מפטפט ביצרו | הרב אמנון יצחק

בס"ד 07/12/2018 ספר בראשית - פרשת וישב: מפטפט ביצרו

נציב יום: גבריאל בן סעדיה יזכה לתוצאות צילום תקינות ולרפואה שלמה.

אמרו חכמים זכרונם לברכה על הפסוק: "ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאישה ותלד לו את פנחס", שפוטיאל הוא יוסף, שפטפט ביצרו.

אז "אלעזר בן אהרן הכהן לקח לו מבנות יוסף", הנקרא פוטיאל, והיא ילדה לו את פנחס. זאת אומרת הסבא היה גיבור נגד עריות, יצא הנכד פנחס נגד עריות. פטפט ביצרו נקרא פוטיאל יוסף. פטפט ביצרו.

בשפתי חכמים מביא שני פרושים על המילה פטפט: מה זה פטפט? פטפט ביצרו מה זה?

יש מפרשים: שמרד, מרידה, זה לפטפט ביצרו.

יש מפרשים: שזלזל ביצרו.

ונראה ביאור הדבר על פי מה שהניח רבי ישראל סלאנטר זכר צדיק לברכה: שיש שתי דרכים במלחמת היצר;

האחת: להגביר את היראה, כשהיצר בא נגד האדם, מה יעשה האדם? יגביר את היראה, יתבונן בדרכים לירוא את השם, שלא משתלם העבירה.

הדרך השניה: להקטין את הניסיון, לזלזל ביצר;

"אה? אתה בא לפתות בשטויות ואתה חושב שאני...."

שתי דרכים; כאשר בא הניסיון לידו, צריך להתחזק מאוד שיראת שמים ולעמוד נגד יצרו, 

וזה מה שפירשו: שמרד ביצרו!

כמו שכתב הרשב"ם בבא בתרא קט': שהתריס ונלחם נגד יצרו, "לעולם ירגיז יצר הטוב על יצר הרע",

ומאידך צריכים להקטין גם את הניסיון וחשבונות של מילי דעלמא. כאילו; "מה אתה רוצה? מה יצא לי מזה? בשביל הנאה של רגע אתה רוצה שאני יפסיד כך וכך, ואני יעשה ככה?!"......

לפרק את בנין השקר שמעמיד היצר ולהיווכח שאינו אלא מגדל הפורח באויר. כל זה בלוף. וזהו שזלזל ביצרו שראה שאינו אלא רמאי. מזלזל ביצרו;

"מה? אתה בא למכור לי לוקשים? אתה חושב שאני לא יודע מה אתה מתכנן עלי?"

מוצאים אנחנו אצל יוסף שערך חשבונות שונים נגד יצרו, מהם מדרך מלחמה ומהם מדרך של זלזול, גם מרד ביצרו וגם זלזל בו;

המדרש מביא מה היו החשבונות של המרידה של קבלת היראה, היה אומר ככה,

אמר יוסף, כשהיא היתה מפתה אותו אשת פוטיפר, אמר יוסף: "למוד הוא הקב"ה להיות בוחר מאהובי בית אבא לעולה". כמו שהקב"ה בחר את יצחק לעולה, הקב"ה מורגל בזה, למוד הוא, מה הוא למוד? להיות בוחר, מה בוחר? "מאהובי בית אבא לעולה, "ושמא אבחר", מה יקרה אם הקב"ה יבחר בי שאני יעלה לעולה? "ואפסל מן הקורבן", בגלל מה שאת רוצה!

ועוד חשבון: "למוד הקב"ה להיות נגלה על אהובי בית אבא בלילה, ושמא יגלה עלי הקב"ה וימצא אותי טמא?"

כל החשבונות האלה זה של הגדלת היראה;

"אני נחשב!, אני מבית אבא, אני מבית חשוב, מה אני יעשה שטות כזאת ואני יפסיד את המעלה?! ואם ירצה הקב"ה מה אני יעשה? וימצא אותי טמא?".

וגם אמר: "מתיירא, שגם אדם הראשון עשה עבירה קלה ונטרד מגן עדן, וזאת עבירה חמורה שאת מבקשת! על אחת כמה וכמה!".

אז כל אלה חשבונות של להגדיל את היראה.

אמר לה: "מתיירא אני מאדוני", עכשיו הוא מזלזל ביצר הרע,

אמר לה: "מתיירא אני מאדוני",

אמרה לו: "הורגתו אני!", איזה אישה טובה, היא מחסלת אותו,

"מיתו?" אמר לה: "לא די שאמנה באיסרטיא של נואפים אלא באיסרטיא של רצחנים?!" מה? לא מפסיק שאני אהיה בחבורה של הנואפים אם חלילה אני ישמע לך, את רוצה שאני בחבורה של רצחנים?! כאילו שבגללי תרצחי את בעלך?

"ואם הדבר הזה את מבקשת", את כל כך לא יכולה להתאפק, "הן אדוני הדי קדמך", לכי למי שמותר לך לבעלך!.

כל אלה חשבונות של זלזול ביצר שהוא צוחק מן העבירה שהיא מציעה לו,

אז הוא נקט בשתי השיטות; להגדיל את היראה וגם לזלזל ביצרו.

וכך היה נוהג הסבא זכרונו לחיי העולם הבא שנזדמן לו איזה ניסיון היה מפטפט בשני האופנים: במרד ובזלזול.

וגם בשיחות שלו;

מצד אחד: היה מדבר על דבר הרצון הטהור, ועל הלשמה של הגאון מוילנה, זאת אומרת מגדיל את היראה.

מצד שני: היה מדבר מהליסטים חלש שהיה עומד על פרשת דרכים והיה מפחיד את הבריות, עד שפיקח אחד הבחין שאין בו ממש והתחיל להתנפל עליו להכותו.

המדרש מספר: איך היצר הרע עובד?

משל לליסטים שיושב בפרשת דרכים וכל מי שעובר: בו הנה!....... ושודד אותו מכלע אותו...

היה שמה פיקח ראה שהליסטים הזה שמאיים על כולם אין לו בכלל רגליים, לא יכול לקום לא יכול לזוז לא יכול כלום. ניגש אליו: כלעו כליע, נתן לו מכות, היה פיקח!, אם אתה לא ניגש ליצר - הוא לא יכול עליך. אם אתה שומע לו ואתה מתקדם אליו ואומר לך דבבבבבבב.ואתה כן כן כן כן כן כן אז אתה..... זאת אומרת זה דרך זלזול;

"מה אתה בא אלי? מה? אתה רוצה לקבור אותי חי? מה? אתה חושב שאני טיפש? מה קרה לך?".

אמרו חכמים זכרונם לברכה: "מוטב שיהיה שוטה כל ימיו בעיני הבריות",

כמו שאתם, בעיני הבריות אתם שוטים,

"מה אתם מגזימים? כל דבר אתם מדקדקים יותר מידי, לא שמענו דברים כאלה, מה קרה לכם?"

מוטב! מוטב, "מוטב יהיה שוטה כל ימיו בעיני הבריות ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום כל ימי חייו",

שיקראו לך "טמבל!" מה יש? מה קרה? הם קובעים את הגורל שלך? הם מכניסים לגן עדן? מי הם? מי הם? בעלי תאוות, הם לא יכולים לסבול את זה שיש אנשים שמדקדקים.

יש אחד שקורא לעצמו "רב", ליצן!

אחד שאל אותו: שמעתי שיש בעיות עם הבשר ועם הזה ועם הפה ושם..."

אמר לו: "תשאל את מי שמורה לך הלכות! תשאל אותו! מה שיגיד לך קודש קודשים! קודש קודשים!"

מאיפה אתה יודע מי הרב שלו? מאיפה אתה יודע מי הרב שלו? הוא כבר קודש קודשים? כל אחד שיש לו רב הוא קודש קודשים? ומה שיגיד לו זה בסדר? ואז הוא יגיד להם לאכול או לא לאכול?

"ואל תשאל מי שנותן דרשות לבעלי תשובה!"

לא! רק למי ש...!!!

ואומר: "ואתה אוכל?"

אומר לו: "אני אוכל ואוכל!!"

והוא מלמד קבלה וזה... סודות התורה והכול, סודות הבטן והמעיים שלו הוא עוד לא יודע. הוא כבר מלמד סודות התורה והקבלה והכול, לא יאומן כי יסופר! והוא עוד כהן ואוכל שלמים כל היום, את כל הבגרה... עם העצמות עם הכל, מרוב ההתלהבות שאומר: "אוכל ואוכל!" יה חביבי,

"שאל את הרב שלך קודש קודשים". מאיפה אתה יודע מי הרב שלו? "קודש קודשים. מי שמורה לך הלכות", הלכות נידה וכל זה, "הוא יגיד לך! קודש קודשים!". יייייייה מרוב שהם יודעים שהם אוכלים נבלות וטריפות מרוב האטרף שיש להם מהטריפות אז הוא מדבר באטרף. בררררררה! "אוכל ואוכל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!". כאילו לקחו מהצלחת את הבשר עכשיו, עזוב אל תיקח!!!!!!!! לא יאומן כי יסופר.

אז אמרו חכמים זכרונם לברכה: "מוטב שיהיה שוטה כל ימיו בעיני הבריות ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום מכל ימי חייו".

יוסף השאיר את בגדו בידה וברח, ולא התחשב עם מידות המדומים של חילול השם. אההההה. כולם מבינים בחילול השם;

"בואנה! זה חילול השם אם אתה לא בא לחתונה",

ואתה לא תאכל נבלות וטריפות - אתה מחלל את השם...,

יגידו; "מה זה איך הוא לא בא מה קרה?"

וכולם יאמרו: "ראו נא העברי הזה כמה מגונים מעשיו", ידע יוסף שעליו לרוץ מהעבירה ולא לפנות אל חשבונות של עבירה!, ומוטב שייכסף בזה העולם! שיתבייש בזה בעולם! ולא לעולם הבא.

הוא היה יכול לעשות חשבון: "אם אני אברח יווווווווו היא בטח תגיד עלי ותלשין עלי וכל העולם ידע, ואם אני יעשה עבירה בשקט יותר טוב אני אחסוך חילול השם, זה עבירה בשקט אף אחד לא ידע, השם יודע שאני אנוס, אין לי ברירה זה חשבון נקי, החשבון שלי לא לחלל את השם שאם אני אברח ויתפסו ויגידו וילשינו.... אז יהיה פירסום ויגידו: "הדתי הזה!!!" ה.....

-      לא עשה שום חשבון כזה של שקר! ב ר ח !!!!!!!!!!!!!!!!

אמר: "ואתבייש כל ימי!" - "מוטב שיהיה שוטה כל ימיו בעיני הבריות ואל יהיה רשע לפני המקום שעה אחת", ולכן זכה,

ומה שאמרו חכמים זכרונם לברכה: "יוסף קידש שם שמים בסתר", בסתר, כי אף אחד לא יודע את החשבון האמתי שלא לברוח ולא להתפתות!! ועם כל החשבונות שאפשר לעשות,

"הוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה שנאמר: "עדות ביהוסף שמו". זאת אומרת: הוסיף לו הקב"ה אות הא. בשמו, יוד וה וו' נהיה לו, איייייייי הקב"ה הוסיף לו.

היום מאוד צריכים לזלזל! לזלזל, קשה לאנשים להגביר את היראה כמה יש להם שני גרם יראה, להגביר, כמה הוא יגיע 3 גרם יראה, זה לא זה לא יצליח כל כך לבלום. אבל צריך מאוד מאוד לזלזל ביצר המפתה,

והמחבר פה אומר: "במיוחד ביונייטד סטייטס אוף אמריקה", זה היה נכון יותר בתקופות קודמות לפני עשרות שנים, לעומת היום, היום פה זה אמריקה גם כן. אבל במיוחד בארצות הברית שהניסיונות שם קשים מאוד.

והסבא היה אומר: "משל של פחמי אחד שהיה תמיד משתבח על זה שהיה לו חוכמה בנערותו איך לסמר פרסות ברזל לרגלי הסוסים. שמים להם פרסות אז הוא הוא למד את זה מילדותו וזו חוכמה גדולה איך לסמר. אומנם, קרה מידי פעם שהוא ספג בעיטה, {אתם יודעים הסוס הוא לא תמיד ממושמע ויש כלעה כלעה כשהוא נותן מכה יא חביבי זה מסוכן מאוד}

בכל זאת הוא אומר: "היתה לי פרנסה מהמקצוע הזה בעיטה פה ובעיטה שם אבל מתפרנסים מזה. ומשום זה כל האנשים מביאים לי את הסוסים שלהם אלי שאני יסדר להם את הפרסות".

והיה אומר כמה הוא חכם,

היה אומר: "אילו הייתי לומד מלאכת צורף" זהב? עבודה יותר נקיה, מרויחים יותר, עבודה עדינה, אין בעיטות הזהב לא בועט,

אבל הוא אומר: "אם הייתי לומד את המקצוע הזה הייתי גווע ברעב!",

למה?

"משום שאף פעם לא קרה שמישהו בא אלי והביא לי תכשיטים של זהב לתקן",

ראיתם איזה חכם?

הוא עובד בפרסות, והוא רוצה שיבואו אליו לתקן עניינים של שעונים של זהב, בטח שלא יבואו אליך,

אם הכרזת שאתה טמבלולו - אז מישהו ישאל אותך שאלה בהלכה? לא הבנתי.

כמו כן נמצאים מאלה שהגיעו לארצות הברית, ביניהם היו גם בני תורה, תכף ומיד הקלו בשמירה המצות ובעול התורה וטוענים שהצדק איתם! משום שעל ידי זה שהיו ליברלים - אז הם הסתדרו יפה, ואילו היו מקפידים על קלה כבחמורה - מי יודע מה היה סופם!.

אז טוב שהם בחרו להיות פחמים ומסדרים את הפרסות של הסוסים, וזה יותר טוב, כי מהזהב מה מי יבוא אליהם עם זהב? זאת בדיוק השקפת הפחמים.

אולם האמת היא, שאם היו עומדים בניסיון, היתה הצלחה מאירה להם פנים, כמו שראינו בחוש שאלה שהתעקשו – הצליחו. נהיו ראשי ישיבות הגדולים בארצות הברית, העמידו תורה, ישיבות פאר וכו' וכו' וכו' וכו'. מה חסר להם? מה חסר להם? פרנסה כבוד, תורה זכויות, הכל יש להם, מה מה?...

וידוע על רבנים שהיו שרויים במצב דחוק מאוד, בכל זאת סרבו לקבל משרת רבנות בקהילות מפוארות, משום שהקהילות הקלו בדברים מסוימים, ואפילו שהבטיחו לתקן את זה!. זאת אומרת: רצו את פלוני אלמוני,

אמרו לו: "בא תהיה הרב שלנו של הקהילה",

עמד על תוכן הקהילה, ראה שהם מחפפים בדברים,

אמר להם תשמעו: "אני לא יכול להיות רב במקום כזה שפה הולכים ככה ועושים ככה אוכלים ככה ושותים ככה. אני לא יכול להיות פה",

אמרו לו: "מה שהרב יגיד - אנחנו נתקן!"

לא הסכים, הוא יודע זה עבודה, אז אתה ואתה שמדברים אתי אולי תסכימו, מי זה אמר שכולם יסכימו? אז מה אני יהיה רב של קהילה של השם ירחם? אז לא הסכימו אפילו שהיו עניים, עניים.

וכמה מבין האברכים מתעקשים לשבת בארבע אמות של הלכה כפי השקפתם, ואפילו שיש להם קרובים שמתריסים כנגדם, וגם מציעים להם:

"בא, מה אתה יושב שם?, למה כל היום?, מה יצא לך מזה? בא אני יתן לך עבודה, תהיה מנהל חשבונות, תרוויח כסף"

מציעים להם כל ימני עניינים שונים.

אבל הם אומרים: "לא! אנא מזרעא דיוסף" שמפטפט ביצרו!!! לך! אתה בא לדחוק אותי מחיי עולם הבא? כמה חיים פה? עוד 20/30 שנה? עם מה אני יעוף? עם תעודת מנהל חשבונות! ואז יעשו לי חשבונות שמה, יפתחו לי את הספרים

ויגידו: "תראה מה הפסדת! ומה הרווחת? מה עשית?",

-      מה אני יגיד? ואלה מצליחים להקים עולה של תורה, אלה זוכים, בסוף זה מה שיש. 

עכשיו אני רוצה להקריא לכם דבר מרגש מאוד! מרגש מאוד:

הנכדה של הרב גץ, שהיה רב הכותל בירושלים: היא קיבלה את המחלה, ולפני פטירתה היא כתבה מכתב לבן שלה.

"מירוש",

ואני אקריא לכם מה היא כתבה,

היא כותבת לו ככה: "תחזיק מעמד! אל תשבר",

מכתב מצמרר שהשאירה נכדתו של הרב גץ, שלומית חוה סבג פרנסיס זכרונה לברכה לבנה הבכור לפני שנפטרה בתום מאבק ממושך במחלה הקשה.

"מאיר יהודה בני בכורי האהוב, עלם החמודות שלי, אהבתי העצומה, איך אוכל לנחם אותך באובדני?, אני כבר לא יכולה לשאת את יגוני בהביני את גזר דיני, לבי שרוף על כאב ילדי האהובים, כל חיי זה אתם הילדים, ועכשיו נגזר עלי ועליכם פרידה של מות.

מירוש! אתה כל כך צעיר, כל החיים לפניך, חשוב לי שתזכור ותאמין תמיד שיש מנהיג לבירה, יש מי שמנהל את העולם הזה, והעולם הזה יקירי הוא תעתוע אחד גדול, אנשים חיים, גם אני הייתי כך, כאילו כל החיים לפניהם, חושבים שבלי לקנות את זה או את זה.. הם אבודים, חלק מהתעתוע הגדול שנדמה לנו שאנחנו חושבים, שאנחנו מבינים משהו, שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים לנהל את העולם יותר טוב מהבורא.

אבל באמת מירוש, אין לנו שום הבנה, עולם הפוך! לא באמת יודעים מהו טוב ומה הוא רע, ברגע שהנשמה יורדת לעולם היא בבלבולים בגלל התעתוע הזה.

מירוש, תחזיק מעמד, אל תיפול לבלבולים, יהיה קשה, מאוד! שורף! מגעגוע ומחוסר, יהיה גרוע! יהיה הכי סיוט! אני יודעת, גם אני עומדת על אדמה חרוכה, אבודה מכאב צער ילדיי.

מירוש אהובי! תחזיק מעמד אל תישבר, אל תעשה דברים שמנוגדים לחינוך, שאבא ואני הענקנו לך, השם גזר עלינו אסון נוראי, אני לא אמשיך לגדל את ילדיי, ילדיי יחיו בלי אמא תומכת מלווה ואוהבת, תזכור שאנחנו לא מבינים כלום בחשבונות שמים, אנחנו לא יותר רחמנים מהשם יתברך, אין רע יורד מהעולם מלמעלה, זה הדבר הכי נכון לנשמה שלי ושלכם, זה הכי טוב הנצחי, מתוך ההסתר הגדול הזה - שם בשחור במדבר, שם, נכניס את השם ונאמר: אנחנו לא מבינים כלום,

נתבטל לפני מלך מלכי המלכים ונסמוך עליו שהוא יודע מה שהוא עושה, תראה את יופי הבריאה, נפלאות צלילי המוזיקה, הוא יודע מה הוא עושה, וגם עכשיו הוא יודע, אנחנו אלו שלא מבינים,

נשאר לנו רק לבכות לבורא, שירחם עלינו ושימתיק את חיינו, שתזכה להקים אתה בית נאמן בישראל, החיים הם הזדמנות נדירה לעשות את תפקידנו, לעשות מצוות, חסדים, להתפתח נפשית ורוחנית, להפיץ את תורה השם בעולם.

אל תפספס את ההזדמנות הזאת, תזכור שהעולם הוא תעתוע, זה רק נדמה לנו אבל באמת זה לא.

אני אוהבת אותך אהבה שאין לה סוף, ומלווה אותך לנצח בני בכורי.

אשריי שאתה בני, השם ישמורך, ואני מתפללת!

שלך לנצח.

אמא".

אתם שומעים? זה לפטפט ביצר הרע,

יצר הרע רוצה לומר: "אה! ככה מחלה! למות?"

היא צעירה אולי 40, בסביבות ארבעים, מבינה שהכל תעתוע, הכל תעתועים של היצר הרע, אז זה עולם של בלבולים, אנשים נמצאים בבלבלה.

כשאדם נמצא במצב כזה ומכיר את האמת ומנחה את הבנים להישאר סמוכים על שולחנו של הבורא ולדעת שאת הכי טוב הוא בוחר לנו, וזה מה שהוא בחר לה ולילדיה, וזה הדבר הטוב ביותר, הכי טוב לנצח - זה נקרא: לפטפט ביצרו,

להגביר את היראה, ולזלזל ביצר, ולעבור את עולם הבלבולים ולצאת מפה נקי. אמן.

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, (ישעיה מב, כא) שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.