תביעה עצמית | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, ישי בן אורה, זיווג הגון מהרה.

ויקרא אל משה וידבר אדוני אליו מאוהל מועד לאמור.

לאמור?

צא ואמור להם דברי כיבושין.

בשבילכם הוא נדבר עמי,

שכן מצינו שכל

ל״ח שנים

שהיו ישראל במדבר

כמנודין

מן המרגלים ואילך.

לא נתייחד הדיבור עם משה,

שנאמר

ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות,

וידבר אדוני אלי לאמור.

אליי היה הדיבור.

השם אומר לו, צוות תאמר להם דברי כיבושין, דברי תוכחות.

ומה תאמר להם? בשבילכם

הוא נדבר עמי.

שמצינו במשך 38 שנים,

שעם ישראל היו במדבר כמו מנודים

מהעם מרגלים ואילך,

שהם קיבלו את לשון הרע על הארץ,

נגזרה עליהם גזירה שהטמו במדבר מאותה שעה.

לא דיבר הקדוש ברוך הוא עם משה רבנו.

ורק כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות,

אז וידבר אדוני אלי לאמור.

אליי היה הדיבור.

והמאמר הזה מטמיע,

וכי זה דברי כיבושין, אלה

דברי תוכחות שאומר,

בשבילכם הוא נדבר עמי?

הרי זה שבח ותהילה.

אין לבני ישראל שהם חשובים כל כך,

עד שבשבילם עלה משה רבנו לנבואה

וזכה לדבר עם הקדוש ברוך הוא.

כל מה שזכה משה זה בשביל ישראל.

ולולא ישראל לא היה הקדוש ברוך הוא מדבר עם משה.

שהרי כל 38 שנה שהיו ישראל מנודים מן המקום,

לא נתייחד הדיבור עם משה.

זאת אומרת,

מה הצורך היה לקדוש ברוך הוא לדבר עם משה?

ישראל כבנות דין,

ממילא אין עם מי לדבר ואין עם מי לומר.

הרי שהמאמר הזה מחשיב את בני ישראל.

אז למה זה נחשב דברי כיבושין, דברי תוכחות?

אכן אמת.

אמת הדבר.

הדברים האלה הם דברי שבח,

אבל דווקא מפני שהם אנשי מעלה,

דווקא מפני שבני ישראל הם עם סגולה,

אז דברי השבח מתהפכים עליהם להיות תביעה ומשפט,

והם צפויים לעונש.

כי אם יש להם יתרון מעלה על פני אומות אחרות,

אז גם התביעה עליהם גדולה.

הם מתבקשים להיות עולים כל יום במעלות השלמות,

וכשהם חוטאים,

חטאם כפול.

מספרים על רבי ישראל סלנטר,

זכר צדיק וברכה, פעם תירץ רמב״ם קשה,

שרבים יגעו בפתרונו.

הוא פרץ בבכי.

אחרי שהוא תירץ את הרמב״ם,

בכה,

והסביר את הבכי,

שאם הוא מחונן כל כך בכישרונות,

ויש לו יכולת להגיע לעמקות בקלות גדולה יותר מאחרים,

הרי התביעה עליו גדולה יותר משל אחרים,

שהם לא ניחונו בכישרונות כמו שלו.

שהרי האדם נשפט לפי כישרונותיו,

ולפי זה השליחות שעליו למלא בעולם הזה היא יותר גדולה משל אחרים,

שאין להם את אותם הכישרונות

ואת אותם האמצעים להרבצת תורה ויראה.

אז כל אחד נטבע לפי יכולותיו וכישרונותיו.

אבל יגיד אדם, אני, אין לי כישרונות.

אם אין לי כישרונות, הייתי מנצל אותם. מי אמר שאין לך כישרונות?

פעם ניסית להוציא מעצמך משהו? פעם שאפת למשהו?

ואם אתה לא תשאף, לא תגלה שום דבר.

כשאדם מחליט שהוא רוצה להיות עשיר,

אז הוא מחפש את כל הדרכים איך להתעשר.

אז הוא מברר, רואה, שועל, לומד, עובר קורסים, עושה כל מיני דברים בשביל לדעת.

ואז

יכולים להתגלות כישרונות שהוא סוחר ממולח, שהוא ככה, והוא ככה, וככה.

אבל אם אתה לא התחלת בכלל בכיוון, איך תדע אם אתה

מוכשר לזה או לא מוכשר?

אחד,

אין לו שום דמיון אפילו להקים ישיבה.

אבל יום אחד הוא למד משהו, שמע משהו, והחליט, שמע, זה דבר גדול, זה מצווה של רבים.

אני חייב שיהיה לי זכויות לעולם הבא, אני אקים ישיבה.

טוב, איך מקימים ישיבה? אז הוא מתחיל לברר.

והוא לא חלם שאפילו הוא יכול להקים.

ופתאום הוא מקים לא ישיבה, רשת ישיבות. איך זה נהיה? פתאום נתגלה שהוא כישרוני.

ואיך נתגלה?

התחלת ללכת בכיוון, ואז מתברר לך אם כן או לא.

אם אני לא הייתי מחליט שאני רוצה להחזיר יהודים בתשובה, שיכירו את האמת,

אז אני הייתי אולי דתי,

זהו, לבד.

והייתי עוסק בלא יודע מה.

שלום.

אבל בגלל שהחלטתי שאני רוצה להחזיר בתשובה, אז איך מחזירים בתשובה? אז התחלתי בכיוון לאט לאט,

והשם מביא רעיונות, וזה, ופה, ושם, וכו' וכו'.

ועם הרצון מתגלים הכישרונות. אבל אם אין רצון, איך תגלה את הכישרונות?

אז אתה יכול לבוא ולהגיד, אני יודע כישרונות, מה אני מחיוי?

אין דבר כזה.

כשתגיע למעלה, יראו לך מה היית מסוגל לעשות,

וזה האסון.

כשאדם מגיע לעולם האמת,

שמה זה אסון.

יראו לו באמת מה הוא היה מסוגל.

אז המעלה של רבי ישראל סלנטר קרבה לו פחד ואימה עד כדי בחייה.

אבל בעולם,

לא כמו של רבי ישראל שהוא היה אדם מוסרי מאין כמוהו,

בעולם שהוא לא מוסרי,

המנהג הוא שבעלי כישרון מתגאים,

מתייערים,

ודעתם זכה עליהם כשהם מצליחים במשהו.

אבל אדם שהוא גדול,

הוא מרגיש את יתרון מעלותיו

ויתרון תבונתו,

הרי הוא רואה בזה דברי כיבושין,

תוכחה ומשפט,

ומרגיש שלא מילא תפקידו בשליחותו.

כל הזמן הוא תובע מעצמו עוד

מהרעיה שהוא מסוגל לעוד.

כתוב מי שיכול להוכיח בתוך

ביתו ולא מוכיח נתפס,

בעירו נתפס,

בכל העולם נתפס.

איך אדם יכול להוכיח בכל העולם?

הוא צריך להתחיל קודם בתוך ביתו.

אחר כך הוא רואה אם הוא יכול בתוך ביתו, אז הוא יכול בתוך עירו.

אחרי שהוא רואה שגם בעירו הוא הצליח, אז הוא יכול בכל העולם כולו.

אז זאת אומרת,

אבל אדם תובע מעצמו, אבל אם הוא זה, אני בעל כישרון, אני זה, זה, זה, זה, זה, כל הזמן נח על זה.

גזרי דפנה.

אדם כזה ייטבע תביעות גדולות וחמורות.

כל איש אשר יראת אלוהים נוגעת בלבבו,

צריך לפחד מהתביעה שיטבעו אותו בעולם האמת, שלא מילא את תפקידו בהתאם לתכונות ולכישרונות

שחנן אותו הקדוש ברוך הוא.

הוא ייטבע על כך

שבמקום להצטער על מיעוט עבודתו,

עוד דעתו זכה עליו ונוהג להתגאות בסגולותיו וכישרונותיו.

אל יסתפק,

אל יתנחם

במה שקנה חוכמה בשל חריפות המעלות שלו,

אלא יהיה מצוי תמיד בתביעת עצמו מתמדת שלא ניצל את מה שהטביע בו הקדוש ברוך הוא לכבוד השם.

סיפרתי לכם

שפעם אחת

בא אליי נגר

ואמר לי, תגיד לי, איך אתה מרגיש?

אתה רואה את כל המפעל שעשית ואתה רואה את הבעלי תשובה וזה וזה, איך אתה מרגיש?

הוא אמר, זה לא מרגיש שום דבר.

הוא אומר לי, לא יכול להיות.

הוא אמרתי לו, למה לא יכול להיות?

הוא אומר, תראה, אני נגר, אני יכול לדפוק בדלת אחרי 15 שנה במקום שעשיתי להם ארונות מטבח

ולבקש לראות אותם.

ואז כשאני נכנס ורואה את זה, יש לי חדוות יצירה.

שהארונות שלי עומדים פה וזה...

אמרתי לו, אני לא מסתכל על העבר בכלל, אני מסתכל תמיד על העתיד, מה אני עוד חייב לעשות, מה אני צריך להספיק לעשות.

אם אני אתרפק על העבר, אני לא אתקדם בחיים.

מה שעבר, עבר.

עכשיו יש עתיד לפנינו, מה עושים בעתיד? צריך להמשיך לעשות.

מה זה אדם טופח לעצמו על השכב ואומר, אני ואני ואני, מה זה עוזר לך?

זה היה כבר, נגמר, נגמר.

מה אתה חוזר כל פעם אחורה, לאן אתה חוזר?

אתה רוצה להיות תינוק?

אין, נגמר. מה שהיה, היה קדימה, קדימה, כל הזמן קדימה. להסתכל קדימה, מה יש לעשות?

זו התביעה שלי על הבן אדם.

ניצלת את הכישרונות,

השתמשת בהם או התרפקת עליהם.

ואמרת, אני ואני, אני ואפסי עוד.

השם ירחם.

שימו לב, אין אדם שהוא לא מוכשר.

אין בן אדם שהוא לא מוכשר. אין אדם שאין בו כישרונות.

אבל הוא צריך להוציא אותם לפועל.

איך הוא יוציא?

אם יהיו לו שאיפות.

אם הוא ידע מה השם רוצה, מה הכי חשוב אצל השם.

ילך בכיוון הזה, יסמן מטרה ויתקדם.

ואז יראה שיש לו כישרונות.

אני, ברוך השם, שם זיכה אותי,

שאני יודע להוציא כישרונות מהאנשים שהם לא מוכשרים.

אני יכול לעשות טבח,

חשמלאי, יכול לעשות אותו טכנאי,

יכול לעשות אותו כל המקצועות.

בלי אוניברסיטה, בלי קורסים, בלי כלום.

מטיל עליו משימה, ופתאום מתגלה שהבן אדם מסוגל.

מי זה הצלמים שלנו? מי זה העורכים שלנו? מי זה?

אנשים שלא היה להם שום רקע, לא למדו מעולם לא שום דבר. הם מוצאים תוצאות מצוינות.

אין פה אחת שלא מוכשר.

כל המוכשרים לכול.

אמרתי לכם, כשנכנסתי לבסיס בשומרון,

בטירונות, היה כתוב, אין גבול ליכולת.

זהו.

אין גבול ליכולת.

אמרתי, ואם אני לא יכול,

אז מה?

יש דברים שאתה לא יכול.

אמרו לי, רק כשאתה על אלונקה, אתה לא יכול.

אבל כל זמן שאתה על הרגליים,

הכול אתה יכול.

אין דבר כזה לא יכול.

משה, אתה יכול להיות אסטרונאוט.

לא שזה מעלה,

אבל אתה רואה אנשים שואפים, כבר קטר עליהם העולם, רוצים לרחב בעולמות העליונים,

רוצים לטייל שם,

רוצים לבדוק

איזה חול יש שם,

איזה חול.

להריח את החול, לראות, אולי יש שם ג'וקים, אולי יש.

מוציאים מיליארדים של מיליארדים. למה? די, גמרו פה, הכל יודעים, כאילו. יאללה, עכשיו

צריך לשלוח גשושית למעלה,

שתשב עם דגל ישראל, המדינה הרביעית בעולם שהגיעה לירח.

אתם רואים איזה שאיפות?

אנשים צריכים לשאוף, אנחנו עוברים את הירח,

עוברים את המאדים,

עוברים את הכול, עולים עד העולם העליון אצל הקדוש ברוך הוא.

אנחנו בעצמנו גשושית.

אנחנו נצטרך להגיע עד שמה ולהתגושש עם המלאכים.

נראה אם הם ייתנו לנו לעבור או לא ייתנו לעבור.

סיפור.

להתגושש.

אז יהודים יקרים,

יש לכם כישרונות,

הם חבויים בעלומים אולי עדיין,

אבל אתם צריכים לנצל אותם, אם לא תהיה תביעה.

אז כדאי,

תחליטו מה אתם רוצים, מה אתם שואפים, ובעזרת השם

נזכה להתברך בכישרונותיכם הברוכים שנטע בכם כעם סגולה בורא יתברך, אמן.

רבי חנן נהיה ברגע שאומר אסון גוז וברכות וכל ישראל לפי כוח ארבונו תרום אסון שנה אמור אדונו נעוס למען סדגו יגדיל תורה הוא יאדיר.