הלכות יום טוב: גדרי מכשירי אוכל נפש בהגעלה וליבון, פתיחת קופסאות שימורים ופקקים, ומשנתו של הרמח"ל ביום פטירתו

 - - - לא מוגה! - - -

  אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ובצע כח דרשו הוא ולא מכשיריו מכשירי אוכל נפש אסור לעשותם ביום טוב ולכן אסור לך תחילה לעשות הגעלה לכלי טריף יכולת אתמול בערב יום טוב לעשות את ההגעלה, לתקן את הכלי הסיר, הקדרה, זה נקרא מכשירי אוכל נפש כך גם כלי שצריך ליבון קנית כלי מהגוי, צריך ללבן אותו, אסור לך ללבן אותו ביום טוב אלא שהפוסקים מחלקים לנו בין כלי טרף לבין כלי כשר אלא שאני רוצה לעבור מהמצב הקודם שהיה בשרי לעשותו חלבי או פרווה היסוד לחילוקים האלה הוא מהגמרה במסכת עבודה זרה דף עו שם הגמרה עוסקת בשיפוד שצליתי לבו בשר קודשים בשר הקודשים הוא מוגבל בזמן שני ימים ולילה אחד מותר לך לאכול אחרי שני ימים ולילה אחד אסור לך לאכול מבשר הקודשים את הבשר אכלנו, אבל בתוך השיפוד בלו הטעם והיום, לפני שעה, כשהגיע צד הכוכבים, זה נעשה נותר אם כן, אסור לי לצלות באותו שיפוד בשעה שתבוא לצלות בשר אחר הטעם שבלוע בתוכו הנותר, נותר יש בו איסור כרת, הוא ייפלט לבשר החדש, ולכן אסור להשתמש בו איך מכשירים אותו? באיזה צורה כן יהיה מותר להמשיך ולצלות באותו השיפוד? הגמרה אומרת, יעשה לו הגעלה תעשה לו הגעלה, תגעל אותו, ואז הוא יהיה כשר הגמרה למחשן, זה מהמשנה הרי במשנה בעבודה זרה ע' דנת למדנו, אדם שקונה שיפוד מהגוי צריך ללבן אותו, לא מספיק הגעלה, תעשה לו ליבון שיהיה אדום, ניצוצות, ניתזין ממנו, היינו, 800 מעלות, וכן איך אתה אומר לי כאן, מספיק הגעלה של 100 מעלות? הגמרה עונה, שמה בלה איסור, ולכן אני צריך לשרש את האיסור שיהיה ליבון קשה. פה הוא בלע יותר, בשעה שבלע, היה... קודשים, כיוון שהיתר הבלה, ולכן גם בחום של מאה מעלות בהגעלה, גם זה מספיק. אלה דברי הגמרא, תודה. ומשם למדו הפוסקים גם פה לענייננו. יש לי מגש אפייה. במגש הזה היה בורקס בשרי ביום שישי. אני רוצה כעת להכין באותו מגש לעשות בורקס גבינה. האם אני יכול באותו מגש לבוא ולהגעיל, להכשיר את המגש על ידי הגעלה ולהשתמש בו בורקס גבינה או לא? אם נדמה את הדברים, שם בשר הקודשים מתר הבלה, גם פה הבורקס גבינה בין הבשר לבין הגבינה, כל אחד בפני עצמו הוא דבר מותר. מה שהיה ביום שישי, מה שהכנתי בו בשר, זה היה בשר חלק, היה קשר למהדרין, יתרה בלע. אז במעבר, כשאני רוצה לעבור מהבשר לחלב, גם פה יתרה בלע. לא יהיה צורך לבוא ולעשות לו ליבון של 800 מעלות, אלא הגעלה, 100 מעלות. גם זה יכול להיות מספיק. וכן ההפך. אם במגש הזה קודם אפיתי בזה פיצה, בורקס גבינה. וכעת אני רוצה לעבור לבשר, גם פה. תנקה אותו היטב ותאכל מיד לאפוד בו את הבורקס, את הפשטידה הבשרית. גם כאן לא חייב לעשות ליבון קשה, אלא הגעלה יכולה להועיל. דבר שהוא דומה להגעלה, תעשה לו ליבון קל. אתה מלבן אותו ליבון קל, מעל 100 מעלות, קש נשרף עליו מבחוץ. גם זה משמיד את הטעם הבלוע, וכיוון שהיתר הבלע, זה יספיק לנו, ואז תוכל לעבור מהמצב הקודם שהיה חלבי למצב העכשווי, שיהיה בשרי. גם כן הדבר מותר בלכתחילה. אבל, תנאי ראשון לכל זה, הניקיון. אך את הזהב ואת הכסף. מה זה אך? בא למעט שאם יש שם לכלוך וחלודה, לא שווה כלום. אתה לא יכול להגעיל. כך גם פה אצלנו. ולכן, אדם שיש לו תנור חשמלי, אתמול, שלשום, ביום שישי, הוא בישל בתנור החשמלי הזה מאכלי בשר, וכעת הוא רוצה לבשל בזה מאכלי חלב. קודם כל, ייקח סמרטוט לך וינקה. אם הוא לא מנקה, אין על מה לדבר. יש לך ממשות של השומן, של השמנונית, בוודאי. שעל זה לא יועיל, לא ה-24 שעות ולא דבר אחר ולכן אחרי שהוא בא וניקה היטב את המגשים ואת התנור מנקה את התחתית של התנור, התקרה, ארבע הדפנות ואחר כך או יגעיל או ילבן אותם שיהיה החום שם המגשים האלה יתחממו יותר ממאה מעלות ואז זה יהפך להיות פרווה ואז אתה יכול לעבור מבשר לחלב וחיי גוונה יהיה הדבר המותר בלכתחילה זה כלל לגבי כל ימות השנה, לא רק לגבי תנור חשמלי רגיל, גם לגבי תנור מיקרוגן, גם שם אם הוא מצליח לתקן אותו, לנקות אותו, גם שם יהיה המעבר בין זה לזה אותו דבר, תיקח כוס מים, תניח בתוכו אמה שיהיה פגום, תרתיח, המים יתאדו, התנור נעשה פרווה ואז תוכל לעבור מהבישול הקודם, מהבשר לחלב או להפך, אין בעיה בכל זה. כל זה במה דברים אמורים? בבית. בבית אתה יכול לעשות את הדברים האלה, שם האישה דואגת לניקיון ואתה יכול לסמוך עליה. אבל, הוא יבוא איזה בעל מסעדה ויבקש תיתנו לי תעודה של בדץ, אני רוצה שיהיה לי הכשר של בדץ. למה לא? אם הכול בסדר, ניתן לו תעודה, אבל תדרוש ממנו, תגיד לו אנחנו רוצים שיהיה לך תנור אחד ושרי, תנור אחר חלבי או תנור שלישי דגים. הוא שואל אותך, למה אני צריך שלושה תנורים? לך בבית יש שלושה תנורים? אצלך לא, למה אני צריך שלושה? כך הוא יקשה עלינו. אענה לו תשובה פשוטה. אצלי בבית מנקים את התנור הרבה. הניקיון שם הוא ניקיון טוב, ואז כשהתנור נקי ועושים לו את ההסקה, אני מעסיק אותו עשר דקות, רבע שעה, מגיע לחום של יותר מ-100 מעלות ונהיה פרבה. אבל במסעדות בדרך כלל לא מנקים טוב. שם אין תרבות ניקיון. אלה הפועלים שאמורים לנקות, הם מנקים כמו הפנים שלהם. תסתכל מה קורה אחרי הניקיון. תיכנס למסעדות האלה ותראה גועל נפש אחרי, אני לא מדבר לפני, אלא גם אחרי שניקו, זה כמו הפנים שלהם, זה לא נקי. אם נשאר שמנונית בעין, גם אם עברו 24 שעות, גם אם אתה מסיק, בהסקה שהמנונית הזו נמסה, הופך להיות כעדים העדים. האלה של הבשר ייכנסו לתוך הבורקס החלבי ויהיה כאן תערובת של בשר וחלב זהו חכם הרואה את הנולד מי שאחראי מי שבא לתת תעודה הוא צריך להסתכל לדעת מה יהיה להיות אדם חכם אל תהיה תמים הוא מבטיח לך אני אנקה בסדר האם בעל הבית עצמו הוא יושב שם לנקות לא בעל הבית איש עסקים יש לו עסקים אחרים אלא מה? הוא ייתן הוראה את ההוראה הזו שהוא נותן לפועלים אותם שאינם בני ברית אנחנו יודעים איך הם יקיימו, איך הם יבצעו את ההוראה הזו בפועל לא יהיה נקי כך גם בתי מלון, אולם שמחות, מסעדות, צבא, משטרה בכל המקומות האלה יש את הבעיה האמורה מי שהיה בית חולים הדסה יש שם תנור מיקרוגל הרב דאג לכתוב על התנור יהודי דתי, התנור טרף טוב, שני מילים ותדע להיזהר לא לחמם בתוך התנור הזה דברי מאכל מהטעם שאמרנו, אין לזה תקנה אין אפשרות לבוא ולהכשיר דבר כזה כשהוא עדיין לא נקי ולכן אנחנו מחייבים אותם שיביאו עוד תנור בפני עצמו לגבי הדגים אצלנו בבית אחרי שניקיתי היטב, לקחתי סמרטוט, טפטפתי עליו מעט אקונומיקה וניקיתי היטב את התנור אני יכול מייד אחרי זה, אחרי שניקיתי, מייד להכניס את הדגים לא 24 שעות וגם לא צריך ללבן באמצע למה? כי הדגים זה פרווה ולכן אין צורך יותר מזה אבל ניקיון צריך ושם במסעדה אין תרבות ניקיון ולכן אני אצריך אותו שיהיה לו גם עוד תנור מיוחד לצורך הדגים כדי שלא תהיה תערובת של השומן של הבשר עם הדגים תנאי בל יעבור לפני שאתה נותן לו תעודה שיש שם שלושה תנורים אם הוא אומר לא, אני לא מוכן, אל תיתן לו תעודה. בדרך כלל הם מסכימים כי התנורים זה לא על חשבונם הם מקבלים זיכוי מס על התנורים האלה, זו הוצאה מוכרת בדרך כלל הם מסכימים, בלאו הכי הוא צריך לקנות תנורים לחדש מלאי בכל כמה שנים אבל מה אכפת לו? הוא יקנה כעת, הוא מביא את החשבונית, מכניס את זה לרואה חשבון וזה בסדר בדרך כלל הם אומרים כן, אבל אם הוא יתעקש אל תיתן להם את ההודעה לאותם האנשים, כמו שאמרנו כאן אתה יודע מראש שלא יהיה ניקיון ואז יבוא חלילה לידי תערובת. אבל בבית אתה יודע שהאישה ברוך השם, אישה אשת חיים, היא מנקה היטב, שם קיימים ההלכות שאמרנו. לא תמיד, אפילו בבית יכול להיות לפעמים תקלה. יש לפעמים אישה שעובדת. לא מספיק המשכורת של בעלה, בעלה מרוויח מעט, יושב בכולל, אז היא הולכת לעבודה. מתי היא חוזרת? בשעה ארבע-חמש. הילדים מגיעים בשעה אחת בצהריים, באים הביתה, יש להם מפתח. הם רעבים. מה, הם יחכו עד שאמא תבוא בשעה חמש? זה פיקוח נפש, ימותו ברעה אולי. אז מה עושים הילדים? יש להם אומץ, הם לא פחדנים. אחד מהם לוקח כיסא, עולה למעלה, מוציא מהמקפיא נקניק. אחיו אומר לו, נעשה נקניק עם ביצה ביחד, זה טעים. ויש להם תנור מיקרוגל, הם יודעים איך מדליקים את זה. ואז הוא שם בתוך הצלחת את הנקניק והביצה, והם מכניסים לתוך המיקרוגל. לא תמיד הם לוקחים צלחת עמוקה. לפעמים חלק מהביצה נשפך, חלק מהנקניק וכן הלאה. אחרי שהוא גמר, אומרים לו, תראה, אכלת ושבעת, אבל התנור התלכלך. מה עונה לך הילד? הוא אומר, אמא עוד מעט תבוא, אמא תנקה. אמא חדה משלום, אמא תנקה. זהו, זה הסגנון של הילדים. האמא באה, היא עייפה. היא באה מהדרך חם, היא עייפה, אין לה כוח. היא לא הולכת לבדוק אם ניקו את התנור, לא ניקו את התנור. היא שואלת אותם, אכלתם? אומרים לה, כן. אכלנו ביצה עם נקניק, היה טעים מאוד. זהו, היא שמחה שהם, ברוך השם, אכלו ושבעו. היא רואה את השאריות על השולחן, זהו. מספיק לה. לא תמיד היא דואגת לנקות, לפעמים בבית כזה, גם בבית פרטי לא נרשה את המעבר מבשר לחלב וכיוצא בזה, בגלל הבעיות שתיארנו. רק במקום שאתה משוכנע, אתה בטוח שהכול יהיה בסדר, ששם הכול יהיה נקי, אז יש על מה לדבר. כמו שאמרנו, בהיתר הבלה יש לנו את הצד של ההיתר, את הקולות האמורות, שנוכל להנחותם הדרך. בעצם זה בעזרו של אין פערות התנועה הזאת. אם נאמר שבמיקרו-גל הזה יש חתיכת נקניק, בנקניק יש גם שומן, נכון? עכשיו אתה תיקח את קופסה הפלסטיק שיש בה דייסה. תרצה להניח שם. ברגע שזה מתחמם, השומן שנמס עובר דרך קופסת הפלסטיק. הפלסטיק בולע ומפליט ואז יש בזה מצד אחד דייסה. אוכל חלבי, הכנת בשביל התינוק. מצד שני, יש בזה את השומן של הנקניק, ואז יבוא חלילה על ידי איסור. ולכן, לא כדאי, שם לא נתיר להם. באותו בית שהאימא עובדת, תחליטו. או שהמיקרוגל בשרי או חלבי. אין דבר כזה יום ככה ויום ככה. לעולם יהיה רק בשרי. אתה אומר לילדים, אתם באים, תעשו נקניק עם ביצה, תעשו מה שאתם רוצים, זהו. רק בשרי. רוצים חלבי? את החלבי יעשו, יבשלו במקום אחר. כמו שאמרנו לגבי מסעדה, אולם שמחות, שם אתה לא מאמין להם שיהיה נקי. גם פה, במציאות של בית כזה, שהאימא עובדת והילדים הם שמבשלים, הם הטבחים, הם, אתה יודע מראש, מה צפוי. ולכן צריך להפריד, ואין אפשרות לשנות מדי יום ביומו. היום, עבדה עשידה חרדית עשו לנו דבר טוב. יש היום תנורים, יש שם בתנור שני תאים. את התא העליון אתה כותב בשרי, תצבע אותו צבע אדום של הבשר. התא התחתון, אתה עושה בו רק מאכלי חלב, אתה צובע את הידי צבע לבן. ויש על התנור איזה הכשר הבדץ. מה זה הכשר הבדץ? בתנור רגיל יכול להיות שהעדים עולים ויורדים בו. זה לא אטום. אין שם סגירה הרמטית בין התא העליון לתחתון, והעדים של הבשר או החלב עולים ויורדים. אבל כאן לא. באותו התנור שיש עליו את ההכשר הבדץ, יש שם הפרדה, יש שם דופן כפולה. זה סגור הרמטי. העדים של התא העליון, העדים של הבשר, לא יורדים למטה. או הפוך, אתה עושה עכשיו פיצה דייסה בתא התחתון, העדים לא עולים למעלה. זה הטוב. זה כאילו שני תנורים נפרדים, ואז אין לך שום בעיה. הילדים גם יודעים את הדבר הזה. אם הם צריכים לקניק, אז הם עושים למעלה. מי שצריך פיצה, רוצה לחמם את הפיצה, ישים את זה למטה. אלה הדברים הכי טובים. מועיל גם לאשכנזים, גם לספרדים. אליבא דיקוללמא, דבר כזה, הוא פותר לנו את הבעיה ב-100%. אבל, באותו תנור, באותו תא שתבוא ותעשה פעם כך, פעם כך, כאן צריך זהירות. לא תמיד הדבר מועיל, אלא יש לנו את התנאים. תנאי בל יעבור ניקיון, ולא תמיד הניקיון הוא טוב. ולכן אמרנו, חכמים, היזהרו בדבריכם. לא חוכמה להיות אדם טוב עם לב זהב, לכתוב תעודה, לחתום על התעודה, ואחר כך חלילה אנשים נכשלים בתערובת או בשר בחלב או בשר בחלב. בדגים, צריך להיזהר בדברים האלה לעמוד על המשמר כדי שלא תצא תקלה מתחת ידו אתה מדבר איתי? אני לא שמעתי, איך אתה רוצה שאני אענה? נו? שיעשה שאלת רב, יכול להיות שהרב יגיד לו שצריך לזרוק את הכול לאשפה. יפרט לרב בדיוק מתי זה היה, אם זה היה בתוך 24 שעות או אחרי 24 שעות, התנור היה נקי, לא היה נקי, ישאל שאלת חכם ויפרט בדיוק לרב מה היה. ייתכן שכאן הכול ייאסר באכילה ובהנאה, אולי יהיה כאן חלילה ספק דאורייתא, בשר, בהמה וחלב, יכול להיות שהכול ייאסר. לכן, שיפנה לחכם כדי לתאר לו מה הוא עשה, כדי שידע אם בדיעבד אם הכול מותר או שהכול אסור. אני חוזר להלכות יום תום. האדם הזה היה לו תנור בשרי, וכעת הוא רוצה לאפות עוגה חלבית. תגיד, איך אתה מחמם את התנור הזה, את המגשים האלה? זה מכשירי אוכל נפש. להדליק את התנור, יש לו עצה פשוטה מאוד. יש לו שעון שקע, השעון מדליק את התנור, השעון מכבה. אבל, שעה שהתנור דולק, אתה לוקח את המגש, ואתה מכניס את המגש הזה לתוך התנור כדי להכשיר אותו לעשות אותו פרווה, כדי להכניס בתוכו עוד מעט את הבצק של עוגת הגבינה. למה לא נקרא את הדבר הזה מכשירי אוכל נפש? ההסבר הוא, אחרי שאתה מחמם היטב את המגש, מיד אתה שם בתוך זה את הבצק החלבי. אתה שם מיד, ואז זה מתחיל להאפות. זה נחשב כאוכל נפש ממש, ולכן בחיי גוונה הדבר מותר. אדם שהמקצוע שלו הוא אופה, הוא יודע את כל סודות המקצוע. אתה רואה, הוא מגיע למאפייה, דבר ראשון, מדליק את התנור. אתה אומר לו, העיסה עדיין לא מוכנה, מה אתה מדליק? לא חבל על החשמל? שם החשמל זה לא 20 וולט או 50 וולט כמו המנורה שלך. שם זה כפול 20, כפול 50. סוחב הרבה חשמל. למה אתה עושה כך? אז הוא עונה לך, הוא מסביר לך יפה מאוד. הוא אומר, תראה, אם הכול יהיה ריק, הכול יהיה קר, אני אבוא ואניח בתוך המגשים הקרים את הבצק, הכול ילך לאיבוד. למה? החום עולה למעלה. כשאני אדליק את התנור, החום למעלה יתחיל לאפות מיד את הבצק. כעליון, כמעט נשרף ואילו למטה בתחתית, בגלל שהמגש קר, עדיין למטה זה בצק, אי אפשר לאפות כך. לכן מה הוא עושה? הוא מחמם את זה טוב, גם התחתית של המגש חם מאוד, כשהוא בא להניח את הבצק של הגבילה, החום בא למעלה ומלמטה בצורה שווה, הכל שווה ממילא ייעפה היטב. היום יש את התנורי טורבו, זה הרעיון באותם התנורים, כדי שהכול ייעפה בצורה שווה ולכן אין לנו שום בעיה בדברים האלה. כאן זה נחשב, ההסקה הזו שאני מסיק מכשיר את המגש, זה נחשב כאוכל נפש, כי על ידי זה הצלחתי לאפוד את החלות או את העוגות, אפיתי אותן בצורה נכונה. נכון שדרך אגב גם הכשרתי את זה, מבשר זה נעשה פרווה, ואף על פי כן הדבר מותר בלכתחילה, אין בעיה. לכן גם להפך, אם היה חלבי, אתה רוצה לשנות אותו לבשרי, גם שם יחול אותו כלל ואותו דין בדרך הזו, בשיטה שעברנו, כך שאין כאן הוא לא עובר על מה שנאמר הוא ולא מכשיריו, אלא בחיי גוונה הדבר מותר. הרמב״ם הוסיף עוד נקודה, עוד דבר שנוגעת לאחינו בני ישראל האשכנזים. מרן בסימן ע״ו באירועי דעה, מרן כתב אדם שרוצה לבוא ולצלות. מרן כתב לנו שמה חמישה קולות בדיני צליה. הכוח של האש גדול, עצום ורב, הוא מוציא את כל הדם. אבל הרמב״ם הגביל אותנו שם כשאדם בא לצלות, שם יש חמישה סייגים, חמישה הגבלות בצליה. היום מה שנפוץ לנו מאוד, אתה קונה עוף בהכשר הבדץ, זה עבר כבר מליחה. אתה קונה בשר חלה קפוא, זה עבר מליחה. ולכן אין שמה שאלה של דם בשעת הצליה. ועל זה אין מחלוקת, אין שום שאלה. מרן, הרמב״ם, כולם אומרים, תעשה מה שאתה רוצה. אבל הבעיה מתחילה, קניתי בשר טרי. הבשר הזה ישר הגיע מבית המטבחיים, הקצה אומר לך, עדיין לא הספקתי להכשיר את זה. אתה אומר לו, אין בעיה, אני אטפל בזה. אתה רוצה לעשות עכשיו על האש. הרמב״ם אומר, צריך לדרוש מהאדם הזה שבא לצלות כמה וכמה דברים. דבר ראשון, תנקה את זה היטב. תיקח מים ותשפשף, תנקה היטב את הבשר. אחרי הניקיון, לא מספיק להניח את הבשר על ה... נכון הדבר שהאש מחמם את הבשר על ידי החום, התאים מתרחבים והנוזל, היינו אדם, נשפך אבל הצלייה לבד אין בכוחה להוציא את כל הדם, אלא רק חלק אלא הרמה מחייבת, צריך עוד דבר, מלח תפזר גם מלח ואחרי זה תצלה זה הדבר השני דבר שלישי, לפי הרמה, אסור לך לגלגל את הבשר לשעת הצליעה, תשאיר אותו שיעמוד. למה? בשעה שהוא נמצא על האש, מתחיל אדם לטפטף. אם היה נשאר עומד, הטיפה הייתה נופלת, טיפת הדם הייתה יורדת. כשאתה בא והופך את זה, אתה מגלגן את זה, טיפת הדם נמרחה על הבשר החם ונבלעה בתוכו. לכן הרמה אומרת, אסור לך לגלגל את הבשר החם הזה בשעת הצליעה, תשאיר אותו כך. מותר לך רק פעם אחת להפוך אותו. גמרת לצלוד צד אחד, כל אדם כבר ירד, עכשיו תהפוך אותו לצד השני. עוד מגבלה. אסור לך להניח ליד הבשר הצליע הזה, שעדיין לא יצא ממנו הדם, להניח שם בצל או עגבניה. הדם יצא וייכנס לתוך הבצל. עוד תנאי נוסף. גמרת לצלוד, יש עדיין על החתיכה דם. תיקח את זה ישר לכיעור ותרחץ את הבשר הצלי בכיעור כדי להוציא את הדם. כן? אלה התנאים שהרמה מחייב. גמרתי, סיימתי את השיפוד הראשון, אני רוצה באותו שיפוד של הברזל לצלות עוד. הרמה אומרת, אסור לך לצלות. בתוך השיפוד נבלע דם. תשים את השיפוד הזה על האש, תעשה לו ליבון, לשרוף את הדם שבתוכו, ואחר כך תעשה סיבוב שני, נגלה שנייה. ועל זה הרמה דן אצלנו כאן. אני רוצה לבוא וללבן את השיפוד ביום טוב. זה נקרא מכשירי אוכל נפש, אסור או מותר? הרמה אומר מותר. גם הרמה מודה שמעיקר הדין אין בזה חשש כל מה שהרמה אמר זה רק בגדר החומרה. גם הרמה מודה שעל פי רוב השיפוד לא בולע מאדם, כי אדם מתחלק, דם משרק שריק. אבל הם מחמירים בכל ימות השנה. לעשות חומרה יתרה, לומר שאסור לו ללבן שיפוד כזה ביום טוב, זה לא אומרים. אלה דברי הרמה כאן. וכך ההלכה. מרן בבית יוסף, ביורה דעה סימן עין וו, מביא את כל הדברים שאמרנו ומרן אומר, המנהג שלנו, אנחנו לא חוששים לכל זה. זאת אומרת, לא צריך מלח. הכוח של האש גדול, עצום ורב להוציא את כל הדם. הוא לא צריך תגבורת של מלח. יש הרבה אנשים, בר-מינל יש להם לחץ דם, והמלח מזיק להם. ולכן הם שואלים אותך, תגיד לו, אתה לא חייב להניח מלח. אם השאלות שלך הוא ספרדי, אין שום בעיה. דבר נוסף, אנחנו נוהגים כדברי בעל הלכות גדולות ומהרש דם. אנחנו כן שמים בצל או עגבנייה, בין חתיכות הבשר, שוב הטעם. הדם יתחלק ונופל ולא יבוא, לא יינתז על הבצל או על עגבנייה. עוד יותר, אנחנו כן נוהגים לגלגל את הבשר בשעת הצלייה, להפוך, אין שום בעיה. דבר אחרון, גמרת לצלות, הכל צלוי 100%. תפתח את הפיתה, תניח את הבשר הצלוי בתוך הפיתה. לא צריך לקחת את זה אל הכיור, לשטוף את זה, כל הטעם ילך. אלא לנו, לדידן, הדבר מותר. עוד כולה, לפי דעת מרן, גמרת את הנגלה הראשונה בשיפוד, הוצאת את הבשר, תשים מייד בשר חי ותעשה עוד פעם עוד צלייה. למה? כי השיפוד לא בלע דם. הדם מתחלק, הדם לא נבלע בתוך השיפוד. ולכן לנו, לדידן, תעשה בזה אחר זה. זה טוב כשאתה עושה על האש בבית. אבל אם החלטת לפתוח מסעדה, ושם במסעדה אתה מוכר לאנשים, כל שיפוד עולה כך וכך, אתה נותן לאנשים במסעדה הזו שיפודים על האש. שוב, אם הבשר הוכשר, אין לך הגבלה. ברגע שהוכשר היה שם את המלח, כל הדם ירד, אין שום בעיה. אבל אם לא הוכשר, קנית בשר טרי, ואתה רוצה להכין להם על האש, שם אתה חייב להיזהר בכל התנאים שאמרנו. הוא מקשה עליך, למה אתה מכביד עלי? אני ספרדי, אבא שלי ספרדי. אז למה אתה אומר לי כל כך הרבה חומרות? תענה לו, כל הכבוד שאתה ספרדי, אבל הקליינטים שבאים אל הלקוחות שלך, מה הם? האם הוא כתב שלט על המסעדה? זה השער להשם ספרדים יבואו בו. הוא יבוא אשכנזי ויגיד לו, תצא מיד החוצה? לא. אתה רוצה שגם הוא יאכל, אתה רוצה שגם הוא ייתן לך ממון. אז אם כך, אסור לך להכשיל אותו. איך נאמר שם בגמרא בעניין נת ברנת? חסלי לאבא ברבן, למספני מידי דלא ספירדי. ולכן, אם אתה רוצה לפתוח מסעדה, אתה חייב לקבל עליך, ליישם, לבצע גם את החומרות שלהם. יותר מזה, לפעמים... האדם הזה חיתן את הבת שלו עם אשכנזי. החתן או הנכדים באים, וגם הם רוצים שייתן להם שיפוד אחד על האש. שוב, הם אשכנזים. הוא אומר לך, זה הנכד שלי בן חמש עשרה. נכון, הוא נכד שלך, אבל אסור לך להכשיל אותו. הוא אשכנזי, הוא חייב ללכת לפי המסורת של אבות אבותיו, ולכן אין לך היתר לבוא ולתת לו שיפוד, אלא אם כן תעמוד בכל חמשת התנאים שאמרנו קודם, תיישם את כל הדברים האלה, ואז תוכל לתת לו. הלאה והכי, הדבר אסור, זה כלל לכל ימות השנה. מבשל, כמו שאמרת, נכון, אבל לא בולע, כי אדם מתחלק. הוא לא מספיק להיבלע, אלא, כמו שתיארתי, כשאתה שם את הבשר על האש, התאים מתרחבים. כל דבר בחום מתרחב, ואז כל הנוזל נשפך, נשפך, ולא נכנס לתוך השיפוד. זה הביטוי של חכמינו דם משרק שריק. ולכן, לנו לדידן אין שום בעיה. אם אתה עושה על האש ועדיין לא זכית שיהיה לך נכדים אשכנזים, הוא מלאה לך את ההגבלות האלה. אין לך את כל הבעיות האלה, אתה יכול לצלות הכול רגיל.

הלילה יורצהיית של רבנו משה חיים לוצטו, בעל מסילת ישרים, ראשי תיבות רמחל, וגם רב סעדיה גאון. הרב סעדיה גאון היה לפני יותר מאלף שנה, והנה הרמחל היה מגדולי האחרונים. היה גדול עצום ברב, לא רק בפשט, אלא בעיקר בחוכמת הקבלה. לא כולם ידועו את ערכו אז בדורו, היו הרבה שרדפו אותו, לא מעט הרב סבל. אני מדבר על הרב, גם רב סעדיה גאון, שרדפו אותו בחיים חיותו, וגם הרמחל, על שניהם. כל אחד רדפו אותו, שניהם היה להם רקע דומה ברדיפות, אבל כל אחד היה על רקע אחר. הרב סעדיה גאון הנחיל לנו מורשה כמה וכמה ספרים, אבל היה לו עימות קשה באותו הדור עם ריש גלותה, ולכן הוא לא יכל להישאר במקומו, הוא נע ונד ומת בגיל 50, נפטר בקיצור ימים. לא מעט הוא סבל בחיים חיותו. אחרי שהוא נפטר, אז כולם ידעו את גדלותו, מי היה אותו הענק. כך גם הרמחל, רבנו משה חיים נוצתו, בעל המסילת ישרים, הבר לנו כמה וכמה ספרים. היה גדול, עצום ורב לא רק בפשט, במוסר, אלא גם בחוכמת הקבלה. הוא היה בתקופה של שביתאי צבי. עם ישראל נכווה ברותחין בפרשה של שביתאי צבי, ולכן היו כאלה שהעלילו עליו חשדו גם בו. ולכן הרב סבל בחיים חיותו, מכל זה. אבל היום, אף אחד לא יחשוד, היום כולם יודעים מי היה אותו הענק. הרב התפרסם לא מעט בזכות הגאון מווילנה. הגאון מווילנה אמר, אם היה הרמחל חי היום, הייתי הולך אליו ברגל לשמוע דברי תורה ומוסר מפיו. עד כדי כך הגרא העריץ את הרמחל ואת המסילת ישרים. הרבה אנשים זוכים ללמוד מדי יום ביומו ספר מוסר. רוב רובם של אלה שלומדים מוסר, הוגים בספרים שהרב הנחיל לנו מורשה, שהרב הנחיל לעם ישראל, אם זה במסילת ישרים או בדרך תבונות בספרים האחרים שהרב הנחיל. שם הרב מוסיף עוד דבר אקטואלי. הוא מתאר את ההיסטוריה של עם ישראל. מהגלות הראשונה שעם ישראל ירד למצרים אצל פרעה ואחר כך הגלויות שאחריהן, סנחריב, אדום, כשדים, הוא סופר עשרה גלויות. הוא אומר, הגלות האחרונה של העם ישראל תהיה אצל הערב רב, והיא הקשה מכולם. אלה דברי הרמחל, וצערנו אנחנו רואים בדור הזה שלנו, אתה רואה את המשונים האלה, איך מנהיגים את העם שלנו, אולי מנהיגים, מונהגים, אני לא יודע איך לכנות אותם, אבל אתה רואה את דברי הנבואה שהרב אמר, אתה רואה את המציאות העכשווית של המדינה שלנו, כשהרב אמר את הדברים האלה הוא גם ידע מה הוא אומר, ויעמוד בוודאי בתפילה על עם ישראל שהקדוש ברוך הוא ישלח לנו במהרה את מלאכיו אשיח יגל אותנו גאולה קרובה במהרה בימינו, אמן ואמן. מרחמת שלמה יעלה ויבוא וימכור נר אחד לשניהם, רב סעדיה גאון ורבנו משה חיים לוצתו. לא, מספיק אחת. נר לכבוד רבי סעדיה גאון ורבנו משה חיים לוצתו. רב ואחד אומר לכולם למצוות. רב ואחד. 150 שמעתי. 150. אתם תזכו להם לצלול, יואל אפשר לתת למרדכי גולדיץ', תדעו לכם שפה, ברוך השם, בעזרת השם, שבוע הבא, יום שבועות, יום שבועות, שבוע הבא, בעזרת השם, יש כמעט 24 שעות של תאורה כאן. תבינו כמה כל הגרועה שנותנים, כמה היא חשובה. עוד 20 סיוע. 24 שעות כמעט. מתחילים ב-10 בלילה עד לבוקר, ואחר כך ב-3 עוד הפעם עד רבינו תם. כל מי שנותן, כל שקל שנותן, הולך לתורה עד איתו. ובעזרת השם, בשבועו זה גם מעלה מאוד חשובה. 150 אומר, 150 פעם ראשונה, 150 פעם שנייה. מי שבירך רבותינו הקדושים והטהורים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, הוא יברך וישמור וינצור את רבי יחיאל בן יחיא, שזכה בנר לזכות רב סעדיה גאון ורבנו משה חיים בנוצתו, זכות הצדיקים ויגן בעדו ועד כל בני ביתו לבריאות איתנה, נהורה מעליה, שיזכה להגדיל תורה ולאדירה יחד עם הגבאים והמסייעים, שנזכה בעזרת השם לביעד גואל צדק במהרה בימינו, אמן ואמן. לכבוד יעלה ויבוא וימכור. אני ממשיך הלאה, סעיף הבא, אני קורא תקט סעיף ו'. מרן מצטט לנו את דברי הראש והטור, שאסור לנקוב נקב חדש בחבית ביום טוב. בהלכות שבת, סימן שייד, מרן כתב לנו שאסור לפתוח חבית, וכאן מרן חוזר על הדבר הזה גם לגבי יום טוב, שגם זה בכלל מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מערב יום טוב. והרי התורה אמרה, אך אשר יאכל לאכול נפש, שהוא לבדו יעשה לכם, הוא ולא מכשיריו. יכולת לפתוח את החבית הזו, לתקן אותה, מערב יום טוב. ולכן מרן אוסר לנו כאן בדבר הזה. עד לפני עשרות שנים היינו נזהרים מאוד בפתיחה של קופסאות שימורים, או קופסאות שהיה בהן סרדין וכיוצא בהן. המכנה המשותף בכל אותן הקופסאות היה שזה היה לשימוש חוזר. זה לא היה חד-פעמי כמו היום, אלא היה רב-פעמי. ולכן הפוסקים החמירו בדבר גם בשבת, כך הוא הדין גם לגבי יום טוב, אין הבדל בדבר הזה. באיזה צורה כן היו מתירים? אתה לוקח את הקופסא של הזיתים לפני שאתה בוטח, תקלקל אותה, תעשה לה חור בצד, ואחר כך תפתח מלמטה. וכן כל כיוצא בזה. אבל היום בזמן הזה יש מקום להתיר גם בלי שינקוב חור מהצד. מה ההבדל? מה נשתנה? ההבדל בין שניהם, בין המציאות של היום למה שהיה פעם, פעם היו משתמשים בזה עוד פעם, לא היו זורקים. היום הכל נזרק. החזוני שכתב את התשובה לאסור לפני 70 שנה, הוא מפרט ואומר, בקופסה של הסרדין, אחרי שאכלנו את הסרדין היו ממלאים מים נותנים לתרנגונים. כל אחד בעלייה היה לו בגג לול תרנגונים. לא היו קונים בשביל הלול תרנגונים כוס כוכית לתת להם לשתות, אלא היה להם את הקופסאות סרדין. זאת ועוד, פעם היה מקצוע שנקרא בשם סנדלרים, והסנדלרים היו להם קופסאות של מסמרים. היום אם אתה קונה מסמרים, תלך לחנויות של חומרי בניין, זה בא ארוז יפה בקופסאות מיוחדות של פלסטיק. אז הייתה עניות נוראה. מי שזוכר את קימיצ'י, היה לו את הקופסאות של הסרדין, ושם היה הכול, כל המסמרים היו מונחים שם. ולכן, אם אתה משתמש בזה עוד פעם, כשהוא פותח את זה, הוא עושה קאלי. זו הטענה של החזון איש, כך הסכימו גם שאר הפוסקים, וכך היה המנהג פשוט. מי שרצה לפתוח, היה חייב קודם כל לנקוב חור מהצד. אבל, העולם משתנה. היום אף אחד לא משתמש בקופסאות הסרדין, אין לנו על הגג תרנגולים ואין לנו מסמרים בשביל הסנדלרים. המקצוע הזה אבד מן העולם, אבד עליו קלח, ולכן, בלי ספק שאין חשש איסור. מותר לכתחילה לפתוח קופסאות של סרדין. פעם, בדור ביניים, מה שנקרא, הרבנים עשו פשרה. סרדין מותר, בקופסאות הקטנות מותר, אבל הפחים הגדולים של החמוצים, אתה קונה פחים של עשרה קילו חמוצים, זיתים או מנפון, וזה היו עשרים. ולמה? כי אותם לא היו זורקים. היו מגדלים בהם עציצים. כל המשתלות היו אוספים את הקופסאות האלה, את הפחים הגדולים האלה. היו בחברת המשקם, היו משלמים על כל פח כזה שקל אחד. אז אנשים היו הולכים או ליד הסופרים, חנויות, והיו אוספים, מלקטים את הפחים האלה. אז זה לא היה נזרק, זה היה לשימוש חוזר, ולכן היה בזה חשש. אתה פותח את זה בשבת ביום יום טוב, אתה עושה קאלי. היום אף אחד לא משתמש גם בפחים הגדולים. הכל הולך לאיבוד. יש להם היום שקיות של פלסטיק, ניילון, שבהם הם מניחים את העפר והשורשים, שם הם שותלים, זורעים, ולכן היום אין לפחים האלה כמעט ואין שימוש. ממלאים במציאות אין שימוש. זה דומה למה שנאמר בביצה ל'ג'. הגמרא אומרת שם לגבי חבית שדיבק שבריה בספת, בלשון הגמרא, מוסתקי. בזה המשנה אמרה בשבת קמ״ו שובר אדם את החבית לאכונה ימנה אגרוגרון, שבזה אין בעיה, כיוון שזה השימוש האחרון. ממלא גם אצלנו כאן זה יהיה דומה למוסתקי, ולכן מעיקר הדין יש מקום, יש יותר לפתוח את הקופסאות. אלא אם כן יהיה איזה אדם יוצא מן הכלל, שהוא באמת רוצה את הקופסה הזו, הוא יעשה בזה את הניקיון של הבית, זה יהיה במקום דלי של ספונג'ה, ולכן לאותו אדם יהיה אסור. אבל לרוב ככל, 99% מבני האדם, הקופסאות האלה הולכות לאיבוד, אנחנו זורקים אותן, ולכן, מעיקר הדין, מותר לפתוח את אותן הקופסאות שימורים. גם אם אתה לא נוקב חור מהצד, גם כן הדבר מותר לכתחילה, אין בזה חשש אסור. הוא הדין גם לגבי הפלסטיקים או הפקקים שעשויים ממתכת. גם עליהם יש ויכוח, גם עליהם יש ספק. האם מותר לפתוח בקבוק מיס ענבים ולפתוח, לשבור את החגורה שמסביב לפקק או בפקקים של הפלסטיק? האם יש יותר או אין יותר? אלה הדברים שדנו גדולי הפוסקים שוב, ולפני חמישים שנה רוב הפוסקים החמירו. היום בזמן הזה כמעט כולם מתירים, הרוב הגדול של הפוסקים מתירים בדבר, משום שגם אותם הפקקים, אף אחד לא הולך לאסוף אותם, אף אחד לא שומר אותם, ואין כאן שימוש רב-פעמי אלא חד-פעמי, ולכן אין כאן חילול שבת כשאתה פותח את אותם הבקבוקים, בין אם הפקק הוא עשוי ממתכת או עשוי מפלסטיק, בשניהם, גם בזה וגם בזה, יש לנו צד כולה, צד היתר בדבר. אם יהיה מקרה חריג, אין לכם מה, יהיה אסור. כגון, יש אנשים שעושים בעצמם יין. בחודש אב, אלול, הוא רוצה הרבה בקבוקים, קנקלים, למלא את היין הביתי. אז הוא מכין כעת, כעת יש לו קנקלים של סודה, היה כתוב עליהם כשר לפסח. אז הוא אוסף את הקנקלים האלה עם הפקקים. כשהוא ימלא את זה יין, הוא יסגור את זה עם הפקק. נשאיר את זה פתוח, זה החמיץ. אז אם האדם הזה שבא לפתוח בליל שבת, הוא יודע שזו התוכנית, אז לאדם הזה באותה השבת אנחנו נגיד לו, השבת הזו אסור לך לפתוח, אלא שיכין, יקדים ויפתח את הקנקלים האלה, יפתח את הפקקים מערב שבת. אבל חוץ מהאדם הזה, חוץ ממי שבא לעשות יין, אנחנו זורקים את הפקקים האלה, ובזה אין חשש. זאת ועוד, למדנו בסוכה ל״ג שאם האדם הזה מלקט את ענבי ההדס לאכילה, מותר. תגיד למה, גם אם הוא לא מתכוון, זה פסיק ראשי. הגמרא עונה, דהית להושענא אחרי תהיה. הוא לא צריך את זה, יש לו גם הדסים אחרים. גם פה, אם יש לך בבית שניים-שלושה פקקים, שגם בלעדי זה היית יכול להסתדר, יש לך רזרבה של פקקים, אז גם לדעת המחמירים, תהיה לנו פה את הכולה, את הצד היתר בדבר, ולכן, מעיקר הדין, הכול מותר. רק, כמו שאמרתי, מקרה חריג של איזה אדם שצריך לעשות יין, רק מקרים בודדים יהיה צריך להחמיר בדבר, שיפתח את הפקקים האלה מערב יום טוב. עליו, אחי, יהיה מותר לכתחילה לפתוח אותם ביום טוב. אתה מרוקן אותו, זה דרך ריקון. כלי נקרא שאתה משתמש בו כמה פעמים. אתה חוזר ומשתמש באותה קופסה עוד פעם ועוד פעם, אז קופסת זיתים כזו יהיה אסור לך לפתוח. אבל מה שאתה בינתיים מרוקן אותו, וזה סך הכול שימוש אחד, זה לא נקרא כלי. אלה הדברים שכותב הרב ורבך, כך כותב גם מורנו חכם בן ציון באור לציון חלק א', שם הכותרת של השאלה, פסיק ראשי בית דרבנן. בסוף התשובה הוא כותב את ההלכה שאתה שואל, ואומר, למרות שהסרדינים נשארים בקופסה, אני לא מרוקן אותם מייד אלא רק בסוף, אבל אתה לא מכניס עוד הפעם מאכל, אלא זה לשימוש חד-פעמי. כך גם לגבי דין טבילת כלים. הוא לומד מדברי המשנה, כן היא נקרא שנעשה לשימוש רב ופעמי, כמה וכמה פעמים. פעם אחת לא. ולכן, אפילו אם הקופסת סרדין הזו, המייצר, היצרן הוא גוי, אתה לא צריך לרוקן את זה, ללכת למקוה, להטביל ולחזיר חזרת את הסרדינים. לא, אתה יכול להשאיר את הכול שם. עד שתרוקן את זה, שימוש פעם אחת לא מחייב את הטבילה שם, וממילא גם לגבי הנושא שלנו, הלכות שבת. אין כאן בעיה של מתקן, הוא הדין גם לגבי יום טוב, שגם בזה, בחיי גוונה, הדבר מותר. רבי חנניה בן עקב שם. תודה רבה, חברי חנניה בן עקב שם. סגניה בן עקב שם.