פרפראות וחידושים לפרשת ואתחנן חלק ד' תשפ"ו

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, אילנה בת רות,

בריאות הגוף והנפש מהרה, אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים לפרשת בית חנן,

חלק ד',

שנת תשפוג.

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

בפרשת השבוע יש שני פסוקים

שמעוררים על שמירת הגוף והבריאות.

בברכות ל״ב

דורשים חכמים את זה על הפסוקים, רק ישמר לך ושמור נפשך מאוד.

ועוד פסוק, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

שני הפסוקים האלה דורשים חכמים שזה על שמירת הבריאות.

אבל אם נסתכל,

הפסוק הראשון בעצם עוסק

באיסור לשכוח תורה.

רק ישמר לך ושמור נפשך מאוד.

פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך,

ופן יסורו מלבביך כל ימי חייך.

אז איפה זה מדבר על השמירה של הבריאות?

הרי אמרו חכמים, רק ישמר לך ושמור נפשך מאוד זה העניין של בריאות.

ומה המשיך לפסוק? פן תשכח,

תיזהר, שלא תשכח את התורה.

פסוק שני,

בעצם גם הוא עוסק באיסור עבודה זרה.

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם,

כי לא ראיתם כל תמונה ביום דיבר אדוני עליכם בחורם מתוך האש.

אז צריך עיון.

למה התורה מתייחסת לשמירת הגוף והבריאות בדרך אגב,

בתוך ציווי

של מצוות אחרות?

מצווה לא לשכוח את הדברי תורה,

ומצווה לא לעבוד עבודה זרה.

אז למה זה בלוע ככה, כמו שאומרים, וזה בא לא במפורש,

בדרך אגב,

מבאר מספר טעם ודעת,

למרות שהתורה מצווה על שמירת הגוף.

ובריאותו,

היא לא רצתה להפוך את הנושא הזה לערך בפני עצמו.

מה הכוונה?

בגלל שהתורה לא רצתה

להפוך את זה לערך בפני עצמו, היא כרכה את זה עם מצוות

השכחה ועם מצוות העבודה זרה.

להורות שתכלית ההשגחה על הגוף היא מחמת שהגוף משכן לנשמת האדם.

ואם יתרשל אדם בשמירת גופו,

אז לא תמצא נפשו מרגוע ואומץ,

אומץ מלשון אמיצות, לא מלשון, לא לפחד, כן?

לעבוד את היוצר כראוי. אם הגוף לא בריא,

אי אפשר שאדם יוכל לכוון בעבודת השם יתברך כראוי.

אז לכן,

התורה הביאה את זה בדרך אגב,

לא עשתה מזה עניין וערך בפני עצמו.

למה?

כי התכלית של ההשגחה על הגוף.

מה התכלית?

כדי שהגוף יהיה בריא, והנשמה תשכון בתוכה,

ואז יהיה לו מרגוע על עבודת השם

בעבודת היוצר.

במנחת חינוך, במצוות תקב״ז,

במארשה בברכות ל״ב, עמוד ב׳,

הקשו איך למדו מכאן שמירת הגוף.

הרי הפסוק מדבר על שמירת הנפש מעבודה זרה.

ונשארו בצריך חיוב.

עכשיו,

מעדני מלך אומר,

על הפסוק רק ישמר לך

ושמור נפשך מאוד.

הכתוב רומז לנו בדרך מוסר.

יש אנשים שדואגים לשמירה יתרה על בריאות גופם באכילה,

בשתייה,

בתפנוקי מלחים,

בנוסעים למרחצאות, בנוסעים להרים.

דואגים לבריאות הגוף,

אבל לא דואגים כלל על בריאות הנפש.

והנשמה.

היה בן אדם מפורסם עשיר גדול בחוצה לארץ שקראו לו הוורדיוז.

והאדם הזה היה פוחד על הגוף שלו עד שהוא ישן עם טול,

שלא ייכנסו חיידקים ולא זבובים ולא יתושים,

והיו בודקים לו את האוכל חמת חום, שהכל יהיה לפי זה וזה.

בסוף הוא מת מריבוי מחלות וחיידקים והכל התפרץ עליו.

הגוף שלו לא היה מוגן.

כשאתה סטרילי מיד אז כל פגע קטן מפציץ.

אז אומר שלא צריך יותר מדי מכון כושר וזה ולא יודע ולספור קלוריות וכל מיני,

כן, מפחידים אותך, תיזהר, תיזהר.

טוב, נגיד שאתה רוצה לשמור על הגוף, בסדר.

הוא לא צריך לזלזל, כמובן, שמרתם כתוב.

אבל לא דואגים כלל על בריאות הנפש והנשמה.

זה רמוז פה בפסוק.

רק יישמר לך, רק זה מיעוט.

לך זה הגוף שלך.

אז כמה צריך להישמר לעניין הגוף? רק מיעוט.

ושמור את נפשך מאוד, שמירת הנפש, הרוחניות,

זה צריך מאוד.

זה מה שכתוב פה.

זאת אומרת, מרומס פה רק ישמר לך ושמור את נפשך מאוד על שמירת

הגוף ושמירת הנפש. שמירת הגוף תמעט,

לא צריך להגזים,

אבל בשמירת הנפש צריך להגזים מאוד.

יפה מאוד, זה מעדני מלך.

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, מובא מארם מבריסק,

שהוא אומר בשם רבי ישראל מסלנט.

בפשר הדבר,

שרואים חולים

שמעלימים

עיניים מהסכנה שטמונה להם במאכל מסוים או דבר כלשהו

ומתאווים לזה דווקא.

חולי סוכרת

רוצים דווקא סוכר,

חולי ריאות דווקא מעשנים.

למה?

למה הם מתאווים למה שאסור להם?

הוא אומר ככה

חולה ממש פטור מן המצוות

יש לו אבל רק מצווה אחת שהוא חייב ונשמרתם מאוד לנפשותיכם

לכן יצר הרע משתדל להפיל אותו במצווה הזאת אין לו במה להפיל אותו הוא פטור מהשאר

מה נשאר לו מצווה אחת אז עליה הוא משקיע

זה ההסבר של רבי ישראל סלנטר

איך זה יכול להיות לכן התורה אומרת נשמרתם מאוד לנפשותיכם גם כשזה מצווה יחידה

טוב

ישמרו לכם פן תשכחו את ברית אדוני אלוהיכם אשר קראת עמכם ועשיתם לכם פסל

תמונת כל אשר צווכה אדוני אלוהיך

רש״י אומר אשר צווכה לא לעשות

לכאורה זה דחוק לא?

אם היה רוצה להגיד לא לעשות כי עשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צווכה השם לא לעשות היה צריך להגיד

מה זה אשר צווכה אדוני אלוהיך מה הוא צווה?

אתה אומר לי שפסל זה אסור ואתה אומר לי שצווכה

איך זה מסתדר תגיד אשר צווכה לא לעשות

אז למה רש״י צריך להגיד לי שהכוונה צווכה לא לעשות?

למה הפסוק לא אומר לי?

מסביר נפלאות חדשות

בדברות אמר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל שתי דברות

אחת אנוכי אדוני אלוהיך

והשנייה לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי

מי אמר את זה?

הקדוש ברוך הוא

אז מה הוא אמר לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי

וזה נאמר על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו

לכן מסיים פה הפסוק כי שמרו לכם פן תשכחו את ברית אדוני אלוהים אשר כרת עמכם

ועשיתם פסל

תמונת כל אוי ואבוי אם תעשו לכם פסל ברוך הוא

למה אשר ציווחה אדוני אלוהיך מהו ציווחה לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי

אז מדובר בציווי שלא יהיה לך אלוהים על פניי

אז תיזהרו

אל תעשו פסל תמונת כל

למה אשר ציווחה אדוני אלוהיך מה ציווחה לא יהיה לך לכן אומר רשי אשר ציווחה לא לעשות

זה בסדר גמור, הכל מסתדר, זה היה הציווי.

בציבוויה, לא לעשות, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.

מצוין.

עכשיו דבר שלא ידעתם,

החתם סופר אומר,

הפסוק אומר, כי אנוכי מת בארץ הזאת,

אומר משה רבנו,

כי אנוכי מת בארץ הזאת.

התנחומא אומר, כשהגיעה עת פטירתו מן העולם של משה רבנו,

הניח זרועותיו על ליבו,

ואמר לישראל, שימו לב,

ראו מה סופו של בשר ודם.

במקום להגיד, שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד, נקבל עליו ייחוד השם יתברך ברגע הזה שהוא נפרד מן העולם,

מה אומר לעם ישראל?

ראו מה סופו של בשר ודם.

מה זה?

מה זה?

זה צריך לבאר?

עכשיו,

מה הטעם שמשה רבנו נפטר מן העולם?

היה יכול לעלות כמו אליהו הנביא,

בסערה שמיימה.

מה הטעם?

בגלל שהוא הגדיל לעשות ניסים ונפלאות לעיני כל ישראל,

באופן שלא נשמע ולא נראה מעולם.

אם הוא לא היה נפטר מעולם,

עלולים לחשוב בטעות שהוא אלוהים?

או מסייע כזה?

אבל כשראו כלל ישראל שגם משה רבנו נפטר כמו כל בשר ודם,

ידעו שהוא היה שליח,

וכל כוחו נבע מהמשלח הקדוש ברוך הוא.

וזה הוא רצה לעורר את כל ישראל קודם אותו.

תכירו ותדעו,

וראו מה סופו של בשר ודם.

תאמינו רק בשם יתברך לבדו.

והדברים האלו הם הם.

עיקר אמירת ייחוד השם יתברך מפי משה רבנו.

ככה הוא ייחד השם. אין עוד מלבדו.

אתם רואים? אני בשר ודם.

כל מה שעשיתי בעולם והכול והכול, בשר ודם.

משאיר הכול לקדוש ברוך הוא.

ואנחנו מה?

פשששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

כתוב, ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ ואבן

ובהמשך וביקשתם משם את אדוני אלוהיך ומצאת.

רש״י אומר ועבדתם שם אלוהים כתרגומו

משאתם עובדים לעובדיהם

כאילו אתם עובדים להם.

כלל גדול בידינו מידה טובה מרובה ממידת פורענות.

אז קל וחומר אם על ידי שעובדים לעובדי עבודה זרה

זה נחשב שגם הם עובדי עבודה זרה.

קל וחומר,

בן בנו של קל וחומר,

מי שדבקים בצדיקים ובתלמידי חכמים ודאי שהם נחשבים עובדי השם ודבקים בו יתברך.

כי הנדבק בעובדי עבודה זרה, הרי הוא כעובד עבודה זרה.

אפילו שהוא לא אוהב את העבודה הזרה, רק הוא נדבק בהם.

אז הצדיקים שעובדים את השם,

מי שנדבק בהם,

הרי הוא כעובד השם כמו הצדיקים.

בזה יבואר המשך הפסוק, וביקשתם משם את אדוני אלוהיך.

על פי מה שדרשו חכמים זיכרונם לברכה בפסחים כב,

עת לרבות תלמידי חכמים.

היינו משם,

וביקשתם משם,

משם תלמדו ותיקחו מוסר,

להיות ויקים בתלמידי חכמים. מאיפה משם?

ממה שכתוב, ועבדתם שם אלוהים מעשה ידם עץ ואבן,

שאתם, אם אתם עובדים את העובדים שעבודה זרה, אתם נחשבים לעובדי עבודה זרה?

אז הנה הפסוק אומר לכם את זה פה,

וביקשתם משם,

משם תלמדו, כמו ששמה מי שעובד לא עובד עבודה זרה,

הוא נחשב לעובד עבודה זרה, משם אתם תלמדו,

לרבות תלמידי חכמים.

תהיו דבקים בהם,

וזה נקרא וביקשתם משם את,

את,

זה לרבות תלמידי חכמים,

וביקשתם משם

את אדוני אלוהיך, את, לרבות תלמידי חכמים,

ואז תסכול להיות דבקים בשם מדבריו.

אז זה מרומז פה בכתוב.

זה אומר ערוגת הבושם.

טוב, עכשיו תשמעו משהו נפלא.

נפלא, נפלא, נפלא, נפלא,

שנותן עצה איך לגלות את המחריטים והחרטוט.

ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי האדם עץ ואבן אשר לא יראון

ולא ישמעון

ולא יאכלון

ולא הריחון

ובקשתם משם את אדוני אלוהיך ומצאת.

מה זה אומר?

חכמים מספרים בשיר שירים

נבוכדנצר היה מפתה דניאל להשתחוות לצלם.

הוא הכניס ציץ

עם שם מפורש

לפה של הצלם.

והצלם היה מדבר.

עד שהוציא דניאל את הציץ וראו כולם שאין בו כלום.

הגאון הקדוש, הגאון מבינה,

אומר

מה כתוב פה הפסוק?

אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון.

אבל לא אמר הפסוק ולא ידברון.

שפסל הוא לא כתב שהוא לא ידברון.

למה?

לפי שייתכן שצלם יוכל לדבר.

איך הוא יכול לדבר? אם יחדירו לפה שלו את השם המפורש לתוך הפה, כמו שהעגל היה,

כמו שזה, וכמו העגלים של ירבעם.

אבל הוא אומר, אל תיבהל.

אל תיבהל, שפסל מדבר.

שכן באמת, תן להם.

לא ידברון.

כי זה לא דיבור שלו.

איך תדע?

וביקשתם משם את אדוני אלוהיך.

תוציא, תוציא, תוציא לו משם.

וביקשתם משם את אדוני אלוהיך שכתוב על הציר.

אז תוציא את זה משם,

תחפש איפה הם מחביאים את שם השם כדי שיוכל לדבר,

ואז יבינו כולם שאין ביכולתו לדבר.

וכיוון שתוציא בלעו מפיהם, לא יטעו אחריו בני האדם.

אז אומר הפסוק, ויקשת משם את אדוני אלוהיך, ומצאת שהוא לא יכול לדבר.

אז רמוס פה בדיוק מה ההנחיות,

איך לגלות את החרטות והמחריצים.

יפה מאוד,

זה רק הגאון מווילנא יכול להביא לנו את המקורות.

עוד דבר אומר הגאון מווילנא, וואי וואי וואי וואי וואי וואי,

לי כמידי דלא רמיזה באורייתא.

כתוב ויקשת משם ומצאת.

למה מתחיל בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד, ומצאת?

כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך.

הגאון מביא, במסכת ראש השנה יח'

אמרו חכמים, שניים שעלו לגרדום לדון

ודינן שווה.

זה ירד,

וזה לא ירד.

זה ניצל,

וזה לא ניצל.

מפני מה זה נענה וזה לא נענה?

זה התפלל תפילה שלמה, נענה.

וזה לא התפלל תפילה שלמה, לא נענה.

רש״י אומר מה זה תפילה שלמה?

תפילה בכוונה.

זה החכמים, זכרונו לברכה, אומרים לנו להודיע לנו שיכול להיות ששניים,

ממש הדין שלהם שווה ושניהם הולכים לגרדום.

בסוף רק אחד ניצל ויורד משם.

למה הוא התפלל בכוונה?

השני אפילו שגם הוא הולך למות.

התפילה שלו לא הייתה בכוונה ממש.

הוא התפלל, אבל זה לא נקרא בכוונה ממש.

כוונה שלמה, הוא ממש.

אז לכן הוא אומר, הגאון זה מרומז פה, כל הדין הזה,

מה שאומרים חכמים,

ליקא מידי דלור מיזה בורייתא, הנה זה כתוב, הנה זה כתוב.

וביקשתם,

שניים עולים לגרדום.

ושניהם מתפללים.

אבל אחד נענה ואחד לא נענה.

למה?

וביקשתם.

ושם את אדוני אלוהיך ומצאת.

מתי?

כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך.

אם התפילה היא עם כוונה מלאה ושלמה,

אז מצאת, אתה תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך.

אז לכן אתה תוכל לרדת מהגרדום.

זה אחרי שפסקו לו גרדום.

הוא כבר בדרך, הולך.

עלה כבר לגרדום.

זה עלה וירד,

וזה עלה ולא ירד.

אז כתוב, שניים ביקשו,

ורק אחד מצא,

כי הוא ביקש את השם בכל למבוא ובכל נפשו.

הנה כתוב לך דין מפורש בתוך התורה.

ליקא מידי דלא רמיזה בוריתא. מדהים, הגאון.

טוב, אתה הורית לדעת כי אדוני הוא האלוהים,

אין עוד מלבדו.

אומר השפת אמת.

שיוצא לומר את הפסוק הזה לאחר תשעה באב, וגם בתשעה באב קוראים את הפסוק הזה.

והגמרא בברכות דף ח׳ אומרת,

שאלו סווה דבי אתונה את רבי יהושעון בן חנניה כמה שאלות.

באחד מהם

הראו לו שתי ביצים זהות,

אחת באה מתרנגולת שחורה ואחת מתרנגולת לבנה.

ושאלו אותו, תזהה לנו בבקשה כל ביצה מהיכן היא באה.

ישיב להם רבי יהושע בהבאת שתי גבינות זהות,

אחת מעז לבנה ואחת מעז שחורה.

ושאל אותם, תזהו לי כל גבינה מאיפה היא באה.

ובאיר אמר שם, מה הכוונה פה? מה זה, משחקים עכשיו? מה זה, חידון? מה זה, טריוויה? מה הולך פה?

באר אמר שם את הכוונה,

ידוע שעיבור טורנגולת הוא כא' יום.

הכוונה של הזקנים של אתונה הייתה לומר לרבי יהושע, תשמע,

לכלל ישראל יש פעמיים עשרים ואחד יום. הם יודעים את זה יותר טוב מכל מה שהקפלניסטים ראים.

פעמיים בשנה יש כא' יום, אחד, זה מיוט זן תמוז עתיד.

תשעה באב,

זה נקרא ימי פורענות.

והשני זה מראש השנה ועד הושענה רבה,

שזה עשרים ואחד יום ימי שמחה ופיוס.

והם רצו זקני אתונה לרמוז,

לא יעזור לכם,

לא יהיו לכם ימי גאולה,

תמיד יבואו לכם העשרים וארבע יום של צער ופורענות.

מה השיב להם רבי יהושע?

אמר אנחנו מביאים שתי עזים, שני עזים שבאים ביום הכיפור,

אחד לשם ואחד לעזאזל.

השעיר לשם לבן,

לעזאזל שחור.

אם כלל ישראל חוזרים בתשובה,

השעיר השחור הופך לבן.

ולכן, החוט האדום מלבין.

השיב להם רבי יהושע,

אפילו שהכא יום מיוזן תמוז ועד תשעה באב,

אינם ימי פורענות.

כמו שאתם חושבים שהם באים להרע ולהציק,

אלא הם ימים שבאים לעורר אותנו לשוב בתשובה.

ועל ידי ההתעוררות בתשובה, באה כפרה.

כמו שאמרו, גלות מכפרת.

וזה רמז להם שהביא גבינה שהיא בעצם לבנה.

ולא כמו ביצה,

שרק כלפי חוץ נראה לבן.

אבל בפנימיות

נשאר שחור.

כי אם התורנגול שחור,

אז התרנגול שיצא מהביצה יצא שחור.

על פי זה באר אספת אמת.

בשמחת תורה,

שזה מיד אחרי ה-21

ימי רצון, פותחים את היום בפסוק,

אתה הוראת לדעת

כי אדוני הוא האלוהים, אין עוד מלבדו.

כיוון שאנו זוכים אחרי עבודה של 21 יום להגיע לדרגה ולהכרה ברורה שאדוני הוא האלוהים.

זאת אומרת,

מידת הדין זה רחמים.

אדוני זה רחמים,

הוא האלוהים, הוא הדין.

רחמים זה.

זה לא...

וכך גם אנו זוכים אחרי 21 יום, י' ז' תמוז,

להגיע לדרגה ולהכרה כי אדוני הוא האלוהים, כי זה בא לעורר אותנו לתשובה.

לכן בקריאה

בתשעה באב אומרים את הפסוק הזה, אתה הוריד על הדעת.

וגם תמיד בשבת לאחר תשעה באב חוזרים ושונים שוב את הפסוק הזה,

כי בימים הללו זוכים אנו להתעלות ולהתקרב לקדוש ברוך הוא.

המאור בשמש אומר על הפסוק,

אנוכי עומד בין אדוני וביניכם בעת ההיא.

רבי יחיאל מיכאל מזלות שום, זכר צדיק וברכה,

דיאר את הפסוק.

אם אדם מחזיק מעצמו שהוא חשוש, שהוא בר מעלה,

בזה הוא עושה מסך מבדיל בינו לבין הקדוש ברוך הוא.

מי שמדגיש את הנוחיות שלו, את האגו שלו,

אני ואני ואני.

כן?

יש איזה ליצן אחד שאמר שבגיל שבע היה לו גילוי של אליהו,

בגיל שבע, אבל הוא מחרטט.

הוא לא ידע על חרטט.

הוא אומר שאימא שלו אמרה לו שמשאירים כוס חמישית לאליהו הנביא,

ומשאירים את הדלת פתוחה, אז השאירו את הדלת פתוחה.

הוא מתור ילד בן שבע, אז הוא התחבא לראות,

אז בסביבות שתיים-שלוש,

ככה נכנס אליהו לשתות את הכוס.

הוא ראה את זה,

ואחר כך הוא מספר ככה-ככה,

זה אומר שאחרי חצות, תכף אחרי חצות נפתחה הדלת.

יא מחריט, אמרת שהשארתם את הדלת פתוחה, אז היא הייתה פתוחה.

אז מה זה נפתחה הדלת?

איך אתה מחרטט?

ואמרת שתיים-שלוש זה היה, פתאום אתה אומר תכף אחרי חצות.

מה אתה מספר סיפור?

תוך דקה אתה אומר שתי חרטות.

ואם אתם מכניסים ל-GPT את כל הנוסח שהוא דיבר, הוא יוצר לכם עוד עשר חרטות בתוכו.

זהו, זה האנוכי, אנוכי.

אז זה אומר,

על ידי שמתגאה לומר שהוא יש בחינת אנוכי, אז כתוב בפסוק, אנוכי עומד בין השם וביניכם בעת ההיא.

זאת אומרת, זה אדרבה שאתה אנוכי,

סלפיש.

אתה אומר שאתה שווה משהו, ותה תה תה, ותה תה תה.

מה זה?

אתה יותר גדול מאשר הבן.

משה רבנו לא היה עכשיו כלום, ואתה עקבת אותו.

וואי, וואי, וואי.

איי, איי, זה כמו האחד שאומר שהוא נצר של הגאון מוילנה,

ואחר כך הוא אומר פעם אחרת שהוא נצר של הרמו.

אין קשר בין הגאון לבין הרמו.

הוא יכול להגיד גם שהוא נצר של רבי מסעוד ממרוקו.

אין בעיה, אנשים מחרטטים חופשי,

אתה מבין?

יש אחד עכשיו עשה מפלגה נגד ש״ס.

אז זה אומר שבא אליו הרב עובדיה ואמר לו,

תדע לך שכל השולחן ערוך שלי מלווה אותך והכל בסדר.

הוא קורא לזה מפלגת אחי ורעי.

זה,

אחי לא משנה זה מה,

ורעי לזה ורבי יוסף עובדיה.

וגם, הוא במפלגה, הוא עזב את ש״ס,

כן, הוא כבר לא מביט מהשמיים,

הוא כבר מדבר בחלום, כן.

וזהו, אז יש מפלגה חדשה עם רבי עובדיה יוסף,

וזהו, כי הוא בא לו בחלום.

אני לא אוהב לספר את זה, הוא אומר, אני לא אוהב לספר,

כן, אבל הוא בא אליי,

מה אני אעשה, הוא בא אליי, אז אני צריך לספר לכם, אתה מבין?

ואני אומר לכם שבא אליי בחלום ואמר לי שכל אלה שחולמים חלומות הם חרטא ברטא.

מי בא אליי? לא חשבו מי בא, העיקר שהיה חלום, כן.

בעלי החלומות

לא חסרו, ואצל ספרדים זה עובד. כשאומרים לך חלום, זה, אם אמר לך אחד עם זקן,

זהו, חלום, אז הם מפחדים.

היה חלום.

מאוד מסוכן.

הכל ידרך והכל ישבחך והכל יאמרו והכל יאמרו.

אין קדוש כשר אם הכל ידרך הכל ישבחך והכל יאמרו והכל יאמרו.

אין קדוש כאשר ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת

אההה מקדושה, מקדושה, מקדושה שווי, שבת.

אההה מקדושה, מקדושה, מקדושה שווי, שבת.

הריני מכוון,