למה נקרא עשו אדום

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום לרפואה מהירה של שושנה זינגר בת עידה ותוך שאר חולי עמו ישראל מהירה אמן

לעילוי נשמת רונית בצלם

מידות טובות הנחלת, קשיים רבים הנחלת,

מתה טהורה וזכה, אהובה ואוהבת.

בינתך ורוחב ליבך ילוו אותנו לנצח, נוחי על משכביך,

מחכים לשוביך,

תהי נפשך צרורה בצמנו חיים, אמן.

אמן.

יפה, התחילו הספדים פה.

לעילוי נשמת עליון בין חיים ומרים,

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים,

יזכה לחיי העולם הבא,

וישוב אלינו מהירה בתחיית המתים, אמן.

אמן.

מרדכי בן תמר,

יזכה לזיווג הגון,

ישאר את נשמתו מהרה,

יקימו בית נאמן,

לעבודתו יתברך מהרה, אמן.

אמן.

למה נקרא עשיו אדום?

על שמו יש מלכות אדום,

היא אשת טראמפ, שהוא גם כן אדום.

אדומי כזה, קצת ג'ינג'י כזה, משהו.

אז כתוב, העצה הראשון אדמוני,

זו סיבה אחת.

סיבה שנייה, הלחיתני מן האדום האדום הזה כי עייף אנוכי.

מה נראה יותר בעל חשיבות?

לכאורה, לעיתני,

זה אירוע חד פעמים.

ילד בן חמש עשרה בא, תאב למאכל.

אז זה בסדר, נו, אבל זה שהוא נולד אדמוני,

זה נראה משהו יותר רציני בשביל שיקראו לו אדום, נכון?

אבל התורה מודיעה לנו חד משמעית שהסיבה שהוא נקרא אדמוני ואדום,

לא אדמוני,

אדום,

בגלל האדום, האדום הזה.

זאת אומרת,

זה לא היה מקרה חד פעמי.

זה לא היה עניין של צבע.

זה המהות של עשיו וזה המהות של האומה שלו,

רדיפה אחרי החיצוניות, אחרי האטום, אשר רואים בעיניים.

יש חידוש נפלא.

איך זה יכול להיות שהוא בא ואומר אל עיתני נא?

ממתי הוא מדבר בלשון נא, בלשון בקשה?

יקום אבי ויאכל.

ככה הוא בא אל אבא שלו יצהר.

אז מה פתאום פה אומר אל עיתני נא?

אז בדרך כלל העדשים האלה שהם אכלו בת חליים אדומים,

כשמבשלים אותם מאוד,

אז הם הופכים להיות ירוקים.

והוא בא והוא ביקש אל עיתני נא מן האדום

אני רוצה לאכול אותו נא.

נא. לא מבושל, אדום.

לא מחכה שהוא יתבשל להיות ירוק.

אה.

ישר, יא.

זה האיש.

אומרת המשנה.

חמישה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי,

ואלוהן רבי אליעזר בן אורקנוס,

רבי יהושע בן חנניה,

רבי יוסי הכהן,

רבי שמעון בן נתנאל ורבי אליעזר בן ערך.

אמר להם,

צאו ראו איזוהי דרך ישרה שידבק באדם.

רבי אליעזר אומר עין טובה,

רבי יהושע אומר חבר טוב,

רבי יוסי אומר שכן טוב, רבי שמעון אומר הרואה את הנולד.

רבי אליעזר אומר לב טוב.

אז כולם מודים שצריך מידות טובות,

והשאלה מהי המידה והנהגה הטובה

שאם אדם יאחז בה בשלמות,

דרכה יגיע לשאר המידות הטובות.

אמר להם רבן יוחנן בן זכאי, רואה אני את דברי רבי אליעזר בן ערך,

שבכלל דבריו דבריכם.

מה הוא אמר? לב טוב.

טוב,

אבל מה זה המעלה הזאת שאומר רבי שמעון,

הרואה את הנולד?

זה מעלה של חוכמה.

איזה הוא חכם?

הרואה את הנולד.

מה זה העניין למידות והנהגות טובות?

מה שייך לומר עליה שהיא מידה טובה והיא עיקרית,

ושהיא טובה לשאר המידות הטובות.

טוב, ממשיכה המשנה.

אמר להם, צאו וראו, איזוהי דרך רעה שהתרחק ממנה האדם.

רבי אליעזר אומר, אין רעה, רבי יהושע אומר, חבר טוב, חבר רע, רבי יוסף אומר, שכן רע.

ורבי שמעון אומר, הלווה ואינו משלם.

אחד הלווה מן האדם כלווה מן המקום ברוך הוא, שנאמר,

נובל רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן.

ורבי אליעזר אומר, לב רע.

אז כמו שהקשינו על דברי רבי שמעון לגבי מידה טובה שידבק באדם,

יש להקשות גם לגבי דרך הרעה

שהתרחק ממנה האדם.

עין רעה, חבר רע, שכן רע, לב רע,

זה הנהגות ומידות רעות.

בטח שאתה רואה להתרחק מהן.

אבל מה שייך לכאן, לווה ואינו משלם.

אדם הזה הוא רשע וחוטא.

למה דווקא את זה נקט רבי שמעון?

יש עוד חטאים רבים.

ויש להקשות.

כל אחד אמר את ההיפוך

של המשנה, של המידה הטובה,

אמרת ההיפוך במידה הרעה.

עין טובה, עין רועה, שכן טוב, שכן רע,

הכל הולך הפוך.

אבל מה זה הרואה את הנולד,

ומה זה ההיפוך שלו?

לווה ואינו משלם.

איפה ההיפוך?

טוב

בואו נלמד עכשיו מה ההבדל בין צדיק לרשע.

יש שסוברים שצדיק זה אדם,

הוא לא חושב על עצמו, הוא לא אוהב את עצמו,

שדפן, מתנזר מתענוגות העולם.

לעומתו רשע זה אדם שרק חושב על עצמו, אוהב את עצמו.

סנדוויש, אנוכי.

כל ימיו עסוק במילוי צרכים מתאוות.

אבל זה טעות.

למה?

כל אדם אוהב את עצמו. אין בן אדם שלא אוהב את עצמו.

זה לא קשור אם אתה צדיק או רשע.

מי שלא אוהב את עצמו צריך פסיכולוג.

הקדוש ברוך הוא טבע בבן אדם

תכונה טבעית של אהבה עצמית, זה לא פסול.

אדרבה, הקדוש ברוך הוא רוצה שהאדם יאהב את עצמו.

והאמת שהצדיקים אוהבים את עצמם יותר מהרשעים.

יותר מהרשעים.

אז מה ההבדל בין צדיק לרשע?

ההבדל, הרשע אוהב את עצמו,

הוא חושב אבל רק על הרגע.

הוא לא עושה חשבון של מחר.

הוא אוהב את עצמו עכשיו,

עכשיו.

אכול ושתו כי מחר נמות.

לעומת זאת הצדיק אוהב את עצמו והוא חושב על מחר,

על העתיד, על העולם הבא.

מוותר על חיי הרגע לטובת חיי הנצח.

זה נקרא אוהב את עצמו.

דוגמא מהחיים,

שניים מעשנים עשרות שנים,

והגיעו לגיל 50, בגיל

גרם שהגוף התחיל לחרוק,

בקושי עולים במדרגות, נשימה כמעט בלתי אפשרית,

אחרי צילומים הריאות אכולות,

כתמים שחורים מהניקוטין,

והרופא מצווה עליהם להפסיק מיד

את העישון, אם לא, ימותו.

כמובן ששניהם מיד הפסיקו.

יהודי אחד מהם החזיק מעמד כמה חודשים, יום אחד הוא סעד אצל חבר,

החבר הוציא סיגריה ככה, מעשן להנאתו,

והמסוכן אמר, נו נו,

סיגריה אחת לא יקרה שום דבר, מזה לא מתים.

אבל הוא לא ידע שהאומנות של יצר הרע אומר לו היום עושה כך, ולמחר עושה לו כך וכך.

וככה הוא התחיל לעשן בחזרה, והוא מת.

ביי.

השני שמע לרופא ולא התפתה אפילו פעם אחת, והאריך ימים, וזכה לראות נכדים ונינים.

טוב,

אז מי אהב את עצמו יותר?

זה שחזר לעשן, או זה שהפסיק?

יש שיאמרו שהראשון,

הוא אהב את עצמו ממש, כי הוא לא יכול היה לוותר על הסיגריה.

אבל הוא מת.

והשני אהב את עצמו ולכן נשאר בחיים.

מה ההבדל ביניהם? זה חשב על הנאת רגע,

הוא לא יכול לוותר על התענוג,

והשני חשב עליו מחר. זה ההבדל בין צדיק לרשע.

אחד דואג להיום בלבד,

והשני דואג למחר-מחר.

עכשיו נחזור למשנה.

אמר להם, צאו וראו, איזוהי דרך ישרה שידבק באדם.

רבי שמחון אומר, הרואה את הנולד.

זו המידה

והאמצעי הטוב, החשוב לעבור את החיים בשלום.

כל פיתוי שבו יצר רע מציע לך עכשיו, עכשיו,

תעצור ותגיד לו, אני רואה את הנולד.

אני חושב מה התוצאות וההשלכות של הדבר שאתה מציע לי.

זאת אומרת, אני דואג

לחיי העולם הבא.

אני אוהב את עצמי, אני רוצה להמשיך לחיות לנצח.

לפני כל פעולה,

כדאי לך לבדוק אם כדאי או להימנע.

אל תתייחס להנאה רגעית, תביט לטווח הרחוק.

מה יצמיח לך מן הפעולה הזו בעתיד?

עוד שואל רבן יוחנן,

איזוהי דרך רעה שהתרחק מן האדם?

מה אומר להם רבי שמעון?

הלווה ואינו משלם.

זה רע מאוד,

לווה ואינו משלם.

ומאיפה מביא אסמכתם? הפסוק.

לווה רשע

ולא ישלם.

אה,

בשעה שהוא לווה הוא לא רשע.

לווה ולא ישלם, תגיד, רשע.

אבל כבר שהוא לווה הוא רשע.

למה הפסוק קורא לו רשע בשעה שהוא לווה?

אלא יש שני סוגי לווים.

שני סוגים שלא פורעים

את האלמאה.

אחד לקח הלוואה להרחיב את העסקים.

ולא הצליח בפרשת רגל.

והוא לא יכול עכשיו לפרוע הלוואה.

הוא לא רשע.

הוא אנוס.

הוא לא התכוון לא לשלם.

אבל יש אדם שההוצאות החודשיות שלו

עולות על ההכנסות והוא באובר כל הזמן.

הוא הולך לוקח הלוואה,

והוא לא יודע מאיפה לשלם.

הוא יודע שאין לו לשלם.

אז בשעה שהוא לווה הוא כבר רשם.

עכשיו, איזה מידה חסרה לו?

הרואה את הנולד?

אם הוא היה רואה את הנולד ונוהג בתבונה,

אז היה מצמצם בהוצאות ולא מגיע לאובר, אלא אוכל לפי מה שיש.

ואז לא היה מינוס תופח.

אבל הוא לא רואה את הנולד, הוא חי בלי חשבון,

מבזבז כספים, תענוגים,

יש לו כרטיס אשראי,

מגהץ כל היום.

איי, איי, איזה לווה רשע ולא יישנה.

אבל התנא ממשיך ואומר,

אחד הלווה מן האדם כלווה מן המקום ברוך הוא.

וואו.

וואו.

מה ההשוואה?

העולם הזה הוא גמילות חסדים גדול.

החנות פתוחה,

והחנווני מקיף,

והפינקס פתוח,

והיד כותבת.

וכל הרוצה ללוות יבוא וילווה.

וואי, וואי, וואי.

יצר הרע מציח, תראה, תראה, תראה, עולם ומלואו.

והבן אדם לא וואי רשע ולא יישלם.

הוא חי בלי חשבון.

הוא לא דואג איך יישלם.

עכשיו הוא נהנה

גם מהעבירות,

ובעתיד הוא יסבול סבל נורא.

אני המינוס מינוס, אצלו תופח עוד עבירה ועוד עבירה.

יש לו בנק רוחני,

והחוב קיים,

והלוואה לא נמחקת, הפנקס פתוח.

וואי,

אומר רבי שמעון,

המידה הטובה והחשובה בחיי אדם זה לראות את הנולד,

לחיות עם חשבון רוחני.

המידה ההפוכה זה לא בא ואינו משלם.

לווה מן האדם כלווה מן המקום אתה לא רואה את מה שייוולד לך ברוחניות

ואתה יודע כשאתה לווה עכשיו לא תוכל לשלם

אתה לא עומד בפיתויים של היצר ואתה כבר נקרא רשע

טוב עכשיו אנחנו עוזרים לעשו הרשע

אברהם

היה הדמות הנחרצת בעולם

פרעה מלך אדיר

אמר על ביתו הגר מוטב שתהיה ביתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר

כשאברהם מת ירדה חשיכה לעולם הוא גייר אלפים ורבבות קירב את הבריות לאמונה

וכשהוא מת כולם שרונים באבל

מוטל על הארץ עטוף בטלית נרות דלוקים סביבו

כולם אומרים תהילים בבחיות

נשארו לו שני נכדים

שאמורים ללכת בדרכו יעקב ועשו

יעקב מתאבל על הסבא

מכין מאכלי אבלות

לעומתו עשו אדיש

כשהוא מת נמצא בשדה

ממשיך את החיים כרגיל לצאת ציד וללכת מאישה לאישה

ודרך הטבע כשמת אדם גדול קרוב משפחה סבא גדול

זה מעורר את הנפש לתשובה לחשבון נפש

עשו נשאר כמו שהיה בלי שינוי

בעוד באותו יום עבר חמש עבירות

שב הביתה עם בגדי ציד ועם מגפיים גסים ומגושמים

כולם אבלים ובוכים

והוא מתעלם

הוא עייף ורעב נכנס ישר למטבח

מריח את התפשיד פותח את הסיר ורואה מזיד עדשים

אלעיתני נא הוא אומר ליעקב תשפוך את הסיר ישר

לתוך הגרון

גמל

מן האדום האדום הזה אני לא רואה כלום

רק אדום

אומר לו יעקב

לא סתם השקעתי עבודה רבה אבל אני רוצה תועלת רוחנית

‫אך היום את בכורתך לי.

‫הוא לא ממין עשה מה יעקב עושה עניינה בכורה.

‫מה זה בכורה לעומת

‫האדום האדום הזה?

‫הוא אומר, הנה אנוכי הולך למות, ‫ולמה זה לי בכורה?

‫וויאמר יעקב אישה ועלי כיום,

‫ויישבע לו,

‫וימכור את בכורתו ליעקב.

‫כתוב שיעקב נתן לו לחם מונזיד עדשים.

‫הוא לא ביקש לחם.

‫למה הוא נתן לו לחם?

‫כי כשהוא בא עייף,

‫הוא עומד למות.

‫הרעב הזה,

הוא הולך למות.

‫אם הוא יישבע לו במצב כזה, ‫אז השמועה לא תתקיים, ‫כי הוא היה הולך למות.

‫הוא נותן לו קודם לחם

‫שיחזור לעצמו, ‫שלא יוכל להגיד, ‫אני לא הייתי בהכרה.

‫ואחרי זה נתן אותנו לזיד עדשים.

‫כתוב, ויאכל וישט, ויקום וילך.

‫לא אכפת לנו אם הוא קם והלך? ‫מה זה מעניין אותנו?

‫ויאכל וישט, ואיבז את הבכורה, ‫מה אכפת לנו?

‫הוא אומר, לא, ויאכל וישט.

‫הוא לא רק גם שתה גם יין.

‫עכשיו יש שאלה,

‫כמה יין הוא שתה? ‫אם הוא שתה הרבה יין, ‫הוא שיכור כמו לוט, והוא הולך ככה, ‫אז השבועה לא תקפה,

‫כי הוא לא בהכרה.

‫אבל הפסוק אומר, לא, ויקום וילך. ‫הוא הלך נורמלי, רגיל, כמו כל בן אדם,

‫אז השבועה עדכם.

‫אז אחרי ביצוע העסקה כדת וכדין,

‫יעקב אבינו נותן לעשו,

‫יעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים, ‫מעשו שמח על העסקה, ‫ויאכל וישט, ויקום וילך, ‫ויבז עשו את הבכורה.

‫ואז הוא קורא לכל החבר'ה הארכי פרחי שלו, ‫וחוגג איתם את עסקת חייו,

‫בא ומלגלג על האח עם הסטנדר הזה, ‫שכל היום מתנדנד.

‫תראה מה זה,

‫בכרתי לו קשקושים, מילים, מילים, ‫אמרתי לו, קח את הבכורה וזה וזה, ‫בינתיים אכלתי סיר מלא.

יא ביי ביי.

זאת אומרת הוא לא מאמין לא בעולם הבא לא גן עדן לא כלום שום דבר זה הכל שטויות זה דיבורים בעלמא תן לי אוכל תן לי כסף תן לי נשים תן לי זה אני מאמין הנאות העולם הזה הוא לא רואה את הנולד הוא רשע הוא לובה רשע

ולא ישנות

אבל האם באמת הוא לא הכיר בעולם הבא והכל

האם באמת הבכורה הייתה

לא חשובה בעיניו?

אז למה שהוא לקח לו את הבכורה הוא בכה

אצל יצחק אמר לקח את בכורתי ואת בכורתי לקח

מה זה עברו 48 שנה

מה לא?

מה נזכרת בזה?

שכחת שתקעת גרפס ואמרת ואיבז את הבכורה?

מה קרה?

אז הוא העריך

אבל הוא לא יכול לעמוד מול הנאת הרגע עכשיו עכשיו בשביל זה הוא מוכן למכור את העולם הבא זה מה שעושים הרשעים כל הרשעים שמסתכלים על הרגע ולא מסתכלים אחר כך הם מתחרטים עוברים עשרות שנים מה עשיתי מה עשיתי

תמבלו לו הרואה את הנולדים

זה העניין

והוא צועק צעקה גדולה ומרה ויצעק צעקה גדולה ומרה אתם יודעים איזה צעקה או צעקה?

הוא פתאום הבין שהוא הפסיד לו בין כל זרעו עד סוף הדורות את הבכורה

יעקב נענה שגרם לו

את הצעקה הזאת ושולם לו אצל מרדכי היהודי

ויזעק זעקה גדולה ומרה בדיוק אותו דבר

על מה?

להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים

אותו

אותו

צער

באותה זעקה

כמו שזעק מרדכי והבין שהעם היהודי הולך להיות מחוסל ביום אחד

ככה זעק עשיו

כי הבין שהוא הפסיד לכל הדורות הבאים שלו

אבל כשהוא עמד מול האדום-אדום הזה הוא לא יכול,

הוא לא יכול,

לא יכול. תראו את אלה של מוצאי שבת,

מכירים את אלה של מוצאי שבת?

שהם כבר רועדים ככה שהסיגריה מתי תגיע מתי?

‫היא צריכה כבר שבת, ‫שלוש כוכבים בינוניים.

‫וואי, וואי, וואי, כאן אני...

‫סיגריה הכי מסריחה ‫שיכולה להיות זה במוצאי שבת.

‫והוא מחכה לזה, אתה מבין?

‫זה כתוב, וי נפש,

‫או וי נפש, היא הולכת. ‫והוא אומר, וי נפש.

וי נפש.

‫איי, איי, איי, לא יכולים. ‫ואז נדלקת ריאות, ‫ואחר כך נהיה סרטן ריאות והכול, ‫והוא לא יכול להפסיק.

‫תאווה של סיגריה, מה זה סיגריה?

‫מה זה סיגריה?

‫אז איזה מין הנאה הזו? מסריח. איפה?

‫אז רואים שהוא נקרא

‫אדום

על שם זה,

‫שהוא לא יכול לעמוד מול תאווה ‫ברגע האמת.

‫והוא מוותר על כל חיי עולם הבא ‫בשביל לראות את הרגע הזה,

אינו רואה את הנולד.

‫זו מידה,

‫זו לא רק חוכמה לראות את הנולד, ‫איזה הוא חכם. זו מידה גם.

‫מידה שאדם מפקיר את כל ההמשך בשביל הנאת ריאות.

‫והוא נקרא לוהה רשע.

‫הוא יודע שאין לו מאיפה להזיז, ‫אבל אתה עושה עבירות, עבירות, ‫מאיפה תחזיר?

‫אז לכן האדם צריך לדעת, ‫אתה רוצה להיות עשן

‫או אתה רוצה להיות יעקב?

‫זה תלוי.

‫וזה תלוי ברואה את הנולד

‫ובלווה רשע ולא ישלם.

‫עכשיו תבדקו את עצמכם,

‫איפה אתם מרגישים שאתם שייכים יותר,

‫בצד הזה או בצד הזה?

‫שיהיה לכם כל טוב.

‫בהצלחה.

ביי.

‫הרי

‫כן, חכמי נעמסו חכמי נשוות חכמי.

‫עוד אוהב.

‫שיש עושה דורת לקבל את המקום הזה.

‫לעשות נעת רועה לגבי וחמורות.