יראה ושמחה בחדש תשרי - הרב אמנון יצחק שליט"א

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום לעילוי נשמת טיטי אסתר בת מרים רבוך

מנוחתה עדן

השם בלחש

תשנא את המשקאות החריפים ולא תשתכר יותר לעולם

אמן

שמואל בן יקוט ג'קלין בת גרציה בת רינה

מנוחתו עדן

תשובה שלמה לכל יוצא חלציו

יזכו לבנות בתים נאמנים בישראל

עם יהודיות כשרות במהרה בימינו אמן ואמן

‫יראה בשמחה בחודש תשרי.

‫כתבת ירא במקום יראה.

‫המשגיח ריבי מאיר חודש,

‫זכר צדיק ברכה, המעורר שאלה.

‫אחרי חודש אלול,

חודש הרחמים והסליחות,

‫נכנסנו לירח האיתנים.

‫וזה חודש של מועדים וזמנים נשגבים,

‫ונעים כמטוטלת,

‫מוליכים אותנו מיראה לשמחה ומשמחה ליראה,

‫וחוזר חלילה.

‫ימים נוראים שמם מעיד עליהם,

‫מלאי מורא ופחד.

‫עשרת ימי תשובה,

‫שני ימי ראש השנה,

‫מיום הכיפור עם גזר דין.

‫ומייד אחרי זה חלה תפנית,

‫ומטלטלת אותנו מקצה לקצה.

‫מייד אנחנו עוברים לחג הסוכות,

‫תכונה והמולה והכנות לחג,

‫דוחקות את האווירה של הימים הנוראים.

‫כאילו הכול מאחורינו.

‫חולפים ארבעה ימים,

‫וכולנו בתוך השמחה, חג הסוכות,

‫ושמחת בחגיך והיית שמח.

‫פסח זמן חירותנו,

‫שבועות מתן תורתנו,

‫סוכות זמן שמחתנו.

‫זאת אומרת, המהות של סוכות זה שמחה.

‫אז מימים נוראים לזמן שמחתנו.

‫ואחריה שישה ימים של שמחה בסוכות,

‫שוב אנחנו חוזרים לדין ומשפט,

‫ליום הושענה רבה,

חיתום הדין.

‫ואז שוב אנחנו מטלטלים ליום שמיני, ‫חצרת, שמחת תורה, יום של שמחה.

‫מה זה המעברים החדים האלה?

‫יראה,

שמחה,

יראה, שמחה.

‫החתם סופר מפטר בקפה בתשעי.

‫באותה שנה הוא העיד על עצמו ‫שאת הימים הנוראים ‫הוא הצליח לעבור.

‫אבל לתושענה רבה,

‫שזה עוד יום דין ומשפט,

‫ואפשר לזכות בו, ‫ואפשר גם ליפול בו,

‫הוא אמר שהוא לא הצליח לעבור.

‫והוא נפטר בקפה בתשרי.

‫את הימים הנוראים, את יום הדין, הוא עבר.

‫ככה הוא עיד על עצמו לפני שהוא נפטר.

‫הוא אמר שאת השענה רבה הוא לא עבר.

‫הוא נתקף אלף בתשעי, ‫וארבעה ימים אחר כך הוא נפטר.

‫מה קורה שמה ביום הדין הזה, בחיתום?

‫במשך אלול,

‫בעד,

תום ימי הדין והמשפט,

‫אומרים מזמור לדוד, אדוני אורי וישעי.

‫אורי זה ראש השנה, ישעי זה כיפורים, ‫וכי יצפנני בסוכו זה סוכות.

‫מה העניין להצפין אותנו בסוכה?

‫מחג סוכות אומרים בברכת המזון,

‫הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

‫למה היא נופלת?

‫אם זה מדובר בסוכה רגילה...

בסדר, זה דבר לא יציב כל כך, יכול ליפול.

אבל למה סוכת דוד נופלת?

ולמה קוראים לזה סוכת דוד ולא קוראים לזה בית דוד,

בניין דוד?

בערבית של שבת אומרים, ופרוס עלינו סוכת שלומך.

כולם מדברים על שלום, זה בסדר, אבל למה סוכה?

למה לא בית שלום?

משהו יציב.

מה ההבדל בין בית לסוכה?

בבית, מה העיקר?

זה הקירות החיצוניים, זה עושה את הבית.

בפנים אתה יכול לסדר מה שאתה רוצה, לחלק איך שאתה רוצה.

אבל סוכה זה הפוך.

המעטפת החיצונית, אם זה בדים או זה מחיצות או זה...

זה בכלל לא קובע.

הרי מספיק שתי מחיצות וטפן.

מה קובע בסוכה?

זה התוכן הפנימי.

וזה ההבדל בין סוכה לבית.

הארי הקדוש אומר,

שמולו תחת לראשי וימינו תחת בקני.

שמולו זה מידת הדין,

זה הימים הנוראים,

וימינו תחבקני, זה מידת הרחמים, זה חג הסוכות.

יד ימין של הקדוש ברוך הוא מחבקת אותנו.

למה שתי מחיצות וטפח?

או שתי מחיצות שלמות, או שלוש, למה צריך שתיים וטפח?

זה בשביל להראות לנו כמה השם אוהב אותנו.

וימינו תחבקני בסוכות.

מחיצה אחת,

מחיצה שנייה, וטפח.

ככה מחבקים.

אז הקדוש ברוך הוא מחבק אותנו בסוכות.

עוד אומרים חכמים,

זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור.

אמר הקדוש ברוך הוא, לא כשאני נכתב אני נקרא.

כותבים יוד בהא ובהא, אבל איך אומרים?

אדנות.

שם המפורש הוא שם הוויה.

ואנחנו קוראים אדנות.

אומר הגאון מבילנד.

בסוכה

טמון שם אדנות עם שם הוויה.

סוכה זה גימטריה, הוויה, אדנות.

החלק החיצוני במילה סוכה, מה הוא?

ס' בהתחלה, ה' בסוף.

זה מניין אדנות, שישים וחמש, שישים וחמש, ס' ה' באדנות.

בחלק הפנימי בסוכה זה הכוו,

שם השם, עשרים ושש, שם הוויה.

אז רואים שיש פנימי ויש חיצוני.

החיצוני הוא לא המשמעותי כמו הפנימי, שזה שם הוויה.

אומר הגאון בנוסף,

הבריאה נתונה תחת השמש.

השמש כוללת כוכבים, מזלות,

וזה שולט בבריאה.

אבל עם ישראל היו תחת ענני כבוד, זה הסוכות, לפי רבי אליעזר, זה הסוכות.

וענני הכבוד חצצו בין עם ישראל לבין מערכת הכוכבים.

כי עם ישראל לא נמצאים תחת שלטון של הטבע,

לא כוכבים ולא מזלות,

הם בידיו הרחומות של הקדוש ברוך הוא.

‫הגאון אומר, יש שתי מצוות שאדם מקיים עם כל גופו.

מצוות סוכה, אתה נכנס עם כל הגוף למצווה.

בארץ ישראל, אתה נכנס עם כל הגוף למצווה.

והוא רומז את הרמז בדבר בפסוק,

‫ויהי ושלם סוכו ומעונתו וציון.

‫ויהי ושלם סוכו, הוא נכנס שלם לתוך הסוכה.

‫וגם למעונתו בציון, שזה ארץ ישראל.

‫כי יהודי צריך לחיות עם הקדוש ברוך הוא,

‫ממש,

כמו שאתה נכנס עם כל הגוף לתוך הסוכה, ‫שזה הוויעדנות,

‫ככה אתה צריך להיות דבוק בקדוש ברוך הוא.

‫על חיינו המסורים בידיך ועל נשמותינו הפקודות לך.

‫צריך להיות הבורא עולם ולזכור שכל נשימה,

‫כל רגע, זה מאיתו יתברך, שפע, מאיתו יתברך.

‫בא האדם,

לרב קניאבסקי זכר צלילה,

לגבי הורכה שיש לו מפעל כלכלי והציעו לו איזה עסקה גדולה ויש בזה רווחים גדולים אבל יש סיכון

והוא מתחכם ושואל האם על סוג כזה של עסק יש חובת השתדלות?

שואל אותו

חייך רב?

אמר לו אתה בא אליי בחודש תמוז

אתה מדבר איתי על חיוב השתדלות?

אבא שלי הסטייפלר הקדוש אמר שהזמן להשתדלות

זה רק בימים נוראים.

ראש השנה כיפור והושענה רבה.

שם מסתיימת ההשתדלות.

אחרי זה נשאר לך רק לא לקלקל את הפתקה הטובה

שהביאו לך.

בחודש הזה נקבע כל המזונות שלך, כל העסקים, כל ההצלחות או הנפילות.

הכל נקבע שמה, שמה היית צריך להשקיע.

שמה עושים את ההשתדלות.

אנחנו עוד לפני הושענה רבה אז עוד אפשר, נשתדל.

הרב שטיינמן זכר צדיק ברכה אמר הקדוש ברוך הוא כל כך אוהב אותנו.

הוא אומר לנו בואו תזכו, בואו תזכו.

אני רוצה להביא לכם דברים טובים. ראש השנה עשרת ימי תשובה יום הכיפורים, הושענה רבה, בואו בואו בואו בואו.

בואו תזכו.

שני שותפים מאמריקה

באו לרב קנייבסקי,

סיפרו לו על עסקה,

פרסו את הצדדים השונים,

הציגו סיכויים וסיכונים.

מה הרב אומר?

אמר להם, עם חיוך מתוק זה פשוט מאוד,

עושים את העסק שיש, אין לכם זמן לשבת וללמוד.

אם אתה לומד,

מעבירים ממך עול מלכות ועול דרך ארץ.

כמה שתלמד יותר,

תקבל יותר.

למה יש שינויים, כמו שאמרנו, מיום דין, יום שמחה ושאוב דין ושמחה?

אומר בימי עיר חודש, קל לאדם להיות מלאך ליום אחד.

יכול להתעלות

בעשרת ימי תשובה ביום הכיפורים,

יש סליחה ויש כפרה.

הקדוש ברוך הוא שומע מפי השטן שהוא אומר לו, היהודים שלך הם כמו מלאכים.

מלאכים ליום אחד.

אבל צריך ל...

‫להפוך את זה ליום-יום.

‫והקדוש ברוך הוא רוצה לבחון אותנו,

‫איך עברו ימי ההתעלות והרוממות,

‫ומה גורם לנו שמחה.

‫בסוכות יש מצווה לשמח.

‫שמחת בהגך?

‫נו,

‫אז השם בוחן אותנו.

דוגמה,

‫אולם שמחות מפואר, חתונה, ‫שולחנות ערוכים, ‫אוכל כי יד המלך.

‫עשרות בני ישיבה מצד אחד, ‫חברות הכלה בצד השני, ‫כולם רוקדים, ‫מסמכים את החתן והכלה,

‫תזמורת כשרה,

‫והחתן והכלה שמחים מאושרים. ‫בתום החתונה ניגש החתן,

‫קורא מהאושר ואומר לכלה, ‫אני מאושר.

‫אך אשמחה לשמוע את המשפט הזה, ‫היא בטוחה שהוא מתכוון אליה, ‫הוא מאושר שהוא כבר התחתן איתה סוף-סוף.

‫אז היא שואלת אותו, ממה אתה מאושר?

‫והיא מצפה לתשובה מפורשת. ‫-ממך, מה זה ממה?

‫מה הוא אומר לה?

‫איזה ריקודים, איזה תזמורת, איזה אוכל.

‫ופני הכלה חפוק.

‫זאת אומרת, הכלה זה רק ביי-דה-ווי.

‫העיקר זה כאילו כל המסביב.

‫אומר במאיר חודש,

‫אם נהיה כנים עם עצמנו, ‫אז עמדנו בתפילה,

‫תפילות, התעלות, התחננו,

‫ביקשנו, זוכרנו לחיים.

‫איי, איי, איי.

‫חסדי השם לא חלו וקיבל תפילות.

‫ואתה שמח, אתה מאושר. ‫ממה אבל? ממה אתה מאושר?

‫אתה מאושר באמת שחזרת לקדוש ברוך הוא ‫שאתה שוב קרוב אליו?

‫האם זה האושר?

‫או שהשמחה שלך זה מהחזן, ‫מהתפילות, מהפיוטים, ממה אתה?

‫ניגשים לחזן, תהיה בריא, ‫תודה רבה, שכוח, שכוח.

‫הגמרא מביאה סתירה ‫בין שני פסוקים בקהלת.

‫לשבח אני את השמחה,

‫ולשמחה מה זו עושה.

‫אז לשמוח או לא?

‫אומרת הגמרא, לא קשיא.

‫לשבח אני את השמחה זה שמחה של מצווה.

‫ולשמחה מה זו עושה שאינה של מצווה.

‫אז צריך...

עוד ממה אנחנו שמחים?

שוב,

האם חזרנו לקדוש ברוך הוא ושמחים שאנחנו איתו ביחד בסוכה?

שאנחנו כבר בנים ששבו לאביהם שבשמיים?

אמרנו שסוכה זה לא הקירות החיצוניים, העניין זה סוכה,

אלא התוכן הפנימי.

עכשיו בוחן אותנו הקדוש ברוך הוא, ממה אתה שמח?

חג סוכות זמן שמחתנו,

כי הקדוש ברוך הוא קיבל אותנו אליו בחזרה, החזיר אותנו הביתה.

העוונות היו מבדילים בינינו לבין אלוקים,

ועכשיו המחיצה הוסרה,

וזה הרגעים הגדולים ביותר,

ולכן יש יום דין נוסף,

או שענרה רבה.

לבדוק

במשך השישה הימים, איפה היית?

האם זה רק התמרים האלה שהבאת, והענבים,

והמנגו, והחבר'ה שבאו,

ועשית על המנגל, וזהו, זהו, זה הסוכה, זהו.

זה אתה שמח, יש על זה יום דין.

בודקים אותך אם השתנית לפי מה שאמרת,

לפי מה שביקשת.

זה מבחן.

זה מבחן.

אז לכן אנחנו צריכים לשים לב.

עמלנו אלו הבנים.

אנחנו מחנכים את הילדים לתורה, הרעת שמיים, מידות טובות,

גם מתפללים להצלחתם,

אבל השאלה אם זה באמת עומד בנפשנו.

ממש הפקידו בידינו יהלומים

שאנחנו צריכים.

היום יש יהלומי מעבדה.

בתוך המעבדה מייצרים לך יהלום.

גם בבית זה מעבדה לייצור יהלומים.

אתה יכול לייצר יהלום.

ילד מגיע הביתה מהחיידר,

מספר שהרבי העיר לו על התנהגות לא ראויה.

האבא כועס, האימא מתרגזת,

מוכיחים אותו במשפטי תוכחה,

תבטיח לנו שאתה לא תחזור על הדברים.

ואחרי זה זה יורד מסדר היום.

מה קורה כשהילד ניפץ אגרטל בסלון?

וואי וואי וואי הבית ששון ושמחה.

צעקות, גערות,

ואפילו פאף

לתוך הפנים של הילד השורר.

וכמה ימים אחרי זה זה עוד לא שכח.

האבא מזכיר לו קודם תיזהר, תיזהר, שברת את הגרטן.

תיזהר, תיזהר.

סולם הערכים אצל הורים כאלה מעוות ומסולף.

‫הם שברו לו את המשקפיים.

הוא כבר לא יכול לראות ברור.

הוא מבין שחומר זה הכי חשוב,

‫ועל זה כועסים ומקבלים מכות.

ואם הרבה העיר עליך, תהיה ילד טוב טוב, ‫נו, נו, נו, כן, זהו, זה עובר.

‫אז זה פחות חשוב, וזה הרבה יותר חשוב,

‫שברו לו את המשקפיים.

‫הרב מבריסק, זכר צדיק וברכה, הקפיד ‫שבביתו מחירים רק על דברים ‫שהם בראש סולם הערכים.

‫רק דברים חשובים ואמיתיים.

‫ולא מבזבזים גערה על דברים זוטרים.

‫צריך לשמור את הגערות,

‫רק לדברים חשובים.

‫הרב הוטנר, זכר צדיק וברכה, ‫היה ילד בעל כישרונות מיוחדים.

‫כשהיה ילד,

‫ההשכלה הארורה איימה לצוד אותו ברשת.

‫הוא גדל בוורשה בעניות.

‫והם היו מפתים את הנוער הצעיר,

‫ומכניסים אותם לעולמות קוסמים וכו'.

‫ביד שנייה צדה אותם האמונה והדת.

‫ביד שנייה צדה את האמונה והדת.

‫ברבים חללים הפילה.

יום אחד,

‫בגיל עשר הוא חוזר מהחידר

‫ואומר לי, אמא, ‫האם היום גמרנו בבא קמה.

‫האימא זרחה מאושר,

‫חיבקה אותו, נשקה אותו,

‫פניה נשטפו בדמעות.

‫הדיאה בקבוק יין,

‫שהיה נדיר, אם היו עניים,

‫לבשה שמלת שבת.

‫הבגד היחיד שהיה ברשותה מהחתונה.

‫הילד רואה כמה שמחה יש לאמא וכמה דמעות.

‫למה את בוכה? מה עשיתי? משהו רע?

‫למה את לובשת בגד חגיגי? ‫למה הבאת יין? מה קרה?

‫אז היא אומרת לו, יצחק אלה שלי,

‫אתה יודע שאנחנו מודים להשם ‫על כל מה שהוא נותן לנו.

‫הכול הוא נותן חסד, חסד.

‫אנחנו חיים בצמצום רב,

‫אבל ברוך השם, זכינו שיצחק אלה לומד תורה.

‫אין דבר בחיים שישווה לזה.

‫כשחזרת מהחידר ואמרת שגמרת בבא קמה,

‫מילאת אותי אושר עד לב השמיים,

‫הבאתי יין לבגדי חג.

‫עוד לא היה לי חג שמח יותר מהחג הזה,

‫ואני בוכה.

‫וזה דמעות של התרגשות, של אושר.

‫וזה הפיצוי האמיתי ‫על הדלות והעניות שלנו.

‫לימים הוא סיפר,

‫כל פעם שהשכלה איימה לצוד אותי,

‫ראיתי את הדמות של אימא שלי ‫עומדת

מול עיניי והיא הצילה אותי ‫מלרדת שחר.

‫זה מה שהציל אותי.

‫הדמעות הללו הצמיחו את הפחד יצחוק.

‫ענק המחשבה וגאון המוסר.

‫רבי לייב,

‫בקשת,

‫זכר צדיק וברכה, ‫היה מהאריות של ישיבת מיר.

‫הקים ביתו לאחר המלחמה,

‫הגיעו לו הצעות שונות, ‫שידוכים חשובים,

‫התייעץ במשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין.

‫בסוף היו שניים הצעה של בת

רב ידוע,

‫והצעה שנייה, בתו של רבי מרדכי רוגוב,

רב נכבד,

‫לא מפורסם כמו הקודם.

‫אמר לו המשגיח, אין ספק, ‫ההצעה הראשונה חשובה מאוד.

‫אבא של המדוברת, תלמיד חוכם מפורסם.

‫אבל דווקא על ההצעה השנייה ‫שמעתי מעלה מיוחדת.

‫האריות של הישיבות אז,

‫בעיקר של מיר וסלובודקה, ‫נהגו לדבר בלימוד ‫עם הרבנים מחכמי ליטא התורנית.

‫הרבו לדבר בלימוד גם עם הרב רוגוב,

‫שהוא כיהן כרב של אחת העיירות בליטא.

‫-תודה רבה.

הוא אומר לו, משגיח,

רבי חזקן,

סיפרו לי כי בכל פעם שבאו לדבר בלימוד עם הרב רוגו,

שהוא פחות מפורסם מהקודם,

הייתה אשתו עומדת מאחורי הדלת,

מקשיבה בעניין רב להתנצחויות ולוויכוחים הלמדניים של בעלה,

עם חריפי המחשבה בישיבה.

וזה היה כדרך ויכוח והתנצחות במלחמתה של התורה.

פעם ידו של זה עליונה, פעם השני מוכיח צדקתו.

נשם שמיים כדרכה של תורה.

ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה לזה.

כל פעם

שידו של הרב רוגו הייתה על העליונה,

לא הייתה שמחה.

לרבנית כזאת.

ואז ביטוי לזה, איך היא הביעה את זה?

לארוחת הצהריים של אותו יום הייתה מכינה לו קנה דלאכלה מרק.

זה היה יום חג.

בעלי ניצח בוויכוח,

כיוון לאמת,

אה, איזה אושר היה לרבנית.

רבי יחזקאל אמר לו, לתלמיד,

בת שרואה את האושר שיש בבית, כשאבא אומר סברה טובה,

זו בת שראויה לבנית.

שששש. מה רואים בבית?

עמלנו אלו הבנים צריך להשקיע בהם.

וואי וואי וואי.

לימים הוא התחתן

עם הבת של הרב רוגו.

בין ימים, שניהם היו ממרביצי התורה באמריקה.

הרב רוגו בשיקגו,

ורב לייב היה בדטרויט,

ושם עמד למעלה מחמישים שנה בראשות ישיבה חשובה,

שהעמידה תלמידים רבים.

טוב,

מראש חודש אלול עד השנה רבה,

אנחנו הולכים עם הפסוק,

אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש שבטי בבית השם

כל ימי חיי.

אומר דוד המלך,

אחת שאלתי אותה אבקש.

על זה אומר החפץ חיים זכר צדיק וברכה.

אין לך אדם שעבר כל כך הרבה מעברים בחיים כמו דוד המלך.

מתחיל,

רועץ.

צאן דחוי על ידי אחיו

ועולה לגדולה ונעשה מלך ישראל חי וקיים.

אבל הימים רצופים ניסיונות קשים,

רבים צריו מבקשי נפשו.

אבל הוא מבקש רק דבר אחד.

אחת שאלתי,

אותה אבקש, שבתי

בבית השם כל ימי חיי. זו הבקשה היחידה. אין יותר בקשה.

מי לא יכול לעשות את זה?

יש בתי מדרש, בתי כנסת, ספריות, הכול, אם אתה רוצה,

בבקשה.

מה שדוד, בתור מלך

ובתור נרדף, הוא מבקש רק דבר אחד.

הבן של הרב אברהם פם, זכר צדיק וברכה,

ראש ישיבת תורה ודעת באמריקה, סיפר סיפור מופלא,

שאביו סיפר לו

מה קרה לו בצעירותו.

כשהוא היה בן עשר בליטא,

לפני שהוא היגר המשפחה לאמריקה,

יום אחד נקרא למקום בחור

מסלובודקה

והתקהלו סביבו ודיבר איתם דברי תורה.

שאל אותם שאלת חידוד.

בברכת החודש אומרים,

יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה.

מיד פונים לבקש 12 בקשות

כעניין 12 חודשי השנה.

תאמרו לי,

שאל הבחור מסלובודקה,

אם היו מציעים לכם לבחור בקשה אחת בלבד מרשימת הבקשות, מה הייתם בוחרים?

איזה הבקשה הכי חשובה עבורכם?

אברהם הקטן האשים על אתר פשיטה,

חיים שתהיה בנו אהבת תורה ויראת שמיים.

אמר לו, יפה מאוד שזו הבחירה שלך,

אבל התשובה אינה נכונה.

הילד,

אברהם פעם, שהיה גדול הדור לאחר מכן באמריקה,

קראו לו החפץ חיים של אמריקה.

הרב פעם ושאר בני החבורה תמרו מה פגום בתשובה, למה היא נפסלה על ידי תלמיד הישיבה מסלובודקה,

ואז הוא גילה להם את הצימוק בדברים.

אין ספק שזו הבקשה החשובה ביותר,

אבל יש בקשה לברכת החודש יותר טובה.

שימלא השם כל משאלות לבן ולטובה

כי הבקשה הזאת כוללת הכל

כל מה שאמרנו הכל נכלל בפנים

ונכלל בפנים גם אהבת תורה ואווירת שמיים

שמע

הילד הקטן בן עשר אברהם פעם

מה אמר הבחור

והשיב לו בתום ליבו

אני לא סבור שטעיתי

אדם שאין בו אהבת תורה ויראת שמיים מה זה משאלות ליבו?

אז מה משאלות ליבו?

שימלא כל משאלות ליבנו ולטובה אבל מה משאלות ליבו?

למה הוא שואף בחיים מה הוא רוצה?

מה הוא רוצה ממון נכסים תענוגים מה הוא רוצה זה השאלה

מי שאין בו אהבת תורה ויראת שמיים כל עולם המושגים שלו מעוות

ומי שיש לו אהבת תורה ויראת שמיים

כל משאלות הלב שלו משתנות כי הוא יודע מה לבקש

זכיתי לפגוש אותי

ישנה בירושלים משפחה מפורסמת

משפחת קופשיץ

האב הרבי הירש נודע כצדיק בירושלים

האימא צדקנית הייתה ביתו של הצדיק רבי שמואל הלל שנקר

החתן של רבי חיים זוננפלד רבה של ירושלים

הרב הירש קופשיץ ואשתו מסרו נפש על חינוך הילדים בתנאי עוני ודלות

והעמידו פירות משובחים

בנים וחתנים תלמידי חכמים מופלגים ומפורסמים

גדולים בתורה ביראה ובהוראה

שאלו אותה אימא כשהיית זקנה במה זכית?

אמרה מה השאלה?

זכיתי

כי רציתי וואי וואי וואי הכל תלוי ברצות

אמרו לה אבל כולם רוצים

אמרה נכון כולם רוצים ילדים טובים מי לא רוצה?

אבל רוצים עוד כמה דברים

רוצים פרנוסה רוצים דירה נאה

אני רציתי רק דבר אחד ילדים טובים זה הכל

זה הכל

זה מה שנשאר להורים

את הבית הם משאירים את הרחובים

כמו שמשאירים, מה שנשאר להם זה רק הילדים שברם זכה הבא.

זה ההשקעה.

זה היה רצונה.

אחת שאלתי,

היא ביקשה רק דבר אחד,

והשם מילא את בקשתו.

אחד הבנים של הגאון, רבי משה קופצ'יץ,

היה רבי שכונת רוממה, מראשי ישיבת קול יעקב.

חותן

שלא היה גביר עשיר מאנגליה.

כשהוא בא בפעם הראשונה לפגוש את רבי הירש קופצ'יץ,

המחותן לעתיד,

נבהל ממה שרע.

איך אפשר לגדל משפחה ברוכת ילדים בדירת חדר דלה כזו?

הגביר אמר,

בעזרת השם אני ארכוש דירה לבנכם שהוא יהיה חתני לעתיד,

וגם ארכוש דירה מרווחת גם לכם,

כדי שתגדלו את המשפחה ברחבות.

חייך רבי הירש קופצ'יץ, ומה לא דע לך?

אם הייתה לי דירה מרווחת,

לא היה לי בן כזה משובח לתת לך חתן לבת.

‫איי, איי, איי, כי היא תלוי במה משקיעים.

‫נראה מרווחת, אז זה צריך מזנון מיוחד, ‫צריך מזנון מיוחדות, צריך סביבות זה,

‫צריך אהילים, וצריך פה, וצריך בילונות, וצריך...

‫אתה מבזבז את כל החיים.

‫לחדר אחד אתה...

‫הכול בסדר.

יהודי נכנס למכולת,

‫ופרץ בבכי.

‫מה קרה?

‫כל האחים והמשפחה באו לבקר אותי ‫באבטחה והבית ריק, ‫אין לי מה לקבל אותם.

‫אל תבכה, אומר לו, חלבני.

‫כל המכולת לפניך, ‫אתה יכול לקחת כל מה שתחפוץ.

‫תודה רבה על האדיבות, ‫הזכן מצוות.

‫והחל למלא את הסלים.

‫ראה חלבני שהסלים טפוחים,

‫שמח בלבו, אוהו,

‫זו כמות הגונה שתפיק לי רווחים נעים.

‫עומד האיש עם הסלים ליד הקופה ובוכה שוב.

‫למה עכשיו אתה בוכה?

‫ואתה עוד מעט תתחיל לערוך חשבון,

‫ואני כבר מבין מה הסכום הסופי,

‫אבל המצב שלי, בכי רע, איך אני אשלם?

‫שואל אותו, אין ואני, ‫אז מה חשבת לך?

התחילה

אני אומר לך את האמת, חשבתי שתיתן לי את המצרכים צדקה

או תדרוס סכום סמלי

לא חשבתי להתבקש מחיר מלא

שואל אותו, אז למה לא אמרת בהתחלה כשנכנסת למכולת?

אמר לו,

אם הייתי מודיע זאת בהתחלה לא היית מסכים

אבל עכשיו במטותא מנח

אל תשיב את פניי ריקם ואל תחלים אותי,

עשה עימי לטובה,

תן לי את המצרכים צדקה וחסד והשם הטוב ישיב לך כגמולך הטוב.

טוב,

הפעם אני אענה לבקשתך אבל זו פעם אחרונה,

אל תעשה יותר דבר כזה.

אומר הרב שטיינמן זכר צדיק לברכה

ההתנהגות הזאת מגוחכת

אבל אנחנו נוהגים ככה כמו אותו אדם.

אנחנו חוזרים על התרגיל הזה כל שנה,

לא פעם ולא פעמיים, כל שנה אנחנו חוזרים על אותו תרגיל.

באים לקדוש ברוך הוא עם רשימה שלמה של מכולת.

רוצים למלא סלים שלמים במוצרים מכל בעל היד.

התפילות מלאות בקשות.

אבינו מלכנו, אבינו מלכנו, אבינו מלכנו, אבינו מלכנו.

איזה בקשה לא ביקשנו?

מחוק ברחמך כל שטרי חובותינו, תמחק הכל.

לא יכולים לקרוא את החובות, יש לנו חובות, מלא חובות.

וגם תקרע את רוע גזר דיננו, ששום גזרה לא תצא לפועל.

וגם תן לנו חיים טובים, וגאולה, וישועה, ופרנסה, וכלב, דבר, וחרב, ורחם, ושביו, וזר, ושחית, וגבוננו.

וואי, איזה רשימה.

והקדוש ברוך הוא רואה את הבכי ומשכים.

אומר מה שאתם מבקשים אני נותן.

אבל תדעו בסוף יש חשבון.

בסוף יש חשבון.

מגיעים לאבינו האחרון, אבינו מלכנו, פורצים בבכי.

איך נשלם?

איך נפרע את החשבון?

הרי אין בנו מעשים.

ובלית ברירה תולים שוב פעם בחסדי השם וברחמיו.

אבינו מלכנו, חוננו ועננו, כי אין בנו מעשים,

אין גלת לשלם.

אנא חוננו ועננו.

תן לנו את זה בחינם, חוננו, בחינם.

עשה עמנו צדקת.

‫בקו החסד, בושיענו.

‫תן לנו את כל המצלחים ולא שתושלו.

‫והקדוש ברוך הוא, אבינו אברה חמאן,

‫עוד לפני שהוא מלכנו,

‫אז הוא נותן לנו את המתנת חינם.

‫כל זה בימים רגילים, בזמן של שגרה,

‫אבל אם יבוא היהודי לחנווני ‫ויגיד לו שהוא צריך מוצרים,

‫אומר לו חנווני, תראה, ‫אני יודע שאין לך פרנסה ‫ואני יודע שאין לך מה לשלם, ‫יש לי עצה.

‫היום זה יום לחוץ מאוד, ‫אני זקוק לעזרה.

‫אז בוא תעבוד כמה שעות,

‫בתמורת העבודה המכולת פתוחה לפניך, ‫כך בחינם אין כסף.

‫וגם אגיד לך יישר כוח.

‫הצטער.

‫אני לא בנוי לעבודה, אין לי חשק.

‫אם הוא עוד יעז לבקש צדקה וחסד,

‫הוא לא יקבל מאומה.

‫לכן, ואני אגיד לו, אתה סתם עצלן, ‫לא שאין לך כסף. אתה עצלן.

‫הצעתי לך הצעה קוסמת.

‫לא רצית לקבל, אה? ‫זו הבעיה שלך.

‫נותנים לנו אוצרות של שפע.

‫אומרים, תיקחו, תיקחו, ‫קחו, קחו ראש השנה,

‫קחו יום כיפור,

‫קחו סוכות,

‫קחו שנה רבה,

‫אבל תתאמצו לעשות מה שאתם יכולים,

‫ואז השפע לא יפסיק.

‫וככה זוכים לשנה טובה ומבורכת, ‫עם כל הברכות שבעולם,

‫אמן.

‫-אמן.

‫-הכל יום דוכה,

‫הכל יש שם רוחה, ‫הכל יום רוחה, ‫הכל יום רוחה, ‫הכל יום רוחה, ‫הכל יום רוחה, ‫הכל יום רוחה, ‫הכל יום רוחה, ‫הכל יום רוחה, ‫הכל יום רוחה, ‫הכל יום רוחה, ‫הכל יום רוחה, ‫הכל יום רוחה, ‫הכל יום רוחה, ‫הכל יום רוחה, ‫הכל יום רוחה, ‫הכל יום רוחה, ‫הכל יום רוחה, ‫הכל יום רוחה, ‫הכל יום רוחה, ‫הכל יום רוחה, ‫הכל יום רוחה,

והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך הכל ישר נחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם. שיהיה לנו חג סוכות שמח.

אמן.

הרי אני מחמר לקיים עצמת חכמים דאורייתא דאורייתא כבדת.