יש שמיעה ויש שמיעה

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

אדרת בת חנה,

תזכה לתשובה שלמה מתוך שמחה, תיקון עמידות, זיווג הגון,

ללא מניעות, פרנסה ברבע,

לבריאות הגוף והנפש במהרה, אמן.

אמן.

בנימין אלישע בן רגינה,

יזכה הוא ואשתו לבריאות שלמה ואיתנה,

נחת, אריכות ימים ושנים,

ולא יטרדו מאף אחד.

אמן.

לרפואת

עיזת

רינה

בת דאולת.

רפואה שלמה, מהרה, אמן.

אמן.

יש שמיעה

ויש שמיעה.

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה.

כתב אור החיים הקדוש

ורמז בתיבת עקב

מידת התורה,

שיהיה אדם הולך עקב לצד גודל בענווה ושפלות,

ואז ישכיל

לשמוע בלימודים.

והוא אומרות

תשמעון,

גם בכינוי לנשמעים,

לומר שבאמצעות שאדם משים עצמו כעקבים,

יתגלו לו ויבין סתרי תורה.

זאת אומרת,

אם אתה הולך עקב בצד גודל, דהיינו בדרך ענווה,

אתה תשכיל לשמוע בלימודים ויתגלו לך סתרי תורה.

כדי לרכוש מידת השמיעה

צריך תחילה מידת הענווה.

אדם שנכנס בתוך דברי חברו כל פעם,

אין לו סבלנות לשמוע את השני, גם לא מעניין אותו מה הוא כל כך אומר,

כי הוא בעל גאווה,

לכן הוא חותך אותו.

לא כמו הלל,

שהיה מקשיב

למה שאומר שמאי,

ואחרי שהוא מקשיב, הוא היה חוזר על דבריו להראות שהוא הקשיב והוא יודע מה הוא דיבר, ואז הוא חולק עליו וכולי.

אז זאת אומרת, מי שרוכש את מידת השמיעה...

הוא צריך קודם כל להיות עניו.

עוד מוסיף אור החיים הקדוש,

בכל מקום שכתוב והיה זה לשון שמחה.

וגם כאן

רמז הכתוב,

מה שנאמר בספר הזוהר הקדוש,

דלית חדבתה קמקות שבריחו כשעתה דישראל משתדלם באורייתה.

זאת אומרת, אין שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כאותה שעה

שישראל לומדים בתורה כמו שאנחנו עושים עכשיו.

והוא אומרו והיה,

סתם,

דהיינו, שמחה כללית למלוא עולם.

וכשהוא שמח,

כל העולם בשמחה וששון עקב תשמעו.

משל, למה הדבר דומה?

מלך שחוגג יום הולדת.

אינו שמח לבד, אלא עושה סעודה גדולה ומזמין משפחה, מכרים, ידידים וכולי, שישמחו בשמחתו.

יהודי כשלומד תורה,

הוא משמח את הקדוש ברוך הוא,

וכשהקדוש ברוך הוא שמח,

כל העולם שמח.

אז לימוד תורה של יהודי מביא שמחה לעולם כולו.

לרכוש את מידת השמיעה

זה לא רק שתהיה לך שמיעה טובה כשאתה שומע קול רחש.

שמיעה זה ידיעה, זה הבנה.

שמע ישראל זה קבל ואבין.

זאת אומרת, שמיעה זה קבלה, שאדם מקבל את הדברים שהוא שומע. לא כל אחד

זוכה לרכוש את המידה של שמיעה.

וישמע יתרו.

יתרו הייתה לו שמיעה מעולה.

לא רק יתרו שמע על קריעת ים סוף,

כל העולם שמע.

שמעו עמים, עיר גזון, חילחז, יושבי פלשת וכולי. אבל מה קרה איתם? נשארו בבית.

אבל יתרו היחיד שמע ובא.

יש אנשים ששומעים שיעור, אומרים וואי, איזה יופי, איזה שיעור.

אבל הם קמים ועושים מה שכתוב, מה שאמרו, מה ששמעו.

לא.

זה נקרא שהם לא שמעו.

שמיעה זה קבלה והבנה.

אז יש שמיעה ויש שמיעה.

יש שמיעה שנכנסת מאוזן אחת ויוצאת בשנייה

ויש שמיעה שמובילה להסקת מסקנות.

סיפור.

רבי יחזקאל משינוע,

זכר צדיק וברכה, הבן של הדברי חיים מצאנז

שמע שיש עגלון ישיש

שהסיע מאות ואלפי פעמים

רבבות חסידים לרבי הקדוש רבי אלימלך מליז'ינסק.

אמר לעצמו רבי יחזקאל

בוודאי העגלון הישיש הזה יש לו חידושי תורה,

עובדות והנהגות מרבי אלימלך.

כדאי לי לנסוע להיפגש איתו לשמוע דברי אלוהים חיים שהוא ראה ושמע במהלך השנים.

עזב את הבית והישיבה ונסע לעגלון.

ואז הגיע, שאל,

האם הסעת במשך עשרות שנים אלפי ורבבות חסידים לרבי הקדוש רבי אלימלך?

אמת, נכון הדבר?

אם כך, בוודאי שמעת ממנו הרבה חידושי תורה,

סיפורים, הנהגות,

בטח ראית אצלו גם מעשה רב,

אולי תוכל לספר לי כמה מהם.

אוי אוי אוי, לחינם נסעת דרך ארוכה.

נסעתי אליו אין ספור פעמים,

אבל אף פעם לא נכנסתי אליו.

הסעתי חסידים, המתנתי בחוץ,

אבל מעולם לא נכנסתי אל הקודש פנימה.

אולי תואיל לחשוב,

אולי בכל זאת תצליח להיזכר שפעם אחת אולי נכנסת.

העגלון התאמץ, חשב,

ולפתע קפץ, אמר, נזכרתי.

פעם אחת נגנבו לי הסוס מעגלה,

איבדתי את הפרנסה.

עברו ימים,

אכלתי את כל החסכונות, פרנסה אין.

לא נותר לי ממה לחיות.

אמרו לי חבריי,

אתה הסעת כל כך הרבה אנשים מריבי למלך,

וזכו שמה לישועות גדולות, למה לא תסע בעצמך אליו?

אולי הוא יוכל לעזור לך?

נו באמת, מה יוכל ריבי למלך לעזור לי? מה, הוא יקנה לי סוס ועגלה חדשים?

אבל הם לחצו עליי, אמרתי, מה אכפת לי לנסוע?

אם לא יוכל לא יזיק.

בסופו של דבר קיבלתי דדדרים, נסעתי לריבי למלך, סיפרתי לו על הגנבה,

ושאין לי פרנסה, והגעתי לפת לחם.

שאל אותו ריבי יחזקאל מישינוע, נו נו,

ומה עשה ריבי למלך בנידון?

ריבי למלך הניח את ראשו על שתי ידיו,

ובמשך מספר דקות

נראה שקוע בעולם אחר.

כעבור דקות התעורר ואמר לי,

שמע,

יש לי הצעה בשבילך.

סע לעיירה פלונית,

בקצה העיירה יש יער,

תיכנס חמישה קילומטרים לתוך היער,

עד שתראה שם גזע כרות.

נראה לי ששם תמצא את הישועה.

אמרתי לעצמי, מה יש להפסיד?

לביתי כסף,

נסעתי לאותה עיירה,

אכן בקצה היה יער,

נכנסתי לתוכו,

עד שמצאתי עץ כרות,

ולידו עמדו הסוס והעגלה שלי.

עליתי על הסוס,

חזרתי הביתה,

וברוך השם הפרנסה שבה למקומה,

הודו לאדוניי כי טוב, כי לעולם חסדו, יש לי מה לאכול.

רבי יחזקאל מישינו, והיה המום מהסיפור.

שאל את העגלון הישיש, נו,

ומה אתה אומר על המויפס הזה שראית במו עיניך אצל הרבי הקדוש,

רב אלימלך? מה אתה אומר על זה?

אני נשבע לך,

סהדי במרומים,

אביש בשמיים יכול להעיד עליי.

במשך 50 שנה מאז שקרה המקרה הזה,

לרגע לא עלה על דעתי מחשבה שרבי אלימלך.

המלך הוא זה שגנב לי את הסוס והעגלה.

מעולם, חמישים שנה לא עלה על דעתי.

לא חשדתי בו כלל.

אבל ברור שאיכשהו הוא היה קשור לכנופיה של הגנבים.

אם לא מאיפה הוא יודע שהסוס והעגלה נמצאים שם?

נו, מה אנחנו לומדים מהמעשה הזה?

אדם רואה קדושה של הרבה,

רוח הקודש מפעמת בו,

פנים חוצבות להבות אש.

הוא רואה שהרבי עזר לו,

והוא חי עדיין עם ההנחות הישנות שלו.

איך הרבי יודע?

כנראה הוא מהכנופיה של הגנבים.

הוא שומע, הוא שומע מה שאומרים לו,

אבל הוא לא שומע.

הוא שומע כמו שמעו עמים.

אבל הוא לא כמו וישמע יתרו.

לא כל כך קל.

יש אנשים באים להרצאה שלי.

יש כאלה, יש להם שמיעה, ומייד

עושים מעשה ומתחילים לזוז. שמעו, הבינו.

יש כאלה שאומרים, כן, יפה, הוא מדבר, נחמד, וזה, כן, גם יש לו קצת הומור, וזה, כל הכבוד.

כן, חרם מהנחם.

כן, אולי אני אבוא עוד פעם.

ומה אתה הולך לעשות?

מה אני צריך לעשות? מה קרה? מה, אני לא בסדר?

מה קרה לך?

הכל בסדר, הכל בסדר.

בסדר, בסדר.

זה מיועד לאנשים מסוימים, זה לא...

הוא שמע, כן.

מה הוא שמע? מה שהוא רצה לשמוע.

הוא לא רוצה לקבל.

זה לא נקרא שמיכה.

קורח עשה מחלוקת עם משה רבנו.

האלשך הקדוש אומר

בוודאי שלמחרת בבוקר

קורח לא מצא את המן בפתח הבית

אלא בריחוק.

צדיקים היו מקבלים על פתח הבית. בינוניים

בתוך המחנה.

רשעים מחוץ למחנה.

זה אחד מהמופתים שהיה במן.

ברגע שהוא חלק, הוא הופך להיות רשע.

אז הוא לא ימצא את המן בפתח

האוהל כמו תמיד.

נכון?

אז הוא יוצא, לא מוצא,

ואז הוא צריך להתרחק, ללכת לחפש איפה זה.

נו,

אז מה הוא מבין?

מן השמיים מראים לו אתה רשע.

אם הוא רשע, אז איך אתה ממשיך?

מה אומר קורח לעצמו?

אתה יודע למה לקחו לי את זה את המן רחוק?

בגלל שאני לא חולק עליו

עד הסוף.

אז בשמיים לא מרוצים.

רוצים שאני אחלוק כמו שצריך.

מחלוקת עדיין לא, לא, לא.

זה ממש רשעות לא לחלוק עד הסוף.

זה הסיבה שאמן לא נמצא ליד. לא שהוא רשע חס ושלום.

הוא רשע שהוא לא חולק כמו שצריך.

יש שמיעה ויש שמיעה.

ואנחנו נסיים במשהו יפה.

אם תהיו ילדים טובים, אולי עוד משהו.

מספרים על זוג.

היו נשואים עשרות שנים.

הגיעו לגבורות.

החליט הבעל הערוך לאישה

מסיבת יום הולדת.

הזמין בנים, בנות, נכדים, נכדות, צאצאים. וואי וואי וואי.

אף אחד לא יעדר.

המסיבה של הסבתא.

אבל יש לו בעיה מה קונים לה.

היא לא חסרה ברוך השם, כבר קיבלה כל מה שצריך במשך כל החיים.

אבל בסוף עלה לו רעיון איך לשפר את חייה.

מאחר והיא כבדת שמיעה,

הוא החליט להפתיע אותה במכשיר שמיעה

משהו משהו שלא רואים בקושי ושומעים נפלא.

כי הוא שם לב

שהשמיעה שלה ממש

התרופפה מאוד בזמן האחרון.

טוב,

ניגש לחנות שקוראים לה שמע קולנו,

וביקש לקנות לה מכשיר שמיעה.

המוכר אומר לו, טוב, תביא את האישה,

נעשה לה בדיקת שמיעה, נתאים לה את המכשיר.

אומר לו, לא, זה כל העניין.

אני לא רוצה להביא אותה.

אני רוצה שזה יהיה בהפתעה.

זה מתנת יום הולדת.

אני אקח את המכשיר ואני אתן לה באירוע הגדול שיתקיים בלילה

אומר לו, תקשיב, זה עולה 12,000 שקל

לא מוכרים, בלי בדיקה

צריך מכשור מיוחד שיבדוק

טוב, אז מה עושים כשאי אפשר להביא את הפציינט לכאן?

אם אתה מתעקש, אז נעשה את הבדיקה כמו לפני 50 שנה, בלי מכשירים.

מה עליי לעשות?

אומר, תיכנס לבית,

תעמוד בפתח ותשאל את אשתך,

שהיא נמצאת במטבח בקול רם אבל לא בצעקות,

מה הכנת לי היום לארוחת צהריים?

אם היא לא תתקדם,

אם היא לא תשמע, תתקדם שלושה מטרים.

שלוש מטר.

תשאל אותה שוב פעם.

אם גם הפעם היא לא תענה, תתקדם עוד מטרים.

תשאל שוב.

בקיצור, תמדוד במדויק מאיזה מרחק היא מתחילה לשמוע,

ואז נוכל להתאים למכשיר.

נהיה ער הביתה, פתח את הדלת,

שאל, אשתי,

מה הכנת היום לצהריים?

אין תגובה.

הגיע לפתח של הסלון.

אשתי,

מה הכנת היום לצהריים?

אין תגובה.

ידעתי שיש לה בעיה בשמיעה,

אבל לא ידעתי שהמצב חמור כל כך.

הגיע לפתח של המטבח.

אשתי,

מה הכנת היום לצהריים?

גם עכשיו.

לא הייתה תגובה.

ואז התקרבה אליו,

עמדה מולו ואמרה,

בעלי היקר,

כבר שלוש פעמים עניתי לך, מרק עם מטריות.

למה אתה שואל עוד פעם ועוד פעם?

נו, מה התברר?

הוא היה בטוח שאשתו לא שומעת היטב,

אבל האמת שהוא כמעט ח...

הוא לא שומע

זה הבעיה שלנו

שכל אחד חושב ששני לא שומע טוב

הבנת אותי?

שמעת מה אמרתי?

אתה לא שומע, שמעת?

מי שומע ומי לא שומע

זה השאלה, יש שמיעה ויש שמיעה

אדם יכול לראות ולשמוע דברים ברורים כשמש בצהריים

אבל הם לא נקלטים לו באוזן

כי הוא בטוח שהדברים לא נוגעים אליו

אדם יכול לשמוע מוסר ותוכחה שמפנים אליו ישירות

אבל יצר הרע עכשיו על פתחי הלב

ומסית לו אותם החוצה, זה לא מכוון אליך

רק מסתכלים אליך בשביל לא להעליב את ההוא שמתכוונים אליו

לא, לא מתכוונים אליך

זה מה שמלמד אותנו אורח חיים הקדוש

כדי לזכות לתשמעון

יש צורך תחילה להיות עקב, להיות עניו

אם אתה עניו,

השמיעה שלך תהיה מצוינת, אתה תבין שמתכוונים אליך ואתה תשתנה

רק מי ששם עצמו כעקב

ויש בו מידת ענווה

הוא יכול לרכוש את מידת השמיעה

לשמוע בשביל עצמו, לא בשביל אחרים

המהר״ל הקדוש אומר כל מה שאדם הולך ברחוב ושמע וראה הכל מכוון אליו

בשביל שילמד מזה מה שהוא צריך ללמוד לעניינו

לא מראים לך דבר סתם ולא משמיעים לך דבר סתם

הכל מכוון אליך

תשים לב

ואמרתי לכם, אם תהיו ילדים טובים אז אני אגיד לכם עוד משהו

גם המדע יש לו שמיעה מאוד מיוחדת, הם מבינים כל דבר, מנתחים כל דבר לעומק

עושים ניסיונות, עושים בדיקות

רק המסקנות הן לפי השמיעה שלהם

היה פעם פרופסור דגול

שהחליט לבדוק

זבוב

לזבוב יש ארבע כנפיים

והוא רצה לעשות בדיקה

ניסיון

טסט ולדעת

מה קורה כשתולשים

כנף אחת.

אז הוא לקח את הזבוב, עשה לו פס, העמיד אותו שם

ואמר לו קפוץ.

ואז הוא קפץ מרחק מסוים, רשם

שהוא קופץ ככה.

תלש לו כנף אחת

ואמר לו קפוץ!

והוא קפץ פחות

ממה שהיה קודם.

תלש לו עוד אחת.

קפץ!

בקושי.

תלש לו עוד אחת.

קפץ!

הכל הוא רושם.

תלש לו את הכנף האחרונה,

אמר לו קפץ!

הוא קפץ.

קפץ!

לא קפץ!

כתב!

עזבו בלי כנפיים, לא שומע.

זה המסקנות של השמיעה.

יש שמיעה

ויש שמיעה.

אל תהיו פרופסורים,

כדאי שתהיו ענבים.

הכל יודוך והכל ישבחוך

והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו הן קדוש גשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו הן קדוש גשם ישמחו במלאכותך.

שמרי שמרי שמרי שמרי שבת וקוראים עונג שבת.

ישמחו במהלכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת

אהה מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת אהה מקדשי מקדשי שביעי

שבת הרי אני מסכים לקיים

מצוות חכמים דאורייתא, בשמחה דאורייתא.

במל נפשו יש חסן דאורייתא, כבד את אביך ואת אימך דאורייתא.

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא,

ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש,

שיהיו שפתותיו.