קרבת אלקים בשתי דרכים [שיעור מתוקן]

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

אוריאל בן שמואל יזכה לבן זכר מהרה עוד השנה, אמן.

קרבת אלוקים בשתי דרכים

לפני כמה דורות

חי

אדם גדול בעל מופת

רוח הקודש הייתה גלויה אצלו

ודבר לא נסתר מעיניו.

קראו לו ריבי מאיר

מפרי משלן,

זכר צדיק לברכה.

פעמים היה נוהג לומר דברי תורה סתומים

שהיו מעלים חיוך

כששומעים את זה בשמיעה הראשונה

אבל היה צריך הבנה לעומק שלהם.

לא כולם הבינו מה הוא אומר.

למשל,

פעם הוא פירש את אחד הפסוקים,

הללוהו בתוף ומחול.

הוא אמר,

יש להלל את הקדוש ברוך הוא

כי בסוף הוא ימחל.

אתה הבנת מה הוא אמר?

מה?

הוא אומר, הללוהו בתוף ומחול,

בסוף הוא ימחל.

באשכנזית

זה הללוהו בסוי פומויכול,

בסוף הוא ימחל.

אבל זה סותר גמרא מפורשת.

שכל האומר, הקדוש ברוך הוא ותרן,

יוותרו בני מאהב.

אז אחד מגדולי ישראל הסביר את עומק הדברים.

נו, מה העומק?

הוא אומר, מראש השנה ועד הושענה רבה יש עשרים יום.

עד

הושענה רבה.

עשרים יום.

כל יום זה עשרים וארבע שעות.

בחשבון פשוט זה יוצא ארבע מאות שמונים שעות.

תוף

זה ארבע מאות שמונים.

אז הוא אומר,

הללוהו בתוף.

בסוף ארבע מאות שמונים,

אז בסוף הוא מוחל.

זו הושענה רבה.

אז יום הושענה רבה זה יום המחילה,

שבסוף הקדוש ברוך הוא מוחל.

מה העניין

של יום המחילה בהושענה רבה?

רבי ישראל מסלן מקשה קושייה,

ראש השנה יום הדין,

עשרה ימי תשובה, מגיע יום הכיפורים.

וזה יום מחילת עוונות.

למה הסדר הפוך?

למה לא יהיה קודם מחילת עוונות

ואז נבוא בלי עוונות ליום הדין?

מלכתחילה

ניכתב ונחתם

לשנה טובה.

למה קודם דין?

ואז לא כולם נכתבים ונחתמים לטובה,

נותנים לנו עשרה ימים לעשות תשובה,

ומגיע יום הכיפורים, זוכים לבחינת עמונות.

אז רבי ישראל אומר,

אחד מהיסודות החשובים בנפש האדם,

אדם לא יכול לשנות מצב

מרגע לרגע.

כל שינוי שרוצים שהוא יהיה אמיתי,

צריך את הזמן שלו

כדי שיהפוך לקבוע.

שינוי זה תהליך שבונים,

וזה צריך להיות מושרש.

ככל שייתנו יותר זמן,

יושרש יותר ויהיה אמיתי יותר.

בני ישראל במצרים מהווים דוגמה לעניין זה.

הגלות הייתה אמורה להיות ארבע מאות שנה.

בני ישראל צעקו והתחננו,

הקדוש ברוך הוא שמע את הצעקה,

קרא למשה,

אמר לו, תגעל אותם.

מה צריך משה לעשות לכאורה?

לבוא מיד לגאול את ישראל.

אבל לא,

משפט המצרי מתמשך על פני 12 חודשים.

מישראל נשארים עוד שנה.

זאת אומרת, עם ישראל,

הוא שלח אותו ממדיין, לך תגעל אותם.

היה בא וגואל אותם.

לא.

עוד שנה לוקח עם בשביל שהוא ייתן עשר מכות למצרים וכו'.

למה לא נגאלו מיד?

קל מאוד להוציא את היהודים מהגלות.

אבל קשה להוציא את הגלות מהיהודים.

להיות עבד זה מנ...

טליות כבר

ובני אדם צריכים להתרגל למצב חדש של בני חורין

אחרי שהיו שנה שלמה במצרים

הגיעו 49 ימי הספירה

אחרי זה שלושת ימי הגבלה הכנה למתן תורה

אי אפשר לקפוץ בבת אחת למתן תורה

המדרש אומר כשיצאו בני ישראל ממצרים הם אמרו

רצוננו לראות את מלכנו

הם רצו כבר את מתן תורה

הקדוש ברוך הוא אמר חכו אתם עדיין לא בשנים זה תהליך

ועוד אומרים חכמים תחת התפוח עוררתיך תחת

תפוח מנץ לחמישים יום

תפוח צריך תקופת הבשלה

אם קוטבים אותו לפני הזמן הוא בוסר

אז מה התפוח הזה שמוציא פירות לחמישים יום

משעה שיוצא הפרח הראשון

ככה תורה ניתנה ליום חמישים לגולת ישראל

זה תחת התפוח עוררתיך

הכלל הזה נכון לגבי יציאת מצרים

הוא נכון לגבי מתן תורה והוא נכון גם לגבי ימי התשובה

תשובה זה תהליך

אדם רוצה להשתנות

אבל מהיום להיום נופלים

כי שינוי צריך להבשיל

לכן נתנו לנו שלושים ימים קודם סליחות

אחר כך את ראש השנה

ואחר כך עשרת ימי תשובה

ורק אז אולי יועיל יום הכיפורים

זו התשובה שמשיב רבי ישראל לשאלה למה לא הקדים הקדוש ברוך את יום הכיפורים ליום הדין

אם היה יום הכיפורים קודם

הוא היה עובר מעלינו

לא היינו חווים אותו

והרי ההלכה זה רק שיום הכיפורים מכפר עם תשובה

חודש אלול ועשרת ימי תשובה

זה הימים שבהם בונים את התשובה

וגם

אחרי יום הכיפורים לא נגמר התהליך

יש את ימי הסוכות

בעד או שנה רבה

בסוף שמחת תורה התעלות אחר התעלות עד שמגיעים למדרגה

שביקש בעצם הקדוש ברוך הוא מאיתנו

מאז תושלם מחילת העוונות, זאת אומרת,

בודקים לראות אם באמת

מה שקיבלנו על עצמנו,

עמדנו בזה בימים האלה של אחרי יום הכיפורים.

והבאנו את הדוגמה שמביא הרב גלינסקי, זכר צדיק וברכה,

שבן אדם

מתפלל ומבקש מהקדוש ברוך הוא הרבה דברים לזה, והוא בטוח שזהו,

היה לו מחילת עוונות והכול בסדר,

אז הוא מחכה לכסף בחודש חשוון.

זה לא מגיע, כסלו לא מגיע, טבת לא מגיע, מה קורה פה?

חזרנו בתשובה, ביקשנו,

הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, רוצה לתת לנו, למה זה לא מגיע?

אומר הרב גלינסקי,

שכבר מיד אחרי יום הכיפורים

יוצא פתקאות בהושענה רבה,

ואז השלוחים יוצאים.

עכשיו הקדוש ברוך הוא שולח לתת את הכסף,

ביקשו כסף,

שולח

מלאך עם כסף,

ואומר לו, לך תיתן לי ראובן.

הוא אומר, איך אני אדע מי זה ראובן?

איך אני אדע מי זה ראובן?

אולי מי שיפתח לי את הדלת זה לא הוא,

אולי זה אורח שלו או משהו, איך אני אדע את זה ראובן?

יש לי כתובת, יש לי GPS, הכל, אני אגיע לשם.

אבל איך אני יודע את זה ראובן?

אומר, הקדוש ברוך הוא, אני אתן לך תמונה שלו

מיום הכיפורים,

וככה שיפתח את הדלת, אתה תזהה אותו,

‫זאת אומרת, לא היה.

‫אז...

‫טוב, המלאך יוצא עם התמונה,

‫מרובן פתח את הדלת,

‫הוא מסתכל ואומר, זה לא פה. ‫הוא חוזר בחזרה, ‫אומר, לא מצאתי את רוחו.

‫למה?

‫כי בן אדם השתנה כבר. ‫חזר להיות מה שהוא היה לפני יום הכיפורים.

‫התמונה של יום הכיפורים ‫זו תמונה יפה, עם טלית וזה, נראה טוב.

‫אז זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא ממתין, ‫רוצה שתתבשל והכול, ‫ומחכה לראות בימי הסוכות.

‫עד הושענה רבה, בוא נראה ‫מתי נשארת לפחות מה שאתה אמרת.

‫אז זאת אומרת, המטרה היא ‫שהתהליך יבשיל.

‫אם התהליך מבשיל...

אז זה טוב מאוד.

הרב שך זכר צדיק ברכה היה אומר,

כשפותחים את ארון הקודש,

זה מסמל את הפתיחה של הלב.

בחודש אלול מתחילים את התהליך,

באים ימי הסליחות,

פותחים את ארון הקודש לשמע קולנו,

וגם לאבינו מלכנו,

וביום הכיפורים פותחים לקול נדרי,

ולהרבה קטעים בתפילה ולתפילת נעילה.

בשלב הזה הלב כבר הרבה פתוח.

בחג הסוכות

לא רק שפותחים את ארון הקודש,

אלא מוציאים ספר תורה ומניחים על הבימה בהושענות.

בשלב הזה לא רק שהלב נפתח, הוא כבר

מוציא החוצה, הוא כבר גדוש.

בהושענה רבה מוציאים ספרי תורה, כמה שיש לכם ספרי תורה, מוציאים

לכל ההקפות.

ובשמחת תורה פותחים את ארון הקודש, מוציאים את כל הספרים.

והלב גדוש, גדוש, עד תום.

שמחת תורה זה היום שאנחנו מתכוננים אליו לאורך כל הדרך,

ויוצרים קשר מיוחד בינינו לבין אבינו שבשמיים.

עברנו את חודש אלול,

ימי הסליחות, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, סוכות,

בהושענה רבה, כל אלה שלבים

להגיע ליום המיוחד.

הקדמה לקריאה האדירה של שמחת תורה,

אתה הוראת לדעת

כי אדוני הוא האלוהים אין עוד מלבדו.

הרב ברנצדופרר,

חותן של הרבי מצאנז,

מספר מעשה.

בעיירה מרוחקת התגורר יהודי,

כל השנה לא הסתופף בצל ריבותיו,

אבל היה לו מנהג שהקפיד מאוד ביום הכיפורים נוסע לברדיצ'וב,

מתפלל אצל ריבי לוי יצחק, סנגורן של ישראל.

כל השנה היה הרבי הקדוש כמלאך,

וביום הכיפורים,

על אחת כמה וכמה.

והיהודי הכפרי מעולם לא ויתר לחזות באור פניו ביום הקדוש הזה.

ערב יום כיפור הגיע,

היהודי מתפלל

קיים מנהג כפרות,

אוכל סעודה לקיים מצוות היום ופונה לצאת לדרך.

אשתו אורזת לו מחזור, קיטל

למעט צדה לדרך,

שיהיה לו לסעודה מפסקת ולסיום הצום.

סוחר כרכרה עם עגלון גוי,

מסכם ברדיצ'וב,

מוריד אותו בבית המדרש,

ושיבוא לאסוף אותו בערב מחר.

שכר שילם לו מראש,

ולא לקח עימו עוד כסף נוסף, רק לנסיעה.

העגלה עושה את הדרך בסמוך ליישוב מסוים,

ובאמצע הדרך עומדים שלושה יהודים, מסמנים לעצור.

עוצרים, מתעניינים מה הם רוצים,

מספרים לו שאחד היהודים בעיירה חכר פונדק

מן הפריץ,

ומתקשה לעמוד בתשלומים השנתיים.

בשנה אחת הוא נקלע

עם העסק לקשיים,

שנה אחר כך הוא כבר חיתן את ביתו,

בשלישית חיתן את בנו,

והפריץ המתין לו בהתחלה,

אך הסכום הצטבר לשלוש מאות זהובים,

החליט שזה כבר יותר מדי,

לקח את היהודים והשליך אותו לבור כלא,

זרק את המשפחה מהפונדק,

והודיע שישחרר אותו רק אם יביאו לו שלוש מאות זהובים.

ועכשיו משפחה שלמה בלי ראש המשפחה.

אז הם קיבלו על עצמם משימת פדיון שבויים,

ומאחר שעכשיו ערב יום הכיפורים,

והלבבות של היהודים הרחמנים פתוחים,

החליטו לעצור כל כרכרה שעוברת

ולהתרים את הבעלים.

התנצל היהודי שאין לו כסף,

אבל התעניין,

מה סכום הכסף שהם כן הצליחו לאסוף?

הוציאו שקית עם כמה זהובים בודדים.

נו, מה אפשר לצפות מהעיירה הענייה?

שואל אותם, אספתם מכולם?

מיציתם את הקול?

כן,

מכל היהודים ששייך לדבר איתם אספנו את זה.

אבל הקול שלהם מעיד על התחמקות,

וזה עורר לו את הסקרנות.

יש כאן יהודים שאי אפשר לדבר איתם?

עם איזה יהודי אי אפשר לדבר בערב יום הכיפורים בצהריים?

הם אומרים לו על צהריים.

אחרינו יש כאן שלושה משכילים שהתנתקו מהקהילה.

אין טעם לבוא לדבר אליהם, אפילו בכל נדרה הם לא באים לבית הכנסת.

הוא אומר לא ייתכן.

איך לא ידבר ליהודי מצבו של יהודי אחר במצוקה נוראה כזו?

כדי שתבין במי אנחנו מדברים,

אז תדע שהשלושה האלה יושבים כעת בערב יום הכיפורים בצהריים בבית מרזח והם משחקים קלפים.

אומר, אני מוכן ללכת לדבר אליהם.

חבל לך על הזמן, אל תנסה.

היהודי אומר לעגלון, סע לבית מרזח.

כסף אני לא יכול לתת,

כי שילמתי את הכל מראש לעגלון.

לכל הפחות

אני אנסה לגייס

עזרה מכיוון אחר.

העגלון ממתין לו בחוץ, הוא נכנס פנימה,

הוא רואה את השלושה היהודים.

באמת?

שולחן עם קופה,

כל אחד ערימת קלפים.

הוא אומר להם, יהודים, ערב יום הכיפור היום.

נו,

עוד אחד בא להטיף לנו מוסר.

היהודי ממשיך.

הפריץ כלה את אחד היהודים בעיירה בגלל חוב של שלוש מאות זהובים.

שלא שילם שלוש שנים.

אז מה, מגיע לו.

והם ממשיכים לשחק.

תגידו,

אין לכם רחמנות בלב?

מה פתאום לרחם?

הוא שכר חנות,

שלוש שנים לא שילם,

ודאי שצריך לזרוק אותו לכלא.

אבל יום כיפור, הוא אומר להם,

הם שקועים במשחק,

הם מתעלמים מנוכחותו.

באמת אין מה לדבר איתו.

צדקו היהודים האלה שפגשו אותו בדרך.

כבר עמד ללכת,

פתאום פנה אליו אחד מבני החבורה.

תגיד,

אתה באמת רוצה לשחרר אותו?

ודאי שאני רוצה. יהודי בבור כלא בערב יום כיפור?

שאל אותו, מה אתה מוכן לעשות בשביל זה?

אומר לו, הכל.

נדלק, זיק בעיני בן-שיחו,

סימן למוזק

שיביא בקבוק וודקה,

אמר ליהודי, אם תגמור לשתות את הבקבוק הזה,

אני נותן מאה זהובים.

לשתות את כל הבקבוק?

היהודי

עיבה את פניו בסלידה.

אני לא שתיין, בקושי מצליח לטעום יין.

בלתי אפשרי שאני אעשה דבר כזה.

אבל אמרת שאתה מוכן לעשות הכול

בשביל לשחרר יהודי ערב כיפור.

נו,

היהודי אוחס את הבקבוק בידיו

ומחליט שמאה זהובים שווים את הקורבן.

חולץ את הפקק,

מגרגר לתוך גרונו את כל הבקבוק,

הקרביים נשרפות,

הבקבוק נגמר,

והבחור מולו,

מבסוט לראות אותו מסוחרר,

הושיט לו את המאה הזהובים,

הסכם זה הסכם,

ביזנס איז ביזנס.

מיד לאחר מכן פועל אליו השני,

והוא אומר לו, אם תגמור עוד בקבוק,

גם אני נותן מהזהובים.

היהודי חושב, כאשר עבדתי, עבדתי.

חולץ את הפקק,

מגרגר את התוכן לגרון,

המשקה כבר עולה לו לאוזניים,

אבל הוא סיים, קיבל עוד מאה זהובים.

עכשיו הגיע התור של השלישי,

אותה עסקה.

היהודי כבר לא רואה את הבקבוק,

אבל המשקה נוזל פנימה.

ברגע האחרון,

לפני שהוא נחנק לגמרי,

הוא מצליח לשמוע אותם מריחים לו.

הוא עשה זאת, סיים את הבקבוק השלישי וקיבל מאה זהובים.

עושה דרכו החוצה, נאחז בכל דבר שמזדמן לו.

הוא יודע שהוא צריך להגיע ליהודים בחוץ, לתת להם את הכסף.

הם המתינו לו והמתירו על ראשו ברכות

ורצו לאחוזת הפריץ להספיק לשחרר את היהודי לפני יום הכיפורים.

העגלון שלו קולט אותו מיד לאחר מכן,

קולט אותו, כן,

וממשיך בנסיעה.

הוא לא מסיע בן אדם,

אלא שלושה בקבוקי וודקה.

מגיעים לברדיצ'ו,

והעגלון עוצר בפתח של בית המדרש וקורא ליהודי לצאת.

אין תגובה.

אין תגובה.

מציץ פנימה שיכור כמו לוט,

הלום וודקה.

הוא לא יודע מה נעשה, כלום.

העגלון מגרד בפדה.

מה עושים עכשיו?

בסוף הוא נוטל את היהודי על הגב,

מכניס אותו לבית הכנסת, שוטח אותו על ספסל,

מניח לו את האמתחת עם הקיטל ויוצא משם רגוע, עשה את שלו,

מחר בערב הוא יבוא להחזיר אותו.

היהודי ישן בלי לדעת מאומה.

ברדיצ'וב,

חוטם מעטה של קדושה לקראת יום הכיפורים.

יהודים זריזים, סיימו סעודה מפסקת, באים עטופים בטליתות ובקיטלס

לבית המדרש לרבה.

נכנסים באימה ויראה, והם מריחים ריח.

וואי, וואי, וואי.

מיד הם מגלים את היהודי השתוי הזה שוכם לו שמה,

ולבוש בגדי יום חול.

לא יודע מה נעשה איתו.

צועקים עליו, אתה לא מתבייש, מה איתך, זה זמן להשתכר, אתה מחלל את קדושת בית הכנסת?

הוא אפילו לא פוקח עיניים.

חובטים בו חבטות,

שיפתח את העיניים, שידבר, שיסביר.

שום דבר.

טוב, שיישאר פה.

הם לא יפסידו את היום הקדוש בגללו.

עוזבים אותו לנפשו, ופונים להתיישב במקומות.

כולם צריכים להספיק

להגיד וידוי.

בית הכנסת מתמלא במהירות,

עד שלבסוף נכנס רבי לוי יצחק פנימה.

החסידים נדחקים לפנות לו מעבר,

עולה למעלה.

הפרנסים עומדים משני צדי ארון הקודש.

מוציאים ספרי תורה, והרבה מתחין.

אור זרוע לצדיק.

וכולם שואגים.

אור זרוע.

קולות השגע

חודרים למוח של השיכור.

הוא כבר שעות יושן.

זה הספיק להפיג לו קצת מההשפעה של היין, הוודקה.

מתעורר,

מתבונן סביבו, מנסה להבין איפה הוא נמצא.

בסוף הוא מבין שהוא בבית כנסת.

הוא לא יודע באיזה עיירה.

הוא רואה המון יהודים עם טליתות.

ארון הקודש פתוח.

שני יהודים עומדים עם ספרי תורה.

בבת אחת הוא מבין שמחת תורה היום.

הוא קם

וזועק בכל

אדיר,

אטו הורסו לו דאס,

כי ככה צוחקים בשמחת תורה.

היהודים אמרו, ששש, תחזור לישון.

רבי לוי יצחק שומע את הקריאה, מתבונן בו,

ומבין בדיוק מה עבר עליו.

הוא עוצר את הקהל ואומר להם,

יהודים יקרים,

לכל יהודי יש סולם של התעלות,

יש את חודש אלול,

ימי הסליחות,

ראש השנה,

יום הכיפורים,

שנה רבה,

שמחת תורה, עולים, עולים, עולים, עולים, עד שמגיעים לה, אתה הורית על הדעת.

כולם מצויים רק באמצע, אבל היהודי הזה הצליח במעשם לעשות קפיצה,

והגיע ישר לשמחת תורה.

תקנאו בו!

אל תצחקו עליו.

הוא עשה מסירות נפש

והתרומם לדרגה הגבוהה ביותר.

הקב'ה רוצה מאיתנו מייסים,

לא פטפוטים, מילים וזה, ונערים את האבק וזה.

הקב'ה רוצה מייסים, בן אדם,

מה זה מסירות נפש?

הוא לא רגיל לשתות בכלל יין.

שותה שלוש בקבוקי וודקה.

אפשר למות מזה.

אפשר למות.

הבן אדם עשה את זה.

מיישר אתה הורס או לא דעס, כי השם הוא האלוהים.

אה?

למה נועדו מחילת העוונות של השוכנה רבה,

ומה זה אתה הורס או לא דעס?

מה זה השמחת תורה? מה התכלית של הימים האלה? מה השם רוצה מאיתנו בסופו של דבר?

ביום כיפור אומרים דבר מרגש.

מחיתי כאב פשעך וכענן חטאותך שובה אלי כי גאלתיך.

אצלנו עיקר העיקרים של יום הכיפורים זה מחילת עוונות.

באים מלוכלכים,

יוצאים נקיים.

אצל הקדוש ברוך הוא זה דבר טפל.

זה אני עשיתי לך, אני ניקיתי אותך, אני מחיתי כאב פשעך וכענן חטאותך.

עכשיו השמיים בלי שום עננה.

אבל מה כעת?

כעת אני מבקש ממך שובה אלי כי גאלתיך.

אני את שני עשיתי גאלתיך, אבל איפה התשובה?

אני רוצה מ...

תשומך תשובה,

מה יקרה מעתה והלאה?

הקדוש ברוך הוא מצפה מאיתנו אחרי מחילת העוונות של יום הכיפורים.

רוצה מאיתנו תשובה.

הרבה עונים מיד.

כדי לקיים תורה ומצוות ולהיות טובים,

תשובה זו אינה מדויקת כל כך.

יש שני עניינים נפרדים.

יש שתי שאלות שונות.

מה מצפה אבא מבן?

מה רוצה אבא?

אבא מצפה מהבן שלמות בכל?

הוא רוצה שיהיה מופת בנימוסים, בהליכות, במידות.

הוא רוצה תעודה טובה שיביא.

השמיים זה הגבול לציפיות מהבן.

לעומת זאת,

הדבר העיקרי שהאבא רוצה מהבן

זה להיות בקשר איתו.

תנא בני לבך לי,

רחמנא ליבא בעי.

הקדוש ברוך הוא רוצה שנהיה בקשר איתו.

איך יוצרים קשר?

יש שני אמצעים שקושרים אותנו לאבא.

קשר ראשון,

זה על ידי התפילה.

זה עיקר גדול בחיי היהודי.

עד שהגמרא מכנה את האדם מבעה.

יצור מתפלל.

מבעה, זה בארמית תפילה מבקש.

זה אדם, אדם זה מבעה.

יוצרים קשר בתפילה

עם בורא עולם.

עם זו יצרתי לי, תהילתי יספר.

בשביל הקשר הזה מוכן הקדוש ברוך הוא לעשות הכל לשנות סדרי בראשית.

האנשיך הקדוש מפרש, לאדוני הישועה

על עמך ברכתך סלע.

הקדוש ברוך הוא מבטיח לנו ישועות,

אם זה יקרב אותנו אליו.

אם השם רוצה, הגאולה יכולה לבוא עכשיו.

אנחנו, למה אנחנו רוצים גאולה?

אה?

שלא יהיו אוברדרפט.

לא, רוצים שיתפנו, רמת אביב תתפנה,

וזה שם, ואז יחלקו את הדירות, כל המקומות האלה, איפה שיש את הקפלניסטים,

אז לא יישאר להם.

וואו.

גם רוצים שהגאולה תבוא, למה?

הושענו אלוהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגויים.

למה? להודות לשם קודשך, להשתבע בתדלתך.

אז יהיה לנו קשר טוב עם הקדוש ברוך הוא, אם תבוא הגאולה יהיה לנו קשר טוב.

הקדוש ברוך הוא רוצה להביא את הגאולה, הוא רוצה גם כן שיהיה קשר טוב.

לפעמים הוא מביא צרות

כדי לחזק את הקשר.

למה היו אבותינו עקורים?

כדי שיהיה קשר.

הקדוש ברוך הוא מתאבל לתפילתם של הצדיקים.

זה לא יאומן כי יסופר, הקדוש ברוך הוא

לא נותן לשרה ממנו 90 שנה

ילדים בשביל שהיא תהיה בקשר איתו.

אז היא כל הזמן מתפללת שהיא רוצה ילדים.

חנה, 19 וחצי שנים.

הקדוש ברוך הוא רוצה קשר.

אם יש קשר, הוא נותן הכול,

הכול, הוא רוצה קשר.

תשמעו מה הרמב״ן אומר.

הרמב״ן כותב.

למה הקדוש ברוך הוא בכלל ברא אותנו?

הוא אומר, אין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה.

זאת אומרת,

אם נחפש טעם, למה הקדוש ברוך הוא ברא אותנו?

הוא אומר, אין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה,

ואין אל עליון חפץ בתחתונים,

מלבד שידע האדם

ויודה לאלוהיו שברעו.

כל מה שרוצה הקדוש ברוך הוא, לברוע אדם

שידע שהוא ברא אותו,

ויתפלל אליו, וידבר איתו, ויהיה איתו בקשר.

לא הכול יודעים.

אבל במעט שאנחנו מבינים הסיבה שבשלה יצר הקדוש ברוך הוא המלואו יקום בכל אשר בו,

ליצור אדם.

בשביל מה?

שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו.

הרי אני מכוון להשלים מאה ברכות בכל יום, מאה ברכות זה מאה פעמים קשר עם הקדוש ברוך הוא.

אבל לא ברכה כזו.

עם כוונות.

כשאתה מתכוון,

אז אתה בקשר עם הקדוש ברוך הוא, מה אתה אומר? ברוך אתה. מה זה אתה? אתה לפניי.

אז אתה אומר שאני בקשר עם הקדוש ברוך הוא, לדבר איתו בגוף ראשון.

זה מה שאומר הרמב״ן,

זה אין לנו טעם אחר, למה השם ברא אותנו?

לא יאמר כי יסופר, מישהו היה מעלה על דעתו שזו הסיבה?

ממשיך הרמב״ן,

הרמב״ן,

בכוונת רוממות הכל בתפילות, זה שאנחנו פה,

ומרימים את הכל בתפילה,

בכל הכוונה של בתי כנסיות,

בכל זכות תפילת הרבים,

זה שיהיה לבני אדם מקום, יתקבצו ויודו לאל שבראם, בהמציאם,

ויפרסמו זה,

ויאמרו לפניו בריאותיך אנחנו.

שבראנו לכבודו.

הרמב״ן כותב שהוא לא יודע טעם אחר למה הקדוש ברוך הוא ברא אותנו.

לא יאמר כי יסופר.

זאת אומרת, אם בן אדם מפספס

את המטרה הזאת, אז הוא כאילו חי כמו בעל חי.

שהבדילנו מן הגויים,

ומה הבדילנו? שבראנו לכבודו, והבדילנו מן הגויים,

ומה? שאנחנו יודעים.

למה נבראנו?

כמובן שחייבים לקיים את המצוות,

כי יש מצווה,

יש ציווי, ואנחנו מצווים.

וגם אסור לעבור עבירות.

אבל העיקר, מה שרוצה הקדוש ברוך הוא, שנהיה בקשר איתו.

וכל העניין של בתי כנסת, וכל הזכות של תפילת רבים,

שבני האדם יתקבצו שם,

ויאמרו לפניו בריאותיך אנחנו,

ויפקדו לפני ה'.

רביע יעקב קמינצקי, זכר צדיק וברכה, אמר רעיון נפלא,

מה הדרגה של יהודי מתפלל?

יש הלכה בשולחן ערוך יורה דעה, סימן

פה א',

כתוב

חלב כותית טהור.

זאת אומרת, מבחינה כשרותית,

מותר לתינוק לינוק מגויה.

אבל הרמוק כותב,

שאם אפשר לא לתת לתינוק לינוק מנוכריה, עדיף.

כי החלב שלה מטמטם את הלב.

למה?

בגלל שהיא אוכלת מאכלות אסורות.

מזה נהיה דם שלה.

והדם שלה הוא עכור

ומאדם נעשה חלב

ממאכלות אסורות.

ומי שאוכל נביילס וטרייפס וכולי הוא מטומטם,

זה מטמטם את הלב.

אז לכן

החלב מצד עצמו אין בעיה,

אבל מצד הטמטום שבחלב בגלל שהוא עשוי ממאכלות אסורות

אז עדיף, אומר הרמון, לא לתת לתינוק לינוק מגויה אם יש אפשרות אחרת.

אבל אם לאימא אין חלב, פעם לא היה מטרנה.

אם לא היה חלב

והגויה יש לה, אז מה, היא תהרוג את הילד?

אז היא נותנת.

אבל תראו שילד קטן כבר,

שטועם טעם של מאכלות אסורות, הוא נהיה מטומטם.

אז מה עם גדול?

שאוכל בהשגחה חרטה ברטה.

השולחן ערוך זה ספר הלכות.

לכל הלכה יש מקור.

מה המקור של ההלכה הזאת של הרמו?

זה גמרא מפורשת.

בסוטה יב.

היא מספרת שבתיה, בת פרעה, הצילה את משה רבנו

והיא נתנה אותו למניקות המצריות והוא לא רצה לנהוג מהן.

כי הקדוש ברוך הוא לא נתן לו לעשות זאת.

פשע עתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא.

אז מה יקרה עם התינוק? הוא ימות.

באה אחותו, מרים, ומציעה לקרוא למנקת מן העבריות.

ואז היא נותנת את האימא יוכבד,

שמניקה ברשות בת פרעה,

מאוד מקבלת שכר,

וככה היא מגדלת את הבן שלה, משה.

מהעניין הזה כותב הרמות שלא רצוי שילד יהודי יינק מגוייה.

מקשה על כך רבי יעקב קמינצקי.

במעשה עם משה רבנו לא כתוב שחלב של נוכרית אסור.

שמה הטעם זה בגלל שפשע עתיד לדבר עם השכינה,

לא ראוי שיינק דבר טמא.

כי הוא עומד להיות משה רבנו.

איך ידבר עם השכינה אחרי שהוא ינק דבר טמא?

אם הטעם הזה נוגע לכל ילד...

יהודי?

הוא הולך לדבר עם השכינה?

כל ילד הוא הולך להיות משה רבנו?

איך אפשר להשוות בין משה רבנו לשאר היהודים?

אז למה יהודי, תינוק יהודי לא יוכל לינוק מנוכריה?

התשובה של הרב יעקב קמינצקי

פשוטה

אומר מי מאיתנו אינו מדבר עם השכינה?

שלוש פעמים ביום אנחנו עומדים לפני הקדוש ברוך הוא.

כל תפילה אנחנו עומדים לפניו.

ההבדל בינינו למשה רבנו,

שהוא זכה שהשכינה גם דיברה איתו.

אנחנו לא זכינו לנבואה,

אנחנו לא שומעים מה השכינה אומרת,

אבל הפה שלנו כן מדבר עם השכינה.

אנחנו אומרים ברוך אתה,

השם, ממש עומדים לפניו ומדברים איתו.

מה זה תפילה?

פיתול.

מה זה פיתול?

כמו פתיל, קשור.

אנחנו מחוברים לקדוש ברוך הוא בתפילה.

נפתלתי.

טוב, השאלה היא כמה באמת אנחנו מגיעים לכך כשעומדים לפני השם בתפילה.

הבעל שם טוב הקדוש אומר, מבקשים אנחנו, הימצא לנו בבקשתנו.

אנחנו באמת רוצים להרגיש

את הקדוש ברוך הוא

ולחוש שעומדים לפניו.

ככל שאדם מתקרב יותר בתפילה, הוא עומד לפני השם יותר.

יש אמירה של רבי לוי יצחק ברטיצ'וב, שאדם קרוי מהלך.

הוא כל הזמן עולה מדרגה לדרגה.

מלאכים קרויים עומדים.

הם קבועים בדרגה מסוימת.

אז למה קרויה התפילה עמידה?

אם אדם מהלך ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה,

למה התפילה נקראת עמידה? אם אדם הולך מדרגה לדרגה.

אלא אדם מהלך ומהלך עד שהוא נתקל במחסום.

ואז הוא עולה בתפילה עד שהוא מגיע ועומד לפני השם.

בתפילה הוא מגיע לעמוד לפניו.

ככה כתוב.

פנות לפני שאנחנו מתחילים,

שאתה עומד בשמי השמיים מול הקדוש ברוך הוא.

אז כבר מההתחלה אנחנו עלינו ועומדים לפניו ומתפללים לפניו.

הברכת אברהם מסלונים, זכר צדיק ברכה,

דיבר פעם בעניין התפילה ורוממותה,

ואמר,

כמו שאמרו בירושלמי,

ופתאום התחיל לרעוד

ולא הצליח לדבר.

לא ידעו מה הוא רומז במילים שאמר,

כמו שאמרו בירושלמי.

למחרת, אחרי הקידוש בבוקר,

הוא חזר על הדברים כדי להשלים אותם,

ואז הוא אמר,

כמו שאמרו בירושלמי במסכת ברכות,

ועוד פעם התחיל לרעוד, לרעוד.

לא יכול להמשיך.

לא מבינים איזה ירושלמי ואיזה ברכות.

בסעודה השלישית

חזר על הירושלמי,

וגם הפעם לא הצליח,

אבל התחיל עם כיוון,

כמו שאמרו בירושלמי במסכת ברוכס, אל תביא לו לעוני חייעתו,

ואז עוד פעם התחיל לרעוד,

ולא יכול להמשיך, הפסיק לדבר.

עכשיו את עומר לחפש, מצאו את הירושלמי,

פרק חמישי, מסכת ברכות,

תפילה לעניך יעטוף ולפני אדוני ישפוך שיחו.

כמו אדם שמדבר באוזן של חבר שלו והוא שומע.

יש לך אלוהים קרוב מזה,

שהוא קרוב לבריות כמו פה לאוזן.

כן,

העני כביכול מתרפק על הקדוש ברוך הוא ליד האוזן ולוחש לו את הכול תפילה, לעניך יעטוף ולפני אדוני ישפוך שיחו.

ככה מתאר הירושלמי תפילה.

האוזן של הקדוש ברוך הוא לידך,

והוא בא לשמוע מה אתה רוצה.

רק תדבר.

אנחנו מתפללים שלוש תפילות,

אבל כמה אנחנו רחוקים, רחוקים בתפילה.

כל התפילה תלויה בכוונת הלב.

איזוהי עבודה שהיא בלב, ואומר זו תפילה. כשהלב אטום, אין תפילה.

הפה מדבר, כן, אבל אין לב.

אין לב.

הם מתחילים בשביל לסיים, זהו.

תודה רבה.

אין קשר בכלל,

אין קשר.

הלו?

רוצים להגיד לו, רגע, אני לא הבנתי מה אמרת,

רגע, אני לא מבין כמו אתה אומר.

עושה שלום רבה פטראח סוגרת את ה...

הצד השני לא שמע כלום, לא מבין כלום, גמגומים, בלבולים,

מחשבות, חושב על סוסים, חושב על כלבים, חושב על זה, על איזשהו קניות,

אתרוגים, גולבים,

הכל מעורבב.

מה זה?

אם זה המצוות אותו.

מה? אם זה המצוות,

אם זה אותו.

אבל תלוי איפה אתה תוקע אותם.

תראה.

כשהקדוש ברוך הוא רואה שהמצב הוא קדם,

כשאתה כל פעם מטריח אותו ומקשקש לו במוח, מבלבל לו את המוח,

אז הוא אומר, אתה יודע מה,

מסדר לך משהו,

נותן לבן אדם איזה צרה,

ואז הבן אדם מתחיל לדבר לעניין.

עכשיו הוא כבר מתחיל להתפלל לאט.

הוא רוצה בעצמו להבין מה הוא אומר.

אם יש ילד חולה במצב מסוכן והוא בבית חולים והרופאים יוצאים עם פרצופים,

לא, לא, לא, לא כל כך,

אין לו ברירה.

עכשיו,

הוא כבר לא מתפלל כשאני מסותף תאפשר לדבר עם טראמפ, טראמפ, טראמפ, טראמפ, טראמפ, לא.

עכשיו הוא מפרט בדיוק מה הוא רוצה.

אוי, אוי, אוי, אוי, כתוב, ופרעה הקריב.

מה פרעה הקריב? את הלב של ישראל לאביהם שבשמיים. למה? הוא רודף אחריהם.

רודף אחריהם, הם בורחים,

עם הפחד הזה,

הם צועקים לשם,

הצילו, הצילו, הצילו.

זה אומר שהלב נפתח.

לא הפה נפתח, הלב נפתח.

זה מה שהשם רוצה, את הלב.

כי איזוהי עבודה שבלב, זו התפילה בלב. העבודה היא בלב, לא בפה.

אמר רבי יצחק,

יפה צעקה לאדם

בין קודם גזר דין

בין לאחר גזר דין.

צעקה זה סוג אחר של תפילה.

מה שתפילה לא יכולה לפעול, צעקה פועלת.

על יהודי פולין נגזרה גזירה קשה,

שעלולה לאמלל משפחות רבות.

ניסו להעביר את הגזירה,

שלחו משלחות לשלטונות, לשווא.

בצר להם פנו ורבי יחיאל מאיר מגוסטינין,

זכר צדיק ברכה, יצאו אליו במוצאי החג השני, הגיעו בבוקר.

נכנסו אליו לפני התפילה והחלו לבכות

וסיפרו על הגזירה,

בהשלכות המאמללות.

שאל אותם, התפללתם היום כבר?

אמרו לו, לא.

אמר, בואו נעלה להתפלל.

עלו להתפלל שחרית, אמרו, הלל.

הגיעו להושענות.

עמד הרבי מול ארון הקודש, בכה בכי נורא,

חיל ורעדה עברו בקהל.

אמר, התפללנו בראש השנה וחשבנו שפעלנו שנה טובה.

התפללנו ביום כיפור

וחשבנו שפעלנו מחילת עוונות.

מתברר שלא.

גזירה בפולניה.

מיד אחרי ראש השנה ויום הכיפורים מגיעה כזאת גזירה?

מה אפשר לעשות כעת?

כולם זורגים דמעות.

עצה אחת אני יודע.

התורה מצווה

אם אדם לבא כסף

ונתן כמשכון את הבגד,

יחזירו לו את המשכון.

בגד יום צריך להחזיר ביום,

בגד לילה בלילה.

למה התורה צוותה כך?

משום שהדבר שגרם לאותו יהודי לקחת הלוואה

זו העובדה

שהיה צריך כסף לאכול והילדים הגיעו לפת לחם.

מה יש לעני כזה לתת משכון?

אין לו.

רק הפיג'מה.

וכשאין לו כסף לפרוע את ההלוואה,

אין לו גם פיג'מה.

אז במה ישכב?

טוב, אין לו עוד אחד.

המלווה חייב לבוא אליו כל ערב לדפוק בדלת אפילו אם הוא גר רחוק.

אפילו בעיר אחרת חייב

לבוא אליו להחזיר לו את הפיג'מה,

ובבוקר

לבוא עוד פעם לקחת את הפיג'מה עד הערב עוד פעם,

וזה יכול להיות חודשים.

ככה תורה מצווה.

והיה כי יצעק אליי

אם אתה לא תחזיר לו את הפיג'מה,

והוא יצעק אליי שאין לו פיג'מה,

כי אתה לא החזרת לו,

ושמעתי

כי חנון אני,

כותב הרשב״ם.

והיה כי יצעק, על מה הוא צועק?

הוא לא בסדר,

הוא לא החזיר את ההלוואה,

הוא לא פורע.

לקחו ממנו משכון, בשביל מה?

שיחזיר את ההלוואה.

אז מה הוא צועק?

אלא שבאמת הוא אינו צודק, באמת הוא לא צודק.

הפיג'מה נלקחה ממנו בצדק.

אם יחזיר את החוב, יקבל את הפיג'מה.

אבל גם אדם,

ופה לומדים, גם אדם שאינו צודק,

כשהוא צועק,

הקדוש ברוך הוא שומע.

הקדוש ברוך הוא שומע.

ויהיה כי יצעק אליי ושמעתי כי חנון אני. השם שומע צעקות.

אם הצעקה היא מהלב, אפילו אתה לא צודק,

הקדוש ברוך הוא שומע.

כי חנון אני.

כביכול קשה לקדוש ברוך הוא לשמוע יהודי צועק

מהלב.

שומע הקדוש ברוך הוא.

שומע.

שתק הרב.

שקט בבית המדרש.

ואז הוא הרעים בקולו ואמר.

לא עברנו טוב את ראש השנה.

לא עברנו טוב את יום הכיפורים. מה עושים?

צועקים.

השענו.

שהקדוש ברוך הוא יושיע אותנו לצעוק את זה.

לצעוק.

הוא התחיל לצעוק.

הושענו! הושענו!

הושענו!

קולות, שאגות,

בית המדרש,

כל הקולות מהדהדים בעיר.

בתי כנסת שמעו את הצעקות, הצטרפו לקול השאגות.

הגויים נחרדו.

ביקשו מהיהודים, תפסיקו לצעוק!

ואז הרים הרבי את ידו בבת אחת, כולם שתקו,

ואז הוא אמר, ביטלנו את הגזירה.

צעקות זה בא מהלב.

ובאמת, כשיודעים שזהו,

כלו כל הקיצין, אין מה לעשות, אין משהו אחר.

יש ארבעה שצריכים להודות,

כן? ויזעקו ויצעקו.

ויזעקו ויצעקו בצר להם.

וממצוקותיהם יושיעם.

אם צועקים לשם,

הקדוש ברוך הוא עונה. אבל אם מתפללים,

שום דבר.

לא פעלת כלום,

לא קיבלת כלום,

ותצפה לאיזו צביטה שתעורר אותך בשביל שתתחיל לצעוק.

למה? לא כדאי.

אם אתה כבר עומד בתפילה לפני השם, דבר איתו לעניין, דבר לאט.

תסביר מה אתה רוצה בדיוק.

תהיה עם הלב על מה שאתה רוצה.

לא קשקושים.

לא קשקושים.

כשאתה מסביר לבן אדם שלא עשה את העבודה טוב,

אתה אומר לו פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פרשת פר

כלום הוא לא חייב כלום הוא לא הבין כלום הוא שום דבר הוא הולך הביתה

למה שם אתה יודע להסביר לאט לאט ובתפילה הכל ... למה?

כשנגזרה גזרה על חזקיהו המלך

גזרה קשה

בא הנביא לבשר לו על כך

אמר לו בן אמות כלה נבואתך וצא

חזקיה,

אומר לישעיה הנביא, תכלה את הנבואה, שמעתי מה אתה אומר.

אתה אמרת לי שאני מת, כן?

ושאני לא אחיה לחיי העולם הבא, שמעתי.

כלה את הנבואה וצא.

למה?

מקובלני מבית אבי הבא,

אפילו חרב חדה מונחת על...

צווארו של אדם,

אל ימנע עצמו מן הרחמים.

מיד כתוב הישב חזקיו ופניו אל הקיר ויתפלל.

אומרים חכמים,

מה זה אל הקיר?

מקירות ליבו, מקירות ליבו.

מה ענה לו הקדוש ברוך הוא?

שמעתי את תפילתך, ראיתי את דמעתך.

לא רק התפילה פעלה, גם הדמעות פעלו.

ומה הוא קיבל? 15 שנה תוספת לחייו.

15 שנה.

נשלח הנביא על ידי הקדוש ברוך הוא להודיע לו שאין לו עולם הזה ואין לו עולם הבא.

והוא ביטל את הגזירה עם מים תפילה מקירות ליבו ומהדמעות.

בוטלה הגזירה והוסיפו לו 15 שנים.

בחצרו של החוזה מלובלין,

זכר צדיק לברכה, במוצאי יום הכיפורים היו באים אליו

והוא היה אומר לכל אחד מה נגזר עליו בשמיים לשנה הבאה.

קראו לו החוזה מלובלין.

באחת השנים בא לפניו רבי בונים מפשיסחא.

באותו זמן הוא היה סוחר מצליח בעצים.

והיה לו מעמד מבוסס.

היו לו 150 רובל, סכום עצום בימים ההם.

אמר לו חוזה מלובלין, במוצאי יום הכיפורים אתה תפסיד את כל הכסף.

אמר לו רבי בונים, אם זה רצון שמיים באהבה ובהשלמה.

חלף חג הסוכות, אשתו חלתה.

קרא לרופאים והוציא הון תועפות

לייצב את מצבה.

התאוששה מעט,

מיהר לנסוע ליריד העצים בדנציג.

לנסות לסחור.

כל מה שעשה נכשל.

בתוך ימים

נשאר בלי פרוטה.

חזר לאכסניה שלו,

התחיל לחשב מחדש את הצעדים,

דפיקה על הדלת.

בעל האכסניה מברר מה אתה מזמין לארוחה.

פתחת צהריים.

הוא רגיל היה שהאורח הנכבד מזמין אוכל מיוחד

בכשרות מיוחדת.

אז הוא השיב בשלילה,

אני לא רוצה להזמין כעת אוכל.

לא היה לו כסף, אין לו כסף.

בעל הבית כמעט עמד לצאת,

ואז הוא אומר לו, כבודו כבר נמצא פה שבועיים,

ועוד לא שילמת.

הבין שאם הוא לא מזמין יכול להיות שיש בעיה עם הכסף. אז הוא אומר לו, הלו, מה עם השבועיים שאתה חייב לי כסף?

טוב,

יצא בעל האכסניה מן החדר ורבי בונים פרץ בבכי.

ריבונו של עולם,

כשהודיע לי מורי ורבי החוזה מלובלין שאני עומד להפסיד את כל הרכוש, לא אמרתי מילה.

קיבלתי באהבה כל גזרה שאתה גוזר עליי.

אבל יהודי כמוני יושב באכסניה,

וצריך לשלם, ואין כסף לשלם, מה אני אומר לו?

והוא יאמר, יהודי עם זקן ופאות יושב ואוכל בלי לשלם?

ריבונו של עולם, זה חילול השם, הכל אני מוכן.

הכל אני מוכן לקבל, רק לא זה.

בבקשה ממך, שלא יתחלל שמך גדול על ידי.

הוא גומר להתפלל,

דפיקה בדלת,

בפתח עומד שליח של הגבירה,

תמרל,

תמרל, הגבירה הגדולה בעלת העסקים המסועפים.

השליח אומר

שהגבירה שמעה שהעסקים שלו לא פורחים כל כך,

ומאחר שהוא מומחה גדול בשטח העצים,

היא מבקשת ממנו להיות יועץ שלה

לענייני מסחר תמורת

ארבעה זהובים לחודש.

הוא ראה סימן משמיים שהתפילה התקבלה,

ואם כן,

למה שהוא הסתפק בארבעה זהובים?

הוא אמר,

אני מוכן תמורת ארבעה זהובים

בחמישים אחוז מהרווחים.

היא התרכזה על החוצפה,

חצי חמישים אחוז מהרווחים?

זאת אומרת, אם היא תקנה במיליון, הוא מקבל חצי מיליון.

תודה רבה.

הרבה נשאר בשלוותו,

אם לא דרך תמרל,

דרך יבור.

הרבה דרכים נטו. כן.

חלפו בסך הכל יומיים,

והיא חשבה על כך והחליטה שעדיף

לוותר על חצי מהרווחים כדי לקבל מייבין כזה, מייבין כזה שמבין בענייני עצים.

עשה עבורה עסקה גדולה,

בתוך זמן קצר היו לו בחזרה 150 רובל

מן הצד שאיתם הוא שכר בעצמו כמימים ימימה.

כעבור זמן הגיע שוב פעם לחוזה מלובלין,

איכשהו נכנס,

החוזה אמר לו על דמעות לא דיברנו.

על דמעות לא דיברנו.

הגזרה התקיימה, מה שאמר החוזה,

אבל דמעות

בין גזר דין, בין לאחר גזר דין,

היא ממש יפה כמו צעקה,

קודם גזר דין ובין לאחר גזר דין.

ובזה הוא שינה את הכל.

בזה הוא שינה את הכל.

החוזה ראה, נכון,

אבל הוא אומר, על דמעות לא דיברנו.

אם אתה יודע להתפלל עם דמעות,

אדם שבוכה לקדוש ברוך הוא,

זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה.

דבר אליי.

שערי דמעה

לא ננעלו.

יש עוד דרך, לא רק תפילה,

תורה.

הדרך השנייה זה תורה.

בתפילה אנחנו באים לפני הקדוש ברוך הוא.

בתורה אנחנו מביאים את הקדוש ברוך הוא.

קודשא בריך ובאורייתא וישראל חד הוא.

כשאתה בא ללמוד תורה,

הקדוש ברוך הוא יושב ממול ואומר מה שאתה אומר.

כשאדם מקיים מצווה הוא נעשה באותו רגע מרכבה לשכינה.

ברגע שהוא עושה את המצווה

הוא מרכבה לשכינה.

דרגת הקדושה של מצווה.

האבות הקדושים זכו להיות מרכבה לשכינה.

צדיקים הם מרכבה של הקדוש ברוך הוא

מצווה מגיעה לדרגה כזו אם הוא מתכוון

שהוא עושה מצווה.

בלי כוונה אין מצווה.

הוא מתכוון שהוא עושה מצווה.

אומר בעל התניא, כשיהודי לומד תורה הוא מביא את הקדוש ברוך הוא לתוכו.

מצווה

מצווה גורמת

שהשכינה תשרה עליו.

כתוב, ויעל אלוהים מעל אברהם.

אבל תורה מכניסה את השכינה לתוכו.

ככות שבריכו, בואו רייתא וישראל חד הם.

הרמב״ן כותב בשם ספרי קבלה מהזוהר הקדוש ככה,

קבלה בידינו שכל התורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא.

בעניין זה מביא דגל מחנה אפרים את דברי החכמים שהקדוש ברוך הוא

ושמותיו אחד.

אז אם הקדוש ברוך הוא

כל התורה זה שמותיו,

הוא נמצא בתורה.

כשאנחנו מדברים דברי תורה,

אז הקדוש ברוך הוא נמצא פה.

בעל התניא אומר, מפני מה משתמשת המשנה במינוח קריאה לגבי תורה?

ונאמר לקרוא בתורה.

למה זה נקרא קריאה?

לקרוא לקדוש ברוך הוא.

כשאתה קורא בתורה אתה קורא לקדוש ברוך הוא.

רבי חיים מבולוז'ין, זכר צדיק ברכה, כותב

אישה צעקה

אל אדוננו דוד בעלתז,

הושיעה אדוני.

הילד של אותה אישה הגיע לשערי מוות

והיה גוסס.

אמר לה עטז, מה אני יכול לעשות? אני מחיה מתים.

אמרה לו, אני לא מדברת אליך,

אל התורה.

של אדוני אני מדברת.

הקדוש ברוך הוא נמצא בתורה,

ואם התורה מצויה בך,

הקדוש ברוך הוא מצוי בך,

והקדוש ברוך הוא מחיה מתים.

אמר לה עטז, עכשיו

חידשתי חידוש לעמיתה של תורה,

אני נותן את הזכות של החידוש לילד,

הילד קם.

זה מספר רבי חיים מבולוז'י.

הרבה הראשון מקומרנה,

זכר צדיק וברכה, היה ידוע גדול המקובלים בדורו,

קיבל מכתב מקהילה ספרדית בדמשק,

עם שאלה,

ויכוח בין חכמי הקבלה.

האם מותר להשתמש בקבלה מעשית ובהשבעת שדים

לצורך ריפוי חולים?

החזיר להם תשובה חריפה,

בין השאר כתב, מה אתם רוצים, לרפא חולים?

אני אומר לכם איך מרפאים חולים.

אצלנו בקומרנה

היה אדם שחלה והגיע שערי מוות,

מילי המשפחה התפרצו,

אמרו שהוא גוסס וביקשו רחמים.

אמרתי להם, זכות התורה שאני אומר כעת בסעודה שלישית

תעמוד לחולה.

בתוך זמן קצר הוא הבריא,

קם על רגליו

וחזר לבית המדרש.

בזכות התורה מרפאים חולים,

כי הקדוש ברוך הוא נמצא בתורה.

לא צריך קבלה מעשית, לא צריך שדים, לא צריך שום דבר.

שתי פסגות,

ימים נוראים,

הושענה רבה ושמחת תורה. כל פסגה

זה דרך להתקשר אל הקדוש ברוך הוא.

מה בין הושענה רבה לשמחת תורה?

עכשיו, בהושענה רבה לוקחים את הערבה וחובטים בה.

מהי הערבה ומה פשר החבטה?

המדרש אומר,

ארבעת המינים כנגד איברים נכבדים באדם.

היתרו כנגד הלב, הלולב נגד השדרה, הדס נגד העיניים,

ערבה נגד השפתיים.

ועוד אומר המדרש.

זה גם רומז על ארבעה מגזרים בעם ישראל.

אתרוג

זה כנגד יהודים,

תלמידי חכמים עם תורה ומצוות, כי יש בו טעם ורע.

ערבה אין בה לא טעם ולא רע, כנגד יהודים, בלי תורה, בלי מצוות.

אומר השפת אמת יום או שנה רבה יש בו כוח של

תפילה

כי נוטלים את הערבה שהיא כנגד השפתיים.

אחרי שעברנו הכל,

ניסינו לפתוח את הלב לשפר את כל קומתנו.

אנחנו מגיעים לשלב שכבר מרימים ידיים,

אין לנו אפשרות לעשות יותר אחרי כל כך הרבה ימים,

אבל גם בשלב הזה עדיין יש דרך אחת, תפילה.

גם אם אין בנו לא טעם ולא ריח,

ואנחנו ממש כמו ערבה,

התפילה מתקבלת מכל אדם.

ובספר העיקרים יש ראיה נפלאה

שהקדוש ברוך הוא מקבל כל תפילה ממנשה שהכניס צלם להיכל,

והרג את ישעיה הנביא,

ומילא את ירושלים דם מפה לפה.

בגללו הגיע החורבן.

מלאכים סגרו חלונות רקיע, אש לא תתקבל התשובה שלו.

והגמרא אומרת

שבטרם קרא לקדוש ברוך הוא, קודם קרא לכל עבודה זרה שבעולם.

ורק אחר שראה ששום עבודה זרה לא עוזרת,

פנה לקדוש ברוך הוא.

ועם תנאי, אם אתה לא עונה לי,

אתה כמו כולם.

יא ביי ביי, יא ביי ביי.

למרות זאת הקדוש ברוך הוא לא ויתר על התפילה שלו.

לא היה בו לא טעם ולא ריח, אפילו ריח מסריח.

אבל היה לו שפתיים עדיין.

החבטה של הערבה באה לבטא נקודה.

אדם שאין בו לא טעם ולא ריח,

מתי הוא נשכל להתפלל?

רק כשחובטים בו.

רק כשיש צרות.

אז יש לו כוח להתפלל.

ככל שיש לו יותר צרות,

התפילה משתבחת.

כן, מן צבח.

צריך לכמן מן צבח.

טח, טיח,

חביט חביט,

ולא בריח.

למה חובטים אותו? כי הוא לא בריח.

הוא לא מברך, אין בו. טעם אין בורא, יש לו שפתיים והוא לא משתמש בהם.

חביט חביט.

רק זה יפתח לו את השפתיים.

יום הושענר הבא מבטא את הקשר והתפילה בין אדם לבורא.

לעומת הושענר הבא,

בשמחת תורה יש לנו את הדרך השנייה.

לא התפילה,

אלא דרך התורה.

תפילה משתבחת מתי שיש צרות,

אבל תורה משתבחת כשיש שמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה. עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו, ביר נא נא בואו לפניו, ביר נא נא בואו לפניו, ביר נא נא בואו לפניו,

לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה

עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו ביר נאנה בואו לפניו ביר נאנה בואו לפניו ביר נאנה ביר נאנה זה לא רק שהתורה משמחת היא גם חיה מתים.

עבדו עבדו עבדו עבדו עבדו פיקודי השם ישרים משמחי לב

אבל אסור לו ללמוד תורה

למה זה משמח התורה משמחת ואבל לא יכול לשמוח

חכמים מספרים שרב היה נוהג לפני שמחל ללמד תורה פותח במילה דבדיחותא

דברים המשמחים כי הם פותחים את הלב של התלמידים

רק אחר כך היה מלמד

אז הושענה רבה

לשמחת תורה הם הפסגה של הימים הנוראים

בהם שתי דרכים

איך לקשור את עצמנו עם הקדוש ברוך הוא או על ידי תפילה

או על ידי תורה

או על ידי צרות

או על ידי שמחה

בשביל מה חביט חביט

אפשר לשמוח

אפשר לשמוח

והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך

והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו אין

קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו

והכל יאמרו, אין קדוש כשם.

הכל ידוך והכל ישרוך.

והכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כשם.

הכל ידוך והכל ישר בבורך.

והכל והכל והכל והכל יאמרו,

אין קדוש כשם.

הכל ידוך והכל ישר בחוכה.

והכל והכל והכל והכל יאמרו,

אין קדוש כשם.

ושמחת בחגיך והיית אך שמח ושמחת בחגיך והיית אך שמח ושמחת בחגיך והיית שמח ושמחת בחגיך והיית שמח ושמח ושמחת בחגיך והיית שמח

‫ושמחת בחגיך, והיית שמח. ‫-ושמחת בחגיך, והיית שמח. ‫-ושמחת בחגיך, והיית שמח. ‫לגדום פעם. ‫-ושמחת בחגיך, והיית שמח. ‫-ושמחת בחגיך, והיית שמח. ‫-ושמחת בחגיך, והיית שמח. ‫-ושמחת בחגיך, והיית שמח. ‫-ושמחת בחגיך, והיית שמח. ‫-ושמחת בחגיך, והיית שמח. ‫-ושמחת בחגיך, והיית שמח. ‫-ושמחת בחגיך, והיית שמח. ‫-ושמח. ‫-ושמחת בחגיך, והיית שמח.

ליבנו לעובדך באמת ותאר ליבנו לעובדך באמת ותהר ליבנו לעובדך באמת ותאר

ותאר לי בנו לעובדך באמת,

ותאר לי בנו לעובדך באמת, ותאר לי בנו לעובדך באמת,

ותאר לי בנו לעובדך באמת,

ותאר לי בנו ולעובדך באמת ותאר לי בנו ולעובדך באמת אנחנו מאמינים למאמינים ואין לנו אנמי להישאר אלא אלא

אלעבינו אבינו שבשמיים אנחנו מאמינים ומאמינים ואין לנו אנמי להישאר אלא אלעבינו אבינו שבשמיים

העולם מאמיני ומאמיני ואין התורה נוי להישאר אלא אלא אבינו אבינו שבשמיים עבדו עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו דירננה

‫בואו לפניו, לפניו בירננה, ‫בואו לפניו בירננה.

‫עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, את השם בשמחה. ‫עמדו, עמדו, עמדו, את השם בשמחה. ‫בואו לפניו, לפניו בירננה, ‫בואו לפניו בירננה. ‫בואו לפניו, לפניו בירננה. ‫בואו לפניו בירננה. ‫ברוך השם.

‫הם הרסתי לכם את השינה.

‫הרי אני מכוון לקיים

‫מצוות חכמים דאורייתא, ‫בשמחה דאורייתא, ‫גומל נפשו איש חסד דאורייתא, ‫כבד את אביך ואת אמך דאורייתא.

‫לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא,

‫ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש,

‫שיהיו שפתותיו דובבות בקבר.

‫ריבי חנניו בין אנשי עומר עושה, ‫ואז בחודש כנסווי.

‫דפיקו חרבו להם תורו ומצווי, ‫שאל נאמר אדם אסלאמה אסלאם, ‫הריני מכוון לגאים משוות אלו בגדיש.