשות כן. תודה רבה. ברכת חזק וברוך וישר כוח לכבוד הרב יעקב יוסף, הרב הגאון, על דברי הפתיחה, ראש ישיבת בית מדרש חזון יעקב. אנחנו בעזרת השם עכשיו כבר פותחים את קווי הטלפון לשאלות נוספות בענייני הלכה עם המאזינים ב-0.2-5,000-666, 0.2-5,000-666, 10.507, אתם על רדיו כל האמת, 0.2-500-666, לשאלות שלכם, מאזינים בענייני הלכה, איתנו כאן כבוד הרב הגאון, הרב יעקב יוסף, שליט הראש בית מדרש חזון יעקב, שיענה על שאלותיכם בענייני הלכה ושאר דברים. אנחנו כבר רוצים לפנות לשאלה הראשונה שנשאלה על ידי מאזין מתחת לקווי השידור. ברשות כבוד הרב, השאלה הראשונה, ילד לפני גיל בר מצווה שמניח תפילין בגין חינוך, האם נצטרך לברך בשם ומלכות? האבא חייב לחנך את בנו במצוות תלמוד תורה ושיננתם לבניך, החובה היא מדאורייתא. בשאר המצוות החובה אינה מן התורה, אלא מדי רבנן, חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה. ולכן, כל אבא שזכה, ברוך השם, הקדוש ברוך הוא, נתן לו ילדים טובים, צריך לחנך את בניו לכל המצוות. אבל אין גיל מסוים שביום בהיר אחד הוא חייב בכל המצוות לחנך, או בכל הימים פטור, אלא צריך לראות את ההתפתחות השכלית של הילד בכל מצווה ומצווה. יש מצוות שגם ילד בגיל 4-5 הוא כבר קולט, מבין, אתה יכול לחנך אותו. יש מצוות שקשה לבצע אותן בצורה מושלמת בגיל 6-7, וצריך להמתין עד שהילד יתבגר יותר ויוכל אז לקיים את המצווה כהלכתה. כגון המצווה שלנו, מצוות הנחת תפילין, דורשת מהאדם שלמות רוחנית, צריך מחשבה נקייה וגם גוף נקי. הילדים הקטנים, אין להם לא זה ולא זה. אין להם לא גוף נקי ולא מחשבה נקייה. הוא ילך לשחק גולות, יישחק כדור עם התפילין. אם כן, מה עשינו? קל וחומר אם הוא לא יודע לנקות היטב את עצמו, אתה שואל את האמא, היא אומרת לך, התחתונים שלו לא נקיים. הוא לא יודע להתנקות, ממנה ילד כזה לא נותנים לו תפילין. אבל אם הילד הזה, ברוך השם, יש לו אינטליגנציה גבוהה, ילד נבון וחכם, וגם גופו נקי, ואתה רואה אותו גם רציני, הוא לא הולך להסתובב, לטייל עם התפילין, לדבר עם החברים שלו, אלא, ברוך השם, הוא יושב, מתפלל בצורה נכונה, אבל כגון זה למדנו בסוכה מ״ב שהאבא חייב לקנות לו תפילין. כך מרן פסק לנו באורח חיים סימן ל״ז סעיף ג׳, קטן היודע לשמור תפילין בטהרה, שלא יישן ושלא יפיח בהם, להיכנס בהם לבית הכיסא, חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו. וממילא, כמו שאנחנו מחנכים את הילד לכל דבר מצווה בברכה, גם פה מן הראוי לחנך את הילד, שגם יברך וציוונו להניח תפילין. ולכן, אם הילד הזה בעזרת השם בעוד מספר ימים יגיע לגיל המצוות, וכעת במשך שעות היום הוא מנסה להתאמן וללמוד הוא לוקח את התפילין ומניח אותם, קורא עמהם קריאת שמע וכיוצא בזה, אין שום ספק שהוא יכול גם לברך עליהם. אם הוא עושה את זה בשעות היום, הוא יכול גם לברך וציוונו להניח תפילין. כמו שהקטן מברך על שאר המצוות, כך גם במצווה זו. כך גם לגבי הטלית. הוא מתעטף בטלית, הוא מברך וציוונו להתעטף בציצית ובטלית. אותו דבר גם פה, גם לגבי מצוות התפילין, הדבר הוא שווה. אין גיל קבוע. כמו שתיארתי, זה תלוי לפי ההתפתחות השכלית של הילד. ולכן, מן הראוי לכתחילה שהאבא ישים לב, יבחן היטב את הבן אם הוא ראוי כבר להנחת התפילין, אם הוא בוגר או לא. אני הנחתי תפילין שנה לפני גיל הבר מצווה. אני מכיר עוד הרבה מהחברים שבאמת זכו להניח זמן רב לפני הבר מצווה. אבל יש כאלה, כמו שאמרתי, שאולי בגיל הוא כבר בגיל 12, אבל הוא קטנוני מאוד, ועדיין בשכל הוא כמו ילד בן חמש. ואין לו את הרצינות שלא להשיח את הדעת מהתפילין, חסר לו את זה מאוד, ולכן שם אנחנו לא מקדימים לו שנה שלמה, אלא אנחנו מעכבים לו את המצווה. אין הבדל בדברים האלה. וזהו יתום או לא יתום, זה לא קשור לנקודה הזו. היתמות היא לא משנה כאן בהלכה הזו. לפעמים היתמות גורמת שהילד מתבגר יותר מהר, כשאין מי שיפנק אותו, אז הרבה פעמים הוא מתבגר יותר מהר מצד המציאות, אבל יבחנו שוב גם שם האפוטרופוס שדואג לאותה המשפחה בכל הנושאים, ושים לב גם על אותו הנער שמתקרב לגיל הבר מצווה, ואם, ברוך השם, הילד הזה נבון וחכם. ויש לו גוף נקי ומחשבה נקייה, אפשר כבר יהיה לקנות לו ולתת לו תפילין כשרות מהודרות, ויוכל להניח אותם בקדושה ובטהרה, וגם לברך עליהם. תודה רבה, יישר כוח, כבוד הרב. נזכיר את מספרי הטלפונים שלנו כאן לשיחות נוספות, לשאלות בענייני הלכה. איתנו כאן באולפן, כבוד הרב הגאון, הרב יעקב יוסף שליטה, ראש בית מדרש חזון יעקב, שעונה לשאלותיכם, המאזינים, בענייני הלכה. אנחנו כבר רוצים לפנות למאזינים הראשונים שאיתנו בקווי השידור. ברשות כבוד הרב, שלום וברכה, וערב טוב למי. שלום, הרב, ערב טוב. יגדיל תורה ויהדיר. ברשות הרב, רציתי לשאול... רק לפני שהמאזין מתחיל, אולי כבודו יעבור לקו יותר איכותי, כי אנחנו שומעים קצת רעשים ורשרושים בקו. אנחנו ננסה לחדש את הקשר עם המאזין. קצת יותר מאוחר אנחנו נפנה לשיחה נוספת. שלום וערב טוב למי. ערב טוב, כבוד הרב. שלום וברכה. בבקשה. רציתי בבקשה לשאול לגבי שעטנז. אם אפשר לקנות מכל חנות, אז דווקא בחזקה שאין שעטנז שם. איזה בגד אתה קונה? חליפה, חליפה. אתה קונה חליפת צמר, מה אתה קונה? לא צמר. אם זה לא צמר, אין לך בעיה. אם אתה קונה חליפה רגילה, בדרך כלל כל החליפות שמיוצרות בארץ הם עשויים מחומר סינתטי. או התערובת שיש שם גם צמר גפן. אז בדבר סינתטי וצמר גפן, התורה לא אסרה לערבב פשטן. כל מה שהתורה... הזהירה אותנו, לא תלבש העטנז צמר ופשטים יחדיו. מה זה צמר? הכוונה היא אך ורק צמר רחלים. היינו, צמר של הכבשים, זהו צמר, בזה יש בעיה. בארץ כמעט לא קיימת הבעיה הזו. ברוך השם, הבד״צים והרבנות מפקחים על בתי החרושת כאן בארץ. אם זה פולגת או בתי חרושת אחרים, בדרך כלל יש עליהם פיקוח, כך שהדבר כמעט ולא מצוי. וגם זה חרפות שפעים בחוץ לארץ? אנחנו הולכים בדרך כלל בכל דבר אחרי הרוב. ואם הרוב הגדול, 99%, אין לא מצוי שמה שעטנז, אנחנו לא מחייבים מעיקר הדין בדיקה. כך גם באותן הארצות, באותן המדינות, ששם לא מצוי הצמר. יש מדינות שגם הן משתמשים בצמר סינתטי. אפילו צמיכת צמר שכתוב עליה מאה אחוז צמר, המשמעות, הפירוש האמיתי של המילה הזו, זה עשוי ממאה אחוז צמר סינתטי, שעשוי מהנפט. החוק הבינלאומי מרשה להם לכנות את זה בשם צמר. צמר אמיתי, צמר שעשוי מרחלים, מהכבשים, יש לו סמל מיוחד. תסתכל על התווית של הסוודר שלך. הסוודר, אם הוא עשוי מצמר של כבשים, אתה תראה שמה כמו צורה של שני אגרופים, שני כדורים צמודים אחד על השני. זה הסמל בכל העולם כדי לרמוז שזהו צמר אמיתי. אבל כשאין את התווית הזו, אם לא סימלו את הסמל הזה, בדרך כלל, כמו שאמרתי, זה עשוי מסיבים אחרים, עשוי מבד אחר. היום בעולם המערבי, במערב אירופה או בצפון אמריקה, בדרך כלל הבדים כולם אינם עשויים מצמר רחלים. יש עדיין מדינות בודדות שמשתמשות גם בצמר רחלים ממש. ביבשת אוסטרליה, שם יש הרבה מיליונים של כבשים, ומצוי להם הרבה צמר בזול, ולכן שם אולי זה כן מצוי. גם במזרח אירופה, אדם שהלך לאומן וקנה שם איזה מעיל וכיוצא בזה, שם יכול להיות שהצמר פה עשוי באמת מצמר אמיתי. אבל במקומות הללו, כמו שאמרתי, הדבר לא מצוי. אדם רוצה להחמיר על עצמו, למסור את הבגד למעבדה, למה לא? המחמיר תבוא עליו ברכה. אבל הכלל בדברים האלה הוא כך אנחנו לא חייבים לפתוח שמונה עשר איברים מהבהמה ולבדוק אם הבהמה שלמה או שהיא טרפה. אנחנו הולכים אחריה רוב בהמות כשרות. רק את הריאה חכמינו חייבו לבדוק כי יש מיעוט המצוי שיש בהם או חור בריאה או טרפות אחרת. ולכן, שם חכמינו חייבו, לפני שאדם בא לאכול, קודם כל שיבדוק יראה אם הריאה טובה או לא. הריבש בסימן קצד א' אומר, יש בריאה קרוב למחצה טרף. ולכן, שם יש כל כך הרבה, גם אם יש לך רוב 51% כשר, עדיין צריכים לחשוש למיעוט מדרבנן מאה, ויש עדיין חובה לבדוק. אבל אם זה לא קרוב למחצה, אם זה לא 49% אלא סך הכל יש לך חשש על אחוז אחד או שניים, בזה בוודאי שלא נוכל לחייב מעיקר הדין שהאדם הזה ישלח את המעיל שלו או בגד אחר לבדיקה. ולכן, לפי המדינה, לפי הארץ ששם נעשה הבגד, לפי זה יהיה לך את המידע אם יש לחייב לבדוק או שאין לחייב לבדוק. זאת אומרת שבשלחן אין דברים... מאיפה קנית את הבגד, תאמר את שם המדינה, ולפי זה תדע מה אתה עושה? מאיפה קנית? לא, אני פשוט רוצה לקנות ואני עוד לא... אז אם אתה קונה, כמו שאמרתי, מאותן הארצות, אז לפי זה אתה יודע את חובתך. אם זה מזרח... בטורקיה או רק גליה או דברים כאלה? כבר אין חשב שזה... בדרך כלל בטורקיה, גם שם ממעטים מאוד להשתמש בצמר החלים. הרוב, יותר מ-51% מהצמר שלהם, זה צמר סינתטי ולא צמר אמיתי. גם בטורקיה בשנים האחרונות הם עברו יותר ויותר לצמר הסינתטי, פוליאסטר וכיוצא בהם. ולכן בדרך כלל, גם שם אין את החיוב מעיקר הדין, אלא הדבר הוא בגדר חומרה המחמיר תבוא עליו ככה. יישר כוח, כבוד הרב. תודה רבה, יישר כוח לכבוד הרב ובהצלחה למאזין. ואנחנו פונים לשיחה נוספת, 025-566, 025-566. ערב טוב למי. הלו. שלום וברכה, בבקשה. שלום וברכה, כבוד הרב. שלום. שמתי מרבי אחד ברדיו שאמר שזה אסור להתפלל על פי שולחן ערוך על יד קבר של צדיק כמו רבי שמעון או רבי עקיבא. אז יש הרבה שמתפללים שמה, הרבה ציבור חרדים שמתפללים שמה. אפשר הרחבה בדעת הזאת, בדעה הזאת? השאלה העיקרית היא כך, רבותינו, כן, אולי המאזין התנתק, אז בכל אופן אולי הוא ישמע אותה מזריך מקלט את הרדיו, אז בכבוד, בבקשה. רבותינו לימדו אותנו שאותם הצדיקים, גם כשנאמר בהם ויעשף אל עמיו, נאמר בהם שכיבה, אבל לא נאמר בהם מיתה, כי צדיקים במיתתם קרויים חיים. ולכן, כל מה שנאמר בגמרא, כל מה שאסור לומר דברי תורה, או להתפלל בתוך ארבעה עמות של הקבר משום לועג לרש חרף עושהו, אבל כאן, כשאני נמצא ליד קבר שקבור שמה רק צדיק בלבד, יש שלימדו זכות שאין כאן חלילה זלזול בכבוד הצדיק. אדרבה, אנחנו הולכים לשם כדי לומר תהילים לעילוי נשמתו, לזכותו, וכך גם לגבי התפילה. זאת ועוד, בדרך כלל אותם המקומות שאנחנו הולכים, כמו קבר רבי שמעון בר יוחאי וחבריו, אנחנו לא נוגעים ממש בקבר. הקבר נמצא בקומת הקרקע בתחתית הבניין, ולשם אף אחד לא נכנס. אנחנו נמצאים, אנחנו עומדים על הבניין מלמעלה, ואם יש פותח טפח, ממילא אין כאן גישה ישירה לקבר, כך שגם התפילה שמה היא מותרת. ידוע מה שהרן כותב בתשובותיו, שהתפילה במקום שנמצא שם הצדיק, התפילה עולה לשמי מרום, יש יותר קדושה במקום שהצדיק נמצא. זו הסיבה שהנהיגו להתפלל שם במרון וכיוצא בזה, והגאון חידה בספרו שם הגדולים מספר שכך היה המנהג. בערבית מכנים את אותם האנשים שהולכים לקברות הצדיקים, הסיור הזה מכונה בשם זיארה. והגאון חידה אומר, כשהיו הולכים בזיארה, היו נמצאים באותם המקומות שיש שם רק צדיקים, כמו מרון, כן היו מתפללים שם את התפילות, ולא היו חוששים לדבר הזה שמחלילה יהיה בבחינת לועג לרש, כיוון שכך הוא ה... המנהג, לכן אנחנו לא חוששים בדבר, והם מרשים להם להתפלל שם בלכתחילה. אלה שמחמירים בדבר, יש להם שם במירון את האולם הגדול של הכולל שנמצא מעל, אז הולכים לשם, מתפללים שם. אבל מעיקר הדין, גם ליד המקום שנראה הציון, מעיקר הדין גם שם מותר להתפלל שחרית מנחה וערבית, אין איסור בדבר. אבל, כשאדם הולך לקבר אור החיים הקדוש, הרי אור החיים הקדוש לא קבור לבדו, אלא שם יש בהר הזיתים עוד הרבה קברות מימין, משמאל, מלפנים ומאחור. אז גם אם נאמר, אתה נמצא ליד הקבע של אור החיים והוא הצדיק גם במיטתו נקרא חי, אבל מה תעשה עם הקברות האחרים שמסביב שלא כולם היו צדיקים באותה המדרגה? ולכן, שם לא נוכל להקל בדבר, שם מן הראוי לא להתפלל. אדם יכול לומר תהילים, ולפני שיתחיל לומר את התהילים, יגיד לעילוי נשמת כל המתים שנמצאים פה, ולזכות הצדיק וכולי, יכול לומר את הדבר הזה, ואז אין בזה לועג לרש, אדרבא, תהיה להם נחת רוח. אבל מה שאין כן, להתפלל, בתפילה לא שייך כל זה, ולכן אסור להתפלל שם. אבל כשאדם הולך למירון, שם במירון יש רק את הקבע של רבי אלעזר ורבי שמעון, ורבי שמעון בר יוחאי, רק שניהם, רק הצדיקים האלה, קבורים שם. אין שם מעוד קברות אחרות. ולכן, שם הדבר קל יותר, ושם אפשר לסמוך, להקל. אפשר להתפלל שם גם את התפילות שחרית, מנחה וערבית. אדם שירצה להקל בדבר, בוודאי שיש לו על מי לסמוך. גם בירושלים עיר הקודש יש לנו את מערת שמעון הצדיק. זה נמצא בשכונת שמעון הצדיק, מעבר לרחוב שמואל הנביא, וגם שם יש מניין מדי יום ביומו עם הנצח המעון עניין של ותיקין בשעה חמש בבוקר, גם מנחה וערבית מתפללים שם בשעה שבע, או במשך שעות היום המקום הומה אנשים, ואף אחד לא חשש בדבר הזה מאז ומתמיד, עשרות בשנים, היו מתפללים שם ולא חששו בדבר, כי גם שם המקום הוא לא בית קברות. אין שם עוד מאות קברות של אנשים פשוטים. ולכן, גם שם, מעיקר הדין, יש היתר להתפלל, על פי דברי הגאון חידש שאמרנו בשם הגדולים, העתיקו אותו גם בשאר האחרונים, תראה בספר קונטרס היחיאלי של הגאון רבי יצחק אלפיה ועוד, ולכן, אין לחשוש מעיקר הדין, מעיקר הדין הדבר מותר. תודה רבה, יישר כוח. כבוד הרב, אנחנו פונים לשיחות נוספות. 025-666, 025-666, ארבע שעה לאחר השעה 11 בערב, אתם על רדיו כל האמת. אנחנו יחד עם כבוד הרב הגאון, הרב יעקב יוסף שליטה, ראש בית מדרש חזון יעקב, שעונה לשאלותיכם המעטינים בענייני הלכה. שלום וערב טוב למי. ערב טוב. שלום וברכה בבקשה. רציתי לשאול, האם מותר לצרוב דיסקים או להשליט קלצות שכתוב עליהם כל הזכות שמורות או תוכנות מחשב? בדרך כלל, דבר שנהוג בכל העולם כולו, חן הכלל דינא דמלכותא דינא. והיום, ברוב ככל העולם הגדול מקפידים מאוד לא לצרוב את אותם הקלטות או הדיסקים שהקליטו בהם שירה וזמרה וכיוצא בהם. הסיבה מדוע הנהיגו כך בכל העולם, כי אותו הזמר משקיע הרבה כסף. הוא מביא את התזמורת, סוחר את האולפן, ואת ההשקעה הזו הוא רוצה להחזיר לעצמו דרך מכירת אותם הקלטות, ולכן קשה לנו להתיר בדבר הזה. אבל בדברי תורה, שם אין לנו הרבה מה לחשוש, בדרך כלל הרבנים מרשים. אם אתה שומע קלטת של הגאון רבי משה צדקה, בוודאי שהחכם ירשה לך... והעתיק לעצמך את הקלטת הזו, שמה לא שייך את הכלל שאמרנו. אפילו אם קיבלת את הקלטת מגמח חסדי נעמי, ושם אתה שומע בקלטת שהם אומרים שכל הזכויות שמורות לחסדי נעמי, ואסור לשכפל, אסור להעתיק, ובדברי תורה לא צריך לשמוע להם, בזה אין מה לחשוש, אין בזה ממש. והסיבה היא, הם לא השקיעו בדבר מאומה. אין להם כאן השקעה. הם לא שכרו איזה אולפן ולא שילמו איזה 2,000-3,000 דולר בשביל לארגן את הקלטת הזו. אלא הרב דיבר, אמר דברי תורה, דברי אלוקים חיים, והם בסך הכל באו וקלטו והעתיקו את הדברים. הם ביקשו ממני בזמנו, לפני שנים, רשות להעתיק את הקלטות שלנו. ואכן, כך הם עשו, הם העתיקו את הקלטות והם מוכרים את זה. והם אומרים בקלטת, כל הזכויות שמורות. על מה ולמה? מי נתן להם רשות להגיד מילים כאלה? מה, הם קנו את הרבנים, הם הרבנים העבדים שלהם? בגלל שיש להם טאפ והם יודעים להעתיק דרך המכונה. האם מישהו נתן להם רשות, נותן להם איזה מונופול? אז הם יכולים לקשקש, לומר דברי הבל. אבל אין ממש בדברים האלה, ולכן, אם אתה שומע קלטת, אם זה מהגאון רבי משה צדקה, או קלטת אחרת שהם משמיעים, אין לך בעיה, שם אתה יכול ללכת ולהעתיק את הדברים. בדברי תורה בדרך כלל הרבנים מרשים. אבל, כמו שאמרנו, בשירים כדאי להחמיר יותר בדבר, שם כדאי להיזהר. ואם זה כמו רשות בר אילן, שזה תוכנת ועכשיו של דברי תורה? שוב, גם שם, גם לגבי התוכנה הזו, בזמנו, גדולי הדור, הרב אלישיב וחבריו, פרסמו להחמיר בדבר. תראה תשובה ביביע עומר חלק ט', תראה שם את המקורות, לגבי הכלל הזה של דינא דמלכותא דינא. אפילו לאלה שאומרים שבארץ ישראל לא שייך הדין הזה של דינא דמלכותא, בגלל שכאן השלטון הוא יהודי, וביהודי לא נאמר כלל זה כמו שמשמע מהרן. כל הדין, דינא דמלכותא, נובע, אם אתה לא רוצה לשלם לי את המס, תעוף מכאן, תלך מכאן. זה מה שיכול לומר לך שר האוצר, בגלגי או בשוויץ. אבל פה בארץ ישראל לא יכול לומר לי שר האוצר אם אתה לא משלם תלך מכאן. ארץ ישראל היא נחלת אבות אבותינו, ולכן יש שיבינו בדעת הרן שבארץ ישראל לא שייך את הכלל דינא דמלכותא דינא. אבל גם אם נאמר כך, הרי כאן הבעיה היא לא רק ארץ ישראל, כי זה חוק בינלאומי. וכיוון שהזמר הזה השקיע הרבה כסף באולפן בתזמורת, לכן שמה החמרנו. מה שאין כן לגבי דברי תורה, כמו שאמרנו קודם, שם הדבר שונה. בקלטת אין שום השקעה. אבל לגבי התקליטור של בר-אילן, שמה הם כן משקיעים. יש להם צוות על ידי חכמים שיושבים ואוספים את כל אותם הספרים שמדברים באותו נושא. הם יושבים לסדר את הכול דף אחר דף, אם זה לפי דפי הגמרא, אם זה לפי התוכן. יש להם איזה צוות שמקבל משכורת, יש שמה הוצאה מסוימת, ולכן גם שמה יש לנו בעיה בדבר. לכן גם שמה מן הראוי לקנות מהם במישרין, ולא כדאי לעשות סחורה בפרתו של חברו. אבל מה שאין כן לגבי קלטת רגילה, כמו שהבאתי משל ודוגמה, אתה שומע את הגאון רבי משה צדקה, שאומר דברי אלוקים חיים. שם הדבר קל יותר, שם אין מה לחשוש. תודה רבה. תודה רבה, וישאר כוח לכבוד הרב. בשורות טובות למאזין היקר, 025-666 025-566 לשאלות נוספות של מאזינים בענייני הלכה. הייתנו כאן באולפן, כאמור, כבוד הרב הגאון, הרב יעקב יוסף שליט, הראש ותמידות. הפסקה קצרה. בעזרת השם. אנחנו נעשה הפסקה לקריאת שמע, נשמע כמה וכמה צלילים ומיד אנו נשוב לכבוד הרב ולמאזינים ולמאזינים הנוספים שממתינים איתנו בקווי השידור. 02-566, 02-566, כאמור, שאלות ותשובות בענייני הערכה יחד עם כבוד הרב הגאון, ראש בית מדרש חזון יעקב, כבוד הרב הגאון, הרב יעקב יוסף שליטה, שיענה כאן לשאלותיכם בענייני הלכה. אנחנו מיד מיד נחזור לכבוד הרב, נשמע מעט צלילים ומעט לאחר מכן אנו נשוב עליכם. אתם על כל האמת, זה קוראים תומר כהן, האזנה מהנה. מול עדיף אילו סיכוי מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף, מול עדיף. אל תשליכני של אבי ומדינה, בגרסה מחודשת, בתוך האלבום החדש של מונה רוזנבלום, שבימים אלו יוצא. ביצוע של רועי ידיד, הוא הילד אהרן הלוי. ברוך השם, זו גלויות עם ישראל באחדות אשכנזים וספרדים ברוך השם. ברוך השם, זו גלוי. אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה שיעורי תורה אנחנו בעיצומה של התוכנית והשיעור יחד עם כבוד הרב הגאון הגאון הגדול הרב יעקב יוסף שליטה ראש בית מדרש חזון יעקב ברקע אנו שומעים את ילד תצפה לאהרון הלוי יחד עם רועי ידיד בגרסה מחודשת לשיר אל תשליכני לצורך ככה של מיזוג עלויות אשכנזים וספרדים ברוך השם. 025-5666-02-5666 מספרנו כאן לשאלות נוספות של מאזינים בענייני הלכה. אנו יושבים לכבוד הרב לאחר קריאת שמע ואנחנו פנים לשיחות נוספות ברשות כבוד הרב. שלום וברכה וערב טוב למי? ערב טוב. שלום וברכה. שלום וברכה לכבוד הרב. רציתי לשאול לגבי טלית קטן שנקרעה במקום הכתפיים. הבגד נקרע באזור הכתפיים. השאלה מתחלקת לשני חלקים. א', מה הדין אם זה לא נקרע לגמרי? אלא נשאר קצת מהבגד, שעדיין שומר על הצורה של הבגד. ב', אם זה נקרע לגמרי, האם אפשר לצפור את הבגד כשהפתילים עדיין עליו? הכלל הוא, כשהבגד יש בו ארבע כנפות, הוא חייב. ולא רק בארבע, אלא גם יש בו יותר מארבע כנפות, גם אם יש בו חמש ושש, גם כן התורה מחייבת. רק אם הטלית יש בה שלוש, במקום ארבע יש בה פחות מארבע, רק בזה התורה פתרה. ולכן, בדרך כלל כשהטלית נקרעת, אז יהיה לך במקום ארבע, יהיה לך חמש או שש, ולכן עדיין זה לא פוטר מהחובה. אלא מהי השאלה? איפה שמים את הציציות? בדרך כלל צריך לשים את הציציות בכנפות המרוחקים ביותר. ולכן כשהטלית נקרעת, לפעמים בצורה כזו, שהציציות שנמצאים שם בהווה הן לא בדיוק באותם המקומות הרחוקים ביותר. זו הבעיה העיקרית, ולכן, מן הראוי בלכתחילה. טלית קטן או טלית גדולה, ברגע שמתחילה להיקרע קצת, מן הראוי לתפור מיד. לקחת ולתפור, כדי שלא יגיע לשאלה האמורה. ואם נקרא לו, ייקח את זה לחכם, שהחכם יראה איך נקרא, מה נקרא. אם הציציות נשארו עדיין במקומות הרחוקים ביותר, אז עדיין הציציות הן בחזקתן. יכול לתפור ואינו חייב להתיר את הציציות, לא יתחייב לעשות שום מעשה בחיי גוונם. וממתי מתחייבים... מה קרה לך? הציצית נקרעה באזור הכתפיים. השאלה היא לא נקרעה לגמרי. אז עדיין אתה יכול לתפור אותה. אתה יכול לתפור אותה, תמהר עוד הערב לתפור אותה. אין לך בעיה. תודה רבה. כל טוב. תודה רבה, יישר כוח לכבוד הרב. מסורות טובות, מאזין יקר. אנחנו פונים לשיחה נוספת, 025-666-025-666. שלום וערב טוב למי. שלום, כבוד הרב. רציתי למשול, אנחנו הולכים לעשות את זה במטפלת פרגולה. אז מה הדין לגבי סוכה, גם מבחינת המעמיד וגם כמה מרחק שצריך שיהיה בקרשים שלמעלה? זה משלם מתאים לשחק. אתה הזמנת את העצים האלה, את הפרגולה. האם זה יסגור לך הרבה בצורה צפופה, או שזה סך הכול 4-5 קורות? האמת היא שעוד לא הזמנתי, אז אני רוצה לשאול איך להזמין. אז אם אתה מזמין מעט, אתה לא עושה הרבה קורות, אלא סך הכול 4-5 קורות שעליהם רק יעמוד הסכך, אז אין לך כל כך בעיה. אתה יכול על אותם הקורות להניח קרש, ואז עצי הפרגולה, הקורות האלה הם מעמיד דמעמיד, ואז זה יהיה כשר בלכתחילה, לא יהיה לך ספק, לא יהיה לך חשש לברכה לבטלה. אבל אם אתה מזמין הרבה... הפרגולה הזאת תהיה 30-40% לאורך ועוד 30-40% ברוחב וממילא צילתה מרובה מחמתה מחמת הפרגולה שהיא דבר קבוע, זה לא דבר ערעי בזה אתה עלול להסתבך בספק ברכה לבטלה ולכן לא כדאי להזמין הרבה עצים אם תעשה כך יהיה לך בעיה לפרק את הפרגולה זה דבר כמעט בלתי אפשרי כי הם פונים אותה בצורה חזקה מאוד גם מדביקים אותה בדבק וגם מבריקים אותה בבורגים היטב ולפרק לעשות מעשה כדי להכשיר את זה שזה יהיה כסוכה חדשה ולא ישנה מבחינה טכנית זה דבר שהוא כמעט בלתי אפשרי ולכן לא כדאי לך להזמין הרבה עצים אלא כמו שאמרתי תדלל שיהיה מעט מאוד ואז אם זה מעט אין לך שום בעיה כל זה דווקא אך ורק לגבי הסכח היינו לגבי התקרה לגבי המחיצות אין לך שום הגבלה אתה רוצה להזמין פרגולה כדי לסגור את אותה מרפסת שלושה ארבעה צדדים אתה יכול לשים עצים כמה שאתה רוצה אין שום הגבלה שמה חכמינו התורה התירה לגמרי את שום הגבלה כל מה שהגבלנו אך ורק לגבי התקרה ראינו הסיכוך שם הוא מהווה בעיה ולכן כדאי לך להיזהר בדבר לא להיכנס בספק ברכה לבטלה והעובי של הקרשים ארבע חמש קרשים כמה העובי שלהם? ארבע חמש קרשים עדיין זה לא נורא זה בסדר עדיין הרוב יהיה שמש יהיה חמתה מרובה מצילתה ואם אתה שם עליהם את הקורה עליהם אתה משעין את הסכך, עליבא דיקולה עלמא זה בסדר, אין לך מה לחשוש. אני חושב שאתה מ-4-5 פרשים איזה עובי הם צריכים להיות, אם יש בהם הגבלה? מה גודל הסוכה שלך? מה השטח שאתה רוצה לבנות את הסוכה? אם זה שטח של 30 מטר ואתה שם חמישה קורות אז זה בסדר, כמו שאמרתי עליבא דיקולה עלמא זה יהיה טוב אבל אם כל הסוכה שלך היא סך הכל 60 סנטימטר, אתה שם חמש קורות, אז זה כבר בעיה. זה תלוי בגודל של הסוכה. כן, תלוי בגודל של הסוכה. אבל בכלל זה בטח שלא יהיה צל מרובה מהחמה מטמות הפרגולות. נכון, נכון, זו ההגדרה שיהיה חמתה מרובה מצילתה. היינו שהפרגולה הזו תהיה בגדר מיעוט ורק אז יהיה אפשר להתיר בזה. תודה רבה, יצא רבה. תודה רבה, יישר כוח כבוד הרב. אנחנו פונים לשיחה נוספת. שלום וברכה וערב טוב למי. הלוו. אנחנו נפנה למאזין נוסף. שלום וברכה. שלום. בבקשה. מדבר ערב טוב כבוד הרב, מדבר משה מירושלים. ערב טוב. אני קניתי דירה וקיבלתי מפתחות מבעל הבית, מהמוכר. כשבאתי להיכנס לדירה לקחתי מזוזה אחת לבדיקה. כשחזרתי למחרת לראות את כל המזוזות, בשאר המזוזות לא היה שום מזוזה בבית. התקשרתי למוכר, אמרתי לו, איפה המזוזות? אז הוא אמר לי שזה לא שלו, הדירה הייתה בשכירות והוא לקח את המזוזות לתת אותן לדיירים הקודמים. למעשה נשארה אצלי מזוזה אחת שלקחתי אותה מלפני כן. מה דינה? אני צריך לחפש את הדיירים הקודמים? צריך להשאיר אותם? מה דין המזוזה הזאת? זאת אומרת, הדייר הקודם השאיר לך מזוזה אחת. הוא לא השאיר, הוא שכח אותה למעשה אצלי. אם הוא היה רואה אותה, הוא גם לוקח אותה. אני פשוט הוצאתי אותה לצורך בדיקה, ושמתי אותה בצד, והוא לא ראה אותה, כשהוא בא לקחת את המזוזות. השאלה היא מה מוכר, היה צריך להגיד לי שהוא הדירה בלי מזוזות, או שזה ברור שהוא לוקח אותה? מה, מה התאים פה? הגמרא במסכת דבר מציעה בדף קב, הגמרא אומרת שאדם שרוצה לעזוב את הדירה או במכירות, או במכירה, או בזכירות, אסור לו לפרק, להוציא את המזוזות. והגמרא אומרת שמה מעשה נורא, אדם שעבר על זה, הוציא את המזוזות, קבר אשתו ובניו. כי במצוות המזוזה התורה אומרת לנו, אחרי הוכתבת מעל מזוזות ביתך ובשעריך, מיד אחרי זה למען ירבו ימיכם. אדם שזוכה, מקיים את המצוות הללו, זוכה לאריכות ימים, הוא ובניו ויבנה ביניכם. אבל בכלל הן אתה שומע עליו. אותו אדם סיכן את החיים של הדייר החדש שיבוא אחריו. הוא לא חס על חיי חברו, לכן גם בשמיים הענישו אותו בעונש נורא כזה. מרן העתיק לנו את הדברים הללו להלכה ביורד העם סימן רצ״א, שאדם שעוזב את ביתו, עוזב את הדירה, אסור לו לפרק את המזוזות. ולכן המזוזה שנמצאת בידך, אתה יכול להשתמש בה, הרי היא שלך, אין שום בעיה. הוא עשה שלא כהוגן במה שהוציא את המזוזות משם. תתפלל עליו, תבקש עליו רחמים, שהקדוש ברוך הוא ישמור אותו, הוא ובניו, שלא יאונה לו כל רע, אבל המזוזה שבידך, אתה רשאי בלכתחילה להשתמש בה. אין לך מה לחשוש. תודה רבה, כבוד הרב. יישר כוח, כבוד הרב. אנו פונים ברשות כבוד הרב לשיחות נוספות. 025-566, 025-566, 35 דקות לאחר השעה 11. אתם על רדיו כל האמת. שואל ומשיב כהלכה יחד עם כבוד הרב הגאון הגדול הרב יעקב יוסף שליטה, ראש בית מדרש חזון יעקב, שעונה כאן לזכותיכם ושאלותיכם המאזינים בענייני ההלכה. שלום וברכה למאזין נוסף. שלום וברכה, בבקשה. ערב טוב ומבורך, כבוד הרב. אדם שהיה מעורב, אדם שראה, סליחה, אדם שהיה עד בתאונה, שראה תאונה, והוא רשם את המספר של הרכב. ברוך השם, לא היה שום דבר, ברוך, לא קרה כלום. וכשהמשטרה באה, וכמובן שהיא בדקה ובחנה את כל הדברים, אז היא שאלה מי היה העד, ואז הוא בא ואמר את כל הפרטים, והם ביקשו ממנו את המספר. האם יש חובה להביא להם? כי במציאות בסוף לא קרה כלום, זה רק יכול אולי לסבך את הנהג. ממש לא קרה כלום. הילד, זה היה במקרה עם ילד, והכל הסתדר על הצד הטוב ביותר, לא קרה שום דבר. האם יש חובה להביא למשטרה את המספר, או שאפשר להתעלם מזה? יש לנו כלל בנושא הזה. אדם שנוהג בצורה לא זהירה, הרי הוא בכלל רודף. התורה אמרה לנו בחומש שמות פרשת משפטים. אם במחתרת ימצא הגנב ועוכה ומת, אין לו דמים. מכאן למדו חכמים את הכלל של הבא להורגך, השכם להורגו. פירוש הדבר, אדם שמסכן חיים של אחרים, לא רק עם כוונתו רק להרוג, אלא עם המציאות שהוא עלול להרוג. הגמרא, כשלמדה מהלכה זו, מדברת לגבי עובר. עובר שנמצא במעי אימו, הוא מסכן את ה... אני כמוך, ולכן גם שם נאמר הכלל שהתינוק הזה הוא בחזקת רודף, ולכן צריך להפיל לעשות את ההעפלה כדי להציל את החיים של האימא. אותו התינוק נחשב לרודף. האם אותו התינוק יש לו כוונה להרוג? הוא לא מתכוון חלילה להרוג, אין לו שום כוונה, התינוק הזה. אבל המציאות, מה שקורה בפועל, זה מה שאנחנו מסתכלים, ולכן התורה התירה להרוג את אותו התינוק, לעשות הפלה, כדי להציל את האמא. מכאן אתה למד גם לגבי אדם שלא יודע לנהוג, או שהוא יודע לנהוג אבל הוא שתוי, או שהאדם מזה קל דעת והוא נוהג בצורה פראית. גם הוא, אותו האדם, נחשב כרודף. בזמנו לימד אותנו מורנו חכם מן ציון, והוא אמר, אם אתה רואה נהג כזה ויש בידך אקדח, צריך לירות על הגלגל שלו, לפנצ'ר לו את הגלגל מיד, לקרקע אותו, כמו שאומרים, כדי שלא ימשיך לנהוג, כדי שחלילה וחס לא ייפגעו אנשים מאותו האדם. אז אם אין לי אקדח במקום האקדח, איך אני יכול לקרקע את אותו האדם שלא ימשיך לנהוג בצורה פראית? יש לי את המספר של הרכב, ואני מדווח למשטרה, והמשטרה, היא תדאג לקחת לו את הרישיון לקרקע אותו. ולכן, זה לא שייך לכללים של דינא דמלכותא דינה או לא. תראה תשובה בספר מנחת יצחק, ועוד רבים מחכמי דורנו דנו בנושא הזה והדגישו שבנושא חוקי התנועה חייבים לשמור ולעשות את הכול. ולכן, כשרואים נהג כזה, המנחת יצחק אומר שמותר לנו למסור את הפרטים שלו למשטרה, כיוון שהוא מסכן חיים של אחרים. כך שגם במקרה הזה, אפילו אם ברוך השם היה נס, והילד, ברוך השם, יצא חי. ברוך השם, לא קרה כלום. אבל אני מסתכל על הנהג. האם הנהג הזה הוא תמיד נהג זהיר, או שהוא בחורצ'יק שנוהג בקלות דעת? בזה, בוודאי, שהוא בחזקת, כמו שאמרתי קודם, ולכן יש חובה למסור אותו למשטרה. דברי הגמרא בסנהדרין ע״ב, על הבא להורגה חשקי בני הורגו. מרן כתב אותם להלכה בחושר משפט, סימן תכה, שם הדברים מפורשים בהרחבה. והדוגמה שמצויה לצערנו מאוד גם בימים האלה היא הדוגמה הזו של אותם הנהגים שנוהגים בצורה פראית. אתה רוצה לרחם על אותו הנהג. אתה רוצה לחוס עליו, שלא יסתבך עם המשטרה. אתה לא רוצה שייקחו לו את הרישיון. למה לא תרחם עליו ועלינו? אם לא יהיה לו רישיון והוא לא ינהג, הוא בוודאי יישאר חי. אם יישאר בידו הרישיון, הוא ימשיך לנהוג בצורה קלה דעת. במקרה הטוב הוא יגיע לבית חולים. במקרה לא טוב הוא יגיע להר הזיתים, להר המנוחות. האם עשית דבר טוב? אולי הוא יהרג ואולי יהרוג את האחרים, או שניהם גם יחד. ולכן, אסור לאדם להיות רחמן יותר מדי, אתה זוכר את הגמרא, מה שאמרו חכמינו על שאול המלך, שריחם וירב בנחל, ריחם על אותם הנשים, מתיו הצאן והבקר של עמלק, וראינו מה התוצאות לאחר מכן היו עם המן הרשע וכו'. אל תהי צדיק הרבה. זה מה שנאמר שם, נאמר גם פה בענייננו. ולכן, אם אתה עד ראייה וראית שאותו הנהג נהג בצורה לא נכונה, לא זהירה, עקרונית יש עליך את החובה למסור את מספר הרכב למשטרה. אלא מאי, בדברים האלה תמיד עשה לך רב להסתלק מן הספק. כאן אני לא יכול להיכנס איתך לפרטי פרטים, מה היה, איך היה. תיגש לרב ותספר בדיוק את הפרטי... ולפי המסקנה שהרב יראה אם באמת אותו הנהג הוא נהג בקלות דעת אם באמת היה עליו אשמה, אם באמת הוא אשם והוא נוהג בקלות דעת, בדרך כלל יש את החובה למסור את הפרטים למשטרה. הרי המשטרה, מה עושה במקרים האלה? הם לא יתלו אותו על העץ, הם לא יתנו לו ירייה בראש, אלא במקרה הגרוע ביותר הם ייקחו לו את הרישיון. וזה מה שצריך להיות באמת, שישתלו לו את הרישיון שאדם כזה לא ינהג על הכביש ולכן יש עליך את האחריות בדבר הזה לדווח למשטרה למסור להם את מספר הרכב. ואם ברור להדיה שהוא לא אשם ורק הילד אשם, אבל ברוך השם לא קרה כלום, האם גם במקרה הזה צריך למסור או שהיות והוא... אם ברור לנו במאה אחוז שהנהג היה זהיר, נסע לאט, הוא היה מאה אחוז בסדר. וכל האשמה מאה אחוז רק על הילד, שם אני מסכים איתך. שם באמת אין צורך למסור את הפרטים, זה מיותר. אבל הרבה פעמים בין השחור והלבן, כמו שתיארתי, לא תמיד הנהג היה מאה אחוז. לפעמים הוא דיבר בטלפון עם מישהו, ולפעמים הוא נהג קצת יותר מהר ממה שצריך לנהוג, וכן הלאה. לכן אמרתי, תשאל חכם, כדי שהחכם ינחה אותך, לחכם תספר באיזו מהירות הרכב ההוא היה נוסע וכו'. אני לא רוצה להיכנס כאן לפרטי פרטים, לזהות את הנהג הזה מיד עכשיו. אולי המשטרה שומעת אותנו, אני לא רוצה לסבך אותו. אבל עליך יש את החיוב בדבר הזה, כי אם באמת יש איזו אשמה מסוימת לאותו הנהג, יכול להיות שאתה חייב למסור את המספר. תודה רבה ויישר כוח. תודה רבה, יישר כוח, כבוד הרב. אנו פונים, ברשות כבוד הרב, לשיחות נוספות. 025-5666. ערב טוב למי. שלום. וברכה. בבקשה. אני מבקש לשאול את כבוד הרב לגבי בתים של תפילים של רש״י, אם מותר להפוך אותם לרבנו תם. ומה שכותב הרב דוד יוסף בהלכה ברורה, הוא מפנה לאיזה סעיף ששם בכלל לא מדובר על אותו עניין. וגם מה קורה עם כל השנתיים האלה שהאדם הניח תפילין שהיו של רש״י והפכו אותם לרבנו תם, האם הוא יצא ידי חובה? אמר לך הסוחר מראש שכך הוא עשה או שהוא רימה אותך? לא, הוא אמר שהוא שאל בבני ברק ואמרו לו שזה בסדר, זה מותר. את מי הוא שאל? אפשר לדעת איזה פסקן? הוא לא אמר לי. הוא אמר שזה מקום ששם שואלים כל העולם, הוא שם קונה את הסחורה שלו וגם שואל את השאלות. כן. אז תדע לך כלל, רבותינו אמרו בדברים כאלה, כבדהו וחושדהו. בדברים כאלה אסור לנו להיות פתי יאמין לכל דבר. תדע שאין שום רב בעולם שיפסוק פסיקה כזו, לעשות מעשה כזה בדברים בטלים. אל תאמין לו. ולכן אני חושד לא רק על הפרט הזה. אתה צריך לחשוד גם בדברים האחרים. אינני יודע מה קנית ממנו. אתה צריך להיות זהיר לבדוק את התפילין היטב, אם בכלל הן כשרות לשיטת רשי, לשיטת רבנותם. כי הרדב״ז, כשדן בנושא הזה, אז גם אם נאמר שמעלים בקודש ומנהג העולם כדעת רשי, אף על פי כן הוא אמר שאסור להפוך מתפילין דרבנותם לרשי, כי זה פגיעה בכבוד רבנותם, פגיעה בכבוד רבנותם. עוד רש״י כשאתה מחליף מזה לזה או מזה לזה. ולכן המסקנה של הרדב״ז הייתה לאסור וככה העתיקו גם כל הפוסקים להלכה ולמעשה. ואם משם להפוך מרבנותם לרש״י אסור, קל וחומר בדוגמה שלך להפוך מרש״י לרבנותם שמנהג העולם מראה כדעת רש״י והרמב״ם ולא כרבנותם. אז אם כן זה לא נקרא מעלין בקודש אלא לפי הפשט זה נקרא שהוא הוריד בקדושה. מי יתיר לו לעשות דברים שכאלה? אדם רוצה להיחנק את הלב באילן גדול, תלמיד טועה ברבות עולה, הוא אומר לך, אני שאלתי. הוא שקרן, אותו האדם, הוא רמאי ונוכל. ולכן אני חושד שאולי יש עוד איזה דברים שאולי הורימה אותך. ולכן תיקח את התפילים האלה, תודה. מחירה כבוד הרב. קודם כל אצל מגיע תלמיד חכם, אצל מגיע תלמיד חכם שיבדוק לך את הכל בדיקה יסודית, ואחר כך תחזיר עטרה ליושנה. אם התפילין האלה היו קודם של רשי, אז תשתמש בהם אך ורק לרשי. אה, אפשר להחזיר אותם לרשי? כן. אם היו בהם בהתחלה פרשיות של רשי, והניחו אותם, לא רק היו הפרשיות בפנים, אלא גם ברכו והניחו אותם, אז אתה עכשיו מוציא את הפרשיות האחרות ששמו בטעות, ואתה מחזיר עטרה ליושנה למה שהיה קודם. הבתים האלה לא חלילה טעונים גניזה, אתה לא צריך לגנוז אותם, אבל... אפשר להשתמש בהם באזרח של רשי. אפשר להשתמש בהם במתכונת הראשונה שהייתה. אם אתה לא צריך, אתה יכול למכור לאחרים. אבל עקרונית להחליף מרשי לרבנותם, אחרי שהאדם כבר ברך, הניח אותם, ועכשיו הוא יבוא, יפתח אותם ויחליף את הפרשיות, אז בוודאי שאסור לעשות כן, ובוודאי אף רב, אף פוסק, לא יתיר לו לנהוג ולעשות כן. מה קורה עם השנתיים שהנחנו כבוד הרב? והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית, הקדוש ברוך הוא ירחם על מה שהיה, אתה חוזר בתשובה שלמה, אתה לומד תורה, זכות התורה יגן עליך, תשתדל לשנן היטב את הלכות תפילין, על ידי לימוד הלכות תפילין, על ידי זה בעזרת השם תתחזק, ויהיה לך כפרה על מה שהיה. אבל לעתיד אתה צריך להיות ערני ולהתבונן היטב מי האדם הזה שרימה אותך. יישר כוח, כבוד הרב. כל טוב. תודה רבה ויישר כוח לכבוד הרב. מאזין האחרון. בעזרת השם, כן. 02-5666, והנה כבר העבירו לנו את המאזין, שכבר, ברוך השם, הזדרז והתקשר. אנחנו פונים כאמור למאזין האחרון לתוכניתנו, שלום וברכה. שלום, כבוד הרב. בבקשה. שאלה לגבי טובעאב. אדם שקיבל תענית יארצאית לגבי היום, ונודע לו שבעצם בטובעאב לא צמים, אז מה הוא עושה? שילך לחכם מחר ויעשה התרה ולא יצום. לא כדאי לצום. עדיף יותר שיעשה התרה, ובמקום זה יעשה תעלי דיבור, יושב וילמד במשך היום. לא כדאי לצום. עדיף יותר להימנע. שאלה לגבי העניין של ברכות. אם הוא בירך על איזה טרי ונשמט מידו ונמאס, כתוב שהוא צריך לברך שוב פעם. אפילו שהיה בדתו לאכול מאפרות מאותו סוג. אז למה הדין שונה לגבי הקידוש אם נפל על כוס ונשפך? הרב, שומע? אני שומע, כן. לגבי פרי שנפל מידו ונמאס, והוא התכוון לאכול רק את הפרי הזה בלבד, מרן כתב לנו בסימן ר״ו שצריך לחזור ולברך על הפרי השני. נכון? אני הבנתי שאפילו שהוא כיוון לאכול עוד פירות. לא נכון, לא נכון. אם הוא כיוון לאכול עוד פירות, אפילו אם הראשון נפל מידו, שמיד ייקח את הפרי השני ויטעם ללא ברכה. הסבירו כל הפוסקים את דברי מרן שם, תראה גם במשתברה, גם בכף החיים, אם כוונתו הייתה שיאכל עוד פירות, לא רק אחד, אז אין כאן שום חשש, הברכה יכולה לחול גם על הבננה השנייה והשלישית, ולכן שיטעם מיד, והברכה שלו תוכל לחול, כך שאין לך שום בעיה. משהו קטן לסיום לגבי כלה, שהדודים שלהם בשנת אבל, על אב ואם, הם שואלים האם מותר להם לאכול מחוץ לאולם לפני החופה, מעבר שם, אפילו שיש מוזיקת רקע שקטה. לא, לא. אם יש מוזיקה, הם שומעים את המוזיקה, זה לא טוב. רק אם הם במרחק שרעש המוזיקה, רעש הריקודים, לא מגיע אליהם. אבל כאן, במקרה הזה, זה קרוב מדי, לא כדאי. עדיף יותר שיימנעו, יכבדו את האבא. יעקב ברוך הוא, תודה רבה. תודה רבה ויישר כוח לכבוד הרב. אולי באמת שאלה אחרונה שנשאלה על ידי מאזינה מתחת לקו השידור. בעלה יש לו שמחה משפחתית של אחד מקרובי המשפחה הקרובים אליו, שמחה, צערנו הרב, שהיא לא שמחה דתית. האם עליו ללכת? אם כן, האם להישאר בקול, להיות רק בחלק, במוזיקה, לשבת, לאכול? מה עליו לעשות? התורה הזיהירה אותנו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. העין רואה, הלב חומד. אחרי לבבכם זו מינות, אחרי עיניכם זו זנות. יש לנו דבר מן התורה להסתכל על נשים, ובפרט אם הנשים האלה אינן צנועות. ואדם שהולך למקום כזה, קשה מאוד לעמוד בניסיון. הרי למדנו באהובה בתורה בדף נ״ז שאיכא דרכה אחר אינן נקרא רשע, אפילו אם האדם הזה הצליח לעמוד בניסיון. קל וחומר כאן, מי אומר שהוא יצליח לעמוד בניסיון? ולכן, אם הוא יודע שבאותה השמחה יש נשים שאינן צנועות, יש מראות נגעים, מן הראוי שלא ילך, ישמור את קדושתו, ישמור את עצמו, שב ואל תעשה עדיף. בעזרת השם. אמן ואמן. אנחנו כאן, בעזרת השם, נסיים, כבוד הרב, בעזרתו יתברך. אולי מילות סיכום וסיום של כבוד הרב. בכבוד. התחלנו לגבי התקנה של חכמינו. במועד קטן כו, אדם שרואה את מקום המקדש חייב לקרוע. והכלל הזה שייך גם מחר, גם בטו באב. למרות שאנחנו לא אומרים וידוי. כך גם הוא הדין, אדם שרואה את מקום המקדש ביום ראש חודש או בחנוכה וכיוצא בזה. מן הראוי לקרוע, כמו שכתוב בספר יקרא דחייה בעמוד עמד, בשם הרב בסריה דיבילצקי, שכאן לא מסתכלים אם אומרים באותו היום וידוי או שלא אומרים. אלא אנחנו מסתכלים אם באבלות מעין זו היה צריך לקרוע או לא. וכאן זה לא דומה לשבת ויום טוב. כאן בוודאי כן צריך לקרוע, ולכן גם על מחר, כמו שאמרנו, יש חובה מן הראוי לקרוע. ולא רק אם הוא רואה את הקרקע של הר הבית. גם אם הוא רואה את כיפת הסלע, הוא רואה את הכיפה המוזהבת או הכיפה המוכספת. גם בזה אנחנו מחשיבים את זה כראייה. כמו שכתבו, פאת השולחן, אבילות החורבן בעמוד 95 ועוד. ולכן כל אדם שיותר מחודש נורא את המקום והולך לשם, מן הראוי שיקיים את חובתו, ואז יקוים בנו, שמחו את ירושלים ויגידו בה כל אוהביה, שישו איתה מסוש, כל המתאבלים עליה יזכה בעזרת השם בבניין בית קודשנו ותפארתנו, בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו. אמן ואמן. אמן ואמן. תודה רבה. ברכת חזק וברוך וישר כוח לכבוד הרב אגב.