להשיב את הנשמה בטהרה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בנפש כי תחתה ושמעה כל עליו והוא עד או ראה או ידע.

רבנו יונה עליו השלום

לימד אותנו

כל עת יכון לקראת אלוהיו כי לא ידע האדם את עתו.

כל הזמן צריכים להיות מוכנים לקראת האלוקים

כי לא ידע אדם עתו מתי הוא נפטר.

צריך להיות מוכן.

על כן כליותיו ישתונן ובצדקה יכונן

להשיב רוחו בטהרה אל אלוהים אשר נתנה.

אז האדם צריך להיות מוכן

ולחפש בכליותיו

לשנן,

לחדד,

להתכונן בצדקה,

להשיב את רוחו בטהרה

אל אלוהים אשר נתנה.

קיבלנו את הנשמה בטהרה, צריכים להחזיר בטהרה.

ואומר בכל עת, יהיו בגדיך הלבנים

ושמן על ראשך אל יחסר.

מה זה לבנים?

מה זה ליבון הבגדים?

למשל, על נקיות הנפש בתשובה.

שהנפש תהיה מלובנת בתשובה.

ומה זה השמן?

משל זה למעשים טובים ושם טוב.

חוט הנמשך משעת הלידה

עד הרגע האחרון.

אז מזהירים אותנו שבכל עת יהיו בגדינו לבנים.

הנפש שלנו תהיה תמיד בתשובה

והשמן על ראשך לא יחסר זה שלא נחסר אף פעם עשים טובים ושם טוב.

חוט הנמשך

משעת הלידה

עד הרגע האחרון

ואינו יוצא משם.

אינו יוצא משם

עד שמשביעים אותו.

שנאמר, כי לי תכרע כל ברך, תשבע כל לשון.

כי לי תכרע כל ברך זה יום המיטה.

שם קוראים בערך.

שנאמר לפניך יכרעו כל יורדי עפר.

תשבע כל לשון זה יום הלידה.

שנאמר, נקי כפיים ובר לבב

אשר לא נשבע למרמה ולא נשבע למרמה.

מה ישועה שמשביעים אותו?

תהי צדיק ואל תהי רשע.

ואפילו כל העולם אומרים,

כל העולם כולו אומרים לך, צדיק אתה,

אהיה בעיניך רשע.

ומי יודע שהקדוש ברוך הוא טהור ומשרתיו טהורים

ונשמה שנתן בך טהורה היא.

אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו,

הרי אני נוטלה ממך.

תנא דברי בישמעאל,

משל לכהן שמסר תרומה לעם הארץ.

ואמר לו, אם אתה משמרה בטהרה, מוטב.

ואם לאו, הרי היא שורפה לפניך.

ממקום של טהרה הנשמה באה לגופנו.

היא עצמה מציאות של טהרה בקרבנו.

היא באה ממקום של טהרה והיא טהרה בעצמה.

ומציאותה של טהרה בקרבנו,

ואנחנו מושבעים לשמור אותה בטהרה כל הימים.

כהן רגיל לשמור תרומתו בטהרה.

עם הארץ אינו רגיל בכך.

וכשנמסרת לעם הארץ תרומה לפיקדון,

כמה עליו להיזהר

שלא תטמא,

כי הלא תרומה טמאה

עומדת לשרפה.

ככה האדם, בעל הגוף

ובעל היצרים,

אינו רגיל בטהרה.

אינו רגיל בטהרה שורה בסביבתו של הקדוש ברוך הוא ומשרתיו.

והנה, נמסרה לו הנשמה הטהורה לפיקדון,

נשמה שבראת בי טהורה.

כמה עליו להיות חרד כל ימיו,

לשמור אותה בטהרה עד הרגע האחרון

שישיב רוחו בטהרה אל האלוהים אשר נתנה.

ומה יעשה האדם

שהוא עלול להיכשל כל כך בחטא ועוון?

הרמב״ן אומר בפרשת ויקרא

במברך חמישי,

ונפש כי תחטא,

בעבור היות המחשבה בנפש

והיא השוגגת,

הזכיר כאן נפש,

ונפש כי תחטא.

וטעם הקורבנות

על הנפש השוגגת,

מפני שכל העוונות

יולידו גנאי בנפש

והם מומבה,

ולא תזכה להקביל פני יוצרה רק בהיותה טהורה מכל חטא.

ולולי זאת היו טיפשי העולם זוכים לבוא לפניו.

ולכן הנפש השוגגת

תביא קורבן

שתזכה

להתקרב אל האלוהים אשר נתנה.

ושים לב

שהקורבנות באים על חטא בשגגה,

שגם חטא כזה מוליד גנאי בנפש.

ומה יעשה החוטא במזיד שעל זה אין קורבן מכפר?

כמה הוא צריך לטהר את עצמו בתשובה?

והדברים שאומר הרמב״ן הם נוראים.

הם נוראים.

בקצרה, שוב אני חוזר.

הנפש היא החוטאת,

כי המחשבה היא בנפש,

היא השוגגת,

וטעם הקורבנות

זה על נפש השוגגת,

כיוון שעוונות מולידים גנאי, וזה מום בנפש.

והיא לא תזכה להקביל את פני אוצרה,

רק אם היא תהיה טהורה מכל חטא.

אם לא כן,

גם טיפשי העולם,

הטיפשים שבעולם היו זוכים לבוא לפני ה'.

אבל זה לא כך.

לכן הנפש השוגגת צריכה להביא קורבן כדי שתזכה לקרב אל האלוהים אשר נתנה.

וזה רק

לחטא בשגגה קורבנות מועילים.

וחטא כזה בשגגה מוליד גנאי בנפש.

ורק לזה זה מועיל.

מה יעשה חוטא במזיד?

שעל זה אין קורבן מכפר?

אז כמה הוא צריך לטהר את עצמו בתשובה?

הנה ניתנה לנו העבודה בתורה ובמצוות,

כי רצה הקב' לזכות את ישראל, שיהיו זכים,

מזוככים.

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות,

שעל ידם יהיו זכאים וטהורים.

אך גם בזה אמר לנו, המסילת ישרים דברים כדורבנות.

וכתב בהקדמה,

וכיוון שכבר נתעמת אצל כל חכם

צורך תמימות העבודה וחובת טהרתה וניקיונה,

שזולת זה אינה נרצית,

ודאי

אינה נרצית כלל אין...

אלא נמאסת ומתועבת כי כל לבבות דורש אדוני וכל יצר מחשבות

הוא מבין

מה נענה ביום תוכחה אם התרשלנו מן העיון הזה

והנחנו דבר שהוא כל כך מוטל עלינו

שהוא עיקר

מה אדוני אלוהינו שואל מעימנו

נחזור להבין מה אומר רבנו יונה

הוא אומר שהחכמים

התעמת אצלהם זה דבר מאומת אין בו שום ספק

שצריך שכל העבודה שלנו תהיה שלמה תמימות העבודה בשלמות

וחובת טהרתה וניקיונה שתהיה לשמה וללא נגיעות

שזולת זה

היא אינה נרצית ודאי כלל

אלא היא נמאסת ונתעבת

עבודה שמגישים לקדוש ברוך הוא

והעבודה הזאת היא לא נקייה

אלא יש בה אינטרסים אנוכיים

או שהיא לא נעשית בשלמות

היא נתעבת ונמאסת

הגישהו לפחתיך הירצהו

אפילו אם אתה מגיש לשר

איזה מתנה ויש בה איזה פגם

הוא ירצה לקבל דבר כזה, פגיעה, מה קנית לו משוק הפשפשים?

בגד משומש? מה הבאת לו?

זה מתנה? ככה נותנים אפילו לשר

לפה אחת אתה לא נותן ככה

אז לקדוש ברוך הוא אתה רוצה להביא עבודה שהיא לא שלמה והיא לא בטהרה ובניקיון?

היא מתועבת ונמאסת

כי כל לבבות

דורש השם ומסתכל בלב שלך

מה הייתה הסיבה שאתה הבאת?

איך הבאת?

מה שורש העניין שאתה מבין ואיך אתה מבין?

בכל יצר מחשבות הוא מבין את כל החשבונות שלך ומה שאתה

בנית על מה שאתה עושה

הוא מבין.

ואם אתה רוצה לעבוד אותו ועוד מישהו להרוויח בדרך זה כמו עובד עבודה זרה בשיתוף.

מה זה? עבודה היא רק לשם,

בלי שום כוונה למשהו אחר.

אם לא היא נמאסת ונתעבת אתה משווה

עבד לקונו?

מה נענה ביום תוכחה אם התרשלנו מן העיון הזה?

כשיראו לנו שכל מעשה שלנו היה בנוי

על חשבונות כאלה ואחרים, למה ככה לעשות, איפה לעשות, מתי כדאי לעשות,

וכל דבר היה מחושבן בגלל אינטרסים והאנוכיות.

מה נענה באותו יום של תוכחה?

לכן, צריך עיון בזה.

ולא להניח דבר שהוא כל כך מוטל עלינו,

שזהו העיקר מה השם שואל מעימנו.

כי אם ליראה את השם ולאהבה אותו,

לא מישהו אחר, ולא ליראה מהאנשים,

ולא לחשבן לאף אחד, לעשות מה שצריך

רק לקדוש-ברוך-הוא.

ובפרקי הטהרה הוא מרחיב את העניין ומבאר,

כי טהרה הוא הלשמה.

הלשמה זה לעשות רק לשם השם, הן בענייני העבודה והן במעשים הגופניים.

הטהרה היא המידה השישית

בסולמו של רבי פנחס בן יאיר.

אחרי הבאות עוד,

חסידות,

ענווה,

יראת חטא וקדושה.

חמסילת ישרים כתב בביאור מידת הפרישות

בפרק יג',

כי הפרישות

היא התחלת החסידות,

וכל המידות עד כה הן מה שיצטרך האדם לשיהיה צדיק.

מכאן והלאה

הוא לשיהיה חסיד.

אולם יש לדקדק בדבריו,

כי אמנם הפרישות

היא התחלת החסידות,

אך היא הפרישות והטהרה עדיין שייכות למידות שמחויב לאדם שיהיה צדיק.

הוא כבר הראה אגרי סרנן, נשמתו עדן, בעיוניו שם,

כי לרמב״ן,

בתחילת פרשת קדושים,

הפרישות היא מצווה ממש

וההפך שלה הוא נבל ברשות התורה.

הפרישות

היא מצווה ממש, אומר הרמב״ן,

שיפרוש ממאכלים יתרים,

כי התורה לא אסרה לאכול, לא אמרה כמה אוכלים כל ארוחה,

לא אמרה כמה בשר לאכול.

בכל אהבת נפשך תאכל בשר.

אבל שאדם לא יהיה חזיר וגרגרן,

לא אסרה עליו, הוא מרביץ, מרביץ כמה שאפשר.

צריך לפרוש, להיות פרוש.

ושלא יהיה מצוי אצל אשתו כטורנגול.

התורה לא אמרה,

אמנם חכמים נתנו גדר, מה כל אחד יעשה?

זאת אומרת, כל אחד לפי מקצועו.

אבל התורה לא אמרה שיעור.

אבל שלא יהיה אדם מצוי אצל אשתו כטורנגול.

צריך להיות פרוש, וזו מצוות עשה,

מצווה ממש אצל הרמב״ן.

וההפך מזה, נבל

ברשות התורה.

התורה נתנה לו רשות והוא נבל.

הוא מנצל את הרשות, אבל

יותר מכשיעור שהתורה רוצה.

קדושים תהיו זה פרושים תהיו.

מצוות קדושים תהיו זה פרושים.

להיות פרוש.

להפריש

להפריש עצמו גם מהדברים המותרים.

וממילא אי-אפשר למנות את הפרישות

בין מילה דה חסידותא,

שאין חיובן מוטל על הכול,

אלא זה מוטל על כל אחד ואחד מאתנו.

והביאור במסילת ישרים הוא כי הפרישות

היא התחלת החסידות,

שבוודאי

שורש החסידות נעוץ עוד בדרגת הצדיק,

אך החיוב הוא להגיע עד פרישות וטהרה ועד בכלל.

חיוב הפרישות

מבואר במצוות קדושים תהיו,

וחיוב הטהרה,

בזה שמשביעים אותו בשעת הלידה על הטהרה.

הקדוש ברוך הוא טהור, משרתיו טהורים, הנשמה שלך טהורה,

תחזיר אותה בטהרה.

אם בגפו יבוא, בגפו יצא, איך שבאת, ככה אתה צריך לצאת.

קיבלת בטהרה, תחזיר בטהרה.

מעתה נתבונן במה שכתוב בגמרא בברכות,

דף י, עמוד א',

הנה חמישה ברכי נפשי.

דוד המלך בתהילים אמר חמש פעמים ברכי נפשי, אלא חמש ברכי נפשי.

כנגד מי המרן,

דוד?

לא המרן, אלא כנגד הקדוש ברוך הוא והנשמה.

הוא מונה שם חמישה דברים.

הקדוש ברוך הוא מלוא כל העולם,

אף הנשמה מלאה את כל הגוף.

הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם,

אף הנשמה זנה את כל הגוף.

הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה,

אף הנשמה רואה ואינה נראית.

הקדוש ברוך הוא טהור,

אף הנשמה טהורה.

הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים,

אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים.

הגאון

רבנו אליהו מוילנה כתב,

כאן מנעו חכמים זיכרונם לברכה את חמשת

חלקי הנשמה בסדר זה, נר נחי,

נפש, רוח, נשמה, חיה יחידה.

בזה הסדר הם...

אנחנו חכמים את חלקי הנשמה.

הנפש

מלאה את כל הגוף.

הרוח

זן את הגוף.

רוח אדם, רוח איש, יכלכל מחלהו.

רוח זן את הגוף.

הנשמה רואה ואינה נראית.

החיה, דרגת חיה,

טהורה והיחידה יושבת בחדרי-חדרים.

איננו לומדים מזה

כי מקור טהרת הנשמה

היא החיה שהיא השורש של הנשמה. נפש, רוח, נשמה, חיה.

חיה היא השורש

של הנשמה.

מה שיותר למעלה הוא שורש למי שלמטה.

אז

מזה לומדים כי מקור טהרת הנשמה היא החיה,

שהיא שורש הנשמה.

מדרגה ששום אדם לא השיג אותה בחייו עלי אדמות

מלבד אדם הראשון קודם החטא.

אך כפי מה שהשכיל

לשמור נשמתו בטהרה בעולם הזה,

כפי מה שהוא השכיל,

יזכה במותו להידבק בשורש נשמתו.

וזאת החיה תהיה חיותו בעולם הנשמות.

טהרה זו,

מה עניינה?

דבר גדול הוא,

בחינה גבוהה זאת של הנשמה אינה מתקלקלת

על ידי חטא ועוון.

ורק ניצוצי הקדושה המגיעים ממנה אל רוח האדם

גם בחיים חיותו אינם מאירים לו עוד

בעקבות החטא.

ומה נורא החיוב וההכרח להגיע לטהרה הן בהיותנו כאן בעולם

והן כאשר יכון לקראת אלוהיו במותו,

כי בנפשנו הוא.

אם לא אמרנו, ודאי שהיא נמאסת ונתעמת.

שתי המדרגות,

החיה והיחידה,

הן-הן שיעור קומתו של כלל ישראל.

בהן נבדל כלל ישראל מכל העמים,

הוא אשר אמר רבי עקיבא בשלהי יומה,

אשריכם ישראל.

לפני מי אתם מטהרים?

מי מטהר אתכם?

הקדוש ברוך הוא,

שנאמר, וזרקתי עליכם

מים טהורים וטהרתם.

ואומר, מקווה ישראל.

עומק העניין הוא,

כיוון שהקדוש ברוך הוא טהור,

והנשמה טהורה,

נאמר על נשמות ישראל.

כיוון שהקדוש ברוך הוא טהור,

והנשמה טהורה, נאמר

על נשמות ישראל,

הרי יש ביסוד נשמות של האדם מישראל טהרה,

ובזה הוא מתייחס אל הקדוש ברוך הוא,

שהוא יתברך טהור.

וניצוצות ממדרגה זו מתעוררים בלבו של האדם מישראל,

כשהוא בא לטהר את עצמו.

לכן אשריכם, ישראל,

לפני מי אתם מטהרים?

ועל הדרגה הזו נקרא הקדוש ברוך הוא,

מקווה ישראל מושיע.

רבי עקיבא מוסיף,

מי מטהר אתכם?

הקדוש ברוך הוא,

שנאמר, וזרקתי עליכם.

וזהו עניין נוסף.

ומקורו במידה האחרונה של 13 מידות של רחמים,

ונקה.

ממידה זו,

מידת ונקה,

זכינו ליום הכיפורים.

אך כל הבא לטהר מתעורר בו ניצוץ מנשמתו הטהורה,

ובזה זוכה שמסייעים אותו,

והנה,

אם על יום הכיפורים נצטווינו מכל חטאותיכם לפני אדוני תטהרו,

יום המיטה על אחת כמה וכמה שיש לנו להיטהר לפניו יתברך

עוד קודם בואו,

כי אין לך יום הכיפורים גדול מהיום ההוא, יום המיטה.

נו,

אז ראה אחי,

ייחדנו את הפרק האחרון של מערכת החיים לטהרה,

שהיא מעצם מהות נשמתנו.

עליה אנחנו מושבעים ועומדים מיום הראשון עלי אדמות.

אליה אנו חייבים להגיע למעשה.

ולא תזכה נפשנו להקביל פני יוצרה רק

בהיותה טהורה מכל חטא.

ונמצאה כל מסכת עבודתנו בחיינו היא טהרה.

אז צריך ללמוד מסילת ישרים טוב בשביל להגיע לטהרה,

לפחות.

כי נמצאה כל מסכת עבודתנו בחיינו היא הטרה להחזיר את הנשמה שלנו בטהרה כמו שקיבלנו.

ייתן השם יתברך

שנזכה לטהר את עצמנו לפניו,

הוא יתברך, יטהר אותנו, אמן.