מצוות צריכות כוונה - חלק כא | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

אליהו בן אורה ומרליזבד ברוריה יזכו לכל טובה וברכה

יתמלאו משאלות ליבם לטובה ויזכו לגדל את יוסף חיים בנם להיות צדיק ותלמיד חכם ויאיר את העולם.

ויהונתן שלום בן ענת ושרה שרי בת מאירה

יזכו לזרע חי וקיים מהרה שנה.

תמר תמרלץ,

בת מתן,

הריון תקין ולידה קלה בעתו ובזמנו,

אמן.

מצוות צריכות כוונה חלק כ״א.

יכוון היטב בכל המצוות שעושה,

שיהיו לשם מצווה.

ובאמת יש מעשים רבים

שאנשים עושים בכל יום

ובמעט כוונה ומחשבה

יכול להופכה מעניינים פשוטים וטבעיים למצוות

ולפעולות גדולות ונשגבות.

בכתב סופר, אורח חיים סוף סימן כ״זן,

כתב, הנה נכון וראוי

לעשות כל מצווה בכוונה בלב,

שעושה דבר זה לשם מצווה

כדי לעשות רצון המצווה.

ולא תהיה עשיית המצווה מצוות אנשים מלומדה,

כמו שעושה דבר הרגיל בו,

מבלי לכוון לעשות לכוונת תכלית העניין.

אלא הרגל, נעשה לו טבע.

ולכן,

כתוב בתורה, וזכרתם

את כל מצוות אדוני.

זאת אומרת, תזכרו קודם עשייה שאתם עושים את מצוות אדוני,

ואחר כך ועשיתם אותם.

אז צריך זכירה לפני עשייה ואז עשייה.

ובספר במסילה נעלה,

עמוד 703,

מביא

שהארי הקדוש אומר,

בהקדמה לשאר המצוות,

שעושה מצווה

אין די לו עשייתה.

אבל צריך שיקיים מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

שיכוון בעשיית המצווה שהוא עושה אותה לשם עושיהן,

שהוא השם יתברך.

למשל,

בשעה שמספר את ראשו,

לא די לו בזה שהוא לא משחית את הפאות,

אלא צריך להתכוון שהוא מונע עצמו מלהשחית אותם.

ולא תקיפו פאת ראשכם.

הוא מקיים את המצווה,

הריני מכוון לקיים מצווה, ולא תקיפו פאת ראשכם.

ולא תשחית פאת זקניך.

ואתה עושה את זה כדי לקיים את רצון הבורא.

אפשר להוסיף גם שאחת לשלושים יום צריך להסתפר, כמו שאומר

הבן איש חי הקדוש,

לפחות

אחת לשלושים יום, שאחר שלושים יום אם לא יסתפר הוא נקרא מנוול.

צריך להקפיד שתוך שלושים יום מסתפרים.

יש כאלה שהיו מסתפרים,

סבא שלי המנוח,

היה הוא ואחיו כל שישי

לפני שבת,

כל אחד מספר את השני, קרחת.

וככה כותב גם הבן איש חי.

וככה היו נוהגים

כל שישי

להסתפר לכבוד שבת.

וכן, כל מצווה ומצווה

יהיה זהיר וזריז לכוון כוונה זו.

וכן, בעת שמתפלל לפני השם יתברך, ואתה מבקש איזו בקשה או איזו שאלה,

לא להתפלל לסיבה רק שאתה צריך לשאול,

אלא אני מקיים מצווה.

אני מקיים מצווה להתפלל לפני השם יתברך.

ולעובדו בכל לבבכם.

וגם אתה עומד לפניו,

ויעמוד פי נכס ויפלל.

כי הוא אלוהינו ואנחנו עמו עבדיו.

אז אנחנו, כשמבקשים מהשם משהו,

צריכים לכוון לקיים מצוות תפילה.

הרי מתבאר לנו עניין נפלא.

לא די לכוון במצווה לשם אותם תיקונים נוראים הנעשים על ידי מעשה המצווה.

כמבואר בשאר המצוות,

בהמשך שם שהארי הקדוש

ידע מה הוא עושה,

אלא יש לעשות את המצווה בגלל שכך ציווה השם יתברך.

בהקדמה לספר המצוות הקצר,

כתב בשם הרב סובול,

למשל,

מצוות ביומו תיתן שכרו,

שציוותה לנו התורה הקדושה,

לשלם לפועל בזמן,

הנה במושכל ראשון

אפשר לחשוב שמי שאין לו מפעל ופועלים,

הוא לא סוחר אותם, איך הוא יקיים את המצווה הזאת?

אין לו הזדמנות.

אבל מי שישים לב לפעולות היום-יומיות,

יופתע כמה פעמים מזדמנת מצווה זו לידו.

הזמנת פועל לסייד,

לתקן משהו, טכנאי,

הוא שכיר יום.

בתום העבודה חייב בעל הבית מן התורה לשלם לו בזמנו.

נסעת במונית,

אתה משלם לנהג.

אז אתה משלם לו, ביומות תיתן שכרו.

מה עם אוטובוס?

באוטובוס לא.

לא.

מה ההבדל בין אוטובוס למונית?

באוטובוס אתה משלם בהתחלה.

עוד לא קיבלת את השירות.

ביומות תיתן שכרו זה אחרי המלאכה.

במונית אתה משלם בסוף כשאתה יורד.

אז באוטובוס לא.

אבל אתה יכול אולי לא תעשוק, לא תגזול,

מצוות אחרות.

אבל ביומות תיתן שכרו הן באוטובוס.

והנה,

אם ממתין אדם רגע לפני שהוא משלם

לסכירים האלה, והיה חושב בלב,

אני מכוון לקיים מצוות בוראי,

שציווני לשלם לשכיר בזמנו,

ביומו תיתן שכרו,

מקיים בתשלום הזה מצווה דאורייתא,

ונוחל על זה הרבה טובה בעולם הזה ובעולם הבא.

ואם הוא משלם בלי כוונה לשם מצווה,

לא קיים את רצון השם יתברך,

אלא את מצפונו או חוק הממשלה שהוא כפוף אליו,

וממילא הוא לא ראוי לשכר שלם

המוכן למי שמקיים מצוות השם יתברך.

כתב החפץ חיים הקדוש

שיש חילוק גדול

בין מי שמכוון קודם עשיית המצווה

ובין מי שאינו מכוון.

חבל מאוד, אומר החפץ חיים, שאדם שהתייגע כל כך לעשות בשלמות

מה שהתורה דורשת ממנו,

לא יקבל שכרו שלם

רק מפני חוסר כוונה.

בספר אהבת חסד, חלק ב', פרק כג בהגהה, כתב

ואפילו שהערכנו הרבה בעניין זה וביררנו

ממדרשי חכמים זיכרונם לברכה,

שבכל גבנה

מקבל אדם שכר על הפעולה הטובה שעשה.

וכבר אמרו חכמים זיכרונם רכה באבא קמא ל'ח'.

הנה הקדוש ברוך הוא מקפח אפילו שכר שיחה נאה,

אבל מכל מקום יש נפקא מינא רבה בין העושה פעולה

שלא לשם מצווה

ובין העושה לשם מצווה,

שאז מגיע גודל התיקון,

נעשה מהמצווה למעלה למעלה.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בפסחים נ',

שעל זה המראה כתוב

מעל שמיים חסדיך.

והטעם,

כפי עשיית המצווה,

כך הוא כוח תיקונה.

אם עשיית המצווה הוא רק בגשמיות,

פעולה גשמית, בלי כוונה כלל,

אין בכוחה לפעול למעלה בעולם הרוחני,

והחסד מתפשט

רק לעולם הזה הגשמי.

מה שאין כן, אם מכוון לשם מצווה,

יש בכוח המעשה קדושה רבה,

והקדושה פועלת למעלה מעל השמיים, מעל שמיים חסדיך.

כמו שמבואר בזוהר הקדוש,

מה גודל התעוררות הקדושה בכל העולמות

שנעשית על ידי עשיית מצווה בשלמות.

לכן טוב לאדם שירגיל עצמו בעת שעושה איזה דבר שיש לו שורש בתורה,

כגון מצוות הלוואה,

שמקיים מצוות עשה עם כסף תלווה את עמי,

או שהוא תומך ביד עני,

או שנותן לו מלאכה להשתכר,

בכל צורה מאלה המצוות,

מקיים בזה וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך וחזקת בו,

או משלם פעולת שכיר בזמנו,

ביומו תתן שכרו.

ונמצאים הרבה דברים,

תמיד,

שהם עומדים ברומו של עולם, מצוות עשה גמורות בתורה.

כמה טוב שהאדם מכוון בעת הפעולה לקיים מצוות עשה שלה,

כי אז היא נעשית בשלמות.

אומר החפץ חיים, הרבה פעמים חשבתי

על מה שאנחנו אומרים בווידוי,

סרנו ממצוותיך וממשפטיך הטובים ולא שווה לנו.

אני הייתי מפרש פה לאור מה שהוא הסביר קודם,

כך היה בתחילת

עיוני,

סרנו ממצוותיך. כשאני לא מכוון לשם מצווה,

רק אני עושה מתוך הרגל, זה נקרא שסרתי מהמצווה, הפסדתי אותה.

וממשפטיך הטובים,

רק דבר טוב יכול לצאת מזה אם אני מכוון.

ולא שווה לנו.

לא נקבל את השווי שמגיע לנו.

לא נקבל.

נקבל מה שפחות, ככה לפי מה שעשינו.

אבל הוא מסביר משהו אחר, תשמעו,

שאפילו

אינה שווה בעינינו עבודת השם יתברך

לעסקים שלנו.

סרנו ממצוותיך ומשפטיך טובים, הם כל כך טובים המשפטים והמצוות,

אבל בעינינו הם לא שווים.

הם לא שווים אפילו לעסקים היום-יומיים שלנו.

כי בענייני העסקים שלנו,

אם אנחנו מוכרים איזה חפץ,

איך אנחנו משתדלים לייפות אותו, לפאר אותו,

שיהיה לרצון לפני הקונה?

הנה,

קנינו פרחים.

תראו איך מייפים אותם, שמים להם צלופן בצבע דומה לפרחים.

תראו שמה, תראו פה.

עושים כל מיני קישוטים,

עושים כל מיני חוטים ושרוחים כאלה בכל מיני צבעים,

וצלופנים.

זה בשביל ייפות הכל שאתה תרגיש שאתה לקחת משהו ששווה כל כך הרבה.

ובכל דבר ככה, תראו,

כל הביסלי, מיסלי, כל מה שאנשים, זה הכל מרשרש עם צבעים וזה.

וואי, וואי, וואי, ליפות, הכל ליפות.

וזה, כל זה עושים בשביל מה? להרוויח גרגירים של כסף,

זוזים שזזים מפה לפה.

זהו.

והם משתדלים לפני הקונה וגם מסבירים לו כמה זה חשוב, כמה זה מתוק, כמה זה טעים,

כמה זה יפה, כמה זה...

ואם אדם מוכר באמת משהו בעל ערך,

היום מוכרים יהלומים בקופסאות יפות קטנות עם תאורה.

איך שאתה פותח את הקופסה, טיק,

האור מאיר את היהלום.

איזה פטנטים הכל,

בשביל שאתה תהיה מרוצה ומאושר שקנית משהו-משהו.

אבל בענייני המצוות,

שכל החיים שלנו תלויים בזה,

אם יהיה לנו בכלל עולם הבא או לא,

ושם יש את הקדושה שיכולה

להיות עלינו בהשראת שכינה וסיעתא דשמיא ואפילו רוח הקודש.

למען תזכרו

ועשיתם את כל מצוותיי והייתם קדושים לאלוהיכם. אם תזכרו לפני,

ואז כבר עשיתם את כל מצוותיי,

אתם תהיו קדושים לאלוהיכם.

וכתובו, שמרתם את חוקותיי ואת משפטיי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם לעולם הבא.

ויש לפעמים שאנחנו עושים דבר שהוא יקר ונחמד מפז,

מצוות עשה גמורה בתורה,

ואנחנו בעצמנו משפילים את העסק הטוב והנבחר ההוא,

ומחסרים מפרטי המצווה שצריך,

בלי מחשבה על המצווה,

ולא חושבים בשעת הפעולה לשם מצווה.

אז זה מה שהוא אומר,

סרנו ממצוותיך וממשפטיך הטובים,

ולא שווה לנו.

לא שווה לנו להשקיע במצוות. עושים את זה ככה, יאללה, בוא נגמור.

בוא זה, בוא זה. מה זה?

מה זה?

למה?

למה?

אומנם גם על זה נקבל שכר,

זכות, כמו שאמר הרב קנייבסקי, אם נוחתו עדין.

ואדרבה,

ואדרבה,

צריך להרחיב כמה שיוכל לעשות בהידור.

זה אליוון ואוו.

אבל בעוונות הרבים,

אנשים טרודים בענייני העולם הזה, שקועים בו,

חושבים עליו כל הזמן,

ואין להם פנאי להתבונן בזכויות העצומות המתגוללות לרגלינו,

לאסוף, לאסוף זכויות אין סוף.

על כן,

אשרי האיש הנבון, וואי, וואי, וואי, והמשכיל, וואי, וואי, וואי,

בפעולות שלו.

זה אדם נבון ומשכיל, לא למד באוניברסיטה.

נבון ומשכיל זה שיודע לנצל את הזכויות שנתנו לו,

שיעשה את הפעולה הטובה ביותר

בעבור מצוות השם,

ובזה יתקדש לשם.

וזה הכתוב אומר, למען תזכרו,

ואז ועשיתם את כל מצוותיי,

ואז גם תהיו קדושים לאלוהיכם.

אם אתה עושה את זה עם זכירה,

שאתה עושה את מצוות השם ומכוון, הריני מכוון כמצוות

השם פלונית אלמונית,

כאשר ציווה השם,

יש לך מצווה בשלמות אם עשית אותה עם כל הפרטים שלה.

מה הבעיה לתת צדקה?

מוציאים מהכיס

ונותנים פעולה מהירה.

אין הרבה תחכום.

אמנם לתת בסתר זה יותר, יש שמונה מעלות בצדקה, אבל בוא נגיד שאתה נותן.

אבל אם אתה מתכוון לתת צדקה

ואתה מכוון במצווה,

יש לך מצווה בשלמות.

אבל אם נתת ככה,

זה מנהג העולם.

נכון שבצדקה גם כן זה נחשב, כי מוכח שאתה רוצה לעשות לפי חיי האדם,

אבל זה לא לכתחילה.

לכתחילה צריך להתכוון, לעצור,

לעצור ולחשוב,

לומר בפה במקום שאפשר,

ואז לתת.

השתבח הבורא.

אנחנו עכשיו כל יום נוסעים בדרכים,

וכמה מצוות אני מקיים,

וגם אלה שאיתי, נכון, אילן?

ישר אנחנו רואים את גדלות הבורא בעצים, בצמחים, בכל.

יש לנו לא תתורו, יש לנו באהבת לרעך, כמוך, אתה רואה יהודי, אתה שמח, הנה יש פה יהודי,

תראה איזה יהודי,

ויש פה כל הדרך, וחסד השם שאנחנו רואים, משומחים והכל,

ושאו מרום עיניכם וראו מי ברעיל.

מה זה, איפה שאתה לא זז, מצוות, מצוות, מצוות, מצוות, מצוות, מצוות, בלי הפסקה.

ככה אתה מחובר לשם, דבוק בשם, במקום להיות דבוק בשטויות.

במקום שהמוח והשכל ילך לכל מיני כיוונים של שטויות ועבלים,

אתה יכול זה.

ואם אתה לא יודע לך ואין שום דבר, אז תגיד מזמור תהילים,

תגיד שאתה מקיים מצוות תלמוד תורה,

ואתה כל הדרך, מלאכתך בדרך.

מה הבעיה? זה בעיה להגיד מזמור, כולם עדיין מזמורים.

נכון?

אז אנחנו גם נזמר לקדוש ברוך הוא עכשיו, ונודה לו,

כי יש מצוות הודיה, הודו לאדוני כי טוב,

כי לא עולם אסדו.

הכול ידו חם והכל ישבחו חם והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכול ידו חם

והכל ישבחו חם והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם

גם כשאתם שרים בבית

תכוונו לקיים מצוות הודיה או מצוות שמחה, יש מצווה לשמוח, נכון?

ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית שמח

ושמחת בימיך

חבי עידך שמח.

שיהיה לכם יום פורה,

בריאות והצלחה.

הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים.

רבי חנניה אברהם שאומר...