נזיר טמא, מדוע? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

פתע זה אונס,

פתאום זה שוגג,

וכי המות מת עליו בפתע, פתאום.

פתע זה אונס,

פתאום

זה שוגג.

פתע אתה מופתע לגמרי, זה אונס.

פתאום, היית צריך לצפות לזה, זה שוגג.

מהו חטאו של הנזיר,

אם נטמע בפתע פתאום,

שמת עליו מת?

אחרי שהוא רק אונס, או אפילו שוגג,

מה החטא שלו?

מהו השם שפתאום נפטר בן אדם לידו?

ברם יש להבין

שהתורה חייבתו לנזיר במשפט וצדק.

כי אילולא איזה חטא שחטא הנזיר מרצון נפשו מקודם,

אחר.

לא הייתה מזדמנת לו נסיבה כזו שייטמא בשעת התכתשותו.

עבירה שקדמה לנזירותו

עונשה התרמייה לעכשיו

על ידי אונס או שגגה.

הנזיר הזה,

קודם לנזירותו,

עבירה הוא עשה.

ועכשיו

הביאו את זה עליו על ידי אונס או שגגה.

אז עונש של עבירה שקדמה לנזירות

הביאו עליו עכשיו על ידי אונס או שגגה. והוא נאלץ

להתחיל את חשבון התעלותו והתכתשותו מחדש.

מתחיל לספור מחדש 30 יום.

עכשיו מובן,

כשאנחנו אומרים למישהו לעשות

שעתיים בתוכנית דיבור

שלושה חודשים רצוף.

ללמוד תורה שעתיים בתוכנית דיבור שלושה חודשים רצוף.

ואם הוא לא אמר פעם אחת, יום אחד,

מתחיל מחדש.

כמו פה,

הוא נאלץ להתחיל מחדש את חשבון התעלותו והתכתשותו מחדש.

נו, ולמה נופל על בן אדם שפתאום הוא שכח?

ללמוד את השעתיים בתענית דיבור.

עונשה איתרמיאלי

על מה שהוא עשה עבירה קודמת,

עכשיו הביאו אותו שיצטרך לחזור עוד פעם ללמוד מחדש.

פה הנזיר צריך להתחיל את עמי נזירותו מחדש.

גם השעתיים בתענית דיבור זה כעין נזירות.

וכן פירש איבן עזרא, זיכרונו לברכה, על הפסוק ועשה הכהן אחד לחטאת

ואחד לעולה.

והסוד הוא,

אמרו זיכרונם לברכה, ושכר עבירה עבירה.

עד כאן לשונה.

למה הכהן צריך לעשות אחד לחטאת ואחד לעולה?

הסוד הוא, הוא שכר עבירה עבירה. כלומר,

ולא יקשה עליך המאמר אחד לחטאת.

כי מה חטא זה אם מת עליו בפתע פתאום,

שיצטרך להביא על טומאתו אחד לחטאת?

כי ודאי חייבתו תורה במשפט.

כי לא יאונה לצדיק כל אבן.

וכבר נעבר בקדושתו נזירותו.

כי בשכר אותה עבירה,

באה לו עבירה זו שנטמא תוך נזירותו.

בעיקר הרעיון,

כי אם רואים אנו אחד נכשל בחטא,

נכשל בחטא.

סימן הוא,

שעובר לחטא זה, לא היה נזהר ביותר.

ולא היה מונע את עצמו מקרבת העבירה האחרת.

אז זאת אומרת, אם אדם נכשל בחטא,

זה סימן שעובר לחטא זה, כי עבירה גורמת עבירה, אז עובר לחטא זה,

הוא לא היה נזהר ביותר.

אם אדם לא נזהר ביותר, למה שהוא לא יהיה לו פתע פתאום?

ולא היה מונע את עצמו מקרבת העבירה האחרת. צריך להתרחק מלבוא לידי עבירה.

הוא לא היה נזהר מזה.

הוא לא מנע את עצמו מקרבת עבירה אחרת.

לכן, יתרה לו.

מי יש בתור עונש,

על אותה אי-זהירות

מזדמרת לו עבירה אחרת.

למה?

למען יזכה ויבין להיות מתרחק מן הסכנה.

אז מראים לו, אתה רואה? לא רצית להיכשל, נכשלת.

למה עושים לו את זה?

תתבונן ותראה.

אם היית מתרחק מסכנות,

לא היית בא לידי סכנה כזאת?

אתה לא אשם באמת שמישהו נפטר לידך בדיוק.

אבל זה בא בשביל לעורר אותך שאתה גם לא נזהרת קודם

מהעבירה עוברת.

אז ממילא, כדי לעורר אותך, מביאים אותך כי עבירה גוררת עבירה.

לכן, מחובתו של בן תורה הוא מוסר.

לעיין תמיד עיון מתמיד ונוקב לתוך תסביכי נפשו.

תמיד צריך לעיין,

אבל לעיין בעיון מתמיד ונוקב לתוך תסביכי נפשו.

להתקן את כתמי נפשו.

לא להשאיר אותם קיימים ומכוסים,

כי גורמים בעל כורחם מכשולים חדשים.

שאפילו שהם נראים לכאורה כשגגות וכאונסין,

אבל לעמיתו של דבר,

הם המשך של הזדונות שלא נתקבסו ונטהרו כל צורכן.

כי בכוח של עבירה לגרום עוד עבירות.

אז אם לא ניקית את עצמך לחלוטין,

ולא שיפרת את עצמך,

ולא נזהרת יותר,

אין ברירה, אתה תצטרך להגיע לעוד

כדי לעורר אותך.

ואין אמתלאות של שוגג ואונס יפה לבן תורה ולבן מוסר היודע תסביכי נפשו של אדם ותוצאותיהם.

בלי תירוצים, בלי אמתלאות, בלי, בלי, בלי, בלי.

אל תגיד, אני מצטער, זה שוגג ואונס.

זה לא יפה.

אם אתה בן תורה ובין מוסר,

ואתה יודע תסביכי הנפש של האדם ותוצאותיהם, אז אתה צריך לדעת

שאם יתרע לך מקרה כזה,

בעורר שכבר נפלת קודם,

האנשייך הקדוש אומר שלפני שוגג היה מזיד אחד.

ונדע שכל מעשה שוגג

מבחינה מוסרית עילאית קרוב הוא למזיד.

ויש שהוא כמזיד גמור.

עכשיו שימו לב מה הוא אומר.

הרחמני זקנו.

להיות מאלה

שזדונותיהם נעשים להם זכויות,

ולא חלילה מאלה ששגגותיהם

קרובות למזיד.

ואת ההבנה הזו

אנחנו יכולים להגיע אליה רק על ידי לימוד המוסר,

כמו עכשיו, שמביא לידי טהרה שמימית אמיתית.

אז מה הוא אמר?

הרחמני זקנו להיות מאלה

שזדונותיהם

נעשים להם זכויות. מה זה אומר?

מי אלה שזדונותיהם נעשינו להם זכויות?

בעלי תשובה.

עדיפים הבעלי תשובה,

ולא חלילה מאלה ששגגותיהם קרובות למזיד.

אלה שאין להם בכלל זדונות.

אבל השגגות שלהם קרובות למזיד.

זאת אומרת, בין תורה ובין מוסר,

שהשגגות שלו

קרובות למזיד,

זה בגלל שהוא נשאר עדיין במה שהוא ולא תיקן את פגמי נפשו,

ולכן עבירה גוררת עבירה,

כי הוא לא כיבס את עצמו.

בעוד שבעל תשובה כיבס את עצמו שהרי הזדונות הפכו להיות זכויות.

אז עדיף להיות אחד שהתלכלך אפילו בזדונות

וידע להפוך אותן לזכויות

למי שיש לו תירוצים

שהוא רק עושה שגגות,

אבל הן קרובות למזיד.

אז נחזור על לשונו.

הלשון הוא כך,

הרחמן יזכנו

להיות מאלה שזדונותיהם נעשים להם זכויות,

ולא חלילה מאלה

ששגגותיהם קרובות למזיד.

והבנה זו עלולה להגיענו רק על ידי לימוד המוסר

המביא לידי טהרה שמימית אמיתית.

רבי יחנן,

יום הנה שעומד עושה זמן זמן זמן זמן זמן זמן זמן זמן בנושא.