פרפראות וחדושים לפרשת דברים חלק ה' תשפ''ו

 - - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת נועם בן רוני מנוחתו עדן שנרצח בדמי ימיו זכות זיכוי הרבים תעמוד לו לעד ומשפחתו וכל אוהביו ינוחמו מהשמיים ויזכו לבריאות הנפש והגו ושמחת המין ולזכות את עם ישראל אמן כן יהי רצון אמן חידושים ופרפראות

פרפראות וחידושים לפרשת דברים חלק ה' שנת תשפ"ו 

"אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי" (דברים ב, כח)

התורה משנה את בקשת האוכל והמים בבקשת האוכל נאמר תשבירני בכסף תשבירני תשבירני זה לשון מכירה כמו שנאמר לשבור בר אז זה נקרא מכירה אז בכסף תשבירני תמכור לי את האוכל אני מוכן לשלם על האוכל כסף ובמים נאמר בכסף תיתן לי אם אתה נותן כסף אז זה לא מתנה למה כתוב תיתן לי אז צריך להבין למה יש חילוף בין זה לבין זה ואיך מתנה משלמים עליה כסף באר מרן הגריז זכר צדיק ברכה על פי דברי הרמב״ם פרק ו' מלקוט גזלה הנחה יג נהר המושך למעיינות הנובעין הריהם של כל אדם זאת אומרת המים הם חינם לכל אדם בעולם איפה? כשהנהר מושך למעיינות הנובעין אז הריהם של כל אדם אז לשיחון מלך חשבון אין בעלות על המים בארצו ואף על פי שישראל הסכימו לשלם כסף עבור מים שהם חינמים מכל מקום גם לאחר ששילמו זה לא בגדר מכירה אלא בגדר... נתינה, מלשון מתנה. לפיכך נאמר, ומים בכסף תיתן לי. לא תשבירני שזה לשון מכירה, אלא מים כיוון שהדין הוא שהם שייכים לכל, וכל אחד יכול לשתות בלי לשלם כלום. מכאן שאי אפשר לגבות במצרי הורמוז כסף. אפילו לא שותים, רק עוברים במים. אז מה, על סמך מה אתה רוצה לקחת כסף? ויצא עוג מלך הבשן, זה היה גריז מבריסק. ויצא עוג מלך הבשן לקראתנו, ויאמר אדוני אלי אל תירא אותו. משה רבנו פוחד מעוג מלך הבשן, וכל ישראל, עם כל הזכויות שלהם, פוחדים מעוג מלך הבשן. למה? בגלל שכתוב וימו הפליט, וזה היה עוג, אז הייתה לו זכות שהוא הודיע לאברהם אבינו שנשבע לוט, ואברהם הלך להצילו והצילו. אז הזכות הזאת נשקפת לזכותו, ולכן חשש משה עם כל הזכויות שלו, וישראל עם כל הזכויות שלהם, מהזכות הזאת שהייתה לעוג מלך, למשל. איך אפשר להסביר את זה? ולא עוד. אלא שהוא התכוון לרעה. הוא התכוון להודיע לו, הוא ידע שאברהם אבינו קנאי לשם, הוא ילך לשחרר את בן דודו בין אחים, הוא ילך להוציא אותו, ויסתכן, וכמובן, ברור שמי שנלחם נגד ארבע אומות, הוא ימות. ואז הוא ייקח את אשתו, את שרה, שהייתה יפיפייה. זו הייתה התוכנית. ולמרות זאת, הזכות הזאת גרמה למשה רבנו לחשוש ולפחד עד שהשם מבטיחו, אל תירה אותו. לא יאומן כי יסופר. אומר אבי ראובן גלוזובסקי, שנמצאנו למדים כמה גדולה הזכות של מעשה טוב, ולו הפעול. ביותר ואפילו לא בכוונה טהורה ואם זה נאמר על אומות העולם שאצלם חסד לאומים חטאת כל מה שהם עושים זה רק עם אינטרסים כמו טראמפ מה שטוב לאמריקה make אמריקה garbage again אז זה ברור שחסד לאומים חטאת אז אם ישראל עושה חסד אפילו פעם אחת בחייו כמה כמה כמה לכן אמרו חכמים בברכות ו' דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם אם היינו מעריכים כל מעשה ומעשה והיינו יודעים מה התועלת של מעשה של יחיד לא היינו מזלזלים יש דוגמאות למכביר כמו אותו גוי שיצא וגילה לעם ישראל איפה מובא הכניסה לעיר כשהייתה להם מצווה לא תחיה כל נשמה והבטיחו לו שלא יפגעו בו ובמשפחתו ומה הוא עשה חסד גילה להם איפה הכניסה זה היה מתוך עץ עץ גדול ורחב ובתוך העץ היה כניסה מוסתרת והם לא ידעו מאיפה להיכנס אז הוא גילה להם איך הוא עשה להם את זה יש אומרים שהוא עשה להם את זה באף כאילו משמה ויש אומרים כן תעשה את כן תנסה ויש אומרים שהוא צידד ככה הצידה והראה להם שומרים באצבע ככה עשה להם ככה ובשביל זה הוא זכר שהוא בנה את העיר לוז שלא מתים בה, מלאך המוות לא מבקר שמה. סנחריב לא בלבל אותה ונבוכדרצר לא החריב אותה, כל זה הוא זכה להצלה הוא ומשפחתו וכל העיר הזאת שאנשים לא מתים. רק אם הם יוצאים החוצה. נמאס להם כמו בשווייץ, ואז הם הולכים שמה, משלמים חמשת אלפים דולר, נותנים להם זריקת רעל, עם חליפה, ושורפים אותם אחר כך, וזהו. זאת אומרת, זה לא פשוט. חסד, חסד, כשאדם עושה חסד עולם, חסד. ייבנה, חסד אחד אפשר שהעולם ייבנה, כן? לדוגמה, תולה ארץ על בלימה. אם אדם בשעת מריבה בולם את הפה שלו, הוא מציל את כל העולם, כל העולם תלוי בזה. הוא יכול להציל את כל העולם. זה חסד עם כל הבריאה. הנה, סתימת הפה פעם אחת, לא יאומן כסף פעם. לא לזלזל כל פעולה ולהשתדל לכוון לשם שמיים ממש, בלי נגיעות. שיהיה משהו שלם. אם עשית אחת שלם כזה, אומר הרמב״ם, מתוך שבעים שנה, אם עשית מצווה אחת שלמה, כמו שאומרים, בלי שום נגיעה, לא מורא ולא כבוד ולא בטיח, אתה בין העולם הבא. נו, מה יש לכם יותר מזה? אבל נשאלת השאלה, איך משה רבנו, עם כל הזכויות שלו, פוחד מאדם שיש לו זכות אחת. לא אמרו את זה חכמים, זה פה, שם, אבל חשבתי אולי בגלל שזה היה לוט, אבל זה לא כי לוט זה ממנו יוצא המשיח שיתקן את כל העולם. אבל לא תלוי את זה בזה. לא תלוי את זה. ונשאלתי אתמול מה הייתה הזכות שלו, של עוג, שהוא בכלל ניצל, הוא ניצל, הוא היה בן 800 ומשהו באותו אירוע. הוא היה במבול, הוא ניצל. אז זה היה בגלל שהוא נשבע לנוח, שהכניס אותו לתיבה, והוא יהיה העבד שלו לעולם. ונוח, לא הכניס אותו, אבל עשה חור, ונתן לו מזון משם, וככה הוא במשך שנה היה בחוץ, וניצל, ונשאר. אז מה הזכות? איזו זכות הייתה לו שהוא ינצל? אז הסברנו שאם בן אדם, אחרי שדור שלם לא הסכימו להיכנס לתיבה, ולא האמינו, ואפילו כשהתחיל המבול, במקום להיכנע ולהצטרף לצדיק. אז הם ניסו למשוך אותו החוצה בשביל שהוא ימות איתם. אחד, הוא ואחיו, פסיחון. הם הסכימו להיות עבדים לצדיק. אז ברגע האחרון, כשבן אדם מתחבר לצדיק, אתם דבקים בשם, חיים כולכם היום, כתוב, ובוא תדבק, איך אי אפשר לדבק בקדוש ברוך הוא? אלא אתה נדבק בתלמיד חכם, ואתה דבוק בקדוש ברוך הוא, כי התלמיד חכם דבוק בקדוש ברוך הוא, ואתה דבוק בזה, אז אתה חי, ואתם מדבקים. טוב, ולסיום, בהפטרה כתוב ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה על הפסוק בפרשת פקודי אלה פקודי המשכן משכן העדות כתב רשי רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עוונותיהם של ישראל זאת אומרת המשכן הוא משכון אלה פקודי המשכן משכן נתמשכן בשני חורבנים מובא בנביא ישעיה א' כ' ח' ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה למה לגבי הפדיעה של ציון נאמר משפט ולגבי השבים ושביה זה בצדקה אז בואו נלמד עכשיו מה הדין יש מלווה ויש לווה המלווה הלווה לחברו נגיד עשרת אלפים שקלים והוא משתהה ולא משלם ובסוף הוא מוחל לו, מוחל לו על החוב המלווה מוחל על החוב של הנווה זהו אבל היה גם ערב להלוואה ברגע ברגע שהוא מחל הערב פטור מהערבות זהו הוא לא קיבל מאומה הערב וממילא הוא גם לא קיבל חסד במחילה חסד ימי נעשה אם הלווה הוא היה צריך להחזיר עשרת אלפים מחלו לו, עשו לו חסד אבל הערב לא עשו לו שום חסד אז הוא פשוט מאוד יוצא מהתמונה המשכן זה היה הערב והוא העניין ממושכן, ממושכן בשני החורבנות על עוונות ישראל. כשירחם הקדוש ברוך הוא סוף סוף על עמו ישראל, וימחל על כל העוונות, אז ממילא מתחייבת ביטול הערבות של המקדש, לא צריך כבר. מכיוון שבטל החוב על ידי הכפרה שהקדוש ברוך הוא יעשה לעמו ישראל, אז לא שייך ערבות. ממילא יבונה המקדש, כי לא צריך למשכן יותר, אין משכון יותר, אין ערב. נמצא שמחילת העוונות של ישראל תחייב את בניין בית המקדש. עכשיו נבין את הכתוב. ציון במשפט תיפדה משווע בצדקה. אלה ששווים בתשובה, כן? אז השם עושה איתם צדקה שהוא מוחן להם על העוונות. אז הוא מוותר על ההלוואה, כמו שאומרים. דעתי לכם חיים, דעתי לכם בריאות, דעתי לכם הכל, וזה פה ושם. אתם צריכים להחזיר כנגד זה תורה ומצוות. לא החזרתם אז עונש, רחמנא ליצלן. מה עושה כזה? הוא עושה צדקה עם עם ישראל, ומחליט לכפר להם, למחול להם על החוב, יש להם חוב של עוונות והכל מוחל להם, עושה להם כפרה. וכשהוא ימחל להם, לעם ישראל, אז יתכפרו להם העוונות. ומזה מתחייב שייבנה בית המקדש. אבל בית המקדש לא ייבנה בגדר צדקה, אלא במשפט. כי המשפט הוא שברגע שהמלווה מחל ללובה, הערב יצא מן התמונה. זה המשפט. לא צריך צדקה. לא עושים צדקה עם הערב. אז ממילא, אם הערב זה היה המשכן, ועכשיו, השם מחל על העוונות של ישראל, וזה הוא עשה להם בצדקה, אז ציון במשפט תיפדה. ואז המשפט אומר שייבנה בית שלישי במהרה בימינו אמן. אמן, אמן. זה אומר רבי חיים מבריסק. ועכשיו משהו מדהים, זה לכבוד שבת, רבי יוסף חיים זוננפלד, רבה הראשי של ירושלים, צדיק גדול, אמר ציון במשפט תיפדל, גימטריה תלמוד ירושלמי, ושבע בצדקה גימטריה תלמוד בבלי, ללמד אותנו שרק כשמקיימים את שני התלמודים, ציון תיפדה מיד הגויים, לא בחיים ולא במטוסים. זהו. ולכן יצר הרע עושה חוק גיוס וכל מיני דברים, לבטל את הלימוד, כי הוא יודע שעל ידי הלימוד של בבלי וירושלמי, מובטח שציון תיפדה, משווע בצדקה. אמרו את החידוש הזה לגריז מבריסק, רבי יצחוק זאב מבריסק, את הגימטריה הזאת, אז הוא התפעל מזה מאוד מאוד ואמר אנחנו בבריסק לא חסידים של גימטריה, אבל גימטריה כזו בטוח שהיא הייתה ברוח הקודש. אז כל סוד הגאולה זה ללמוד תורה ולקיים את המצוות. וציון במשפט תיפדה, ושווע בצדקה, לא בכוח ולא בחי, למען השם כי אם ברוחי. ישמחו במהלכותך שומרי שבת וקוראי עונג שבת. ישמחו במהלכותך שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת. אה, מקדשם. מקדשם. מקדשם. מקדשם. מקדשם. מקדשם. מקדשם. מקדשם. בשבילי שבת, הריני מחמם, קיים, מצוות חכמים, שיהיו שפתותיו דומות בקרב, כמו שאומר,