פרפראות וחידושים לפרשת עקב חלק ד' תשפ"ו

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום יוסף בן גנט יזכה לבריאות הנפש והגוף ולכל הישועות

מהרה אמן

לעילוי נשמט

סגלית סגולה בת שרה ושאול יום פקידתה יודחת באב

שעם ישראל יחזרו בתשובה שלמה ומשיח צדקנו יגיע

ועם ישראל יזכו לרעות ישועות בריאות ושמחה

וילכו בדרך הישרה אמן

יקטרינה בת לובה

תזכה לרפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה אמן

אמן

פרפרות וחידושים לפרשת עקב

חלק ד'

שנת תשפוג

המסות הגדולות

אשר ראו עיניך והאותות והמופתים

כותב רשי

אלו המכות והאותות

שעשה במצרים

מסביר המדרש

המסות

שהיו ממיסות את הגוף של המצרים האותות

שהיו שמות המכות נרשמות בגופן של מצרים

הייתה מכת דם,

דם כתוב על הגוף של המצרים,

מכת צפרדע,

צפרדע על כל המצרים,

נכתב עליהם כמו על הבהמות

הקדוש ברוך הוא מטביע עליהם הטבעה,

זה האותות.

באור משה פירש בדרך רמז

המילה אשר

לגימטרייה דצח עדש באחאב.

עשר המכות שהביא הקדוש ברוך הוא על מצרים אשר ראו עיניך.

אז זאת אומרת, הוא רואה את המכות

כתוב דם, דם צודק, דם זה.

הקדוש ברוך הוא קעקע אותם

בקעקועים.

ויענך

וירעיבך

ויאכילך את המן.

אם הוא יאכיל אותם את המן,

איך כתוב? ויענך וירעיבך ויאכילך.

את המן.

אמר רבי רפאל זילבר, זכר צדיק ברכה, בית דין פריימן,

בדרך צחות הוא שמע לבאר.

הפסוק מדבר על אלה שמתקראים צדיקים,

אבל אין תוכם כברם.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה לצדיקים, ירד המן

בפתח האוהל.

בלרשעים,

המן נפל רחוק מפתח ביתם.

אז כל המתחזים לצדיקים פותחים את הדלת,

אין מן.

מה הם צריכים לחכות?

עד שכולם יאספו את המן, שאף אחד לא יהיה בחוץ, שיראו שהם הולכים רחוק להביא את המן.

ובינתיים הם מתענים ורעבים,

ורק אחר כך הם יאכיל את המן.

אז לכן כתוב, ויענך וירעיבך כנגד המתחזים לצדיקים.

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם.

ומקלוס תרגם,

הרי לא על לחמה בלחודו היא מתקיים אנשה.

הרי על כל אפקות ממרד השם

חיה אנשה.

אז רואים פה שינוי.

כתוב כי לא על הלחם לבדו יחיה,

כי על כל מוצא פי ה' יחיה.

אז לכאורה התרגום צריך להיות שווה, יחיה יחיה.

אז פעם אחת הוא אומר יתקיים,

ופעם אחת הוא אומר חיה,

חיה אדם.

למה יש שינוי? למה כאילו על הלחם לבדו יחיה האדם, הוא אומר יתקיים.

למה?

הוא אומר,

כשמדברים על הלחם,

הלחם הוא לא חיותו של האדם. אפשר לחיות גם בלי לחם.

אפשר לחיות על פירות, על דברים אחרים.

אפשר לחיות.

אבל זה איך יתמצא בשביל להחיותו.

לכן אומר מתקיים אנשה.

אפשר להתקיים עם זה.

אבל זה לא שכל החיים שלו תלויים בזה אם הוא לא יאכל לחם הוא ימות.

אבל הספר של הפסוק הוא עוסק בדבר השם כי על כל מוצא פי ה'

או-הו-הו-הו-הו-הו-הו.

מה זה מוצא פי ה'? זו תורה קדושה.

אתה לא קדושה זה מוצא פי.

כאן כבר לא מדובר באיך תמצא לחיות, פה מדובר שרק עם זה חי האדם, כי הם חיינו באורך ימינו.

אז לכן השוני בתרגום,

איפה שזה לא מחייה ממש,

אלא זה מקיים את האדם,

אז הלשון יחיה זה קיום,

לא תלוי החיים בזה.

אבל במוצא פי השם, דבר השם,

זה כבר נוגע לחיים, חיותו של האדם.

זה משולחנו של רבי אליהו ברוך.

ומובא בכתבי הארי הקדוש,

לכל אדם יש קצבה מן השמיים כמה מילים הוא יכול להגיד כל ימי חייו.

אם הוא גמר את המכסה,

הוא גם סיים את התפקיד בעולם.

אבל כל זה מדובר אם הוא מדבר דברי חולין.

אבל בדברי תורה, אדרבה,

מוסיפים לו שנות חיים.

כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים.

וזה מרומז בפסוק

נפשי יצאה ודברו.

כל פעם שאתה מדבר, חלק נפש שלך, חלק מהנשמה יוצא החוצה ונפרד ממך, עד שאתה מסיים, הופ, החלק האחרון,

ולהתראות.

אז זאת אומרת,

כי לא על הלחם.

על פי זה אפשר לפרש את הפסוק.

למען הודיעך,

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי השם יחיה האדם.

זאת אומרת,

מוצא פי.

מה שאתה מוציא מהפה שלך בדברי החולין, אתה מוציא,

על פי זה אתה חי.

אבל השם,

אם זה מוצא פי השם, אתה מוציא בפה שלך את השם, את דברי התורה של השם,

אז זה אתה תחיה לעולם.

ויחיה האדם, יאריך ימים וחי בהם, וחי בהם, וחי בהם.

עכשיו תשמעו מה אומר אונקלוס,

כי כאשר יייסר איש את בנו,

מי שיודע את התרג'ו מקבל 200 שקל.

תרגם אונקלוס,

כמא די מאלף גברה יתברה.

מייסר זה מאלף.

חינוך,

חינוך, ייסורים זה חינוך.

אבא שמייסר את בנו בדברים,

ואם זה לא עוזר גם עם הסמיל,

זה נקרא חינוך.

כאשר ייסר איש את בנו, מאלף את ברא.

אז אין לו לא לפחד, לא לפחד. כי תקנו בשבט לא ימות, אומר שלמה אומרים לו. הוא מנוסה, הוא קיבל הרבה מכות.

אמא שלו הרביצה לו הרבה.

יצא החכם מכל אדם.

טוב, עכשיו אנחנו מגיעים לפסוק.

ארץ חיטה ושעורה וגפן וטעינה ורימון, ארץ זית שמן ודבש.

חכמים שואלים,

למה נכפל ארץ פעמיים בפסוק?

ארץ, חיטה ושערו וגפן תימן, ארץ

זית שמן ודבש.

זית שמן ודבש מתייחדים עם ארץ בנפרד, בפני עצמם.

למה?

כי בניגוד לחמישה הראשונים,

חיטה ושעורה וגפן וטעינה ורימון,

אלה היו במצרים,

אבל זית שמן ודבש לא היה במצרים.

זה היה רק בארץ.

כששיגר יעקב את בניו עם מתנות,

נאמר מעט דבש.

ובפרשת חוקת,

כאשר מתאוננים ישראל,

נאמר אשר הוצאתנו מארץ מצרים לא מקום זרע וטעינה וגפן ורימון.

אתה הוצאת אותנו למקום שאין שם את הדברים האלה שהיו במצרים,

והם לא מזכירים זית שמן ודבש, כי במצרים לא היה.

אבל יעקב היה בארץ כנען, הוא שלח מעט דבש,

כי בארץ ישראל יש.

לכן מופרד.

ארץ וארץ.

רק בארץ ישראל את שבעת המינים,

שם היה רק חמישה מינים,

וכן הלאה. זה אומר על משך חוכמה, לכן נחלק הפסוק

ארץ וארץ.

החתם סופר אומר,

ארץ זית שמן ודבש.

היינו תמרים.

דבש זה לא דבש דבורים זה דבש שיוצא מהתמרים

והפסיק ארץ בין הקודמים לשני אלה

זה שמן

הזית מוציא שמן

ודבש זה דבש תמרים

אומר החתם סופר הפסיק ארץ, הכניס את המילה ארץ

לפני שני אלה.

אז הוא אומר נראה לי

שהוא רומס פה על כיבוש הארץ שיהיה פעמיים.

רומס פה איך יכבשו את הארץ פעמיים.

פעם ראשונה מאיפה הם נכנסו?

מעיר התמרים יריחו.

ומשם הייתה תחילת הכיבוש.

תמרים זה דבש,

אז הוא רומז

על הדבש.

לעתיד לבוא,

עכשיו,

לעתיד לבוא,

במהרה בימינו, אמן, אמן, כתוב ועמדו רגליו על הר הזיתים.

הכיבוש יהיה דרך הר הזיתים.

ולכן הקדים את הזית לדבש.

אמנם הכיבוש הראשון היה קודם דרך הדבש, עיר התמרים.

בכיבוש האחרון היה על ידי הזיתים, ועמדו רגליו על הר הזיתים.

אז למה הוא מקדים?

בגלל שהחשיבות של הכיבוש לעתיד לבוא,

זה חשוב הרבה יותר מהכיבוש הראשון שהיה.

אבל בזמן,

קדם כיבוש הדבש לכיבוש הזית.

אבל הפסוק מקדים דווקא את הזית,

שעמדו רגליו על הר הזיתים, זה יהיה.

עכשיו, לכן, החשיב אותו וקדם אותו. אז רואה, אומר החתן צופר,

אני רואה שיש פה רמז

לכיבושים של ארץ ישראל.

הארץ הזאת נקנית דרך הדבש ודרך הזיתים.

איזה יופי של דבר.

אה?

ארץ חיטה וכו'.

הגמרא בברכות מ״א מביאה בדין קדימה בפירות שבעת המינים שכל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה.

שולחן ערוך,

סימן רש י״א.

כתוב, כל הקודם בפסוק ארץ חיטה ושעורה הוא קודם לברכה.

אין מונ...

מנחים לפניך כל שמעת המינים,

מה שקודם בפסוק

אתה מקדים לברך עליו.

וארץ בתרא יש עוד ארץ השני, האחרון.

זה מפסיק העניין.

וכל הסמוך לו חשוב מהמאוחר ממנו לארץ קמה.

זאת אומרת,

בארץ השני כתוב ארץ זית שמן, זה זיתים.

כל הסמוך לו לארץ השנייה הוא קודם למאוחר בארץ הראשונה.

אז הלקח

תמרים קודמים לענבים.

למה?

משום שזה שני לארץ בתרא וזה שלישי לארץ קמה.

מה כתוב? ארץ, חיטה

ושעורה וגפן.

אז גפן זה שלישי.

אבל אנחנו רואים ארץ זית שמן ודבש.

אז התמרים קודמים לגפן.

קודמים לגפן. למה?

כי הם שניים לארץ האחרונה בעוד שהגפן היא שלישית לארץ ראשונה.

אז לפי זה הזית קודם לכל פרי העץ משבעת המינים.

כי הוא הראשון

לארץ בתרא, לארץ האחרונה.

ותמר הוא השני לארץ בתרא.

בא גפן

הוא השלישי לארץ קמה.

בתנא רביעית לארץ קמה.

והרימון חמישי לארץ קמה.

ויש בזה רמז.

מי יודע את הרמז?

אה?

יש רמז לפי גרעינים.

זית,

יש לו גרעין אחד.

תמר יש לו גרעין מחולק לשניים.

אחר כך יש לנו...

מה יש לנו? גפן.

נכון?

אחר כך גפן.

בגפן יש כמה גרעינים, נכון?

אתה מגדל אצלך כמה גרעינים.

בתאנה יש לה הרבה גרעינים בפנים, והרימון כולו גרעינים.

אז לפי הגרעינים אתה כבר יכול לדעת גם מי קודם למי.

זה רמז.

אז הסדר הוא גרעין שלם.

הם גרעין סדוק, גרעינים, הרבה גרעינים, כולו גרעינים.

כן, ותדעו לכם שיש גרעין לאיראנים.

זה לא גרעינים, זה גרעין

מצפון קוריאה.

הכל מוכן.

הלאה, מהרשע אומר ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה וכו'. חמישה דברים משיבים את הלימוד.

ברגיל בשמן זית.

אמר רמי יוחנן, כשם שהזית משכח לימוד של 70 שנה, אם אוכלים זיתים ככה, כמו שהם,

ככה השמן של הזית משים לימוד של 70 שנה.

מדוע בכל המינים נכתבו הפירות עצמם?

שואל המהרשע.

חיטה זה המין עצמו, שעורה,

גפן,

גפן, תאנה רימון. ובזית כותבים מה יוצא ממנו.

זה שמן.

למה לא אמרו רק זית?

כיוון שהזית אין בו שבח של ארץ ישראל,

כי הוא משכח את הלימוד.

אבל השמן היוצא ממנו הוא משובח,

כי זה מחזיר לימוד של 70 שנה.

אז לכן נאמר כך.

זה אומר המהרשע.

על זה מוסיף ומקשה רבי בצלאל רנצ'בורג.

מה נענה אז על הדבש?

הדבש גם כן לא כתוב תמרים.

כתוב ישר מה יוצא מהם.

אז הוא מקשה והוא מיישב.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, אכל תמרים על יורה.

אדם שאכל תמרים לא יכול לפסוק הלכות, להורות הוראות.

למה? לפי שמשקרין

ומטרדין את האדם.

התמרים של פעם שהיו פה בארץ ישראל, מי ששותה את הדבש שלהם נהיה שיכור.

משקרין.

ומצינו במסכת תענית ט' שעולה

קרא לצינא דתמרה,

צינא דסקינא,

כי התמרים מזיקים לבריאות האדם.

גם הרמב״ם בלכוד דעות שמונה את התמרים, הוא לא שם אותם בדרגה הראשונה.

אם כן אפשר לומר כדברי המהרשעה,

שמטעם זה לא הוזכרו התמרים עצמם.

למה? כיוון שיש בהם חסרון,

שאתה לא יכול להורות אחרי שאתה אוכל מהם.

רק הדבש היוצא מהם הוא השבח של ארץ ישראל כמו השמן שיוצא מהזית.

אבל יש קושייה על זה.

יש להעיר מהגמרא ביום עין ו, האומרת האוכל דבלה כעילית

ושתה דבש

או חלב ונכנס למקדש לוקה.

כיוון שהדבש משקר,

גם הדבש משקר.

אם כן הדבש הוא כמו התמרים עצמם וזה לא שבע.

אז מה נעשה?

תחפשו עכשיו פירוש, ישדר לכם את זה לפי זה.

דרימון,

הפסוק בשיר השירים, כפה לך רימון רקתך.

אומרים חכמים בברכות נ' זן.

אפילו רקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון.

הגאון רבי דוד פוברסקי,

תמה.

אם אתה אומר שהם מלאים מצוות כרימון,

איך קוראים להם רקנים?

יש דבר כזה שהוא ריק מלא?

ריק מלא?

יש.

מלא ריקנות.

והסביר שוודאי שהם מלאים ממש,

אבל בכל זאת הם מקראים ריקנים.

וזה אפשר להבין על ידי החילוק שיש ברימון לשאר הפירות.

בפירות, נגיד, יש פלחים, כן?

כמו הקלמנטינות שהבאת לי,

העשו משהו.

והפלחים מחוברים ביחד.

פלחים בתפוז, הכל מחובר ביחד.

דבוקים ומחוברים ונראים כמו פרי אחד.

אבל הרימון לא ככה.

כל אחד בנפרד.

כל אחד בנפרד. לא מחוברים. יש הפסק ביניהם.

וזה במצוות.

התפקיד שלנו לא לקיים תרי״ג מצוות,

אלא לעשות את רצון השם.

לא המטרה.

לא המטרה לעשות תרי״ג מצוות.

אלא המטרה לעשות את רצון השם. איך עושים את רצון השם? מקיימים תרי״ג מצוות.

אבל המטרה לקיים את רצון השם.

המטרה היא, ועל ידי התרי״ג מצוות אנחנו

עכשיו אדם פוגש חבר שהוא משרת בבית המלך, שואל אותו, מה אתה עושה שם?

אומר לו, אני משרת.

הוא לא אומר לו, תשמע, אני קם בבוקר,

אני מנקה, אני מסדר, אני מכין, אני זה, אני עושה, אני עוזב, לא אומר, אני משרת כללי, הוא אומר.

ומה זה התפקיד משרת?

אז הוא יפרוט לו את מה שהוא עושה.

אז גם אדם, אם הוא עושה את המצוות, זה לא,

אני מניח תפילין, אני זה, אני זה,

לא צריך לפרט.

אני עובד את השם, אני עבד השם, אני משרת, אני עושה את רצון השם.

איך אתה עושה? אה, אני קם בבוקר, מודה אני, אני זה, זה, זה,

אבל המטרה זה לעשות רצון השם.

אז אם בן אדם,

הוא מקיים מצוות כרימון.

אבל אין חיבור.

אלא כל מצווה זה בפני עצמה, אין בה עניין של רצון השם. אין מכנה משותף שקושר ומחבר כמו הפלחים בקלמנטינה ובתפוז.

אלא זה כל אחד בנפרד.

עכשיו צריך לעשות זה, אחר כך ככה, אחר כך ככה.

לא רואים פה עבודת השם.

עבודת השם, שזה הכל מאוגד יחדיו ולא נפרד.

אלא רצון השם, הוא כרוך, הוא מדבק את הכל.

הכל זה סביב עבודת השם.

לכן יכול להיות שאדם יהיה מלא במצוות והוא ריק.

למה? כי הוא לא עובד את השם. אין לו את עבודת השם לחבר את הכל בחיבור אחד.

זה לא, עכשיו מנחה, מנחה.

עכשיו מאירי, מאירי.

עכשיו זה כאילו,

יש כל מיני רימונים כאלה פה, זה הכל צריך להיות מסכת אחת, עבודה אחת שלהם.

טוב, עכשיו כמה בשורות טובות.

ואכלת ושבעת ובירכת את אדוני אלוהיך, כותב החינוך במצוות ת״ל.

כך מקובל אני מרבותיי,

שכל הזעיר בברכת המזון,

מזונותיו מצויים לו בכבוד כל ימיו.

הוא מביא אותו, המשנה ברורה, בסימן קפה.

וכתב עוד פעם משנה ברורה שם,

והמדקדק,

היזהר לברך לכתחילה מתוך הספר ולא בעל פה.

לא לקרוא ברכת המזון מהראש,

שיהיה לפניך.

וכמו שאנחנו עשינו, ברכת המזון עם הכוונות,

ולאט לאט,

ולהבין מה אתה אומר.

אם אתה עושה ככה מובטח לו מזונות גם אם הוא לא עובד

מובטח לו

בספר עמוד אש מתולדות המהריל דיסקין

בעמוד קסאם מסופר מעשה באישה

שהופיעה בפני רבנו

והביעה צער שהיא משקלת בניה בקטנותם רחמנה לצלן

ביקשה ברכה

יעץ לה

שמעתה תברך ברכת המזון מתוך סידור

צייתה לו ונפקדה בזרע חי וקיים

כי אין זה

מעשה באישה לא ילדה מספר שנים אחר הנישואין

באה לפני הגאון הרב שך

ביקשה ברכה

אמר לה קבלי לברך ברכת המזון מתוך סידור וייטב לך

קיבלה על עצמה

התחילה מברכת מתוך סידור

אחרי שנה נפקדה בזרע של קיימא

אחר כך נודע לרב שך המעשה שאמרנו עם המהריל דיסקין

ושמח שכיוון לדעתו של גדול

עכשיו אפשר בדרך דרוש

לפרש פסוק במשלי

כתוב ברכת אדוני היא תעשיר

ולא יוסיף עצב עימה

ברכת אדוני היא תעשיר

ולא יוסיף עצב עימה

אחידה הקדוש אומר ברכת השם

ברכת המזון מן התורה

זה ברכת השם

הברכה היחידה שמן התורה זה ברכת המזון זה ברכת השם

ברכת השם אם אתה מברך

מתוך סידור כמו שאמרנו, ייטע עשיר

אומר שלמה המלך ייטע עשיר ולא רק זה

גם לא יוסיף עצב עימה

כתוב בעצב תלדי בנים,

אז לא יהיה לו עצב, יהיה לו בנים ובלי עצב.

אז הנה רואים פה,

הכל מרומז בדיוק בפסוק,

כל מה שראינו פה שחכמים אמרו ככה וככה.

עוד שתי דוגמאות.

בספר החינוך כותב קבלה בידינו שמי שמברך את ברכת המזון בכוונת הלב בטוח שלא יחסר לחמו משולחנו כל ימי חייו.

אז בספר ברכת יצחק הוא אומר זה רמוז בפסוק שלנו,

ואכלת ושבעת.

בזכות מה?

וברכת את אדוני אלוהיך.

אם אתה מברך את השם

כמו שצריך ברכת המזון, אז ואכלת ושבעת תמיד.

מתי ואכלת ושבעת?

כשברכת.

הבארת אל,

מוסי בסימן קפה,

מצאתי למה אין אות פי סופית בברכת המזון.

מי שמברך ברכת המזון בכוונה לא שולט בו אף ולא קצף.

מי אומר?

מי אמר?

מה?

הבארת אל.

אז לא יהיה עליו לא קצף ולא אף,

לכן אין פי סופית.

יהודי אחד קרא את זה,

בא לילדים, אמר להם, ילדים,

מי שימצא לי פי סופית

בברכת המזון,

אני נותן לו סכום כסף גדול.

הם מצאו או לא מצאו?

מצאו.

מצאו או לא מצאו?

מה כן? מה כן?

איפה מצאו?

מה?

מה אתה אומר?

לא, זה גוף, מה אתה מדבר? גוף.

זה לא ברכת המזון.

ילד אחד הצביע, אמר לו, אני מצאתי.

ועל הניסים אומרים, טף בנשים.

תביא את הכסף.

הכל יאדוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו,

אין קדוש כשם.

הכל יאדוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו,

הכל יאמרו, אין קדוש כשם.

הכל יאדוך והכל ישבחוך והכל יאמרו,

אין קדוש כשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כאשר

הרי אני מכוון כאמצעת חכמים דאורייתא

בשמחה דאורייתא גומל נפשו ישחס את דאורייתא

כבד את אביך ואת אימך דאורייתא

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא, לעשות נחת רוח

לתנא הקדוש שיהיו שפתותיו דוברות בקבר