להודיעך כמה מצות חביבות עליהם [שיעור מתוקן]

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, אביטל בת יפה,

תזכה לזיווג הגון בתוך כלל הרווקים והרווקות,

ותקים בית נאמן בישראל,

ועם ישראל יזכו לגאולה ברחמים מהרה, אמן.

אמן.

להודיעך כמה מצוות חביבות עליהן.

הפסוק אומר, בחמישה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לאדוני.

בטור

אור החיים סימן

תו יזן כתב שמעתי מאחי הרב יהודה טעם לדבר

לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות,

פסח כנגד אברהם,

ככתוב לו שבעה שעוגות

ופסח היה

שבועות

כנגד יצחק,

שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאלו של יצחק.

סוכות

כנגד יעקב

נכתיב ומקנהו עשה סוכות.

ושנים עשר ראשי חודשי השנה,

גם הם נקראים מועדים כנגד שנים עשר שבטים.

טוב,

והנה בשלם הפסח

ניתן להבין שהוא כנגד אברהם אבינו.

הרי הכנסת אורחים של אברהם אבינו הייתה במסירות נפש מופלאה,

והיא הייתה בפסח.

מעשה חסד גדול כזה של אברהם אבינו,

שנעשה למרות גילו המבוגר, בן מאה,

למרות היותו ביום השלישי למילתו,

ולמרות מזג אוויר שהיה קשה ביותר,

השם מוציא חמה מן הרתיקה,

ובזכות המסירות שלו

הביאו לנו כנגדו את חג הפסח.

דו יצויר שאברהם אבינו היה אומר לעצמו,

הפעם אני יכול להקל,

כי עשרות שנים אני מתעסק עם חסד,

ואני לא מתכוון להפסיק את עבודת החסד כל עוד רוחי בי,

אבל היום שאני עברתי ניתוח

מן הראוי לקחת חופשות מחלה,

אז אני אנוח כמה ימים,

אצבור כוחות ואמשיך בחסד ביתר שאת ביתר עוז.

אם אברהם אבינו היה אומר כך,

אף אחד

‫אף אחד לא יכול היה לבוא אליו בטענות,

‫אבל לא היה לנו את חג הפסח.

‫לא הייתה לנו הכנסת אורחים ‫שבזכותה זכינו בחג הזה שנקרא פסח.

‫אז זאת אומרת, פסח זה בזכות אברהם.

‫אז דווקא במקום שקשה, ‫דווקא במקום שצריך מסירות נפש,

‫שם זוכים לדורי דורות.

ולכן פסח,

‫זה כנגד אברהם.

‫יש עוד הרבה דברים שזכו ישראל ‫בזכות אברהם באותו מעשה,

‫בגלל שהכול היה במסירות נפש ‫אחרי ניתוח בן מאה,

‫והקדוש ברוך הוא בא לבקר אותו.

‫אותו דבר ניתן להבין ‫ששבועות זה גם כנגד יצחק, ‫כי מעשה העקידה,

שמסר יצחק את נפשו ‫ופשט את הצוואר לעקידה, בגיל 37,

‫והוא מבקש מאבא, אבא,

‫עוקדני בידי וברגליי, ‫שהנפש חצופה היא,

‫שלא תראה מאכלת ואפסל מן הקורבן.

‫בבקשה ממך שלא תעשה בי מום.

‫זה הביא לנו את העיל של יצחק,

‫ממנו לקחו את השופר,

‫שקולו הולך וחזק מאוד במתן תורה.

‫אז מסירות הנפש של יצחק אבינו ‫הביאה לנו את הזכייה לדורות, שבועות,

‫כנגד יצחק.

‫אבל יש להבין,

למה סוכות נגד יעקב? ‫איפה היה פה אולמקנה הוא עשה סוכות,

‫מסירות נפש,

‫שנזכה לזכייה כזאת לדורות בחג הסוכות?

‫יש המפרשים שאומרים שהפגישה ‫בין יעקב לעשיו,

‫הייתה ביום הכיפורים.

‫משום כך מוחל לנו הקדוש ברוך הוא ‫על כל עוונותינו,

‫כשם שגברו רחמיו של עשיו באותה שעה,

‫הוא נשק את יעקב ומחל לו.

‫ולפי זה, לאחר הפגישה,

‫כאשר יעקב נשא סוכות,

‫זה היה בחג הסוכות.

‫אין, מכל מקום עדיין צריך להבין.

‫גם אם יעקב הגיע למקום בחג הסוכות,

‫איפה יש במעשה כזה גדלות, מסירות נפש, ‫כמו שאמרנו, באברהם וביצחק.

אז למה שנזכה בחג הסוכות בזכות יעקב?

אור החיים הקדוש כותב

ואם תאמר

וכי בשביל שעשה שם יעקב סוכה

יקרא למקום כן?

ואולי כי עשה דבר חדש

וחמלתו על המקנה

מה שלא עשה כן אדם קודם

שיכין סוכה לבהמות

לשינוי חדש

קרה מקום עליו

למה קרה למקום סוכות?

בגלל שהוא חידש דבר

שתמיד היו הבקר והצאן והכוהל חשופים

מי עשה להם מכלאות? מי עשה להם סוכה? מי עשה? לא עשו

עד זמנו של יעקב המקנה נמצא בימים ובלילות בשדות חשוף לשרב ולקור

מופקר איש איני חיות טורפות.

יעקב חידש חידוש

שגם למקנה עושים סוכות

להגן עליהם מפגעים רעים.

הדבר דומה למה שמתקינים בזמננו מזגנים,

בלולים של התרנגונים

שהשהות תהיה להם לחימה יותר

וכך יטילו ביצים יותר.

‫החיות הטורפות שהיו רגילות לטרוף את המקנה,

‫הם הבחינו בחידוש.

‫מעתה הבינו,

אי אפשר לטרוף את המקנה.

‫החלו להתרגל לאכול ירקות ועשבי השדה.

‫הבחינו הבריות שהאריות והנמרים חדלו לטרוף,

‫הפסיקו גם הם לטרוף זה את זה.

‫אם עד היום היה מצב ‫שאיש את ריחהו חיים בלעו,

‫הרי מאז שיעקב חידש את הסוכות למקנה, ‫עשה דבר רושם על הבריאה כולה,

‫חיות הפסיקו לטרוף,

‫בריות השתנו לטובה.

‫הרושם הזה הונצח בקריאת השם, סוכות.

‫עדיין צריך להבין על דרך הפשט,

‫מה המעשה הגדול בהקמת הסוכות למקנה.

‫נעיין בתרגום יונתן בן עוזיאל ‫שכתב על הפסוק, ‫ויעקב נשא סוכותה

‫ויבן לו בית,

‫ולמקנה הוא עשה סוכות.

‫הלשון של יונתן בן עוזיאל,

‫ויעקב נטל לסוכות ‫והתעכבת מנטרסר ירחש עליו.

ובנה לבי מדרשה ולגטוי עבד מטלן.

יעקב אבינו התעכב במקום 12 חודש

ועשה שני דברים

לעצמו בנה בית

לא בשבילו אלא בית מדרש

בנה אותו מבנה של קבע

לשנה הזאת שהוא שוהה שם

ולמקנהו ובכלל זה גם קנייניו עבדיו בהמותיו

וגם המגורים האישיים לזה הוא בנה סוכות

מבנה ארעי

יעקב אבינו מלמד אותנו קביעות זה בית המדרש

כל השאר מספיק דירת ערעי

זה גם המהות של חג סוכות

התורה מצווה שבעה ימים נצא מדירת קבע ונדור בדירת ערעי

לטעת את התובנה הזאת

שאין לאדם הזה קביעות אלא רק תורה

כל שאר הקניינים ארעיים הם

כי לא לוקחים מהעולם הזה כלום

רק קניינים רוחניים תורה מצוות ומעשים טובים

אז חג הסוכות הוא כנגד יעקב שהשריש לנו

בעסותו לקניינים הרוחניים בית

ולגשמיים סוכות

וזה צמד דירת קבע ושבדירת ערעי

ידוע כתוב במלאכים בגבעון נראה אדוני אל שלמה בחלום הלילה

ויאמר אלוהים שאל מה אתן לך

שלמה בחר ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע

הבקשה נשאה חן בעיני ה' הוא אמר הנה נתתי לך לב חכם בנבון

וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד

לכאורה כל אחד מאיתנו מה היה מבקש

תוהי רבי ויראת שומעי

מה מיוחד בשלמה המלך שזכה לקבל שכר כפול ומשולש

ונתן לו חוכמה וגם מה שלא ביקש

אצל כל אדם תורה ויראת שמיים הם רצונות

עיקריים.

אבל הוא גם רוצה כסף, כבוד, בריאות, אריכות ימים.

הוא רוצה לזכות גם בעולם הזה.

שלמה המלך, הייתה לו בקשה, ונתת לעבדך לב שומע.

בקשה יחידה.

שום שאיפה לדבר אחר בחיים זולת בקשת חוכמה.

זה ההבדל.

מספרים,

חסיד בא לאדמו״ר מרוז'ין, זכר צדיק ברכה,

ואמר

ידועה לי הסבולה לבקש על עשירות

בעת שהחזן מגיע בקדושה של תפילת נחילה לתיבות איה מקום כבודו.

אני מכוון כבר כמה שנים בתיבות האלה

ולא זכיתי לעשירות. למה?

ענה לו האדמו״ר,

הסגולה זו עובדת אצל מי שכל התפילה מכוון כמו שצריך.

מתי שהוא אומר,

תן פחדך אדוני אלוהינו על כל מעשיך.

הוא מכוון שהבריות יכירו במלכות השם.

וכשהוא אומר, ותמלוך אתה אדוני לבדיך על כל מעשיך,

הוא מכוון

שמלכות השם תתגלה בעולם.

אדם

שמכוון לעשירות

במילים איה מקום כבודו, מקום כבודו זוכה לעשירות.

זה אחרי שהוא מכוון בכל הקודמים.

אבל מי שבתן פחדך חושב על כסף.

ותמלוך אתה לבדך על כל מעשיך, חושב על כסף.

וגם באיה מקום כבודו חושב על כסף, לא זוכה לעשירות.

הגמרא בעבודה זרה מספרת לעתיד לבוא בעת שהגויים יראו בכבודם של ישראל, יבקשו מהקדוש ברוך הוא. תן לנו מצווה.

ויבדוק אותם

אם הם מקיימים אותה, לא.

כי הם גם רוצים לזכות לחיי העולם הבא.

נו, הקדוש ברוך הוא נותן להם מצווה קלה, מצוות סוכה,

ומצווה עליהם לעשות אותה.

למה היא נקראת מצווה קלה? אין בה חסרון כיס.

אתה יכול למצוא עצים בכל מקום וקצת

ענפים וזה, ואתה מקיים מצווה.

הרב גלינסקי זכר צדיקה.

אם היית אומר לגוי לקיים מצוות ארבעת המינים

והוא היה שומע שלולב עולה מאה שקל, היה מתעלף.

איך אפשר להוציא סכום כזה על ענף?

ואם היה שומע שאתרוג עולה שלוש מאות שקל, שובק חיים.

מה זה התאבדות? לשלם על לימון אחת שלוש מאות שקל?

הקדוש ברוך הוא של הגויימא אין סיכוי להצליח במבחן על מצוות ארבעת המינים.

לכן נותן להם מצוות סוכה,

אוספים כמה ענפים, כמה קרשים,

ואפשר לקיים את המצווה בלי הוצאות.

טוב, הגמרא ממשיכה, מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו.

למה בראש גגו? למה לא בחצר?

למה לטפס למעלה?

אומר הרב גלינסקי, הגויים חוששים שאם הם יעשו סוכה בחצר יבואו אורחים.

ואנשים סקרנים עלולים לבוא לראות את הסוכה ולבקש להתארח.

לכן הם בורחים למעלה לגג,

אף אחד לא רואה אותם ואין חשש לאורחים.

מהגמרא מספרת שהקדוש ברוך הוא מגדיר עליהם חמה בתקופת תמוז,

וכל אחד ואחד

מבעט בסוכה ויוצא.

שואלת הגמרא,

אבל גם ישראל המצטער מהישיבה בסוכה ביום שרב פטור מן הסוכה.

אומרת הגמרא, נהי דפטור,

בעוטה ממבעטה?

בטח שהוא פטור, בסדר שהוא פטור,

אבל מה, הוא יוצא ובועט?

הוא לא בועט.

הגויים בועטים.

מיד הקדוש ברוך הוא יושב ומשחק עליהם, צוחק הכוונה,

שנאמר יושב בשמיים יצחק.

אמר רבי יצחק אין צחוק לפני הקדוש ברוך הוא,

אלא אותו היום בלבד.

נשאלת השאלה, הרי הגויים יודעים שעכשיו זה שעת המבחן, הם ביקשו מצווה שיבחנו אותה.

הם יודעים שזו בחינה גורלית אם יהיה להם עולם הבא או לא.

למה הם לא יכולים להתאפק ולא לבעוט?

התשובה זה לא בעיטה חיצונית,

זה בא מבפנים,

עמוק מתוך הלב.

הביאור הוא, לגויים אין קשר פנימי למצווה.

גם אם הם מקיימים, אין להם קשר פנימי.

אצלם אין בידה עד היום בשבועות ה...

לבביך.

הכל נעשה חיצוני.

משום כך שניתנת להם הזדמנות להיפטר

בגלל החום,

הם שמחים.

וזוהי הבעיטה המדוברת,

להיפטר מן המצווה.

שמחה

שמלמדת שאין להם שום קשר מהותי פנימי למצווה.

אבל יהודי

יש לו קשר פנימי עמוק למצווה.

קשר שנובע

לבורא עולם.

הוא מחובר לבורא עולם.

וכל מה שעושה זה בגלל הבורא עולם.

בגלל הציווי של הבורא עולם.

אז גם אם הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה

או הוריד גשמים, הוא מצטער.

הוא מצטער.

על מה הוא מצטער?

הוא מצטער שהוא נהיה פטור מן המסוכה.

הוא מצטער בליבו.

צר לו שהוא מפסיץ את המצווה ומחכה שנה.

יש לו צער מזה.

ובשבילו זה סימן קללה?

משל מה הדבר דומה לעמד שבא למזוא כוס לריבו ושפך לו ריבו קיטון על פניו

ואמר לו אני לא רוצה בשימוש שלך.

צר ליהודי שהוא פטור ממצווה

וזה מראה שהוא קשור בקשר עמוק עם המצווה.

למה הקדוש ברוך הוא הגדיר עליהם? אם הוא רוצה לבחון אותם אז זה לא חוכמה.

אתה אומר לאחד לרוץ, הוא שם לו רגל והוא נופל.

למה הקדוש ברוך הוא מכשיל אותם, מוציא להם חמה?

מגדיר להם חמה. למה?

למה?

בגלל שאברהם אבינו קיים מצוות סוכה.

אמר לה המלאכים, ישענו תחת העץ.

ובאותו יום הקדוש ברוך הוא הוציא חמה מנרתיקה

והוא לא ברח

לתוך האוהל.

הוא נשאר בחוץ, הוא עומד עליהם

ונשרת אותם

תחת הסוכה.

אתם רוצים להיות כמו היהודים? אין בעיה, תעשו כמו היהודים.

הנה אברהם

באמצע

אלף חמש מאות מעלות

עושה סוכה,

עומד בחוץ

אחרי ניתון

והכל במקיים.

בבקשה.

רציתם סוכה? בבקשה. הנה.

עכשיו אני אעשה לכם מה שעשיתי לו,

ונראה אתכם.

אני עשיתי לו חום בשביל שייצא מהסוכה וייכנס הביתה.

שלא יאפס אורחים.

והוא לא מבטר.

והוא לא מבטר. יהודי לא מבטר.

ואתם מה עושים?

יוצאים בבוא העתיד. אז אתם לא יכולים להיות.

מספרים חכמים, זיכרונם לברכה,

בסוכה ממאלף, מעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר ואלעזריה ורבי עקיבא שהיו באים לספינה.

ולא היה לו לאו אלא לרבן גמליאל בלבד שלקח אותו באלף זוז.

הגמרא שואלת למה ללמיאמר שלקחו באלף זוז?

בשביל מה צריך להודיע לנו שהוא לקח את זה באלף זוז?

להודיעך כמה מצוות חביבות עליהם.

שואל ערוך לשולחן.

שואל ערוך לנר. בשלמה מרבן גמליאל ששילם על הלא לאו אלף זוז,

ניתן ללמוד עד כמה מצוות חביבות עליו.

אבל הגמרא אומרת,

הגמרא לא אומרת להודיעך רק כמה מצוות חביבות עליו,

אלא כמה מצוות חביבות עליהם.

וזה קשה, איפה רואים שזו חביבות על כולם?

מספרת לנו שהם היו באונייה ורק היר לא נולד להם והוא קנה אותו באלף זוז.

ללמדך כמה מצוות חביבות עליו, צריך להגיד.

מי אמר שעליהם?

אומר הערוך לנר,

אם המחיר של הלולב העפיל לאלף זוז,

כנראה רבים התמודדו

על המחיר.

כן, זה אמר מאה, זה אמר מאה ומאה ומאה ומאה ומאה ומאה ומאה ומאה ומאה ומאה ומאה ועד שהוא קנה אותו באלף.

זאת אומרת,

רבן גמליאל רק זכה בו בסוף,

אבל רבים חשקו לזכות במצווה

ולשלם עליה סכומים גבוהים.

זה מראה

שמצוות חביבות עליהם.

מספרים

בשם רבי יהודה הורוביץ, החתן של האמרי חיים,

שהוא שמע שהדות שלו, האדמו״ר, מבישווה.

מבישווה.

שוכב בבית חולים

בעיר קלויזנבורג

אז הוא סיפר לאבא שלו

ואמר לו בוא ניסע יחד לבקר את החולים

הגיעו לתחנת האוטובוס והמתינו לבוא

אחרי דקות

אומר הביא יהודה לאבא שלו

אבא

בסך הכל

עלינו לנסוע שתי תחנות אפשר ללכת ברגל במקום להמתין לאוטובוס

אמר לו בני על מצווה צריך לשלם

כמו שאני אומר לכם מי שמקבל אפילו בחינם הזמנה לעלות לספר תורה

נשלם משהו למה

סטרה אחרה באה על חינם

לא תהיה לך מצווה מזה

תשלם

אז הוא אמר לו בני על מצווה צריך לשלם

אדם יקר יותר מצווה כזו שהוציא בעבורה כסף

כמה שאתה מוציא יותר אתה מייקר את המצווה

אתה מקבל לפי הייקור שאתה ארכת אותה

טוב המתינו לאוטובוס

נסעו תחנה אחת ואבא אומר לו בוא יורדים

אומר לו רגע

המתנו לאוטובוס שילמנו על הנסיעה יש עוד תחנה

אמר לו אבא בני לא די לשלם ממון עבור מצווה צריך גם להתאמץ

כדי לקיים צריך גם ללכת קצת ברגל

קצת להתאמץ

גם להשקיע וגם להתאמץ

להודיעך כמה מצוות חביבות עליהן

רבי אברהם הורוביץ

שזכה לצקת מים על ידיו של הסטייפלר זכר צדיק ברכה

ולמד איתו חברותא

הוא סיפר

על עץ ערבות

שגדל בגינת הבית

ושרבים מתושבי בני ברק באו לקחת ערבות המהודרות האלה

מיום מן הימים הבחין שהעץ מתחיל לנבול

מייד להזמין גנן

ולאחר שלב בדק את העץ והאדמה

כבש הסיבה לנבילה שיש נפט מסביב לעץ, מישהו שפך פה נפט

רבי אברהם עקב אחרי הנכנסים והיוצאים מבחין ששכן שלא שומר תורה ומצוות

חפירה מהחצר שלו לכיוון העץ

והיה מזרים נפט לעץ הערבות כדי שיבול

כי היה בז לשומרי מצוות

ולשמחה שלהם שכותבים ערבות מהודרות והחליט להתנכל לעץ

ניסה לדבר איתו בנחימות שיחדל מהמעשים

מכחיש בכל תוקף את ההאשמות

לא יודע על מה אתה מדבר

פנה לסטייפלר וסיפר לו את העניין

אמר הסטייפלר לעץ כזה שמזכה כל כך הרבה יהודים במצוות ארבעת המינים מתנכלים

אני חייב לראות את העץ

הגיע לחצר גחן והריח את האדמה

ואמר

מי שאמר למים

שיצמיחו את העץ יאמר לה נפט שיצמיח

כמו רבי חנינה בן דוסה

שאמר מי שאמר לה שמן וידלוק הוא יאמר לה חומץ וידלוק

אחרי הברכה שלו העץ החל לפרוח

השכן

סבר שהוא לא מזרים נפט בכמות מספיקה

שילש את כמות הנפט

ככל שהוסיף נפט העץ פרח עוד יותר

כל זה עד לפטירה של הסטייפלר

לא זו בלבד שהעץ לא ניזוק מהנפט אלא הוא גידל אותו

וכשהוא נפטר הסתלקה הברכה והעץ נבר

מכל פנים לומדים מכאן עד כמה חיבבה סטייפלר את מצוות ארבעת המינים ששינה סדרי בראשית עבורה

זה לא פשוט לעשות נס כזה

לא שזה יצליח

לדרוש

שיהיה נס

אפשר לעשות נגיד בצד אחר של הגינה שהוא לא יכול להגיע או משהו למה צריך לשנות סדרי בראשית

אבל החביבות שלו כל כך למצווה

אנשים רגילים לבוא לאותו עץ לקחת כמויות

עוד מעשה תשמעו זה מעשה

זה מויפס זה אני אומר לכם מויפס

אין בן אדם שמשקיע במצוות, שמחבב אותם,

מה שהקדוש ברוך הוא עושה איתו,

מה שהוא נותן לו, יא ב...

תשמע, תושב ארצות הברית

חזר בתשובה,

שכר דירת מגורים מגוי.

חוזה השכירות

לא כלל שימוש בגג.

התקרב חג הסוכות,

מבקש היהודי מהגוי רשות לבנות סוכה על הגג.

הגוי מבין שיש פה צורך,

החליט להתעלל בו.

אמר לו,

אתה רוצה?

תקע לו מחיר, אלפי דולרים.

וגם אמר לו, לא, לא,

עם חוזה שכירות אצל עורך דין,

עם בולים,

עם רישיונות ואישורים מהעירייה,

הכל על פי החוק,

כדי שיהיה תוקף חוקי לשכירות.

יא ב... ב... כל השבוע קח את הכסף, עזוב אותי, תן לי את זה, זה, ואני מוריד.

לא!

כל מה שהוא מנסה להגיד לו היהודי,

שום דבר אומר לו, אצלי

ביזנס

is ביזנס.

וביזנס עושים כמו שעושים ביזנס.

היהודי חיבב את המצווה,

לא הסכים לוותר עליה בכל מחיר,

ועשה כל אשר הושט עליו.

חתם, חוזה עם הגוי, עם עורך דין, שילם מחיר שכירות גבוה, שילם שכר טרחה לעורך דין,

שילם מיסים שדרוש להנפקת אישורים על ידי השלום,

הכל הוא עשה בשמחה.

טוב,

הוא עולה לגג, חשכו עיניו.

מלא גרוטות, רהיטים שבורים, ארגזים ישנים.

כמעט התייאש.

אבל חביבות המצווה לא נתנה לו להתייאש,

עזר עוז ותעצומות, גוף ונפש,

ואכן לפנות את הגג.

יום שלם הוא עמל.

לפנות מקום לסוכה.

במהלך הפינוי

הוא מבחין בארגז משונה מיתר הארגזים.

פותח אותו, גילה,

חבילות דולרים

ומספר מטילי זהב.

הדבר נודע לגוי

לתבוע את היהודי?

שייתן עוד משהו מצא?

בירור משטרתי.

התברר שהאוצר לא שייך לגוי.

אדם ערירי שמת

וחבורת שודדים מקומית

שדדה את הרכוש מהחנות שלו

שהייתה בסביבה והחביאה

את זה בגג

בין ערימות הגרוטאות.

לפי החוק,

מאחר שאותו אדם היה ערירי,

באמת בלי יורשים, המציאה שייכת למוצא.

טוב, עכשיו הגיעו לבית משפט

והייתה השאלה מי נחשב המוצא?

האם היהודי שמצא בפועל

או הגוי שהרכוש נמצא ברשותו, חצרו קונה לו?

בהכרעת הדין קבעו השופטים

מאחר והיה פה חוזה שכירות חוקי

ובעל תוקף,

חתום על ידי עורך דין עם אישורים ובולים ממשלתיים כדת וכדת דין.

נחשב הגג בבעלותו של היהודי

ומשום כך האוצר שייך לו.

ואיך סיים השופט

את הנימוק

להכרעת הדין

ביזנס איז ביזנס.

אין יהודי שמשקיע בשביל מצווה,

הקדוש ברוך הוא מסדר לו הכל.

אין, לא מפסידים ממצוות, רק רבע חמש.

כתב במשנה ברורה סימן טרל״ט

ולפי שקדושת הסוכה גדולה מאוד,

ראוי למעט בה בדברי חול

ולדבר בה כי אם דברי קדושה ותורה,

בכל שכן

שיהיה זהיר מלדבר שם לשון הרע ורכילות

ושאר דיבורים אסורים.

וידועים דברי הגאון מווילנה באיגרתו

כי העיקר החשוב ביותר לזכות לעולם הבא זה שמירת הפה.

וזה יותר, ככה הוא כותב, וזה יותר מכל התורה ומעשים טובים.

ובזה יכופר מכל עוון.

וניצול משאול תחתיה וזה התשובה

וזה כל פרי העולם הבא. זה התשובה אומרת.

תזכות לעולם הבא, שמירת הפן

ואצל הגאון מווילנה שמירת הלשון זה התשובה.

אם אצל הגאון מווילנה שמירת הלשון נחשבת לתשובה,

אז אצלנו זה צריך להיות על אחת כמה וכמה.

אדם שמתגבר על עצמו מרסן פי ונמנע מדיבורים מסורים,

הרי הוא בעל תשובה גמור.

בסוף הספר כור ההיתוך

סיפרנו יום אחד את הסיפור בסוף על אותו אחד

שעשה תענית דיבור למה הוא זכה בסוף,

כדאי לכם לקרוא.

אז אם אדם נמנע מדיבורים מסורים הוא בעל תשובה גמור,

ובזה יכופר מכל עוון וניצול משאול תחתייה.

אז על אחת כמה וכמה להימנע

מדיבורים כאלה בסוכה,

כי קדושתה גדולה מאוד.

ותשמעו מה שסיפר רבי משה שמואל שפירא, זכר צדיק ברכה,

על הגביר הגדול, הברון גינזבורג.

הוא התגורר בעיר פטרבורג.

והיה לו מנהג קבוע לקנות פתיחת הארון בכל נדרי.

הוצאת ספרי התורה

בהמסירה לידי הרב

שעמד מימין לחזן

ולידי אב בית הדין שעמד משמאלו

ומדי שנה רכש את הכיבוד במחיר גבוה.

הייתה לו חזוקת כבר שנים רבות.

שנה אחת הגיע לבית הכנסת ברון אחר.

הברון פולק.

הוא היה חילוני רחוק מתורה ומצוות.

מגיע לבית כנסת לעיתים נדירות.

הוא ראה שהברון גינזבורג מתחרה על הרכישה ומעלה את המחיר על כל הצעה שמציע המתחרה אחר.

הוא הבין שזה עסק משתלם

והתחיל להעלות גם הוא את המחיר.

הברון גינזבורג לא ויתר.

הוא הוסיף להעלות את המחיר.

וזה עודד את הברון פולק

להבין שהעסקה ממש כדאית.

וגם הוא המשיך להעלות את המחיר.

והגיעו למצב שהברון גינזבורג כבר לא יכול להרשות לעצמו להוציא כסף כזה.

זה גבוה על הכיבוד,

והברון פולק זכה.

עשו לו מי שבירך גדול,

זו הייתה ההכנסה הכי גדולה שבית הכנסת זכה מיום היווסדו.

הגיע הרגע לפתוח את ההיכל,

כולם מחכים שהוא ייגש,

והוא לא זז.

הגבאים אומרים לו, חבו.

הוא מסתכל עליהם בעיניים שאומרות הכל, הוא לא יודע מה צריך לעשות.

הגבאים הסבירו לו,

תיגש לארון הקודש, תסיט את הפרוכת שמאלה, תפתח את הארון, תוציא את ספרי התורה, תמסור אותם לידיים של העומדים מימין החזן ומשמאלו.

אחרי התפילה שאל אותו השלי שלו,

שהתלווה אליו לכל מקום,

יסביר לי, כבודו,

אם אתה לא יודע אפילו מה עושים בפתיחת הארון, למה קנית את זה במחיר כזה גבוה?

מה ראית להשקיעה בסחורה כזאת שאתה לא מבין בכלל מה הטיף שלה?

אמר לו, אני באמת לא מבין בטיף הסחורה שקניתי.

אבל דבר אחד הבנתי,

שאם הברון גינזבורג

מתחרה עליה ומוכן לשלם כל כך הרבה כסף,

ברור לי שזו סחורה טובה וכדאי לרכוש אותה.

אז אם אצל הגאון מווילנה

שמירת הפה נחשבת לסחורה הטובה ביותר,

נחשבת לתשובה ונותנת פירות את העולם הבא,

ודאי שזו סחורה טובה בשבילנו

וכדאי לנו לרכוש אותה.

ובפרט כשזה מדובר בסוכה הקדושה

שצריך למעט מדיבורי חול

ולדבר רק דברי תורה וקדושה.

עכשיו לא תאמינו למה שאני מספר, אבל זה כתוב.

הגאון מווילנה,

מצאו אותו בשנה אחת ביום השלישי של החג סוכות,

שרוי בשמחה גדולה. הוא היה בשמחה כל הזמן.

אבל ביום השלישי הזה לא ראו מעולם אותו שמח ככה.

שאלו אותו על שמחה, מה זו עושה?

אמר להם היום, יום שלישי לחג,

האושפיזין יעקב אבינו.

הוא בא לסוכה ונתן לי נשיקה.

יעקב אבינו בא לסוכה של הגאון ונתן לו נשיקה.

ואמרנו שסוכות זה כנגד יעקב.

אז כמה עלינו לזהה לפגום בקדושת הסוכה כשמגיעים האושפיזין הקדושים להתארח.

וצריך לדבר דברי תורה, ואם אפשר,

מעניינם של האושפיזין.

כתב השולחן ערוך בסימן טרלט

אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה,

בין ביום בין בלילה,

ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עריי.

זאת אומרת, מי שנרדם פה בבית הכנסת עובר עבירה,

כי אסור להירדם חוץ לסוכה.

כתב הרמור

ומה שנוהגים להקל עכשיו בשינה שאין

ישנים בסוכה רק המדקדקים במצוות.

יש אומרים, משום צנעה,

ויש צער לישון במקומות הקרים, מדובר באירופה וכולי, שם קר מאוד.

ולי נראה

משום שמצוות סוכה איש וביתו,

איש ואשתו,

כדרך שהודר כל השנה,

ובמקום שלא יוכל לישון עם אשתו שאין לו סוכה מיוחדת, פטור.

גאון.

אמנם המשנה הברורה הביא בשם הגאון

והמגן אברהם שדחו נימוקים אלו וחייבו לישון בסוכה.

אז זאת אומרת, הרמור מקל פה.

המשנה הברורה, חופץ חיים,

מביא בשם הגאון והמגן אברהם,

שהם דוחים את זה והם חייבים לישון בסוכה גם אם אשתו לא יכולה לישון שם.

כדי להתחזק במצוות שינה בסוכה,

נזכור שמצוות סוכה הייתה מבחן לגויים.

כשהם מוצאים סיבה להיפטר ממנה הם שמחים על כך.

כנגדם עלינו להתחזק,

לקיים את המצווה גם אם קשה,

גם אם אדם רגיל למיטה שלו, למזרן שלו, לחדר שלו,

וקשה לו לישון בחצר או בגג,

עם ישראל לא נרתעים מקשיים,

לא מתחמקים מקיום מצוות,

מוכנים למסירות נפש למען קיום רצון השם יתברך.

ולא יוצאים לשתות מהסוכה בחוץ וחוזרים בחזרה.

אוכלים ושותים בפנים,

אמנם מותר, אבל לא עושים.

בשביל שלא להרגיש את החום, להיכנס בינתיים, לשבת שמה בסלון ולשתות, הכל, ואחר כך לעזור לך.

צריך

כי עין תדורו, זה הבית שלך עכשיו.

כשאדם יודע שזה רצון השם

ומקיים בזה את רצון השם,

אז הקושי הופך להיות קל.

העונג והשמחה בקיום רצון השם ממתנים את הקשיים והופכים אותם לקלים לביצוע.

הבן איש חי

מעורר

ומעודד את השינה בסוכה ושתהיה קלה.

מביא שמעשה בחסיד אחד,

שהיה אסטיניסט באופן מיוחד,

כל פרי שהיה מכניס לפה היה נוהג לרחוץ אותו שבע פעמים במים.

פרי שלא נרחץ שבע פעמים, מאוס היה בעיניו.

כמעט כמו שאנחנו שבע פעמים בכוס של שבת,

כשעושים

העברה מכוס לכוס, מכוס לכוס של גדולה.

חבריו התפלאו על כך מאוד,

שכן אותו חסיד היה המוהל של העיירה

והוא מל את רוב ילדי העיירה.

שאלו אותו,

זה פלא בעינינו, איך ייתכן

שאתה לא מסוגל להכניס לפה עניו

שלא נרחץ שבע פעמים,

מרוב ההסטניסות שבכך.

אבל כשאתה עושה מצוות מילה,

כולל מצוות המציצה, אינך אסטניס. איך זה?

אמר להם דבר שציווני השם

ובעשותי אותו אני מקיים מצווה

ערב לי כמו עניו שנשטב שבע פעמים.

ואני לא מרגיש שום מיאוס.

עוד מביא הבא.

הבן נשחי מעשה בחסיד

שהיה מואס בכל דבר מר.

לימים חלה והרופא ציווה לשתות סם רפואה מר.

רק קירב את הסם לפיו.

נחש במרירות התעלף

לא מסוגל להמשיך לשתות

שאלו אותו החברים איך יכול אתה לקיים מצוות מרור בליל הסדר

והרי לפי מנהגינו אוכלים ירק מר מאוד לקיום המצווה

אמר להם תאמינו לי

ערבה עלי אכילת מרור כאילו אני אוכל מיני מתיקה

כי חביבה עלי מצוות השם

ובפרט מצווה כזאת שנוהגת פעם אחת בשנה עד שכל מר הופך בעיניי מתוק

ורמז יש לדבר אומר הבן ישחי

כתוב בפרשת אמור בתחילת מצוות המועדות

וידבר אדוני אל משה לאמור

דבר אל בני ישראל

ואמרת עליהם

מועדי אדוני אשר תקראו אותם מקראי קודש

אלה הם מועדיי

מה זה לאמור?

וידבר אדוני אל משה לאמור

המילה לאמור מתחלקת לשניים

לאמור זה לא מר

כאשר בן אדם קיים את ציווי השם מרור

הופך למתוק

השינה בסוכה קלה

כל המצוות הנוהגות במועדים הם לא מר

יש בהם מתיקות

לכן כתוב וידבר אדוני אל משה לאמור לא מר דבר אל בני ישראל כל המועדים

צריך להשתדל

להתחזק בקיום מצוות סוכה כהלכה

גם בנוגע לשינה בסוכה

נזכור מה שאמרו חכמים

כל המקיים מצוות סוכה קלקטה הקדוש ברוך הוא שוחח עליו בעולם הבא

מתי? ביום הדין הגדול

שזה הכי מפחיד

זה אחרי תחיית המתים

מאז היום שקובע את המצב שלך לנצח

מה כתוב על היום הזה? כי יצפנני בסוכו ביום רעה

ועושה לו מחסה מפני המזיקים

שנאמר בעברתו יאסך לך

יאסך מלשון סוכה

‫אז כך,

‫ותחת כנפיו תחסה,

‫והקדוש ברוך הוא יושיב אותו ‫בסוכת עורו של לוויתן.

‫אז צריך לעשות את המאמצים ‫לקיים את המצווה הזו,

‫בדיוק כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה, ‫וכמו שהחכמים קבעו.

‫אין קושי, לאמור, לומר.

‫צריך להודות להשם שהביא לנו ‫מצוות כאלה שמשוחחות עלינו ‫ביום הדין הגדול.

‫יש לנו מצווה שמשוחחת עלינו ‫ביום הדין הגדול.

‫תשמעו את הקלטת שלי, ‫חמשת העולמות, ‫שם אני מסביר מה זה יום הדין הגדול.

‫זה לא פשוט לעבור את זה.

‫אז לכן כל אחד ייקח את הכול ‫ויעשה בשמחה, ‫כמו שאנחנו רגילים.

‫עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה, ‫עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה. ‫בואו לפניו, לפניו בירמנה. בואו לפניו, spikes. ‫בואו לפניו בירמנה. ‫ושמחת?

והיית אשמח ושמחת בחגיך והיית אשמח ושמחת בחגיך,

והיית שמח לגדומה, ושמחת בחגיך,

והיית שמח לגדומה, ושמחת בחגיך,

והיית שמח, ושמחת בחגיך,

והיית שמח, ושמחת בחגיך,

‫והייתך שמח, על הדומבה. ‫-לשמחת בחגיך, והייתך שמח. ‫-סכולה שונים רבות ומועדים טובים.

‫מועדים לשמחה וחגים זמנים לססון.

‫הרי אני מחווה לקיים אצל חכמים דאורייתא, ‫ושמחה דאורייתא, ‫גומר נפשי שעשה דאורייתא, ‫כבד את אבינו תמידה דאורייתא.

‫לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא, ‫לעשות נחת רוח לתנא הקדוש, ‫יהיו שפתותיו דומבות בקבד.

‫ריבי חנניה אומר עכשיו, ‫לרשום ברוך הוא לכבוד ישראל ולכבי כוח.