מצוות בשמחה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, אלעד בן פנינה, הצלחה בכל, אמן.

ויהי המקריב ביום הראשון את קורבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה.

רש״י מפרש

ייחסו הכתוב על שבטו

ולא שגבה משבטו והקריב,

או אינו אלא שגבה משבטו והביא.

תלמוד לומר זה קורבן נחשון.

בן עמינדב

משלא הביא.

וכן כתבו בכל נשיא ונשיא זה קורבן.

אז זאת אומרת,

הנשיאים הקריבו את הקורבנות מכספם הפרטי.

ייחס אותו הכתוב על שבטו, ויהי המקריב ביום הראשון את קורבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה.

אז הכתוב מייחס אותו על שבטו.

אבל הוא לא גבה משבטו והקריב.

כי הכתוב אומר, זה קורבן נחשון בן עמינדב.

זה הקורבן שלו, שלו פרטי.

והנה,

זה היה לו כבר אחר ביזת הים,

אשר נאמר, תורה זהב עם נקודות הכסף.

מתי זה מדובר?

לא מזמן. רק יצאו ממצרים עם ביזת הים.

כמה היה ביזת הים, אמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה, בברכות,

שאין לך כל אחד ואחד מישראל

שלא היו עימו תשעים חמורים לובים חזקים, טעונים,

כסף וזהב ממצרים.

מיליארדרים כולם יצאו.

אין תפרן אחד.

ואם כן,

מאי ריבוטה שהקריבו קורבנן,

המעט נגד הטורי זהב עם נקודות הכסף שנתן להם הקדוש ברוך הוא,

אז מה מתפעל הכתוב שאומר, זה קורבן נחשון בן עמינדב. הוא, הוא, הוא תרם בעצמו את כל הקורבן.

אחרי שקיבלו כל כך הרבה ונתנו שילינג וחצי,

והכתוב מפרסם, זה קורבן נחשון בן עמינדב.

זה לא על חשבון השבט.

אם כל זה לא מנע הכתוב מלחבבם

ולהודיע בכל נשיא ונשיא בפני עצמו,

זה קורבן,

ללמד שמשלהם הביאו.

אנחנו רואים מפה כמה הקדוש ברוך הוא משלם שכר טוב בעד צדקה למקדש,

כי זה כבוד השם.

אף שגם כל ישראל התנדבו,

והמלאכה הייתה דיין בו עוטר והביאו.

ומכל שכן בדור הזה אשר לא היו לנו תשעים חמורים טעונים, בדור שלנו

אף אחד פה לא קיבל תשעים חמורים

טעונים כסף וזהב.

ואנחנו תורמים לבית מקדש מעט,

לבית כנסת,

לתורה,

לגמילות חסדים,

להחזקת האברכים.

אם הקדוש ברוך הוא מתפעל ממי,

תכף נראה, ממי,

מהנשיאים,

שהנשיאים כבר פישלו,

פישלו,

אבל אחר כך תיקנו והביאו מכספם.

כמה זה?

כבר אמרנו.

והשם כותב בתורה לנצח נצחים, זה קורבן.

פשוט אתה יודע מי נתן את זה?

נחשוב. מי, מאיפה?

מהכסף שלו.

פשוט.

אז בדור כמו שלנו,

שאין לה כל אחד תשעים חמורים מלאים,

ובפרט בדבר שלא רבים יחכמו לחזק את התורה ואת המוסר גם יחד.

זאת אומרת, כל דבר שצריך חיזוק,

כל דבר שהוא לכבוד התורה,

כל דבר שהוא בשביל העמדת התורה,

כל דבר בשביל להציל את העם, לקרב את העם,

להחזיר אותם בתשובה,

כל דבר כזה שרבים לא יחכמו לחזק תורה ומוסר.

ואדרבה, רבים יבוזו למוסר.

רבים יבוזו למוסר.

כבר אמר שלמה המלך עליו השלום

במשלי א',

חוכמה ומוסר אווילים בזו.

חוכמה מוכנים.

למה לא להשתעשע בחוכמה, להיות נבון, חכם,

יקראו לך תלמיד חוכם?

או, זה מכובד.

מוסר, לבזבז את הזמן על מוסר?

שהמוסר יצבוט אותי ויגלל את חסרונותיי ומגרעותיי?

זה לא כולם אוהבים.

חוכמה ומוסר.

איי איי איי, אווילים בזו. מי שבז למוסר, אוויל קוראים לו.

תהיה תלמיד חכם גדול, תהיה מה שאתה רוצה.

אתה אוויל.

מי אומר עליך שאתה אוויל?

שלמה המלך עליו השלום אומר שאתה אוויל.

חוכמה ומוסר. בלי המוסר,

גורנישט מיט גורנישט.

חוכמה חייבת ללכת עם מוסר. כבר למדנו

שמי שחכם לומד מוסר, מי שלא, כבר מפורש, אוויל.

חוכמה לבד יש הרבה אנשים שמחבבים,

אבל חוכמה ומוסר גם יחד דווקא אווילים בזו.

אם כן, מי שמבין

לכבד את השם מהונו

בדור הזה,

שכרו מרובה מאוד.

איי, איי, איי, כמה אנשים יודעים את זה?

יש אנשים שמקבלים מעשרות

מאנשים שנתנו להם מעשרות,

והם לא מעשרים מהמעשרות.

יאי אבן עמי, אתה חי עם המעשרות.

אם לא היה לנו מעשרות, לא היה לך.

אז למה אתה לא נותן מעשרות?

גם אני, המתפרנס מן הצדקה, המעשר.

אז רואים שאנשים לא עומדים בניסיונות הקטנים ביותר.

ושאדם יזכה לכבד מהונו? הרי אנחנו אומרים, ואהבת את השם אלוקיך בכל מאודיך, בכל ממונך.

לא בקצת, לא במעשר, בכל ממונך.

תן לו משלו, שאתה ושלך, שלו.

כבד את השם מהוניך.

אפילו שזה הוניך כבר, הוא נתן לך,

כבד את השם.

ואם תיתן לו, לא ייתן לך בחזרה.

אמרנו בשיעור הקודם,

מלווה השם חונן דל.

אם אתה חונן את הדלים, עוזר להם, מסייע להם הכול,

השם אומר, אתה הלווית לי, יא חביבי, אני אחזיר לך, מה אתה דואג?

לא אתן לך בדיוק מה שנתת, אל תדאג.

אצלי אין ריבית.

אני אשפיע עליך, שף ערב.

אז לא כולם מבינים לכבד את השם, לצערנו הרב.

בחיבה יתרה שהראה להם הקדוש ברוך הוא,

לכתוב בכל נשיא ונשיא זה קורבן,

זה גם מחמת הזריזות

שהם התנדבו הראשונים.

כמו שמבואר ברש״י על הפסוק, והנשיאים הביאו.

למה? כי בנדבת המשכן

הם הביאו אחרונים,

מפני שהתעצלו.

הם אמרו, כולם יביאו קודם מה שיביאו,

ומה שיחסר אנחנו נשלים.

זאת אומרת, אפילו אם כל ישראל יביאו רק חצי ממה שצריך,

וחצי אנחנו נצטרך לתת,

אנחנו נשלים.

אבל ישראל היו כל כך זריזים והביאו בשמחת הלב מהר מהר מהר, עד שכבר לא נותר, די.

אז הם הפסידו, הנשיאים,

התעצלו.

התורה מגלה לנו שמאחורי זה, למה הם לא נתנו בין הראשונים?

התעצלו.

לא עכשיו, לא עכשיו. אין בעיה, תגמרו, תגמרו מה שתגמרו, אחר כך אנחנו נשלים.

ממה זה נבע? מעצלות.

לא מחוסר רצון.

כי הרצון היה לתת אפילו יותר,

אפילו כנגד כל ישראל.

אבל עצלות שבהם.

מה זה גרם?

שהשם חיסר מהשם שלהם יוד.

והנשיאים חסר יוד.

הוריד להם. יוד זה משמו של הקדוש ברוך הוא, הוריד להם.

אתם לא רצתם, הזדרזתם, חשתי ולא התמהמתי.

לא עשיתם את זה בזריזות, בשמחה, לכבודי.

לא עשיתם.

אין בעיה.

פחות יוד.

וכאן הם נזדרזו ראשונים.

ונראה כי באמת נדבתם במשכן.

אבנים טובות

היה שווה הרבה יותר.

אבל רק מפני שהם התאחרו,

לא לבד שלא שיבח אותם הכתוב,

עוד ניתק מהם את האות יוד.

אבל כאן,

בשביל שהיו זריזים,

חיבב אותם הכתוב.

וכל נשיא ונשיא אמר,

זה קורבן.

זה קורבן.

אתה יודע מי עשה את זה?

זה עשה ויקטור. אתה יודע מי עשה את זה? זה עשה שלום.

אתה יודע מי עשה את זה?

זה עשה מיכאל.

אתה יודע מי עשה את זה?

זה עשה דנוך.

אתה יודע מי עשה את זה? ככה בשמיים מודיעים. זה!

כל אחד עשה את זה.

הרי כמה גדול כוח העושה מצווה,

בשמחת הלב ובזריזות.

וידוע שהארי הקדוש זכה לכל מה שזכה,

על פי דבריו,

בגלל שהיה עושה כל מצווה בשמחה.

שאלו אותו, איך זכית?

יודע גלגולים של אנשים, יודע עבר שלהם, יודע עתיד שלהם, יודע על מה באו לתקן,

יודע הכול,

הכול גלוי לפניו.

איך בן אדם זוכר כזה דבר? הוא חי עד גיל 38, זה הכול.

איך הספיק? איך הספיק?

שאלו אותו, איך זה? איך הגעת למדרגות כאלה?

הוא אומר, כל מצווה שעשיתי

היה בשמחה.

זהו.

תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל השם ירחם ועבדת את אויביך זה, עוד יש עונש על זה.

אבל מכל מקום,

שמחה.

פה הם עשו, בלי שמחה, אין זריזות. מי ששמח, מזדרז.

אבל אם אדם בעצבות, בדיכאון, הוא אצלן, הכול מתנהל לי איתו.

בסדר, מה בוער? מה בוער? מחר יש לנו עוד שבוע, יש לנו עוד שבועיים.

השנה רק התחילה, מה קרה לך?

לאט לאט.

אל תהיה זריז.

חיפזון מן השטן.

כולם יודעים את כל החרטות

לכיוון הלא מתאים.

בעבודת השם צריך להיות זריז.

זה אחד משבע עשרה תנאים

בשביל לעשות מצווה לשמה.

זריזות.

חשתי ולא התמהמהתי.

כך אומר דוד מלכנו.

מה בוער לו?

הוא מלך.

מה?

מה בוער לו?

דוד המלך במצוות

לא מחכה רגע.

לא מחכה רגע. בועז

לא ממתין רגע. עד עם קהילה.

קודם כל, מה שקשור למצוות, מייד לעשות.

מייד לסיים. מייד לעשות.

כל דבר של מצווה לא לעכב. מייד. מייד. מייד.

שמאי

היה מכין כבר מיום ראשון את השבת.

זה לשבת.

כבר רואה דבר יפה בשוק?

זה לשבת.

הלו, יום ראשון,

חכה יום רביעי, חמישי, שישי.

יש כאלה שמחכים לרגע האחרון.

בגלל זה הם מאחרים לבית כנסת. השבת שלהם נראית על הפנים.

מצוות ישר.

מייד.

לחשוב איך אני עושה מצוות.

ומהר.

ובשמחה.

ובזריזות.

ואז הקב'ה מחשיב אותך אחרת לגמרי.

אתה עושה את אותה מצווה שהשני עושה.

רק אתה עושה בשמחה,

ובטוב לבב,

ובזריזות מעלתך הגדולה עד שהשם כותב בתורה זה ויקטור.

זה.

שלום.

זה.

מיכאל.

בזה דנו.

ויש עוד זה וזה.

כל אחד נכתב.

רבי חננים אומר מה שאומר.

עושה כל שבוע חזקו עם ישראל לפי כוך.

ארבו לו היום תורה ומשמוד שנה אמור.

אדוני חופש למען שלגו יגדיל תורו יא אדיר.