הלכות ואופי אמירת הסליחות: זמנים, מניינים, כשרות שליח ציבור וענייה לקדיש ברדיו

- - - לא מוגה! - - -

אני קורא וסימן ת״קפ״א נוהגים לקום באשמורת לומר צליחות בתחנונים מראש חודש עילול ואילך עד יום הכיפורים. המנהג של אמירת הצליחות אין להם מקור לגמרא אלא הגאונים הם שהזכירו את המנהג ויש שלושה סוגי מנהגים בעם ישראל. המנהג הראשון שבו אנחנו נוהגים מה שהזכירו רב היגא אורם והראש שמתחילים את אמירת הצליחות מראש חודש עילול והלאה. יום ראש חודש עצמו אנחנו לא אמורים אבל מיד מבית והלאה צריך לומר את הצליחות. השנה הזו בית בעלול זה יום שבת לכן אנחנו מתחילים ממוצאי שבת והלאה היינו מג' אלול עד יום הכיפורים חוץ משבתות אנחנו אומרים תמיד את הצליחות. המנהג השני אשר נוהגים אכן מבני ישראל האשכנזים שבוע לפני ראש השנה. השנה יחול ראש השנה ביום שבת, מוצאי שבת שבפניו הם מתחילים באמירת הצליחות. המנהג השלישי שהזכיר הרמב״ם, חלק מהגאונים גם הזכירו את המנהג הזה, שהיו אומרים בעשרת אמת תשובה. חמירי מזכיר את המנהג של איטליה שהיו מתחילים אומנם בראש חודש אלול והלאה אבל לא בכל הימים אלא רק שני וחמישי מתוכם. אלה הם ארבעת המנהגים שהזכירו אבל המנהג שלנו של המספרדים החל מראש חודש אלול אנחנו מתחילים באמירת השיחות כמו שמרן כתב ולכן כל אדם משתדל החל ממוצאי שבת והלאה לבקש ולהתחנן על נפשנו לומר את השליחות מדי יום ביומו. הזמן של אמירת השליחות מתחיל מחצות הלילה. חצי הלילה הראשון זה זמן של התגברות הדינים ולכן כותב מהרן זקותא, ראשי תיבות הרמב, שאין לומר סליחות בחצי הלילה הראשון. יש חלק מהאחרונים שלא היה להם קשר לקדלה ולכן באמצעות הדבר הזה לא אמרו שגם לפני חצות אפשר בשעת הדחק אבל לפי דברי המקובלים שהעתיקו את דברי הרמב גם בשעת הדחק אין לומר סליחות בחצי הלילה הראשון כי זה לא מועיל אלא מקלקל ולכן עדיף שבאל תעשה לא כדאי לומר גם אם אין לאדם ברירה אחרת אף על פי כן יושב בדד ואידום עדיף שלא יאמר את השליחות אדם אלא כמו שאמרנו מחצות רעד אך איך מחשבנים את זמן חצות לילה גם הוא דבר ששנוי במחלוקת וגם בזה אנחנו הולכים לפי הקבלה לפי הרשש ופיעתו אנחנו מחוצים מהזריחה עד השקיעה אתה חוצה בדיוק ואז יוצא לך זמן חצות לילה בימים האלה 12.40 זהו זמן חצות לילה עיקר ההקפדה שלא לומר יד נידות השם השם אין רכו וחנין את זה לא לומר לפני חצות ולכן אם רוצים להתחיל לנגן את הקטע הקמתי באשמורת ובקש על האבנית יכולים להתחיל לנגן גם לפני כן העיקר הוא שלא יקדימו את אמירת הגמידות יגמידות יתחילו בדיוק בחצות והלאה ולא קודם יש אנשים שבקלות רבה יכולים לומר בחצות הלילה תלכו לבית הכנסת ושומעים יו דוד וכיוצא בו יש שם בלילה בלילה כל ימי הצריחות וחצות יש שם מניין גדול שאומרים יש כאלה קשה להם יושנים מוקדם וקמים מוקדם קמים בשלוש וחצי ארבע ואומרים את השמחות והאשמורת זה מה שמרן אמר אין לך למה גם זה מצוין גם זהו שעת הרחמים וגם הוא זמן טוב מאוד אבל לפעמים האדם הזה יתאחר כאן בארבע וחצי חמש אם ילך לומר קודם את השמחות ממילא יפסיד את מצוות תפילה בני צחנה יראוך עם שמש בפני ריח דורדורים ולכן כדאי לייעץ לאותו אדם שקודם כל ילך להתכלל. תשתלם בנט ואחרי התפילה ישיג מניין לאמירת השליחות כאן בשכויות שלנו ברוך השם יש הרבה מניינים לא רק לפני הנט אלא גם אחרי הנט יכולה ללכת לבושיות בשעה שבע יש שם מניינים שאומרים את השליחות אז הוא יגמור עלינו לשבח ושבע יתחיל את אמירת השליחות גם אז הזמן הוא טוב ואם לא הצליח לומר לפני הצהריים אפילו אחרי הצהריים גם כן אפשר לומר את השליחות. יש הרבה ישיבות שאומרים את השליחות בהסתקת הצהריים בשעה אחת לדוגמה ישיבת מחנה ישראל כל יום ברבע לאחד בצהריים אומרים שם את השליחות יש עוד הרבה ישיבות שרגילים לדרך הזאת או במוסר יש מניין קבוע כל יום בשעה חמש וחצי אומרים שם את השליחות גם לרד בימכם כאלה יש הרבה מניינים שומרים את זה אחרי הצהריים וגם אז אפשר לומר אלא שבעשרת הבני תשובה שמרו את הפיוט יהיה שמיים עדיוניך אז במקום לציין ובתפילת השחר המציעים עיניך תגידו בתפילת המלחם המציעים עיניך ישנו רק או שמתחילים ריבונו של העולם אז הוא אומר את הדברים בלילה לסוף השבועות ולא לילה ויום סוף השבועות של היום אז רק בקטעים האלה שני המילים האלה רק ישנו אבל התורני מחצות והלאה כמו שאמרנו לא רק חצות של הלילה והלילה גם במשך היום כולו גם כן אפשר לומר את השיחות אפילו בשמונה וחצי יש מניין דמוסייר פעם עברתי בשמונה וחצי ושמעתי את החזן לנגן שמה קמתי באשמורת ובקרס על עוונים שמונה וחצי זה בטח אשמורת כנראה שהוא רגיל עקוב מ-12 תמיד אז במקום 12 בצהריים הוא קם מ-8 וחצי ומגיע לו שלוש אולי יש לנו עולם, אני חושב שזה ב... הזמן המהודר בין חצות הלילה ל-5 בבוקר זה הזמן המהודר ביותר ארבע שעות ורבע אלף זה הזמן הכי טוב אבל מי שקם מאוחר כמו שאמרתי בצפוי יציגו את התפילה בנט וגם אחרי זה אפשר ומי שיכול אדם שמסוגל עדיר שיאמר את זה אחרי חצות הלילה יש אנשים שהעבודה שלהם הם עובדים שכירים אצל אנשים אחרים, הם לא עצמאים ואם הוקם סדם בשלוש כבוד המרץ הצליחות במשך היום הוא יהיה חצי רגום הוא לא יוכל לבנות, הוא לא יוכל לעבוד היטב ואז הוא נועל במלאכת בעל הבית הרי הירושלמי, מרם וחושב משפט הזהירו בדבר הזה שאדם שהוא שכיר לא יישאר ער בלילה כדי שלא יתפקד חלילה במשך היום הוא עלול לעשות את מלאכתו חצרה ולא יעשה את מלאכתו באמינה. לכן מן הראוי שאדם כזה יוותר על המנהג של מצליחות בלילה הוא יאמר את זה במשך היום. אדם שהוא עצמאי אין לו בעיה, הוא לא חושש משום דבר, יעבוד יותר או פחות אז יהיה לו פחות 50 שקל או יותר 50 שקל, אותו האדם אין לו שום נחכמונה כי הכל הוא לעצמו נטו אבל כשאדם תלוי באחרים שם הדבר שונה שם הוא חייב לעשות חשבון של אנשים אחרים למה אתה מפריע שם? צריך מניין באמירת השיחות כדי לומר את יד מידות וכן הקטעים שהם בארמית לומר אותם דווקא במניין ואז התפילה מתכבדת לשני דורי העולם לא רק הקביש אלא גם יד מידות הראו דברים שבקדושה שגם הוא צריך לפחות מניין. קורה לפעמים שאין מניין אבל העשירי הוא ילד בגיל עשר. מחלוקת בגמרא ובראשונים האם מצרפים ילד קטן במניין או לא. מחלוקת גם לדעת מרן. לא רק מחלוקת באסגור דברי מרן אלא גם בשאלות ותשובות מן השמיים כתב שמצרפים ילד קטן. והשאלה היא אם מרן היה רואה את הדברים האלה מרן היה משנה? המחלוקת היא שקולה שיש תיא עתה דשמיים ושאלות ותשובות מן השמיים אפשר לשנות, אי אפשר זה הוויכוח הגדול שיש בין הפוסקים. להלכה כאן בעניין השיחות אפשר לצרף ילד קטן רק לבדל תפילה אנחנו חוששים מאוד מצד ספק ברכות לעקב איך הוא אמר את תפילת החזרה חונן הדעת הרוצה בתשובה ואולי אין כאן שכינה אולי הברסות הן בבטלה שם אנחנו מוזרים אבל מה שאין כן לגבי דין השיחות כאן אם חלילה בא ימיניין ואדם טעה ואמר את הפסוק השם השם בין רחום וחלום אין כאן איסור בוויכא חלילה של ספק ברכה לבטלה שכאן הוא אמר פסוק ולכן אין כאן חשש איסור גדול כמו שיש בתפילת החזרה ולכן בשעת הדחק כשהם מודיעים שאין סיכוי שהזוה העצורים אז עדיף שיצרסו את הילד הזה כדי לומר את הצליחות אבל לפעמים הם יודעים כעת אין מניין עוד חמש-שבע דקות יבוא העשירית אז לא כדאי להתחיל באמירת רג מודות אלא האפשרי שידרגו את אמירת הצליחות של רחמנה ורב מודות ויגיעו לקטעים ענינו אבינו וכן הלאה יגידו את הקטעים ההם שאפשר לומר אותם גם בלי מניין שיכנס העצורים יחזרו אחורנית לאמירת שבט מודה בדחק ובצר יג מודות ורחמנה זו העצה כשמודיעים מראש שיש סיכוי שהעצורים יבוא היום אתה יכול בקלות רבה לצלצל לדעת אם העצורים אמורים להגיע או לא פעם היו השמשים הולכים לפני בוקר וצועקים סליחות היו מעירים את האנשים היום יש את הטלפון ואם אתה לא יודע אם העצורים יבוא או לא תתקשר תטמסם לא תשאל אותו והוא אומר לך כן אני כבר התלבשתי אני בדרך אז יעשו את העצה האמורה יותר מהודר שיהיה מיניין, תהיה השארת שכינה ועדיף יותר אבל כשבין מראש שאין סיכוי אז לפחות נוכל לצרף את הילד הזה כדי לומר את השליחות מה שלמדנו דיברנו לגבי תפילת החזרה זה מה שאתה זוכר שמה הזמרנו שזה אל תעשה אבל כאן אין לך חשש ברכה לבטלה מחלוקת בדרבנן אז ממנו אנחנו אומרים ספק דרבנן לכולם ולכן בזה לא חששנו כל כך יש נוהגים, תפעת אמירת יג מידות, לתקוע בשופר גם זה מנהג תוך, אחינו אשכנזים רגילים לתקוע בשופר מראש חודש אהום במקום הספיחות שאנחנו אומרים הם מתחילים לתקוע בשופר כדי להטיר את השופר מה שהיה בזמן משה רבנו שעלה לקבל את הלוחות השניות אנחנו לא נוהגים אחרי התפילה אבל נוהגים לתקוע כשאומר החז'אן יג מידות כל זה טוב שבית הכנסת נמצא במבנה נפרד כמו הבניינים האלה יש לנו כאן ארבעה בניינים אחד ביד השני כולם מבני ציבור בית כנסת אז בית כנסת ואין כאן משפחות עם תינוקות שהשופר יפריע להם ולכן כאן רק תועלת יש בזה אבל יש מקומות יש בתי כנסת שנמצאים ממש בלב שכונה של דירות ואם הוא תוקע בשופר התינוקות נבהלים, מתעוררים ולפעמים זה גורם להם נזק לכן בחיי גוונה עדיף שלא יתקעו בשופר או שיסגרו את החלונות, ידליקו את המזגן והרעש של השופר לא יצא החוצה אם יהיה בצורה הזו שלא יהיה נזק יש תערות אבל לא יעשו חוברה ויעשה לזה כולה לגרום לאותם התינוקות חלילה נוזק. הרמ״א כותב לגבי מיהו שראוי להיות חזן בתפילת השליחות. הדברה במסכת הענית מדברת בהרחבה מי ראוי להיות חזן ומרן כתב לנו סימן שלם מיוחד על הנושא הזה למעלה באורח חיים סימן נ״ג. והרמ״א כאן מביא לנו בקצרה תמצית של הדברים גם לגבי חזן של השליחות קל וחומר חזן ליום הכיפורים. בימים האלה הגבאים שלנו מתחילים להתעניין, לזדוק מי יהיה החזן בראש השנה וכיפור בשרות בתי כנסת חדשים והם מנסים את החזן הזה והחזן השני כל אחד בא בשבת משמיע את קולו, הציבור יחד עם החכם בוחנים אותו אם הוא ראוי או לא. זה סדר העדיפות, קודם כל בראש ובראשונה החזן צריך להיות ירא שמיים עובד את השם ותלמיד חכם זו המעלה הראשונה תפילה למשה איש האלוקים זה הדבר הראשון. כי אם האדם הזה אינו ירא שמיים בכלל אי אפשר להביא אותו להיות מועמד אין הווה אמנה בכלל שאותו האדם יהיה חזן האדם הזה פסול להיות חזן בכל ימות השנה קל וחומר בימי השניחות והרחמים או בראש השנה וכיפור אם יודעים שהאדם ההוא אין לו מירת שמיים מילא אנחנו חושבים אותו מיד אל תגיד לנשה לשמוע אותו מה יש לך לשמוע אפילו אם האדם הזה קולו יפה מאוד יש לו קול יפה הוא זמר מעולה אבל הנביא ירמיה אמר נתנה עליי בקולה על כן שנטייה כך מדגיש ואומר הראש שאדם כזה אין תועלת לתפילה שלו הוא רק מזיק הוא רק מקלקל באמורתו אלא בראש ובראשונה צריך להיות אותו האדם נרא שמיים. איפה אנחנו יודעים אם האדם הזה ירא שמיים או לא אדם יראה לעיניים והשם יראה ללבב איפה אנחנו יכולים לדעת אתה בוחן את האדם לפי המעשים שלו הראיני את מראייך השמיעיני את קולך אם האדם הזה נראה המעשים שלו או מחלל שבת או שעושה עבירות אחרות אתה לא יכול להגיד על אדם כזה שנוסע ביום שבת שהוא ירא שמיים אם הוא היה ירא מיישם אז איך הוא האדם הזה נוסע בשבת או שהאדם הזה המקצוע שלו הוא זמר והוא רוקד ומרקיד בחתונות מעורבות כשיש רקודות תערובת בחורים ובחורות והם עוברים על מה שאמרה התורה לא תקרבו בגלות ערווה לא רק עצם האיסור קיום יחסים אסור אלא אפילו חיבוק ומישוק גם זה איסור גמור בדאורייתא ואותו הזמר מסייע על ידי עוברי העבירה והוא ממשיך לנגן ומרקיד אותם אז ברור שאותו האדם שעובר על ולפני העבר לא תיתן לכשול אין כאן ספק ברור לנו שאותו האדם הוא לא ירא שמיים ולכן אסור לתת לו להיות חזן. קורה לפעמים נקראת בשעת הדחק כאן בארץ בירושלים עיר הקודש יש לנו בנקוד התוסף שפע של חזנים ראי שמיים בני תורה אבל מה יעשה אדם שגר בחוץ מהארץ במקום שאין הוא אומר לך החזן היחיד שיש זה זמר כזה שהמעשים שלו הם כך וכך עושה מעשה זיבורי מזמר ומבקש לכך כפנחת רוצה להיות גם חזן. מה אני אעשה? תגידו, אם החזן הזה הוא אדם לא ירא שמיים מוטב שיצולל יחיד, יישאר בבית, ייצולל ביום הכיפורים יחיד שיותר טוב ממה שישמע מאותו החזן, אותו החזן הוא לא יועיל לו. ומה הדבר דומה? אדם שיש לו משפט כושר אנחנו לא מדברים על בני נפשות אנחנו עומדים בהם בראש שנה וכיפור אפילו אם יהיה לו דיני ממונות יש לו עסק עם מס הכנסה או דבר אחר הוא לוקח עורך דין מצוין אם העורך דין הזה נזם לנדל והכל מתחת לשולחן יכול לעשות איתו איזה הסכם וימכור אותו כמו שאומרים הוא ייקח עורך דין כזה חס ושלום הוא לוקח את העורך דין הכי טוב אז איך אדם ייקח אדם שעמר יראת שמיים במקום שהצפינה תעלה בשבי מרון אולי הוא רק יזליק אותו האדם ולכן ועם הראוי שימנע עכשיו אל תעשה שלא ילך להשתתף באותו מקום שאותו האדם שמתיימר לאמור אני אהיה שליח ציבור אני אהיה חזן אנחנו יודעים שהמעשים שלו מעשים שאינם הולמים מהוגי ארץ שמאי קל וחומר אדם שצריך להיות חזן הוא צריך להיות הטוב שבציבור המעולה שבנו כדי שיוכל לייצג אותנו להיות כעורך דין בינינו לבין דורא העולם אם הכהן המשיח בזמנם היה בית המקדש קיים הכהן המשיח היה בא ומקלים את הקורבנות אז זוהר הקדוש עומד ואומר שהחזנים שלנו הם בבחינת הכהן המשיח שממלאים את אותו התפקיד של הכהן ולכן מן הראוי כמו ששם לוקחים את הטוב ביותר כך גם ייקחו כאן את הטוב ביותר והטוב ביותר לא רק אם יש לו כל יפה יותר טוב מכולם אלא הטוב ביותר גם ברוחניות שיש בו יראת שמיים אפילו אדם שמתפלל אתה רואה אותו נניח פשוטים מתפלל אבל אתה דוחן את המעשים שלו והאדם הזה גנב בן גנב אז גם אדם כזה פשוט מלהיות חזן אתה נכנס את עצמו לחנות אתה רואה עוד פעם הוא מעגב את הכסף או מוסיף אפס אנשים רבים בבוקר מנהרים מאוד לעבודה שהוא נותן להם את העודף אין להם זמן לשבת לספור את העודף מבקשים את העודף כמו שהוא ומכניסים לכיס ורקים אז יוצא בעל המכונת מכיר את האנשים האלה את האחדנו מעבר שלא מבקשים והוא מזה פעם מרמה אותם אתה יודע מראש מי האדם הזה שוב אדם כזה גנב לא רק שהוא פסול לירדות אלא גם תציגו להיות חזן אם הראוי לא לתת לו את החזנות איך גם לגבי אדם שפונה לערכאות העלייה רבה באור החיים סימן תרקא הדגיש את ההלכה האמורה את מה שאמרה התורה בכרונה שנות קרשת משפטים ואלה המשפטים אשר טסים לפניהם ההדגשה לפניהם ולא לפני הערכאות אדם שהולך ותובע בבית המשפט, מרן כתב בחושן משפט למען כזב, הרי הוא מרים יד בתורת משה רבנו. זאת אומרת, אנחנו קיבלנו את התורה גם באלה המשפטים, גם בחושן משפט. והאדם הזה עוזב את חושן משפט, אותי עזבו מקור מים חיים, נחצוב להם דורות ושברים אשר לא יכינו המים. ולכן אותו האדם שעובר על איסור דאורייתא חמור כזה, מן הראוי, אומר הידיעה רבה, לא לתת לו להיות חזן. ככה העתיקו גם בשער האחרוני, כף החיים והמשנה ברורה ועוד, וככה המסקנה להלכה ולמעשה. אפילו אם אותו אדם היה לו חזקה. היה שלושים שנה, ארבעים שנה, באותו בית הכנסת חזן. ועכשיו הוא הלך ולהורים יד בתורת משה רבנו. אנחנו לא יכולים לקבל את המעשה, את הפשע הזה שהוא עטה, ולכן צריך להחליף אותו, להביא במקומו חזן אחר. בזמנו היה איזה עורך דין, עורך דין דתי, שפנה ושאל את הרב פרנק. הוא דיבר איתו על מדינת ישראל. אז כשקמה המדינה בהתחלה, הרבה אנשים לא הבינו לקראת מה המדינה הזו הולכת. חלק מהם טעו, חשבו, הנה בונים עוד מעט את הבית השלישי של עם ישראל, והם הבינו שכאילו דונה במלכותה דינה. הרב פרנקי הסביר לו ואמר לו לא, גם כאן יש לנו את האיסור לפנות לבית המשפט. והסיבה היא, אם בתי המשפט שלנו היו הולכים לפי חושן משפט, מעולה, מצוין, אבל לימודי שמסווה ללכת לפי חושן משפט, והוא עוזב והולך לפי החוק האמריקאי, החוק העות'מאני או האנגלי, אז אדרבא, עונשו חמור שבעתיים. אם אסיר לנו ללכת בלדים לפני שופט גוי, הרי השופט הזה הוא לא חייב לדון לפי חושן משפט, אפילו כי אני מצווה לא ללכת אליו. כל וחומר שאנחנו מכשילים גם את השופט שהוא יהודי, שבוודאי אין יותר ללכת ולקנות לאותם בתי המשפט. והוא סיים אותו הרב הראשי שהיה ענק בדור ואמר לאותו עורך דין, תגיד לי, אתה מברך בדוקר שלא עשו לי גול? אמר לו בטח, אני דתי, הרב בראש, אני דומה שקיפה. אמר לו, אתה פטור מלברך את זה. אמר לו, שלא עשו לי גול, התוכם של הברכה שאנחנו זכינו לקיים את התורה. זכינו לקבל ארבעה חלקי שולחן ערוך, יש לנו גם חושן משפט ואנחנו מקיימים את החושן משפט. אדם שמרים יד בתורת משה רבנו הוא חלילה המוחק את חושן משפט, על מה ולמה יברך שבע עשו לי גול? את הדברים האלה מצטט להלכה בשולף וצפויות, מצטיס את העזר, דברים חמורים מאוד. ולצערנו, כשאנשים מתקוטטים, שנאה מקלקלת את השורה. הרבה פעמים מחמת השנאה עושים שטויות והולכים לבתי המשפט, עושים דברים אשר לא יעשו. כאן, בראשונה, ימירה קודם, יש לנו לפחות 20 בתי דין מסודרים, קבועים. אז אם אתה לא עושה את הבית הדין הזה, הבית הדין הזה הוא רחוק, יש לך בית דין יותר קרוב וכן הלאה. יש לנו מבחר של בתי דין, וכל אחד ואחד יכול לבחור לעצמו את הבתי דין שהוא רוצה. תלכו שניהם יחד, ובית דין מקיימים מצוות עצמנו נצרה, לטעון לפני בית הדין, כל זה מצווה לא ראיתה. תרוויח בית דין, ותשתית בית דין אני לא יודע, אבל הלכת לפני בית הדין? קיימת כבר מוצווה. כבר יש לך רווח. אז שאין כן שם, ולכן, גם לגבי הנושא של חזנות, או לגבי עיבוץ, אתה רוצה שני עדים בחופה, חופה וקידושין. אתה רוצה שהזוג הזה יהיו נשואים כדת משה וישראל? אתה צריך שני עדים שחורים. אם אותו האדם אומר לך, אני לא יכול להתגבר, יצר הרע שלי דוחף אותי לבית המשפט, אני לא הולך לבית הדין. או שהוא מנצח את זה בסגנון אחר, הוא לא מודה על האמת, אלא הוא מצטודק בסגנון אחר, אבל המעשה שהוא עושה, מעשה פנימי שהולך לבית המשפט, אתה לא יכול לקחת תוצאות כעת בשעת חופה וקידושין. אפילו שהייתה חסונה ברוב פאר ואדר, הייתה תזמורת, משהו לעילא ולעילא. היו שם שמונה נגמים וזמר, והאוכל היה פירמידה של צלחות, מנה ראשונה ומנה שנייה, והגלידה היה, ואת ענית על כולנה. אבל אם שני העדים פסולים, עדיין הזוג אולי רווקים, אולי היא עדיין רווקה, והחתן הוא רבק, בו עשינו כלום. מה אם זה בעניין? מה העיקר? העיקר הוא לאהוב שני העדים. ולכן, אם הרב שבא לסדר כיבושין, הוא לא מכיר ככה את האדם הזה, הוא ראה אותה עם זקן גדול, אז הוא חשב שהאדם הזה גם צודק, אם הוא עשה עליו רושם יפה, תסביר לו, תלחש לו באוזן, גם לתיש יש זקן. הזקן לא אומר שהאדם הזה צודק, אל תזקן, אל תסתכל בזקן אלא מה שיש בו. ואם האדם הזה מרים יד וצירת משהו רבנו, תגיד לחכם, האדם הזה כך וכך המעשים שלו, ולכן מן הראוי שיביאו מישהו אחר שיהיה עד בשעה תקופה וקידושין. יש ברוך השם בזמן הזה עורכי דין נראי שמיים שעושים כל דבר ודבר על פי כללי ההלכה, מתעסקים לענייני מקרקעים וכיוצא בזה, או מקרה חריג, אדם רשע שלא רצה לדבר לדודי, בתי דין הזמין אותו שלושה פעמים לדודה, והוציאו נגדו כתב סירוב, אז הערוך דין מקבל לידו את הכתב סירוב, הוא יודע שבמקרה הזה מותר. מקרים בודדים הוא כן הולך, עושה את הכל על פי עצת חכמים, אז אדם כזה יש שמיים משרה ואשרה חלקו, למה לא? יכולים לתת לאדם הזה להיות עד, חזן וכיוצא בזה. אבל אנשים שלצערנו עדיין לא מבינים את הדבר הזה, איש באר לא ידע ופסיד להבין את זאת, בחיי גוונם, מן הראוי, להרחיק אותם, לא לתת להם להיות חזנים לא בכל ימות השנה, לא במנחה ולא בערבית, לא בשניחות ולא בימים הנוראים. אני קורא את דברי הרמב״ם, השליח ציבור צריך להיות הגון ויותר גדול בתורה ומעשים שאפשר למצוא שיפעל לפחות בימים נוראים בשורייה בן שלושים. עבודת הלוויים בבית המקדש, הלוויים היו משוררים זה היה התפקיד שלהם, חלק היו שוערים וחלק משוררים. היו מתחילים ללמוד בגיל עשרים וחמש, חמש שנים היו לומדים ובגיל שלושים היו מתחילים את העבודה. כך מעין זה גם אנחנו משתדלים לקחת אדם מסוי, בן שלושים, ובדרך כלל עד גיל שלושים הכוח של האדם הולך ומתגבר ואדם שיש לו כוח פיזי רב, אז הרבה פעמים וישמן ישורון ויבעש. אבל אחרי שאושלים הכוח של האדם הולך ומוחלש בהדרגה, ואז הוא בא, נכנע לפני המקום, לב נשבר ונדקע אלוקים לא תזדה, ולכן עדיף יותר לקחת אדם מבוגר יותר. כל זה באמת דברים אמורים כשיש, אבל אם אין, נדגיש הרמה שכל ישראל קשורים להם, גם אם האדם הזה, החזן הזה הוא לא בין שלושים ובין עשרים ותשע, גם כן הוא כשר, רק שיהיה מרוצה לקהל. אבל אם נתפלל בחודקה, אין עולים אחריו אמין. לכן שאיש שיוציא כל אדם לתפילתו, ואם יהיה לו שונה ומתכוון שלא להוציאו, גם הוא אמר, אינם יוצאים בתפילתו. פעמים רבות יש שני מועמדים ושניהם יראי שמיים, שניהם יש להם מקום יפה. באים ושואלים את הרב, בחנו את שניהם, באו, התפללו, והציבור היום מרוצה גם עם זה וגם עם זה. מי עדיף יותר? האחד, יהודי שעובד, האדם הזה, תגיד, או יש לו חנות, אחרי גיל שלושים. ואילו המועמד השני, אברך בין עשרים ושניים, אבל האברך הזה כל היום יושב ולומד תורה, צורתו, אומנותו. מי עדיף יותר? זה שהוא אחרי גיל שלושים. הבאנו את הדמיון, את המשל, משבט לוי. אבל, אומר המשנה ברורה, בהלכה תת חיים, שאותו האדם שכל היום זוכה ולומד תורה, הוא עדיף יותר, למרות שהוא עדיין לא הגיע לגיל שלושים. והסיבה היא שאדם כל היום לומד תורה, למה הוא מקדש את דיבורו, דיבורו הקדוש, ותגזר עומר ויעקר עמלה. ובפרט אם האדם הזה לא רק זוכה לעצמו, אלא גם מזכה את האחרים, ומחזיר בתשובה גם אנשים אחרים. גם כזה הגמרא אומרת, הסיבה הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה, הוא מבטל את הגזירה, כי גזר עומר ויקום לך, ולכן אם הראוי לקחת את אותו האברך, שכל היום עוסק בתורה, גם אם הוא עדיין לא הגיע לגיל שלושים, כדאי להעדיף אותו על פני השני. תפיל אחי, תפיל אחי, כדאי להעדיף אותו. הרמב״ם עצמו, לגבי הלוויים, כתב שכבר מגיל 13 הם כשרים. כלומר, בגיל 13, בלי סטל תערות הוא איש כבר כשר. ומשם שואלים על מה שהרמב״ם כתב לגבי גיל 25. התשובה היא, ערן יכול כבר מגיל בר-מוצווה, קבע אחרי גיל 25. ולכן, כשיש לנו מבחר אנחנו מעודדים גם את הנוער שלנו, אנחנו רוצים שיהיה לנו דור המשך של חזנים. אם אתה מתחיל בגיל הדר-מוצווה, אז יהיה המשך. ולכן, לתת לו חזנות שיתחיל בפרשת העקדה על משנת כל חיים, אין בעיה. תיתן לו בחום שבת ויום טוב, קל וחומר בימי החול. אבל לתת לו בדרך קבע שיהיה חזן, אם יש חזן מבוגר כמוהו, תלמיד חכם ואורי שמיים, יש לו את כל המעלות. והשני גם יש לו את המעלה שהוא אחרי שלושים, אז מן הראוי דרך התחילה להעביף את המבוגר על פני התיים. האדם הזה אומר לך, אני קמתי קצת מאוחר. אני בא לבית הכנסת, אם כבר התחילו את הסליחות, מה אני עושה? תאמר לו, שקודם כל יתחיל ברכות השחר בתיקון חצות, ואחרי זה רק יתחיל את הסליחות. למרות שהוא איחר קצת, זה נורא. יתחיל לפי הסדר את כל ברכות השחר, כולל ברכות התורה, כי אסור לומר פסוקים לפני ברכות התורה. למדנו באורח חיים בסימן מ״ו, סעיף ש׳ את המחלוקת, האם כשאדם אומר שסוקים דרך סליחות ותחנונים, האם מותר או לא? והמסקנה היא, ולכתחילה אנחנו מחמירים. ולכן נאמר על ברכות התורה, ואחרי זה סליחון חצות. סליחון חצות מעלתו יותר מהסליחות. וימשיך אחר כך לפי הסדר. הוא נמצא באמצע חוטון חצות. הגיע המזמור לאתר, והציבור עובר יגמידות. יספיק לרגע, יענה יחד עימם יגמידות, ואחר כך ימשיך הלאה על הסדר. אדם שלא יכול להספיק לומר את כל השיחות, ישתדל לומר לפחות את השיחות שהן על סדר א' וב'. כך גם ציבור שהתחילו מאוחר, לפעמים עד שהגיע המניין התאחרו, ואם הם ילכו לפי הסדר, הם יפסיזו את התפילה עם הנצח המה. מעטים להם לדלג, חלק מהפיוטים, כגון אם אפס רוב העקרן או אבינו מלכנו וכיוצא בזה, נדלג אותם. יגידו את עיקר השיחות, יספללו עם הנצח המה, אחריה עלינו לשבח, ישלימו, יגידו לציבור, מי שלא ממהר, יש לו זמן בעשרה לשבע, יגידו את אותם הקטעים שדילגו קודם ולא עמרו אותם בשעת השיחות. אדם רבי יוסף חיים בספרו תורה נשמע, הוא אומר לנו את מה שהדגישו המקובלים, שעיקר אמירת השיחות הם אותם הקטעים שהם על סדר א'-ב', כגון אנחנו מתחילים אשר שובב אותך, אחרי זה יש לנו את הקטע רחמנא גם הוא על סדר א'-ב'. אנשי אמונה עבדו, כי אנחנו נרעות על סדר א'-ב' בצורה הפוכה, ת' שרק, אלוהינו בגלל ביתנו עלתה הסימן ירוקלה, סדר א'-ב' באטבש אשמנו מקורעם בושנו מכל גון אלוהינו שבשמים שמע קודם וגם זה על סדר א'-ב' עננו אבינו עננו אדון השליחו בוכה נבבות המזנור לדוד אליך ה' או הפיוט אליך ה' נשאתי עיניי כל אותם הקטעים שהם על סדר א'-ב' להם יש עדיפות וכמו שאמרנו את הקטעים האחרים יש אפשרות ניתן לדלג וישלימו את הקול אחרי עלינו לשבח אחרי התפילה הצחרית זה מה שרצוי לנהוג ולעשות במקרה שעת הדחק שהציבור יתאחר אבל מלכתחילה כדאי שאנשים יהיו מסודרים היום לכל אחד יש טלפון בבית ובכיס כדאי שכל אדם שקם בארבע וחצי קם בתפילת השיחות יקבל על עצמו ויעיר שניים מהחברים גם הוא יהיה בכרטסת שלהם שאם השעון המעורר בגד השעון לא יעיר אותו אז לפחות הטלפון יעיר אותו כדי שהוא יזכה וישמע את השיחות ולא יפסיד את האמירה למרות שהחזן אומר את השיחות בקול ואומר יפה את הקול אנחנו אומרים יחד עימו המילה במילה נכון ששומע כעונה אבל הדגישו הראש עצמו לשולחן ערוך בסימן נט שאדם מרוכז ושומע היטב אז נאמר אף אחד שומע כעונה אבל כשאדם חונן באמצע ממילא אין כמעט העולף ולכן בדור הזה שלנו שיש לנו פיזור הנפש ולא תמיד אנחנו מרוכזים יותר עדיף שמההתחלה עד הסוף קמתי באשמורת לבקש על עווני עד סוף התפילה עד תענוג את העכוד רחמים מן השמיים עד סוף השיחות מן הראוי שיגידו את הכול בצורה מושלמת מילה במילה יחד עם החזן בשנים האחרונות פעמים רבות משודרים את השיחות שידור ישיר ברדיו לא רק ערוצי הקודש אלא גם רדיו ומורשת וכיוצא בהם משודרים מבתי הכנסת את השיחות אומרים אותם בצורה יפה אבל לא זה דבר יפה דבר נפלא יש בזה זכור תרבי שישמעו את השיחות וחלק מהנוער שאולי לא זוכר לבוא ישמעו ויסכימו ואט לאט הדבר הזה יקרב אותם גם לבתי הכנסת ובאותו מדרש. עיקר הבעיה ששומעים ליד מידות אם לענות. עיקר הבעיה סוף השיחות אנחנו אומרים קדוש כענו בתיאטור ברחמים מן השמיים ואחרי זה תתקדל. האם יכולים לענות אמן אחרי מה ששומעים ברדיו או לא? המציאות ברוב תחנות השידור, אני לא אומר על הכול אבל ברובן הגדול, מהרגע שהחזן אומר ומסדר עד שאנחנו שומעים עוברים לפחות שתי דקות ולכן בדרך כלל אנחנו לא אממן אחרי אותו הקדיש. הסיבה למה עוברים שתי שניות מהרגע שהוא החזן שידר עד שאנחנו שומעים, כי יש לנו את הלוויין שמעביר לנו ומסדר לנו את הכול. הלוויין נמצא מעל כדור הארץ 35,000 סילומטר. אז הקול של החזן עולה ויורד עד שמגיע למקלט רדיו שלך זה לוקח שתי שניות פחות רבע. הכלל הוא שאדם שומע ברכה ועדיין לא עבר זמן כדי אמירה שלום עליך רבי אלא בתוך שמיעה הוא מיד יעונה אמן וטוב אבל אם עבר זמן כדי אמירה שלום עליך רבי אחרי שנייה וחצי הוא בא לעונה את האמן האמן הזו היא לא תודה כך למדנו בסימן קכ״ב. כאן חלק, אני לא אומר על כל תחנות הרדיו אבל חלק מהן בוודאי הוא כך. לדוגמה, אני שמתי שני מכשירי רדיו בשני חדרים ובשניהם אני שומע את השיעור של מרן הראשון לציון. אני שומע בחדר הזה ובחדר הזה ואז אני שומע כאן, אני אומר, לפי חכי ובא להם תורה ומצוות ברדיו השני אני שומע ומתחיל רבי חנניה בן עקשייא אומר. אתה רואה את המילים למה זה מיד וזה לאחר שתי שניות זה דרך הלוויין וזה דרך משבר במישורים ולכן כשאין לאדם ידיעה אם התחנה שהוא שומע אותה היא דרך הלוויין או במשבר ישיר אז בסופו של דרך עדיף שהאדם לא יסתבך אני מכבה מיד את הרדיו. כשהחזן, כשמשה חבושה מתחיל, הוא גדל ויתקדש אני מיד מכבה את הרדיו כדי לא להסתבך אולי לא צריך לענות אמן. הכלל הזה לכל ימות השנה, לאו דווקא לגביה על צליחות והקדיש שאחרי הצליחות. לדוגמה, יום ז' באדר. הרבנות הצבאית קבעה לאותם החיילים שמקום קבורתם לא נודע, עושים להם את ההזכרה, ואף שכול אומר קדיש שם בהר הרצל. לפעמים מעבירים את הטקס בשידור חי, שידור ישיר. שוב, אם היה לך משבר ישיר בלי לוויין אז היה מותר לענות אמין, אבל הרבה פעמים זה באמצעות הלוויין, ולכן במקרה הזה עדיף שהוא שומע את האב השכול הזה שמצחיק אמר קדיש, עדיף לכבוד. לפעמים מביאים גם איזו לוויה, או שוטה מתחתן גדול או לוויה של חייל שנהרג, ולפעמים מביאים גם את אמירת הקדיש. שוב, אפילו אם זה לא כזה ותעשו לי עם זה שידור חי, מצד הנקודה הזו יש לנו בעיה. דבר שני, מצד שבדרך יש לנו גם מקומות שאינם נקיים, בבתי כיסאות וכיוצא בזה. מרן מדבר בנושא הזה בסימן נה, סעיף כ'. בספר הילד אומר שגם בנושא של המשבר הוא צוען טענה צודקת. גם למי שאומר שאם בדרך יש שירותים, מקום לא נקי, אסור לומר, אסור לענות אמן, כאן מותר. והסיבה היא שאני אומר את הקדיש, ובחדר האחרון יש אדם, יש יהודי ששומע אותי. איך גלי הקול עוברים? רק דרך הנוחיות, דרך השירותים. בזה יש מחלוקת, בזה אולי אסור לענות אמן. כאן גלי הקול לא עוברים דרך השירותים, אלא גלי הקול עולים למעלה לרקיע ויורדים חזרה לרדיו שבדית שלי. אז זה לא עבר דרך מקול ניצונה. כך טוען בספר הילול עומר של הגאון רבי אולל פוסק, וככה העתיקו גם שאר האחרונים, כך שהוא נמצא בנקודה הזו. יש לנו אפשרות ללמד זכות על העון יממן, אבל הבעיה השנייה של המסבירים, שלא תמיד זה בצורה מדויקת ומהירה, לכן אמרנו שב ואל תעשה, עדיף שהאדם יסגור את המקלב. יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יקבל את הצפונות ואת הצפיחות והתחנונים, ויאמר די לצרותינו וישלח לנו את משיח פסקנו ומראה בימינו, אומר ורמון. אני חוזר ומודיע, יום ראשון והלאה, תפירת מנחה בשש. אין מניין בשולה. רבי חנניה דרמטסלה אומר אמן.