יסוד חשוב ביהדות - התבוננות

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

לעילוי נשמת זכריה בן סטלם

מנוחתו עדן

תהה נפשו צרורה בצרור החיים

אמן

לעילוי נשמת יאיר בן ישעיה ורחל

תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים

אמן

יסוד חשוב בחיים

וביהדות

התבוננות

חסיד זקן

בא אל החידושי ההרים מגור

שאל אותו הרבה

האם אתם זוכרים משהו מהרבה הזקן, הרבי מקוצק?

השיב לו החסיד

אני זוכר שהוא שאל שאלה

הרמב״ם כותב במורה נבוכים

שהאבות הקדושים

ומשה רבנו

היו דבקים בקדוש ברוך הוא בלי שום הפסק,

אפילו רגע אחד.

השאלה איך ייתכן שאברהם אבינו היה מוכן לעזוב את הקדוש ברוך הוא,

להתנתק ממנו באיזושהי בחינה,

ואפילו אם המטרה היא נעלה ביותר, הכנסת אורחים.

אורחים

שנדמו לו לערביים,

משתחווים לאבק רגליהם,

עובדי עבודה זרה,

אברהם מכניס אותם בצל קורתו, משרת במסירות רבה,

מאכיל ומשקה,

נותן להם מעדנים, לשונות בחרדל.

כל זה בשביל מה?

שלבסוף

יאמר להם תברכו למי שאכלתם משלו.

זאת אומרת,

כל זה היה שווה בשביל...

אפילו ברכת המזון אחת

רואים

שהשקעה זו

של אברהם אבינו

מגלה לנו שאפילו ערבי

שמשתחווה

לאבק

רגליו

יכול להגיע לאמונה בקדוש ברוך הוא מברכת המזון אחת בחייו.

ועל זה הוסיף ושאל הרבי מקוץ,

ומה איתנו?

אנחנו מברכים ברכת המזון שלוש פעמים ביום,

כפול 365 ימים בשנה,

כפול עשרות שנים.

ומה זה פועל עלינו?

אם עובדי עבודה זרה יכולים להפוך למאמינים מברכת המזון אחת,

למה זה לא משפיע עלינו?

אמר החידושי ההרים,

עד שאנחנו מתפלאים למה ברכת המזון לא משפיעה עלינו,

יש לי שאלה חמורה יותר,

למה אנחנו לא נהפכים למאמינים?

לא מברכת המזון,

מהאוכל עצמו.

הכתוב אומר בישעיה,

ידע שור קונהו בחמור אבוס בעליו.

נו, ומה איתנו?

החמור מכיר את האבוס של בעליו.

אנחנו מכירים כשאנחנו אוכלים את הקדוש ברוך הוא.

אז אמר לו החסיד הזקן,

תראה הרי במה הוא עשה.

אני באתי לכאן עם שאלה אחת, ואני יוצא מכאן עם שתי שאלות.

אמר לו, חידושי ההרים זה לא שאלה.

הכתוב עצמו מסביר זאת,

ידע שור קונהו

וחמור אבוס בעליו.

ישראל לא ידע, למה?

כי עמי לא התבונן.

חסר התבוננות.

אם לא מתבוננים לא מקבלים כלום, לא מברכת המזון ולא מהאוכל

ולא משום דבר שקורה סביבנו ואיתנו.

אבל אם מתבוננים אפשר להשיג השגות עצומות.

פעם ישר רבי ברוך ממז'יבוז'

שקוע בחדרו בלימוד

תוך כדי שמע בכי של ילד.

יצא החוצה להרגיע את הילד, לא מצא.

מנסה לאתר אותו עד שמצאו נחבא מאחורי אחד השיחים.

מה אתה עושה? למה אתה בוכה?

סיפר לו הילד, שיחקנו מחבואים והתחבאתי בכל מיני מקומות

וכל פעם גילו אותי.

עד שסוף סוף מצאתי מקום מסתור מאחורי השיחים,

אמרתי זה מחבוא טוב,

כעת לא יגלו אותי.

מה קרה? הם מצאו כדור,

הפסיקו לשחק מחבואים

ושיחקו בכדור.

בעד שסוף סוף מצאתי מחבוא טוב, הם שכחו אותי.

התחיל הרבה,

רבי ברוך ממז'יבוז',

לבכות.

שאל אותו ילד, ולמה הרבה בוכים?

אמר לו,

הרי זה מה שהקדוש ברוך הוא אומר.

התחבאתי כל כך טוב ואף אחד לא מחפש אותי.

הקדוש ברוך הוא מתחבא ומסתתר,

כמו שכתוב בישעיה הנביא,

ממה את הדבר,

אכן אתה אל מסתתר.

הוא לא עושה את זה שלא יגלו אותו,

אלא אדרבה, הוא רוצה שיגלו אותו.

ואיך מגלים את הקדוש ברוך הוא?

על ידי ברכה.

כשמברכים על האוכל,

לפני ואחרי

באים להכרה בקדוש ברוך הוא שנתן לנו את האוכל

ברוך אתה הנה

אתה לא מסתתר אני רואה אותך

ברוך אתה

בורא פרי הגפם

אתה בורא פרי העץ

אתה הכל נהיה בדברך

והוא גילינו את הקדוש ברוך הוא

אבל זה רק אם מתבוננים

אם לא זה כמו מס שמשלמים ואפשר להמשיך

יכול להגיד מאה מיליון ברכות ולא הכיר את הקדוש ברוך הוא בכלל

הייעוד של האוכל

זה שאנחנו נגלה ונמצא את הקדוש ברוך הוא

זה העיקר

של הכוונה שמכוונים בברכה

צריך לומר ברכות בכוונות גדולות

להכיר את הקדוש ברוך הוא לפני שאוכלים

להכיר אותו אחרי שאוכלים

להודות לו

לשבח אותו

שהוא זן אותנו בחן, בחסד וברחמים

רבי שלמה זלמן אוירבך זכר צדיק לברכה

היה מברך ברכת המזון בקול צלול ובנחת

כמונה מרגליות

יום אחד שמע הבן

רבי שמואל

שהוא מברך ברכת המזון כרגיל

בנחת ובכוונה סיים ברכה ראשונה

שקוע באמצע הברכה השנייה

ואז הוא שמע אותו חוזר לראש הברכה השנייה

עוד פעם

אומר נודה לך

אחרי שהוא סיים ברכת המזון שאל אותו האבא

למה חזרתם על הברכה השנייה מההתחלה?

כמעט וסיימתם אותה

ענה לו האבא

אני משתדל לכוון בתפילה ובברכות

אבל לפעמים המחשבה בו...

התפקיד שלנו

לשלוט במחשבה

וכשהיא בורחת

עלינו להחזיר אותה

ואם למרות המאמצים לא הצליח אדם להתפלל בכוונה גמורה

יכול לטעון טענת זכות

ניסיתי לשלוט במחשבותיי

ולא הצלחתי

הקדוש ברוך הוא רואה את המאמצים

ולא בבטרוניה עם הבריות

זה לגבי תפילה

אבל הודאה בלי כוונה

היא חסרת ערך

הודאה

אם אתה לא מכוון בה

איזה ערך יש לה?

אם אדם

לא מכוון זה לא הודאה?

תודה רבה

אז אמרתי נודה לך

כי זה התמצית

של ההודאה בברכת המזון נודה לך נודה לך

צריך להרגיש

שאתה מודה למי שבאמת האכיל אותך עכשיו והכין לך את המזון בהכול

אז כשהמחשבה ברחה

הוצלחתי לחזור לתחילת הברכה

כדי להודות לקדוש ברוך הוא

המגיד ממזריץ' זכר צדיק ברכה היה אומר

שבברכת המזון דרושה כוונה יותר מאשר בתפילה

כתפילת רבנן

וברכת המזון דאורייתא

וזו הלכה מפורשת בשולחן ערוך

שדיני הפסק בברכת המזון הם כדיני הפסק בתפילת שמונה עשרה.

הגמרא בקידוש של ל'ב

מעשה ברבי אליעזר

ברבי יהושע

ורבי צדוק

שהיו מסובין בבית המשתה

בנו של רבן גמליאל

הייתה חתונה

רבן גמליאל מסיא את בנו

והיה רבן גמליאל עומד ומשקיע עליהם

נתן הכוס לרבי אליעזר

ולא נטלו.

נתנו לרבי יהושע וקיבלו.

אמר לו רבי אליעזר, מה זה יהושע?

אנחנו יושבים?

ורבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו?

אמר לו ר...

אמר ל...

מצינו גדול ממנו ששימש.

אברהם, גדול הדור היה,

וכתוב בו, והוא עומד עליהם.

ושמא תאמרו כי מלאכי השרת נדמו לו?

לא נדמו לו אלא לערביים.

ואנו,

לא יהיה רבן גמליאל ברבי עומד ומשקיע עלינו?

למה אתה לא נוטל ממנו?

מה, הוא יותר גדול מאברהם אבינו?

אמר להם רבי צדוק,

עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום

ואתם עוסקים מכבוד הבריות?

הקדוש ברוך הוא משיב רוחות

ומעלה נשיאים עננים שנושאים את המים

ומוריד מטר

ומצמיח אדמה

ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד.

ואנו,

לא יהיה רבן גמליאל ברבי עומד ומשקיע עלינו?

הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו עושה זאת.

תראה כמה טרחה כביכול.

שאלה,

מה היה קורה

אם רבן גמליאל היה גם יושב איתם בשולחן הכבוד

ולא היה משרת אותם,

אבל שולח מלצר

שהוא ישרת אותם.

האם גם אז רבי אליעזר

היה נוטל מהמלצר או לא?

מן הסתם היה מסכים לקבל ממנו.

דרך העולם שמלצרים משמשים אורחים מטעם בעל השמחה.

ואם נשאל מה ההבדל,

הרי שלוחו של אדם כמותו.

אז זה כאילו רבן גמליאל עומד פה.

אלא בכל זאת יש הבדל.

מי משרת אותך בפועל?

כשהמלצר משרת אותך,

גם אם הוא עושה את זה מטעם בעל השמחה,

אתה מוכן לכך.

כי זה לא פוגע בכבודו של בעל השמחה.

אבל אם הוא עצמו עומד ומשרת אותך,

אז

יכול להיות שלא תהיה מוכן משום כבודו.

על זה הביא רבי יהושע ראייה מאברהם אבינו,

שעמד עליהם ואכילם וישכם לא על ידי שליח,

אלא בכבודו ובעצמו.

אלא אם כן קשה.

מה הראייה שרבי צדוק מהקדוש ברוך הוא

שהוא משיב רוחות,

מעלה נשיאים,

מוריד מטר,

מצמיח אדמה,

מעורך שולחן לפני כל אחד ואחד.

הרי הקדוש ברוך הוא בעצמו לא עורך לנו את השולחן,

אלא שולח שליחים.

יש אופה, שאפת הלחם,

יש נג משאית,

שהביא את זה למכולת,

יש חנווני שמוכר את זה,

יש עקרת בית שמגישה את זה לשולחן.

אלא צריך להגיד

שרבי צדוק מבין

הקדוש ברוך הוא אינו משלח,

אלא הוא עצמו עורך את השולחן לפני כל אחד ואחד.

הוא פורס את המפה ומניח את הלחם על השולחן.

בלי הקדוש ברוך הוא יש מישהו שיכול לזוז?

להניע יד או רגל?

מי מניע את כל העולם?

מי מחיה את כולם?

וכך מסבירים ריבותינו את הנאמר בברכת המזון. בנא אל תצריכנו, אדוני אלוהינו,

לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם, כי אם לידך אנחנו רוצים ישירות מהיד שלך.

מה פירוש זה? מהיד שלו, אבל צריך שיהיה לנו...

הכרה שבאמת מי שהגיש לנו לשולחן זה הקדוש ברוך הוא בכבודו ועצמו

על ידי

מי ששם לנו את זה לפנינו.

וגם אם לוקחים הלוואה ממישהו צריך לדעת שזה השם נותן.

ברכת המזון צריכה להביא אותנו להכרה שהקדוש ברוך הוא אל זן ומפרנס לכל.

הוא ממציא לנו מזון ומחיה.

הוא לא רק משלח אלא הוא מכין מזון לכל בריותיו.

הוא מכין אוכל

והוא מגיש אותו לשולחן.

בחור בישיבת פונוביץ' חלה בצהבת,

היה צריך לחזק את הגוף,

החזון איש,

זכר צדיק ברוך הוא קילף לו תפוח,

חתך אותו לפלחים ונתן לו פלח,

אבל הוא הבט את התיאבון ולא רוצה לאכול.

אמר לו, החזון איש, תראה,

התפוח הזה נברא בשבילך.

אתה יודע מה הקדוש ברוך הוא עשה בשביל שיהיה לך את התפוח הזה?

מה זה תפוח? נהיה ככה סתם.

אתה יודע איזה תהליכים עד שנהיה תפוח.

אתה מסרב לקבל מידו של הקדוש ברוך הוא לרפואתך?

פעם למד החזון איש בחדרו עם רבי חיים ברים, זכר צדיק ברכה.

נכנס זבוב והתיישב לו על המצח של החזון איש.

התעלם ממנו

עד שיצאה טיפת דם מהמצח.

רבי חיים ברים הניף את היד לסלק את הזבוב.

אמר לו, חזון איש, הנח לו.

שמעת את הזמזום של הזבוב כשהוא נכנס לחדר?

כן.

אמר לו, דע לך שהזבוב זמזם ואמר לעצמו,

מהשמיים הודיעו לי שארוחת הצהריים שלי היא מה...

המצח של אברהם ישעיהו

ומכין מזון לכל בריותיו.

הכרה בהשגחה פרטית,

הכל זה מיד השם, הכל זה מיד השם.

אומרת הגמרא בברכות נ',

מברכותיו של אדם ניכר אם הוא תלמיד חכם, אם לאו.

הגמרא מביאה דוגמה.

מי שאומר בברכת הזימון,

ובטובו חיינו,

הרי זה תלמיד חכם.

ואם הוא אומר, ומטובו חיינו,

הרי זה בור.

מה ההבדל?

בין בטובו

למיטובו.

כשאומרים בטובו חיינו זה בכל טובו.

מיטובו זה קצת מטובו.

וכך מפרש רשי, ומיטובו,

הרי זה בור.

למה?

כי ממעט בתגמוליו של מקום.

דה משמע דבר מועט כדי חיים.

כאילו הקדוש ברוך הוא נתן לנו קצת.

בשביל שנחיה את זה הכל. הוא לא נתן לנו את כל טובו.

הוא, מטובו, נתן לנו קצת.

זאת אומרת, האדם הזה הוא בור.

למה? הוא ממעט בתגמוליו של המקום.

מי שאומר שאנחנו חיים במקצת מהטובות של הקדוש ברוך הוא,

בור.

כי הוא לא משכיל אל האמת.

זה לכאורה תמוה.

למה מישהו אומר, מטובו הוא בור?

על מה ברכנו?

על פרוסת לחם.

ופרוסת הלחם הזו שאנחנו אוכלים,

האם זה כל טובו של הקדוש ברוך הוא?

איך אפשר לומר שכל טובו זה פרוסת להם?

פשיטא שזה קצת מן הקצת של הקצת ממה שהשם מטיב.

אדרבה,

אם אדם יחשיב פרוסה כאילו זה כל טובו של הקדוש ברוך הוא,

הוא יחטא להם.

הרי האדם מכיר בכך שהקדוש ברוך הוא ברא עולם נפלא עם הטבה אינסופית

ומה זה פרוסה?

זה אפילו לא טיפונת זעירה מן הים הגדול.

אם כן למה מחשבה כזאת שאומר מי טובו

מלמדת עליו שהוא בור?

הפוך

זה מלמד שהוא מכיר בגדלותו של הקדוש ברוך הוא בהטבתו האינסופית.

אלא,

אומר הסבא מסלובודקה,

עצם המחשבה שהפרוסה זה רק פרוסה

וזה מטובו, זה רק קצת ממה שהשם מטיב לו,

זה מלמד שהוא בור וחסר הבנה.

למה?

הרי פרוסת הלחם הזו לא ירדה מן השמיים.

היא נאבתה מחיטה שצמחה בקרקע.

כדי שהחיטה תצמח

צריך את השמש,

צריך גשם.

מתהום,

רוחות,

טל.

אם כן, הקדוש ברוך הוא בשביל הפרוסה הזאת הפעיל עולם ומלואו

בשביל שתצא פרוסת לחם.

כשאדם מברך על פרוסת לחם,

הוא צריך לדעת

את כל מה שנעשה עד שהוא הגיע לפרוסת לחם

ולהבין

שכל העולם הזה קיים ששת אלפים שנה

בשביל להביא לו פרוסת לחם.

זה הקדוש ברוך הוא בר השמש וירח וכוכבים

ומנגנונים

של גשמים וקרקע שיודעת להצמיח, ואתה שם בה זרע וזה מצמיח.

והגרעין, והסודות הגלומים בו, ואיך הוא מתפתח ונהיה.

מה זה?

מה זה?

זו מערכת ששת אלפים שנה עובדת בשביל שיצא לך בסוף

פרוסת לחם.

זה מבטו של תלמיד חכם,

שבפרוסת לחם ובטובו

כל טובו של הקדוש ברוך הוא טמון כאן,

הכל.

אומרת התורה בפרשת ביקורים,

כשמביא אדם לבית המקדש מראשית פרי האדמה, מה הוא אומר?

ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי אדוניי.

ואחר כך מוסיפה התורה ושמחת בכל הטוב

אשר נתן לך אדוני אלוהיך.

מה זה בכל הטוב?

אפשר להגיד ושמחת בטוב שנתן.

פה עמרי, בי ישראל סלנטר

הזדמן לבית מלון וביקש כוס מים.

סיים, המלצר הגיש לו חשבון, עשרה פרנקים.

כוס מים?

זה פרוטות.

למה דורשים עשרה פרנקים?

המלצר אמר לו,

כבודו, התשלום זה לא על עצם שתיית המים.

אלא כל מה שמסביב.

קיבלת כוס מהודרת,

ישבת על כורסה מפוארת ונוחה.

כל הפאר וההדר של המלון,

האווירה הנעימה,

שירות אדיב של המלצה,

הכל כלול בתוך הכוסמאי.

לכן משלמים על זה מחיר הגום.

מכאן אנחנו למדים לימוד חשוב.

כשאוחזים כוס מים ושותים אותו כשצמאים,

מודים לקדוש ברוך הוא לא רק על המים,

גם על כל נשימה בנשימה שאנחנו נושמים,

על העולם הנפלא שבו אנחנו חיים,

על האוויר הצלוד,

על הרוח המלטפת,

על השמש שזורעת,

על התכלת בשמיים.

וזה נושא הברכה שמברכים כששותים מים.

שהכול נהיה בדברו,

לא רק על המים,

כל מה שמסביב הכל.

כלול בתוך הברכה.

כשאדם מביא לבית המקדש מראשית פרי האדמה,

לא מספיק שיודה על הפירות עצמם,

אלא ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך אדוני אלוהיך.

נתן לך רגליים ללכת ולהגיע לירושלים ולראות את בית המקדש וכהנים ועבודתם,

ואתה בתוך עם ישראל, ואתה בן של הקדוש ברוך הוא,

באין סוף של טובות.

אה,

הוא גם מאפשר לך להביא מפרי האדמה ולהתברך.

נו,

זה לא ושמחת בכל הטוב.

לסיום,

זכור לכולם הנאום של הרב שך, זכר צדיק וברכה, ביד אליהו,

שבו הפריח להעביר שאלה מכוונת לחילונים ובני הקיבוצים, במה אתם יהודים?

אוכלים שפנים?

נתן להם ככה בראש.

והשאלה הזו נשרה בחלל,

התסיסה חילונים,

ובעיקר את בני הקיבוצים.

חבורה של קיבוצניקים החליטה לעלות לביתו של הרב שך

ולמחות

על הדברים.

עמדו מתחת לביתו, ביקשו לעלות.

בני הבית שאלו את הרב אם הוא מוכן לקבל אותם.

אמר, בוודאי.

אם יהודים רוצים לדבר, איך אפשר לסרב?

נכנסו לחדרו של הרב שך,

אמר להם, לפני הכול רציתי לשאול אתכם,

כבר אכלתם ארוחת בוקר?

הם היו בטוחים שאם הם יאמרו לו שהם עוד לא אכלו, הוא ייתן להם לאכול.

אז הם אמרו, בנימוס כבר אכלנו.

שאל אותם, וברכתם ברכת המזון?

לא.

אמר להם הרב שך, תגידו לי,

איך אפשר לאכול בלי לברך?

הרי האוכל לא נוצר מעצמו.

מישהו הצמיח את התבואה ואת הפירות

בלי גשמים, שמש ורוחות.

התבואה באילנות...

יצמחו אז צריך להודות למי שאחראי לכל זה

זה כלל בסיסי בכללי הנימוס

כשילד מקבל סוכריה מרגילים אותו לומר תודה

ילד יודע לומר תודה ואתם לא יודעים?

אכלתם

ולא אמרתם תודה למי שהכין לכם את המזון?

אברהם אבינו הכניס ערבים לביתו ונתן להם לאכול

ומה הוא דרש מהם?

לברך

למי שאחראי לזה

אז לפני שעוסקים בשאלה מהו יהודי

ובמה אתם יהודים

בואו נדבר קודם מי זה אדם

מי שלא אומר תודה על האוכל

הוא גרוע מערבי

הם באו להתווכח עם הרב

על השאלה במה אתם יהודים

ובבת אחת כל הוויכוח התייתר

כי התברר שהם אפילו לא בני אדם

אהה הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם

ישמחו במהלכותך שמרי שמרי שמרי שמרי שבת וקורא עונג שבת ישמחו במהלכותך שמרי שמרי שמרי שבת וקורא

עונג שבת אהה מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת אהה מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת

חזק וברוך

הרי אני מכוון כי היא מצוות חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא

גומל נפשו איש חסד דאורייתא כבד את אביך ואת אימך דאורייתא

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא

ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש

שיהיו שבתותיו דוממות בקבר רבי חננין