מיקס קליפים 4 שעות [2019]

לקט חוזרים בתשובה- חלק א':

יהודיה יקרה אומרת: "רציתי להגיד לך תודה! באופן אישי, ה' יברך אותך בכל הברכות"

הרב: "אמן!"

- "הצלת אותי! ואת הנשמה שלי! כבר שנים, אני כל הזמן מתחזקת, בזכותך!"

הרב: "מתי חזרת בתשובה?"

יהודי יקר מהקהל משיב: "שנתיים".

הרב: "רק שנתיים? אתה נראה טוב, בלי עין הרע, ואיפה זה היה?"

היהודי משיב: "טוב, זה מההרצאות מהאינטרנט".

הרב: "אה.. ישירות דרך האינטרנט? תראה איך הגויים עבדו בשבילנו (ארגון שופר- ארגון להפצת יהדות) אני אומר, זה לא יאומן!".

יהודי יקר אומר: "אני חזרתי בתשובה, לפני שנתים 2(2 וחצי, בזכות הרב!".

יהודיה יקרה אומרת: "גם כן אני חזרתי בתשובה, וזה- הכיסוי ראש שעל הראש שלי, זה מכבודו לפני שנתיים". 

יהודיה יקרה אומרת: "אני קודם כל מודה לך, שבזכותך- לקחתי כיסוי ראש".

יהודיה יקרה אומרת: "שתהיה לנו בריא (כבוד הרב שליט"א)"

הרב: "אמן!".

היהודיה משיבה: "אמן".

ועוד מוסיפה: "בבית, אתה כל הזמן נמצא בבית, ב"ה"

הרב: "גם על הראש"

האשה: "אז רציתי. . זה (הכיסוי ראש) קבלתי פה.. הכיסוי ראש".

הרב: "אשריך!".

יהודיה יקרה אומרת: " עלינו לפני שלוש (3) שנים מקנדה, ב"ה, ואתה שיחקת תפקיד מאוד גדול בחזרה בתשובה שלנו".

יהודיה יקרה אומרת: "זה בזכותך! בזכות ההרצאות שלך! אנחנו שמעים את זה, עשרים וארבע (24) שעות. זה החמצן שלנו בבית".

הרב: "ב"ה".

היהודיה היקרה משיבה: "בלי זה, אין חיים בבית!"

הרב: "זה חיים!!"

האשה מוסיפה: "זה הילד שלי (עומד על ידה) אפילו על הבוקר, שש (6) בבוקר, מפעיל אותך!"

הרב: "ב"ה".

יהודיה יקרה אומרת: "אני כאילו.. אני שומעת, כל ההרצאות שלך אני שומעת".

"וכבר שלוש פעמים חלמתי אותך בחלום, אתה.. "

הרב: "מה קורה פה, בבת ים?"

האשה: "אני מאוד אוהבת אותך, כבוד הרב". 

יהודי יקר אומר: "כבוד הרב, קודם כל, כולנו פה אוהבים אותך, ובאמת אפשר להגיד: 'מעריצים אותך!' אני אישית, רואה שיעורי שלך, ומתחזק מאוד".

יהודי יקר אומר: "אני עד לפני שנה, הייתי חילוני לחלוטין! אני ואשתי, ובזכות ההרצאות של כבוד הרב שראיתי, ו.. הרבה דברים שגם שחוויתי בחיי, והרבה ניסים, שהוכח לי מעבר לכל ספק: כי הקב"ה איתנו. אני רוצה להגיד לכולם, כי זו אמת! ותאמינו בה'! כי: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד לה) ותודה רבה לכבוד הרב, שזיכה אותי ואת אשתי".

הרב: "תודה, תודה".

יהודי יקר אומר: "וקודם כל תודה רבה בשל כל עם ישראל על כל המסירות נפש שאתה עושה למענינו. ש-ה' יצליח אותך בכל!"

אשה יקרה אומרת: "רציתי להודות לך שאתה פתחת את הלב שלי לחזור בתשובה"

הרב משיב: "ברוך ה'! תתמידי ותעלי מעלה מעלה!".

אשה יקרה אומרת: "לפני שנה ברכת אותי בזיכוי הרבים, היינו קבוצה מאוד קטנה. והברכה של כבוד הרב כנראה עובדת מאוד חזק בשמים, והיום היא הגיעה מקבוצה מאוד קטנה למאה שמונים ושמונה (188) בנות!".

הרב משיב: "ב"ה".

בחורה יקרה אומרת: "היתה לי דלקת גרון חריפה מאוד, והרב ברך אותי, וממש יום למחרת קמתי כאילו כלום לא היה לי בגרון. ויום לפני זה פשוט לא יכולתי לבלוע כלום; לא את הרוק. כלום. פשוט בקושי יכולתי לדבר. ויום למחרת, כאילו לא היה לי שום דבר בגרון. זה היה ממש נס!"

הקהל: מוחא כפים.

יהודייה יקרה אומרת: "שנה שעברה הייתי מונשמת כמה חודשים. אני רואה את ההשגחה של בורא עולם כל הזמן".

הרב משיב: "ב"ה".

היהודיה ממשיכה ואומרת: "ואני רוצה להזכיר לך, שלפני שמונה עשרה-תשע עשרה (18-19) שנה, אתה נתת הרצאה גדולה בבניני האומה".

מעבר לקליפ של ההרצאה בבני האומה: 

מנחה: 'הרב אמנון יצחק שליט"א (הרב נכנס לאולם) מזכה הרבים'.

הרב: "מוכרח שיש בורא לעולם, לוגית! אם יש משהו שיכול לסתור את מה שאמרתי, אשמח לשמוע"

היהודיה ממשיכה ואומרת: "ומאוד רציתי לקבל אז מטפחת, אבל אני לא עליתי לבמה כמו כולם (לבמה בכנס בבניני האומה). ומטפחת שלך הגיע אלי באוויר (ברקע נראה הרב מחלק כיסויי ראש, ציציות וכיפות לקהל הרחב שהגיע) אל הראש ואתה ברכת אותי ברמקול: 'שאני אזכה להתחתן'. והיום אני 'סוגרת מעגל'. ב"ה אני עם בעלי פה. התחתנתי בדיוק שנה אחרי שברכת אותי. ואני רוצה להודות לך על החיזוק ועל כל מה שאתה עושה. ה' יאריך ימיך בטוב ובנעימים".

הרב: "אמן, וכן את, וכל הקהל"

הקהל: מוחא כפים.

יהודי יקר אומר: "היום לפני שנה קיבלתי 'אירוע מוחי' קשה מאוד, וב"ה אני פה, נתת לי לגרוס את הש"ס, אם אתה זוכר?

 הרב: 'כן!'

היהודי: ב-2009 וסיימתי אותו ב-2012, פעם שניה (2). הפסקתי אותו בדיוק בגלל האירוע המוחי, ואני עוד מעט אסיים אותו, בע"ה, עוד פעם". 

הרב: 'ב"ה, אשרייך!'

היהודי: "מה שחיזק אותי, באמת, מה שחיזק אותי בתקופה הקשה הזאת של ה'אירוע המוחי' זה הסרטונים שלך, שאני עוקב אחריהם הרבה. באמת, הסרטונים שלך חיזקו אותי. ו... אני חושב שזה גם חלק ממך שהתרפאתי גם. כל מה שנתת לי ללמוד, ולקרוא ולעשות, אני ממשיך עם זה, וברכת את אשתי לפני, בשנת 2009. ורציתי, אמרתי את זה גם בהרצאות הקודמות שהיא היתה עם 'אסתמה' מאוד קשה, היא יותר לא לוקחת בכלל, בכלל. ברכת אותה. לא משתמשת בכדורים. הכל התרפא, ב"ה"

הרב: 'ב"ה.'

היהודי: "בזכות התפילות והברכות שלך" 

הרב: 'ב"ה'.

הקהל: מוחא כפים.

היהודי ממשיך ואומר: "הרב עושה פה עבודה, זה רשום פה (על השולחן מקדימה של הרב: 'מיליון חוזרים בתשובה') אני אומר את זה כל יום : כבר ארבעים (40) שנה הוא מזכה אותנו, בכל העולם ובארץ ומחזיר בתשובה גדולה. אני חושב שמגיע לו על זה כפים אדירות, באמת".

הקהל: מוחא כפים.

 

מעבר לקליפ נוסף: 'הזכות בארגון הרצאה':

הרב: מי שאירגן את ההרצאה הזאת, זכה בגדול. כי כל השינוי שיחול בכם וכל המצוות שתעשו והכל, אתם תזכו וגם הוא יזכה. אדם שמארגן הרצאה, הוא בטוח 'בן העוה"ב!'. 

ורבי עקיבא אמר על הבן שלו: 'שהוא בן העוה"ב, בגלל שזיכה את הרבים'. 

זאת אומרת, הבטחה: 'מי שמזכה את הרבים, מי שעושה הרצאה, הוא בן העוה"ב. 

עכשיו, לא כל אחד יכול לעשות הרצאה, אני יודע. אבל יש אפשרות למי שלא יכול לעשות הרצאה שכולה הזכויות שלו: להיות שותף ב'קרן הרצאות'. זאת אומרת, זה קרן ששמים שמה חמש מאות (500) שקלים. אתה יש לך מניה בקרן. ועושים מהכסף הזה הרצאות. מי שלא יכול להשלים הרצאות, וכו' וכו', אוספים ועושים מזה הרצאות. ויש לך חלק יחסי כנגד החלק ששמת לזכות ל'חיי העוה"ב'. זאת אומרת, כל בן אדם יכול להיות בגדר 'מזכה הרבים' - שיהיה לו חלק לעוה"ב. כל מילה שאני אומר היא כתרי"ג (613) מצוות, על פי הדין. כל מילה של תורה. תורה שקולה כנגד כל המצוות, תרי"ג. אז, תארו לכם כמה מצוות יש לי שזכה שההרצאה נעשתה על ידו.

כמה דיברתי, כמה אני אחזור על זה בשידורים חוזרים, כמה אנשים ישמעו, תכפילו בתרי"ג. חוץ מאם ישתנו במעשים; ישמרו שבת; וישמרו טהרה; וישמרו, וישמרו, וישמרו, הכל! הם וזרעם, עד סוף הדורות, של מי שהשקיע. 

שאלה מהקהל: "מה, מה שכרו של אדם שמארגן הרצאה?"

הרב משיב: "בן העוה"ב!"

היהודי ממשיך ושואל: "ומה שכרות של אחד שתורם להשכיר את האולם?"

הרב משיב: "בן העוה"ב!"

היהודי ממשיך ושואל: "ו.. אלה שעוזרים, ותולים מודעות, ומסיעים בכל מיני..?"

הרב משיב: "בן העוה"ב!"

הרב ממשיך: "עכשיו, רבי עקיבא אומר: 'שמי שמזכה את הרבים הוא בן העוה"ב'. אז לכן, אין לך יותר מזה, זה 'גָרָנְטִי' (ערבות, אחריות)"

 

קליפ: 'חוזרים בתשובה':

הרב: מי רוצה לעשות תשובה שירים את היד?

רוב הקהל מרים את היד גבוה.

בחורה יקרה אומר: "אני חוזרת בתשובה אמיתית, מעכשיו!".

יהודי יקר (נראה כחלק מצוות ההפקה של האירוע) אומר: "אני חוזר בתשובה אמיתית, עכשיו!".

יהודי יקר אומר: "תשובה אמיתית, היום!".

יהודי יקר אומר: "אני חוזר בתשובה!".

אשה יקרה אומרת: אני חוזרת בתשובה".

וברקע נראים עוד יהודים ויהודיות יקרים מהקהל שחוזרים בתשובה.

יהודיה יקרה אומרת: "אני חוזרת בתשובה!"

יהודי יקר אומר: "אני חוזר בתשובה אמיתית, היום!".

ילד חמוד נעמד ואומר: "אני חוזר בתשובה אמיתית, היום!".

הרב: "מי שברך אבותינו הקדושים... אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, וכל הקהילות הקדושות והטהורות, הוא יברך את כל מי שחזר בתשובה אמיתית שיחתם בספרן של צדיקים גמורים".

הקהל: 'אמן!'

הרב: "יזכה לכל הטובות, בעוה"ז ולעוה"ב"

הקהל: 'אמן!'

הרב: "וישפיע על אחרים ללכת בדרכו האמיתית"

הרב: 'אמן, כן יהי רצון!'

חלוקת ציציות, כיפות, כיסוי ראש, ספרים ומארזי דיסקים לזיכוי הרבים:

ברקע נראה:

- בחורים לוקחים ציציות.

- חלוקת ספרים.

- כיסויי ראש.

- עוד ציציות.

- כיפות.

הקהל מתרגש ובהמוניו מושיט ידים לקבל את המתנות הנפלאות לעיל, למען שמו יתברך.

 

רחובות – ב' בשבט תשע"ח, 17.01.2018:

אתה אדם! שלמות האדם, זה השגה והכנעה ביחד. אתה צריך לדעת: שאתה בדמות הכסא ('כסא הכבוד') למעלה, נצב שמה. כשתגיע יראו לך, מי אתה היית יכול להיות?! איך התעסקת בקטנות, והחלפת עולם בעולם. איך היית יכול להיות, מה שאתה לא חולם שאתה יכול להיות. 

הגאון מוילנא, אם לא היה עובד על עצמו, לא היה הגאון מוילנא. והוא היה בדרגה שמלאכים ותנאים ירדו ללמוד אתו בעוה"ז. נתאוו המלאכים והתנאים ללמוד אתו פה, בעוה"ז. זה היה רק לפני מאתים חמשים (250) שנה. זה אדם! 

אבל אנשים מתעסקים בהבלים. הוא רוצה 'כּוּרְעִי' (מרק רגל תימני) חתיכה של בשר, זה, פה, שם. שטויות, הבלים, מתעסק בהבלים. תתעסק במה שנכון! מה שראוי! מה שתשאר. מה שאתה תשאר. מה ישאר ממך? מה ישאר ממך בסוף? הרי הגוף-הנגוף יהיה באדמה, יאכלו אותו תולעים. מי יעלה למעלה? הנשמה! מה יש בנשמה? בשר? מה יש בנשמה? רק הדעת האלוקית שה' נתן לך! ומה שאספת! מה אספת? תורה ומצוות! איזה? באיזה רמה? איזה איכות? כמה? כדאי-כדאי אפילו אם לא הייתם מההתחלה בישיבות. גם אני לא הייתי בהתחלה בשיבה. אני רק התחלתי בגיל עשרים וארבע (25)! באיחור מופלג!

ואפשר להספיק המון. לשנות עולם, לשנות עולם, אפשר. אבל עם רצון! עם הבנה שזה התכלית שלך. אבל אם אתה רוצה לטעום, גם מזה וגם מזה ורוצה את זה, וגם את זה, וגם את זה, וגם את זה, אין לך מטרה אחת שאתה מתמקד עליה, לא תגיע לכלום. 

"מִיָּמַי לֹא נִצְּחַנִי אָדָם אֶלָּא בַּעַל מְלָאכָה אַחַת" [יש אומרים, כי הרמב"ם אמר מימרא זאת על הראב"ד (ר' אברהם בן דוד)] - אדם לא יכול גם, וגם, וגם, וגם, אין.

תחליט: אתה רוצה להיות רוחני - רוחני. אתה רוצה להיות גשמי - גשמי. שניהם לא הולכים ביחד. אין 'קומסי קומסה' (בצרפתית: 'comme ce comme ca', בעברית: ככה ככה) אין גם וגם. בסוף לא יהיה לך, לא זה ולא זה. צריך להחליט.

כמה נשאר לחיות? אדם פה עשרות שנים והוא עף מפה. אחר כך, זה נצח! כל מה שהשקעת פה, זה נשאר לנצח. השקעת מעט, זה מה שיהיה לך לעד. השקעת הרבה יהיה לך המון. וכל פעולה קטנה פה, היא שווה שמה (בעוה"ב) לאין ערוך! לאין ערוך. 

נו, באתי גילתי לכם סודות גדולים:

- מי אנחנו? 

- מה זכינו? 

- למה אנחנו קרואים אדם?

- אבל צריך להיות כאלה. 

- בהצלחה!!

 

קרית ים – י' בניסן תשע"ח, 25.03.2018:

- משה נקרא: "עֶבֶד ה"' (דברים לד ה)

- אברהם נקרא: 'עבד ה'' ("אַבְרָהָם עַבְדִּי" בראשית כו כד)

- דוד נקרא: 'עבד ה'' ("דָּוִד עַבְדִּי" תהלים פט כא)

זה המדרגה הכי גבוהה שאדם יכול להגיע. אם אתה לא עבד ה', אתה עבד של יצה"ע, של השטן, של מלאך המוות, שיחסל אותך! אתה העבד שלו והוא גורר אותך כמו כלבלב, עם שרשת של תאוות. ככה הוא גורר אותך, לאן שהוא רוצה, עד שיוביל אותך לקבר, זהו. 

הקב"ה אמר: "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם" (ויקרא כה נה) ולא עבדים לפרעה, ולא עבדים לנבוכדנצר ולא לסנחריב, ולא כל הרשעים בעולם. למה לכם לַחְטֹא כלפי? למרוד בי? שאני אמסור אתכם ביד האויבים שילקו אתכם. בשביל מה? תהיו ילדים טובים, "בָּנִים אַתֶּם לה'" (דברים יד א) כבדו את אבא 'אבינו מלכינו' אתן לכם כל טובות שבעולם, רק תשמרו על קשר. 

תעשו מה שאני מבקש. לא בקשתי הרבה. כמה מצוות יומיות; פעם בשבוע שבת; שלושה (3) רגלים בשנה; הכנתי לכם ראש השנה ויום הכיפורים כדי לכפר על חטאותיכם, מה שאספתם לא בחכמה, במשך השנה. 

- לא טוב לכם איתי?! מה עשיתי לכם רע? 

- נתתי לכם עינים לראות. אוזנים לשמוע. לב פועם. הכל טוב!

- מה רע לך? למה אתה מורד בי? למה אתה לא עושה מה שאני אומר? 

- אתה רוצה שאני אֶצְבֹּט אותך? אתה רוצה שאני...? אתה רוצה? בשביל מה?

- תהיה ילד טוב!תקבל הכל! קבל יותר ממה שאתה חושב. 

בקיצור, עם ישראל זכה!

- בחר בנו הקב"ה מכל העמים. קרא לנו: "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד כב) "שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" (שמות ז טז). 

זכינו!!!

'הגדה של פסח' אנחנו הולכים להגיד את כל הדברים האלה: 'עֲבָדִים הָיִינוּ... עַתָּה בְּנֵי חוֹרִין'. 

- באמת, בְּנֵי חוֹרִין?

- "אֵין בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה" (משנה אבות ו ב).

מי שלא עוסק בתורה, הוא עבד של יצרו, הוא עדין חמץ. הוא מחובר ליצה"ע. צריך להיות עם היצה"ט, מצה; תשמור על פרופיל נמוך. תהיה ענו. תדע את המעמד שלך. תזכור: שבאת 'מִטִּפָּה סְרוּחָה' ואתה תהיה 'עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה'. (ע"פ משנה באבות ג א) - תזכור שתולעים יאכלו אותך. 

- "מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ (בפני כל אדם) שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה" (משנה אבות ד ד). מי אמר זאת? רבי לְוִיטָס איש יבנה. 

אדם שוכח את זה, מרגיש 'אַבּוּ עָלִי' (חזק, בעל יכולת).

 

נתניה – ז' באב תשע"ח, 18.07.2018

אשה יקרה אומרת: "אני מתמודדת עם אתגר רפואי, כמעט שמונה עשרה (18) שנה, סוג של ניוון שרירים בגפיים. ואני מבקשת את ברכתך לרפואה שלימה, שבעז"ה אני אעמוד.."

הרב שואל : "רגע, רגע, אבל את מוכנה לקבל כל מה שאני אומר או לא?

האשה משיבה: "אני מוכנה לעשות צניעות אבל לא מאה אחוז.. כאילו צניעות.".

הרב: 'למה? למה? את רוצה לְדַדָּהּ (ללכת בצליעה) קצת'?

האשה משיבה: 'לא! לא! מה זה צניעות? גרבים בקיץ?'

הרב: "מה פרוש? אני לא הולך עם גרבים? אני הולך עם גרבים בקיץ".

האשה שואלת: "למה אתה לא נותן לי כיסוי ראש?" 

הרב: 'מי אמר שאני לא אתך לך?'

האשה משיבה: 'אז הכל?'

הרב: 'וודאי הכל את רוצה להיות בריאה בכל?! את רוצה שכל האברים שלך....'?

האשה משיבה: 'אני בריאה, רק הרגלים שילכו קצת יותר, אה...'

הרב:' זה, לא זה! אם את, אם הרגלים חלילה, יחלו יותר, את תשבי על כסא גלגלים'.

האשה משיבה: 'נכון!'

הרב: 'אם תשבי על כסא גלגלים, אז זה כבר אין לך גוף. זה כאילו את מנותק מהחיים וצריכים לגרור ואותך ממקום למקום'.

האשה משיבה: 'נכון!'

הרב: 'זה לא חיים?!'

האשה משיבה: לא, לא, 'נכון!'

הרב: 'יופי! את רוצה להירפא?'

האשה משיבה: 'נכון!'

הרב: 'אז תעשי מה שאני אומר'.

האשה משיבה: 'טוב! תודה! את חוזרת בתשובה שלימה'.

הקהל: מוחא כפים.

הרב: 'את מקיימת את מצוות התורה שחלות על אשת ישראל, ואת תקיימי צניעות גמורה: כיסוי ראש; בגדים צנועים; שמלות, חליפות שמלות, חצאיות ארוכות קצת, ו... גרבים תמיד-תמיד! שרוולים אחרי המרפקים.

ואז ה' אומר: "אה.. את מתקרבת אלי, ביתי שומעת בקולי, אני אשמע בקולה". 

אם ביתי אומרת: "לא, לא עכשיו, לא עכשיו" 

- אז הוא אומר לך: 'גם כן, לא עכשיו, לא עכשיו'.

 'תעשי צעד לקראתו, יעשה שניים לקראתך, תתרחקי צעד (1) ממנו, יתרחק שתים (2) ממך'.

 אומר ה'זוהר' הקדוש, בפרשת נשא: "אמר רבי חזקיה: 'אוי-אוי! לבעל שמניח את אשתו להתראות משערות ראשה חוץ לכיפתה שהיא בתוך ביתה!"

פרוש: אוי לבעל שמניח לאשתו להוציא שערות, חוץ לכיפתה, לא לפאה נוכרית. חוץ לכיפתה, שהיא בתוך ביתה. אוי ואובי אם היא יוצאת ככה לשוק!! היא גורמת שיהיה עניות בבית; שבניה לא יהיו גדולים בדור; גורמת טומאה בבית; זה מה שאומר הזוהר הקדוש, רשב"ע, זה לא צחוק. 

ברגע שאת הולכת עם טפח גלוי ה'סטרא אחרא' מקטרג עליך ואומר: 'תראה, היא לא מכבדת אותך! היא לא שומעת לך! 'היא מורדת בך בפרסיה ואין לעיניה בורא עולם'

איך את רוצה שהקב"ה... מה יגיד לו? לשטן? מה יגיד לו? 

- לא, היא, עזוב אותה! זה חברה שלי.

- מה יגיד לו?

האשה: ממררת בבכי ומקבלת את דברי הרב. ומשיבה:' כן! בורא עולם...'

הרב: 'נכון?'

האשה משיבה: 'חבר הכי יקר שלי.'

הרב: 'נכון! אבל אם את ככה.. אז לא בוגדים בחבר!

האשה משיבה: 'לא...' (ונאנחת...)

הרב: 'לא בוגדים בחבר! אם החבר מבקש משהו, עושים! אם יש בעל... 

האשה: ממררת ממש בבכי...

הרב: 'אז הבעל מבקש משהו, עושים אם אוהבים אותו, אם לא אוהבים אותו, לא עושים'. למה את בוכה? בגלל ש-ה' רוצה שתהי צנועה וצדיקה?'.

האשה משיבה: 'לא! כי אני רוצה לעשות את זה. אבל... אני לא יודעת איך?

הרב: 'בקשה' לא יודעת איך? 'אני אתן לך משהי, שתדבר איתך ותדריך אותך, מסכימה?'

האשה משיבה: 'כן!'

הרב: הנה התחלנו (הרב זורק לכיוונה כיסוי ראש). 

ברקע: מתנגן שיר והקהל מוחא כפים מהתרגשות. 

האשה: קיבלה את כיסוי הראש, ומברכת: "ברוך אתה. .. שהחיינו.."

הרב והקהל: אמן!!

הקהל: מוחא כפים.

הרב: 'הקב"ה יתמלא עלייך ברחמים..'

האשה: אמן!

הרב: 'ויתן לך מאוצר מתנות חינם..'

האשה: 'אמן!' (היא בוכה).

הרב: 'דירה חדשה'.

האשה: 'אמן!'

הרב: 'בעל חדש'.

האשה: 'אמן!'

הרב: 'חיים חדשים'.

האשה: 'אמן!'

הרב: 'בריאות שלימה'.

האשה: 'אמן!'

הרב: 'בפרט בגפיים התחתונים'.

האשה: 'אמן!'

הרב: 'ותזכי לעמוד על עמדך ולהיות דוגמא וסמל בישראל, כמו 'ניסים התותח' (דיסק 123 )

האשה: 'אמן, אמן! תודה, תודה, תבורך.

 

אשקלון – כ"ח בתמוז תשע"ח, 10.07.2018:

אשה יקרה שואלת: "שמי רחל, אמ.. אני עוברת משהו. אני לא יודעת, אם להגיד עוברת משהו. אם זה כאבים פנימיים שיש לי, ואומרים: 'שאין דברים כאלה' או לא לחלום על דברים, או אני מרגישה שאני כל הזמן רואה רק שלילי, או אני לא רואה שלילי, אבל אני רואה דברים מסוימים ושקשה לי להסביר אותם. או שאנשים מפרשים אותם לא נכון. גם אם יש לי כוונות טובות, ואני תמיד יש לי כוונות. אבל זה תמיד מתפרש לא נכון".

הרב: 'בואי תקשיבי, הרבה אנשים עובר להם דברים ועוברים עליהם דברים. ואת לא שונה. אם יש לך אה.. הרגשות לא טובות, אז הולכים לבדיקות. יש לפעמים מצבים שבדם נגרם שאדם יש לו או סחרחרות או חרדות או דברים'.

האשה משיבה: 'עשיתי הכל, והכל תקין'.

הרב: 'והכל תקין? מצוין!'

אז חסר לך שמחת חיים. אין לך הרבה תקווה. איך לך שאיפות מוגדרות. ואין לך לאן להתקדם, את תקועה במקום. אבל אם תלמדי תורה ותבטחי ב-ה' ותדעי שהקב"ה אוהב אותך'. 

האשה משיבה: 'אבל יש לי את הבטחון שלי, זה מרגיש שמפרשים את זה לא נכון'. 

הרב: עזבי את הבטחון כלפי אנשים. קודם כל, שיהיה לך בטחון כלפי ה'. 

ושתדעי: שהוא מחייך אלייך והוא הוציא את השמש הבוקר, לכבודך. והירח עכשיו מאיר לך בחוץ שתצאי, בשבילך. 

- חיב כל אדם לומר: 'כל העולם כולו נברא בשבילי!'

 למה הוא ברא אדם אחד בהתחלה ולא מיליון? שכל אדם יעריך את עצמו, כמו ש-ה' מעריך אותו. ה' מעריך אותך כיחיד. ולא רק זה, הוא בחר בך מתוך שלוש עשרה וחצי מיליון (13,500,000) יהודים ידועים, כרגע, שהם מתוך שמונה מיליארד (8,000,000,000) בני אדם. ובחר בך להיות בעם שלו. העם הנבחר: "אֲשֶׁר בָּחַר-בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים" זה לא מספיק משמח? ואת נקראת: 'הבת של א-לקים!' "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד כב) זה לא מספיק להיות שמח? 

אז זאת אומרת, את הבת של מלכו של עולם. יש לו את העולמות כולם. והוא נותן בריאות! הוא נותן חכמה! הוא נותן תבונה! הוא נותן שמחה! הוא נותן הכל. אם את הבת שלו: על מה את עצובה? על מה אין לך שמחה? 

את לא מתבוננת בזה מספיק. ולכן כשאת שקועה בארבע (4) כותלים ומביטה החוצה ולא רואה שום דבר שמתרחש. שום דבר לא יזוז לקראתך אם לא תזוזי לקראתו. את צריכה להזיז את עצמך למטרה מסוימת. אם תציבי מטרות חיוביות שאת רוצה להגיע אליהם, תגיעי. אבל אם אדם לא פוסע מהבית החוצה הוא לא יגיע לכתבות, הוא בבית נשאר. אם את תקועה אם אותה הרגשה ולא מנסה להשתחרר ע"י זה שתיקחי משימות שאת רוצה בהם, חפצה בהם. ותגיעי אליהם. תשאפי ותגיעי, אז באמת את תשארי תקועה אין סיבה אחרת שלא. הבנת? זה הכל תלוי בך! לצאת-לצאת מהמבוך שבו את נמצאת. שיהיה לך בהצלחה!'

האשה משיבה: 'תודה הרב'.

אשה יקרה אומרת: 'הרב, אני רק רוצה להודות לך, כי לפני שנה אני שמעתי את ההרצאות שלך ו.. אתה החזרת אותי בתשובה, את כל הבית בתשובה'. 

הרב: 'ב"ה'. 

האשה: מחייכת...מתרגשת...

הקהל: מוחא כפים.

האשה שוב: כיסוי ראש, צניעות, שיעורי תורה, הכל!' 

 

אשה יקרה (אותה אשה מהרצאה בנתניה בתאריך 18.07.2018 הסיפור שלה מובא לעיל): 

"לפני חודש בערך, היית בנתניה, היית בהרצאה שלך, א.. ו... א.. בקשתי ממך ברכה ובקשת ממני תשובה שלימה" 

- הרב: 'אה.. אני זוכר! עמדת ליד הפתח, שמה ובכית גם'.

האשה משיבה: 'נכון, בכיתי.' 

- וב"ה התחזקתי. 

- יום אחרי זה, כבר א.. זרקתי ארבע (4) שקיות של בגדים לא צנועים!!

 

- הרב: 'אשריך!!!'

הקהל מוחא כפים. 

האשה: עומדת צנועה, נראית מאושרת ומחויכת.

 

חולון – כ"ג באייר תשע"ח, 07.05.2018

כמה שתרוויח או כמה שתרצה להרוויח, אתה מחליט כאילו כמה אתה רוצה: 

- 'אני לא מספיק לי כמה הפרנסה שאני עובד, לכן לקחתי עוד משרה, שתי משרות אז, אני מרוויח חמש עשרה אלף (15,000) 

- כמה אתה משתמש בסוף? שלוש אלף (3,000)! 

- איפה השאר? הוצאות, נזקים, רפורטים, קנסות, בלאגן. 

- אז מה עדיף? - מי שהוסיף, לא נשאר לו! בסוף ה' גוזר: כמה תאכל? כמה תהנה? - כמה...? הוא גזר, לא אתה!

- אתה יכול, כן. אתה יכול להביא כסף, כן. לעשות ג'וב בנק אפילו. אתה יכול לעשות, אתה יכול. יש לך בחירה לעשות מה שאתה רוצה. מה אתה תשתמש? מה תנצל? מה אתה תהנה? הקב"ה גוזר! זה לא אומר שמה שיש לך, ישאר בידך ושתהנה מזה. לא אומר. 

כל עמל הפרנסה, אינו אלא בגלל שאדם מרע את מעשיו. לכן מתקפחת פרנסתו. והוא לא יכול להשיג אותה רק ע"י עמל וצער. אבל מובן מאליו, שלא הצער, ולא העמל מביאים לו את הפרנסה. אז זאת אומרת, בן אדם צריך להבין: הקב"ה תובע מאיתנו 'בטחון!'. מי שזוכה לחיות בבטחון, בבטחון בה' - הוא המאושר עלי אדמות! זה כאילו בן אדם הולך ולא חסר לו כלום-כלום בעולם. אין דאגות, אין חששות, אין לו קפידות על אנשים, הוא לא מקנא באנשים. הוא פטור מהרבה מידות רעות בגלל שיש לו בטחון. איזה אושר זה. ה' מצווה אותנו, וכולם חיבים להיות כמו מלאכים בענין הזה. ואם לא, גולים מן הארץ או גולים ממקום למקום בעבודה;

- פעם מקבל עבודה ברעננה. פעם מקבל פה. 

- ויש אנשים סוגרים עסקאות יפות, אבל לא תמיד משלמים. ולא תמיד בזמן. ובאיחור ובצער. ובבתי משפט. וריבים ובלאגנים וכו'. 

- וגם אם אתה עובד שכיר, לא תמיד אתה מקבל מה שאתה חושב שמגיע לך, ובסוף אתה רוצה להתפטר. אז אתה יודע שלא תקבל או כן תקבל פיצויים, עושים לך: "וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם" (תהלים קמז כ) הרעת תנאים. כל מיני בלאגנים. מצווים עליך, פוקדים עליך 

כמו עבד: - 'תעשה זה! תעשה זה! למה לא עשית זה?! איפה היית...? בב....'

אה.. זה חיים זה? 

אתה יושב בבית המדרש, יש לך גמרא מבוארת היום. הכל מסודר. יש אפילו ציורים, וסרטוטים, הכל מפרשים לך, עם ניקוד. הכל, הכל ברור, עם סימני קריאה (!) סימן שאלה (?) הכל. הכי סתום, יכול להיות גאון. אבל בן אדם כזה טיפש, הוא לא סומך על הקב"ה. 

בכל דבר הוא אומר: 'ישתבח שמו, ברוך ה', ברוך ה'! כן...? הכל. 

מגיע לפרנסה, שמה הוא נופל! שמה, הוא לא סומך עליו אפילו יום אחד. 

- 'בוא יום אחד (1) תלמד, רק יום אחד. לא יומים (2), לא שנה (365 יום), לא שמיטה (7 שנים), יום אחד שב בכולל'. 

- לא, השתגעת? יפטרו אותי'. 

- למה אתה לא פוחד שתפטר מן העולם אם תפטר? 

- וישאלו אותך אחרי זה: היית יום אחד בכולל?' 

- 'לא', 

- 'למה לא היית?' 

- 'פחדתי שיפטרו אותי', 

- 'אז פיטרתי אותך'. 

- נו, עכשיו איפה היום שלך?

מה? מי זה אתה לא מפחד. ומבעל הבית אתה מפחד. איזה שכל. מה הולך פה? בן אדם צריך שיהיה לו בטחון בה' - זה האושר הכי גדול! זה אחד הדברים הכי גדולים. הבנתם, יהודים יקרים! 

הנה נתתי לכם כלי להשתחרר מהעבודה. יש כאלה אומרים ש:'העבודה משחררת', ואני אומר לכם: שאני משחרר אותכם מהעבודה. תחליטו, מה אתם רוצים?!

 

יבנה - י"ד בסיוון תשע"ח, 27.05.2018

"שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" (משלי כא כג) 

אומר הגאון מוילנא: 'שֹׁמֵר פִּיו ממאכלות אסורות, מנבלות וטריפות, מספקות, מתאוות, מכל הדברים – שֹׁמֵר פִּיו, וּלְשׁוֹנוֹ - מלדבר דברים בטלים, לבזבז את החיים ולדבר שטויות, דברים שלא מועילים לעוה"ב שלך. נתנו לך פה שאתה יכול אתו להגיד דברי תורה, ועל כל מילה שאתה מוציא, זה תרי"ג (613) מצוות שכר. ואתה יכול לדבר, לדבר: "וְדִבַּרְתָּ בָּם" (דברים ו ז) "וְדִבַּרְתָּ בָּם" – 'ולא בדברים בטלים!' ואם אתה מדבר בָּם, אתה צובר לך זכויות לאין שיעור. ובמקום זה,

- 'אתה יודע מה יש לי בדיחה לספר לך', אתה יודע מה היה? 

טמבל! מה אתה עושה? במקום לעשות לך יהלומים אתה עושה לך פחמים לגיהנם, 'גחלי רתמים'? אתה - במקום להשתמש בלשון ש-ה' נתן לך לקדש את ה', אתה לוקח אותה ואתה מדבר שטויות, מדבר דברים בטלים? התורה אמרת לך: "וְדִבַּרְתָּ בָּם... וְשִׁנַּנְתָּם" (דברים ו ז) "וְלִמַּדְתֶּם" (דברים יא יט) "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים" (משלי ט יא) "מרבה חכמה, מרבה חיים, מרבה תורה" (אבות ב ז) - אדם מבזבז את החיים. 

אומר הפסוק: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" אז אתה לא עושה טובה, אתה מציל את עצמך! אבל בכל אופן התורה מתפעלת, כי היא יודעת: כמה בן אדם הוא נחות, כמה הוא אדם, כמה הוא מאדמה, כמה הוא עפרורי, כמה קשה לו להתעלות ולהיות 'אדם' – "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיה יד יד) קשה לו.

 

חדרה - כ"ה בכסלו תשע"ח, 12.12.2017 

כתוב בפסוק: "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי" (דברים לב יח) 

חכמים מסבירים: 'מתישים כח של מעלה'. צוּר יְלָדְךָ - הקב"ה ילד אותך, ברא אותך, הביא אותך לעולם ואתה מתיש את כוחו! ואתה לא נותן לו לעזור לך, כי אתה עובר עברות. אתה מזלזל במצוות. על מה יעזור לך?! 

אתה מתיש כח של מעלה. המקטרג עולה ואומר: "תראה את הבנים שלך הם מזלזלים בך! הם מחציפים" 

אז אתם מתשים כח של מעלה. מי שמתרחק מהקב"ה, הקב"ה מתרחק ממנו, פשוט; 'אתה עוזב אותי יום (1) אני עוזב אותך יומים (2)' אומר ה'. אתה לא עושה לי טובה, אני עושה לך טובה, אני נותן לך חיים. אה, לא מתאים לך - אין בעיה. סוכרת מספר אחד (1), בבקשה תתמודד! חמש (5) זריקות ביום, ותפספס פעם-פעמים (1-2) - ונראה לאן תגיע...' 

אז זאת אומרת, מה אתה מתעסק עם בורא עולם? מי יכול להתעסק אתו? מדינות שלימות הוא מפרק. 

אז בן אדם עומד ואומר לו: "לא בא לי, לא מתאים לי, לא, לא אין לי חשק, אני לא אוהב את זה"

- 'אז על מה קיבלת חיים? בשביל לעמוד ולמרוד בי? להשתמש בכלים שאני נותן לך, בשביל להשתמש נגדי?! אז אני אצמצם לך את הכלים. ואני אדאג שיהיה לך פרנסה בדחק. יהיה לך צרות. יהיה לך מחלות. יהיה לך יסורים. יהיה לך ככה, עד שתבין. עד שתבין ותצעק. ואז נראה, אולי אני נשמע, אולי, אולי לא...' 

מי שלא מבין בשכל, מבין אחר כך בכאב. 

 

בת ים – כ"א בטבת תשע"ח, 07.01.2018

שואל: "אני מדבר עם אנשים, משכנע אותם להחזיר בתשובה וזה.." 

הרב: "כן".

שואל: "הם אומרים: אנחנו נחזור בגיל.. בסופו של דבר אנחנו נחזור, או.. אולי בגיל ארבעים-חמשים (40-50)"

הרב: "לאן לחזר? לאדמה הם מתכוונים..." 

שואל: "בתשובה, אני לא יודע" 

הרב: "לא. מי אמר? מי אמר? "אַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה" (אבות ב ד) מי יש לו את יום המחר בכיס? מי בטוח אם יחיה מחר? יש מישהו שבטוח שיחיה מחר? איך הוא אומר: 'אני אחזור בתאריך כך וכך?'. אם תבטיח לי שתחיה עד אז, ואתה יודע ושולט בחיים, בסדר. אבל אתה לא יכול להבטיח! כמה היום נפטרו, אתה יודע? כמה תאונות היו היום, שמת לב? כמה כל יום? מי הבטיח להם? הם ידעו בבקר שהם לא יחזרו היום בלילה? הם לא ידעו. אז איך בן אדם אומר: 'אני אתבגר, ואז אני יחזור...'?! 

שואל: "זה מה שהם אומרים. הם אומרים: 'אנחנו נחזור בסופו של דבר'. מה הדין שלהם?"

הרב: "כן, הם יחזרו בגלגול"

השואל: "הם יכולים לחכות עד גיל תשעים-שמונים (90-80) מה?"

הרב: "הם לא יכולים. הם גם יקבלו עונש גדול מאוד על כל הדחיות! כי כל יום שאדם יודע: שיש לו את ההזדמנות לחזור והוא לא מנצל, כל יום שהוא יודע שהוא עובר עברות, והוא רוצה: להמשיך ליהנות מהעברות, וברגע האחרון, לבקש: 'סליחה!' - זה לא יועיל לו. האומר: "אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה" (יומא ח ט) - מן השמים ימנעו ממנו שיעשה תשובה, ויקחו אותו לפני כן. 

אדם כזה שאומר להקב"ה: 'חכה לי בסיבוב', כמו שאומרים, 'אני בגיל 70, 80, אתפנה אליך. כרגע, אני עסוק בתאוות שלי, אל תפריע לי'. 

אדם כזה לא יזכה" 

השואל: "והם, הם יודעים שהם צריכים לחזור בתשובה?"

הרב: "וודאי. מה אני מדבר? אני מדבר: אֶחֱטָא וְאָשׁוּב"

שואל: "טוב, תודה"

הרב: "תהיה בריא"

 

הרב אורי יצחק: קריאת גת - כ' בכסלו תשע"ח, 07.12.2017

מה יצא לנו מכל הצפיות של א.. סרטים והמשחקים, ואמרנו: 'וואלה, הוא שחקן'. ומה יצא לי מזה? שרפתה את החיים שלך על פָאדִי (שטויות). במקום שאתה תהיה הגיבור של הסרט שלך, מה אתה עושה? לא חבל על הזמן? יש מתנה יותר יקרה מהזמן?! מה אתה מבזבז את זה? ואנשים יושבים שעות על גבי שעות, ימים על גבי ימים, ומעריצים אותם. ומה זה מעריצים? 'תגיד, אתה עושה צחוק, אתה?!' מעריצים רק את הקב"ה! "נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ" (תפילת קדושה של שחרית). אתה מעריץ לי זמרים, מעריץ לי שחקנים, מה קרה? איזה חילול ה' זה, שאתה נוסע ברחוב ואתה רואה, כמה-כמה חרדים יושבים באיזה קיוסק ורואים 'משחק כדור-רגל'. זה לא חילול שם שמים ברבים? אתם לא מתבישים?

- איך אתה מעביר לילדים שלך את מורשת אבותיך? איך אתה מעביר את התורה לילדים שלך? איזה דוגמה אישית אתה נותן? באיזה בית ספר אתה שם אותם? מה אתה מכניס להם לבית? 

בא אלי איזה מישהו: 'כבוד הרב, תעשה טובה תבדוק לי את המזוזות.' 

אמרתי לו: 'יש לך טלוויזיה בבית?'

הוא אמר לי: 'כן!' 

אמרתי לו: 'אז בשביל מה לבדוק את המזוזות? בדקת את הטלוויזיה? מה רואים שמה? גילוי עריות, שפיכות דמים, עבודה זרה, לשון הרע, רכילות. אתה מאשים לי את המזוזות?' 

ככה זה. במדינה שלנו, לא מחפשים פתרונות, מחפשים אשמים. 

רבותי! הפתרון של כולנו זה לחזור לדרך התורה, לדרך היהדות, כמו שהקב"ה רוצה. ואז בלאו הכי, יהיה גאולה שלימה לכל עם ישראל, וגאולה פרטית לכל אחד ואחד מאתנו. פשוט, זה לא מסובך בכלל. 

 

קרית גת - כ"ו בתמוז תשע"ח, 08.07.2018

הרב קנייבסקי, היו אצלו ושאלו אותו: 'על איזה כשרות לסמוך?' 

אמר: 'אני לא מכיר, לא מכיר!'. 

אם אתם אוכלים בחתונות, באולמות, בכל מיני מקומות, אתם אוכלים 'נְבֵילֵיס' וְטְרֵיפֵיס'' (נבילות וטריפות) והכל. 

והרב יעקב יוסף, הבן של הרב עובדיה, זיכרונו לברכה, יצא על זה ואמר: 'שאוכלים חֵלֶב! בכל המקומות, 

כי הרבנות מפרסמת: ש- 15% חֵלֶב, חודר לשווקים'. זה דברים של יום יום. דברים של יום יום. אתם חיים בדמיונות.

אשה שואלת: "אבל את כל האלו, הרבנים שלנו, אם זה, ש"ס. אם זה, הרב עובדיה יוסף. אם זה הרב מחפוד, אתה מוריד לנו את כל האמונה?" 

הרב: "טוב, בואי אני אשמיע לך.."

האשה שואלת: "האמנו בהם, בכשרות שלהם. עכשיו, אתה מוריד לי כל את כל האמונה"

הרב: "בואי, עכשיו נשמע את הרב עובדיה, ונראה איך הוא מוריד לנו את האמונה! בואי תשמיעי!"

פסקו של הרב עובדיה יוסף המאשים את הבד"צים בהחטאת הרבים ונבלות וטרפות:

"משחטה של בד"צ בית יוסף, יוצא 20% חלק, 80% לא חלק. חלק כשר וחלק טרף. אצלהם (אצלם) אצל שאר החברות, שקוראים את עצמם ' בית יוסף' – 60% חלק! מאיפה זה? מאיפה יש להם הכל חלק? אנשים לא כמו מר"ן. קוראים את עצמם: 'חלק' - "וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק" (בראשית כז יא) - הכל שקר וכזב!!"

הרב: 'הכל שקר וכזב', הוא אומר. לא אני! עכשיו, אני יראה לך עוד אחד, את הרב עמאר. את מכירה אותו, הספרדי? היה הרב הראשי לישראל, והרב של הרבנות. תישמעי מה הוא אומר: 

עדותו של הרב שלמה משה עמאר – שהבד"צים מאכילים טרף וקוראים לזה חלק:

"מעולם נמנעתי לא לומר על אף אחד, אבל ברור אני יכול להגיד באופן כללי: אני ראיתי בעיני אנשים שרחוקים מ'חלק' וכותבים על זה 'חלק בית יוסף'. רבים, לצערי, גם, גם מכל החוגים. יש הרבה שזה רחוק מ'חלק בית יוסף'. צריך להיות אמיתי. אם זה 'חלק בית יוסף', זה פרושו, חלק, אמיתי בלי סרכות כלל ועיקר! אחרת, נכנסים לשאלה בהלכה של טרף" 

הרב: "מה הוא עושה, תגידי? מה, הוא אומר לנו: 'לא להאמין!'"

הקהל: מוחא כפים.

הרב: "אני עושה לכם טובה, מזהיר אותכם שלא תכשלו באיסורים, ואתם רוצים לאכול - תאכלו! אני אמרתי לכם, לא לאכול?! תאכלו. אבל אני, החובה שלי, אם אני יודע משהו, להזהיר! ומה למדנו? למדנו: שאם אתה יודע משהו, אתה חיב להזהיר. אפילו לא תאהבו אותי, לא תרצו אותי, אל תזמינו אותי, את מי זה מענין בכלל?! 

מענין אותי דבר אחד: שאתם תדעו את מה שאני יודע! כמו שאני נזהר, אני מזהיר. אם אני יודע שיש משקה לא טוב, אני אציע לכם אותו לשתות?! אני לא אציע לאנשים מה שאני לא.

 ביקשו ממני: 'שאני אקנה סיגריות מחוץ לארץ, ואני אביא, 'פָּקֶט', קוראים לזה, 'פָּקֶט''. 

- לא הבאתי. למה? כתוב: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים ד טו) אני אתן לבן אדם שרוצה להרעיל את עצמו, אז אני אתן לו? מה, זה נקרא שאני עושה לו חסד? - לא! 

אז זאת אומרת, חובה על כל יהודי לעשות מה שנכון!! יאהבו, לא יאהבו, את מי זה מענין? אני בטוח שה' אוהב אותי, וזה מספיק לי. 

רמלה - ג' תשע"ח, 22.10.2017

- "שמע, יש עכשיו ספיקות גדולים בקשר לבשר" 

- "עזוב, הכל בסדר! כולם אוכלים.."

- "מה אתה אומר..?"

- "אל תגזים, אל תפיל עלי תיקים, תן לי לאכול, אל תפריע לי, אל תפריע!".

אז אתה רוצה לקיים את רצון הבורא? הרי 'ספק דאורייתא, לחומרא!' אתה צריך להחמיר, אולי זה נבילות וטריפות?! איך אתה מעז לאכול? אם זה ספק רעל, אתה תאכל? מה ההבדל בין ספק רעל לספק חזיר?

זה אומר: שאפילו אלה שרוצים לקיים את האמת, זה רק כדי לצאת ידי חובה. לא להגזים. בוודאי שבמצב כזה לא יתכן שיהיו מרוצים לקב"ה והם לא ימצאו חן בעיניו. כל מה שהם יכולים לפרוק על מעליהם הם פורקים, אז אלה לא ימצאו חן אצל הקב"ה. אלה לא מוצאים חן. 

רק בעת שיש לך שייכות לקב"ה ואתה לא רוצה לעבור על דברו, ולא רוצה להכעיס אותו, ולא רוצה לעשות משהו שהוא לא יאהב, 

כי הוא אמר לך: 'הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו' (חולין מד ב) לא מן האיסור. מן האיסור, וודאי שאתה צריך להתרחק. אפילו מכיעור, אפילו מהדומה לכיעור תתרחק! נו, אז אתה תמצא חן בעיניו. אבל אם לא, במה תמצא חן בעיניו? שאתה רוצה לעשות את המינימום?! זה נקרא שאתה... 

אומרים לך: 'תביא תה' 

אתה מביא חצי כוס. איך יסתכלו עליך? 'חצי כוס...?!' מה זה נקרא שאתה 'אוהב', שאתה באמת רוצה? 

- 'תביא תה'

- מביא תה עוגה, פיצוחים, מביא, מביא... רואים שהבן אדם אוהב להעניק, רוצה לתת. הוא אוהב את זה שביקש. 

אם ה' אתה אוהב אותו: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹקֶיךָ" (דברים ו ה) אז זה: "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (שם) אפילו לוקח לך את הנשמה - אתה אוהב אותו! אפילו לוקח לך את כל הממון אתה אוהב אותו. אז איך אתה לא אוהב אותו אם הוא לקח לך את הסטייק? חחח... אז אתה כבר לא אוהב אותו. אתה לא מוותר על הגרפסים...

אדם לא יודע מי הוא. לא יודע מה מעלת נשמתו. לא יודע מה מצפים ממנו. 

אבל הקב"ה אומר: 'תן לי את כל מה שיש לך, תלך איתי באמת, בכל הכוחות שלך. אפילו אם לא תשיג השיגים גדולים - אני אקרב אותך! אתה תמצא חן בעיני'. 

 

אלעד – ט"ו באייר תשע"ח, 29.04.2018 

"לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ע. אם ניצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה. אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע. אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה" (ברכות ה א). 

אם יזכור לו יום המיתה - גמרנו! אתה תנצח את יצה"ע. לא שיזכור: 'שיש מיתה' - לא! זה לא משפיע על בן אדם 'יזכור לו יום המיתה' פרושו של דבר: שאדם יציר לעצמו את היום שהוא מת. 

- איך עושים את זה?

לדוגמא: בן אדם מצייר לעצמו שהוא יושב על שולחן שבת, עושה קידוש, נטילת ידים, "הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ" מתחיל לסעוד, פתאום הראש שלו 'טראק' על הצלחת. מת! 'דום לב!' 'הלך!...' איזה זעקות שבר. 

ילדים בוכים: "אבא!... אבא!!... הצילו!!..' 

"משכיבים אותו, מנסים לעשות משהו, להחיות אותו, דופקים בלב, ועושים פה, שום דבר. מגיעים 'הצלה' (Hatzalah) מנסים, שלושת רבעי שעה (45 דקות) - שום דבר! 

טוב, מניחים אותו עד למוצאי שבת. כולם בצער גדול, אפילו שאסור להצטער. לא כולם עומדים בזה. מפנים אותו, לוקחים אותו למקרר. מתחילים לטפל בלוויה, סדרי הלוויה. מתחילים להודיע... והוא נכנס למקרר. זהו! סגור! אחר כך מוצאים אותו לבית הטבילה, עושים מה שעושים... מהפכים אותו, שוטפים אותו, כורכים אותו, קושרים אותו. סותמים לו את הפה, הפנים, העינים, הכל, קושרים, שמים על אלונקה, ויאללה... 

הוא רואה את הכל! הוא רואה את המשפחה ושומע אותם, ורואה כל מה שסביבו, רק "נַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל" (איוב יד כב) הנפש נמצאת מעל הגופה, רואה, שומעת, הכל. אבל הוא לא יכול לעשות שום דבר. ואז לוקחים אותו ל'בית המנוחות' משחילים אותו לאדמה ומכסים אותו בבלוקים, ושמים עליו עפר, משאירים אותו לאנחות והם ילכו לשמחות! 

ואחרי זה? הם הלכו, באים שלושה (3) מלאכים, פוערים את האדמה תחתיו קומה וחצי שלו עם "פולסה דנורא" ומתחילים חיבוט הקבר. 

- 'מה השם שלך?'

- לא יודע את השם שלו.

- 'מה השם שלך?' 

- לא יודע את השם שלו.

- חביט, חביט - חיבוט הקבר. חביט, חביט.

איזה שם הוא צריך לדעת? המקובלים אומרים: 'יש שם של הקליפה' לכל אדם יש שם של הקליפה שלו - והוא היה צריך לתקן את זה. אם הוא לא תיקן את זה, אז הוא לא יודע. הוא לא יודע את השם. והם חובטים אותו. יש אנשים שעות, יש אנשים ימים, ויש אנשים שבועות..! 

ואחרי שגומרים את ה'סיפור' נפרדת הנשמה והוא טמון שמה. ואז מגיעים כל הזוחלים... (רימה ותולעה) והם נכנסים לו דרך האף, דרך הפה, דרך... לא שואלים אותו. 

אם אדם מצייר לעצמו את הציור עליו, שזה מה שיהיה לו והוא לא יודע מתי, זה כבר מחסום ליצה"ע: "תעוף ממני! אל תמכור לי את הסחורה שלך, חפש את החברים שלך, לא מעונין לשמוע אותך, תן לי להספיק לעשות את רצון הבורא, הבנת?!"

זה העצה שנותנים לנו חכמים. 

 

גדרה – ט"ז בשבט תשע"ח, 31.01.2018

לפעמים הפה משתחרר יותר מידי מהר ואומר שטויות שאחר כך הוא מתחרט. אי אפשר להחזיר את המילים, אי אפשר. לא רק זה, הם גם הוקלטו ומשמעים אותם ברדיו. מה אתה עושה עכשיו?

 אדם צריך להרגיל את עצמו "אֵלֶם תְּדַבֵּרוּן" (תהלים נח ב) – 'מה תהא אומנתו של אדם בעולם? "אֵלֶם!" להיות אילם.

"מַּרְבֶּה דְּבָרִים, מֵבִיא חֵטְא" (משנה אבות א יז) כמה שתדבר יותר, תיכשל יותר בלשונך. כמה תדבר פחות, עדיף.

 "סְיָג לַחָכְמָה - שְׁתִיקָה" (משנה אבות ג יג) אתה רוצה להשאר חכם, סתום את הפה! תפתח אותו יגלו כמה אתה טיפש. אל תדבר!

 "גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב" (משלי יז כח) יש אחד, טיפש, אֱוִיל אין לו שכל, אין לו דעת, אבל אם הוא ישתוק לפחות חושבים שהוא חָכָם. 

מכל מקום, אם אדם שובר את המידות - הוא זוכה לעוה"ב! ולא רק זה, לאורך ימים ושנים. למה? כתוב: "כָּל הַכּוֹעֵס – כָּל מִינֵי גֵיהִנּוֹם שׁוֹלְטִים בּוֹ" (נדרים כב.) גם בעוה"ז וגם לעוה"ב. אתה רואה אדם כועס, מרים חפצים, שובר, מסוגל לקחת דברים ולהרוג ממש! ולא נרגע. וזה יכול להיות בבית כנסת, ואפילו לפני ספר תורה - והוא 'לא רואה בעינים' שום דבר. כשהוא יגיע לעולם האמת והוא לא תיקן את עצמו, אז יש לו "כל מיני גיהנם" למה? 

- על קללות יש גיהנם אחר; על הכאה - אחר. על שבירה, הזק ממון - אחר. על כל דבר - יש גיהנם אחר.

מי גרם לו? הכעס! ואומר שלמה המלך עליו השלום: "כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ" (קהלת ז ט). זאת אומרת, אדם שהוא כסיל, טיפש, לא עבד על המידות שלו, אז איפה הכעס נמצא? כמו שמור אצלו ב'חיק'. פה, פה, מוכן (הרב מדגים) רק תרגיז אותו - תראה איך זה משתחרר, ישר. זאת אומרת, אם אדם לא עובד לתקן את המידות שלו הוא אומלל. הוא אומלל! אין לו נחת. אין לו שלווה. הוא לא מרוצה מחייו. אין דבר כזה שמישהו לא הכעיס אותו. אין דבר כזה שמישהו לא יפגע בכבודו. 

- זה יכול להיות מהילדים בבית. זה יכול להיות מאשתו. זה יכול להיות מהשכנים. יכול להיות מהמעביד. יכול להיות מהמזכיר. יכול להיות מהשוכר. יכול להיות מ...

אדוני, אתה עובר בין הרבה אנשים במשך כל היום ומה אתה חושב, שאתה בראש של כל אחד, כאילו אתה 'המן'?! (ש-127 מדינות השתחוו לו...) אז זאת אומרת, אם אדם לא מתקן את המידות שלו הוא אבוד. הוא אבוד. אם לא היום, מחר. ואם לא, בעוד שנים. ואם לא, לאחר מכן. 

אומר הגאון מוילנא, זכרונו לחיי העוה"ב: "עיקר חיות האדם – שבירת המידות. ואם לאו, למה לו חיים?!" 

אם אדם לא מצליח בחיים שלו לשבור את המידות הרעות, השליליות, ולהתמתן, לשלוט בהם, להיות 'מעביר על מידותיו'. 

הוא שואל הגאון: 'בשביל מה לך חיים?! הרי אתה רק תסבול, גם פה וגם תקבל עונש שם. אז, בשביל מה באת לפה?' 

ה' משלם 'מידה כנגד מידה'; אם אתה שובר את המידות שלך, הקב"ה גם מידות של כעס, מידות של דין שהיו צריכים להיות עליך, לא יהיו, מתבטלים. לכן, 'כל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו' (ראש השנה יז.) מידה כנגד מידה. 

זאת אומרת, כל התורה מה רוצה ממני, ממכם? שאנחנו נתגבר על יצרינו הרע. כי אם ניתן לו להשתולל ולתת למידות לפרוץ, ולשמוח לאיד, ולהנה שהשונא סובל, והזה ככה, וזה מגיע לו, וזה, וזה וזה... חביבי, כל החברה תתפרק, אנחנו נתפרק וזה 'השנאת חינם' שעד היום לא נבנה בית המקדש. 

 

צפת – י"ג בכסלו תשע"ח, 30.11.2017

בהתחלת 'שולחן ערוך': "ולא יבוש מן המלעיגים" זה אלף' בית' לא תוכל להתחיל את השולחן ערוך 

אם תגיד על הלכה זו: 'אני מתביש', 'זה אני מתביש', 'זה לא נעים לי'. 

- אין דבר כזה! "לא יבוש מן המלעיגים", זה הלכה. 

בלי מוכנות להתביש, להתבזות לכבוד ה', לא זוכים לשום מדרגה. אז במקום של מצווה - צריך להתגבר על הבושה, ולא להתפעל מהמלעיגים עליך, ולעשות את רצון ה' המוטל. 

אדרבא! במקום של מצווה מידת הבושה היא גרועה, רעה ופסולה. כתוב: "אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ" (תהלים פט כ) חזון - זה נבואה. זאת אומרת, מי שהוא חסיד זוכה לנבואה. אבל במדרש כתוב שזה מלשון 'לבן'. לשון: "המלבין פני חברו" (בבא מציעא נח:) – 'אין אדם זוכה לנבואה עד שנעשה פנין לבן מבושה'. כי מי שמביש עצמו לעשות רצון הקב"ה, זוכה לנבואה! אבל אם אתה לא מוכן להתביש לכבוד השי"ת, אתה לא תזכה לשום דבר. 

אתם יודעים, יש תקופות שמבזים את אלה שהם בישיבות, 

צריכים להיזהר לא להתביש מלומר: "אני בן תורה! כן! אני בן תורה, כן" יש לך טענות?!"

ואדרבא, צריכים להכריז בפה מלא ובעזות של קדושה: "כן! אני בן תורה! אני הבן של הקב"ה, יש לך בעיה?! חפש מי שיפתור לך אותה, בי"

 

באר שבע – ב' בתמוז תשע"ח, 14.06.2018

יש הרבה אנשים עושים מצוות והם לא יודעים בכלל שחיבים להתכוון 'לשם עשיית המצווה' ואם לא מתכוונים לשם עשיית המצווה, לא יוצאים ידי חובה בכלל. זאת אומרת, אדם חיב להתכוון שהוא מקיים מצווה בגלל שה' ציווה. זה לא איזה טקסטים שבאים ועושים אותם. 

- אתה מניח תפילין, אתה צריך להתכוון: 'שאתה מקיים מצוות תפילין שכתובה בתורה: "וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" (דברים יא יח). 

- אתה מתעטף בטלית, אתה צריך להתכוון: 'אני מקיים מצווה של "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה'" (במדבר טו לט).

- אתה אפילו עונה קדושה: "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ" (ישעיה ו ג) אתה צריך להתכוון: 'הריני מקיים של "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב לב).

- אתה מברך ברכת המזון, אתה צריך להתכוון: 'שאתה מקיים מצוה של "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח י).

אתה - כל מצווה ומצווה צריך להתכוון לשם המצווה. ואם אין כוונה, לא יוצאים חובת המצווה. כי נפסק להלכה: 'שמצוות צריכות כוונה". 

בסוף, תגיע למעלה ויראו: כמה נלחמת בשביל התורה?! כמה נלחמת להעמיד תורה?! כמה פעלת בקרב הציבור לחזק את התורה?!

- זה חלקינו מכל עמלינו. 

סתם ככה, בואו נתבונן לטיפשים, אלה שחושבים שיש להם איזה טענה או משהו וכבר מיד הם חולקים ומיד הם יוצאים באש וגופרית. המון טיפשים כאלה יש..! אני מכיר באחרונה המונים. אז אני אגיד לכם משהו;

כתוב :שממשה רבנו פחד מעוג מלך הבשן. 

- למה הוא פחד ממנו? 

- "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" (בראשית יד יג) מי זה הפליט? עוג מלך הבשן, שנפלט מהמבול. 

- מה הוא בא? הוא בא לאברהם אבינו להגיד לו: 'שנשבה לוט'. 

- ומה היתה הכוונה שלו? בשביל שיציל את לוט? לא! 

- שילך למלחמה וימות ויקח את אשתו יפיפייה, שרה אימנו, זה היתה המטרה.

אבל משה פחד מהזכות של עוג. בכל אופן, בעקיפין, לא עם כוונה טהורה, עוג גרם שנצל לוט. אז משה רבנו פוחד מעוג מהזכות שלו. אתם שומעים? 

עד שה' צריך להבטיחו: 'שהוא נותן אותו בידו!' 

אתם שומעים? בן אדם רשע, עוג מלך הבשן, היה לו זכות אחת ומשה רבנו פוחד ממנו. אז איך אנשים לא פוחדים ממשה רבנו עם כל הזכויות שלו? איך אנשים לא פוחדים ממי שמזכה את הרבים? אם על מצווה של רשע, משה רבנו פוחד, איך אתם רשעים לא פוחדים מ'מזכה הרבים'?!

זה רק מראה כמה המחלוקת יכולה לטשטש את האדם ולעמעם אותו..!

 

ירושלים - כ"ב בתמוז תשע"ח, 04.07.2018

התורה היא לא לימוד בעלמא. לא לומדים בישיבות בשביל שיהיה לך 'שידוך טוב' אחר כך. לומדים בשביל לקיים את מצוות ה'. לדעת: מה ה' רוצה מאיתנו במשך כל חיינו? ה' לא רוצה שתדע את הדף, זה טוב מאוד לדעת. הוא רוצה שתקיים מה שכתוב בדף, את כל זה הוא רוצה שתקיים ושתקיים לשם המְצַוֶּה. זה מה שהוא רוצה. זה לא אוסף של מצוות ופיקודים ולימודים, אלא זה דרך חיים שצריכה להיות נר לרגלינו. 

ועל כל צעד ושעל אדם צריך לשאול: 'מה רצון התורה ממני כרגע, במה שאני מתחבט בו? לעשות כך או לעשות כך, מה התורה דורשת? מה ה' רוצה ממני?!' על כל צעד ושעל יש לדון. 

ואם אתה רואה שיש לך עיכובים וניסיונות והכל, צריך שוב לשאול: 'מה ה' רוצה? למה הוא מעכב אותי בדרך?' 

שום דבר לא קורה סתם! מה שקורה בא לעורר, אז תתעורר, תברר לעצמך. אתה לא יודע, תשאל חכם! אבל ברור שאין 'מקרה' בעולם. שום דבר לא קורה אתך ולך סתם. 

המהר"ל מפראג אומר: "שגם אם אתה הולך בדרך ושמעת שיחה, זה קשור אליך ושייך אליך גם. השמיעו לך משהו, קח את הדברים תמשיך. אסור לך להאזין להם, תמשיך. 

אבל תחשוב: 'למה השמיעו לך את הדבר? למה שמעת את הדבר הזה? מה רוצים ממך בעצם שמשמיעים לך דבר כזה?' 

אין דבר שקורה סתם. 

יש מי שחושבים: 'שהם יוצאים ידי חובה בזה שהם לומדים, מתפללים!' 

אבל זה לא מספיק. כל עוד התורה לא ממלאה את המחשבות, כל עוד שאין המשא ומתן שלנו בה שנכוון את כל צרכינו בחיים על פי התורה, כמו שאומר הפסוק: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ" (משלי ו כב) כל ההילוך שלך יהיה על פי הנחיית התורה. זאת אומרת, מחויבים לכוון את החיים רק על פי התורה. 

רק בזאת אפשר להיות צדיקים כמשה רבנו, כמו שאומר הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ה): "שכל אדם יכול מדעתו להחליט אם הוא רוצה להיות כמשה רבנו! והוא יכול להחליט שהוא רוצה להיות בקצה השני כירבעם בן נבט" 

זאת אומרת, הוא יכול להיות מזכה הרבים הכי גדול, כמו שכתוב במשה רבנו: 'משֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ' הוא יכול להיות כירבעם בן נבט ש: 'חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים, חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ' (אבות ה יח) אתה יכול ללכת לשתי (2) הקצוות, יש לך בחירה ואתה יכול להחליט; "בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכים אותו" (מכות י:) הקב"ה לא מונע בכח. הקב"ה יכול לסייע, לתת אתותים, לתת ניסיונות, לעזור לך להבין, אבל יותר מזה הוא לא יכריח כי הוא לא שולל מאדם את הבחירה. אדם הוא לא רובוט, הוא בעל בחירה. ואם הוא לא מבין הוא יצטרך לשלם כי "הבא ליטמא, פותחין לו" (שבת קד.).

 

בני ברק – כ"ו בכסלו תשע"ט, 03.12.2018

מתוך שיעור 'זאת חנוכת המזבח':

יתכן לומר: שדברי החיד"א: 'ששמונת (8) ימי החנוכה כנגד שמונת ימי המילה', מחזקים גם את דברי הגאון מצאנז בספרו 'דברי חיים': 'שימי החנוכה הם סגולה נפלאה לתיקו עוון פגם הברית' שמונת ימי חנוכה - שמונה ימי מילה, סגולה לתיקון פגם הברית. 

לפי דבריו הקדושים: "בשעת הדלקת הנרות מתגלה אותו אור הגנוז שנברא ביום בריאת העולם, ובכח אור זך וטהור זה שמאיר לנו בחנוכה, יש לכל אדם אפשרות לתקן עוונות ופגמים שחטא בחייו ושכמעט אין אפשרות לעשות עליהם תשובה. וע"י מצוות הדלקת נר חנוכה יש תיקום גם לעוונות אילו, במיוחד לעוון פגם הברית" לכן, יש ענין להסתכל בנרות.

גם ה'זהר' הקדוש אומר, שקשה מאוד לעשות תשובה על עוון הוצאת זרע לבטלה, כי אדם הפוגם בברית אות קודש נדחה מהקדושה ועומד במקום החושך. וזאת כיוון שהחטא בעוון זה אינו פוגם רק באותו איבר, אלא פוגם בכח הכללי של כל רמ"ח (248) איבריו ושס"ה (365) גידיו. לכם התשובה קשה מאוד.

ע"י ההסתכלות בנרות חנוכה מקדשים מתקנים את שתי העינים: "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹקֵיכֶם" (במדבר לט-מ). 

הקב"ה מבקש מאתנו, אומר: "אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי" (ירושלמי ברכות א ה) אם תתן לי את הלב והעינים שלך, אם תתן אותם לי, אני יודע: שאתה שלי!' 

זאת אומרת, אתה לא תימסר ביד יצרך. והנה מכיוון שהכתוב מזהיר: וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (במדבר טו לט ) נותן טעם למה, למה "לֹא תָתֻרוּ"? "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹקֵיכֶם" (במדבר טו מ) משמע, דווקא מי שמקדש את העינים הוא זוכה לזכור את כל המצוות. אבל הפוגם בעיניו אינו יכול לזכור את כל מצוות ה', כי פגם העינים גורם לשכחת המצוות! 

לכן, כיוון שחג חנוכה רומז על קדושת יוסף הצדיק שקדש את העינים ולא רצה לזון ממה שאינו שלו, תקנו חכמים: 'שהרואה נר חנוכה מברך..!' לרמוז: שהרוצה להידבק בקדושת יוסף הצדיק יסתכל בעיניו בנרות של חנוכה שיש בם קדושה מיוחדת, ככתוב: 'הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ הֵם' (מסכת סופרים) זה לא נרות סתם. והאור שלהם הוא מ:'האור הגנוז' שברא ה' ביום הראשון לבריאה. וע"י ההסתכלות בנרות יוכל אדם לקדש ולטהר את עיניו מכל סיג ופגם, ובכך גם יעשה הכנה נפלאה לקראת ימי השובבי"ם (פרשיות; שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים), אמן. 

 

ירושלים – כ' בתמוז תשע"ח, 02.02.2018

כשאדם נפטר, הוא נפטר עם המידות שלו. הוא ממשיך להיות אותו רשע כמו שהיה פה. 

עכשיו, כל אחד יעשה חשבון: 'איזה מידות יש לו לא טובות!' כי הם ימשיכו להיות שם. ואם בן אדם בעל תאווה הוא יחפש תאוותו שם, - ואין. זה שיגעון! שבן אדם לא משיג את התאווה שלו - הוא מתפוצץ, ואין, אין. כל התאוות של העוה"ז, אין. הוא היה רגיל לכבוד, אין! אתה תהיה בגיהנם, איזה כבוד, איזה כבוד?! אתם יודעים, מה זה העונש שאדם נמצא עם המידות שלו, לא תיקן אותם. 

הרי הגאון מוילנא אומר: "שאם אדם לא תיקן את מידותיו, למה לו חיים בכלל?!" 

אז זאת אומרת, כל אחד יבדוק את עצמו כי עם המידות האלו הוא יגיע לעולם האמת. הוא יֵדע את האמת שם, אבל הוא לא יוכל להתפטר מהמידות, וזה עונש-עונש - שאין כדוגמתו! הרי כשפה הוא רואה מישהו יותר ממנו קצת הוא מתפוצץ, הוא מתפוצץ! הוא לא יכול לסבול. הוא נהיה מַלְשָׁן (מלשין) מוֹיְסֵר (מוסר) הוא ישר מצלצל לעיריה, מצלצל למשטרה, מצלצל לכולם רק להזיק-להזיק ולהפריע. 

עכשיו, שאדם רואה דבר מעלה אצל חבירו והוא 'מצטמק ורע לו' ומבזה אותו מתוך עין רעה, הרי אדם כזה יותר גרוע מבלעם! כי בלעם רצה לקלל עם עין רעה, אבל כשראה את המעלה של ישראל - לא יכול היה לקלקל! 

וברך: "מַה טֹּבוּ" (במדבר כד ה) זאת אומרת. אפילו בלעם שהוא בעל עין רעה המפורסם, לא יכול כשראה כמה הם טובים ישראל. אז אחד מישראל שרואה שטוב לחברו והוא עולה, ויש לו מדרגה טובה וכו' והוא מתקנא בו ומטיל בו עין רעה, או משמיץ אותו ומבזה אותו, ומזלזל בו... 

אומר רבנו יונה: "יש אנשים שמקימים את כל התורה ולא עוברים שום עברה והם נקראים: 'שונאי ה'!'" (ע"פ שער תשובה שער ג' אות קס). שמעתם? הם יגיעו לבית דין של מעלה, כל המצוות הם קיימו. עברות, אין אחת! והם נקראים "שונאי ה' " – ישר לגיהנם. על מי מדובר? על כאלה! 

 

אשדוד – י"ב באלול תשע"ח, 22.08.2018

"המתכבד בקלון חברו, אין לו חלק לעוה"ב!" 

אמר הקב"ה לישראל: "בני! בראתי יצה"ע ובראתי לו תורה תבלין, אם אתם עוסקים בתורה, אין אתם נמסרים בידו" (קידושין ל ב). 

'הוא יצה"ע הוא השטן הוא מלאך המוות'. הוא יצה"ע, מה זה יצה"ע? 

הוא בא ואומר לך: 'תעשה ככה, תעשה ככה, לא כדאי לך, מה פתאום? תעשה ככה, תעשה ככה'.

אחרי שהוא נותן לך עצה ואתה מתפתה, מתפתה, הוא עולה ישר למעלה, עוד שאתה מפותה, והוא נהיה שטן! משטין עליך. 

מלמד עליך קטגוריה: "תראה-תראה רבש"ע! מה ציווית אותו בתורה, תראה מה הוא עושה, תראה מה הוא עושה" 

ולפעמים ה' הופך אותו למלאך המוות שהוא ירד ויטול את הנשמה שהוא עכשיו פיתה אותה והשטין עליה, וקיבל אישור: 'להוריד את הבן אדם!'. 

ככה הוא עובד. אז הוא רע, או לא רע? הוא מסוכן מאוד, מסוכן! "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ" (תהלים לז לב) הוא מבקש להמית, לא פחות. לא! הוא לא רוצה רק להחטיא. חטא זה רק ההקדמה לקראת החיסול! זה כמו הפיתיון למשוך אותך שתצא לכוונת, וטאח... הוא מוריד את הבן אדם. 

אז אומר לנו ה': תשמעו, אני בראתי אותו, ואני אומר לכם: שאין תרופה נגדו. לא תוכלו לנצח אותו בשום עצה, בשום תחבולה, בשום דבר, רק דבר אחד: 'בראתי יצה"ע בראתי תבלין לו', תבלין-תבלין. 

יש עוד עצה נוספת, כדי להכניע את תאוות הגוף צריך לשמור את העינים, כמו שכתוב: "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (במדבר טו לט) ואז "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹקֵיכֶם" (מדבר טו מ). 

אומר רש"י: 'הלב והעינים הסרסורים לעברות' מה זה 'סרסור'? מתווך. אז אם העינים משוטטות ואדם רואה דבר ערווה, ואז יצרו הרע מפתה אותו; לפתח שיחה, להתחיל ככה וככה, וההמשך ידוע... אז זאת אומרת, מי מתווך לעברה? העינים! אבל אם לא ראית כלום, אין לך פיתויים. אבל אם הכנסת את עצמך למצב של 'לתור' אתה תגרום לעצמך צרות! אז זאת אומרת, אדם צריך לשמור את העינים ויוכל לנצח את יצרו הרע. 

עוד עצה, יש להקפיד לאכול מאכלים כשרים בתכלית ההידור! שכן, אכילת מאכלים לא כשרים הם נספגים בדם ומשפיעים על הנפש הבהמית טומאה. ונותנים לה את הכח להטות את הלב לצד של הרע. ע"י כך היא משתלטת על הנשמה הא-לקית למלא את תאוות של הגוף.

יהודי מהקהל: "אני רוצה להודות לבורא יתברך ולך (לכבוד הרב) כמובן, על הברכה שנתת לי על הבן"

הרב: 'אחרי כמה זמן?'

היהודי משיב: "חמש וחצי (5.5) שנים!"

הרב: "יפה!"

הקהל: מוחא כפים.

 

אשקלון – י"ט באדר תשע"ח, 05.03.2018

החובה שלנו - לדעת באופן בהיר: שאין ניסיון שאי אפשר לעמוד בו! אין דבר כזה. כי אם אי אפשר לעמוד בו, לא היה ניתן ניסיון. אז זה לא ניסיון, זה כפיה. ניסיון זה רק אם יכולים לעמוד בו. 

מה התכלית של כל ניסיון? שהאדם יעמוד בניסיון ויתעלה ממנו. יעלה ויהיה ל'נס' ניסיון זה מלשון: נס, כמו דגל שמרימים: "הָרִימוּ נֵס" (ישעיה סב י)

צריך שכל אחד מאתנו, קודם כל, יזהר: שלא יַקֵלו אנשים בגללו. אם הוא מקל בדבר מסוים ילמדו ממנו. 

- אשה שהולכת בלי כיסוי ראש - היא מחטיאה את הרבים. 

- אשה שהולכת עם חצי שיער בחוץ, היא גם כן מקילה. היא תקלקל ויקלו בגללה.

וזה בחינת 'עמלק' לקרר אנשים אחרים. והופכים להיות כך חוטאים ומחטיאים את הרבים.

מתי אדם יכול לנצח את הקרירות של עמלק? בעת שהוא לא יבוש מהמלעיגים: "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'" (דברי הימים-ב יז ו) ויהיה בבחינת: "אֶת הָאֱ-לֹקִים אֲנִי יָרֵא" (בראשית מב יח) כי הכל תלוי ביראת שמים. 

כל אחד מאתנו צריכים להיות ערים תמיד ולחוש לרמזים שרומזים לנו ממעל; שום דבר בעולם לא סתם קורה, הכל בהשגחה. אין מקרה בעולם, הכל בהשגחה. 

גם אם אתה הולך בדרך ושומע שני אנשים מדברים איזה משפט, רק שמעת את המשפט - הוא נוגע אליך. תנסה להבין למה שמעת את זה. לא ישמיעו לך סתם. ראית דבר, לא סתם הראו לך את הדבר. כל דבר אתה צריך להבין: על מה ולמה? זה קשה! מסובך לפעמים, ולפעמים לא תדע. אבל חובה עליך: 'לפשפש ולמשמש', לראות, לפני שחלילה ירמזו לך רמז יותר עבה או יותר גס. 

כל אחד מאיתנו צריך להיות ער לרמזים נרמזים אליו ממעל, ולא להיות עקשנים בכיוון הרע, אלא להיות עקשנים בכיוון הטוב. לעמוד בניסיונות שבאים עלינו ולא להתעקש למרות מה שאנחנו שומעים ורואים. וצריך יראת שמים אמיתית כדי שנוכל לנצח את העמלק הפנימי שלנו, עד שיבוא משיח בן יוסף וילחם את מלחמת ישראל: "מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק" (שמות יז טז) לפני הגאולה השלימה, במהרה בימינו, אמן. 

 

בני ברק – ט' בתשרי תשע"ח, 28.09.2017

יכול להיות אדם יעשה תשובה הקב"ה יסלח וימחל. והיו צריכים לבוא יסורים והוא פדה אותו, והיו צריכות לבוא עלין גזרות והוא ביטל אותם. יש יותר טוב מזה? אתה נקי? נקי! 

אומר: כן, אבל יכול להיות שעדין אין לה' חפץ בך, ומנחה לא ירצה מידו (ע"פ שערי תשובה א מב) – 'לא חפץ בך, שום דבר. מחלתי, פדיתי, בטלתי את הגזרות, אבל לא חפץ בך, ולא רוצה שום מנחה ממך ושלום...' אי, אייי. אז אתה נקי, אבל מרוחק, מרוחק מה'. זה לא מספיק שאתה עשית תשובה, וגם לא מספיק שה' מחה את העוונות והפשעים שלך, זה לא מספיק. 

אתה צריך גם להתפלל: 'שהוא יחפוץ בך! וירצה אותך!' 

"ותאוות הצדיקים מן ההצלחות זה להפיק רצון מ-ה' ושיחפוץ בהם" (ע"פ שערי תשובה א מב). 

מה ביקש משה רבנו מהקב"ה? "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ" (שמות לג יג). יואוו.... הדבר-דבר-דבר שאני מבקש: רק שאני ימצא חן בעינך! "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" (בראשית ו ח) הוא לא היה צדיק כזה שראוי להגאל. הוא היה צדיק, אבל לא כזה שראוי. למה ה' הציל אותו מהמבול? "נֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'". מי שיש לו נשיאות חן אצל הקב"ה, חביבי, הוא מסודר! אפילו שהוא לא זכאי, אפילו שהוא... הוא מוצא חן בעיני. 

- 'למה אתה נתת לו?' 

- 'הוא מוצא חן בעיני.'

- 'מה מצאת בו חן?' 

- מה אכפת לך? מצא חן בעיני! הבחור מצא חן בעיני.' 

אז מה ההצלחות הכי גדולות שנחשבות אצל הצדיקים? שהם מפיקים רצון מה' שהוא חפץ בהם. מה, החכמה רק להיות נקי, ולא לקבל עונש ולא כלום, ואתה מרוחק מ-ה'?1 

שאלה מהקהל: 'אז איך אפשר לדעת?'

הרב: 'אתה לא יכול לדעת, מותק! אתה צריך לעשות את הכל מה שכתוב ואם תעשה הכל כמו שכתוב, וכתוב: שתתפלל על זה שהוא לא ירחיק אותך אחרי שהוא ינקה אותך. תתפלל על זה. ואם הוא יראה שאתה כנה ואמיתי, ואתה כבר לא חוזר ואתה באמת... חרטה אמיתית, הוא יודע: שלא תשוב עוד לכסלה. כתוב: "שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב" (ישעיהו נז יט) שָׁלוֹם-שָׁלוֹם יהיה קודם כל למי שהיה רחוק והתקרב ואחר כך וְלַקָּרוֹב. ה' מקרב את הבעלי תשובה לפני הצדיקים, בתנאי: שהם בעלי תשובה אמיתיים. וש-ה' באמת רואה שהם חפצים בקרבתו. לא העיקר להתפטר! 

הרב: 'מי שרוצה לחזור בתשובה ולא להתחרט על התשובה - שיעמוד!' 

הקהל עומד כולו על הרגלים. 

הרב: 'גם אני!' (הרב נעמד). 

הקהל: מוחא כפים. 

 

עפולה – י"ז בסיוון תשע"ח 30.05.2018 

אין דבר כזה להנות 'בחינם!' אין דבר כזה! אתה רוצה כבוד? אין בעיה, תקבל! על חשבון העוה"ב שלך. כל מה שאתה מקבל, זה על חשבון העוה"ב שלך. 

יש רק פטנט אחד שיהיה בטוח שזה לא יהיה על חשבונך, תכף נראה. 

אז, זאת אומרת, שבן אדם יכול 'לשלם' את כל העוה"ב שלו פה!! להפסיד הכל! לא יהיה לו כלום! לא יישאר לו! כי הוא יתאווה תאוות וקיבל. 

- מה רצית? לאכול זה.. רצית לשתות זה... רצית להנות פה.. ליסוע לפה... ללכת לשם.. עשית? קיבלת? נהנית? מה עוד אתה רוצה?

אבל אם אתה מונע את עצמך מתאוות ואתה משקיע את זה בתורה ובמצוות, 

ה' אומר: 'אני ראיתי'. אני ראיתי, אני אשלם לך! מה זה ביס (1), שני (2) ביסים, חמש עשרה (15) דקות נס קפה עם עוגה, מה זה? אני אתן לך נצח!! נצח נצחים!! עם תענוגים - שאין לנו השגות מה גודל התענוגים! אם ה' יכול לתת לנו מאבטיח להנות, ממנגו להנות, אם יכול לתת לנו להנות מפירות שיוצאים רק ממים וחול. אתם מתארים לכם מה זה ג"ע? אתם יכולים לתאר לכם מה זה הנאות שיש בעולמות העליונים? 

אם אתה רוצה לעלות בעבודת ה', אתה חיב להתנתק כמה שיותר מהתאוות. ואם כן, אם אתה תאב למשהו, תשאיר אותו לכבוד שבת קודש, שיש מצווה לסעוד בשבת. תביא את הפירות הטעימים, תביא את הירקות, תביא את הכל, הבישולים, כל מה שאתה רוצה, שיהיה בסעודה של מצווה. ותברך לה' כראוי ובנחת. לא בבלבול. לא תאוות כל היום, כל השבוע, כל הזמן: "זבוח וטבוח" (ע"פ ישעיהו לד ו) ורק שירים וזמרה... - זה לא יביא אותך לכלום! כי אם אתה תהנה בעוה"ז מאה אחוז (100%) אז לא ישאר לך לעוה"ב גרם-גרם לא ישאר לך. כלום! את הכל קיבלת פה. 

- נהנית? אכלת? שתית? עישנת? הִתְמַסְטַלְתָּ? נִרְגַּלְתָּ? עשית הכל? מה אתה רוצה עוד? מה אתה רוצה? מה שרצית, קיבלת! מה אתה רוצה? 

אברהם אבינו - היה 'ממרמר ומסגף את עצמו!' למרות שהיה עשיר אדיר, למה ממרמר ומסגף אם יש לו כל כך הרבה? יכול לשבת להתענג וזה.. למה ממרמר ומסגף? כי זה לא הולך ביחד! רוחניות וגשמיות לא הולך ביחד. אי אפשר ללמוד גמרא עם אבטיח לידך, כל הזמן לוקח ביסים. אין דבר כזה. התשומת לב שלך על האבטיח לא על הגמרא. עובדה שאתה לא יכול גמרא בלי אבטיח, בלי סיגריות, בלי, בלי... אתה לא יכול! 

אז זאת אומרת, אתה מכור לתאוות. אתה עבד של התאוות. יצה"ע 'רוכב' עליך. והוא נותן לך אותם, אבל זה על חשבון העוה"ב. 

אבל צריך להיזהר: שגם מי שמתעלה, מתעלה שזה לא לשם כבוד, לשם גאווה בשביל שיגידו: 'שהוא זה, זה, זה, זה...' 

- לא, לא, לא... שמה גם תפסיד את הכל. 

לכן, אדם צריך להבין: הניסיונות בעוה"ז הם קשים. התאוות מונחות היום לפתחו של כל אדם. הסוּפֶּרִים, הקניונים - מלאים כל טוב, כל טוב! והרוב הנמצא בהם, נבלות וטרפות!! בלי כשרות, בלי שום דבר. יש חותמות למכביר. אבל הכשרות משם והלאה. מכל הסיפורים שאתם ראיתם, שמעתם, ידעתם, הטמבלוויזיה חשפה כל כך הרבה; בדקה, בחנה, צילמה בסתר - הכל בלוף!! תעשיה של כסף! ואף אחד לא אכפת לו באמת. ואנשים, התאוות מעבירות אותם על קונם, ויצרם מְשַׁטֶּה בהם, ולכן הם אוכלים מכל הבא ליד. והם נרגעים בחתיכת דף תלוי (הכוונה לתעודת כשרות) או תמונה של צדיק, והם 'מבסוטים, רגועים...' 

אז צריך לייקר את העוה"ז, לדעת על מה באנו?! ולאן הולכים?! ומה ניקח?! 

עכשיו, תעשו את החשבון שלכם, כל אחד לבדו. 

 

באר שבע – כ"ה באדר תשע"ח, 11.03.2018

אז אתה שאתה יודע: שהזמן שלך מוגבל בעוה"ז, ואתה יוצא לנצח. אז כמה אתה צריך להכין צידה לדרך? כי שמה לא תהיה שמונים (80) שנה, שמונה מאות מיליארד (800,000,000,00) שנה, שמה אתה תהיה לנצח!! 

כמה פרנסת הכנת? כמה מצוות הכנת להתפרנס לנצח? כמה? כמה?? לֵךְ! תראה את הנמלה בשביל העוה"ז כמה היא אספה, פי מיליונים!! ממה שהיא צריכה. אתה, שמיועד לחיי נצח, כמה אתה מכין?! איפה היוזמה שלך? מה היוזמה שלך? מה? למה? 

הפוך! בן אדם לא חושב בכלל על העוה"ב. חושב: 'שהוא לא יצא מפה..!' ורק משקיע פה ובונה עוד, וקונה עוד, והכל מחפש לפה, לפה, לפה, לפה! את כל זה הוא ישאיר לאחרים והוא ילך ריק. אז איפה החכמה שלך? אין לך, אין לך שכל של נמלה! של נמלה אין לך (חיוך)... 

והבורא יתברך נתן לך עולם שלם, שכל העולם השלם, זה כלים בשבילך! שבעזרתם תשיג את העוה"ב, במירב של המירב. כי אין הגבלה בנצח. בנצח אתה יכול לקבל שכר בלי הגבלה. כמה שתכין תמיד יהיה לך מקום לקבל. נו, אז איפה אתם? 

- איפה אתם ביוזמה? איפה האמביציה שלכם? איפה הרצון? איפה השאיפה? איפה הזריזות?

למה אנחנו רדומים? אלפים (2,000) שנה בגלות! לא רוצים גאולה?! הרי הגאולה זה הדבר הכי-הכי טוב שעוד לא היה בעולם, רק אדם הראשון זכה בג"ע למה שאנחנו נזכה בסוף. ואנחנו נזכה יותר ממנו! הוא היה לבד. אנחנו נהיה אתו, עם נח, עם אברהם, עם יצחק, עם יעקב, ניפגש עם שנים עשר (12) השבטים.

-"אהלן יוסף, מה נשמע? ספר מה היה?" אי, אייי. 

משה רבנו, אהרון הכהן, כל הגדולים, תנאים, אמוראים, כולם ביחד! כולם ביחד. יאאאא.... ווו... לא שווה? אבל אף אחד... אף אחד לא יוזם משהו: להפוך את העולם! להפוך את העולם!!

 

אשדוד - ו' בכסלו תשע"ח, 23.11.2017

אין בן אדם שמן השמים לא ממטרים עליו ברכות. אין בן אדם שמן השמים לא מעניקים לו סיוע, ס"ד. אבל יש בן אדם שמזכים אותו מן השמים - והוא לא מושיט ידיו לקבל. או ליבו לא פתוח באותה העת להחליט. והוא מפסיד לא רק את אותו רגע, אלא את כל ההשלכות לנצח שלו ושל זרעו עד עולם. לתפוס את הרגע, זה זכות שאין כדוגמתה. 

יש אנשים שמן השמים זיכו אותם להגיע הערב לפה (להרצאה באשדוד) אם הם יתפסו את הרגע בערב הזה וינצלו אותו - מי יודע לאן הם יכולים להגיע! 

אני (כבוד הרב מעיד על עצמו) רק רגע אחד, רגע ראשון בחיי שתפסתי, זה היה כשפתחתי את הספר 'קיצור שולחן ערוך' של הרב גנצפריד וראיתי את הפתיחה: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים טז ח) וזה הפך אותי למה שאני עושה היום. רגע אחד! 

אבל אם לא הייתי מחליט באותו רגע: 'שאני משתכנע ממה שכתוב - ולאור זאת אני משתנה מן הקצה אל הקצה!' - לא היה (הרב) אמנון יצחק בעולם!! רגע!! זה היה רגע אחד בגיל עשרים וארבע (24), בסלון, אחר הצהריים. פתחתי ספר, ראיתי כמה שורות והספיק לי. רגע!! 

מי יודע כמה פעמים אתם ראיתם דברים, שמעתם דברים, התרגשתם, התפעלתם, אפילו החלטתם בלב איזה החלטה - ולא קיימתם. מי יודע מה הפסדתם באותו רגע?! ואני בטוח שיש פה כמה שהיה להם איזה רגע שהם החליטו החלטה אמיצה, והתהפך כל החיים שלהם לטובה! יש הרבה רגעים כאלה שפרוסים על החיים וצריך לזהות אותם, ולהיות חכם לתפוס אותם. כי בהם טמון, ברגע הזה, כל השפע שאמור לרדת דרך הרגע הזה בלבד. הוא לא יחזור הרגע. תפסת - תפסת! לא תפסת - נאבד לך! 

 

צפת – י"ט אלול תשע"ח, 29.08.2018

כתוב: "וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן" (קהלת י יא) אדם שמספר לשון הרע ומדבר לשון הרע - אין לו שום הנאה גשמית מזה! הוא לא טעם משהו, הוא לא עשה איזה עברה שיש בה איסור שנהנים מהעברה. הוא מדבר כמו שהוא מדבר, אומר: 'שחרית' הוא גם 'מוכר' אנשים, גורם להם נזקים, הכל. אין שום הנאה מזה. הבן אדם טיפש מטופש! מדבר לשון הרע - ומאבד את עולמו. 

"אֵין פַּחַד אֱ-לֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו" (תהלים לו ב) "שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ" (תהלים יב ה) "לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת" (תהלים יב ד) – וזה יותר גרוע; מעבודה זרה, שפיכות דמים, מעריות, יותר גרוע! 

ובן אדם איך נופל בזה? הרי בעל הלשון, הרמב"ם חורץ דינו: 'אין לו חלק לעוה"ב!' 

ואין מזה הנאה. אז למה שבן אדם יגיד? הוא אומר לשון הרע בשביל להרע - זה בגלל שהוא אָפוּף (עטוף) ביצה"ע הטמא. הוא לא מרגיש כלל את הצער שהוא גורם לחברו, במה שמדבר עליו. שאילו כן, בוודאי היה נמנע מזה. אם היה לו רגש. לדוגמא, יש אנשים שיכולים לדבר פה ושם, אבל אם הם רואים שמישהו נפצע או סובל יסורים, מי שיש לו רגש - משתתף בצערו, יש כאלה שיבכו גם, יש כאלה שיחמלו, ויעזרו ויסייעו. יש כאלה מעבר לכך, תלוי כמה רגש יש לך. אבל יש אדם אטום-אטום, כמו אבן, לא אכפת לו, יכול לעבור כמו הגויים. מישהו נדרס או משהו, כולם ממשיכים ללכת... שום דבר! אף אחד לא עוצר. אף אחד. ראיתי במו עיני, בכמה אירועים בחוץ לארץ שככה היה. אם לא היו הבנים שלי לידי, לא היו מצילים את הבן אדם - היה מת, אפילו לא קראו לאמבולנס. עוברים...

עכשיו, בן אדם הולך מדבר לשון הרע על חברו, מזיק אותו, אין לו שום רגש. הוא לא מרגיש מה הצער שהוא גורם לו, לאן זה יוביל, לאן זה יגיע וכו' - אין תקנה לאדם כזה! ובפרט אם בן אדם כזה מדבר על משפחה, על קהילה - אין לו תקנה עולמית! למה? משום שאם דיבר לשון הרע, לא ימחל לו לעולם עד שהוא יפייס, ואלה שנפגעו ימחלו לו באמת. ואם הוא דיבר כללית? אין תשובה שיכולה לנקות אותו. 

אז 'בעלי לשון הרע' הם 'בחינת עמלק!' - 'אחריתם עדי אובד' (ע"פ במדבר כד כ) יש להם לב של אבן, והם לא מקבלים יראת שמים בכלל. לא יעזור. תסביר לו, תגיד לו, תוכיח לו, תעשה לו חשבונות, תצדיק פה, תגיד כך, שום דבר. למה? כי שולט בו גם יצה"ע של טמא שאפף אותו והוא טמא. ואחר כך, יצה"ע של אבן שעושה אותו חסר רגשות לגמרי. כמו שכתוב על עמלק: "וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹקִים" (דברים כה יח) אין יראת שמים בכלל. 

 

בית שמש – י"א במר חשוון תשע"ח, 30.10.2017

יש לנו מכהנה אחד משותף, מה המכנה המשותף? שאנחנו כולנו הבנים של הקב"ה! "בָּנִים אַתֶּם לַ-ה' אֱ-לֹקֵיכֶם" (דברים יד א) ובנים של הקב"ה צריכים להשתדל לא לעשות לו בזיונות. איזה אבא מוכן שהבנים שלו יבזו אותו ברחובות?! איך הוא מתכרבל בתוך ביתו לא יכול לצאת בקהל, כי הבנים שלו עושים לו בושות. איך הקב"ה רואה את הבנים שלו מתקוטטים על שטויות ועל הבלים! איך? אז זאת אומרת, אם רוצים לתקן, יש אפשרות; כל אחד יעבוד על עצמו, יתחיל בבית, אחר כך על הסובבים, יתרגל והתרגל, עד שיוכל לאהוב יהודים. 

האר"י קבע שבתחילת הסידור בתפילה, אנחנו צריכים להגיד: "שאני מקיים מצוות: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא י טיח) – זו מצות עשה. אם לא מקימים אותה - עוברים עליה בכל יום, כמה פעמים! וכתוב: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט יז) אז, זאת אומרת, אדם צריך לעבוד על זה. 

ואם בזה תלוי כל בנין 'בית שלישי' והגאולה, אז למה אנחנו מחכים? לא אומרים לנו תתקן גם את זה, וגם את זה, וגם את זה, זה! 'על מה חרב הבית? - שנאת חינם!' אז מה יהיה התיקון שלו? אהבת חינם! נו, אז מה מסובך? הרי אם אדם יכבד את הזולת, גם יכבדו אותו. 'כל המכבד את הבריות גופו מכובד על הבריות' (ע"פ משנה באבות ד ו – "כָּל הַמְּכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת") 'כל שעושה נחת לבריות גם מן השמים יעשו לו נחת'. 

יש שמחה לקב"ה יותר ממה שהבנים שלו מסתדרים כשהילדים שלנו מוותרים אחד לשני, זה לא שמחה להורים?! אז מה הבעיה לוותר קצת? הרי: 'אין אדם נוגע במוכן לחברו' (יומא לח:) זה ברור! 'אין אדם נוגע במוכן לחבירו'. מה שנגזר עליך ממרום זה מה שתקבל. אי אפשר לקחת לך יותר ממה שה' גזר, ואי אפשר גם לתת לך סיוע יותר ממה שהוא גזר. אי אפשר להאריך את ימיך ואי אפשר גם לקצר. הכל בגזירת הבורא. אז לכן: 'אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ' (אבות ד א) כי יותר מחלקו אין לו. אז מה הבעיה? תשמח! אם ה' החליט שזה חלקיך, מה אתה מתלונן?! הוא יודע בדיוק: למה אתה צריך רק את זה או רק את זה. מה, מה ההבדל? נגיד שהיינו עומדים עכשיו מול הקב"ה, 

הוא היה בוחר עשרה מהקהל ואומר: "עכשיו, מה שאני אגיד לכם, תעשו"

- היו אומרים: "כן!".

- לאחד אומר: "קח מעדר תעבוד בגינה" - הוא לא היה מבסוט?! 

- השני, היה אומר לו: "תכין לי כוס תה" - הוא לא היה מבסוט? 

- השלישי, היה אומר לו: "שב לידי" - הוא לא היה מבסוט?! 

מה זה משנה?! מה שאמר לך ה' ואתה עושה, אין שמחה יותר גדולה מזה! 

אם ה' אומר לך: 'תאהב את היהודים', אלה ששומרים תורה ומצוות: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט יח) מי שהוא רעך במצוות. אם אתה מצווה על זה, מה הבעיה? מה הבעיה, לא הבנתי? מה הבעיה? למה קשה? למה קשה? זה מצווה ככל המצוות. אם אומרים לך: 'להניח תפילין' אפילו אם מאוחר, קשה, ישנת קצת, זה.. אתה קם, מתאמץ, מניח תפילין, מניח תפילין. מה זה לאהוב את השני? לתת חיוך מידי פעם, להגיד 'בוקר טוב' יפה. מה הבעיה? ביקשו שתתן לו את כל הכסף, את הבית, את המכונית, לא! ביקשו ממך שתתייחס אליו כבן אדם, כבן של הקב"ה. אם הוא נברא 'בצלם א-לקים' - זה כבר מספיק. ואם הוא עוד הבן של הקב"ה, "יא בא בי..." כמה אתה חיב. 

אז מה הקושי? זה השיעור, רבותי! מי שרוצה לישם אותו, מוזמן. אפשר להתחיל מהיום ולך תדע כמה מן השמים ירעיפו עלינו טובות, ברכות, ישועות! כי זה מה שהקב"ה אוהב: את הבנים שאוהבים זה את זה. אין דבר יותר טוב מזה!!

 

בני ברק – ז' במר חשוון תשע"ח, 26.10.2017

אמר הקב"ה: 'אם מעמידין הם: חנניה, מישאל, ועזריה מעשיהם, הם לא התכופפו לנבוכדנצר הרשע, הם לא השתחוו לצלם, נבנה עליהם את העולם ונצילם' (תורה תמימה על שיר השירים ח-ט) בזכות שלושה (3) צדיקים. 

מה אנחנו לומדים מזה? אנחנו לומדים: שעיקר מה שחביב אצל הקב"ה, זה שהאדם יהיה 'גיבור חיל' ללחום עם כל המפריעים שעומדים לו בדרך של עבודת ה'. ולא יֵחַת מפני כל. שום חשבונות שבעולם לא יסירו אותנו מדרך ה'. 

ה' אמר, והחברה אומרת, למי אני שומע? הרב אמר והתלמיד אמר, דברי מי שומעים? 'דברי הרב שומעים!' אומר הקב"ה: 'זה מה שאני רוצה מכם'. מה אני רוצה? מה שחביב אצלי, זה גיבורי החיל. גיבורי החיל, אין משחקים, הולכים על כל הקופה. עובדים את ה' באמת, ברצון "לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ חָפָצְתִּי" (תהלים מ ט) אין משהו אחר. אין פשרות! אין ויתורים! אין הנחות! אין שום דבר! עד הסוף. עד כלות הנשמה. אנחנו נבראנו 'לכבודו' אנחנו 'עוברי אורח' גרים. היום פה, מחר שם. אשריו של מי שהכין צידה לדרך. יצא מפה מקדש שם שמים, וישמר זכרו לעולם. 

יהודים יקרים! אם הבנתם מה שאמרתי ותעשו את מה שכתוב, אז תהיו מאלה שינצלו הן בעוה"ז והן לעוה"ב. איחולים...!!

 

ראש העין – כ"ז בתשרי תשע"ח, 16.10.2017

אמרו חז"ל: 'יהא לבך יודע מעשים שעשית, ויסורין שהבאתי עליך, שלא לפי מעשיך הבאתי עליך את היסורין' (ילקוט שמעוני על התורה ש"ג א). 

אף פעם אנחנו לא מקבלים יסורים, ח"ו! זה רק לפי מה שמגיע. עכשיו, לפי ההכרה הזו, חיבה התורה לאדם במצב של יסורים, מה לעשות? 'תפשפש!' לא באים מעשים כאלה עליך סתם. אם אדם זוכה לחיות במצב של משפט, של יסורים, אתה צריך לשיר שירה של חסד: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה" (משלי ג יב) כמו אבא! אבא נותן סטירה לילד? רק אם הוא פשע פשיעה גדולה! ורק 'מכת חינוך' זה מראה שהוא אוהב, שהוא עדין מתייחס אליו. ילד פושע - הוא מסלק אותו בכלל. אז זאת אומרת, אתה צריך לשורר שירה כשבאים יסורים. כי הקב"ה עוד משגיח עליך ועושה איתך חסד. 

בשעה שאנחנו מקבלים 'חַלְעוֹת' (מכות) כמו שאומרים, אנחנו חושבים: 'יא.. מה פתאום? למה אני? מה עשיתי? מה זה?'

אתה צריך לשורר שירה, למה, הבורא יתברך בהנחה. והוא מכין לך בזה את המפלט, מח"ו, העונש האמיתי – מוות!! אדם לא יודע, מה הקב"ה עושה, ולמה עושה, איך הוא מתכנן, מה. אבל גם מה שאנחנו מקבלים זה רק בגלל שאנחנו-אנחנו חטאנו. 

אם לא היינו חוטאים לא היה שום דבר קורה לנו. היינו הולכים: "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי" (תהלים כג ד). אם אַתָּה עִמָּדִי, מאיפה אני יכול... ממה אני יכול לפחד, מה יכול לקרות? אַתָּה עִמָּדִי! אם ה' לא גזר, שאדם יקבל מכה - הוא לא יקבל מכה. אם הוא גזר שהוא יקבל, כל העולם ירצו לשמור עליו, לא יעזור. הכל בגזירת הבורא. לפי מה? לפי מה שאנחנו מתנהגים; 'עושה הטובה תבואהו טובה, עושה הרעה תבואהו רעה' אתה קובע! אתה מפעיל. איזה קליד שאתה לחצת בפסנתר ישמיע את הצליל. זהו! אתה עושה טר..... (כביכול מנגן) מה שאתה עשית. אל תאשים אף אחד אחר. 

 

רמלה – כ"ד באלול תשע"ח, 03.09.2018

כשאדם לומד תורה על מנת לקיים באמת הוא טועם את הקב"ה. הוא טועם את דרכיו. הוא רואה את החכמה. הוא טועם ממש: "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'" (תהלים לד ט) איך קורה שאנשים חוזרים בתשובה? ופתאום כל העולם נהיה טפל להם? 

- ' עזוב זה שטויות, מה זה משחקים? מה זה כדורגל? מה זה ספורט? מה זה זה, מה זה זה'. 

יושב ושוקד לו באהלה של תורה והכל. מה זה? איזה טעם הוא מצא? מה הטעם שמצאת? "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'" (תהלים לד ט) להיות יהודי זה זכות ומעלה שאין כדוגמתא. זה זכות ומעלה. 

תקשיבו! כשאומרים: "בָּרוּךְ אַתָּה ה'... אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים" (ברכות התורה) אתם מבינים בכלל מה זה: "בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים"? היום יש 7, 8 מיליארד בני אדם בעולם. אנשים פקחים, נבונים, הכל טוב ויפה. והקב"ה מכל העולם בָּחַר בָּנוּ עם פינצטה כל אחד! אתה יודע שהוא בחר בך עם פינצטה? העדיף אותך על כל הסינים!! על כל האמריקאים. על כל האירופאים. על כל האפריקאים. הוציא אותך עם הכובע. ככה, הוציא אותך עם הזקן, טרח... אמר: 'בא פה', אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ. הנה, זה אחד שבחרתי בו. 

אתה מבין בכלל מה המעלה שה' בחר מכל אחד מאתנו? אתם מבינים בכלל מה המעלה? אף אחד לא הולך עם הרגשה כזאת. אף אחד לא מבין בכלל - טמבל! אתה יודע מי אתה בכלל? אתה 'הבן של א-לקים!!' 

יש מישהו שהולך עם הרגשה: "אני הבן של.. הקב"ה!" (חחחח....) מי הולך עם הרגשה כזאת? אף אחד! לא יודעים את ערכנו, לא יודעים. 

אבל מי שיודע, מי שיודע מי זה כלל ישראל, כמה הקב"ה עזר והציל, ולמרות שחטאו, ולא הלכו בדרך והתבלבלו והתבוללו וה' עוזר ומציל והכל, ונותן צ'אנסים (הזדמנויות) ועוד צ'אנסים, ותשובה וראש השנה, ואני מוחק לך את הכל אם תחזור בתשובה, ועוד פעם נתחיל 'דף חדש'. איפה יש דבר כזה? איפה יש א-לקים כזה?! איפה יש דבר כזה? 

תראו מלכי אומות העולם, אחד מזייף תולה אותו בכיכר העיר. אין צ'אנס שני (2) אין פעם שניה. 

ובורא עולם, עוד פעם אתה עובר עברה, עוד פעם עובר עברה, שנה (1), שנתים (2), עשר (10), עשרים (20), שלושים (30), ארבעים (40), והוא עוד ממתין לך, ועוד מחכה ועוד מוכן, ואומר לך: 'יא בני, יא בני, יא בני, בא, בא, בא'

"יְמִינְךָ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים" (פיוט סליחות) מושיט לך את היד, תן יד, תן יד, אני מוציא אותך. יאא.... מישהו יוכל להבין את זה?!

 

בת ים – י"ח באלול תשע"ח, 28.08.2018

כל השכר שהקב"ה משלם לעתיד זה רק: 'נדבה וחסד!' למה? כי "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם" (איוב מא ג) ממה אתה עושה מצוות? ממה שה' ברא אותך, נתן לך כוחות, נתן לך אמצעים ואתה עכשיו עושה. 

זה כמו שהאמא אומרת לך ב'יום האם': "קח כסף לך תקנה לי זר פרחים ליום האם". אתה מביא לה את הזר פרחים, ומה נקרא? זה נקרא שאתה עשית? אתה פעלת? זה כספך? זה הזכות שלך?! אבל היא רוצה להגיד לך שזה עושה לה שמחה שאתה מביא לה את הזר פרחים, מכספה, בעצתה, והיא גם הזכירה לך בכלל שהיום יום האם. לא שיש יום כזה על פי התורה, אבל ככה החבר'ה החילונים מחליטים... 

אז "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם", אם מישהו קדם לי ועשה את זה מעצמו, בכוחותיו שלו, אז וודאי שאני צריך לשלם, להכיר לו טובה על זה. אבל יש מישהו שהקדים אותי?! מי ביקשתי ממנו שישים מזוזה בפתח לפני שנתתי לו בית? מי ביקשתי ממנו שישים ציצית לפני שנתתי לו טלית? מי בקשתי ממנו: 'שיפדה את הבן' - לפני שנתתי לו בן? מי עשה משהו לפני שאני נתתי? אז מה אתם עושים בעצם? מה שאני נותן לכם בשביל שתעשו! אז אני חיב עוד לשלם?! לא חיב לשלם. אבל אני כן משלם! ומשלם הרבה; גם בעוה"ז וגם לעוה"ב. זאת אומרת, זה נדבה וחסד. 

 

ירושלים – י"ז באלול תשע"ח, 27.08.2018

אומר: 'מגלגלים', מי מגלגלים? מהשמים מגלגלים זכות. זכות הגאולה, על יד מי? ע"י זכאי. זאת אומרת, אם התגלגלה זכות על יד מאן דהוא, בשמים: הוא זכאי!! אז השמים מעידים: 'שהוא זכאי!' לא הציבור. הציבור יכול לטעות באנשים, להתבלבל באנשים, להחשיב אנשים, לבטל אנשים. מי זה הציבור?! הציבור רואה ללב? הציבור יודע מה מעלתו של אדם? אבל ה' אומר: סימן אתם רוצים? 'מגלגלין זכות, זה רק ע"י זכאי!' זאת אומרת, זה ראיה ברורה מי זכאי בשמים. והוא בן העוה"ב. 

לכן אמר רבי עקיבא: "מובטח אני שבני זה בין העוה"ב"

"מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא" (משלי כח כג) מי שמוכיח אדם ללכת אַחֲרַי, אומר הקב"ה, שישמור מצוותי, חֵן יִמְצָא. הוא מוצא חן בעיני. אין בן אדם בעולם בן אדם שמוצא חן בעיני כמו זה שאומר לאנשים 'ללכת אַחֲרַי'. אתם מבינים בכלל מה למצוא חן בעיני ה'? 

משה רבנו עם כל מעלותיו - לאין שיעור! 

מבקש מה': "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ" (שמות לג יג). 

מה הוא מבקש מהקב"ה? רק שאני אמצא חֵן בְּעֵינֶיךָ. אתם שומעים מי מבקש? "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר יב ז) "פָּנִים אֶל פָּנִים דיבר עם ה'" (שמות לג יא) עלה למעלה הוריד תורה לארץ - כמה זכויות! כמה זה... ואף על פי כן, מה הוא מבקש? למצוא חן בעיני ה'! 

והפסוק אומר: שמי שמחזיר אנשים בתשובה - הוא מוצא חן בעיני ה'! שמעתם...?

 

יבנה – ט"ז באלול תשע"ח, 26.08.2018

"בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי ג ו) גם כשאתה עושה את דְּרָכֶיךָ, את הדברים הגשמים שלך לא דרכי ה', דְּרָכֶיךָ! גם אלה דָעֵהוּ. אל תשכח את הבורא בכל עשיה שאתה עושה. תקשור את כל המעשים שלך שיהיו לשם שמים, לשם המצווה. אם בן אדם עושה מצוות ולא מתכוון לשם המצווה, הבורא יתברך, נמצא: שהוא לא יקבל שכר על זה. 

'מצוות צריכות כוונה' (ברכות ב.) והמשנה ב'אבות' אומרת: שימו לב, שאפילו דברי הרשות, שהם לא מצווה, והם לא חובה, כגון; אכילה, שתיה, הליכה, ישיבה, קימה, שיחה, כל צרכי הגוף שלך - יהיו כולם לעבודת הבורא. ואפילו אם אתה צמא ורעב, תתכון: 'שאתה אוכל ושותה כפי חיותך - שיהיה לך כח לעבודת את הבורא'. 

- 'למה אתה אוכל?' 

- 'שאני אהיה בריא ואוכל לעבוד את הבורא. כי אם אדם חולה הוא לא יכול לעבוד את הבורא. אני שותה, שאהיה בריא לעבודת הבורא. אני ישן, לקום לעבודת הבורא בזריזות, בכוחות. כל מה שאני עושה. משוחח, רק אם זה מביא לקידוש ה', לעבודת ה', לדרבן אנשים, אם צריך להוכיח אנשים'. 

אבל רק שיחה... לא של הבל ושטות ודברים בטלים: "וְדִבַּרְתָּ בָּם" (דברים ו ז) – 'ולא בדברים בטלים' אז גם שיחה צריך לכוון שהיא תהיה לשם שמים. זה נקרא: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" וגם בדברים האלה אתה מקיים את רצון הבורא. וזה מה שהוא רוצה ממך. 

אפילו 'שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד' (ע"פ סוכה כא:) אין דבר כזה שחכם אמיתי מדבר סתם, מספר בדיחות. אין דבר כזה! אם הוא אומר משהו, יש פה משהו שהוא רומז. שהוא אומר, יש מה ללמוד או להתרחק או משהו, לפעמים זה ברמיזה, תלוי כל אחד. מה פרוש? 'לְחַכִּימָא זה בִּרְמִיזָא, וּלְשַׁטְיָא זה בְּכוּרְמֵיזָא!' (לְחַכִּימָא – בִּרְמִיזָא, וּלְשַׁטְיָא – בְּכוּרְמֵיזָא, ע"פ 'מדרש משלי') חכם מספיק לו רמז, טיפש צריך אגרוף. ככה הלשון של חכמים. די לְחַכִּימָא - בִּרְמִיזָא, לחכם מספיק ברמז, ולשוטיא – בְּכוּרְמֵיזָא, לשוטה, טיפש, באגרוף. לא הכוונה ממש, אבל רק אם הוא מקבל 'חלעה' כמו שאומרים, אז הוא מבין. בלי לקבל מכה הוא לא מבין. אז לפעמים הקב"ה גם נותן מכות לאנשים בשביל שיתעוררו, אחרת הם לא מתעוררים. 

 

בית שמש – י"א באלול תשע"ח, 21.08.2018

איך התורה אומרת: "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה... מֵעִם ה'..." (דברים כט יז) "לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה'... בָּאִישׁ..." (דברים כט יט ) ומשפחתו, וואי... "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא" (ויקרא ז כז) למה? מה קרה? מה הוא עשה? כתוב בתורה, הוא לא עשה כלום. מה הוא עשה? הלב שלו פֹנֶה, פֹנֶה. מה זה פֹנֶה? 

אני מקים בנין אז אני צריך לשים בלוק ועוד בלוק שיהיו ישרים, אם אני בונה ישר כל הבנין לגובה-לגובה-לגובה יהיה ישר. אבל אם בלוק אחד פונה קצת, ככה, ככה (הרב מדגים) פונה כמה מילימטרים, נמשיך אתו ככה הלאה-הלאה הוא יתעקם לגמרי והוא יפול! (הרב מדגים).

 כשהלב כבר פֹנֶה, מזהה הקב"ה את הלב בפנים כבר. אם הלב פֹנֶה: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם" (דברים יא טז) מה יקרה אם יִפְתֶּה לְבַבְכֶם? פיתוי קל, מה יקרה? "וסַרְתֶּם" ואחר כך "וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם" (שם) ממה זה התחיל? פיתוי קטן!! 

איך אנשים עוזבים את הישיבות? פעם הם הציצו וראו משהו אסור, פעם שמעו משהו אסור, פעם שמעו זמר פסול, פעם נמשכו לזה, פעם לזה, וגמרנו הראש כבר היה בחוץ והתקלקלו, וירדו, והתדרדרו, ונתחללו ונהיו 'כתבים לעניני דת' ב'ידיעות אחרונות', ב'הארץ' ו'במעריב' ובכל האתרים. כל אלה חוזרים בשאלה שהיו פעם בחורי ישיבות... 

אז התורה מזהירה: ההשפעה היא השפעה מידית!! אתה חושב שלא הושפעת. ואין בן אדם שיוכל לומר שהוא 'מוגן'; 'אני לא מושפע ולא משפעים עלי!'. ראינו את משה רבנו, ראינו את יצחק, ראינו את אברהם, ראינו את דור המדבר, כל הגדולים של עם ישראל הושפעו בהשפעה ולו הקלילה ביותר, ואפילו מרשעים שעמדו כנגדם. זאת אומרת, אדם צריך להיות מאוד-מאוד-מאוד זהיר! ולדעת איך לכלכל את חייו ולהיות בחבורה קדושה שמדקדקת במצוות מ-אלף' ועד תו' בכל ענין. 

כי אם לבבך 'פונה', בזה אתה מקל אתה תהיה מקולקל. "פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם" אחר כך "וסַרְתֶּם" אחר כך "וַעֲבַדְתֶּם" ואחר כך "וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם" ככה זה עובד!!! וככה נברא האדם. לכן הידבק, לכן הידבק בתלמיד חכמים אמיתיים וילמד ממעשיהם. על זה אמרו חכמים: "הֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם" (אבות א ד) של תלמיד חכמים. מה זה "מִתְאַבֵּק"? אתה לא עוזב אותם! אתה הולך לידם, קרוב, מאחוריהם, כל הזמן, שהאבק שעולה מרגליהם נדבק אליך "הֱוֵי מִתְאַבֵּק.." מהאבק! מרוב הקרבה שלך אליהם, אז אתה צריך ל'התאבק'. זה מה שהורו לנו חז"ל, למי שמבקש חיים בעוה"ז ולעוה"ב. ועל זה נאמר: "ואַתֶּם הַדְּבֵקִים בה"א חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד ד) – 'וכי אפשר לאדם להידבק בה'? אלא ידבק בתלמיד חכמים ואתה נדבק בהשי"ת. 

 

ירושלים – ו' באלול תשע"ח, 16.08.2018

מידת הבטחון - נבראה בעבורנו, ומידת המינות - נבראה בשביל הזולת. כלומר, כשבא אליך עני, מבקש עזרה, מבקשים תמיכה להחזיק תורה ולומדיה, 

אל תפלפל בעינך ותצקצק בלשונך ותאמר: 'ה' יעזור לך!, מי שברך אבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב הוא יברך את העני הנכבד... מה השם של כבודו?...' ויתן לו ברכות... 

- לא, לא, לא, לא. 

- אל תגיד לו: 'המקום ימלא חסרונך'

- אל תגיד לו: 'תברך על הרעה ותקבל אותה בשמחה'...

לא, תתעלם מהבורא יתברך! ואדרבא תאמר: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח יז) 'אם אין אני מי לו, מי יעזור לעני?!' ותעשה ככל יכולתך לעזור לו. 

אם אתה רוצה לתרגל אמונה ולהסתמך על הבורא תעשה את זה בעסקים שלך, אבל לא לעני. לעני אתה צריך להיות כמו 'אֶפִּיקוֹיְרֵיס' (אפיקורוס) כאילו אין בורא, אין מי שדואג, אין כלום! רק אתה. הוא דפק אצלך בדלת? אתה - מוטל עליך עכשיו לעזור לו. אל תשלח אותו לקב"ה! שה' לא יגלגל עליך את הגלגל... בסוף אתה תעמוד מחוץ לדלת והוא יהיה בפנים. אז 'דיר באלק' (תיזהר)! כך את המידה שברא ה', וברא אותה מינות-מינות. בשביל שברגע כזה תהיה כמו 'מין ואפיקוריס'. כאילו אין אלוקים בעולם שיכול לעזור לו, רק אתה. 

אה... אתה עכשיו רוצה ללמד אותו בטחון? 

לא, לא! את התרגילים של בטחון תעשה אצלך בבית, בעסקים שלך. בטחון זה בשבילך ומינות זה בשבילו. 

הקב"ה אומר: אם אתה תפעל כלפי העני, ותטרח, ותתיגע, ותתאמץ ותשחרר, תשחרר-תשחרר, אז גם אם תתאמץ בעסקיך אני גם אוותר לך. למה? אני רואה גם מתאמץ לעני גם מתאמץ לך, נו, בסדר. 

אבל אם רק אצלך אתה מתאמץ ואצלו אתה שולח אותו אלי עוד פעם, זה אני אקפיד עליך על כל המאמצים שאתה עושה ואתה לא מתנהג במידת הבטחון ששלחת אותו בלי כלום, אז אני אעשה לך אותו דבר, תזהר! כי אני מודד 'מידה כנגד מידה'. 

לכן כתוב: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ" (דברים טו י) לעני "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹקֵיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ" (דברים טו י) קודם כל "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ" אל תסתפק בהטפות על אמונה ובטחון. ורק אם עשית כך, אז בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, הַדָּבָר לשון דיבור. אם גם בנוסף חיזקת אותו בדברים אחרי שנתת לו, אז תיטול שכר על האמירה גם עם שכר המעשה. ואז "יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֵיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ". 

ככל שתרבה השתדלות לא תיתבע על השתדלות יתרה אם תשתדל גם עבור ענים. אבל עם עבורך תנקוט בהשתדלות ועבורם בבטחון, אל תצפה לברכת שמים.

כן, רבותי! זה מצוות הצדקה. למדנו הרבה דברים ממנה, נוגעים אלינו. אנחנו יכולים להרוויח בעוה"ז ובפרט מהעוה"ב כי היא מצילה מהגיהנם. היא מקרבת את הגאולה. היא מתקנת תיקונים. היא עושה לנו רק טוב. וגם שהגלגל לא יחזור עלינו... 

אל תעלים עינך מן הצדקה. 

והרמב"ם פוסק: 'שאין אדם מעני לעולם מן הצדקה' (משנה תורה, הלכות מתנות ענים י) לעולם אין אדם מעני מן הצדקה!! אם אדם יכול להיות עני, זה מסיבות אחרות של עברות. אבל לא מן הצדקה. ומה יותר ש'צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת' (משלי י ב)!? שכתוב ב'זהר' הקדוש: אם הקב"ה שולח לך עני לדלת: "האי דורונא דשלח קוב"ה, דשדר קוב"ה" – הוא שולח לך דורון! היתה עליך גזרת: 'מוות!' בא עני, נתת לו צדקה, נצלת! אתה לא יודע, אבל ה' יודע. וכתוב: 'שבית שלא פתוח לצדקה, פתוח לרפואה' יצטרך להוציא את הכסף על תרופות, ביקורים אצל רופאים וכו'. למה? בשביל מה?! 

אשה יקרה מהקהל: "רציתי להגיד שאני מאוד, מאוד מעריכה את כבודו, ולדעתי, אתה הרב האמיתי והכי צדיק שיש בדור הזה"

הרב: "יהי רצון" 

האשה: "אתה הולך ישר, בלי הנחות, בלי פיצולים, בלי... תודה רבה, כבוד הרב"

הרב: "תהי הבריאה!"

 

חיפה – י' באלול תשע"ח, 20.08.2018 

מבואר בהרמב"ן: "כל מי שביקר חולים ולא ביקש רחמים לא קיים המצווה" 

- התפללת עליו? התפללת שיחלים? התפללת שה' יחמול וירחם? שיסור מעליו הקטרוג של המחלה? עשית משהו?

אם לא עשית, לא ביקרת חולה. אין מצווה פה 'כל שביקר חולה ולא ביקש: 'רחמים!' - לא קיים המצווה' יפה שהגעת פיזית, אבל אתה צריך שהנשמה שלך תפעל משהו לטובתו. לא רק עצם הביקור שאתה בא ברגליך ומתייגע. נכון, שאם אתה מבקר, אז אתה נותן לו תמיכה, עידוד, הוא רואה שהוא לא לבד, הוא לא מתייאש, אתה מעודד אותו, אתה נותן לו פרחים, אתה מסדר לו: 

- 'אתה צריך משהו? אתה צריך שתיה? אתה רוצה משהו?'..

זה יפה. החלק היפה האנושי, מצוין. מה עם התפילה? איך הוא יקום מפה? הרי מי השכיב אותו כאן? החובות שלו! הוא עשה עוונות. אדם לא חולה סתם. והוא שוכב בגללם. אז תבוא תתפלל. תבוא, תלמד עליו זכות. תוסיף לו זכויות. תעשה משהו שהבן אדם יתרבו זכויותיו שיוכל לקום ולצאת מכאן. אתה יכול להתפלל. 

אתה יכול להזכיר אותו בברכת המזון: "הרחמן הוא ישלח רפואה לחברי כך וכך, לאשתי, לדודי, לסבתא שלי.." 

לכל אחד. אתה יכול להזכיר, להגיד תהילים. אין בעיה! תוך כדי עבודה, במטבח, אפשר להגיד, אין בעיה. אפשר לעשות פעולות בשביל החולה. הכח שלך להציל נפשות. אתה יכול להציל את הנפשות של היקרים שלך, של האהובים שלך. שיש לך זכויות, אז אתה מגונן גם על האהובים שלך. למה? כי הקב"ה: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל" (דברים לב ד) מה פרוש? מה זה 'לא עושה עָוֶל?' בטח שהוא לא עושה עָוֶל. אבל לא! הקב"ה כשצריך לקחת בן אדם, נגיד, בעונותיו, אבל אם הוא לוקח אותו אז הוא יחסר לאשתו, לילדים שלו, להורים שלו, לאחים שלו, ואם הם לא חיבים בעונש כזה שהם צריכים להתבשר: 'שהקרוב שלהם מת!' אז זה עוול אם ה' יקח אותו ולהם לא מגיע עונש. אז הוא ממתין, עד שכל אלה שמסביבו שישמעו את הידיעה, יהיו רואים לעונש של הבשורה הזאת, אז הוא יקח אותו. 

לכן, מי שמיצר הרבה, הרבה זכויות ומי שעוטף באהבה את כל אלה וכו', והוא בעל זכויות הוא מגונן עליהם. וגם אם מגיע להם למות, הם לא ימותו בלא עיתם. אז תראו: כמה זה חשוב! 

 

גדרה – ט' באלול תשע"ח, 19.08.2018

באותה מידה שאדם מתרחק מבקשת עוה"ז, באותה מידה הוא גם יתרחק מהקנאה של בעלי העוה"ז. והוא יודע שדווקא זה שנאמר עליו: 'וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל... אַשְׁרֶיךָ בָּעוה"ז!' (אבות ו ד) הוא: יודע שמי שבאמת עמל בתורה, 'אשריו בעוה"ז' ואם יראה אפילו אדם שיש לו שאיפות לעוה"ז ומצליח; קנה אוניה, קנה מגדל, קנה-קנה-קנה - בכלל לא מזיז לו. יש לו ספר הוא לומד, יש לו אוכל, הכל בסדר, שקט ושלווה, אף אחד לא מטריד אותו, הוא לא מוטרד, לא עסקים, לא מס הכנסה, לא מע"מ, הוא חי בשקט וברגיעה, מהבית כנסת לכולל, מהכולל לבית, וזהו. זה כל הסיבוב שלו, שבעים-שמונים (70-80) שנה, ישר לג"ע וזהו. עכשיו מתחיל הסרט... 

אבל יש כאלה סיימו אותו כבר פה; קטטות, מריבות, מחלוקות, צרות, יסורים, חקירות, מה לא? איזה חיים...! והכל בגלל חלומות ודמיונות שהוא רצה ככה וככה... 

"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (דברים ח י) נאמר רק במי שמקיים: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ... לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹקֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" (דברים יא יג) אלה זוכים ל: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, אכילה שיש בה שביעה. יש אנשים מסכנים, כמה אוכלים-אוכלים, לא שבעים. לא רק אכילה גשמית, כל מה שהם רוצים להשיג לא שבעים אף פעם! 'אֵין אָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ' (קהלת רבה, פרשה א, סימן יג). וזה נס גלוי! כי בקשת הרוחניות היא נותנת לך אושר בעוה"ז. בקשת העושר הגשמי שוללת ממך את האושר הזה שאתה מחפש.

וכל אחד צריך לבחור: מה הוא רוצה? חיים של גשמיות ורדיפה אחרי האפס והתוהו... או חיים של רוחניות שממלאים את ישותך עד יומך האחרון! 

ושלמה המלך, עליו השלום, הוא היה עשיר שלא היתה עשירות כזאת, כמו שהיתה בימיו; כסף, וזהב היו מצויים כחול! כל אומות העולם באו והביאו לו זהב וכסף. הוא ציפה את כל בית המקדש זהב. הוא עשה דברים נפלאים בכל העולם. 

ומה הוא אומר: "הֲבֵל הֲבָלִים, אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים, הַכֹּל הָבֶל" (קהלת א ב) הכל חריט ובריט!! 

בסוף הוא מוכיח: היה לי שָׁרִים וְשָׁרוֹת, היה לי נגנים ונגנות, היה לי שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת (קבלת ב ח). היה לו שליטה על העליונים, על התחתונים, על השדים, על הצמחים, הכל! 

בסוף, הוא אמר אחרי כל מה שעשיתי, הכל בדקתי, הכל בחנתי, גם את הטוב גם את הרע, גם את הזה... "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע" (קהלת יב יג) יביאו אותך בחשבון וישמיעו לך את הכל "אֶת הָאֱ-לֹקֵים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" בשביל זה באת! 

אם אתה חושב: 'שבאת לאסוף קניינים, וכל מני דברים, ותהנה פה באופן זמני...' - זה חולף מהר יותר ממה שאתה חושב. אז זאת אומרת, זה עף מהר. עף מהר. אתמול שיחקנו כדורגל בבית ספר, היום אנחנו כבר אתה מבין... עוד מעט סבא, עוד מעט זה, עוד מעט זה...וזהו. עוד מעט בלי שיניים, עוד מעט בלי ברכיים, עוד מעט אתה מבין מתכופף... ועוד מעט מריח את האדמה, ועוד מעט ש-ו-כ-ב! ומה נשאר? רק מעשים טובים שעשית בימי חייך והעלתה אותם למעלה. זה מחכה לך. כל השאר, כבר חתם שלמה, אחד שהיה לו כסף, אחד שהיה לו חכמה, אחד שהיה לו הכל, היה לו גם אלף (1,000) נשים, הכל היה לו: "הֲבֵל הֲבָלִים, הַכֹּל הָבֶל!" אתה יודע מה זה הבל? כמו שיוצא מהקומקום; רואים בהתחלה ברר.... כמו ענן, אחרי רגע איפה הוא? איננו! ככה החיים!!

תלכו לבית קברות, פה בגדרה, תראו כמה שהכרתם פעם, איפה, איך הם דיברו ומה הם אמרו, ואיך הערכתם אותם ואיך הערצתם אותם, והם שוכבים כולם באותו כיוון. נו, אז אדם צריך לזכור את זה. 

 

אחיהוד – ה' באלול תשע"ח, 15.08.2018

חושב: 'שיהיה לו רכב ויהיה לו ככה. ויהיה לו אוטו ועוד מרפסת, ועוד בריכה, יהיה לו פה ויהיה לו שם. זה כל כך...' 

אבל זה אפילו לא סוכריה לעומת גודל היהלום שאתה אמור לקבל...! 

ומה שאתה רוצה לפרוט, אתה רוצה לפרוט את העוה"ב ולקבל בעוה"ז, אתה נורמאלי?! 

'מי שמלבין שיניו לחברו יותר ממי שמשקהו חלב' "וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (ע"פ כתובות קיא בראשית מט יב) המלבין שיניו לחברו – מחייך לו, זה יותר ממי שמשקהו חלב. ואם הוא נותן לו מילה טובה, ואם הוא מעודד אותו, מפרגן לו – וואווו! כמה שכר מגיע לו ליהודי הזה. שהרי 'המפייסו - מתברך באחד עשרה (11) ברכות!'. 

מי שהולך פה עם ציצית, מה מגיע לו שכר? על כל רגע הוא לובש מצוה שהיא שקולה כנגד תרי"ג (613) מצוות: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה' " (במדבר טו לט).

אדם שמניח תפילין, כל רגע שהוא מניח תפילין הוא מקיים שמונה (8) מצוות מן התורה; יש ארבע (4) פרשיות בראש, ארבע (4) פרשיות ביד, בכל אחת יציאת מצרים, והוא מקיים שמונה (8) מצוות עשה, כמו שאומר הרמב"ם. בכל רגע כמה מגיע לו שכר? 

עכשיו, אדם שלומד תורה – וואי-וואי, וואי-וואי, וואי... על כל מילה ומילה שהוא מוציא מפיו, תרי"ג מצוות!! "וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ" (משלי ג טו). התורה מעל הכל, שקולה כנגד כל המצוות כולם! 

 

קרית מוצקין – ד' באלול תשע"ח, 14.08.2018

כל ניסיון, כל מאמץ, כל עמל, ה' משלם. ולא רק משלם, כמה שיותר קשה לנו, ככה נקבל יותר, ואפילו אם לא הצלחנו להשלים את המשימה; אתה מנסה ללמוד, להבין את הדף, לא מבין! יושב שעה (1), יושב שבוע (7), מסבירים לך, אתה לומד, לא מבין מילה. 

בסוף שואלים אותך: 'מה למדת?' 

- 'לא יודע כלום!' 

מקבל שכר או לא שכר? מקבל לא רק שכר, פי מאה (100) ממי שלומד ומבין צ'יק צא'ק! כי ה' משלם לפי העמל. זאת אומרת, אנחנו לעולם לא מפסידים. 

אומרת הגמרא: שאם אתה עכשיו הכנסת את היד לכיס, ואתה צריך להוציא משמה שלוש (3) מטבעות, ויצאו רק שתים (2). עכשיו, מה אתה צריך לעשות? להחזיר את היד לכיס להוציא עוד מטבע, זה נקרא: 'יסורים!' 

ואם יש לך רמה של קושי כזה, בעשיית המצוות או בבריחה מהעברות, אפילו רמה כזאת של קושי, אתה תקבל פי 100!! על כל דבר שאתה מצליח נגד היצה"ע. - פששש.... איזה עושר! איזה אושר שאדם יכול... הפוך, לשמוח בקשיים, 

לא להגיד: 'קשה!' ומתייאש. 

הפוך, בגלל שקשה, יותר שכר! כל דבר שבקדושה יש עליו קשיים. אז לכן, אם יש קשיים, זה לא מיצה"ע. אז אתה צריך לשמוח. אם יש לך קשיים, סימן: שאתה בדרך הנכונה. אם הכל הולך חלק, תפחד! 

אלה שהם חילונים והכל הולך להם, מה שהם רוצים, מצליחים, 

וכולם תמהים: 'מה קרה פה?' 

בטח שהם יצליחו, יצה"ע לא מתנגד להם, הוא רוצה שימשיכו, שילכו לגיהנם. אדרבא! הוא מסייע להם, נותן להם עצות עוד יותר איך להיות ככה, וככה, וככה, וככה. אדרבא! הם צריכים לפחד. אף אחד לא מנסה למנוע מהם. כל הזמן הולך להם חלק וקל. 

אז זאת אומרת, מפה אנחנו לומדים יסוד רציני, שממנו נדע להבחין: אם אנחנו בדרך הנכונה והטובה או בדרך לא טובה; אם יש לנו קשיים - טוב מאוד! טוב מאוד. זה ערובה שיצה"ע מתנגד שנעשה את מה שראוי לעשות. ולא להתייאש מהקשיים שהוא עושה, כי תזכרו: שאתם מקבלים שכר פי 100! וגם אם אתם לא מצליחים ה' משלם לכם על העמל. איזה אושר!!

בחורה יקרה אומרת: "חזרתי בתשובה לפני כמה חודשים, בזכותך! ובאמת הייתי רואה הרבה הרצאות של רבנים, ואתה היחיד שבאמת נותן תשובות לכל השאלות, וקודם כל, תודה רבה!"

הרב: "תודה, גם לך!".

הבחורה היקרה אומרת: "אני מאחלת לך שתמשיך לעשות את מה שאתה עושה, ו.."

הרב: "אמן!".

הרב: "ביתר שאת וביתר עוז"

הבחורה היקרה אומרת: "אמן!" 

אשה יקרה אומרת: "אני רוצה להגיד לך שאת הכיסוי ראש, בזכות הסרטונים. אה.. תודה לאל, התחתנתי, נולדה לי ילדה מקסימה"

הקהל: מוחא כפים. 

 

שוהם – ג' באלול תשע"ח, 13.08.2018

אתם יודעים מה אומר הרב אברהם אבן עזרא, זכותו תגן עלינו, אחד מגדולי ישראל, הוא אומר ככה: "לֹא תִּֿרְצָח" (שמות כ יב) – בידך' התורה אוסרת עליך לרצוח את חבריך בידים, או בלשונך - אתה יכול גם לרצוח בלשון. אתה מעיד עליו עדות שקר להמיתו. אתה הולך לבית הדין, מעיד עליו עדות שקר והורגים אותו בגלל העדות שקר. איך רצחת אותו? בלשון! לא הרמת עליו יד, לא נגעת בו. אתה רק העללת עליו עלילה, והרגו אותו. 

או 'להיותך רכיל', רכיל. אתה הולך כמו רוכל ממקום למקום ומוליך רכיל. זה כמו רוכל, לוקח סחורה פה מוכר אותה שם והוא מרכל. 

או לתת עצה רעה בזדון, שתדע: שהוא יהרג. 

אתה אומר לו: "תשמע, יש איזה צוק משהו, אפשר לעשות שמה סנפלינג, אפשר שמה לעשות זה...' 

אתה נותן לו עצה, אתה יודע שמה זה רפוי רפוף וכו', הוא יכול ליפול ולהיהרג. 

או שנגלה לך סוד שתוכל להציל אותו מן המוות - אם תגלה לו! ואם לא גילית לו - אתה כמו רוצח. 

אדם שיכול להציל את חברו ע"י דבר שנגלה לו והוא לא מגלה לחברו כדי להצילו, הוא כמו רוצח: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט טז) אם אתה יכול להציל - אתה מחויב להציל. אם אתה לא מציל - אתה כמו רוצח. 

אדם יכול להציל יהודי מלרדת לגיהנם ושיכנס לג"ע. יכול להחזיר אותו בתשובה, והוא לא מציל הוא עובר על: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (שם). אתה יכול הציל אותו ולא אכפת לך. אתה רואה שהוא עובר עברות והוא מתחיב לשמים - ולא איכפת לך. אתה כמו רוצח, כי אתה יכול להציל ואתה לא מציל. 

אז "לֹא תִּֿרְצָח" זה לא כמו שהעולם מבין "לֹא תִּֿרְצָח"; יש רצח ממדרגה ראשונה בארה"ב, רצח ממדרגה שניה וכו'. בארץ יש רצח, ויש הריגה. – לא-לא!-לא עם הלשון אפשר להרוג. לא רק עם הלשון אלא גם עם האף. כתוב: "כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ" (בראשית מט ו). איך? 

- 'מה אתה אומר על פלוני?' 

- עושה עם האף ככה (הרב מדגים איך מעקמים את האף) 

- הרג אותו! לא יקנו אצלו. הוא אדם ישר? אה... נגמר! 

לא צריך יריות, בלי יריות. אז "לֹא תִּֿרְצָח" זה לא כמו שחושבים ככה. גם אנשים טובים, טובים יכולים להיות רוצחים גדולים-גדולים-גדולים!

 

כפר סבא – ב' באלול תשע"ח, 12.08.2018

תקשיבו מה הדין אומר, אתם לא תאמינו! מפחיד-מפחיד. הדין אומר (גמרא ברכות יב): "כל שאפשר לו לבקש רחמים על חברו ואינו מבקש נקרא: חוטא" 

לחבר שלך יש חולי, יש צרות, יש בעיות, אתה רואה שהוא סובל, אתה רואה שהוא מתיסר, אתה יכול לבקש: 'רחמים!' עליו בשמים, להגיד שהקב"ה יעזור לו, לא מבקש – נקרא: 'חוטא!!' 

ועוד יותר מזה, אמרו (גמרא בנדרים מ): "מי שאינו מבקש רחמים על החולה, גורם לו שימות" 

למה? תראו אצל החרדים, אם יש רב גדול, מפורסם, שחלה ואומרים: 'שהחולי מסוכן!' 

עוצרים בישיבות, לוקחים תהילים, קוראים משניות, יוצאים אפילו לרחובה של עיר, וכולם מתפללים. ככה היה עם הרב אלישיב, זכרונו לחיי העוה"ב. ככה היה עם הרב שטיינמן, היה לו מצב מסוכן, וכולם עצרו והתפללו, ועוד פעם האריכו לו, ועוד פעם. וכן ככה. וככה זה עובד. 

מה פרוש? שמתפללים - יכולים למנוע! למה? כי כשאתה מתפלל רואים בשמים: שהבן אדם חשוב! אבל אם אף אחד לא מתפלל עליו 

אומרים: 'אף אחד לא נהנה ממנו, אף אחד לא, לא שווה לו אפילו להתפלל עליו, כאילו אז יאללה, קח אותו...' 

אבל אם מתפללים עליו, פרושו שהוא נצרך, הוא עדין נדרש פה, זקוקים לו, הוא עדין יש לו להפיק תועלת לציבור. 

אז אם אתה לא מתפלל, כתוב בגמרא במפורש: "מי שאינו מבקש רחמים על החולה, גורם לו שימות" אתם שומעים? כמה כל בן אדם יכול לפעול? אתה יכול למנוע יסורים מחבר, אתה יכול להציל אותו ממות, אתה יכול להציל את העולם כולו, אתה יכול להציל. 

אדם חושב: 'מי אני? מה חיי? מה אני? מה מה...' 

- אין דבר כזה! "אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך" (מגילה טו.) אדם הכי פשוט. 

אז אל תזלזל! לא בעצמך ולא באחרים. אתה יהודי, אתה לא יודע מה הכוח שלך לפעול בעולם. הכוח שלך הוא עצום, עצום. 

 

אשדוד – י' בסיוון תשע"ח, 23.05.2018

כתוב: "אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן עמד בניסיון קטן" 

כל גדולי עולם שתמצאו בעולם-בעולם-בעולם, הם צמחו וגדלו מדבר קטן. ש-ה' ניסה אותם בדבר קטן והם עמדו בו. לא דבר גדול! דבר גדול הרבה אנשים מוכנים לנסות לעמוד בו. תראו יש תחרויות, כולם רוצים לעמוד בדברים גדולים, אבל בדברים קטנים, מי?! 

דברים קטנים מעבירים: 'עזב אותי! מה אתה נותן לי שטויות? בחייך! תביא דברים קצת רציניים, מה אתה מביא לי דבר שטותי?'...

 ואנשים לא מבינים שהסוד טמון ב'קטנות'-ב'קטנות'. 

אומר רבנו יונה בשערי תשובה (שער שני אות לב): 'בהתאחרו מן התשובה, יהיו עונותיו ישנים וישכח יגונם ולא ידאג להם כאשר בתחילה' 

כל בן אדם שצריך לשוב בתשובה, אם הוא מתאחר – הוא יחזור בו בסוף, הוא יחזור, אבל בינתיים הוא מתאחר. איך אומרים, 

'מרגעים אותנו': 'אל תדאג, תאמין לי שאני חושב על זה, בסוף אני אחזור, אתה תראה...'. 

אבל בינתיים מה? אומר לך רבנו יונה, כשאתה מתאחר מן התשובה אז העונות שלך כבר מתיישנים, היגון אם היה לך כבר נשכח, ואתה לא דואג מהם כבתחילה, וגם התשובה שתעשה, היא כבר תשובה כללית, היא אמירה בעלמא, אין פה חרטה אמיתית, אין פה יגון, אין פה דאגה, אין פה כלום. כבר די התרגלת. 

אז בואו נראה מה טמון אפילו ברגע אחד אם מתאחרים. אנחנו נגלה עכשיו סוד גדול שהתורה מגלה לנו: מה יכול אדם להפסיד בגלל רגע אחד של איחור. 

 

ירושלים – י"ח באדר תשע"ח, 04.03.2018

עכשיו תשמעו מה אומר לנו הגאון רבי אליהו דסלר: "ודאי שרצון השי"ת יצא לפועל תמיד. 

השאלה: האם יצא על ידי האדם במעשיו הטובים או ע"י עונש שהוא יקבל על חטאיו, שכתוצאה מכך מתקדש שם ה' בבריאה?" 

השאלה: איך אתה או את רוצים שיתקדש שם ה' על ידכם? ע"י שתקימו תורה ומצוות ויתקדש שם ה' בעולם; 

'הנה, אלה אנשים צדיקים מקדשים שם שמים'. 

או ע"י עונשים שתקבלו וכולם יגידו: "אה, ישתבח הבורא, אתה רואה, "אֵל נְקָמוֹת ה' " (תהילים צד א) ראית איך הקב"ה, ישתבח הבורא, תראה איזה יופי איך הוא סגר מעגל. נתן להם את העונש. אנחנו נחכים נראה את החסד, הם יתוקנו, איזה יופי". 

אבל למה אתם כדאי לכם להיות אלה שמקדשים את ה' ע"י עונשים? לא כדאי ע"י תורה ומצוות?! מה, אתם המן? מה, אתם פרעה? אתם יהודים!! יהודי צריך לקדש שם שמים בתורה ומצוות. למה לעשות עוונות וה' יקדש את שמו עליך כמו פרעה והמן?! למה? למה? בכל מקרה יהיה קידוש ה'! אבל מה ה' מעדיף? בדרך הטבה. הוא לא רוצה להעניש אף אחד. למה הוא: "אֶרֶךְ אַפַּיִם" (שמות לד ו)? למה הוא 'מאריך לרשעים?' 

- 'שמא יחזרו בתשובה, שמא יחזרו בתשובה!' 

ממתין להם עוד שנה (1), עוד שנתים (2) עשר-עשרים-שלושים (10, 20, 30) ממתין-ממתין, אולי. למה? כי: "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה ט). אבל הרשע מכריח אותו לתת לו עונש. כי אחרת? לא יראו את מידת הרחמים, כי חלק סובלים מהרשעים והם מתהלכים להם חופשי! לכן "אֵל נְקָמות ה' " – 'גדולה נקמה שנתינה בין שני (2) שמות, שני אותיות!' 

 

ראש העין – י"א באדר תשע"ח, 25.02.2018

שנאמר: "אָדָם כִּי יָמוּת" (במדבר יט יד) אם אדם לא ימית את עצמו שאין עולם, אין עולם! 'אני עכשיו לומד תורה', לא יצליח! לא יצליח!! תמיד יצה"ע יש לו מה להטריד אותך שאתה לא תשב. הכל הוא יתן לך: תעשה מצוות, תעשה חסדים, הכל, רק תורה אל תלמד. אל תלמד תורה. למה? "בראתי יצה"ע בראתי תורה תבלין לו" (קידושין ל:) מה מכניע את יצה"ע? רק התורה! שום דבר אחר לא. שום דבר. 

אומר המדרש: 'מה אומר יצה"ע? אתה בדרך לבית המדרש הוא ימציא לך עכשיו חסד'. 

פתאום יבוא אחד: "תעשה לי טובה, נתקעתי, אני חיב להגיע לבנק דחוף-דחוף! סוגרים שמה, אם לא, אני לא אגיע, תעשה טובה תקפיץ אותי, ממש חסד גדול" 

אומר: 'עלה, עלה!'

- עוזב את בית המדרש והולך לעשות אתו חסד.

מה עושה יצה"ע? נותן לך כאילו איזה אוצר ואומר לך: "קח, הנה תרוויח! הרווחת, תראה" רק רצית ללכת...' 

ככה הוא עושה לך: 'רק רצית ללכת לבית המדרש, תראה כבר כמה זכויות מן השמים נתנו לך'.

לא! לא נתנו לך, יצה"ע נתן לך! העיקר 'אל תגיע לבית המדרש!' כי בבית המדרש כל מילה שאתה לומד זה תרי"ג (613) מצוות. זה שלקחת אותו חסד - זה מצוה אחת (1). ופה כל מילה תרי"ג, תרי"ג, תרי"ג, תרי"ג, תרי"ג! 

ואתה כותש, כותש את המנוול הזה. "אם פגשך מנוול זה בדרך, משכהו לבית המדרש" (קידושין ל:) תיקח אותו איתך לבית המדרש, אל תענה לו שום דבר. "בא, בא מותק, בא, קודם בא נלמד, אחרי זה קח אותי לאן שאתה רוצה, חסדים וזה... אני אבוא אתך, קודם כל אני הולך ללמוד". 

לכן כל מה שאדם עמל ומצטער על התורה עצמה לדעת ולהבין או שהוא מנדד שינה ומסיח דעת מכל הטרדות, ע"י כך פותח לעצמו פתחים גדולים בתורה! והנה, מהמידות שנזכרו בחז"ל, בקניית התורה, אמרו על הפסוק (במדבר יט): "וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה" – מה אמרו? מי מקיים את התורה? מי שמשים עצמו כמדבר. וּמִמִּדְבָּר - אם אתה תשים את עצמך כמו מדבר, הפקר לכל, כמו מדבר שהוא הפקר לכל, אז אתה תקבל את התורה מַתָּנָה! ה' יתן לך את התורה במתנה. 

אשה חכמה דוחפת את בעלה ללמוד תורה. למה? שאם הוא לא לומד תורה - היא לא תקום בתחית המתים! גם הוא לא יקום אם הוא לא לומד תורה. מי קמים בתחית המתים? זה לא מספיק להיות צדיק. לא מספיק. רק מי שיש לו 'טל של תורה - טל תורה מחייהו' (כתובות קיא:) אם אין לו 'טל של תורה' - הוא לא קם בתחיית המתים! עכשיו אשה ממה היא זוכה? מהתורה של בעלה. אשה חכמה שולחת את בעלה ללמוד תורה. 

 

יבנה – ח' באדר תשע"ח, 22.02.2018

אדם שלא חושב כל יום, ועורך מחשבות להתבונן תמיד ביראת ה': 'איך אני עובד את ה' ביראה? ביראה!' 

לא אוטומט, אינסטנט, לא על מנת לסיים לפני שהתחלתי, לא. אנשים כאלה אפילו שקורא להם הפסוק 'יראים': "וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי" (ישעיהו כט יג) יראה, לא אומר שלא. אבל: "מְלֻמָּדָה!". 'מְלֻמָּדָה' – כח ההרגל. קמים מתפללים, מתנדנדים, הולכים שלוש (3) פסיעות, והולכים לעבודה ואומרים: "עלינו לשבח" בדרך. אנשים כאלה, זה "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה". 

והרשב"א בתשובותיו אומר בענין 'קריאת שמע': 'שצריך לקרוא בכיוון הדעת שהוא יתברך אחד ושהוא א-לקינו ושנסכים על זה בהסכמה מוחלטת!". 

אז צריך להתכוון. אז עכשיו מי שקורא קריאת שמע כל יום ולא יודע מה להתכוון, מה זה? "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" הוא רק יודע לקרוא מה שכתוב בסידור, וזה הכל. אבל אומר הרשב"א בענין קריאת שמע: 'צריך לקרוא בכיוון הדעת: שהוא יתברך אחד, ושהוא א-לקינו, ושנסכים על זה בהסכמה מוחלטת" 

אם אתה מחליט שזה כך, והסכמת כך, איך אחרי זה כל היום אתה מתעקש לא לעשות מה שהוא אומר?! איך אתה לא עושה הכל בזריזות ובשמחה? איך אתה לא עושה את זה באהבה? כי אמרת: "וְאָהַבְתָּ" (דברים ו ה)? אז סימן שאתה תוכי! אתה אומר בבוקר ובערב כל פעם 'שמע', אבל כמו תוכי "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה". 

המלחמה נגד ה'מְלֻמָּדָה' היא מלחמה תמידית! כל הזמן צריך לתפוס את עצמנו: 'הופה! עוד פעם אני עושה את זה על דרך שגרה...' 

איך אתם עושים? אתם יודעים שדין של קריאת 'ברכת המזון' זה כמו בתפילה? כמו שבתפילה אסור לזוז, ואפילו אם יבוא מישהו לדבר אתך אסור לענות, ולא להסתכל עליו ולא כלום, אותו דבר בברכת המזון. יותר גרוע. ברכת המזון זה דאורייתא! ולהרמב"ן, התפילה זה דרבנן. אז איך אתה קורא ברכת המזון, ככה מחפף אותה, וגומר אותה צ'יק צ'אק, בלי לזכור אפילו מה אמרת? אה, אממ.... (הרב מדגים איך מברכים ותוך כדי מסמנים ביד וכד'..) מסמן לכולם ומאותת ומדריך. ו... אהההה.... זה לא 'מְלֻמָּדָה'?! 

וכשאתה מברך ברכות, לוקח כוס ומברך, איך אתה מברך? 'בָּרוּךְ אַתָּה... שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ' (בהבלעה) רק שומעים את הסוף: 'שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ', 'בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ' (הרב מדגים) ואיפה הכוונות? 

- " בָּרוּךְ אַתָּה ה' " – אדון הכל היה הווה ויהיה. 

- "אֱ-לֹקֵינוּ" – תקיף בעל היכולת, בעל הכוחות כולם. 

איפה? ושאתה זוכר בכלל מה אתה אומר, על מה אתה אומר. ושאתה מודה לה' שנתן לך פה, אפשרות עיקול. ושיהיה לך את כל הוויטמינים. ושתוכל לחיות. ויבריא את הגוף שלך. איפה כל זה? איפה זה נמצא בברכה? איפה? ברר... ברר.. ברר.. וזהו. הכל "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה".

מי שהוא עובד ה' באמת, יחפש תמיד מחדש: עצות להתחדשות! כדי לוודא: שהעבודה, עבודת ה' שלו באמת לשמו יתברך. 

 

בני ברק – כ"ג בשבט תשע"ח, 07.02.2018

כל אדם הוא דין של עצמו לפחות. הרי לפניך כל יום מגיעות עשרות אם לא מאות סוגיות; 'אם מותר? אם אסור, אם נכון, או לא נכון, כדאי או לא כדאי, ראוי או לא ראוי?'

כל זה עף לך מול הפנים כל רגע, ואתה מחליט. שולפים ישר תשובות, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק. יש דברים צריכים ליבון, צריך לברר. ואם זה דחוף אתה לא יכול לברר, אז מצלצלים לבית דין. מצלצלים לרב, 

שואלים: 'מה הדין? מה אני עושה במצב כזה?'

 ולא מחליטים ככה בערך... לכן תראו בסוגיות החיים, כמה אנשים נכשלים. לדוגמא: במאכלות אסורות, בבדיקת תולעים, חרקים בירק, בפירות, בשר ועופות, בתבלינים 'ביטול איסור לכתחילה' בכל מיני מאכלים שיש בהם ספיקות גדולים - תעשייתיים בעיקר, וכו' וכו'. את מי זה מטריד? כמה אנשים מוטרדים מזה? יש להם חותמת! אפילו שהם יודעים: שרוב החותמות - זה שקר גמור! ואין מאחוריהם שום ממש. ויש שקיות שיש עליהם ארבע (4) חותמות, למה? כי זה מקדם את המכירות של המוכרים. כי לכל חוג יש חותמת אחרת. אז אם אתה רוצה לחוג שלי, אז תשים גם את החותמת שלי. רגע, ואיפה המשגיח? יש ארבעה (4) משגיחים שמה? אין אפילו אחד (1)!! אבל חותמת יש. 

- מה, אנשים לא יודעים את זה? וודאי שיודעים! לא שמעו מזה? וודאי ששמעו! לא שמעו על מקרים כאלה? וודאי ששמעו! אז איך אתם לא חוששים? 

- יש חותמת!!

אז איזה דיין אתה? אתה דיין שרוצה ללבן את האמת לאמיתה ולברר? הרי זה בחייך יעלה! איך אתה לא בודק את זה עד תום? אז תורה לחוד, ודינים לחוד... 

בתורה הוא למדן, הוא יכול להגיד לך הכל, הוא יכול להגיד לך מקורות - מצוין! ומה עם הדינים, לדון על פי התורה עכשיו לפי מה שלמדת את החיים שלך ולחיות על פיהם? 

- 'לאאא! מה אני דיין אני?! אה.. כולם אוכלים אני גם אוכל. כולם שותים גם אני שותה. מה, אני טוב מאחרים? מה פתאום!...'

- זה לא יעזור לך מותק! אתה דיין! וצריך לדון את עצמך ולעצמך כל דבר ודבר. 

 

רמלה – כ"ב בשבט תשע"ח, 06.02.2018

הקבלה שמקבלים בהרצאה - היא שונה בתכלית! כולם ישמעו אותו דבר דרך המיקרופונים והרמקולים, אבל לקבל פנימה זה כל אחד לפי ההכנה שלו, לפי ההשתוקקות שלו, לפי ההמתנה שלו, זה משהו אחר לגמרי.

- יש אחד אומר: "בא נשמע מה יש לו למכור?" 

- יש אחד הכין את ההרצאה וטרח ושילם כסף. 

- יש אחד חולה והוא מחכה לפה בשביל לבקש ברכה וישועה או עצה. 

כל אחד - זה שונה לגמרי. זה לא... כל אחד עם איזה רקע הוא בא לפה, מאיזה סיבות. לכן אתם תראו יש אנשים מגיעים לשיעור תורה. יש כאלה שתראו אותה ככה (הרב מדגים: מרותקים) שומעים בשקיקה. ויש כאלה רק נכנסים, מתחיל השיעור (הרב מדגים: נרדם) נרדמים. זאת אומרת, לא כל אחד בא מאותה סיבה. אם היתה לו כמיהה והמתנה גדולה, וצפיה, וזה כרוך בוויתורים, בהפסדים, בכל מיני דברים, וודאי שהוא לא בא לישון! הוא בא לשמוע. הוא רוצה לצאת עם משהו. 

יש אנשים שהיה להם אולי חתונה הערב והם ויתרו עליה ואמרו: 'אני בא, לא מוותר על השיערו תורה!'. 

יש אחרים אמרו: 'יש תוכנית וסידרה שאני לא מפסיד אף פעם ואמרו: 'הפעם אני הולך, לא מענין אותי הסידרה, כלום'. 

כל אחד עשה איזה ויתור כשהוא בא לפה. כל אחד עשה איזה ויתור. ולא דומה ויתור של זה לוויתור של זה. יש אחד בא ממרחק כמה מטרים. יש אחד קילומטרים. יש אחד בא מעיר אחרת. יש אנשים יכול להיות שבאו מטיסה ישר לפה...! היו כבר מקרים כאלה. זאת אומרת, זה לא דומה, בכלל לא דומה. 

בשמים מחשיבים: כל פרט, כל מאמץ, כל צער, כל ניסיון שעומדים בו, בשמים זה נחשב מאוד-מאוד-מאד! לכן אם מזדמן לאדם קושי, הוא צריך לשמוח לקראתו כי בזה הוא יכול להראות להקב"ה את נכונותו ומסירותו לכבוד השי"ת. 

אם זה לא בא בקושי, מה החכמה? ילד בן שבע (7) שהולך מישהו מתפעל? אבל ילד בן שמונה (8) חודשים שמתחיל לצעוד את הצעד הראשון, כולם מוחאים לו כפים! כי מבינים את הקושי. הוא עוד לא יציב בכלל. זה הצעדים הראשונים, ורואים את המאמץ. והוא לא מוותר. והוא נופל וקם...! זה משהו אחר לגמרי. לא מסתכלים: 'כמה הוא מתקדם?' - לא, בכלל לא, רואים את המאמץ, כמה הוא מוכן להתאמץ. 

לכן אם יהיו לכם קשיים, אל תשתמשו בהם כתירוצים: 'למה אתם לא לומדים?!' - בדיוק הפוך! תשתמשו בכל הצער והיסורים בשביל ללמוד תורה. וזה יקפיץ אתכם בעיני ה' לאין ערוך. ויתן לכם זכות להבין, ולהשיג, ולקיים. 

ברקע: בחורים עולים לקדמת הבמה לשים ציצית.

 

ירושלים – ג' בשבט תשע"ח, 18.01.2018

'וזה יסוד של כל התורה, ואין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו: שכולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים ובין ביחיד' 

מה אומר הרמב"ן? אומר: רבותי! תדעו לכם אין שום דבר טבעי. כל הטבע זה נס נסתר! מידי פעם יש ניסים גלויים בין ליחיד בין לרבים. 

אבל תדעו עוד דבר, הוא אומר: אתם תֵחַשבו כופרים! אם לא תודו במה שאמרתי, אומר הרמב"ן. חיבים להאמין: שכל מקרה ודבר שעובר עלינו, הכל זה ניסים, אין טבע ומנהג של עולם! 

איך זה עובד? הוא אומר ככה: 'מי שעושה מצוות יצליחנו שכרו' זאת אומרת, בשכר המצוות יצליחו. ואם יעבור עליהם – יעשה עברות, 'יכרית אותו העונש.' והכל זה בגזרת עליון. אין פה טבע. 

התורה אומרת: מי שאוכל 'חֵלֶב' - "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ" (ויקרא ז כז) מה קשור? אם אני אוכל חלילה 'חֵלֶב', אז צריך למות בקיצור ימים? למה? מה זה קשור? הגויים אוכלים 'חֵלֶב' אין להם בעיה, אין להם איסור. למה הם לא מתים? אז למה אני...? כי אתה מצווה לא לאכול! אם אתה עושה את המצווה, אז תצליח. יהיה לך שכר. אם תעבור את העברה, יכרית אותך העונש. 

רואים: שכל המצוות יש בהם שכר ועונש, ובעצם עם ישראל לא מתנהג על פי טבע. כי על פי טבע אם אני אוכל דברים ואחרים גם אוכלים אותם, הם בריאים, חסונים, גבוהים, הכל טוב, למה שאני אהיה הפוך?! מה ההבדל?! שנינו אוכלים אותה בהמה, זה יחיה וזה ימות, למה? רואים: כשהתורה מצווה - הכל תלוי בזה. אתה עושה מצווה – יש שכר, אתה עושה עברה - יש עונש. לאפוקי (להוציא) רשעים – רשעים יצאו מהכלל; כיוון שהם יצאו מכלל ישראל, אז ממילא הקב"ה דן אותם כמו גויים. 

"מחלל שבת בפרהסיה דינו כעובד כוכבים ומזלות לכל דבריהם!" פוסק הרמב"ם (פרק ל' הלכות שבת) אז זאת אומרת, זה הפריש את עצמו מישראל, ממילא דנים אותו כמו גוי. אז הוא יהנה מהעוה"ז כמו גוי, ואחר כך יתחשבנו אתו למעלה. על זה נאמר: "אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת" (תהלים צב ז) איך זה: "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן" (תהלים צב ח)? 

אומר: תרגע-תרגע! "לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד" (שם). הם עתידים לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד! אבל פה (בעוה"ז) על מיעוט זכויות שיש להם משלמים להם שכר 'הקב"ה לא מקפח שכר שום בריה!' אפילו נבוכדנצר שפסע שלוש-ארבע (3-4) פסיעות לכבוד השי"ת, הוא שילם לו לשלוט בכיפת העולם - הוא ובניו אחריו! אז זאת אומרת, הכל הולך עם שכר ועונש. אין טבע!

 

קרית שמונה – כ"ח בטבת תשע"ח, 14.012018

תשמעו איך אנחנו מדברים כל יום: 'אני, ואני, ואני, ואני הלכתי, ואני עשיתי ככה, ואני זה.., והערמתי עליו, ועבדתי עליו, ועשיתי ככה, ועשיתי ככה, ו...' 

כל הזמן אדם תולה בלי משים לב, את ההצלחות, את היכולות בעצמו! ואז אתה גורם שה' ישפיל אותך, שיראה לך שאתה לא מוצלח ולא תצליח. ויתן לך לעלות עד מקום כלשהו שאתה תחשוב: 'שבזכות עצמך, ובגלל הקומבינות שלך...' - ובסוף הקב"ה יצניח אותך למטה-למטה. 

"מַשְׁפִּיל גֵּאִים עֲדֵי אָרֶץ. ומַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים עַד מָרוֹם" (ברכת 'אמת ויציב' של שחרית). ה' לא אוהב בעלי גאווה. אחד מעשר (10) זכירות שחיב אדם לזכור כל יום: "לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ" (שמואל-א ב ט) נכון? 

אל תאמר: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (דברים ח יז). חיב אדם לזכור: כי "ה' הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח יח) מה זה: "ה' נֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל"? התרגום אומר: 'אֲרֵי הוּא יָהֵיב לָךְ עֵיצָא לְמִקְנֵי נִכְסִין' חָיִל – זה ממון. מי נותן לך עצה לקנות נכסים? הבורא יתברך! לאחד נותן עצה לקנות ולאחד נותן עצה להפסיד. 'ה' יָהֵיב לָךְ עֵיצָא' הוא נותן לך את העצה. לכן צריך להתפלל על כל דבר: שה' יסייע בידנו להצליח, ולעשות את רצונו, ולעבדו בלבב שלם!' 

ואם נהיה קרובים אליו נעשה את רצונו, ודאי שהוא יתמוך בנו, ויעזור לנו, ויתן לנו. כי הקב"ה זה אבא והוא רוצה לעזור לבנים להתקרב אליו. 

כל מה שתרצה בשביל להתקרב אליו - הוא יתן לך! אתה רוצה ברוחניות? מה? מה שתרצה, ואתה אמיתי, הוא יתן! אבל תראה לי שאתה עושה את המקסימום קודם. תראה לי שאתה משתדל. תראה לי. 

אתה לא יכול להגיד לבורא: "תלמד אותי את כל התורה" 

- קנית ספרים בכלל? פתחת ספר? איך ילמד אותך את התורה? מה אתה רוצה שהוא ירד עכשיו למטה ויכניס לך את הכל לבפנים?! 

אתה צריך להתחיל ללמוד. תתחיל ללמוד, הוא יראה שאתה מתייגע בלימוד, אתה לא מבין, אין בעיה! עוד כמה ימים תמשיך, אני רוצה לראות: שאתה רציני, שאתה לא מוותר, ואז תראה שאני אפתח לך את ההבנה. ככה בכל דבר. אתה – ה' רוצה לראות עד איפה אתה מגיע. שמה אין בעיה הוא יפתח לך! 

כמו שירד נחשון בן עמינדב לים סוף: "בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ" (תהלים סט ב) לא נבקע הים. אבל ברגע שהגיע לפה (הרב מדגים, עד לאף) ראה ה', זהו עכשיו זה כבר נכנס לאף, נגמר הוא מת - בקע את הים! שנים עשר (12) גזרים לכל שבט, יעברו כל אחד. אבל הוא רוצה לראות: שאתה מגיע עַד נָפֶשׁ. שאתה מוכן למסור נפש לעבודת הבורא - הוא יתן לך הכל-הכל-הכל!!! אם לרשעים הוא נותן כל כך הרבה לצדיקים לא יתן?! אבל בתנאי: שהם משתמשים רק למה שהוא מבקש. 

 

פתח תקווה – ט"ז בטבת תשע"ח, 02.01.2018 

אם היתה לנו הכרה בערך התפילין, בערך המזוזה, בערך הזה.. אז היינו מהדרים!! 

קונים מזוזה מהודרת עשרים (20) ס"מ, כתובה כמו ספר תורה, ע"י סופר מומחה וירא שמים, לא אוכל נבלות וטרפות. 

היינו קונים תפילין אותו דבר, הכי מהודרים. היינו קונים כל דבר בהידור כי אנחנו מעריכים את המצוות. 

אבל לא הינו עוברים אצל המזוזה ומכים אותה ביד שמאל ככה, עושים ככה והולכים (הרב מדגים) מכים אותה. מה אתה מרביץ? מה היא עשתה לך? למה אתה עושה ככה?! 

צריך להניח את היד על המזוזה, ולנשק ביד ימין. להניח ולנשק, לא סתם. זה לא רק 'חיבוב מצווה'. 

צריך לדעת: מה זה מזוזה? שהקב"ה משגיח עליך בכל תהלוכותיך כל היום, וכל מעשיך, הכל תלוי בה'. הוא מסתכל עליך ומשגיח עליך והכל. אתה צריך לנשק, אתה זה.. זה לא רק חיבוב מצווה, צריך גם להבין מה אתה עושה. 

רבי ברוך בער, זצ"ל, תמיד היה חוזר על הברכה שאומרים בבוקר: 'הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל' (ברכות התורה) מה זה הלשון הזה: 'הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל'? כשאדם עוסק בתורה, הקב"ה לומד אתו. מה שאתה אומר - הוא אומר גם. אם היינו יודעים להעריך את התורה בערך כזה, שהקב"ה בשעה שאתה לומד - לומד אתך. אם היה נכנס מישהו ורוצה להפסיק אותך, היית פונה אליו?! אתה באמצע שיעור עם הקב"ה, איך אתה מעז להוציא את העינים מן הגמרא?! 

כשמעריכים תורה בשעתה כשלומדים אותה, גם אם נאנס בן אדם והיה צריך לעזוב רגע את התורה, וזה נקרא זמן שהוא לא עוסק בה, התורה מוסיפה לשמור אותו גם כשהוא לא עוסק בה. אלה שלומדי תורה. אבל זה בתנאי שהם לומדים את התורה והם מעריכים אותה בשעה שהם לומדים אותה. אבל אם בן אדם בשביל זה הוא רוצה לצאת לעשן סיגריה - הוא לא מעריך את התורה הוא מעריך את הסיגריה כי הוא מבטל את התורה בשביל הסיגריה! ואם הוא מפטפט עם כל מי שבא אליו, מבלבל לו את המוח, אז הוא מעריך את הפטפטן הוא לא מעריך את התורה... 

כל איש כפי ערכו, למרות כל חולשותיו, יוכל ע"י שמירת עצמו. אם אדם ישמור את עצמו, ישבור את יצרו, ישמור את המחשבה, ישמור את העינים, הוא יגרום לצאצאים שלו שהם ייוולדו בעלי מעלה. מה שאתה משקיע בעצמך - אתה בעצם משקיע בכל הדורות הבאים שיצאו ממך! 

 

ירושלים – ט' בטבת תשע"ח, 26.12.2017

כל אחד חושב: 'שהוא חי נכון, שהוא עושה את המקסימום, מה אתה רוצה? אתה יודע מה אני מקריב? מה אני עושה? אתה יודע מי אני? אתה יודע מה אני? אתה ידוע כמה זה היה קשה לי? כמה אני עושה? ותאמין לי שאני עשיתי את המקסימום שאני יכול...'

 כל אחד אומר שהוא עושה את המקסימום. - אין דבר כזה מקסימום! אין דבר כזה מקסימום! אתה אפילו לא יודע כמה אתה מסוגל, לכן כתוב: 'אוי לנו מיום הדין' (בראשית רבה צג יא) כי ה' יוכיח אותנו 'לפי מה שהוא' מה? יראו לך שמה שאתה יָכֹלְתָּ להיות אחד מגאוני וגדולי ארץ. יראו לך, 

ואתה תשתומם: 'אני..?!' 

יגידו לך: 'כן, אתה, זה התבנית שאנחנו בנינו אותך, זאת השבלונה (גדולה), אתה היית צריך לרדת ולמלא את כל זה, ומה חזרת ככה (קטנה)? מה זה? למה? 

כי אמרת: 'אני לא כל כך זה. .. ואני. . ואני מוגבל קצת ואין לי זיכרון... ואני לא זה... ואני לא אוהב לשבת.. ואני קשה לי, תן לי משהו לעשות.. אני לא אוהב..'

וכל מיני קשקושים, ובלבלת וזה. 

אבל אם היו אומרים לך: 'שבשביל ללמוד, ויש כולל חדש שנפתח, משלמים חמשת אלפים דולר (5,000$) לחודש ויושבים שתים עשרה (12) שעות, לא שבע (7), אתה יושב שמה. ואם יש מבחנים, מקבלים עוד חמשת אלפים דולר (5,000$) - יא חביבי, מה אתה תוציא איזה ציונים...! 

אז אדם מבוגר אם יקבל חמשת אלפים דולר (5,000$) - הוא לא ישב?! למה כמה אתה מרוויח בחוץ, 5,000 משכורת מינימום, 6,000? יתנו לך חמשת אלפים דולר (5,000$) ובמבחנים עוד ששת אלפים דולר (6,000$) אז הוא יגיד: 'שהוא מוגבל? אין לו שכל? הוא לא זוכר? הוא לא זה...' - הוא יתקרקע בתוך הבית מדרש! 

 

בני ברק – כ"ו בתשרי תשע"ח, 15.10.2017 

כמו שאנחנו אומרים: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ" (דברים ו ח) אבל בזה שאומרים: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ" לא יוצאים ידי חובת תפילין. חיבים להניח תפילין על היד ועל הראש. כך כשאומרים: "אָהַבְתָּ אֵת ה'" (דברים ו ה) לא יוצאים ע"י אמירת קריאת שמע. אלא צריך להגיע לאהבת ה' ממש. כמו ש:"קְשַׁרְתָּם" צריך לעשות בפועל, גם וְאָהַבְתָּ צריך להיות בפועל, לא באמירה. 

איך אוהבים את ה'? ואיך יודעים שאוהבים את ה'? כותב הרמב"ם (ספר המצוות, מצוה ג): "המצווה: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹקֶיךָ" מצוה כוללת שנהיה... כל אחד מאתנו, שנהיה קוראים לבני אדם כולם לעבודתו יתברך ולהאמין בו" 

כל אחד מפה, והשומעים, חיב לקרוא לבני האדם כולם: לעבוד את ה' ולהאמין בו. ברור שמי שאוהב מישהו הוא רק מדבר עליו שבחים ומפרסם אותו בכל מקום. אחד שאוהב זמר מסוים אז הוא כל הזמן... 'אתה שמעת תקליט עליו.. שמעת את הזה... שמעת את הדיסק, שמעת את הזה..? איזה שיר.. אתה חיב לשמוע! אני אשלח לך.. אני חיב זה..' 

- 'מטריף את הבן אדם, תעזוב אותי כבר!' 

מי שהוא אוהב מישהו הוא מדבר בשבחו בלי ספק כל הזמן, ומשתדל שכולם יאהבו אותו. אז אם היית אוהב את ה' ודאי שהיית משתדל שכולם יאהבו אותו כמו שאתה אוהב אותו. אם לא, אתה לא אוהב אותו. לא כתוב: "אהוב אֵת ה' אֱ-לֹקֶיךָ" אתה לבד - אהוב. לא, "וְאָהַבְתָּ" – שתהא מאהיב את ה' על הבריות. מי שאוהב מאהיב את הקב"ה על כולם. מי שלא מאהיב - הוא בעצמו לא אוהב. כי אמרנו שמי שאוהב מישהו תמיד ידבר בשבחו, תמיד ישתדל שכולם יאהבו אותו ויכירו את מעלותיו. 

עוד נקודה, אומר ה'חפץ חיים': אם רצונך לדעת האם באמת אתה אוהב את השי"ת? והאם אתה מוכן להקריב את נפשך על קידוש שמו יתברך? נראה אותך: שאתה נותן את ממונך למען קיום התורה והמצוות. כמה אנשים מוכנים להשקיע בשביל שהבנים של הקב"ה יחזרו לאביהם שבשמים?? 

 

גבעת כ"ח – כ"ו במר חשוון תשע"ח, 14.11.2017

בשמים מתפעלים מכל דבר. ואנחנו יכולים, צריכים וחיבים לתקן את המידות. 

כי הגאון מווילנא אומר: 'שאם אדם בא לעולם ולא תיקן את המידות: למה לו חיים?!". 

כי אם אדם עושה את המצוות מתוך 'אנוכיות' ממידות שהן פגומות, הוא לא יקבל שכר. כי מצוות צריכות להיעשות לשם שמים נטו! לא בגלל אינטרסים או מתאים לך או נח לך, ומתי שלא נח לך אתה לא עושה, אז אתה עובד אצל עצמך, 

יצה"ע מפעיל אותך הוא אומר לך: 'עכשיו לא בא לי, כן בא לי'. 

אז מי, מי, אצל מי אתה עובד? אצל היוצר או אצל היצר? אצל מי? מצוה צריך לעשות בכל מצב! אבל לא תמיד אתה מוכן. מי מונע ממך? יצרך הרע! במה הוא משתמש? במידת העצלות, האכזבה, הדיכאון, כל מיני דברים. אז אם אתה לא מתקן את המידות, אתה נפול, שבוי בידיו של היצר. 

חיבים לתקן את המידות כדי לעבוד את ה' באמת ובתמים. על זה מקבלים שכר וגדול מאוד-מאוד לאין שיעור. 

וזכור לכם ש: 'עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים' (אבות א ב) זה אחד מהעמודים שמחזיקים את העולם – גְּמִילוּת חֲסָדִים. אז לכן, מי ששלם במידה אחת אפילו, אבל בכל צדדי השלימות, זה ישליך בדרך סיבה ומסובב על כל המידות האחרות ויוכל לתקן את עצמו במאה אחוז (100%). לא צריך לתקן הכל בבת אחת, מתחילים עם אחת, משלימים ומילא זה משליך על הכל. 

 

ירושלים – ל' בכסלו תשע"ח, 17.12.2017

כמו ששנינו בפרשת קְדֹשִׁים: 'פרושים תהיו' כמה שתהיה מידת הפרישות - כך תהיה מידת הקדושה! אתה רוצה שתשרה עליך שכינה? אין שום בעיה, אם תפרוש מעניני העוה"ז יותר, תשרה עליך שכינה יותר. תהיה מחובר לחומר, תשכח מהבורא...

"פרושים" - זה קְדֹשִׁים, מי שפרוש מהנאות העוה"ז. 

אומר הרמב"ן: 'אל תהי נבל ברשות התורה' יש דברים שהתורה התירה, אבל היא אומרת לך: 'הלו, אל תהיה נבל ברשות התורה!' תצמצם-תצמצם: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא יט ב) מה זה קְדֹשִׁים תִּהְיוּ? פרושים תהיו. תפריש את עצמך מהנאות העוה"ז, כמה שתפריש יותר, תזכה לס"ד והשראת שכינה. 

וכבר כתב 'חובות הלבבות' רבנו בחיי (שער עבודת הא-לקים פרק ו): כל מי שמטיב לו הקב"ה בטובה מיוחדת, חיב להוסיף עבורה בעבודת ה'!" 

קיבלת טובה מהקב"ה, נהיית בעל חובה עכשיו. אתה עכשיו חיב בגין הטובה שקיבלת מה' להוסיף בעבורה עוד בעבודת ה'. לכן, חסידים הראשונים היו נבהלים שהיתה באה עליהם טובה בעוה"ז, מפני שהיו חוששים: 'אולי הם לא יעבדו ויודו לה' על הטובה הזו בשלמות הראויה? ואז הם יענשו על זה באופן שהטובה תהפך לרעה! כמו שאמר יעקב אבינו, עליו השלום: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ" (בראשית לב יא). זאת אומרת, ה' עושה חסדים - זה לוקחים מהקופה שלך, קָטֹנְתִּי - ואז אתה נהיה בעל חוב יותר, אז זה לא כל כך פשוט.

אדם חושב: הקב"ה הרעיף עליו טובות ונתן לו, אז הוא מַבְּסוּט (מרוצה) - 'הנה ה' אוהב אותי!', 

נכון. ואתה אוהב אותו עכשיו בחזור יותר ממה שהבנת שהוא אוהב אותך? קודם לא ידעת שהוא אוהב אותך כל כך, אז איך עבדת אותו? לפי מה שחשבת. עכשיו שאתה רואה שהוא אוהב אותך, אתה לא חיב לו יותר?! וודאי שאתה חיב לו יותר. נו, ואם אתה לא עובד אותו כפי מה שראוי עכשיו - אז אתה עלול גם להענש! לכן פחדו חסידים הראשונים והיו נבהלים כשבאה עליהם טובה בעוה"ז.

 

נתניה - י"ט במר חשוון תשע"ח, 07.11.2017

אדם נברא 'בצלם א-לקים'. ואם אדם לא יודע שהוא נברא 'בצלם א-לקים' הוא לא יודע את חשיבותו. הוא לא יודע את מעלתו. הוא לא יודע מה סיבת היותו בעולם. ורום מעלת ערך האדם: זה שהוא לא נברא, אלא להתענג ולהתעדן מזיו השכינה! זה השיא בעוה"ז. שאדם זוכה בעוה"ז כבר, להתענג על זיו שכינתו יתברך. 

בברכת כהנים אנחנו אומרים: "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ" (במדבר ו כג-כז) מה זה "יָאֵר ה' פָּנָיו"? הארת פניו של הקב"ה לאדם - זה סיוע מן השמים שאין כדוגמתו! כשאתה מתהלך בחיי היום יום ואתה רואה על ימין ושמאל שהקב"ה מחייך אליך, מסייע לך מן השמים, משאלות לבך לטובה מתקיימות, אתה רואה שה' הולך לימינך, אין שמחה יותר גדולה. "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ" - יתן לך חן בעיני הבריות, יחון אותך, זה דברים גדולים! מתנות חינם, אבל זה רק אם אתה מודע: שיש בורא שמנהיג לכל הברואים, ושהוא משגיח עליך, ושהוא יודע במעשיך. איזה אושר שאדם נתקע באיזה משהו הוא מרים עינים כלפי שמיא 

ומבקש מאבא: "אבא! אני תקוע פה, צריך כך וכך.." 

ואבא עונה לו. איך הוא עונה לו? מסייע לו במה שהוא מבקש. זה חיוך! זה חיוך מן השמים. זה י"ָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ" 

אם לא, אז אדם מסכן! הוא חי ב'הסתר פנים' ה' מסתיר את פניו ממנו, כמו שכתוב בפסוק: " אָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי" (דברים לא יח) מכם. 

אז, זאת אומרת, אברהם אבינו עבד על זה שידעו שיש א-לקים מנהיג לכל הברואים. ואם עושים את רצונו של הבורא, הקב"ה עושה את רצונם של הברואים; 'הא בהא תליא' - זה תלוי בזה. אתה - פונה אליו, אז הוא מפנה פניו אליך. אתה - מפנה לו עורף, גם הוא... 

 

קרית עקרון - ח' בתשרי תשע"ח, 27.09.2017

עכשיו, בואו תראו מה זה יהודי; יהודי שיושב פה בקרית עקרון הוא יותר גדול מהשמים והארץ! יש אנשים שהם א... לא גבוהים במיוחד, אז הם מרגישים קצת ליד גבוהים מהם בכמה סנטי'מ (סניטימטר) ווו... לא כל כך נח. אתם יכולים להרגיש נח, נח מאוד. לא הגובה קובע. הרב שך היה גדול הדור והוא היה נמוך מאוד! החפץ חיים היה נמוך מאוד!! והוא היה גדול הדור. זה לא קשור לגובה, לא, לא! למה? כי יהודי הוא יותר גדול מהשמים והארץ! 

כי כתוב ש: "הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ" (דברי הימים ב ו יח) אבל אם הלב שלך קדוש, אז הוא אכסניה לשכינה והקב"ה נמצא בתוכו-בתוכו: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה ח). שמעתם, איזה גודל יש לכם?! הלב שלכם יכול להכיל את השכינה הקדושה, ואתם הופכים להיות מִקְדָּשׁ, מִקְדָּשׁ ממש. כמו שנאמר על תלמידי חכמים: 'כל שנותן לתלמיד חכם' (ע"פ יומא עא) - מאכיל תלמיד חכם, כאילו הקריב ביכורים במקדש. יהודי זה מִקְדָּשׁ, בתנאי: שיקדש את עצמו; יחזור בתשובה, יהיה 'כתינוק שנולד' והכל יסתדר. 

 

בני ברק - י"ב במר חשוון תשע"ח, 31.10.2017

אנחנו אומרים כל בוקר את 'ברכות השחר' כמה אנשים באמת אנשים מתעכבים ומרגישים את מה שהם אומרים? אם אדם יראה מטושטש ולא ימצאו לו פתרון, גם לא משקפים וגם לא ניתוח, וּוַאה! אז הוא יבין מה פשר הברכה הזאת: 'פּוֹקֵחַ עִוְרִים' כמה אנשים עוברים על זה ביעף (במהירות)?! 'זוֹקֵף כְּפוּפִים' - כמה אנשים יש להם פריצת דיסק, כמה אנשים יש להם בעיות בגב, כמה אנשים יש להם כל מיני צרות שהם לא יכולים אפילו ללכת זקוף. כמה משבחים ומכירים בזה על באמת? עוברים צ'יק צא'ק. 

'רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם' אנחנו חיים בנס! אנחנו עומדים על יבשה, אבל מתחת יש תהום. איך אנחנו לא נוחתים לבפנים? מידי פעם הקב"ה עושה בעולם מקום שנפער בור! או ככה משהו יותר רציני, ואז פתאום רואים: שאנחנו חיים בנס. פתאום בנין שלם טררר... נטמע אדמה. אנחנו מבינים בכלל? שמים לב? באמת משבחים? 

אנחנו חיים כמו תוכי, מצפצפים בבוקר, במנחה, בערבית והולכים לעניננו. למעננו-למענינו, הכל למענינו. אנחנו צריכים להיות למענו יתברך, לכבודו יתברך. אז אם אתה לא שם לב מה אתה משבח? אז איפה, איפה אתה מקיים את מה שאתה צריך? איך יהיה: "שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" אם אנחנו לא מתכוונים בכלל? איך הוא יהיה מבורך? וכי במעשינו אנו רואים ש: "שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (תהלים קיג ב)? אנחנו כל הזמן מדברים בשבחו יתברך, ומקרבים את הבריות לה' כמו אברהם: "וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה'" (בראשית יג ד) בכל מקום, בקול גדול! בשביל שאנשים יכירו את הבורא. כל דיבורו, בין בעסקיו, בין במשאו ומתנו, בין ב... כל דבר הוא היה מדבר רק לצורך הקב"ה. כל מה שהוא שירת אנשים, ואירח אורחים ונתן להם לאכול, זה רק שיכירו את הבורא יתברך. זה כל מה שהוא עשה בעולם. שום דבר אחר לא, כל סודו הוא: 'קדוש ה' בְּקִרְבֵּנוּ!' צריך שהקב"ה יהיה קדוש, אבל ממש בְּקִרְבֵּנוּ. 

אדם שמתפלל באמת; 'דע לפני מי אתה עומד' אז הוא עומד 'ברומו של עולם' לפני המלך ממש: 'אלה דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם' (ברכות ו:) כשאתה עומד בתפילה אתה צריך להרגיש שאתה עומד לפני הבורא יתברך בהכנעה, ממש לפניו, ולא לחשוב מחשבות אחרות.

 

חיפה - ז' בטבת תשע"ח, 24.12.2017

אסור לנו לשפוט על פי מראה עיננו! כי אנחנו יכולים לראות רק את ההווה, אבל אנחנו לא יכולים לחבר את העבר עם העתיד, כי העתיד עוד לא הגיע, ואנחנו לא יודעים: אם תצא לנו טובה לפי ממה שאנחנו חושבים כרגע: 'רעה!'. אנחנו רואים בעינים כאילו רעה, ואנחנו שופטים לפי ההווה, ומי אמר שלא יצא מזה טובה?! מי אמר? יתכן שדבר מסוים הוא רע, דבר אכזרי, ובכל זאת הדבר יהיה הפוך לגמרי; כולו טוב גמור, כולו רחמנות וטוב מכל הצדדים! 

שמענו לא מזמן, מקרה מצער, אשה בהריון, תאונת דרכים, - וּוַאה.. וואה... תאונת דרכים, אשה בהריון... מבהילים אותה לבית החולים, והתאונה היתה הצלה שלה! למה? בודקים אותה גילו 'גידול' יותר גדול מהתינוק. ועשו לה ניתוח והצילו את חייה! אם לא היתה תאונה היא היתה ממשיכה עד תשעה (9) חודשים, מי יודע אם היתה חיה. הגידול היה במצב כזה שאם לא היו מורידים אותו באותו זמן פחות או יותר, ענין של שבועות - עד שאי אפשר יותר היה לעשות שום דבר...!

אז מישהו יכול להגיד שבתאונת דרכים.. 

נגיד הודיעו לאחד: "היתה תאונת דרכים, דודה שלך, תאונת דרכים" 

יש מישהו שיגיד: "מזל טוב!", "חג שמח"? - לא! 

כולם וואה.. "ברוך דיין האמת!". מה קרה? מה קרה? מה קרה....? 

מישהו יכול לעלות על הדעת? - אף אחד. כל אחד שופט לפי מה שהוא רק רואה. אבל הנה, יכול להיות דבר כזה, שכולם יסכימו על דבר שהוא רע, אכזרי, קשה מכל הצדדים, ובסוף מתברר שכולו טוב, כולו רחמנות וטוב מכל הצדדים. 

אלא מה, אדם רואה רק את חלקי החיצוניות, אבל את הדבר הפנימי שהכל תלוי בו, את הסיבה למסיבה, הוא לא רואה. לכן, לא יכול אדם לדון לפי מראה עיניו כי בידיעה קטנה יכול כל המשפט להתחלף בחילוף הפוך לגמרי.

 

רמלה - כ"א בתמוז תשע"ח, 03.07.2018

הפסוק (תהילים ז יב) אומר: שהקב"ה בכל יום זֹעֵם רגע ("אֱ-לֹקִים שׁוֹפֵט צַדִּיק, וְאֵ-ל זֹעֵם בְּכָל יוֹם"). מזה יש את כל הצרות, מלחמות, בעיות, מחלות, בכל העולם כולו, מרגע! ואין כל בריה יכולה לכוון לאותה השעה שהקב"ה זֹעֵם, חוץ מבלעם הרשע! 

ומהמאמר הזה אנחנו לומדים: שכביכול יש זעם אצל הקב"ה רגע אחד (1) ביום, והוא ידע לכוון לאותה שעה, והיה (בלעם) מקלל בדיוק באותו זמן וקללתו היתה מתקיימת. 

מה עשה הקב"ה? לא זעם באותם ימים. 

הגמרא (ברכות ז) אומרת: 'אמר להם הקב"ה לישראל... וזה אחד מעשר (10) זכירות שחיב כל אדם לזכור בכל יום! 

אמר להם הקב"ה לישראל: 'דעו כמה צדקות עשיתי עמכם! שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, וכך נצלתם מקללותיו של אותו רשע!!' 

חכמים אומרים (ירושלמי פד): 'שכל הדרכים בחזקת סכנה!' כשאדם יוצא לדרך, כל הדרכים הם בחזקת סכנה. 

הגמרא בשבת (לב.) אומרת: 'שמי שיוצא לשוק כאילו נמסר לסרדיוט' זאת אומרת, הוא נכנס לסכנה, יש קטרוגים בדרכים, יש סכנות בדרכים. כל הדרכים בחזקת סכנה. ורש"י מביא: 'שהשטן מקטרג בשעת סכנה!'. נמצא שכאשר אדם יוצא לדרך הוא בסכנה גדולה. לכן אומרים 'תפילת הדרך' כשאדם נוסע ברכב צריך להגיד 'תפילת הדרך', תעיינו בהלכה. 

ה' מצווה מלאכים שילוו אותך וישמרו אותך בְּכָל דְּרָכֶיךָ. פרש ה'אוהב ישראל': יש מלאך שהשם שלו זה י', ו', ה', כ', והוא יוצא מסופי התיבות של הפסוק: "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ" (תהלים צא יא).

 כִּי - מה האות האחרונה? י'. 

 מַלְאָכָיו - (האות האחרונה) ו'.

יְצַוֶּה - (האות האחרונה) ה'.

לָּךְ - (האות האחרונה) כ'. 

זה השם של המלאך ששומר את האדם בדרך. לכן, חכמים אומרים: 'הנפטר מחברו אל יפטר, אלא מתוך דבר הלכה' (ברכות לא.) ומה הוא דבר הלכה? 'יחיד ורבים הלכה כרבים'.

אדם נפרד מחברו, פגש את חברו, דברו, שוחחו, לפני שהוא נפרד ממנו, יפרד ממנו בדבר הלכה, שתהיה לו שמירה. מה יגיד לו? איזה דבר הלכה? יגיד לו: "יחיד ורבים הלכה כרבים" מה זה? למה בחרו דווקא חז"ל, לומר את ההלכה הזו? זה הראשי תיבות של השם הקדוש, של המלאך ששומר בדרך: י, ו, ה, כ: "יחיד ורבים הלכה כרבים" אז הנפרד מחברו, יגיד לו את ההלכה הזו, וכך יזכיר את שם המלאך השומר. ואז יתקיים: "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ"

 

בת ים - כ"ט באייר תשע"ח, 13.05.2018

כמה אדם מרבה בחסדים - זה מראה על טוב ליבו; אם הוא אדם שיש לו לב טוב או כמו שאומרים: 'נשמה טובה' או כמו שאומרים: 'לב זהב', כל הכינויים האלו באים להגיד שהמידות שלו טובות, ובגלל זה הוא מרבה לעשות פעולות טובות; חסדים, צדקות וכו'. אתה קונה קנין של המידה של חסד ונדיבות, זה מה שה' רוצה: שהמידות שלנו יהיו מתוקנות, שנהיה שלמים בכל דבר ודבר. ונעשה את זה על הצד הטוב ביותר. 

וזה ענין שאמרו גם חז"ל... ותשמעו דבר מדהים! (מדרש רות רבה ה ג): 'אמר רבי יצחק בר מריון: 'בא הכתוב ללמדך, שאם אדם עושה מצווה יעשנה בלבב שלם' כל אחד מאתנו אם כבר זוכה לעשות איזה מצווה תעשה אותה בלבב שלם. אז רואים שיש תביעה על האדם: שאם אתה עושה כבר משהו - תעשה את המצווה בשלימות. אל תחפף, אל תעשה פחות, מה שאתה יכול יותר להדר! 

מה ההבדל בין עבד לבן? 

האדון אומר לעבד: "תביא לי כוס תה", מביא לו כוס תה. 

האבא אומר לבן: "תביא לי כוס תה" - מביא לו עם עוגיות. למה? כמה שהוא יכול להיטיב יותר. הוא יודע אבא אוהב זה.. הוא מביא לו תה, אבל הוא אוהב את זה עם עוגיות, הוא אוהב את זה עם ביגל'ה. הוא אוהב את זה עם וופלים. הוא אוהב את זה, אני יודע. אז הוא מביא לו. הוא מביא לו על הצד המושלם. 

בא אורח: - "מה תשתה? אתה רוצה מים?"

- מציעים לו מים. מה הוא יגיד: "לא, נס קפה?' - 'כן, כן, תביא מים' 

אבל מה הוא רצה? נס קפה. 'אז אני אעשה לך נס קפה', יופי. 

לא שואלים אותו כבר על עוגות. אז שלום. כי הוא רוצה כבר נס קפה. לך תדע, אולי ירצה ארוחה, עוד מעט? אדם שהוא נדיב, שהוא בעל חסד לא שואל שאלות! מוציא! מוציא; חם, קר, עוגות, עוגיות, אבטיח, מילון, מה שיש. 'יאללה אודרוב'. 

חסד - לעשות עד הסוף. מצוות - לעשות בשלימות. ולעשות מה שה' אומר, גם אם אתה לא מבין מה הוא אומר. ויש לך קושיות: 'איך זה אומר: "תָּמִים תִּהְיֶה" (דברים יח יג) ואומר: 'את זה לא לשאול, ואת הנביא כן לשאול'. 

- מה אכפת לך מה הוא אומר? מה אכפת לך מה הוא אומר? אמר - תעשה! ברגע שאתה עושה אתה זוכה בקיום המצווה בשלימות. מצוין. 

וזה סגולה להפוך אותך מזוכך: 'לא נתנה תורה לישראל אלא לצרף את הבריות' (בראשית רבה מד א). ואתה תצא מפה מצורף לג"ע ישר. אשריו של מי שזוכה! "אִמְרַת ה' צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ" (תהלים יח לא).

 

גבעת זאב – ז' בניסן תשע"ח, 22.03.2018 

עכשיו, ידוע המאמר שהיה רוכל שהיה מכריז אומר: 'מאן בעי למיזבן סם חיי' - מי רוצה לקנות סם חיים? מי שלוקח את הסם הזה הוא חי לעולם! מי רוצה לקנות? הולך בשוק ומכריז. 

רבי ינאי יושב במרפסת שומע אותו: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים? וואי, וואי, וואי... קרא לו, אמר לו: 'מה, מה אתה מוכר?'

פתח לו ספר תהילים הראה לו פסוק: הנה "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב... נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה" (תהילים לד יג-יד).

אתה רוצה חיים? כתוב מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, מה צריך לעשות? נְצֹר! "אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם" (תהלים לט ב) "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ!". "אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן" (תהלים נח ב) – 'מה תהיה אומנותו של אדם? אילם!' נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע! רוצה חיים? חיים לנצח? 

כתוב: מי שרגיל בלשון הרע - אין לו חלק לעוה"ב! אתה רוצה חיים לנצח? נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע!

'אמר לו רבי ינאי: 'כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה' (ויקרא רבה טז ב). 

רבי ינאי לא ידע ש: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים הכוונה לחיים ממש? מה, הוא לא ידע? - לא! זה הוא ידע. אבל הוא לא ידע עד היכן הוא פשוט, שזה פשטות כזאת: שאתה יכול לקחת את הפסוק ללכת בשוק ולמכור אותו כמו שמוכרים בסל. מה? איך מוכרים בשוק? באים עם סל עם כל מיני דברים ומציעים את המרכולת לאנשים. 

וזה הרוכל, הולך בשוק והוא צועק: 'מי רוצה לקנות סם חיים? מי רוצה לקנות סם חיים?' 

כולם מתאספים; 'תן לי, תן לי, תן לי, תן לי, כמה עולה?' 

מוציא להם תהילים ואומר להם: 'הנה, הנה בחינם! הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים? נְצֹר לְשׁוֹנְךָ!' 

את זה לא ידע רבי ינאי, שזה... שאפשר למכור את זה ממש, פשוט! כמו בשוק. כמו דבר שניתן מיד ליד. איך קונים דבר? מעבירים מיד ליד. אז זה פשוט ממש! זאת אומרת, דברי חכמים שאומרים לנו דברים זה כפשוטם!

יהודי יקר: 'אני הייתי אצל הרב, לפני... בהרצאות קודמות. והרב... אמרתי לרב שיש לי אשה שהיא היתה בהריון והיה לה בעיה, לעובר היה בעיה בכליה. אני לא יודע אם הרב זוכר...? הרב ברך אותי וב"ה הכליה עבר אני מודה לרב'.

הרב משיב: 'הנה, היא קיבלה כיסוי ראש בשבילך וזה עזר'.

היהודי משיב: 'כן, כן. קיבלה כיסוי ראש ובזכות זה, זה עבר'.

הרב: 'ברוך ה'!'

היהודי: 'אז אני מודה לרב'.

הרב: 'תודה!'

הקהל מוחא כפים!

 

רחובות - ג' בשבט תשע"ח, 20.12.2017

אדם שלומד תורה, כח התורה להחזיר אותו למוטב. עובדה! כל אלה שחזרו בתשובה בזכות התורה הקדושה, חזרו בתשובה.

ונשאלת שאלה: איך אנחנו מוצאים אנשים גדולים שלומדים - והתורה לא שינתה אותם במאומה? אם אתה אומר שאדם שהוא עושה עברות במזיד להכעיס 'המאור שבתורה מחזיר אותו בתשובה' איך רואים אנשים גדולים שלא שינו את הטבעים שלהם, את האופי שלהם, את המידות שלהם? איך זה? לא שינתה אותם מאומה? נשארו אותו דבר; עצבנים וכעסנים, ומדברים דברי נַבְלוּת וכו' וכו'. איך זה? 

התשובה לזה היא: סגולה של התורה להחזיר למוטב, זה רק אם לומדים אותה בתורת: 'תורה', אבל לא כשלומדים אותה בתורת: 'חכמה'. אם אתה לומד תלמוד באוניברסיטה אתה תשאר בדיוק אותו דבר, עם תוספת גאווה. אם אתה לומד את זה בכולל או בישיבה על מנת ללמוד את התורה לא את החכמה, את התורה ומצוותיה כדי לקיים - אז התורה מסוגלת לשנות את האדם! 

לכן מצינו שחכמים אומרים: "חכמה בגויים האמן, תורה בגויים אל תאמן" (איכה רבה ב יג). למה? הגויים לומדים את חכמת התורה ויכולים אפילו להתפלפל בה, אבל אין לזה שום קדושה של תורה! ואין בזה שום מסוגלות להחזיר למוטב. כי כדי לקבל את קדושת התורה צריכים ללמוד אותה כמציאות מחיבת! לא כדבר מופשט, כאילו איזה מן חכמה. רק אז יש בכוחה של התורה לסלק את הזדים - את הזדון, את הלהכעיס.

אבל אם לא, אז חכמה אתה יכול לראות שיש בגויים, אבל תורה לא. כי הם לא לומדים על מנת להשתנות. 

הרי כשהקב"ה בא ואמר לאומות העולם: 'רצונכם לקבל את התורה?'

- מה הם אמרו לו? 'מה כתוב בה?'

- אמר: "לֹא תִּֿרְצָח" (שמות כ יב)!

- אמרו: 'לא מעוניינים'. 

- 'לא תגנוב! 

- 'לא מעוניינים'.

- 'לא תנאף!' 

- 'לא מעוניינים'. 

למה? אני צריך לשנות את המידות שלי, אני לא מעונין. חכמה - אנחנו מוכנים. ללמוד חכמה - פילוסופיה כמו יון, זה אין בעיה. לקיים..? - לא! בשום אופן לא!

 

דימונה – ט"ז בכסלו תשע"ח, 03.12.2017

יהודי מהקהל שואל: 'למה שאני לא אומר כך: 'אלוקים ברא את העולם, העולם מצוי ומשגיח לפני, גימטרייה אפילו...' '

הרב משיב: 'לא, לא, לא! העולם לא מצוי ולא משגיח, שום דבר. העולם עתיד להיחרב. שום דבר'

השואל: 'אבל הוא ברא... כתוב שהוא ברא. הרמב"ם אומר...'

הרב: 'ברא זה יש מאין. בסדר ברא. ברא יש מאין ויכול להעדיר אותו, להחזיר אותו למה שהיה. הוא המציא אותו הוא יכול להעדיר אותו.' 

השואל: 'הרמב"ם אומר: עולם כמנהגו נוהג' (עבודה זרה נד ב). 

הרב: 'עולם כמנהגו נוהג - זה לימות המשיח'.

השואל: 'והיום?'

הרב: 'אחרי ימות המשיח, יש כמה דעות:

- האם נהיה כמו המלאכים מרחפים באוויר? 

- האם נהיה בעולם שיתחדש מחדש? 

- האם נהיה בעולם הקיים וימשך, אלה שאומרים יותר משבע אלף (7,000), יש כמה גרסאות מהגמרא ב'סנהדרין', תלוי.

אבל זה לא ענינו כרגע. עניננו - העולם הוא בר חלוף. אם ירצה להחליף אותו, מתי ירצה להחליף אותו? בידו אין לו שום בעיה. הוא יכול להמציא דבר ולהעדיר אותו ברגע.

שלח לרבי חנינא בן דוסא רגל מן השמים - והחזיר אותה בחזרה. אין לו שום בעיה! הוא נתן הוא יקח, אין לו שום בעיה. אתה צריך רק להבין רק דבר אחד: שהמצוי זה לא העולם, זה 'הוא' (השי"ת) מצוי. הוא מצוי והוא משגיח. 

לכן הרמב"ם פותח: "יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש מצוי ראשון, ממציא לכל הנמצאים" (משנה תורה, ספר המדע, הלכות יסודי התורה א א). 

זאת אומרת, הוא המצוי והוא הממציא לכל הנמצאים, זהו. כולם נמצאים מעצם היותו. ברגע שהוא רוצה להעדיר אותם, הוא מעדיר אותם בלי שום בעיה. כלא היה "כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ" (ישעיה מ יז). 

הרי כתוב: שאם ישראל לא היו מקבלים את התורה בהר סיני, מה היה הקב"ה עושה? מחזיר את העולם לתוהו ובואו! כתוב במפורש: "יום הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" (בראשית ב א) - היה מכלה את הכל. ומה עם כל הדורות שהיו קודם? תשע מאות שבעים וארבע (974) שקומטו בלא עת, איפה הם? איפה כל העולמות האלה? מחק אותם! אין לו בעיה, הוא יכול לעשות הוא יכול להחזיר, מה שהוא רוצה. העוה"ז זה בר חלוף. 

הוא – "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן" (ישעיהו מד ו) ו: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד לה) אין. גם אנחנו ברי חלוף. בינתיים הוא החליט: שאנחנו עם הנשמות נשאר לנצח: "חֵלֶק אֱ-לוֹקַּ מִמָּעַל" (איוב לא ב) ישאר לנצח, אבל הגוף – נגוף, בא מעפר חוזר לעפר. שלום.' 

 

חולון - ג' בכסלו תשע"ח, 20.11.2017

הידיעה: 'שיש א-לקים!' - מחיבת את האדם כי מעתה הוא לא יכול להתנהג עוד בשרירות ליבו וככול העולה כל רוחו. אבל כוחות הגוף והנפש מתמרדים נגד הידיעה השכלית הזו: 'שיש א-לקים'. 

אתם שומעים הרבה טיפשים שאומרים: 'בטח שאני מאמין בא-לקים'. 

- לא הבנתי, אז למה אתה מחלל שבת?

- 'די נו, תהיה רציני. אתה חושב שאכפת לקב"ה אם אני מדליק גפרור או לא מדליק גפרור? מה אכפת לו אם אני בורר או לא בורר, סוחט או לא סוחט? בחייאת דינאק' (בבקשה ממך) מה אתה מבלבל את המח, אל תכניס אותו לקטנות כאלה'.

לא הבנתי! אתה יודע שיש בורא ואתה מחליט בשבילו מה כן כדאי לו, מה לא כדאי לו, מה אכפת לו, מה לא אכפת לו, מה הוא עושה, מה הוא לא עושה. לא הבנתי, מאיפה הבאת את זה?

כי אתה מתכוון למרוד בו!! כוחות הנפש והגוף שלך רוצים: ללכת לים, בריכה, לרקוד, לסוע וכו'. כוחות הגוף רוצים את שלהם. אז מה אתה מוצא עצה? 

אתה אומר: "מה הקב"ה עד כדי כך הוא כזה פדנט, דואג לכל דבר, וזה? הגזמתם! אתם קיצוניים..."

אבל מר טמבללולו! אנחנו לא הבאנו את הצורה הוא הביא אותה. אנחנו לא כתבנו אותה. אין אדם שיכול לכתוב תורה כזאת שממקיפה את כל אורחות החיים, מהתחלה שקיבלנו ב'הר סיני' עד אחרית הדורות. על הכל היא עונה, על הכל יש תשובות. לא הבנתי! אז למי נתן הקב"ה את התורה? למשה רבנו! ומה הוא אמר לו: שכן, הוא מדקדק בזה ואכפת לו מכל פרט ופרט. 

יש הרבה דברים שאנשים עושים, יש דברים מתמיה: זה הם לא עושים. 

- 'למה אתה לא עושה? אם את זה אתה עושה, למה זה אתה לא עושה?'

- 'לא, זה כבר מוגזם!' 

- מי הגזים? מי שציווה את זה ציווה את זה. התורה לא שלי ולא של אף רב ולא של אף יהודי. התורה היא של הקב"ה! 

תחשוב: שאין אף אחד וקיבלת את התורה, היא מדברת אליך בדיוק כמוני. אין חריגים. אז למה אתה עושה זה, וזה לא? כי בן אדם רוצה למלא את תאוותיו. 

הידיעה - היא לא מספיקה. אם אין לך הכרה בתוך הלב שזה אין-אין מה לעשות, אין. יש בורא - וצריכים לשמוע, זהו. אם אין לך את זה בפנים, אתה בכל רגע יכול להיות כמו נמרוד וכמו סדום ועמורה. בדיוק אותו דבר, עד שלא תגיע להכרה. לכן נאמר: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם" – לא מספיק! "וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד" (דברים ד לט) אם לא תגיע להכרה כזאת, אין לך הבטחה שאתה תחזיק מעמד עד הסוף. אין הבטחה. 

 

תל אביב – י"א בכסלו תשע"ח, 28.11.2017

כתוב בפסוק: "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ" (משלי א כ) 

ה'סבא' זכרונו לברכה, מבאר: אם אנחנו רוצים להבין שהתורה הזאת נתנה לנו מהקב"ה, לא צריך הוכחות, לא צריך היסטוריה, לא צריך עובדות, לא צריך ארכאולוגיה, לא צריך בתיך, לא צריך. מגוף התורה בלבד. אם היינו מוצאים את הספר הזה לבד, סתם הלכנו באיזה שהוא מקום, מצאנו אותו. מהספר עצמו, מהתורה עצמה אנחנו נכיר: שזה תורת ה' ולא יכול לכתוב אותה בן אדם! כשמרחיבים את הדברים ומבינים את כוונת התורה, ואת המשפטים שלה, יכולים לדעת: שהתורה נתנה מהשי"ת. כי לאדם אין כח להגיע למדרגות ותביעות עליונות שהתורה תובעת ממנו. 

הנה, אנחנו נלמד עכשיו, דבר אחד, פסוק אחד בתורה, ותגידו לי אם יכול להיות שבן אדם יכול לבקש מבן אדם אחר כזה דבר? 

התורה אומרת: "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'" (ויקרא יט יח). 

התורה מזהירה ואוסרת את הנקמה. אסור לך לנקום. לא רק לֹא תִקֹּם, אלא אסור לך גם לזכור בכלל שהחבר עשה לך רעה. אתה חיב לשכוח את כל מה שהוא עשה, ועל זה אמרה תורה: "לֹא תִטֹּר". 

נטירה – זה שאתה לא עושה כלום. אתה לא נוקם. אבל אתה שומר את זה בלב, מה זה "לֹא תִטֹּר"? לא תשמור את זה בלב. איך אפשר לבקש מאנשים דבר כזה? רק התורה יכולה לבקש! כי הבורא יודע את מי הוא ברא. זה בכח שלנו - אם נשמע לתורה, אם לא נשמע לתורה אנחנו כמו כל בני אדם, רגיל כמו גויים. "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". 

ומסיים: "אֲנִי ה'" למה? אני רואה בדיוק מה אתה עושה ואני רואה גם את הלב שלך אם אתה נוטר ואני גם יודע אם אתה אוהב. זאת אומרת, אתה צריך לאהוב את רעך – כָּמוֹךָ! ממש כָּמוֹךָ. כמו שאתה רוצה שיהיה לך בית מפואר גם לו יהיה בית מפואר. כמו שאתה רוצה שיהיה לך פרנסה בשפע - גם לו יש. אתה רוצה שאתה תהיה בריא גם הוא בריא. כל מה שאתה אוהב לעצמך אתה צריך לשמוח ולאהוב שיהיה לְרֵעֲךָ. "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ – כָּמוֹךָ" ממש! 

ככה מחיבת וחיבת להיות בקרבנו אהבה ואחווה, למי? למי שעשה לנו רעה רבה! 

אז אנחנו רואים פה חיוב - שזה לא הגיוני, זה לא הגיוני על פי בני אדם. מפה רואים פשוט שזה תורה של אלוקים. זה לא תורה של בני אדם. אדם לא יכתוב דברים כאלה. 

 

כרמיאל – ד' בניסן תשע"ח, 19.03.2018

"דֶּרֶךְ אֶרֶץ קָדְמָה לַתּוֹרָה" (מדרש רבה ויקרא ט ג) 

מפורש בדברי רז"ל: שדרך ארץ היינו מידות טובות; כמו דיבור נקי מלשון הרע, דיבור נאה, זהירות בכובד חברו אפילו אם עולב אותו, זהירות נשגבה בכבוד רבו, מידות דרך ארץ. אדם נכנס אצל רב, כל זמן שהוא לא שחרר אותו זה לא דרך ארץ לקום ולצאת. 

יש הנהגות דרך ארץ על השולחן, שאדם לא יסתכל בפני האוכל. יש מישהו אוכל אל תשב לידו ותסתכל איך הוא אוכל, זה לא דרך ארץ. יש כל מיני דברים שצריך אדם להשיגם בשכלו מעצם היותו 'בצלם א-לקים' כל מי שנברא 'בצלם א-לקים' כל בני אדם נבראו 'בצלם א-לקים' גם הגויים, כמובן, כולם. וכולם מחויבים בתורת דרך ארץ. כי 'דרך ארץ קדמה לתורה עשרים וששה (26) דורות' כל העולם היו חיבים בדרך ארץ. 

"זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו ב) - מה הוא אף אתה' "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" – 'ואני הוא'. אני צריך להיות דומה לקב"ה, כי "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ" (בראשית א כז). איך שה' מתנהג, אתה צריך להתנהג. 

וגם הצטווינו במצווה מיוחדת "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח ט) אנחנו מצווים ללכת בדרכי ה'; - 'מה הוא רחום - אף אתה רחום, מה הוא חנון - אף אתה חנון' (שבת קלג:) 

וכיוון שגם הלכות דרך ארץ הם מהיסוד של ההתדמות. איך יתכן שתהיה הלכה גדולה זו מחוץ לצווי של התורה ורק השכל יהיה מושל ומצווה? עד שאפילו משה רבנו, רבן של כל ישראל, שהתורה נתנה לו נמדדת מידתו: אם יש לו או אין לו דעה בהלכות דרך ארץ. לא במה שציוותה התורה, ומה השכל שלך מבין איך צריך להתנהג, בלי התורה. 

ואל תקרי 'ושָׂם דרך' אלא 'ושָׁם דרך'. אדם שהולך ומחשבן כל דבר: איך להתנהג, איך לדבר, מה לעשות? בלי תורה עוד. בלי תורה. - אדם כזה זוכה לראות בישועת ה'! כך כתוב בפסוק, ואמרו חכמים: "כל השָׁם אורחותיו בעוה"ז - זוכה ורואה בישועת של הקב"ה" (סוטה ה:). 

 

כפר זיתים – ב' בטבת תשע"ח, 19.12.2017

אנחנו קשורים אל השי"ת והנהגתו - בדומה לחבל. מה דומה לחבל? גם אם החבל ארוך אם מנענעים אותו בצד אחד גם הקצה השני מושפע מכך ומתנועע. אז כל אחד בישראל המעשים הטובים שהוא עושה או להפך, ח"ו, כל מה שהוא עושה, פה בעולם התחתון, מניע למעלה ומשפיע על העולמות העליונים וההשפעה יורדת או שפע או פשע, תלוי מה אתה עושה בחבל למטה, כתוצאה מכך באה אלינו בחזרה תגובת ההנהגה. 

נמצא, שיש לנו חלק שותפות ושלטון בהנהגת הבריאה, וזה ע"י שאנחנו משתעבדים להשי"ת, ואנחנו גם משעבדים אליו את הבריאה, אם אנחנו משתמשים בה - בבריאה כדי לעשות את רצון הבורא. אם כל הכלים שה' העניק לנו בעוה"ז אנחנו משתמשים בהם (כמו שנלמד בהמשך) למטרות ש-ה' ציווה אותנו, אז אנחנו משפיעים שפע מהחבל פה למטה כלפי מעלה שירד אלינו למטה. 

לא כשותפים זוטרים וחלקיים, אלא יש לנו שותפות מלאה ושווה! ועל זה נאמר בשיר השירים (ה ב): "יוֹנָתִי תַמָּתִי", 'תַמָּתִי' - תאומתי, כמו תאום שלי, אומר הקב"ה. את "יוֹנָתִי תַמָּתִי" - תאומתי. לא אני גדול ממנה ולא היא גדולה ממני. זאת אומרת, אנחנו עִם ה' כמו תאומים שווים.

כמובן, שחכמים לא מדברים על עצמותו יתברך, אלא על ההנהגה של השי"ת בבריאה. שאנחנו שותפים עם הבורא כ'תאומים' בהנהגה. כל מה שנארע בעולמות כאן, זה בגלל ה' ואנחנו ביחד. וודאי שהקב"ה המשפיע והנותן ואנחנו רק המקבלים, אבל הקב"ה רצה להתנות ולתלות את השפעתו בבריאה במעשים הטובים של עם ישראל. ע"י כך אנחנו נהיה ראויים ומוכשרים לקבל, ובזכות עם ישראל וככלי עבורם, יקבל כל העולם את השפע מהשי"ת.

 

אלעד - י"ג באלול תשע"ח, 23.08.2018

נשאלת השאלה: אם אנחנו באמת אומרים בברכת המזון ומבינים ומאמינים במה שאומרים: 'שֶׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל' באמת אנחנו מאמינים בזה?

'הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד בְּרֵיוַח וּבְרַחֲמִים רַבִּים. נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵטִיב' תת.. תם.. בום.. טראח... איזה מילים?! ברכת המזון דאוריתא! אתה מבין או לא מבין מה אתה מדבר? אז איך אתה חי אחרת?

שאלה מהקהל: "אם התנאים הקדושים... הגמרא אומרת: "הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם, והרבה לא עשו כרבי שמעון וכן עלתה בידם' (ברכות לה:) אז אם התנאים לא הצליחו, אז מי אנחנו הקטנים שבקטנים שכן נגיע לדרגת אמונה, כמו שהרב דיבר?"

הרב: כתוב: 'שהרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם' מה אני שומע? שמעט כן עלתה בידם! אז זאת אומרת, זה אפשרי. אז זה רק בעיה בדרגת הבטחון; שאתה לא יכול להתאפק ולכן אתה הולך לעבוד.

מדרגות, זה לא משנה. יכול להיות אדם בדור אחרון עם מדרגה גדולה מאוד מה שלא יהיה גם בדורות של תנאים! ומעשים של אנשים בדורות אחרונים, אפילו אם הם קטנים, הם חשובים וגדולים בעיני ה' יותר מדורות תנאים לפעמים. כמו שאמר האר"י הקדוש למהרח"ו, 

הוא אמר לו: 'שהוא נשמה גדולה כמו של תנא!'. מתי הוא אמר לו את זה? 

הוא שאל אותו: 'אם התנאים לא הביאו את המשיח, אנחנו עכשיו, הדור הזה, נביא את המשיח?' 

אמר לו: 'דע, שאם היית בדור התנאים היית תנא מהגדולים'. 

זאת אומרת, המעשים של דורות מאוחרים כל מעשה הוא נחשב בשמים מאוד-מאוד-מאוד. כי להיות במחיצת תנאים, אז להיות אדם גדול זה לא בעיה: "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם" (משלי יג כ) אבל אל אם אתה נמצא בדור של כסילים ואתה מצליח לעשות משהו לכבוד השי"ת, זה כל כך נחשב לאין שיעור!

השואל: 'אבל העבודה היא קשה, יש המון ניסיונות...'

הרב: 'נכון!'

השואל: 'הסתר פנים..?'

הרב: 'נכון..!'

השואל: 'בפועל זה קשה'.

הרב: 'נכון'.

הרב: 'מה זה קשה? מה קשה יותר מי לא לעשות כלום?'

השואל: 'מבחן האמונה הוא קשה'.

הרב: 'אומר הקב"ה: "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ" (תהילים נה כג) הוא פעם שיקר הקב"ה?'

השואל: 'ח"ו!'

הרב: 'אז הנה, הוא לך עלי-עלי-עלי!! תשליך את הכל עלי! אני יְכַלְכְּלֶךָ! מי שסומך עליו – יִרְאֶה את זה, מי שלא סומך או אין לו זמן וסבלנות להמתין - לא זוכה לראות את זה. 

אדם אומר: "מה הנה, אבל אני לא, אבל אני זה... ואם אני לא מביא את הכסף... ולא זה.. אז אני לא זה, זה...." 

פעם בטחת בה' מאה אחוז (100%)? - לא! אז איך אתה תראה שיבואו וימציאו לך את המזון לבית אם אתה הולך לקראתו? מה אומר ה'? 

'אתה לא בוטח בי? לך תעבוד, למה לא..?! בבקשה!...'

 

בני ברק - כ"ד בסיוון תשע"ח, 06.06.2018

מעלת כלל ישראל היא, שהקדימו נעשה לנשמע, זה אומר: שהם פשוט ביטלו את עצמם. לא הסכמה הנובעת מכיוון שאני מבין את הדבר, אלא מכיוון שזה רצון הבורא. ואם זה רצון הבורא - אני בטל ומבוטל. אני בטל ומבוטל כלפי רצון הבורא ואני עושה אותו בכל מחיר! ואין הבנה או אי הבנה, משנה מאומה. 'חוקה חקקתי, גזרה גזרתי, ואין לך רשות להרהר אחריה' (במדבר רבה, פרשה יט).

מה טעם שה' נתן חוקים בלתי מובנים, בלתי נתפסים, בלתי הגיוניים! למה? אם ה' היה נותן הכל רק עם טעם והגיון כמו מצוות ומשפטים, אז זה היה נתון לשיקולו של אדם; נראה לו - עושה, לא נראה לו - לא עושה. 

אומר: "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" (במדבר יט ב) גם מה שזה משפטים שזה עם שכל והגיון. מה שזה גם מצוות, אפילו שיש לזה טעם. אתה לא עושה אותם בגלל שאתה מבין או לא מבין, אתה עושה אותם בבחינת 'חוקה; - חוקה חקקתי, גזרה גזרתי" (שם).

ממתי מלך צריך להסביר למה הוא עושה את זה? זה לא דמוקרטיה! זה לא מצביעים ואומרים: 'זה, פה, שם.. יש רוב ואין..' מלך זה מלך! המלך אומר, נגמר. אין עליו שאלות. אז לכן, מלך 'מלכו של עולם' שאתה ברוא שלו, וודאי שהוא יכול לעשות בך ככל העולה על רוחו. הוא הביא אותך, יכול לקחת אותך בין רגע בלי שאלות, לא חיב לך הסברים. 

מי שחושב: 'שישב בשקט ובשלווה עם כל הנוחיות, ואז הוא יעבוד את ה'' - טועה טעות גדולה! רק אחרי שיקנה הסתגלות לשאת עול כבד, בתנאי חיים באופן קיצוני, רק אז תתכן אצלו קבלת התורה. 

אבל אם זה מתוך פינוקים ועידונים: 'ועד שיהיה לי, ועד שיהיה לי, ועד שיהיה לי...' 

- אתה לא תגיע לשום דבר. אתה תהיה מסור ביד יצרך, 

הוא יתן לך דעות והשקפות, יגיד לך: 'מה פתאום? קודם אתה חיב להתבסס! אחר כך אתה צריך ככה, אחר כך ככה...' 

והוא לא יגמור אתך עד היום האחרון. 'ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו' אבל עם מה אתה עולה? ריקן!

 

מתוך ההרצאה "הוכחות לאמיתות התורה" -1991 

על פי התורה ידוע לך ש: "לֹא תִּֿרְצָח" (שמות כ יב) - זה חמור ביותר! 

נו, אז אני שואל אותך שאלה כל כך הומאני: האם יתכן, פה בארץ הקודש, שירצחו יהודים! על פי חוק..?? 

אני אגלה לך סוד: יש חוק במדינה שמותר לרצוח יהודים על פי חוק! קוראים זה: 'רצח הפלות!'. 

אם אנשים לא מבינים מה זה 'הפלה'? אני אסביר מה זה: הפלה פרושו, עובר שנמצא בבטן אמו ארבעים (40) יום, הוא כבר שלם, הוא ילד חי עם כל האיברים – רמ"ח (248) ושס"ה (365) גידים. זה ילד לכל דבר, רק קטן. יקח זמן הוא יגדל, אבל זה ילד חי, הכל! שכל, דעה, הכל מושלם, מח – הכל מאה אחוז (100%), הכל מוכן. 

אשה שמגיעה, כן, לבית החולים בעקבות המלצת 'התליינית', ממשרד הסעד, שאומרת ש'המטראז' (המטר) בבית אינו מספיק לגדל ילד מחונך, ואז על פי תקציב המדינה האשה הזאת יכולה לרצוח את בנה! 

ואם לא מבינים מה זה, אז אני אסביר, כמו שמסביר ד"ר שוסהיים (זצ"ל, יו"ר 'אגודת אפרת', עמותה הפועלת במטרה למנוע הפלות) מנתח בכיר בבית החולים 'שערי צדק', בירושלים. 

הוא מביא להרצאות שיקופיות ומכשירים של 'גרידה'. הוא מביא מסמרון, שהוא למעשה סכין בראשו של ארבעים (40) ס"מ! המסמרון הזה הוא מעוקל בסופו והוא סכיני שם...! מכניסים את זה לאן שצריך, וקורעים את הילד החוצה, ח-ת-י-כ-ו-ת!!! קוראים לזה: 'גרידה'. מגרדים את גופו גרדים-גרדים. זה מה שעושים לילד החי שנמצא בפנים, לפתור בעיה של 'מטראז' בדירה. במקרים מסוימים יש בעיות אחרות שגם כן נחשבות 'מוצדקות' על פי 'משרד הסעד' או האחרים שהם המחליטים ונותנים את האוקיי. 

יש עוד שיטה, פשוט מאוד היות וזה מסוכן לאשה עצמה! כי היא יכולה להיות עקרה. כיוון שכשמכניסים את המוט הזה, אין יודעים באמת איפה מגרדים, ואז יכולים לגרום לה נזק לכל החיים. אז יש שמעדיפות לעשות את זה ע"י זריקת מלח במי שפיר. שאז הילד גוסס במשך ארבעים ושמונה (48) שעות!!! והילד מתעוות בעינויים - שלא מגיע לו חמצן, הוא לא יכול לנשום, הוא רק שותה מלח... ואז הוא מת ויוצא עיסת בשר. 

לידיעתך! עד היום (יום מסירת ההרצאה) לפי ממצא של הכנסת, חוקי! ראסמי! כתוב!' מיליון (1,000,000) ילדים יהודים נרצחו כאן בארץ!!!'

זה רק מה שרשום, אלא וודאי זה שני מיליון (2,000,000) לפחות! הרי לא כולן מגלות שהלכו לעשות הפלה – רצח! 

שני מיליון (2,000,000) יהודים, אתה יודע, זה יותר ממה שעשה היטלר בשואה לילדי היהודים. ילד יהודי - מותר לרצוח! אפילו חף מפשע, לא עשה עוד כלום, לא מכירים אותו. ערבי רוצח שרצח כבר עשרות יהודים, עדין אסור לגעת בו. 'מאוד מובן...' 

על פי התורה, זה ברור שזה רצח! אבל זה חוק פה. אז אני שואל שאלה, זה מדינה של יהודים?? 

 

שמירת הברית

אז, קודם כל, להווי ידוע שמי שפוגם פגם הברית הוא בורא שדים. אלה נקראים הבנים שלו. והם יכו אותו ויחבטו בו בגלל שהוא ברא אותם בלי גופות. ולכן, יש מנהג בירושלים: שהבנים לא מלווים את האבא בלוויה, כיוון שאם הם יבואו יצטרכו לבוא גם הבנים האלה שאין להם גופות - השדים. ואז זה צער גדול יהיה לאבא! לכן, מנהג ירושלים שלא מלווים הבנים את האבא. וזה עוון פלילי, שה'זוהר' אומר: שכמעט ואין עליו תשובה, פגם הברית. חמור ביותר פגם הברית. 

אם לא יודעים את גודל האסון והאיסור, וכמה זה מכוער בעיני ה', אין לך מושג! ו'שהקב"ה שונא זימה!' שונא זימה. והאדם שעובר על זה, רח"ל! אז מקיפה אותו טומאה לאין שיעור וזה חמור ביותר. ומי שמגיע לעולם האמת ולא תיקן את הדברים האלה - אני מרחם עליו מאוד-מאוד! 

עריות זה דבר שנאמר עליו: 'יהרג ולא יעבור!' זאת אומרת, היית צריך למסור נפש בשביל לא לעבור עברה של עריות. אם תבין את גודל האסון והעונש, והגנאי אולי כבר יהיה לך יותר קל. אבל זה בתנאי: שתרצה באמת להשתנות. זה תאווה ככל התאוות שיש, אבל זאת מהקשות ביותר, אז לכן חיבים להחליט: שנלחמים על זה! וזה שווה את כל המלחמה. 

כמו שאני רואה את הציבור פה, זה חבר'ה צעירים, שעוד לא שקועים כל כך, אולי שקועים הרבה, אבל בתקופה יחסית קצרה, אפשר לצאת עוד מהר! ויש עוד מספיק חיים להנות מהם ולעשות כמו שאומרים את הדרך הנכונה. ואת אותו כח שה' נתן לכם, לדבר, להשפיע, למצוא חן וכו' וכו' - אתם יכולים לקחת אותו לקדושה, למה לקחת אותו לטומאה? אותו כח בדיוק! 

מכל מקום, יש תיקון לדבר הזה:

- ללמוד תורה ביראת שמים ובעמל.

- לשמור שבת בדקדוק ההלכה. 

- לחלק הרבה צדקה.

ב'קיצור שולחן ערוך', של הרב גנצפריד, יש פרק שלם על זה. יש ספר של הרב משה ארמוני, מירושלים, שמדבר גם כן על הענין הזה. ספר שלם שמסביר מאדם הראשון, איך הוא ברא שדין, רוחין, ולילין, מהסיפור הזה.

שואל מהקהל: 'לצניעות כמובן, צריך להתחזק בצניעות. בפגם הברית יש תשובה?' 

הרב: 'אתה קודם כל, אתה מחליט: שאתה נמנע לגמרי בכל מקרה! בכל מצב, תדפוק כמו שאומרים 'את הראש בקיר' ואל תגיע לידי עברה, זה קודם כל. 

דבר שני, אתה צריך להתחרט כמובן. 

ולקבל לעתיד: שלא תעשה! 

אתה צריך תעניות לדבר הזה. אתה צריך סיגופים מסוג מסוים. ואתה צריך עד כמה שיותר לצער את הגוף שלך, שהגוף שלך הוא-הוא הגורם כי הוא המתאווה, וזה גורם לך שאתה בנקל נגש לענין. אבל אם לא תחליט על דרכים קיצוניות כאלה באותו אופן כזה, 

אז אתה תמיד תגיד: "מה אני יעשה? לא יכולתי, מה אני יעשה? ניסיתי.. התאפקתי שבוע, שבועיים, לא יכול יותר, לא יכול יותר!'

ואז תבכה עם עצמך, ותרחם על עצמך ותלטף את עצמך במראה, ותחזור כאילו בסדר: 'ומחדש אני אנסה עוד פעם...'

- זה לא עובד! 

אם תשים כיפה, ותשים ציצית, ותתחיל לצאת לדרך יהיה לך כמה מגבילים. כולם יזהו אותך דתי, אז אתה לא תוכל להיות רשע. אתה תצטרך ללכת בהתאם לאיך שאתה נראה. וככה לאט-לאט, עושים כל מיני מעשים חיצוניים, וזה שומר יותר. נמצאים בסביבה יותר טובה. לא פותחים את האייפון במקומות שאסור. לא מסתכלים טמבלוויזיה וכו'. לא הולכים למקומות ששמה יש את זה בנקל. ולאט-לאט נמענים. אפשר להגיע לזה, אבל זה באמת כשרוצים. 

ואף פעם לא רוצים לפני שיודעים עד כמה האסון הוא גדול. אף פעם! כי כל זמן שלא תראה מול העינים את גודל האסון של מה שנעשה, זה לא ימנע אותך. כי התאווה היא חזקה יותר ממך. 

שואל מהקהל: "אם ח"ו, בן אדם שפגם ואומר: 'מהיום אני לא פוגם יותר. לא פוגם, לוקח על עצמי!' מתוודה, אומר, עוזב את החטא. זה התשובה הזאת היא באותו רגע נחשבת לו במה שפגם?" 

הרב: "קדום כל, מה שהוא עשה כרגע, זה תשובה גמורה! אם הוא יפטר נגיד רגע אחרי זה, הוא 'בעל תשובה' בענין זה. אחר כך, אם הוא רוצה, אתה מבין, לתקן את העבר כאילו, לנקות-ולנקות-ולנקות שלא יהיה רושם בכלל, כמו שאומרים. אדם יכול לפעמים, אתה יודע, להתנקות מלכלוך שיש עליו, אבל אם הלכלוך היה גם מסריח, אז כתם כבר אין, אבל סירחון עדין יש. אם הוא רוצה לנקות את זה לגמרי, אז יש דרך. והדרך הזאת זה על 'תשובת המשקל' בכל ענין וענין. 

אדם חטא, אז הוא צריך קודם כל, אתה מבין, לקבל עליו שאין כלום. 

שתים - הוא צריך להזהיר אחרים מזה, הוא צריך לפרסם את הענין. אם יש קלטות בנושא זה, אז הוא יפיץ אותם. כמה שהוא ירבה יותר שאנשים יסתלקו מאותו עוון ספציפי שהוא נכשל, אז זה נקרא שהוא מתקן את העבר שלו. למה? בעבר שלו הוא נכשל ועכשיו הוא מציל מכשלון. 

נגיד אחד, עשה הפלה, אמר לאשתו, לחברה שלו: 'שתעשה הפלה!' - הוא רצח נפש!! מה יעשה? 

אומר הרב קנייבסקי: 'הוא צריך באותו יום שהיתה ההפלה, כל ימי חייה, הוא והיא לצום באותו יום. אם הם לא זוכרים את היום, יבחרו יום בשנה ויעשו'. 

וככל שאדם יפרסם את האיסור, אז ככה הוא ינצל וינקה את עצמו. אז זאת אומרת, יש דברים שהם על 'תשובת המשקל' אתה חטאת בכך, אתה תתקן בכך. אז ממילא בתשובת המשקל אתה יכול תמיד לתקן את מה שעשית, ולכל דבר יש תשובה! על כן, אין יאוש מתשובה. תשובה זה הפתרון לכל, בכל מכל, כל. 

אז לכן אדם, אני אומר, מי שאומרים לו: 'חנינה גמורה!' לא 'עסקת טיעון' והוא לא מנצל אותה - אין טיפשות יותר גדולה מזו! וככל שאדם מקדים - ככה הוא זוכה. 

אין שום סיבה לחטא לפני הקב"ה. חיי הלילה יכולים להיות קוסמים, יכולים להיות נפלאים, יכולים להיות כל מיני דברים, יעריכו אותכם אנשים, בתוך תוככם אתם יודעים: שאתם חוטאים! אין לכם אושר אמיתי, אתם בברנז'ה, אתם אל יכולים לצאת כי אם תצאו - אז מי אתה בעצם?! ואם אתה הולך לכיוון שאתה לא מכיר, אתה יודע זה מפחיד אותך קצת וכל מיני קשקושים שהיצה"ע מכניס, וככה נגררים עוד יום, ועוד שנה (1), ועוד שנתים (2), ועוד עשר (10) ועוד עשרים (20), ולא יוצאים מהביצה! ויש אנשים שכבר רוצים ואחר כך כבר לא יכולים, 

כי הוא אומר: 'אני כבר בפנים! מה אני יעשה?!'. 

הוא כבר לא מאמין שיעזרו לו ויתקנו אותו - זה לא נכון! כל רגע אדם יכול לצאת. חבל בינתיים קוראים גם כל מיני אסונות. כל מיני צרות. כל מיני גזרות. ככל מיני אירועים - חבל! אם אתה משתחרר מהמטען השלילי, אתה שמור. אבל אם אתה סוחב אותו, אז הקב"ה... אתה יודע יש אנשים שמאריך להם, יש אנשים שמקצר להם. אז לכן כל אחד יעשה את החשבון שלו, אבל החשבון צריך להיות הגיוני: לא משתלם להלחם מול הקב"ה! 

בפרט שהוא לא אויב הוא אוהב. ובפרט שהוא לא זר הוא אבא. והוא רוצה לתת לך הכל, אותו דבר ויותר, אם תלך אתו. אז למה לא לקחת?! אפשר לקחת מהקב"ה את כל הטובות. 

הבחור: מוריד את העגילים.

הרב: אשריך! אשריך! 

הקהל: (שר בהתרגשות) 'או, או, איי, איי.... '

הבחור: מברך ברכת 'שהחיינו'. 

הרב: והקהל: עונים 'אמן!'

ברקע: הרב מברך את הבחורים. 

 

הרב אמנון יצחק, ברקע: כניסת הרב להרצאה.

בחור שואל: 'מה התיקון לגבר שפוגם בברית?'

הרב: 'תשמע ממני, תתרחק מזה 'כרחוק מזרח ממערב'. אלא אם כן, זה לשם מצווה בהיתר. 

בחור (חייל) שואל: 'אני לא מצליח לשמור את כל החוקים?'

הרב: 'מה למשל לא?'

הבחור: 'אם זה זרע לבטלה..'

הרב: 'אתה יכול, אם תרצה!'

בחור חילוני שואל: 'ואם אדם שפוגם בברית, אז לא שווה כל התורה שאתה לומד...?'

הרב: 'אני אומר לך: שהחמאס והחיזבאללה, זה חרטא! לעומת, יצה"ע שלך, שהוא מנסה להכניס אותך בגיהנם עמוק-עמוק! תזהר ממנו! אם תעמיד מול עינך את הציור, מה יעשו לך על העברות שאתה עושה יהיה לך יותר קל להתמודד'.

בחור שואל: 'עדיף חילוני, לא שומר תורה ומצוות, שומר על הברית מאשר תלמיד ישיבה כל היום לומד תורה ויפגום בברית?'

הרב: 'כמה איומה תהיה הבושה והבהלה מלפני הקב"ה מיום הדין בלבד, מעצם ההופעה לפניו ומעצם ההכרה: כמה חטא לפניו ופשע כנגדו!'.

 

שמירת הברית חלק ב'

זוועות, רעמים, שטפונות, שריפות, לבה רותחת, הוריקנים, הכל. - תתעוררו!!! 

אל תקראו לזה: 'כוחות הטבע!' - זה אני (ה') הטבע זה גימטריא 'א-לקים'. אני אראה לכם, אין לכם כח עם כל החכמה שלכם. שלושה (3) גלים אני מפרק מדינה. אני רק מביט - האדמה רועדת - תתעוררו!!! תבינו!! אני לטובתכם! רוצה לעורר אתכם. יש לי תכלית למה באתם. אתם לא נמלים. אתם באתם עם שכל. אתם שולטים בבריאה. תשיגו עם השכל: מי נתן לכם אותו. תהיו עם שכל, תתבוננו, מי נתן לכם? מאיפה הרגשות בכלל שלכם? איזה מצפון? למה לבעל חי אין מצפון? למה אריה טורף? למה אין לו מצפון כמו שלך? – כי הוא לא בן אדם. הוא בא יש לו תכלית. יש לו אִינְסְטִינְקְט חיתי, טבעי ותו לא. עם ישראל כרתו ברית עם ה' בסיני - כרתו ברית עם ה' בסיני!

שואל: 'זו שאלה קצת קשה שהרבה מבקשים ממני לשאול אותך, זה לגבי הפגם הברית'.

הרב: 'ברגע שאדם עושה עוון - נברא משחית שתפקידו: להשחית אותך! עכשיו, המשחית הזה צריך להיות ניזון, 

אז מה היה יכול הקב"ה להגיד לאדם? 'סליחה! אתה בראת אותו, תזון אותו'.

ומה המזון שלו? ההשחתה שלך. ואז הוא מבטל אותך מהעולם. 

ומה עושה הקב"ה ברוב רחמיו? הוא 'נושא את העוון' דהיינו; את המשחית שנקרא: 'עוון' שנברא על ידך. במקום שישחית אותך, הוא זן אותו. אז אתה מייצר משחיתים - ומעמיס על הקב"ה שיזון אותם בשעה שאתה עובר נגדו, שאתה עושה את העברה. וזה נקרא: 'הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ' (ברכת המזון) כולל המשחיתים. - איזה חוצפה, איזה חוצפה! אתה יוצר את העוון, אתה מייצר אותו, אתה לא זן אותו, והוא צריך לזון אותו ועוד יסבול אותך, ועוד ירחם עליך. וכל יום אתה מייצר עוד... - זה רחמים שאין כדוגמתם!!

כמה אפשר לשתוק? פעמים (2) שלוש (3)... אבל אתה מייצר כל יום-כל יום, חטאים ועוונות, ובורא משחיתים. ו-ה' נושא עוון.'

 

שואל: 'מה התיקון לגבר שפוגם בברית?'

הרב: תשמע ממני תתרחק מזה 'כרחוק מזרח ממערב'. אלא אם כן, זה לשם מצווה בהיתר. בין הדברים כתוב: שמירת שבת כהלכה. צריך לחלק לצדקות. צריך להאכיל יתומים, אלמנות, צריך לעשות כל מיני פעולות כאלה ואחרות, ללמוד תורה. כשקוראים 'קריאת שמע על המיטה' זה מבטל את מהמזיקין האלה והשדין האלה שנבראו, ע"י קריאת שמע. והיא מפילה אלפים ורבבות מהם. אבל מה שאדם מייצר - ה' ירחם! כמה חילות-חילות-חילות, של משחיתים, שדים, שממתינים לך, רק שתשתחרר מהגופה'. 

אם תעמיד מול עיניך את הציור, מה יעשו לך על העברות שאתה עושה, יהיה לך יותר קל להתמודד. הכח של אדם צדיק לעומת אדם שאינו צדיק, זה כח הציור. הצדיק יודע לצייר ציורים שמונעים ממנו לחטא. אם בן אדם קשה לו להפסיק לעשן, קשה לו. תלכו למחלקות שאנשים יש להם 'סרטן הריאה' תראו איך הם שוכבים שמה, הם וודאי הפסיקו לעשן, ותראו לאיזה מצב, ומה הם מוכנים היום לעשות, בשביל לצאת מפה חיים, ושלא יהיה להם את המחלה. אתה רואה אנשים גוססים-גוססים, בגלל שהם נהנו כמה דקות כל פעם. כל פעם כמה דקות-כמה דקות-כמה דקות, וזהו. ולא ראו את האחרית, לא מסתכלים קדימה, לא רואים את גודל האסון שבדרך. כרגע הם רואים את התאווה ואת ההנאה.

כדאי להתאפק, ומי שזוכה לדבר הזה, זוכה לדברים גדולים! בפרט בדבר הזה, אדם שנשמר מזה, זה בחינה גדולה מאוד של 'יוסף הצדיק' כתוב: 'שלושה (3) הקב"ה אוהבן ואחד מהם זה רווק בעיר שיש בה הרבה נשים. רווק שגר שם ולא חוטא, הקב"ה אוהבו!'. אתה יודע מה זה להיות אהוב אצל הקב"ה? הקב"ה בבוא הזמן, פותח, ופותח-ופותח, ונותן לו לאין שיעור בעוה"ז. מי ששומר על עצמו, הקב"ה שומר, וישלם לו תשלומים לאין ערוך! ומי שמקל בחייו ומקל בעצמו, בשביל הנאת רגע - עתיד ליתן את הדין, וקשה מאוד!

יש ספר שנקרא 'קיצור שולחן ערוך' של הרב גנצפריד, יש לו פרק שלם על זה. והוא מסביר את חומרת הענין, ומה צריך לעשות בשביל להינצל מזה. ואם אדם עושה את הפרטים האלה, ושומר על עליהם. יש גם שמירות, הרי לא מגיעים לזה סתם. הסתכלות אסורה וכו' וכו' - גורמת ועוד כמה דברים. אז אם אדם נמנע מדבר שהוא יודע שיגרום לו, ואתה מעסיק את עצמך בדברים אחרים, ויש עצות טובות לזה, אז אתה לא תצטרך לחטא בזה. הרי כל בני האדם הם בני אדם, אז איך חלק מצליחים וחלק לא? חלק שומרים על עצמם וחלק לא. למה התורה מזהירה: "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (במדבר טו לט)? התורה אומרת לך במפורש איפה הבעיה, הבעיה: בעינים. 'העין רואה, הלב חומד, וכלי מעשה גומרים' (רש"י שם).

השואל: 'אז כבוד הרב אומר בעצם, ללכת עם מסכה על העינים'.

הרב: עם בּוּרְקָה, בורקה (הבורקה היא פיסת לבוש אחת המכסה את האשה מהראש ועד הרגלים. בדרך-כלל, גם העינים מכוסות ברשת שקופה למחצה).

השואל: 'ככה (מסמן כיסוי מלא לעינים) כמו סוס'.

הרב: 'מה, אתה רואה שאני הולך עם בורקה? לא.'

השואל: 'אז איך?'

הרב: 'פשוט ללכת ולהחליט שאתה לא מסתכל. להיות גבר. גבר, זה מי שיכול לא להסתכל. אם אתה גבר, אתה מחליט: "אני לא מסתכל!" '

שואל: 'אם אני בתהליך כל שהוא ואני רוצה עוד כלים, לדעת איך להתמודד עם שמירה-שמירה על העינים?'

הרב: 'אני הייתי ממליץ לך, המלצה כנה ואמיתית, קח 'פסק זמן' סע לירושלים או לצפת, תשב בישיבה קדושה, בין חודש (1) לשלושה (3) חודשים, סך הכל. תתקדש ע"י לימוד תורה קדושה בחבורה קדושה! כמה שתכניס יותר מוסר ולימוד גמרא, ותבין מה שהצדיקים אומרים, ככה יהיה לך קל אם אחר כך תרצה לצאת ולהתמודד. כיוון שאדם שמכיר את האמת מבפנים, לא רק שמע בחוץ, חי אותה, אתה תוכל יותר קל להתמודד. זה לא עדין הסוף, והניסיון יהיה, ויצה"ע לא מוותר, אבל אתה תלמד תכסיסים שלא להתקל בו, כמה שאפשר'.

הרב: 'אתה רוצה שאני אעזור לך בזה?'

השואל: 'בכיף'.

הרב: 'מוכן?'

השואל מנענע בראשו לאות חיוב.

הרב: 'אשריך!'

שואל: 'היום זה יש כאלה תאוות ומידות, ויש ניסיונות של הרחוב, שה' ירחם, שאי אפשר. מי שמוצא היום לרחוב הוא כבר. ..'

הרב: 'הוא ברחוב'.

השואל: 'איך הוא לא יכול להישמר בעינים וב..'

הרב: 'קשה מאוד! מסכים אתך. מה יעשה בחור צעיר כמוך? הולך עם החברמן ההוא (השואל הקודם) עולה לישיבה, מתחזק שם, מכין את עצמו לחיים, שידוך טוב, מתחתן בונה בית, ואחרי שיש לו 'פת בסלו' יותר קל.'

הרב: 'הבנת, 'יא עָיוּנִי' (אהובי, יקירי)...?'

שואל: 'עכשיו, אני יודע, שיש איזה חטא מסוים שאתה חיב עליו פ"ד (84) תעניות. אתה כבר יודע מה'.

הרב: 'תענית דיבור אם אדם עושה, שקולה לאלפים של תעניות צום!'.

השואל: 'אז כמה ימים אני צריך לשתוק?'

הרב: 'כמה שאתה יודע שאתה שעשית פ"ד כאלה, שאתה חיב'.

השואל: 'באמת. אני רוצה משהו פרקטי. מאוד פרקטי.'

הרב: 'פרקטי. קבל על עצמך כל שבת: 'להיות בתענית דיבור'; אתה יכול לשיר, אתה יכול לברך, אתה יכול להתפלל, אתה יכול ללמוד תורה בקול ובנעימה, אתה לא מדבר דברי חול. סתם ככה: 'אסור לדבר דברי חול בשבת' אז בכלל זה קל. אבל בשבת כל מה שעושים, זה פי אלף (1,000)!'

השואל: 'זה קשה'.

הרב: 'נכון!'

השואל: 'תקופה מסוימת או כל הזמן?'

הרב: 'אא.. בא נתחיל 'שנה ראשונה'.

הקהל: צוחק....

הרב: 'זה לא קשה-זה לא קשה!'.

'עשיתי את זה כמה שנים, וזה כמעט היה לי קשה לדבר אחר כך. אני אומר לך'.

השואל: 'אני עוד בהלם, מנסה לעכל איך אני מתחיל את זה'.

הרב: 'יש לי חתן שעושה את זה כבר כמה שבתות - וזה עובד'.

שואל: 'אבל, במידה שבן אדם מתחתן, הכל נמחק לו?'

הרב: 'אם הוא חוזר בתשובה, יום החתונה לדוגמא, זה יום גדול וקדוש – 'שמתפוקקין כל עוונותיו!' כמו פקק. יש בקבוק מלא עברות, שמים עליו פקק. אם הוא חוזר בתשובה והיא חוזרת בתשובה, לכן, תראה דתיים שמתחתנים תחת החופה, אתה רואה אותם מתפללים-מתפללים-מתפללים. יש כאלה אפילו צמים ביום החתונה, בשביל מירוק עוונות מתוך חזרה בתשובה. וכשהם מתחתנים בדרך הזאת, ולא חוזרים לסורם - העוונות האלה לא יזכרו להם כלל' וחתן הוא מלך ביום חופתו. הוא צריך שמירה שבעה (7) ימים שילוו אותו תמיד שנים (2) - כי יצה"ע מתקנא בו מאוד ומחפש להכשילו'.

'אז צריך לדעת, חתונה זה תאריך גדול מאוד. או אדם שעלה לשררה ולגדולה בבת אחת, זה גם כן דבר גדול. זה זמנים מיוחדים שאדם זוכה בהם, אם הוא חוזר בתשובה, למירוק עוונות. אבל לא צריך לחכות עד החתונה, אם אתה חוזר עכשיו, ובחתונה אתה וודאי שמקבל עליך: 'לבנות בית יהודי!' כמו שצריך - לא יזכירו לך שום דבר מעוונותיך. אבל זה מה שהתכוונתי בהתחלה כשעניתי לך. כשאתה חוזר בתשובה מהדבר, יש דרך תיקון על העבר; איך מתקנים את העבר. איך מתקנים את העבר? זה בספר שאמרתי לך, של הרב גנצפריד'.

השואל: 'תודה רבה, עָזַרְתָּ לי'.

הרב: 'בהצלחה'.

שואל: 'תודה רבה, כבוד הרב'.

הרב: 'תהיה בריא! בהצלחה'.

-סוף-

 

יהודי יקר, יהודיה יקרה!

הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולאמת את האמונה, הינכם מוזמנים להגיע למשרדי 'שופר', 

- רחוב מתתיהו 10, בני ברק. 

- או לטלפן למספר 03-6777779.

- וגם לפקסס ל: 03-6740578 

- כתובתינו באינטרנט: https://shofar.tv/

-

- ניתן לשלוח הודעת ווצאפ למספר: 055-932-6868

- לשלוח מייל לכתובת: main@shofar.tv

- להאזין לשידורים חוזרים במספר: 02-3724787

- להאזין לשידור חי במספר: 073-337-6900

 

 ניתן לצפות בחינם באתר שופר בלמעלה מ - 500 הרצאות של הרב אמנון יצחק שליט"א. 

ניתן לרכוש במשרדי שופר:

- DVD לצפיה. 

- שחרורונים.

- אנציקלופדיות.

- ספר 'עולם התשובה'. 

- ניתן להוריד הרצאות לנגן MP3.

 

- צפיה בשידורים חיים.

- ועוד שלל תכנים שיעשירו את עולמך הרוחני.

'כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת מחובתו לבדוק, כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית'

ת.ו.ש.ל.ב.ע.