מצוות צריכות כוונה - חלק לה | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת ליזה בת גאולה גורה,

תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים, אמן.

מצוות צריכות כוונה,

חלק ל.ה.

והפעם אנחנו מדברים במשא ומתן.

גם בשעה שעוסק בהשתדלות לפרנסה, מקיים מצווה.

המשתדל עבור פרנסת ביתו

יכוון לקיים מצווה לעסוק בהשתדלות לפרנסה כאשר ציווה השם.

אז כל מה שהוא עושה

במלאכה

או פעולות לכלכל את משפחתו, יכוון בכוונה זו.

וכתב חובת הלבבות בשער הביטחון, סוף פרק ג',

להיכוון בטרדת ליבו וגופו,

בסיבה מן הסיבות

והסיבוב עליה,

לעמוד

במצוות הבורא שציווה האדם להתעסק בסיבות העולם,

כעבודת האדמה וחרישתה וזריעתה,

כמו שכתוב בבראשית ב' טו, ויקח אדוני אלוהים את האדם

ויניחהו בגן עדן

לעובדה ולשומרה.

אז בוודאי שלא סומכים על הנס,

שבלי לזרוע, בלי לחרוש, בלי לזרוע,

אז לא יצמח שום דבר.

יש דברים שמחויבים,

וזה הקללה,

בזיעת אפיך תאכל אליהם.

אבל בענייני פרנסה אחרת,

כבר אמרנו שמי שבאמת בוטע בשם במלואו,

אז אשליך על השם יהבך והוא יכלכל לך.

אבל יש דברים שבלעדיהם לא ייתכן,

זה צריך לחיות כמו במדבר, בנס.

שהכול יורד מן השמיים ישר.

אז בעניין זה יש לחלק

בין

עבודות שבלעדיהן

לא ייתכן שיהיה משהו,

ובין

מה שאפשר, שלא חייבים.

אמר כבר הרמב״ם,

לולא המשתגעים האלה, העולם לא היה מתקיים.

הוא מתכוון לאלה שהולכים לעבודה.

לא עבודה זו

של

רישה וזריעה וכו'.

ביטחון בשם.

בכל עת שבוטע בשם ומאמין בכל ליבו, כי הכל מאיתו יתברך, מקיים בזה מצווה.

בעליו להתבונן בכך ולכוון קיים מצוות ביטחון בשם כאשר ציווה השם.

איזה מצווה זו?

תמים תהיה עם אדוני אלוהיך.

דברים יח יג.

וכתב החרדים,

פרק ט', עוד כא.

ומעלת שלמות הביטחון בו יתברך,

מצווה שנית שנאמר,

תמים תהיה עם אדוני אלוהיך.

וממנה נלמד

שמצווה לפתוח בו יתברך בכל לב,

בכל ענייני העולם.

כמפורש בקבלה,

ברוך הגבר אשר יבטח באדוני.

פסוק

בירמיהו

יות זן זן.

וארור הגבר

אשר יבטח באדם.

וגם זה שם.

וכתוב בתהילים, ביטחו בו

בכל עת.

וכתוב במשלי ג.ה.

בטח אל אדוני בכל ליבך.

ומוסיף שמצווה זו היא ממניין תרייג,

לפי רבים ממוני המצוות.

בספר מצוות הביטחון להגרש הומינר,

זכר צדיק וברכה,

בפרק חובת התפילה עם הביטחון,

אות קנד, נד,

כתב כשאדם צריך איזה סכום כסף לקנות לעצמו או לבנו מעיל,

וכדומה.

יאמר בפה מלא וביטחון גמור,

בזה הלשון.

הריני מוכן ומזומן לקיים מצוות הביטחון,

ומצוות השלך על אדוני יהבך.

תהילים נה כג.

ריבונו של עולם,

הריני משליך עליך את הדבר הזה שאתה תיתן לי הכסף הדרוש לצורך המעיל,

ותעזרני לקנות המעיל.

ומסיר אני מעלי המסע הזה.

ואין לי בזה שום מסע ודאגה כלל, כי בך בטחתי.

יאבא ביי.

הולך עם ביטחון.

יש לציין כי גם בשעה שקוראים לאדם מקרים רעים,

עליו להתבונן שהכל מאת השם.

כאשר אמר דוד מלכנו על הקללה שקללו שימעים בן גרה,

כי אדוני אמר לו כלל.

אדוני זה שם רחמים.

לא אלוקים אמר לו כלל,

לא מידת הדין.

זה רחמים.

ופרש הרדק,

שהשם העיר את רוחו של שימעי לבזות את דוד על מנת להענישו.

קנייה מיהודי, בעת שקונה מיהודי

או עושה עסק עמו,

מקיים מצווה,

להעדיף מקח וממקר עם ישראל.

מן התורה נאמר, וכי תמכרו ממקר לעמיתיך או קנו מיד עמיתיך.

דרשו חכמים בספרה בהר, פרשה ג' עוד א',

אם באת למכור, תמכור לישראל חבריך,

וכן אם באת לקנות, תקנה מישראל חבריך.

במכוון לקיים מצווה, לעסוק במקח וממקר עם יהודים,

כאשר ציווה השם,

כשרוצה לסחור רכב או להזמין מונית וכדומה,

לכתחילה יש למכור בחברה בבעלות יהודית על מנת לקיים מצווה זו, כמובן שהם לא מחללי שבת וכו'.

על כן קודם שעורך את הקנייה ומבצע את העסקה יכוון

לקיים מצווה, לעסוק במכה וממקר עם יהודים,

לאשר ציווה השם.

כמובן שאם הוא יכול להשיג במקום הרבה יותר זול

אצל גוי, הוא לא מחויב לקנות אצל היהודי.

אבל אם המחירים

תואמים פחות או יותר, או בהפרש קטן,

אז יעדיף תמיד את היהודי.

אותו דבר בתחנות דלק,

נמלא דלק, דווקא בתחנות ששומרות שבת, רק אם אין לו

שום אפשרות אחרת כי הוא ייתקע,

אז נישט בריירה.

תשלום שכר שכיר,

כשמשלמים לפועל בסוף יום העבודה,

מקיימים מצווה.

והדבר מצוי עוד מאוד בהרבה דוגמאות שניתן תכף,

שנאמר ביומו תיתן שכרו.

הוא כתב בספר המצוות הקצר,

מצוות עשה ס.ו. מצוות עשה ליתן שכר שכיר ביומו,

שנאמר ביומו תיתן שכרו.

ובשולחן ערוך חושן משפט,

סימן שלט,

נתבהרו פרטי הדינים של מצווה זו.

אז לדוגמה, תשלום עבור נסיעה במונית,

תשלום לפועל שעשה תיקונים בבית,

תשלום לשמרתפית,

תשלום לרופא פרטי,

תשלום לספר,

לסנדלר,

למורה פרטי,

עבור חוגים.

גם אם נהוג לשלם אחת לחודש, אז לדייק.

תשלום עבור שכירות רכב,

בסוף תקופת השכירות.

תשלום טיפ,

במקום שנהגו לשלם ומחויב בזה.

נתינת פרס לילד,

במועד שהובטח לו, הוצאת מהפה הבטחה, תקיים.

אם ילד יראה שאתה לא מקיים, הוא ילמד לזלזל ולשקר.

אומרים לילד משהו, צריך לקיים.

במה מכוונים?

ביומו תיתן שכרו,

כאשר ציווה השם.

בשולחן ארוך, שם,

בסימן שלט, סעיפה למבואר שדין שכר בהמה,

אם הוא שכר בהמה או כלים,

הרי זה כדין

שכר שמשלמים לאדם,

ומצווה לשלם את השכר בזמנו.

כתב בספר אהבת חסד, חלק א', פרק ט', הלכה ה',

סימן קטן ט',

גם קטן נחשב שכיר

לעניין איסור הלנת שכר.

והוכיח כן מדברי הרמב״ם,

שכירות פרק יא' הלכה וו'.

אז גם ילד, הבטחת, צריך לקיים.

הלוואה ופירעון, המלווה כסף לחברו מקיים מצוות הלוואה ויכוון.

לקיים מצוות הלוואה כאשר ציווה ש...

שנאמר בשמות כב כד, אם כסף תלווה את עמי כתב בספר המצוות הקצר מצוות עשה סב.

מצוות עשה להלוות לעניי ישראל, שנאמר, אם כסף תלווה את עמי

וזה חובה,

ומצווה גדולה מן הצדקה ומחויבת יותר.

זה מצווה גדולה מן הצדקה, זה יותר ממצוות צדקה.

הלוואה זה מכבד אותו,

הוא לא נצרך,

הוא יחזיר,

והיא מחויבת יותר. והתורה הקפידה על מי שיימנע

מלהלוות לעני, שנאמר, ברעה עינך באחיך אביון

והיה בך חטא.

אבל יש גם מצווה להחזיר.

ללווה יש מצווה

בשעה שמחזיר את ההלוואה,

לפרוע

את החוב,

כי פריעת בעל חוב

זה מצווה.

ויכוון,

הרי נמקיים מצוות פריעת בעל חוב כאשר ציווה השם.

כתב החרדי פרק תוס

עוד כה, פריעת בעל חוב מצווה שנאמר, והאיש

אשר אתה נושב בו

יוציא אליך את האבות החוצה.

ומי שאינו משלם

נקרא רשע,

שנאמר לווה רשע

ולא ישלם.

ועשית הישר והטוב

בעת שמשתדל

לערוך פשרה

וללכת לפנים משורת הדין,

ובכל שעה שמשתדל לעשות הטוב והישר בעיני השם,

גם במקרים שלא הוזכרו בפירוש בתורה,

גם כשהוא מתנהג בצורה נאה,

גם כשדיבורו בנחת עם הבריות.

מקיים ציווי התורה, ועשית הישר והטוב בעיני ה'.

להרהר?

הריני מחווה לקיים מצוות ועשית הישר והטוב כאשר ציווה השם.

פירש הרמב״ן על התורה

בדברים ו׳ י׳ ח׳,

לריבותינו בזה מדרש יפה.

אמרו, זו פשרה

ולפנים משורת הדין.

והכוונה בזה,

כי מתחילה אמר

שתשמור חוקותיו ועדותיו אשר ציווך.

בעתיו אמר גם באשר לא ציווך,

תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו.

בעיני השם, כי הוא אוהב,

הקדוש ברוך הוא אוהב את הטוב והישר.

וזה עניין גדול.

למה? כי אי אפשר להזכיר בתורה את כל הנהגות האדם עם שכנה ורעה וכל משאו ומתנו ותיקוני היישוב והמדינות כולם.

אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון

לא תלך רכיל בעמך,

לא תקום ולא תיטור,

לא תעמוד על דם רעיך,

לא תקלל חרש,

מפני שיבה תקום,

וכיוצא בהן,

עזר לומר בדרך כלל שיעשה תמיד הטוב והישר בכל דבר,

עד שייכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין.

ובסוף דבריו,

ציין הרמב״ן שבכלל מצווה זו,

שיהיה פרקו נאה

בדיבורו בנחת עם הבריות,

עד שייקרא בכל עניין תם וישר,

כמו שאמרו בגמרא ביום הפ״ו,

ואהבת את אדוני אלוהיך,

שיהא שם שמיים מתאהב על ידך,

שיהא קורא בשונה ומשמש תלמידי החכמים,

ויהיה מסעו מתנו בנחת עם הבריות.

מה הבריות אומרות עליו?

אשרי אביו שלימדו תורה.

אשרי ריבו שלימדו תורה.

אוי להם לבריות שלא למדו תורה.

לא נהי

שלימדו תורה ראה כמה נעים דרכיו,

כמה מתוקנים מעשיו.

בעליו הכתוב אומר,

בישעיה מטג,

ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך את פאר.

אז הנה למדנו כמה מצוות

שבין אדם לחברו,

מה צריך לעשות ואיך צריך להתנהג.

אז להשתדל בפרנסה, מקיים מצווה לעסוק בהשתדלות לפרנסה.

יש מצוות ביטחון בשם, כמו שאמרנו, תמים תהיה עם השם אלוקיך.

מקה וממכר עם יהודים, לכוון, לעסוק במקה וממכר עם יהודים.

ביומו תתן שכרו בכל הציורים שאמרנו.

מצוות הלוואה כאשר ציווה השם.

מצוות פריחת חוב

כאשר ציווה השם.

ועשית ישר וטוב כאשר ציווה השם.

ועל זה נודה לשם, זו עוד מצווה להודות לשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך.

והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך.

והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך.

והכל והכל והכל והכל יאמרו,

אין קדוש כשם, הכל יודוך,

והכל ישמחוך,

והכל והכל והכל יאמרו,

אין קדוש כשם.

חזק וברוך.

הריני מכוון כמצוות חכמים.

רבי חנין יאמר ראשי אומר,

חוסק וחוסק וחוסק וישראל ויכוח ארבונו עם תורו ומסוות

שנה אמר אדונו וסמאן סדגו יחדיל תורו יא דיר