דיני עירוב תבשילין לעומק: בין הלכה למעשה לספקות, ברכה בבין השמשות והזהירות ממידת העצלות
- - - לא מוגה! - - -
אני קורא בסימן תקכז, סעיף א', בסימן הזה מרן מפרש לנו את דיני עירוב ותבשילים.
יום טוב שחל יום בערב שבת לא ייבשל בתחילה לצורך שבת בקדירה בפני עצמה,
אבל מבשל הוא כמה קדירות ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת,
ועל ידי עירוב מבשל בתחילה לשבת.
פירוש עניין עירוב הוא שיבשל ויופה מיום טוב לשבת עם מה שבישל ויפה כבר מערב יום טוב לשם שבת,
ונמצא שלא התחיל מלאכה ביום טוב אלא גמר אותה.
הגה, מותר להניח עירוב זה אפילו ספק חשיכה.
אחת משבע מצוות דה רבנן בעזרת השם בשבוע זה יום רביעי יגזר השם בחיים ונקיים ביום רביעי מצוות עירובי תבשילים.
והגמרא במסכת יומא בדף כח מספרת
אברהם אבינו קיים את קול התורה כולה ולא רק מצוות דאורייתא אלא גם מצווה דה רבנן של עירוב תבשילים שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי ואשמור משמרתי ומצוותיי חוקותיי ותורותיי.
יש שתי גרסאות בגמרא.
גרסה אחת שאברהם אבינו קיים הם עירובי תבשילים.
גרסה שנייה, עירובי תחומין.
אין ויכוח בפוסקים. כולם מודים שאברהם אבינו עשה גם עירובי תבשילים וגם עירובי תחומין.
הכל.
אברהם אבינו לא הפסיד שום מצווה.
גם את המצווה דה רבנן אברהם אבינו עשה את הכל בצורה מושלמת.
רק השאלה היא, לגופו של דבר,
מה הגרסה הנכונה?
לפי דעת ספר האשכול והרשב״א צריך לגרוס עירובי תחומין.
וכך נוקט הגאון מלווילנא.
הוא מדייק את זה מהראיה שהגמרא הביאה מהפסוק.
הגאון מלווילנא אומר שהיה כתוב בהתחלה עירובי תבשילים וראשי תיבות ע' ת'.
אז היה כתוב עירובי תחומין.
עשו את זה ראשי תיבות ע' ת'.
עכשיו, באו המדפיסים לפתוח את זה.
במקום לפתוח את זה, ע' ת' ראשי תיבות עירובי תחומין הם פתחו את הראשי תיבות ע' ת' עירובי תבשילים.
זה כל הטעות.
כך הוא מסביר לפי הגרסה של ספר האשכול והרשב״א.
הוא אומר הלשון של הגמרא שם, איפה אנחנו יודעים שאברהם אבינו קיים גם את העירוב שנאמר
עקב אשר שבע אברהם לקולי. תודה.
המצווה שהאדם קשור לעקב.
אסור ללכת יותר מאלפיים אמה ברגל, בעקב,
אלא אם כן תעשה עירובי תחומין.
אבל אם אתה גורס עירובי תבשילים,
מה זה קשור לעקב?
הראייה מהפסוק איננה מדויקת.
זו הטענה שהגאון מבינה והוא הולך בעקבות האשכול והרשב״א.
אבל שאר הפוסקים לא גרסו כך.
גם בזוהר הקדוש ויקרא דף רע״ו מפורש.
גם שנה הגרסה שאברהם אבינו קיים עירובי תבשילים וכך גורס גם בדעת זקנים מבעלי התוספות.
אלא שדעת זקנים מבעלי התוספות וחומש בראשית
פרשת בעירה שם הוא מסביר את המילים ערובי תבשילים אחרת ממה שאנחנו מסבירים פה.
מה אנחנו אומרים? ערובי תבשילים, מצוות ערובי תבשילים.
הם לא אומרים ככה.
אלא אברהם אבינו נזהר מאוד בלב לא תבשל גדי בחלב עמו.
אברהם אבינו נזהר לא לאכול גבינה אחרי בשר.
אברהם אבינו נזהר מערובי תבשילים. לא לערב תבשיל של בשר עם תבשיל של גבינה.
ולכן הסדר כשבאו אליו אותם המלאכים איך אברהם אבינו הגיש להם כיבוד ויקח חמאה וחלב קודם כל מאכלי חלב.
אחר כך אחרי שגמרו ובסוף והדר ובן הבקר אשר עשה
ולא ערבב בהם ולא רק שלא ערבב אלא גם הסדר היה מאכלי גבינה ואחר כך בשר.
כי אם היו אוכלים בשר מיד היה נוצר להם את הלשון בחרדל היו צריכים לחכות שש שעות ובחום היום מי יחכה לך שש שעות?
ולכן משום זה אנחנו נוקטים את הגרסה הזו.
ערובי תבשילים מה שאמרו חלק מהראשונים מקובל עלינו גם במדרש שוחר תום
גם שם הגרסה היא ערובי תבשילים.
כמו שאמרנו אין ויכוח אברהם אבינו עשה הכל רק השאלה מה כתוב מה המילים של הגמרא.
גם אנחנו הצאצאים של אברהם אבינו בעזרת השם קיימנו ונקיים גם בערב ראש השנה הזה את מצוות ערובי תבשילים כדת וכדין.
והגמרא במסכת ביצה בדף טז המשנה
הגמרא עוסקת בהלכות האלה בדיני ערובי תבשילים והגמרא דנה מדוע למה צריך את ערובי תבשילים.
יש לנו טעם אחד לזוכר את יום השבת לקדושו זוכרהו מאחר שבא להשכיחו כדי שאדם לא יגמור את המאכלים שיש לו ביום טוב ויבטל את עונג שבת.
הגמרא מביאה את הפסוק את אשר תפוהפו את אשר תבשלו בשלו
אין אופים אלא על האפוי אין מבשלים אלא על המושל וכולי. הגמרא מביאה אסמכתאות למצווה זו.
ולכן בין איש ובין אישה חייבים במצוות ערוב.
כותב השואל ומשיב בחלק ב' גם הנשים חייבות במצוות ערוב.
נכון שזו מצווה שהזמן גרם מה? יש לה זמן.
אתה לא יכול היום לבוא ולעשות את הערוב אלא רק שאתה מתקרב ליום טוב.
אם כלן אתה מחייב אישה אלמנה או גרושה שגם היא תעשה את הערוב?
זאת אומרת שואל המשיב, הטעמים שנאמרו בגמרא כדי שיבור מנה יפה ליומתו ולשבת שגם האישה מצווה על עונג שבת גם האישה מצווה באותם הטעמים שהגמרא אמרה ולכן אין לנו אפשרות אין לנו ברירה אלא לחייב גם את אותן הנשים.
היום לא יפה להגיד אישה אלמנה.
היום אומרים חד-הורית,
כדי שמשרד הרווחה יהיה לו אפשרות לנווט יותר טוב לקצץ בנטיעות.
אם יגידו שמשרד הרווחה מוריד לאלמנות יגידו אלה רשעים ורושעים אלה, אלה צריך ומלכות הרשעה נערת העקר.
אבל לא אומרים אלמנות, אומרים חד-הורית,
אותה גברת ושינוי הדורת.
זה מה שהם מתחכמים.
לנו אין הבדל.
אנחנו הולכים עד הסוף,
עוזרים לאלמנות, משתדלים גם בערבי חג ועזרה גם מבחינה רוחנית,
שגם היא חייבת במצוות עירובי תבשילים כדת וכדין כמונו.
בזמנם ירושלים הייתה קטנה,
ואז הראשון לציון היה שולח שניים, שני אברכים.
היו הולכים דלת אחרי דלת, דופקים בכל הבתים.
מה אם אירעו?
מי שאומר לא עשיתי, מברכים אותו חזק וברוך.
ואם יש איזו אישה אלמנה אומרת,
אני לא יודעת לעשות,
אז היו מלמדים אותה, תבשלי ביצה,
ומלמדים אותה שגם היא תזכה וגם היא תעשה.
מתחילים בבוקר, גומרים בערב את המשימה.
אז כל ירושלים הייתה רק בין החומות של עיר העתיקה,
ואתה מתחיל בבוקר.
אפשר לגמור את הסיבוב בערב,
אבל היום בלי הענרה יש לנו חצי מיליון מסביב בשכונות.
אם תתחיל בבוקר, אתה לא תגמור בערב, אולי תגמור בערב שמחת תורה או אחרי זה.
לכן היום לצערנו אנחנו לא עושים את זה, אבל כל אחד ואחד צריך להשתדל לדאוג שגם אותם הנשים גרושות, אלמנות או גברים שהם עמי הארץ,
שמסכנים לא יודעים,
להשתדל לדאוג לאותם הנכים שגם הם יקיימו את מצוות העירוב.
כולנו מקבלים טלפונים או מטלפנים לחברים בערב ראש השנה כדי לברך אותם בברכת כתיבה וחתימה טובה,
אבל לא תשכח את העירוב.
אתה מתחיל מסכת ברכות,
ודאי, צריך, ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך.
אחרי מסכת ברכות תמשיך מסכת ביצה.
תשאל אותו, הכנת ביצה לערובי תבשילים?
צריך לקיים עכשיו ורגע מצוות עירוב.
אגיד לך אחר כך, אל תאמר לכשאפנה אבשל,
אולי אחר כך ישכח,
כמו שקורה להרבה אנשים,
ולכן מיד אדם יזדרז,
זריז ונזכר, מיד אחרי התפילה בבוקר יעשה מיד את מצוות העירוב.
אם האדם הזו לא תראה,
בפעם הקודמת אני שכחתי.
אני רוצה הפעם לא לחכות עד הבוקר.
שלישי בלילה, אני בא אחרי הערבית שבע ועשרים,
ביום רביעי אני רוצה מיד לעשות את העירוב. אין שום בעיה, ליבדי כולל, מה אפשר?
כעת, יום שני, אי-אפשר.
אבל ברגע שנכנס אחרי צד הכוכבים יום רביעי,
ויערב ובוקר יום אחד, אין שום הבדל אם הוא יעשה את העירוב ביום רביעי או ביום רביעי.
יכול לברך,
ייקח את החלה או הלחמנייה עם הביצה, יתפוס אותם ביד ימין, יברך וציוונו על מצוות עירום ויסיים.
בזה העירוב יהיה מותר לנו לבשל, לאפות, להטמין, לטלטל, להדליק את הנר ולעשות כל צורכנו מיום טוב לשבת.
אנחנו אומרים את זה בשפה הארמית,
כי בזמנם הנוסח היה,
הדיבור היה, השפה הייתה ארמית.
אז אנחנו אומרים בארמית, בדין ערובה ישר אלה לבשולי,
לאפויה, לטלטולי, לאטמונה, להדליקי שרגה ולמאבד כל צורכנו מיום טוב לשבת.
זה הסדר שבעזרת השם נזכה ונעשה ונקיים בזה את המצווה כהלכתה.
כרגיל,
יש לנו תמיד שאלות על ידי כת עצילים.
אתם יודעים, כתוב בגמרא במסכת פסחים, שם לגבי הקבוצה האחרונה שבאים להקים קורבן פסח, הגמרא מכנה אותם כת עצילים,
ובדור שלנו הכת הזו קצת נהייתה גדולה.
אני חושב שאם הם ילכו, ירוצו לכנסת,
הרבה מנדטים, בלי עין הרע.
יש להם מפלגה גדולה.
אתה רואה,
ליל ראש השנה,
אתה רואה איזה אדם תופס ביד חלב וביצה והוא רץ לרב,
רץ מייד לחכם.
ושמה הוא רץ עם החלב והביצה? אנחנו יודעים כבר,
כנראה שהוא עדיין לא עשה עירוב. כבר שעה שבע, בין השמשות.
ספק יום,
אולי זה לילה.
הוא רץ לשאול את הרב, כבוד הרב, אני לא עשיתי עירוב.
עכשיו אני יכול לעשות עירוב או לא?
מה הרב עונה לו? כן, כך כתבו לנו המרדכי והרמה, למדו את זה מדברי המשנה.
במסכת שבת ל' כתוב ספק חשיכה ספק אינה חשיכה מעשירין את הדמאי ומערבין ותומנין את החמין.
מותר לנו לעשות עירובי חצרות,
אז כמו ששם אתה אומר עירובי חצרות ספק דרבנן.
ספק דרבנן היא כולה אפשר,
אין פה עירובי תבשילין, גם זה לא מדאורייתא אלא מדרבנן.
נספק דרבנן היא כולה, ולכן גם בין השמשות שהוא מספק דרבנן אפשר לעשות את מצוות העירוב.
ואפילו אם הוא כבר אמר ברכו את השם המבורך,
אפילו אחי לא גזרו על השבות בין השמשות לצורך מצווה,
יכול לעשות את העירוב.
הרב עונה לו כן,
אבל הנודניק הזה לא גמר, יש לו עדיין שאלה.
כבוד הרב אני יכול גם לברך,
הוא לא רוצה לוותר על הברכה.
טוב, מי שרוצה לברך היה יכול לברך רבע שעה קודם, אני באדיקו לעלמא.
אין לנו כושות על עצילים.
עצילים, אנשים עסוקים מאוד,
אפילו ראש הממשלה לא עסוק כמו אותם האנשים, כמו הכוכבים ההם.
טוב, הוא שואל,
הרב צריך לענות,
אם נשאלך אדם אל תגמגם ותאמר לו,
אלא אמור לו מיד שנאמר ושיננתם, כך למדנו בקידושין כט.
נו, מה הרב יענה?
התשובה היא, שיגיד ברוך אתה, יהרהר שם ואלוקנו.
יש מחלוקת עצומה בין הפוסקים בכאן ובכאן הדוגמאות, ואחת הדוגמאות, הדוגמה שלנו כאן,
כמו בכל מחלוקת, אנחנו אומרים ספק ברכות להכן,
הוא הדין גם פה.
המגן אברהם,
רבי שמואל גרמיזן, עשרות מגדולי האחרונים דנו,
חלק מהם דנו בדוגמה שלנו כאן.
חלק מהם דנו בדוגמאות אחרות, במצוות דה רבנן,
בספק דה רבנן בדוגמאות אחרות,
ועליהם דנו.
ושם גם יש את הוויכוח הגדול הזה.
אני אציין חלק מהדוגמאות ונראה מה קורה שם,
ומשם ננסה ללמוד לענייננו.
למדנו באורח חיים סימן קס,
אדם שלקח קלי מים קרים,
שם בתוך זה בקבוק דייסה חם כדי לצנן אותו.
אי אפשר לתת לתינוק דייסה חמה, יהיה לו קביעה בפה.
מיד אחרי שהמים קיררו,
אני רוצה לקחת את המים האלה, ליטול בהם ידיים.
בלשון הפוסקים, מים שנעשה בהם מלאכה,
פסולים לנטילת ידיים.
אין אפשרות ליטול בהם את הידיים, לשפוך אותם.
אני בא לבית, אני רואה כלי מים, אני לא יודע מה זה.
ציננו בהם דייסה, לא ציננו.
האישה איננה.
לא כל אישה יש לה את הנייד בכיס.
מה עושים?
ספק דרבנם.
דעת רוב הפוסקים,
ספק דרבנם לכולה.
אין לך בעיה?
קח את המים האלה, תעשה בהם נטילת ידיים,
תברך המוציא לחם מן הארץ ותאכל.
השאלה היא,
דנים גדולי האחרונים.
נכון, מרן פסק להקל.
ספק דרבנם לכולה.
נטילת ידיים היא לא מדאורייתא.
האם גם יכול לברך וציוונו על נטילת ידיים או לא?
מגן אברהם אומר כן.
בא רבי שמואל גרמיזן ואומר שלא.
הראש גרמיזן היה כאן בירושלים לפני 320 שנה.
הוא היה מרבותיו של הגאון חידה.
יש לו כמה ספרים, משפטי צדק ועול.
הוא אומר לא, הכלנו,
התרנו לך ליטול בהם את הידיים מספק.
ספק דרבנם לכולה.
אבל מספק דברך?
אולי יעשו בהם מלאכה ואולי הברכה על נטילת ידיים שאתה אומר אולי היא לבטלה. לא תישא את שם השם אלוהיך לשווא.
ולכן, דן מרשגר מיזן, הרבה אחרונים אומרים, לא, תיזהר אל תברך.
אותה המחלוקת שייך גם פה לענייננו.
יש לנו כאן בנושא שלנו, בנושא העירוב,
גם כן מחלוקת מעין זו.
המחלוקת היא על מה שאמרה הגמרא בביצה יז.
הגמרא מעתיק את הגמרא,
מה שאמרה בביצה יז, מעתיק את זה כאן בסימן שלנו,
בסימן תקכז סעיף כב.
והדוגמה היא מצויה השנה הזו לאנשי חוץ לארץ.
בארץ עושים עירוב רק ערב ראש השנה,
אבל בכל העולם, מה עושים היהודים בחוץ לארץ?
יום רביעי, י״ד בתשרי, הם עושים עוד הפעם עירוב.
למה? אצלהם לא רק חמישי יום טוב,
גם שישי יום טוב שני,
ואסור למשל מיום טוב שני מיום שישי לשבת,
לכן הם חייבים לעשות עירוב ברביעי.
עוד הפעם, יום הושענה רבה,
יום רביעי, הם חייבים עוד הפעם לעשות עירוב. אצלנו יש רק יום אחד, שמחת תורה, יום חמישי.
אצלם לא.
חמישי שמיני עצרת, שישי שמחת תורה,
ואסור למשל משישי לשבת, אלא אם כן יעשו עירוב. יש להם בחודש הזה, בלי עין רע, שלושה פעמים.
בא האדם הזה, זה ששייך לכת עצילים,
מגיע לרד יום חמישי בבוקר,
טו ב-תשרי.
אומר לרב, אני לא עשיתי עירוב.
מה הדין?
אז הגמרא אומרת, מה יעשה? אני קורא את לשומרן,
אזכר ביום טוב ראשון שלא עירוב. אם הוא ביום טוב ראשון של ראש השנה, אינו יכול לערב על תנאי,
אבל אם הוא ביום טוב של גלויות,
יכול לערב בתנאי.
מהו התנאי?
אם היום קודש, איני צריך לערב.
ואם היום חול בעירוב זה, יהא שרה לנדאפויה לבשוליהם.
אז הוא עושה עירוב על תנאי.
למה יום טוב שני של גלויות זה ספק?
ממילא התנאי שהוא עושה,
ואז נוכל להתיר לו לבשל ביום טוב שני של גלויות,
יום שישי, לכבוד שבת. אלה דברי הגמרא,
ככה העתיקו כל הפוסקים, אין בזה שום ספק, אין בזה מחלוקת.
שואל אותך אותו אדם,
שבא לשאול ביום חמישי,
מה עם הדרכה?
אני עושה עירוב על תנאי. אני יכול לברך? מצוואנו על מצוות עירוב או לא?
מחלוקת.
שלטי הגיבורים אומר שיברך,
אבל דעת הרבה פוסקים שלא לברך.
האומרים שלא יברך, רב שרירה גאון.
התוספות שיטה מקובצת שם בביצה י״ז.
יש שאומרים כך גם בדעת הרמב״ם.
תראו את הכנסת הגדולה,
מהרה של גזי בלחם סתרים היעבץ בסידורו,
וכך תסכול ההלכה, הגאון חידה,
גם בדרכי יוסף וגם במחזיק ברכה ועוד.
אז אתה רואה שם,
מצד אחד אתה מחייב אותו, אתה אומר לו, כן, אתה צריך לעשות כעת את הערוב.
תעשה על תנאי, אבל ברכה לא יברך, אם כן הוא עדין גם פה.
הדברים קל וחומר, שם זה דין של הגמרא שיכול וצריך לעשות את הערוב ביום חמישי על תנאי.
לא אמרת לו, ספק ברבנן נקולה, אל תעשה. לא, אמרתי לו, תעשה על תנאי.
ואפילו אחי הפרדנו, תעשה ערוב על תנאי,
אבל אל תברך וציוונו על מצוות ערוב.
הוא עדין גם פה אצלנו.
אתה אומר לו, בבין השמשות,
אולי זה עדיין יום, תעשה ערוב.
אבל מכאן ועד להתיר לו לברך,
אולי נאמר ספק ברכות להקל, לא נוכל להתיר לו.
זו הטענה של האומרים שלא יברך.
האומרים שכן יברך, מה הם עונים?
אותם הפוסקים אומרים, יש לנו ספק ספקה,
שמא ההלכה כהמגן אברהם,
כיוון שאמרנו ספק דרבנן נקולה,
צריך לעשות, אז גם יברך.
זאת ועוד, אולי ההלכה כרבנותם,
שעד שעה ורבע עדיין לא הגיע ארצות הכוכבים.
שמא ההלכה כרבי יוסף, לפי רבי יוסף עד 13 דקות זה עדיין יום.
יש אומרים שהרמב״ם נוקט כרבי יוסף.
והרי לפי תוספות רבנו אלחנן בעבודה זרה ל״ד לבין השמשות יש חזקת יום.
אם זה יום, עדיין אפשר לעשות ערוב.
זו הסברה, זה המהלך של המקלים בדבר.
והם לומדים את זה מספירת העומר.
הרי למדנו מסימן תפטט סעיף ב׳
אדם שרוצה לספור ספירת העומר בבין השמשות.
הציבור אין לו זמן לחכות,
ואם לא יספרו, אולי חלק מהם ישכחו.
מה אנחנו אומרים לו?
גם בבין השמשות,
כיוון שספירת העומר דרבנן,
ספק נגד רבנן לכולה יכול לספור בברכה.
אז כמו ששם יכול לברך, אז גם פה יכול לברך.
זו ההשוואה שהם לומדים זה מזה.
אבל לעומת זה יש לנו רעיות אחרות במקומות אחרים.
נביא עוד דוגמה שתהיה לנו בעזרת השם בעוד שנה.
קראנו לפני חודש פרשת ראה.
בסוף שנת השמיטה יש לנו מצוות עשה שמיטת כספים.
שמות כל בעל אשר אשה ברעהו לא יגוס למה כי קרה שמיטה להשם.
עמדנו במשנה במסכת גיטין לר, הלל תיקן פרוסבול.
עד מתי אפשר לעשות את הפרוסבול?
הרב כותב לנו בסימן סז סעיף ל בחושן משפט,
עד שקיעת החמה של ראש השנה.
יש לו זמן עד סוף יום כט באלול.
והמרן מצטט שם את הלשון של הרמב״ם.
והלשון של הרמב״ם,
משתשקעה החמה של ליל ראש השנה,
איבד חובו.
טוב, זה הלשון.
לכאורה,
יכול להיות שאני יכול לעשות גם בבין השלושות פרוסבול.
נכון שאסור לכתוב פרוסבול,
אבל יש לי עצה פשוטה.
יש לי כאן שלושה דורונים.
אני עומד וקורא להם את הנוסח,
מוסרני לכם פנוני ופנוני ופנוני הדורונים שכל חוב שיש לי, שגוונו מתי שירצה.
והנה יש לי שני עדים.
אחרי ראש השנה אני תובע את הלווה.
אני מוציא בבית דין שאת הרחוב, הלווה הזה חייב לי מיליון דולר.
קם הלווה ושואל,
האם עשית פרוסבול או לא?
אני אומר לו, כן.
מתי?
אני אומר לו, מעשה שהיה, לבין השמשות.
היו שלושה דיינים ואמרתי להם בעל פה, והנה שני העדים. אני מביא את שני העדים לבית דין.
מה הבית דין עושים כשהם באים לדון?
פותחים שולחן ערוך.
ואז הם פותחים את השולחן ערוך, סעיף ל', מה כתוב שם?
מי שתשקעה החמה בליל ראש השנה איבד חובו. זהו.
מתי עשית את העירום?
אחרי השקיעה, נכון?
אחרי שגלגל השמש שקע.
אחרי זה גמרנו. הפסדתי את המיליון.
למה? למה איבד את הכסף? מדוע?
אני אגיד לו, בית דין, פסק דין הכי טוב בעולם.
ספק ספקה.
שמא אין בכלל שביעית בזמן הזה. כמו שאמרו, בעל הלכות גדולות,
אגודן הסיל ברצלוני,
הראב״ד,
בעל האיתור, רשב״ם והרשב״ש.
הספק השני,
אולי ההלכה כראשית ותוספות שהשמיטה הייתה שנה קודם, שמיטת הכספים לא עכשיו,
זה היה לפני שנה,
והחוב זה היה רק לפני כמה ימים.
שמא אולי ההלכה כרבינותם, שזה עדיין יום.
שמא ההלכה כרבי יוסף,
שזה עדיין יום, עד 13 דקות.
ואולי כרבי, כמו תוספות רבנו אלחנן,
שיש לבין השמשות חזקת יום. אם זה יום, אז הפרסבול הזה תפס.
זאת מאוד, אפיר רבי אליעזר ממיץ בבעל הירעים,
אומר רק אם אמר המלווה את המילים משמט אני. אם לא אמר, הוא עדיין יכול לגבול.
כאן אני לא אומר משמט אני, אני רוצה את הכסף, יש לי ספק ספקה.
חמישה ספקי ספקות אמרנו הרגע,
וכל זה לא יעזור לך כלום.
אנחנו קיבלנו הוראות הרמב״ם,
קיבלנו הוראות מרן.
מה שכתוב בשולחן ערוך זהו זה.
ובבית דין אומרים לך, כתוב בשולחן ערוך,
משתשקעה חמה במיל ראש השנה את בית חובו.
אתה עד השקיעה לא עשית, מה שנעת בין השמשות זה לא שווה כלום,
אומרים ללווה, הרווחת מיליון דולר, תלך, אתה לא חייב לשלם.
אז כמו ששם אתה אומר, בין השמשות לא...
שזה יום על פי ספק ספקה. ולמה?
הספק ספקה הזה הוא משל אחד.
כלומר, אולי ההלכה כרבנותם שזה יום,
אולי ההלכה כרבי יוסף שזה יום.
כל זה אתה חוזר על אותן המילים, אולי זה יום, בצורה אחרת, אותה גברת בשינוי הדרך.
אז מי יתיר לנו כאן לבוא ולהיכנס בספק איסור לא תישא?
רק הוא מתחיל את השנה החדשה, לילה ראש השנה,
מתחיל ברגל שמאל, ספק לא תישא את שם השם אלוהיך לשם.
מי יתיר לו את הדבר הזה?
זו הבעיה שיש לנו כאן, אותו העצל מסבך אותנו מאוד מאוד. חלק מהפוסקים אומרים כן,
חלק מהפוסקים אומרים לא,
חלק מביאים ראיה מתפקט סעיף ב', חלק מביאים ראיה מחו של משפט.
תראה מה הכוח של העצילים, תראה איך הם מסבכים אותנו,
אותם האנשים. היה עושה את זה רבע שעה קודם, אליבא דקולה עלמא, היה יכול לברך ברכה טובה למהדרי.
אבל אין לנו קושות על העצילים.
מה אתם חושבים?
זה רק בליל ראש השנה הוא יבוא עם הביצה לרב לשאלה?
כל השנה יש להם שאלות.
תלך בשעה שבע, מחר למוסיוף.
מה אתה תראה בשעה שבע, אחרי השקיעה?
אתה תראה, הכת העצילים מגיעים,
מהר מהר צריכים מניין אשר יושבי ביתך, מלחה.
כל המניינים כבר מלאים, כל בתי הכנסת. איפה הם מתפללים, הכת העצילים?
יש להם מניין מיוחד בחצר.
לא תגיד, אולי פעם בחיים קרה לו אסון, קרה לו אונס,
אולי לקח את אשתו ללדת, היה לו איזה אונס, נדון אותו לקו זכות.
זה לא זה. תשים שם מצלמת וידאו,
אתה תראה את העצילים האלה כל יום, הכת העצילים הזו. הכוכבים האלה כל יום מגיעים רק אחרי השקיעה.
תגיד, בחורף קשה לבוא מוקדם,
בחורף השקיעה מוקדמת, אז הוא לא הצליח לבוא לפני 4.45. טוב, אבל בקיץ היה לך זמן.
לא, גם בקיץ הוא יבוא בשעה שמונה, רק אחרי השקיעה.
טוב, אין כושיות על הכת העצילים הזו.
כנראה שאולי הפסיכיאטרים צריכים לעשות איזה עבודת מחקר,
אולי הפסיכיאטרים יצליחו לעשות איזה שינויים באותה הכת העצילים.
אני, אין לי שום ידע בפסיכולוגיה.
אני אומר לכם מראש, אני הרמתי ידיים. אני, אין לי כוח איתם.
טוב, אבל שואל אותו העצל בשעה שבע אחרי השקיעה,
כבוד הרב, אני עכשיו מתפלל מנחה או לא מתפלל מנחה?
גם שם יש מחלוקת עצומה,
אבל שם יש לי פתרון, אני אגיד לו שיתפלל.
יש לי עצה פשוטה,
שיגיד כך,
אם זה עדיין יום, תהיה תפילתי תפילת מלחה,
ואם זה לילה, תהיה תפילתי ננדבה.
הרי למדנו בדמרא, מרן כתב בשולחן ערוך אורח חיים סימן כו.
אדם שיש לו ספק,
מספק כן מתפלל, לא אומרים ספק דרבנן לכולה. למה תפילה רחמי?
יש לנו כאן אפשרות פשוטה,
על ידי תנאי ננדבה אנחנו פותרים את הבעיה.
טוב, פתרת לו שם את הבעיה, יש שם תפילת מנחה או תפילת ננדבה.
כאן אין אפשרות לברך וציוונו על מצוות עירוב ננדבה. פה אין ננדבות,
או כן או לא. לכן אתה לא יכול ללמוד במאה אחוז משם לכאן.
זאת ועוד.
בהלכה הזו דנו רבי גאון וספר האשכול,
והם אומרים שיש הבדל בין חמישה יומי בשבוע לערב שבת או מוצאי שבת.
אם היום קורה דבר כזה,
מנחה של יום ראשון אתה חונן,
ערבית הלילה גם כן אתה חונן. ממה נפשך אתה חונן? נו, אפשר.
אבל אם קרה לאדם הזה, אותו הכוכב,
הגיע בין השמשות בשעה שבע ביום שישי אחרי השקיעה.
לפי רבי גאון בספר האשכול, אסור להם להתפלל.
מי אומר לך שכעת זה יום ואתה אומר, מנחה אתה חונן?
אולי זה לילה, צריך לומר, אתה קידשת.
או האדם הזה רוצה להתפלל מנחה ביום שבת בשעה שבע.
הוא אומר לרב, תראה כבוד הרב, אני לא הייתי אנוס. לקחתי את אשתי ללדת, כך וכך היה, הנה רגע חזרת.
אנחנו יודעים, באמת הוא היה אנוס.
הוא שואל אותנו בשעה שבע, מה אני עושה?
הוא לא יכול להגיד, אני אעשה תנאי לנדבה.
הפטנטים האלה, בימי החול אפשר להביא קורבן נדבה, תפילת נדבה.
יום שבת, אין קורבן נדבה ואין תפילת נדבה.
אז מה עושה?
הוא אומר לו, אדוני, אתה לא מתפלל, אסור לך להתפלל.
היית אנוס?
תתפלל במוצאי שבת ערבית שתיים.
אתה רואה שלא אומרים בבין השמשות ספק דה רבנן לכולה,
שיברך, שיתפלל,
אתה פוחד.
גם שם,
מכל אותם הפוסקים שאמרו שאסור להתפלל בבין השמשות,
אתה רואה את המהלך של ספק דה רבנן,
שזה לא פשוט להתיר ולברך.
אולי גם פה יהיה אותו כלל ואותו דין.
זו הבעיה הנוספת, הראיה,
שהפוסקים מנסים להשוות משם לכאן לענייננו.
כל אדם צריך לזכור את מה שכתוב בגמרא בברכות כב.
הגמרא אומרת שם, אדם שבא להתפלל ברגע האחרון,
הגמרא מקללת.
בהתחלה היה הווה אמנה כמו נצח המהירה וחיים שמש.
לפני הריח דרדורים, אז כדאי להתפלל מאוחר.
הגמרא אומרת לא, למה לא?
למה מקללים אדם כזה? שמת תטרף השעה.
אם איזה ילד בן ארבע יעמוד ויקלל אותנו,
כמה אנחנו נזדעזע, נפחד.
קללה שכתוב בגמרא, האנשים האלה לא פוחדים.
באים כל יום הכוכבים האלה ומתפללים,
טוב,
אמרו עליהם, אין שוטה נפגע ולכן הם לא פוחדים.
אדם שהוא יודע ממה שצריך לפחד,
בוודאי שמן הראוי מלכתחילה שייזהר מאוד בדבר אדם חכם ונבון שלא יעשה שטויות אלא ישתדל להתפלל תמיד מוקדם. מה זה מוקדם?
שהחזן יגמור,
המברך את עמו ישראל בשלום,
יגמור את המילים האלה לפני שקיעת החמה.
זהו, זה סדר התפילה.
הזדמנתי פעם באיזה בית כנסת,
היה שבע דקות לפני השקיעה,
ואני שואל את הגבאי, אדוני, איפה המניין?
הוא אומר לי, אם יבואו כולם, יהיו כאן עשרים איש, אל תדאג.
אבל עדיין מוקדם. אמרתי לו, מה זה מוקדם? שבע דקות עוד מעט שקיעה?
הוא אומר לי, לא, הם באים אחרי השקיעה.
והייתי כך,
עמדתי, התפללתי יחיד, כך אומר המשנה ברורה.
הרי כאן ערב שבת,
אתה לא בטוח שהתפילות הן יכולות להתקבל לפני בורא עולם.
כעת מנחה אתה חונן, בלילה זה אתה קידשת.
לפי רב הייגון בספר האשכול,
מי שהתפלל בבן השמשות זה ברכה לבטלה.
אני עמדתי מייד, התפללתי יחיד.
אחרי עשר דקות באו הכוכבים והגיעו, הגיעו לשם. היה מיליון גדול, הם התפללו והתפללו במנגינה.
השאלה היא אם התפילות האלה הן תפילות טובות.
תגיד, בימי החול,
אדם יכול להתפלל תפילת הלחש, תפילת נדבה,
אבל תפילת החזרה אי אפשר לעשות על תנאי לנדבה.
הציבור לא מביא קורבן נדבה ותפילת נדבה. מרן אומר, אין תפילת נדבה בציבור.
ולכן,
מה עושים אנשים חכמים ונבונים?
כמו שאמרתי, תנאי בל יעבור,
שתמיד לעולם גומר החזן המברך את עמו ישראל בשלום לפני שקיעת החמה.
תפילה כזו היא טובה, כשרה,
לא מהדרין מן המהדרין, אליבה דקו לעלמא.
אלה הדברים שכך ראוי לפרסם ולעשות.
אנחנו עוברים את שלנו. מי שישמע לנו, טובה עליו ברכה.
מי שלא ישמע, זו הבעיה שלו.
מרן אומר ששחררר.
אנחנו נקדמים בברכה את מורנו ורבנו הגאון רבי יעקב.
בכבוד כבוד הרב.