השבת הגזילה כיצד? | הרב אמנון יצחק

השבת הגזילה כיצד?

"אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ" (ויקרא ה' כ"ד)

אדם גזל מחברו ונשבע לשקר, ואחר כך החליט לחזור בתשובה. אז הוא משלם אותו בראשו, את הקרן מה שהיה, וחמישיתיו עוד תוספת בגלל שהוא נשבע לשקר. וזה הוא יוסיף עליו, לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו, הוא צריך להביא בחזרה לנגזל את הגזילה. וביום אשמתו, לא לעכב את זה, ברגע שהוא הבין שהוא היה אשם ונתעורר לשוב בתשובה, צריך מיד לתת לו את הגזילה.

במסכת בבא קמא פרק ט' שנינו "הגוזל את חברו שווה פרוטה ונשבע לו", הוא נשבע לשקר ואחר כך חזר בתשובה כמו שאמרנו, "יוליכנו אחריו אפילו למדי", צריך ללכת להחזיר את הגזילה אפילו אם נמצא בחוץ לארץ רחוק מאוד, "לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו", צריך ללכת עד אליו לתת לו אישית. כל זמן שהוא בחיים, אם הוא נפטר צריך לתת ליורשיו. רש"י אומר "אין לו כפרה עד שיחזיר לנגזל עצמו ככתוב לאשר הוא לו יתננו". צריך לתת לו למי שגזל ממנו, לו הוא צריך לתת, בלי קיצורי דרך לתת על ידי שליח.

אז התורה דורשת מהאדם החוטא, הגזלן הזה, שהתשובה שלו תהיה כפי המשובה שלו. התשובה בטהרתה, בזיכוכה, תהיה שקולה במעלתה למידת הירידה והשרירות לב שהושקע בחטא. זה לעומת זה. אם הוא חטא האדם בחמימות הלב, בזיעת אפיים, במאמץ, במחשבה לרעה, במידה כזו ומאמץ אדיר כזה צריכה להיעשות מלאכת התשובה. הוא תכנן את זה ימים ולילות, בישל את זה, חיכה לזה, ציפה לזה, הטריח את עצמו בשביל לגזול, כנראה שהיו קשיים להוציא את הגזילה הזאת, מחשבות רעות, כל הזמן חשב. אז הוא צריך באותה מידה לעשות את מלאכת התשובה, לא בחפיף ככה אתה מבין לשלוח לו בדואר.

הסבא מקלם זכרונו לחיי העולם הבא אומר שלכן, לכן, הנושא נבלה חמורה טומאתו ממגע הטומאה. אדם נושא טומאה עליו, אז הוא מזיע, מתאמץ, הכל, אז הטומאה שורה עליו עוד יותר ממה שאם הוא נגע בנבילה. נגיעה בעלמא זה פחות ממי שנושא. למה? מפני שהנושא את הטומאה מזיע ומייגע הרבה עד שהוא מעביר את הנבילה ממקום למקום, וכל האיברים שלו משתתפים בנשיאת כבדה ומטענה, וכל המחשבה שלו מרוכזת בנשיאת הטומאה. לכן הטומאה מתפשטת עליו ביותר. אז אל נא יסתפק האדם שמגמת נפשו באמת לעשות תשובה במאמץ כלשהו נעדר כל דאגה וחרדת הלב ממש. 'בסדר, בסדר, גזלתי, אז מה, קח נו קח, אשלח לך בדואר, די'. לא מותק, לא, לא ככה. כמו שבישלת את העבירה וכולי, בהתאם לזה אז תלך אפילו למדי, לפרס, תלך, תיסע, תשקיע, תחזיר את הגזלה.

רק באופן זה יוצא חובת התשובה. כי המבוקש האמיתי מאדם זה לחרוד בחרדה ובפלצות עד עומק הנפש. וצריך שהכתמים יוסרו ויורחקו כליל, כמו שכתוב בישעיה הנביא (ל"א ו') "שׁוּבוּ לַאֲשֶׁר הֶעְמִיקוּ סָרָה", כפי העומק שאתה עברת את העבירות ועשית סרה, אז התשובה צריכה להיות בהתאם להעמקה. "שׁוּבוּ לַאֲשֶׁר הֶעְמִיקוּ סָרָה".

אם אדם עושה עבירה אחת, אין עשיית העבירה מין פעולה מקרית ומבודדת. לא מסתכלים רק על הפעולה האחרונה, שזה פעולה אחת בודדת, לא. יש והעבירה היא תוצאה של כמה וכמה סיבות ומניעים וגורמים, וזה התהווה במשך שעות, לפעמים ימים, לפעמים שנים, ולביצוע העבירה היו הקדמות והכנות, ולאט לאט הוא סילק את כל המעצורים שמנעו ממנו לעשות את העבירה, ועיקם את הלב, ושכלל את הטענות, למה כן מותר לו לעשות ולמה מגיע להוא, וכל זה בכמה תחבולות, ואפילו עשה שאלת חכם בשביל שיתיר לו, אולי כי לא יבין את השאלה בדיוק, ויגיד לו כך וכך, עד שהגיע והרהיב בנפשו לעשות את העבירה של הגזילה או הגניבה וכדומה.

אז אחרי שאנחנו מבינים זאת, אין פה עבירה אחת בודדת, וזה לא פרט קטן ללא שורשים. יש פה חטא מסועף עם בדי בדים. והכל מצטרף לפגיעה אחת גדולה וקשה בנפשו ונשמתו של האדם. מי שפגעת בו. ומה שנדמה לנו כאילו זה עבירה אחת, חטא אחד, זה לא כך, זה הרכב ואגד של כוחות נפשיים שהתנוונו אצל הגזלן, אצל הגנב, אחרי כל ההקדמות שהוא עשה והניסיונות וכולי.

לכן הגזלן הזה, כשיתעורר לשוב אל ה' מיראת ה', פוחד מהעונש או מכל סיבה, צריך לבצע את מפעל התשובה עד היסוד, כשם שהתנהג בביצוע הגזילה ביד רמה, בעזות מצח, בגאווה, והטיל גם אימה על הנגזל, והכניע והשפיל אותו, ושלל ממנו את כבודו וגם את ממונו יחד. וכמו שהיה זומם תחבולות בלילה כששוכב על משכבו, איך יוציא לפועל את מעשה הגזילה בהצלחה, באותה מידה צריך לעשות תשובה על החטא, בחרדה, במתיחות המחשבה, ברטט הגוף, ופנים אל פנים הוא צריך לבוא לנגזל שגזל אותו ולהחזיר את הגזילה. לא על ידי שליח, ואפילו למדי.

כשם שגזל בעצמו בגופו ולא על ידי שליח, כך התשובה צריכה להיות בגופו ובנפשו, לא על ידי שליח. כשם שהעיז פנים והתחצף נגד הנגזל, לכן הוא צריך ללכת בעצמו ולהשפיל, להשפיל את עצמו, וגם לכתת רגליו אפילו למדי, להשיב את הגזילה בהכנעה ובבושת פנים. על כן לא מועיל לו שום אופן שונה של חזרה, אלא רק בחזרה והשבה מעליא. רק באופן המעולה הזה שהתשובה היא שישוב בלב שלם וייכלם בחטא שלו. ואז יהיה לו כפרה בצער ובבושה על הצער והכלימה שגרם לחברו. ודווקא הוא בעצמו צריך לראות את פני הנגזל, להתבייש ממש לפניו, ואז יתכפר.

הבושה היא מעיקרי התשובה. רבנו יונה מונה עשרים דרכים בשביל לשוב בתשובה, ואחד מהם זה הבושה. עליך להכניס את נפשך באותה הבושה והצער שבהם נתייסר הנגזל בשעת הגזילה. אדם נגזל, לוקחים בו בכח את ממונו את רכושו, צועק, מנסה לחלץ את זה מיד הגוזל, הגזלן, והוא לא מצליח, והוא בוכה, ו"אל תיקח ואל זה ולא יודע מה זה, זה הנדוניה של הבת שלי, ואתה זה..." וההוא בלי רחמים לוקח לו, איזה בושות, איזה צער היה לו, איזה כאב. וזה לא נגמר הרי באותו רגע, זה ממשיך ומלווה אותו.

מתוך הדמיון הנפשי הזה צריך להתחנן לפני הנגזל שיסלח לו, ואז שיהיה ראוי לכך, רק אז יכופר עוונו ויטהר. התורה לא מסתפקת שהתשובה תהיה בפעולות שטחיות חיצוניות. האדם צריך לחזור בתשובה בהכרת עומק הנפש עד יסוד היסודות. ככתוב "שובו לאשר העמיקו סרה", באותה דרך. אם עשיתם סרה ועשיתם אותה בעומק השפלות, ככה אתם צריכים להשפיל את עצמכם כדי לתקן את זה. כפי המשובה כך התשובה.

רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים:

02-3724787