יחדיו יסופו [קטע מההרצאה]

- - - לא מוגה! - - - 

ולסיום לקינוח, אני נותן לכם משהו מתוק, מתוק מדבש.

הבן איש חי,

זכר צדיק וברכה.

על הפסוק, הנה אנוכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים.

המדרש תנחומה, פרשת ואירה, ה', מסביר.

מדוע פתח הקדוש ברוך הוא את עשרת המכות,

מכת דם?

לפי שעשה פרעות הייאור לאלוה,

ואמר לי ייאורי ואני עשיתיני.

לכן הקדוש ברוך הוא הלכה את הייאור בתחילה.

קודם כל נתן מכה לאלוהים שלו לפי דעתו,

ולהראות שאין לך אלוהים.

הנה אני הפכתי לך את זה לדם, לא צבע דם.

לא צבע אדום.

דם.

דם ממש.

שבטבעש הדגה, הדגים מתו.

אם תצבע את הים, צבע אדום יחיו.

אבל אם זה דם,

לא יכולים לחיות.

אז קודם כל, מכה ראשונה זה בשביל

שאין לך ממי להתפעל ואל תחרט את אף אחד.

דבר שני, הוא אמר,

לי היא אורי ואני עשיתיני.

אז גם הוא אלוהים.

לפרעה לא היה שירותים בבית.

למה? לאלוהים אין שירותים בבית.

כי הוא לא צריך.

אלוהים לא צריך שירותים.

וככה הוא היה מרמה את כולם.

אבל מה הוא עושה? יוצא בבוקר מוקדם

והוא הולך ליאור.

שם נכנס בתוך המים ועושה כל מה שצריך מתחת למים.

מה היה עושה הקדוש ברוך הוא? אומר לו,

משה רבנו,

איך שהוא יוצא המימה,

שם תתפוס אותו, דבר איתו.

מה הוא? מסכן.

לא עכשיו, תבוא בארבע אחרי הצהריים.

משה אומר לו, לא, עכשיו אנחנו נגמור את הדיבור.

אם היו יודעים לעשות סרט, מעשרת המכות, מה שהיה, כמו שצריך,

זה היה מעלף.

מכל מקום,

זה פרעה. אחר כך מכה שנייה זה היה צפרדע.

וזה מכות שכבר באו על הגוף שלהם,

ברכוש שלהם ובבתים שלהם.

ונשאלת השאלה.

למה הקדוש ברוך הוא הביא עליהם את מכת הצפרדעים קודם שאר המכות שבאו על גופם?

הרי יש לנו כלל,

שבפורענות הולכים מן הקל אל הכבד.

אין טעם לתת לבן אדם מכה קשה,

נגיד פטיש בראש,

ואחר כך יאם עליו אתה שומע, אם אתה לא תשמע לי עכשיו אחרי המכה בפטיש, אני אתן לך סטירה.

אחרי פטיש הוא לא שמע, אחרי סטירה הוא ישמע.

הולכים מהקל אל הכבד, קודם סטירה,

אחר כך אגרוף,

אחר כך פטיש בראש, לא,

מהקל אל הכבד.

נו, אז למה פה זה הלך ככה?

מאיפה אנחנו יודעים שהמכה הזאת,

מכת צפרדע הייתה יותר קשה מאחרות? מאיפה אנחנו יודעים?

אלא אם מתבוננים בפסוקים,

רואים שמכת צפרדע קשה מקינים,

כי בצפרדע מתחנן פרעה למשה ואהרון,

ואומר להם, עתירו אל אדוני ויסר את הצפרדעים ממני ומעמי,

ואף הבטחה הוא מוציא,

ואשלחה את העם ויזבחו להם.

אני אשלח את העם.

אבל לעומת זאת, במכת קינים לא מוזכר ולו ברמז שהתחנן פרעה בכלל לראות את המכה.

הרי מפורש שמכת צפרדע קשה יותר ממכת קינים.

אז למה פתח הקדוש ברוך הוא את סדרת המכות

בצפרדע?

למה?

כדי ליישב את הקושייה הזאת,

נקדים לעיין, אומר הבן ישחי, בפירושו של הרב חידה,

חיים יוסף דוד אזולאי, זיכרונו לחיי העולם הבא,

בספר נחל קדומים.

והוא מביא את הפסוק בישעיה הנביא,

זה נוגע אלינו.

בישעיהו הנביא סוו, פסוק יז,

הוא מוכיח בשבט לשונו את עם ישראל ואומר כך

אוכלי בשר החזיר,

השקץ והעכבר,

יחדיו יסופו,

נאום השם.

מה כתוב פה?

שעם ישראל היו אוכלים בשר חזיר, שקץ ועכבר,

יחדיו יסופו,

נאום השם.

שבועת השם.

מה, הם אכלו עכברים?

אכלו חזירים? אכלו שקצים?

אלא מובן על פי מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בירושלמי, ברכות ט'.

אליהו הנביא, זכור לטוב,

שאל לרבי נהוריי,

כידוע אליהו הנביא היה מתגלה לתנאים,

היה מדבר איתם,

והוא שאל את רבי נהוריי,

מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים ורמסים בעולמו.

למה צריך זבובים, יתושים, ג'וקים, כל אלה? למה צריך אותם?

למה ברא, הוא שואל אותו? למה? אין דבר שהקדוש ברוך הוא ברא לריק.

אז למה את אלה הוא ברא?

יש כמה תירוצים.

אבל פה הוא עונה לו,

לצורך נבראו.

זאת אומרת, כל השקצים והרמסים נבראו לצורך. איזה צורך?

תשמעו, לא תאמינו.

בשעה שהבריות חוטאים,

הקדוש ברוך הוא מביט בהן ואומר.

ומה אלו הכוונה לשרצים והשקצים שאין בהם צורך?

אין בהם צורך.

הרי אני מקיים אותם.

אלו הבריות,

האנשים, החוטאים,

שיש בהם צורך?

לא כל שכן.

זאת אומרת, כל מה שנבראו השקצים והרמסים

זה בשביל לא כל שכן.

זאת אומרת, הם ההגנה.

למה? שהשם לא ימיט את החוטאים מיד.

למה? כי הקדוש ברוך הוא אומר, אם אני מקיים את אלה שאין בהם צורך,

אז אלה שיש בהם צורך,

החוטאים.

יש בהם צורך. אחד אינסטלטור, אחד נגר, אחד זה, אחד אופה,

אחד פה, אחד שצריכים אותם בשביל שהעולם יתקיים. אם תצלק את כל הרשעים,

אנחנו נשאר לבד כמה אנשים.

יש בהם צורך.

אז אם את אלה שאין לי צורך בהם, השקצים והרמצים, אני מקיים,

אז קל וחומר שאני אשאיר את מי?

את אלה שיש בהם צורך. זאת אומרת, כל מציאותם

של השקצים והרמצים זה ללמוד את הלימוד הזה.

שמעתם דבר כזה?

טוב,

הקל וחומר הזה יפה נדרש, אבל למי הוא נדרש יפה?

רק לבריות שלא אוכלים שקצים ורמסים,

נבלות וטרפות.

רק עליהם מגינים

השקצים והרמסים שהם קיימים.

למה?

כי בכך הם מורים שהם נבראו ללא צורך,

כי הם לא אוכלים אותם.

אבל אלה שאוכלים שקצים, מרמסים, נבלות וטרפות,

הם מעידים לעיני כולם שיש בהם צורך. במי?

בשקצים, מרמסים, בנבלות ובטרפות.

אז ממילא אין לקדוש ברוך הוא סיבה מוצדקת לחיות את החוטאים

שאוכלים נבלות וטרפות,

כי בעקבות האכילה הם בעצמם מפריחים לו את הקל וחומר.

כי אלה נבראו לצורך, וגם אלה נבראו לצורך.

אז אני לא יכול ללמוד קל וחומר.

מי מוכיח שהם נבראו לצורך? אתם שאוכלים אותם.

אז הם נבראו לצורך שאתם תאכלו אותם, לא?

אז ביטלתם לעצמכם את הקל וחומר שהיה מגן עליכם,

שאני לא אהרוג אתכם.

אני אמרתי עוד בתחילה,

כשהתחילו הסכינים והכול, שהכול התחיל בגלל המאכלות האסורות, בגלל הסכינים של השוחטים.

אמרתי שעוברים על איסור דרסה בשחיטה, יש פיגועי דריסה.

רוב ההרוגים חרדים.

הזהרתי מההתחלה.

זה לא נגמר.

אמרתי שזה יגיע לנשק חם, וכבר ראינו שזה יגיע לנשק חם בתל אביב עכשיו.

אמרתי שהם יחזרו לאוטובוסים.

היום הם הודיעו חמאס לחזור לפיגועים.

זאת אומרת, אם עם ישראל לא מבין כמה דרשות נתתי כבר, יש קלטות שלמות שהייתי אומר. בהתחלה זה התחיל עם אבנים,

ואחר כך עבר עם סכינים,

ואחר כך נהיה ככה וככה וככה וככה וככה וככה, עד שני הטילים.

ולא מבינים.

אז פה רואים

שלא תהיה ואין הגנה למי שאוכל נבלות וטרפות.

לכן אומר הפסוק, אומר,

אוכלי בשר החזיר,

השקץ והעכבר.

הכוונה לאלה שאוכלים נבלות וטרפות.

שזה בדיוק כמו אכילת חזיר, עכברים, שקצים.

הם מוכיחים בכך שנבראו לצורך.

ממילא אין את הטענה של קל וחומר,

ועל שניהם נאמר, יחדיו יסופו.

יסופו זה ימותו.

מי יחדיו?

גם הרמסים וגם האוכלים.

זה אומר הנביא.

וצריכים החוטאים האלה למות יחד עם השקצים והרמסים.

עד כאן דברי החידה,

זיכרונו לחיי עולמם בא.

לנוכח הפירוש הזה, אומר הבן איש חי,

נחזור לדון בסוגיה של עשרת המכות.

כיצד

לא המתין הקדוש ברוך הוא לפרעול מצרים בין מכה למכה?

מן הראוי היה להאריך ימיהם וחיותם.

אפילו שחטאו, למה קיצר את זה תוך עשרה חודשים,

נתן להם מכות, מכות, מכות, ובתום שנה

הטביע את כולם?

למה?

אפילו שהם חטאו נגד הקדוש ברוך הוא ונגד בני ישראל.

כיוון שיש לקדוש ברוך הוא הרי צורך בבריות, אמרנו, כמו שלמדנו מהקל וחומר.

אבל חכמים אמרו לנו כך.

למה הביא עליהם הצפרדעים?

מפני שהיו משעבדים את בני ישראל.

מה היה שעבוד?

היו אומרים להם, לכו והביאו לנו שקצים ורמסים.

המצרים היו אוכלים שקצים ורמסים.

היו מצווים את בני ישראל להביא להם אותם.

לפיכך הביא עליהם צפרדעים.

מסתבר שפרעה ומצרים אכלו שקצים ורמסים,

ובזה הם הצהירו מפורשות שהם נבראו לצורך השקצים והרמסים.

נפל היסוד של הקל וחומר,

לכן בדין שהם לא יאריכו בין מכה למכה, ואין להם זכות קיום וחיות,

ולכן יחדיו יסופו.

גם הם וגם הבעלי חיים.

לאור האמור מובן,

למה הביא הקדוש ברוך הוא למצרים את מכת הצפרדע בראשית המכות?

כיוון שהצפרדע הוא סוג של שקץ.

לפיכך רמז הקדוש ברוך הוא למצרים,

בגלל שאתם אוכלים שקצים ורמסים,

בצדק אני ממהר להביא לכם את המכות בזה אחר זה,

ולא אאריך את חייכם,

כי אין לכם את הלימוד של הקל וחומר,

לפי שהם גופם בעצמם,

אכלו שקצים ורמסים.