פרפראות וחידושים לפרשת ואתחנן תשפ"ו - חלק א'

 - - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמד משה יעקב בן שמסיה תהא נשמתו צרורה וצרור החיים וכל משפחתו יזכו לשפע ברכה והצלחה ונחת מכל יוצאי החלציהם בתוך כלל ישראל מהרה אמן.

פרפראות וחידושים לפרשת "ואתחנן" שנת תשפ"ו.

"וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהֹוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר" (דברים ג, כג)

אומר אור החיים הקדוש ארבעה תנאים נדרשים מאדם בתפילתו כדי שהיא תתקבל. אחד יתפלל מתוך שברון לב כי אני דופק על פתח תחנונים ידבר רש. דבר שני, יתפלל שתתקיים התפילה ותקוים מצד מידת הרחמים. דבר שלישי, שהזמן שהוא מתפלל יהיה ראוי לקבלת התפילה ואני תפילתי לך אדוני עת רצון. וארבעי שתהיה תפילה מפורשת בעיני סובלת פירוש שאינו הגון. זאת אומרת לפרוט את הבקשה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. ולכן אמר משה רבנו, ואתחנן זה תפילה בלשון תחנונים. אל אדוניי זה מידת הרחמים. בעת ההיא שזה עת רצון. לאמור שהתפילה תהיה מפורשת וברורה. כל ארבעת התנאים לקבלת התפילה רמוזים בפסוק הזה. חכמים משבחים את העשרה הראשונים שמגיעים לבית הכנסת, ונשאלת השאלה, מדוע לא מייחסים חשיבות ושבח לעשרה האחרונים? אלה שיוצאים אחרונים אחר התפילה התשובה היא כי הם עשרה ראשונים. עשרה ראשונים באים מוקדם ויוצאים מאוחר. לא באים ברגע האחרון. ברגע האחרון. ואתחנן אל אדוני בעת ההיא. אמר בי נפתלי מרופשיץ אל יאמר אדם עכשיו אין לי מוח להתפלל אני אמתין עד שיבוא לי חשק אלא ואתחנן אל השם בעת ההיא בכל עת ועת יתפלל כפי שהוא באותו מצב הוא לא דוחה תפילות ואומרים משם הבעל שם טוב הקדוש וביקשתם משם את אדוני אלוהיך ומצאת וביקשתם אתה יכול לבקש משם מכל מקום בכל מצב שאתה נמצא בתורה מבטיחה ומצאת רק שהתפילה תהיה ראויה לא נוציא מילים כעוף המצפצף ואינו יודע מה מצפצף ואתחנן אל אדוני אין חנון ואין חינון בכל מקום אלא לשון מתנת חינם אף על פי שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים את המקום אלא מתנת חינם ככה אומר רשי הם לא באים בבקשה אני כזה וכזה ועשיתי כך וכך ומגיע לי אז תן לי כך וכך הם באים ומקשים רק במתנת חינם אבל יש להקשות האם לא מצינו אצל משה רבנו לשון תפילה הרי נאמר והתפלל אל אדוני אז רואים שלא תמיד הוא אמר בלשון תחנון אלא מתי מבקשים הצדיקים מתנת חינם? כשהם מבקשים על עצמם אז הם לא תולים בזכויותיהם אלא בלשון תחינה אבל כשהם מבקשים עבור אחרים הם לא מבקשים מתנת חינם אדרבה בעת התפילה על אחרים הם מזכירים את זכויות ...ותיהם ומתפללים להשם יתברך שיענה לתפילה בשל הזכויות שלהם. זה אומר המהר״ל מפראג, זכר צדיק וקדוש ברוך הוא. אז יש חילוק בין תפילה על עצמו ובין לתפילה על אחרים. תפילה על עצמו, בלשון תחנונים, מתנת חינם, ולא תולים בזכויות של עצמם. תפילה על אחרים, תולים בזכויות של עצמו. ויתחנן אל אדוני בעת ההיא. הילקוט שמעוני אומר ויתחנן אל אדוני, למה? כדי שייכנס לארץ. מה מוסיף המדרש? פסוק מפורש, אעברה נא ואראה את הארץ הטובה. אז הוא אמר במפורש למה צריך לפרש ויתחנן אל אדוני, למה? כדי שייכנס לארץ. חכמים התקשו מדוע נקט משה רבנו בלשון תחנונים. בכוחו של צדיק לגזור, צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא קיים. למה הבקשות של משה רבנו היו בדרך תחנונים? אומר המדרש, כדי שייכנס לארץ. המטרה של התפילות של משה רבנו היו כדי להיכנס לארץ ישראל. וריבותינו אומרים שאם משה רבנו היה נכנס לארץ, היו זוכים מיד לגאולה ולמשיח. על כן, בעניין הגאולה, אסור להכריח ולדחוק את הקץ. ההשתללות היחידה המותרת זה רק בדרך של תחנונים. לכן הוא התחנן שייכנס לארץ. ולא דחק ולא גזר גזירה בתור צדיק, שהשם יקיים גזירתו. את זה אומר רבנו יואל מסטמר, זכר צדיק, והכותנות אור לבעל פנים מאירות אומר ריבותינו מאריכים לבאר מפנימה נתאווה משה רבנו להיכנס לארץ ישראל ויש לתת טעם לשבח על פי דברי ריבותינו במסכת מכות על גויים ו'. שמה אומרים שאם נגמר דינו של אדם בבית דין שבארץ ישראל וברח לחוץ לארץ, אין סוטרין את דינו. זאת אומרת, דן הוא אדם פה בארץ ישראל והוא ברח אחרי הגזר דין, הוא ברח לחוץ לארץ, אז הדין נשאר אותו דין מה שפסקו לו בישראל ואין סוטרין את הדין מחוץ לארץ. אבל הפוך, אם נגמר דינו בחוץ לארץ, הוא היה בבית דין ופסקו מה שפסקו, הוא ברח לארץ ישראל, סוטרין את דינו. אפשר פה לסטור את הדין ולהעמיד אותו לדין מחדש. מה טעם הדבר? מפרש רשי, מפני זכותה ומעלתה של ארץ ישראל, שאולי טועין למצוא פתח לזכות למה הוא ברח? כי רוצים לענוש אותו. אז אולי פה בארץ ישראל, הזכות של ארץ ישראל יכול להיות שימצאו מקום בשביל ללמד זכות עליו. לכן היה סבור משה רבנו, נכון שנגמר דינו בבית דין של מעלה למיתה, ולא ניתן לבטל את הגזר דין, אבל כל זה היה כשהוא היה בחוץ לארץ. אז אם הוא יברח לארץ ישראל, אפשר לבטל את הדין, לסטור אותו. אז אם הוא ייכנס לארץ ישראל, מפני הזכות של ארץ ישראל יסתרו דינו. לכן הוא התאווה להיכנס לארץ ישראל. זאת אומרת, הולכים לארץ ישראל, אז אפשר לסטור את הדין. בית חנן אל אדוני בעת ההיא. רש״י מפרש, אחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג ודימיתי שמה הותר הנדר. ולמה דווקא חרש כבש את סיחון ועוג וחשב ככה משה רבנו? יש לומר שהחטא של משה היה שהוא היכה בסלע ולא דיבר אליו כאשר ציווה השם. נו, ולמה הוא עשה כך? הסיבה היא משום שהיה משה ירא וחשב שאם ידבר אל הסלע ויצאו מים יהיה קטרוג גדול נגד עם ישראל כי יאמרו סלע שמע למשה ובני ישראל לא שומעים למשה אז אם הוא ידבר לסלע אז זה יהיה קטרוג כמו שיונה ברח לא רצה להגיד נבואה לגויים כי הם קלים לחזור בתשובה ויהיה קטרוג על ישראל לכן הוא ברח אז גם פה הייתה מחשבה של משה רבנו מחשבה טובה אבל המעשה לא טוב הוא חשב שבזה הוא ימנע את הקטרוג אבל במעשה הוא עשה נגד רצון השם כי השם אמר דיברתם אצל עוג התיק ויבוא הפליט ויגד לאברהם העברי רש״י מביא בשם המדרש תנחומא שזה היה עוג שפלט מדור המבול ומתכוון שיהרג אברהם ויישא את שרה אז אצלו המעשה היה טוב והיה קידוש השם כי נצל לוט וכל זרעו שזה דוד המלך ומשיח אבל המחשבה שלו לא הייתה טובה המחשבה הייתה בשביל שיהרג אברהם הוא יישא את שרה למשה היה ספק האם הולכים אחרי המעשה או אחרי המחשבה מה קובע מחשבה טובה ומעשה לא טוב או מחשבה לא טובה ומעשה טוב אחרי מה הולכים אז עכשיו דווקא בהתחנן על שם בעת ההיא באיזה עת אחרי שהוא כבש את ארץ סיחון ועוג הוא דימש שהוא טר הנדר למה? למה אחרי סיחון ועוג? כי אחרי שהוא כבש את סיחון ועוג התברר לו שהולכים אחרי המחשבה למה? המחשבה של עוג הייתה רעה הוא התכוון שיהרג אברהם ועכשיו שהוא הרג אותו אז סימן שהמחשבה לא הצילה אותו המחשבה. המחשבה הייתה רעה. אז לכן הולכים לפי המחשבה, וכיוון שהמחשבה רעה, אף על פי שהמעשה טוב, הוא נהרג. אז לא עמדה לו הזכות. אז המחשבה קובעת. הנה, הוא חשב טוב, הוא חשב רע, ולכן הוא מת. אבל אני חשבתי טוב. אז אם אני חשבתי טוב, אפילו שהמעשה היה לא טוב, והולכים אחרי המחשבה, אז דימיתי שהותר הנדר, אז עכשיו אני אוכל להיכנס לארץ ישראל. אז מה שאני הכיתי בסלע זה לא טוב, זה המעשה. אבל במחשבה מה התכוונתי? למנוע קטרוג. אז לכן דימה שהותר הנדר ולכן הוא יכול להיכנס לארץ, לכן הוא התחנן בעת ההיא אחרי הריגת סיחון ועוג. אז הוא הבין שהותר הנדר, ככה הוא דימה, ולכן הוא התחנן בעת ההיא. ועכשיו תשמעו דברים שהולכים ומתגברים. כמה תפילות הוא התפלל? תקטו תפילות. 515 תפילות התפלל משה רבנו כמניין בעת חנן. מתי הוא החל בתפילה? אומר רש״י, בעת ההיא. לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג, דימיתי שמא הותר הדבר. מתי הייתה מלחמת סיחון ועוג? זה היה ביום שכלו בו מתי מדבר. ככה מובא בבבא בתרא קף כאלף. זה היה בטו באב. בטו באב כלו מתי מדבר. הרי שבטו באב, אחרי כיבוש ארץ סיחון ועוג, נתברר למשה שנגזרה עליו הגזרה שלא ייכנס לארץ, ומני אז החל בתפילתו. עכשיו, תחשבו, מניין התפילות, מטוב באב עד זן באדר, יום פטירתו, כל יום שלוש תפילות, חוץ משבתות וימים טובים שאסורים בתחנון. אם קיווה את חנן עולה טאק טו תפילות. כל תפילה הוא יתפלל בתחנונים שהוא ייכנס לארץ, כל תפילה. הוא לא יתפלל 515 רצוף אלא מטו באב עד זן באדר תבדקו בלוח תורידו שבתות בימים טובים עולה טאק טו בדיוק זה סך התפילות שהוא יתפלל לא יאומן כי ספר לא יאומן כי ספר לא יאומן כי ספר לא יאומן כי ספר. וזה וזה עוד רק ככה התחלה. יש עוד לרמוז. משה רבנו ערב שלום החל להתפלל מראש השנה בעד הבוקר של שמיני עצרת שאז הוא גמר החיתום אומר האדמו״ר מאוטרובצה כמה זה יוצא שעות? תקטו שעות שעה לכל תפילה עד שאמר לו השם יתברך רב לך אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה הוא חדל. מאיפה הוא מביא? שמראש השנה עד הבוקר של שמיני עצרת הוא לא מביא מקור. אבל הוא אומר שזה יוצא תקטו שעות. איי איי איי איי איי תשמעו עכשיו משהו הולך להיות מרעיש תפסו ראש תחזרו על זה כמה פעמים שיקלט ויתביית אמרו חכמים שמשה רבנו התפלל תקטו תפילות כמניון בעת חנן כותב הגויין באדרת אליהו הביאור הוא שתפילתו הייתה כוללת תקטו עניינים כל תפילה שונה מחברתה בתקטו עניינים בפירוש של הגריח חובר זכר צדיק וברכה שהביא בשם הגאון מה שכתוב בפסחים פח אצל אברהם נקרא הר המוריה בשם הר שנאמר בהר אדוני יראה ביצחק הר המוריה נקרא השדה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה בהר המוריה יעקב קרא לו בית שנאמר ויקרא שם המקום ההוא בית אל ביתו של האל בעניין השמות האלה מעידים על תוספת דרגות בתפילה שכן יש מדרגה בתפילה שהיא מרומזת במספר קג בברכות דף ט' תראו שמה שדוד המלך עליו השלום אמר קג מזמורים עד שראה במפלתן של הרשעים ואז אמר ייתמו רשעים מן הארץ ויש על זה הסבר מה המשמעות של קג המזמור קג רק אחריו נאמר ייתמו ואברהם תיקן תפילה הכוללת שתי מדרגות כאלה של קג שתי מדרגות המדרגה אחת כמו שדוד המלך אומר במזמור קג דווקא ויש בזה סודות ואברהם אמר את זה בתפילה שהוא תיקן שתי מדרגות של קג וזה רמוז בשם הר הר בגימטריה עם הכולל יוצא פעמיים קג 206 הר זה 205 עם הכולל 206 פעמיים הוא עשה את זה יצחק הוסיף עוד דרגה של עוד קוף ג' תוסיפו להר עוד קוף ג' יוצא שדה ויעקב הוסיף עוד קוף ג' וזה יוצא בית וואי וואי וואי מה הדברים האלה ודוד המלך הוסיף מדרגה נוספת של קוף ג' בתפילת תיקון חצות תחבר הכול ביחד טאקטו שכולל את כל המדרגות ויהי תפילה שגם זה הטקטו. וואי וואי וואי. זה שאמר בטהילים בא אני תפילה. שאי אפשר עוד להוסיף. אי אפשר יותר מזה להוסיף. לכן משה רבנו התפלל טקטו תפילות כמניין בית חנן. זאת אומרת תפילה שכוללת את כל המדרגות. לכן אומר הגאון שהוא אמר את התפילה טקטו תקטואיניונים. שזה מדרגות מדרגות מדרגות. עכשיו המגלה העמוקות בספר עצי הלבנון אומר שמחנה שכינה נרמז במספר קג. שזה גימטריה של המילה מחנה. קג מחנה שכינה. כמו שנאמר מחנה אלוהים זה. ובמקום המקדש היה כבר קדושה מקודם בואו של אברהם אל מחנה שכינה. ואברהם הוסיף עוד מחנה. לכן נקרא הר. זאת אומרת למה פעמיים קג וקרא לזה אברהם הר? אז אומר המגלה העמוקות שמחנה מחנה אלוהים זה מחנה זה קג עצמו המקום הר המוריה. עצם המקום עצמו יש בו כבר את הקג מחנה. והייתה קדושה כבר לפני שבא אברהם אל ההר. ואז הוא הוסיף עוד מחנה, עוד קג ונהיה הר. ולכן הוא קרא לו בהר השם יראה. איזה דברים, איזה דברים. ועוד דבר, בהתחנן זה גימטריה שירה. ויש לבאר את זה בכמה דרכים. זאת אומרת משה רבנו התחנן, בשירה. משה רבנו התחנן בשירה. הישמעו במלאכותך. זאת אומרת התפילה הייתה בשירה. אשירה לשם בחיי. זה אמרה ללוקי בעודי, יא ערב עליו שיחי, אנוכי אשמח בשם. ואתחנן אל אדוני בעת ההיא לאמור. מה זה בעת ההיא? אמרו במדרש, משה רבנו תפלל תקטו תפילות כמניין ואתחנן. אם היה מתפלל עוד תפילה אחת היה נענה. רק השם אמר לו, רב לך, אל תוסיף דבר אלי עוד בדבר הזה. האגרא דחאלה אומר, והנה יש לפרש הרמז של מספר תקטו. וואי וואי וואי וואי. תקטו זה מרמז 15 פעמים תק. תקטו. תק זה 500 וטו זה 15. 15 פעמים 500. מה זה אומר? מה זה אומר? זה המידע מהארץ עד לרקיע השביעי. מן הארץ ועד לרקיעה מהלך 500 שנה. עובי של רכיעה 500. והארץ היא גם 500. אז תעשו בין רכיעה לרקיעה 500. ועוד רכיעה 500. והארץ 500. יוצא 15 פעמים 500. תקטו. כן? שבעה רכיעים ושבעה חללים ביניהם זה 14. והארץ 15. 15 פעמים תק. תקטו. תקטו. יופי. עכשיו, מה זה אומר? שבתפילה שלו הוא הגיע עד לרקיע השביעי שהוא נקרא ערבות. ערבות. עכשיו אם הוא עובר אותו, תפילה מתקבלת. משה רבנו הבין את זה ברעש הוא סמוך כבר למדרגה הזו, בפחד שהשם לא ייתן לו להתפלל עוד. לכן בא התחנן אל השם בעת ההיא. זאת אומרת בעת שהיה לו כבר בהתחנן, הוא כבר עבר טקטו והוא התחנן, מה התחנן? לאמור, עוד אחת, עוד תפילה אחת רק לאמור, תן לי רשות רק לאמור, עוד אחת ואני עובר וזהו, מתקבל את התפילה. מה אמר לו השם? רב לך. ‫איי, איי, איי, איי... יש פה... ואתחנן אל השם בעת ההיא לאמור התפלל משה רבנו תקטו תפילות כמניין ואתחנן אומר משה רבנו לקדוש ברוך הוא אם אתה אם אין אתה מכניסני לארץ ישראל הניחני כחיות השדה שהן אוכלות עשבים ושותות מים ורועות את העולם כך תהיה נפשי כאחת מהן אמר לו הקדוש ברוך הוא רב לך אמר לפניו ריבונו של עולם אם לאו הניחני בעולם הזה כעוף זה שהוא פורע בכל ארבע רוחות העולם מופלאים דברי חכמים אלה? מה תועלת למשה רבנו שיכנס לארץ ישראל כחיה אוכלת עשב או עוף פורח באוויר? הנביא אומר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שאדם מתבונן בבריאה וכשהוא משיג בכוח החוכמה תמונה בה מיד הוא מכיר שיש מנהיג לבירה ומתחיל לבירה וכותב הרמב״ם בהלקות יסודי התורה ב' ב' ואיך היא הדרך לאהבתו וליראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים אתה רואה את כל הבריאה כולל הכולל הגלגלים כולל הכוכבים כולל הכול ויראה מעין חוכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבע ומפאר ומתעוות אהבה גדולה לדע השם הגדול וכשמחשב בדברים האלה עצמן מיד הוא נרתע לאחורה ויפחד ויודע שהוא ברייה קטנה ושפלה אפלה. עומדת בדעה קלה ומועטה לפני תמים דעות. אין הכוונה של הרמב״ם שצריך להסתכל על כל הבריאה כולה. מספיק להסתכל בכנף של עוף. והוא ממריא. מה? איך זה בנוי? איך זה עשוי? איך זה זה? וואי וואי וואי וואי. אז רואים חוכמה שאין לה ערך ולא קץ ובאים לידי אהבה ויראה. משה רבנו עליו השלום מענב מכל אדם לא חשב על עניינו הפרטי, הוא לא פחד למות, הוא לא חשב על עניינו הפרטי. הרי ברגע שהוא יוצא מפה, איפה הוא יושב ליד הקדוש ברוך הוא לימינו? המקום הכי טוב בעולם. אז מה יש לך לשאר פה? מה יש לך לשאר? עוד מעט הוסקלוני, בלאגני, מחלוקות. מה, מי צריך את זה? חלאס, די, מספיק, עשיתי מזון, שלום, ביי, הולך לנוח עכשיו. לא, הוא לא מסתכל על עניינו הפרטי. הוא כל-כולו כלי שרת לגילוי כבוד השם. כל העבודה והרצון שלו להרבות כבוד שמיים. וגם התחינות להיכנס לארץ ישראל נבעו מהרצון שלו להרבות כבוד שמיים. וכשהוא ראה שנחרץ העונש והוא לא ייכנס ולא יוכל להרבות כבוד שמיים כאדם, אז הוא התחנן לזכות שיתגלה כבוד שמיים על ידו כחיה אוכלת עשר או כעוף פורח. כי גם בהם תמונה חוכמה עד אין קץ. וזה יכול להביא מתבונן, להכיר את הקדוש ברוך הוא, לראות אותו ולאהוב אותו. זאת אומרת, כל כך שאף משה רבנו והתאהבה לרומם ולגלות כבוד שמיים שהיה נוח לו לחיות כחיה או כעוף כדי להרבות כבוד שמיים בעולם. זה אומר הרב שך, זכר צדיק וברכה. והעולם מקשים זה הרב סורוצקין באוזניים לתורה. הוא אומר, מדוע לא התפלל משה רבנו על אהרון אחיו שייכנס לארץ? כאשר ציווה השם יתברך, קח את אהרון ואת אלעזר בנו, והפשט את אהרון ואת בגדיו וילבשתם את אלעזר בנו, ואהרון יאסף ומת שם, ידע משה שאין מקום להתפלל. למה? כי הגיע זמנו של אלעזר להיות כהן גדול, ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימה. אבל כשציווה הקדושת משה עליה אל הר העברים, זה היה לפני שמונה יהושע לתפקיד, אז עוד לא היה אין מלכות נוגעת בחברתה. זאת אומרת, יש עוד פרק זמן שהוא יכול עדיין לבקש לעבור ולהיכנס לארץ. רק כשנאמר לו, וציו את יהושע, ידע שהגיע זמנו להנהיג את כלל ישראל, וחדל מתפילתו. הרמב״ם, בלקות יסודי התורה, פרק י' הלכה ד', כותב שאם מתנבא הנביא על פורענות שתבוא ולא נתקיימו הדברים, זה לא מכחיש את הנבואה שלו שהוא נביא. זה לא מכחיש. כי הקדוש ברוך הוא ערך אפיים, וניחם על הרעה. אבל אם מתנבא נביא אמת, נבואה לטובה, היא אינה חוזרת לעולם. אז זאת אומרת, בנבואה רעה השם יכול לחזור בו, כי אם עשו תשובה, זו המטרה, אז הוא חוזר בו, זה מותנה. אבל אם הוא הבטיח טובה, לעולם הוא מקיים. למעט מקרה אחד ש... כאשר נגזרה על משה רבנו הגזירה שהוא לא ייכנס לארץ, הוא נשא תפילות רבות לשם יתברך, שיינחם על הרעה. למה? כי נבואה לרעה יכולה להתבטל. מה אמר לו הקדוש ברוך הוא? אל תוסף דבר אליי. למה? וצב את יהושע וחזקהו ואמצהו. הגיע הזמן שיהושע ינהיג, וגזירה זו על מנהיגותו של יהושע לטובה היא. אני לא יכול לחזור מגזירה לטובה. אני גזרתי ש... יהושע יהיה המנהיג, זה נקרא גזירה לטובה. אם היה רק גזירה לרעה, שאתה לא תיכנס, ולא הייתי אומר גזירה שיהושע יקבל את התפקיד, עוד היה מה לדבר. אבל אחרי שכבר אמרתי שיהושע מקבל את התפקיד, זו גזירה, זו נבואה בטובה, ומטובה אני לא חוזר. אז לכן אני לא יכול לשמוע על מה שאתה אומר, ולבטל את הגזירה. זה אומר מרן הגריז. ועכשיו למה שאנחנו דיברנו איתכם, תשמעו. אעבר הנא, הגאון מווילנה, מבאר את המקרא על פי הזוהר הקדוש. קבלה הייתה למשה. כל תפילה שיאמר בה פעמיים נא, תתקבל. לכן אצל מעשה מרים אמר, אל נא ופנא לה. ונתקבלה התפילה. כשרצה להיכנס לארץ, החל לומר אעבר הנא, ורצה להגיד עוד נא. אעבר הנא. הפסיק אותו הקדוש ברוך הוא ואמר לו אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה, אל תזכיר עוד פעם נא. ועדיין יש להבין. מפני מה הוא צריך למנוע ממנו לשים את התפילה? אם הקדוש ברוך הוא רוצה לענות לו, אז גם בפעם אחת שהוא אומר נא, מספיק, הוא יענה לו. ואם לא רוצה לענות לו, מה יועל שהוא יגיד פעמיים נא? אלא שגם בעניין התפילות יש חוק מוטבע בטבע העולם. וכך קבע הקדוש ברוך הוא בעולמו. שתפילת אין נשמעת ובכוחה לקרוע גזרות בהנהגת הבריאה. לפיכך כיוון שלא רצה הקדוש ברוך הוא לשנות את הטבע של התפילה שאם אומרים פעמיים נא, היא נשמעת, אז לא הניח לא לסיים אותה. עכשיו תבינו איך עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו ביר נא נא. איך זה עובד? אה? אנשים ניצלים, יולדים, נרפאים, נושעים. תודה רבה. הוסיפו נא נא, ותראו, כתוב מפורש, זה טבע, חוק, חוק בתפילה. השם אומר, אני לא משנה את הטבע, שקט, לא להגיד עוד נא. אל תוסף, די. מספיק, אמרת עברה נא, שקט, שקט, שקט. טוב, עוד משהו מתוק ככה שיהיה לכם לדרך. דרך חיי אדם זה בדרך כלל כמה? שבעים שנה. אם יש נותנו בהם, שבעים שנה. משה רבנו חי כמה? מאה עשרים שנה. אז הוא עבר את השבעים שנה בחמישים שנה. כיוון שהוא עבר בחמישים שנה, אמר, אעברה עוד שנה אחת. עוד שנה אחת. אעברה נא. מה זה נא? נא זה חמישים ואחת. אז הוא אומר, אני מבקש רק עוד שנה לחיות ואראה את הארץ. זהו, אחרי זה אתה יכול לקחת אותי. אעברה נא. אמר לו הקדוש ברוך הוא רב לך, לך זה חמישים. רב לך, קיבלת חמישים יותר משבעים. זהו. לא תעבור יותר מזה. סגר לו את החשבון ואמר לו, נגמר. אל תוסף דבר אליי או עוד דבר. איזה דברים, איזה דברים. הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אל קדוש כשר. הכל ידוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו. אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו. אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הרי אני מכוון כאילו של הכבים דאורייתא בשמחה דאורייתא לעשות נאה תרומה לקדוש ברוך הוא, לעשות נאה תרומה קדוש שיהיו שפתותיו דבות בקבר רבי יחנן.