...הקובע את הזמנים והעיתים לכל חפץ ומשימה, שקבע זמן לכיבוש הארץ דוקא בשעה זו וברגע זה, והם מרדו ועקפו את השעה הזאת, ועל כגון זה אף התשובה והחרטה העמוקה והכנה ביותר, אין בכוחה לפעול. נועד ומכוון זמן לכיבוש הארץ, ללא כל טורח ועמל, ויאמר משה לחובב בן רעואל המדייני חותן משה, נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם, מיד עד שלשה ימים אנו נכנסים לארץ, שבמסע הזה הראשון נסעו בתכלית ובמטרה להכנס בהקדם האפשרי לארץ ישראל, אלא שהם חטאו במתאוננים וחטאו במרגלים ואחרו את אותו הרגע של ההצלחה המובטחת, וחלפה עברה השעה. אז הפסידו הפסד מרובה שאין לו חליפין ותשלומין. בשעה שחולפת ועוברת השעה ההפסד הוא מרובה ואין לו חליפין ותשלומין.

זה מה שרמז להם משה רבינו, והיא לא תצלח, לא יעזור, היא לא תצלח, השעה החדשה הזאת שאתם בחרתם אתם עכשיו לשם כיבוש - היא לא תצלח, כי היא לא הוקבעה מראש ומקדם להצלחה ולביצוע הכיבוש, לשוא הטרחה, אחרתם את המועד.

ומצינו שביקש הקב"ה לעשות את חזקיה המלך משיח, ואת סנחריב הבא כנגדו - גוג ומגוג, אמרה מידת הדין לפני הקב"ה, רבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הניסים הללו 370 מיליון אנשים מתים, ולא אמר שירה לפניך, תעשה אותו משיח? לכן נסתתם. 

וגם כאן הדבר תמוה מאד, אמנם שלא הועיל חזקיה לומר שירה תיכף וסמוך לניסים, אבל הלא יכול היה לומר את השירה אחרי כן, ובודאי שהרגיש וידע מה שמתרחש על השיג והשיח של מידת הדין, אז למה זה כבש את מעיין השירה אחרי שהחטיא את תפקידו, פספס, ופספס את המשימה בשעה המוקדמת, אז למה לא להגיד יותר מאוחר? אכן, סוד ולימוד גדול ועמוק נלמד מכאן, יש סדר, יש סדר ויעודים וזמנים מיוחדים. יש תפקידים ומשימות מסוימים ומותאמים לכל רגע ורגע, הן מהבחינה והסדר שבהויה הכללית, וכן סדר ליעודים המיועדים לכל אלפי רבבות הרגעים של חיי האדם היחיד, וכן סדר מדויק לכל הנבראים, כל משימה ומשימה ושעתה, כל תפקיד ותפקיד וזמנו הנועד, קיים סדר ותכנית מתוכננת מראש לפי ציווי ה' וגזרתו מששת ימי בראשית, כל רגע ורגע - מסודר להיות כלי שרת, ומסגרת למצוה זו דוקא, כל שעה וכל תקופה צריכה להכליל מעשה רב ידוע ההולם והמתאים, או לאותה תקופה דוקא או לאותו רגע דוקא, ולא לקודמו, ולא לאחריו. קיים יעוד ותיאום למבצעים הידועים בהם יתמזגו לאחדים לחטיבה מושלמת מכל בחינות, מי? האיש המיוחד להם, והשעה המיוחדת דוקא ובשם מיוחד. למצוה המיוחדת כלים ונרתיקים מיוחדים, ליצירות מסוימות ולהבעות מיוחדות ובתקופות ידועות ומזה הטעם נטלה מחזקיה ההזדמנות והיכולת לתקן את אשר פיגר ואיחר בשתיקתו לומר השירה בזמנה. 

אמנם שהתכנית של החכמה העליונה מעובדת היתה לפי המתכונת שחזקיה היה המשיח, והיא צפתה והתגעגעה שחזקיה יתפוס את הרגע הנכון וימלא את תפקידו שאליו נועד, אלא שהוא שתק ולכן נסתתם. ולמרבה המשרה ולשלום אין קץ. ומה מאד צריכה להיות השאיפה של כל יחיד בתור יחיד ושל כל כלל בתור כלל לזכות ולהקשיב ולתפוס את הרמזים של ההשגחה העליונה שהיא קוראת להגשים ולבצע את המשימה הכלולה והסגורה בכל שעה ובכל רגע שזהו רגע מיוחד.

וזוהי תחינתנו שאנו מזכירים מידי פעם בפעם שזקוקים לסיעתא דשמיא, לדעת בכל עת מצוא את המוטל עלינו, ואין שום אדם יכול להכנס לתחומו, לרגעו, למסגרתו וליעודו של השני, ואם האיש שעליו מוטל הענין מחטיא ומפסיד או שמשתמט מלנצל את הס"ד וההצלחה האצורות עבורו ברגע זה, הרי כבר הוא נדחה, ומוצא משורת סדר הרגעים שנסדרו ל שמש לברואי עולם, לטובתה ולתיקונה של כל ההוויה, ובזה הוא כפוגם במערכה הדורה שהוקבעה מראש, מטעם החכמה העליונה. כי כל רגע ורגע מצפה ומתגעגע להיות מותאם ומסודר לאיש המיוחד ולתפקיד המיוחד.

כעת נבין למה לא הועילה התשובה והחרטה למרגלים, כי הם אחרו ובזבזו לבטלה את שעת הכושר להכנס לארץ, וזה כבר נקרא מעוות לא יוכל לתקון, וכשיתאמצו אח"כ להעפיל ולעלות ההרה אז היה טעם כפול, כי בהחלפת וטשטוש הרגעים בשינוי תפקידיהם יש משום תרתי לריעותא, אחד את הרגע הראשון אחרו והפסידו, ועוד שהם מקלקלים את הרגע השני החדש שנועד לפי הסדר לענינים אחרים, והם רוצים לעשות את הרגע הראשון ברגע השני, אין דבר כזה. ובזה שהם רוצים להקדים את הרגע השני כאילו, כאילו מורדים בריבון כל השעות, ודוחקים את השעה לעוותותם ולרעותם. 

וכשם שהזנחת השעה בכיוונה ובבגרותה כשלא מפתחים אותה להתאימה לרצון הבורא היא עיוות שלא יוכל לתקון, כך גם ההזדרזות להקדים טרם הגיע הרגע לעונתו הרצויה זה חטא והפסד, וזו היתה אמרתו השנונה של משה רבינו ע"ה והיא לא תצלח, היינו לא רק שהפסדתם והחמצתם את השעה הראשונה, אלא שגם היא השעה השניה לא תצלח לתפקידה, היות ואתם רוצים להכניס בה תכנית אחרת ותכניות של העפלה. לכן הוא אמר להם היא - זאת שכבר עברה לא תצלח. ואכן שלא הצליחו בשתיהן, ושתיים רעות עשו עמי, בזו וקלקלו את השעה הראשונה הנועדה לקיום כל ההבטחות לאבות, ועוד בלבלו את השעה שלאחריה לתכנית ולמשימות מעוקשות ומסוכנות נגד רצון ה'.

לכן יזהר האדם להיות ער וצופה לקראת הרמזים הרגעים המתנוצצים, יעריך נא וידע שאלה הרגעים מזומנים ומוכנים לו ודווקא לו מששת ימי בראשית, ויקבל אותם בסבר פנים יפות ולא ירדימם. 

והיא לא תצלח, אם אדם מפספס את השעה היא לא חוזרת, ואם הוא היה מיועד לגדולות גם הוא איבד את זה, מישהו אחר יקבל, הוא הפסיד. לכן יש לפעמים שעה טובה, אם תופסים אותה פשששש מה שמצליחים עם זה. 

בקיצור, אדם צריך לקיים את רצון הבורא בזמנו ובעיתו בדיוק, דאם לא כן עברה השעה. אם אדם רוצה לעשות את פורים ביום אחר, זה לא פורים, אין דבר כזה, אם אדם רוצה להכניס את השבת חמש דקות אחרי, זה כבר חילול שבת. כל דבר צריך לעשות בזמנו, זימנו לך משהו - תפוס אותו, לא תפסת, אמרת אח"כ נראה ... הלך. לא חוזר. אבל מי שתפס את המצוה באותו רגע, לך תדע מה יתפתח מזה, מה בשמים מזיזים. קודם כל הוא לא קלקל את הסדר שה' תכנן, כי ה' תכנן שמה? שאתה תנצל את הרגע שזימנו לך את המצוה, ואם ניצלת את זה - אתה לא יודע מה תלוי בזה, אבל אם פספסת את זה אתה לא יודע מה ההפסד הצומח לך מזה, והשעה לא חוזרת, לכן צריך להזהר לשמור על השעות והזמנים בכל דבר ודבר, אפילו לנץ יש אנשים לא שומרים על הזמן, מגיעים כבר אחרי הנץ, למה בגלל שזה הקדים שלא לחמש שלשים ותשע, נו, עכשיו זה מתחיל ללכת הפוך, אבל צריכים לבוא רבותי מוקדם בשביל להתפלל. 

אז כל דבר ודבר צריך להשתדל לעשות אותו בזמנו ובעיתו, ומה שמזמנת ההשגחה העליונה ריך לחטוף. לא להתמהמה. אל תאחר למחר את מה שיכלת לעשות היום, אל תמתין להיום את מה שיכלת לעשות אתמול. אל תחכה לבוקר אם אתה יכול לעבוד בלילה, לא צריך לישון הרבה, לישון זה למות, כמה שמתים פחות יותר טוב, לא? קיבלנו חיים בשביל לחיות. אז כמה שתה יכול לדחוס יותר עבודת שמים כולו רווח, כולו רווח, פתאום מקפיצים את הבן אדם לא למילואים, לא למלחמה, לעולם האמת. מה שיש לו ביד השעות שהוא ניצל, הרגעים הכל, זה מה יש, אין יותר. כל ההשקעה בחומר נשאר פה. רק ההשקעה ברוח עולה איתו, אז לכן צריך להשתדל שיהיה לאדם ס"ד לתפוס את מה שההשגחה מזמנת. לתפוס. הרי אם בן אדם היה לו שטר של עשרים שקלים ברחוב, הוא לא היה מתבייש להתכופף, אם הוא היה רואה שמישהו רוצה להקדים אותו הוא היה משתטח גם, וזה על עשרים שקלים, ואם זה היה מאתיים, ואם זה היה אלף דולר. אז ז"א אנחנו לא מעריכים מצוות, אנחנו מעריכים שטרות, ניירות. 

אתם יודעים יש כזה דבר שילדים קושרים שטר עם חוט דיג, שמים את זה על המדרכה, אנשים עוברים מתכופפים והם מושכים להם את זה, ואתה רואה אותם איך הם קופצים אחרי זה. אם בן אדם היה קופץ אחרי המצוות ככה בשביל לחטוף, שלא יקחו לו את זה, המצב שלו היה טוב. אבל המשיכה אחרי החומר יותר גדולה, וחבל. אז צריך לקחת לתשומת לב, לא לפספס את השעות שה' מזמן לנו. והיא לא תצלח, אם מפספסים את השעה. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...