פרפראות וחידושים לפרשת עקב חלק ה' תשפ"ו

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

יקטרינה בת לובה,

תזכה לרפואה שלמה בכל האיברים והגידים, לעבודתו יתברך מהרה, אמן.

אמן.

אהרון בן אלה,

רפואה שלמה בתוך שער חולה עמו ישראל, מהרה בכל האיברים והגידים, אמן.

אמן.

גוד בן יקטרינה,

הצלחה ופרנסה טובה,

ויצליח בכל ענייניו לעבודתו יתברך, אמן.

אמן.

פרפרות

וחידושים לפרשת עקב,

חלק ה'

תשפו

ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך.

בברכת המזון אומרים נודה לך ה' אלוהינו על שנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה וכולי בריתך תורתך.

ואחרי כן אומרים מעל הכל,

אדוני אלוהינו אנחנו מודים לך.

ביאר רבי ברוך ממג'יבוז'.

בברכת ההודאה אנחנו צריכים להודות לשם,

ואנחנו מפרטים

על מה אנחנו מודים,

פרט-פרט,

על הארץ, על הברית, על התורה וכולי.

ובסוף אנחנו מסיימים, ועל הכל,

יותר מכל ההודאות שפירטנו עד עכשיו,

אדוני אלוהינו אנחנו מודים לך שזכינו שאתה אלוהינו ולא

טעינו מאלוקותך.

אז ההודאה הכי גדולה זה שאנחנו זכינו שיש לנו אלוקים כזה גדול,

ואנחנו מחוברים אליו,

ויש לנו את הזכות להודות לו

על שאנו מודים לך.

ברוך אלה ההודאות,

אנחנו מודים לך שאנחנו יכולים להודות לך.

אז אחרי שמפרטים כל פרט ופרט שקיבלנו,

ואנחנו מכירים תודה לקדוש ברוך הוא על הכל.

מעל כל זה אנחנו מודים שעצם זה שהוא אלוקינו

זה ההודעה הכי גדולה.

זה אומר מבי ברוך ממז'יבוז.

הפסוק מכסף וזהב ירבה לך

בכל אשר לך ירבה.

מה זה הריבועים האלה?

בספר קורבן העני,

מביא בדרך הלצה מה שאומרים העולם.

זו הלצה אבל

שהיא חלק מהמציאות שלנו.

הפסוק אומר כי חוכמת המסכן בזויה.

זאת אומרת אדם מסכן, עני ודל,

אפילו אם הוא חכם גדול גדול,

חוכמתו בזויה.

מזלזלים באדם שהוא נחות.

אין לו מעמד.

אז מזלזלים בו.

לעומת זאת,

אדם שהתעשר,

מכתירים אותו בכתרים רבים.

אומרים שהוא למדן, ואומרים שהוא חכם, ואומרים שהוא גאון,

הנדיב הגאון,

וכולי וכולי.

לכן אמרה התורה,

אם כסף וזהב ירבה לך,

אז וכל אשר לך ירבה.

הכל מוסיפים ומרבים ואומרים, והכל והכל.

ובשביל להבין את זה,

אז ידוע הסיפור באותו עשיר שירד מנכסיו.

והוא אמר, אני מבין שכבר לא כותבים לי בהזמנות,

הנדיב, הגביר,

אבל למה הורידו לי גם את הגאון?

את הגאון למה הורידו לי?

כן, הוא התרגל גם שקוראים לו הגאון,

אבל זה כשהיה לו כסף.

כשירד הכסף, ירדו כל הירבה לך,

אז הוא נשאר

שוכמכר וזהו.

ורם לבבך ושכחת את אדוני אלוהיך.

האחרונים דנים.

האם שכחה נחשבת אונס?

יש מצב שאדם יהיה

במצב של שכחה.

בגלויות, הרי למה כתבו בכלל את המשניות?

דברים שבעל פה, אי אתה רשאי לחותמם?

למה כתבו?

בגלל הגלויות,

בגלל שעמדה תורה להשתקע מישראל, מהרדיפות וגזרות וכל הדברים.

אז לכן עמד רבי וכתב,

עת לעשות לה' הפרו תורתך וכתב את כל המשניות,

תורש בעל פה.

אז זאת אומרת, יש מציאות שיכולה להיות שכחה.

אז השכחה הדנים האחרונים האם זה נחשב אונס, שכחה האם נחשבת אונס.

אבל בדבר אחד ודאי כולם מסכימים, אם השכחה נובעת

מפשיעה

אז זה לא אונס.

וקיימה לן, תחילתו בפשיעה,

וסופו באונס,

חייב.

מחייבים אותו על השכחה הזאת, הוא יענש.

זה כתוב בפסוק.

ורם לבבך ושכחת

את ה' אלוהיך.

בגלל שיש לך גאווה,

אתה עוסק ברדיפת הכבוד,

ולא מתעסק בעסק התורה והכול.

ודאי, לא רק שאתה תשכח,

אתה תשכח את אלוקיך גם.

ורם לבבך ושכחת את ה' אלוהיך.

ודאי שהוא חייב.

אז זה, אם מתחיל בפשיעה,

וסופו אונס,

מה אני עושה פה? יש לי זמן, יש לי 600 עובדים, אני צריך לפקח עליהם,

אני רוצה להפסיד מעוטה ולשכור עובדים ופועלים, ולא ישגיח עליהם, וזה, ויביא לך גמרות.

כן, כן, הכל התחיל, אבל עם גאווה,

ואתה חייב.

זהו.

למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך.

מסביר החפץ חיים, זכר צדיק ברכה,

שכל הניסיונות זה לרומם את האדם.

כמו נס, דגל, לרומם.

לס, להתנוסס.

אז ענותך,

זה בשביל נסותך, להרים אותך.

על ידי האיסורים מרימים את האדם למעלה.

כי האדם מתבונן במעשיו,

ועל ידי זה...

חשוב לדרך האמת.

כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל,

מה זה כוח לעשות חיל?

התרגום אומר, עצה לקנות נכסים.

אף אחד לא יכול לשבח את עצמו על הרעיונות שהוא הביא והכל.

זה הכל עצות מאת השם.

עכשיו פיתחו ככה, ועכשיו עשו ככה, וזה וזה, וזה בא עם רעיון ופתר את הבעיה, וזה הכל חריץ.

זה השם נותן עצות.

הוא נותן לך כוח.

כוח זה עצה.

ואתה

משתמש בזה, אבל הוא משייך את זה אליך, במקום לשייך את זה לקדוש ברוך הוא.

תכף אנחנו נראה דוגמה לזה.

זה צריך להבין.

אנשים שוכחים את זה.

והיה אם שכוח תשכח את אדוני אלוהיך.

ידוע שבהיה זה לשון שמחה.

אז איך יכול להיות שיש שמחה שאתה שכוח תשכח את אדוני אלוהיך?

איך כתוב והיה אם שכוח תשכח את אדוני אלוהיך? זה שמחה. איזה שמחה יש פה?

אז קודם כל, מניין לנו בכלל שווהיה זה שמחה?

חכמים אמרו לנו שווהיה זה שמחה, ויהי זה לשון עצב.

מאיפה לומדים שווהיה זה שמחה?

ישמחו השמיים ותגל הארץ,

זה נוטריקון, ווהיה.

אז ווהיה זה ישמחו השמיים ותגל הארץ, זה לשון שמחה.

והיה.

עכשיו כתוב, והיה אם שכוח.

יואו.

והיה אם שכוח.

אם אתה תשכח את הווהיה,

אם תשכח לעבוד השם בשמחה,

אז אתה גם תשכח את השם אלוקיך.

והיה אם שכוח,

תשכח את אדוני אלוהיך.

אם את הבעיה אתה תשכח את השמחה שצריך לעבוד את השם בשמחה,

אתה תשכח גם את השם.

מה אדוני אלוהיך שואל מעמך?

היה צריך להגיד

מה אדוני אלוהיך שואל ממך,

כמו שכתוב בתהילים חיים, שאל ממך.

אבל פה רומזת התורה לדברי חכמים בברכות ל״ג.

שם כתוב הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים.

זאת אומרת, הכל נמצא בידי שמיים

חוץ מיראת שמיים. איפה נמצא יראת שמיים?

אצלך.

אז היא מסורה לך, היראת שמיים, אז איפה היא נמצאת?

עמך.

לכן כותבת התורה, מה אדוני שואל מעמך זה אצלך.

היראת שמיים הוא רוצה ממך, איפה זה נמצא? אבל אצלך.

לכן, מדייקת התורה ואומרת, מעמך.

זה מביא את תוספת ברכה.

או, וזה מה שאמרתי לכם,

שאנשים שוכחים מי נותן להם את העצה, מי נותן להם את ה...

הכל בידי שמיים,

חוץ מיראת שמיים.

ונאמר, מה אדוני אלוהיך שואל מעמך,

כי אם ליראה.

בספר מקור ברוך מובא תלמיד אחד,

שימו לב, מתלמידי רבי יוסף בר,

מבריסק,

בעל בי סלאמי.

הגיע פעם אחת לקבל את פני ריבו,

וסיפר לו,

ברוך השם,

פתחתי חנות בעיר מינסק,

אחרי הנישואים.

אז באותה שיחה שואל אותו הגריד,

מה מעשיך?

אז הוא עונה לו, תודה לשם,

עסקיי הולכים למישרים, ואני רואה ברכה

במעשי.

טוב, הגריד המשיך

בשיחה עם כל הנוכחים שהיו שם.

אחרי דקות הוא שואל אותו שוב, מה מעשיך?

אז הוא חוזר עוד פעם, הלוא כבר אמרתי לרבנו,

תודה לשם, העסקים מבורכים, הכל בסדר.

חולפות עוד דקות, הוא פונה לפעם שלישית, שואל, מה מעשיך?

והפעם הוא כבר טמא, אומר לו, מדוע כבודו טורח לשאול אותי פעם אחר פעם את אותה שאלה?

כבר השבתי פעמיים, תודה לשם העסקים מבורכים.

והגריד רואה שכולם תמהים על השאלות.

אז הוא אומר, שמעתי, גם שמעתי

את תשובתך בפעם הראשונה.

בוודאי שלא הייתי צריך לשנות ולשלש אותה שאלה.

אבל הסיבה ששבתי ושאלתי,

כי התשובה שלך נאמרה על מה שלא שאלתי.

ומה ששאלתי לא ענית לי.

לכן, חזרתי מתוך תקווה שתבין מה אני שואל, ותענה לי כהלכה.

אבל אני רואה שגם אחרי שלוש פעמים אתה לא מבין מה שאלתי,

לכן אין תקווה שתבין את השאלה ותוכל להשיב לי כהלכה.

אז התלמיד הזה תמה,

מה לא השבתי, כבודו שאל, ואני השבתי.

אז הוא הסביר לו,

ידוע לכל,

שכל המעשים של האדם בעולם הזה, בנצי,

וכל ההצלחות,

וכל הכישלונות,

והעושר והעוני,

והשמחה והצער,

הכל מכוון מהשגחה העליונה שהקדוש ברוך הוא צופה במעשי האדם,

בכל יום תמיד.

לכן,

אם היה בכוונתי להתעניין במצב העסקים שלך בענייני ממון,

הייתי צריך לשאול אותך אחרת,

איך מעשה השם איתך?

ואז היה לך להשיב שהשם מצליח את דרכי ועסקי פורחים,

כמו שהשבת,

אבל לא על מה ששאלתי.

אני שאלתי אותך, מה מעשיך, אתה, מה אתה עושה?

הכוונה,

אני שואל דברים התלויים בך,

שתלויים ברצון שלך, ביכולת שלך,

בעניינים רוחניים, בקנייני נפש, כל זה תלוי בך, מעשיך.

כמו שאומרים, מעשיך יקרבוך, מעשיך ירחקוך.

הרי אמרו הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים.

אז היית צריך להשיב לי, כששאלתי מה מעשיך,

להגיד לי,

אם אתה קובע עיתים לתורה,

אם אתה מחזיק לומדי תורה,

אם אתה גומל צדקה וחסד,

וכל השאר המעשים הטובים זה מעשיך.

במקום להשיב לי על השאלה, ישבת לי על עסקיך.

זה לא שאלתי אותך.

אם הייתי שואל על זה, הייתי שואל איך הקדוש ברוך הוא

מטיב לך,

ואז היית אומר לי, כן, הוא מטיב לי, עושה לי את זה. ואני לא שאלתי, שאלתי מה מעשיך.

חפץ חיים

על הפסוק הזה

אומר שעובד השם באמת

זה מי שרואה עצמו פועל.

כשמסיים מלאכה אחת,

מיד נחפש עבודה אחרת.

מה הלאה?

מה הלאה?

כך כשמסיימים מצווה אחת,

לא להרגיש סיפוק.

מיד להתחיל במצווה אחרת.

ועתה ישראל.

עליו להציג שאלה לעצמו, מה הלאה?

מה הלאה?

מה השם שואל מעימך? מה, מה, מה, מה?

הלאה.

ומרבית המצוות

קבוע לכל מצווה זמן.

אבל יש מצווה אחת

שהיא מתקיימת כל רגע.

ועתה.

ועתה.

ברגע הזה,

אל תתחה לאחר מכן. איזה מצווה זאת?

מצוות התשובה.

ועתה.

למה מה שעבר, עבר.

עכשיו, תחזור בתשובה הרגע.

כי זה יכול להיות רגע גורלי.

ועתה.

השעה הזו מסוגלת להיות המאושרת בחייך. אם אתה חוזר בתשובה, מוחקים לך את כל העוונות ואתה כמו תינוק שנולד.

כי יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא.

לכן, את הוועתה, ישראל, השם שואל מהמך.

את הוועתה הוא רוצה.

שאתה

כל רגע תנצל

להיות בתשובה שלא יעבור רגע בלי תשובה.

לכן, לפני סעודה עושים תשובה.

בתפילות עושים תשובה.

וכן הלאה.

ועתה ישראל, מה השם שואל מחמא, דרשו חכמים שצריך לברך מאה ברכות בכל יום.

אל תקרא מה אלא מאה.

ויש בפסוק הזה 99 אותיות,

עם האות א' שתשים במילה מה,

זה יהיה מאה אותיות.

ויהיה מאה.

וגם, הנה כי כן יבורך גבר, ירא השם.

כי כן זה מאה.

וזה הברכה שמתברך האדם, שמתברך מאה ברכות.

ובטור אור החיים סימן מו,

הביא מתשובות הגאונים שדוד המלך עליו השלום תיקן מאה ברכות,

ככתוב, הוא קם על.

על בגימטרייה מאה.

כי בכל יום היו מתים מאה נפשות מישראל.

ולא ידעו על מה.

עד שחקר והבין ברוח הקודש ותיקן מאה ברכות,

מאותו רגע פספו למות.

אז מאה ברכות, יש להם כוח לחיות.

יש להם כוח לחיות.

וצריך להודות לקדוש ברוך הוא על זה, נכון?

כי אם הוא נותן לנו מאה ברכות, להיות בקשר איתו,

ולהפסיק אפילו מגפה של מאה איש היו מתים.

ולא ידעו את הסיבה.

על ידי מאה ברכות פסקה המגפה.

אז אנחנו נודה לשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך,

הכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל ישבחוך.

אין קדוש כשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל מהכל מהכל יום אין קדוש קשה

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל מהכל מהכל יום אין קדוש קשה

‫הריני מכוון הגאה בסוף, ‫אבל דור ידו, שמעות דור ידו, ‫אבל נשאר לעשות דור ידו. ‫לעשות נחת רוח לגודש, ‫בורוך הוא לעשות נחת רוח, ‫תנוע גודש.

‫שיוסיף לעשות דור ידו, ‫בגב הרבי יחנני אומר, ‫שאומר לסופר.