יברכך השם וישמרך | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

ראשונה היא שנכסיו יתברכו

ולכן צריכים שמירה שלא יבואו שודדים ויתלו את הכל

שעריה נותן מתנה לעבדו ונוטלין אותה ממנו, מה הנאה יש לו במתנה זו?

מי שקיבל מתנה ולקחו לו אותה, יש לו הנאה מזו?

אפילו שהאדון נתן לעבד, אבל באו ונטלו מהעבד

אם השם נתן לאדם ממון

נכסים ובירך אותו בלי שמירה עליהם, היועיל

זו הברכה הראשונה

למה זו הברכה הראשונה?

כי בן אדם שלא יהיה לו ממון ופה ושם תחפש אותו בחוץ, ממילא הברכה השנייה לא תחול

מה הברכה השנייה?

יאר אדוני פניו אליך

הברכה הזאת הולכת על רוחניות

כמו שדרשו בספרי

רבי נתן אומר זה מאור השכינה יאר אדוני פניו אליך זה מאור השכינה

דבר אחר זה מאור התורה

אז זאת אומרת הברכה השנייה היא רוחניות

איך אתה מזכה למאור השכינה או מאור התורה

אם הוא טרוד בפרנסה ואין לו ברכה והוא צריך ללכת להביא את זה

איך הברכה השנייה תתקיים, לא יהיה לו פנאי כביכול

יש לציין שבברכה השנייה לא הוזכרה שמירה כבראשונה, וישמרך, אין וישמרך

אולם באור העניין

שהשמירה מן השמיים קיימת רק על נכסיו

על האיבה רחקה יש וישמרך

אבל ברוחניות חובת השמירה חלה על כל אחד ואחד שישמור את רגליו

מלהילכד

בעצת היצר וכו',

רק אם מתאמץ בעצמו להישמר מכל מלכודת או מכל מכשול

אז הוא זוכה לסייעתא דשמיא שמן השמיים עוזרים לו

ומוסיפים לו שמירה על שמירתו בבחינת רגלי חסידה ושמור

אז אחרי שאדם עושה את השמירה לעצמו על הרוחניות שלו

מן השמיים עוזרים ומוסיפים לו שמירה על שמירתו

בבחינה של רגלי חסידה ושמור

כבר באר הגאון רבי ישראל סלנטר, זכר צדיק ברכת הפסוק

בכל עת יהיו בגדיך לבנים

בשמן על ראשך אל יחסר

אדם מחויב

למלא ראשו בשמנה של התורה

על ידי יגיעה רבה

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה שצריך להקיא את החלב שינק משדי מועליה

מה שמחזק את האדם זה מה שהוא ינק בקטנותו

צריך שהוא יקיא את החלב שינק

בשביל להשיג את התורה

אבל אחר שהשיג את שמנה של התורה צריך לתאר לעצמו כאילו הוא נושא על ראשו פח של שמן

אחרי שהוא מילא את ראשו

בשמנה של התורה

צריך להרגיש

ולתאר לעצמו כאילו הוא נושא על ראשו פח של שמן

שכל סטייה קלה עלול להפיל וללכלך את הבגדים הלבנים שעליו

כלומר עם רכישת השגת התורה עליו להישמר ביתר זהירות

שלא יצא חוץ מגדרו ולבא להיכשל בגאווה

זאת אומרת אם נדמה את זה אדם שהולך בזהירות עם שמן על הראש אז הוא הולך לאט לאט ככה

אבל אם אחד משוויץ עושה ככה ואוטומט זה יישפך עליו ולכלך אותו זאת אומרת סטייה

הסטייה זה גאווה

אם יש לו גאווה מהתורה שהוא למד

אז הכל יישפך עליו ולכלך לו את כל הבגדים הלבנים

זה בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך נחסר

אז בכל עת יהיו בגדיך לבנים שלא יתלכלכו

ממה? מהשמן הזה שעלול להישפך אחרי שמילאת את הראש שלך בשמן של התורה ושמת את הכד עד הראש למעלה

כדי שלא תהיה התורה שלו הסיבה להשחטת טוהר מידותיו

בגלל שהוא מתגאה

אז הוא משחית את מידותיו ומי גרם לו? התורה מרובה שהוא הכניס לראש, אמנה של התורה

מילאה את ראשו ואז הוא מתחיל להרגיש

מחשבה עודפת על בני אדם ומזלזל בהם

וכידוע שהבגדים גם מרמזים על המידות אז לכן בכל עת יהיו בגדיך לבנים פירושו שהמידות שלך יהיו מתוקנות ולבנות ולא יהיו בהם שום דבר

שום גוון אחר

אז ברכה ראשונה זה על הממון והשמירה עליו,

ברכה שנייה זה על הרוחניות ואנחנו צריכים לשמור ואם נשמור השם יוסיף שמירה על השמירה.

איתא בספרה ויחונקה

מה זה ויחונקה אומר הספרה?

בדעת ובבינה ובהשכל ובמוסר ובחוכמה

מה הסדר שכתוב?

בדעת ובבינה ובהשכל

ובמוסר ובחוכמה

הדבר ייפלא

כי בכל מקום מקדימים חוכמה לבינה ודעת

משום שחוכמה זה מורה על מה שקיבל מריבותיו

אדם קנה חוכמה, פירושו הוא קיבל אותה מריבותיו, את החוכמה

בינה זה כבר שהוא מבין דבר מתוך דבר

מכל מה שהוא למד הוא כבר יכול

להבין דבר מכל דבר

ודעת זה הקניין הסופי של מה שהוא השיג בחוכמה ובבינה וזה כבר המציאות שהוא חי על פיה, זו הדעת

יש לו דעת סטירה

יש לו כבר דעת

אבל דבר גדול השמיענו הטענה בזה שהקדים לנו פה

והיא חונקה בדעת קודם או בווינה או בהשכם

ובמוסר ובחוכמה בסוף

מה הדבר הגדול ששמיענו אותנו?

שכמו שהברכה הראשונה של נכסים

אין לה שום קיום בלי שמירה מליסטים

כמו כן הברכה השנייה של השגות רוחניות

אין לה שום ערך אם לא יתאמץ לשומרה

ועל כן מדגיש לנו התנא שאחרי שהגיע לשיא השגותיו

בינה דעת והשכל בכל זאת עליו להתחזק תמיד במוסר וחוכמה שהם הם אבני הבניין

ורק אם ישתמרו היטב יהיה קיום לבינה ודעת שרחש

זאת אומרת התנא מדבר שאפילו שכבר השגנו דעת בינה והשכל

שלא נחשוב שאנחנו כבר לא צריכים מוסר וחוכמה

כי אלה אבני הבניין

שעליו עומד הכל

אז לכן מזכיר בסוף לומר שתמשיך הלאה

להתעסק במוסר וחוכמה

מה האמת?

שהחכם הכי גדול צריך לזכור תמיד שכל יסוד השגותיו בנוי

על החוכמה שקיבל מריבותיו. מאיפה יש לנו חוכמה?

אם לא קראנו ספרים, לא שמענו מורה הוראה ודברים, מאיפה אנחנו לא יודעים חוכמה? איזה חוכמה? מאיפה יש לנו חוכמה?

אפשר לסגור את הדלת שם, הרי אחת.

האמת שהחכם הכי גדול צריך לזכור תמיד שכל יסוד השגותיו בנוי על החוכמה שקיבל מריבותיו.

ובלעדי זה

לא היה משיא כלום.

ומאידך גיסא צריך לחזור תמיד על חוכמתו שלמד בתחילת לימודו.

זה לא זה כבר למדתי פעם.

צריך לחזור

ולמשמש בה תמיד.

למה?

כי התפתחות מוחו והשגותיו משתנית במשך השנים.

אם אדם הולך ומשביח במוחו והשגותיו,

כשהוא יקרא את החומרים שהוא קרא פעם,

הבהירות תהיה להן ערוך, לעומת מה שהיה לו במוחו קודם.

כמו שכתב חובת הלבבות בשער חשבון הנפש,

בפרק שלישי,

בחשבון כד,

הוא אומר על הפסוק, החכם עיניו בראשו,

מה שמופיע בכהלת ב',

שלא יסמוך על ההבנה של תחילת לימודו,

אלא תמיד ישתדל להבין מחדש כאילו הוא עכשיו מתחיל.

ולא יחשוב שהשגל שלו לא ישתנה ולא יתבגר מכפי שהיה בימי נעורה.

זאת אומרת,

כל בן אדם שלומד,

אז אחרי שהוא לומד,

אז יש לו השגה ממה שהוא למד.

אבל אחר כך הוא הפליג בחוכמה עוד ולמד הרבה עניינים,

בעניין זה צדדים וכולי.

כשהוא יחזור עוד פעם לקרוא את אותה מסכת, ללמוד אותה,

פששש, כבר יהיו לו הבנות אחרות לגמרי.

האדם למד תנ״ך.

איפה הוא למד תנ״ך?

כשהוא היה בתלמוד תורה, קצת למדו אותו פה, שם, כמה דברים.

ואולי הוא קרא בעצמו.

אבל איזה הבנה הייתה לו אז?

של נער.

אז הציורים שהיו לו בראש זה ציורים של נער.

היום אחרי שכבר עברו הרבה שנים והוא כבר גיבש

את הדעה כבר בצורה אחרת, יותר בוגרת, יותר מבינה, יותר מלומדת,

אם הוא יחזור

והוא יתחיל לקרוא מחדש. כמובן שההסתכלות שלו, הראייה שלו,

ההבנה שלו אחרת לגמרי.

ציורים של ילד, כשהוא מצייר אלוקים ודברים כאלה, יש לו איזה ציור, הוא מצייר ציור.

כשאדם מתבגר איזה שלושך ציור.

אבל הוא עוד מונח עם הציורים של פעם, של הילד.

כשהוא מתאר את דוד וגולית, יש לו איזה ציור.

כשהוא מתאר דברים מסוימים, יש לו ציור.

אבל כשמתבגרים הציורים משתנים.

מרן רבי שמחה זיסל, זכר צדיק וברכה, העמיק להרחיב את הרעיון הזה,

שמאוד ייתכן אפילו באנשים מבוגרים

שיישארו כל ימיהם בהשגה של תינוקים.

מאחר שחומש בראשית

יש בו יסודות אמונה

והם נקלטו אצלם בילדותם בתור סיפורים ללא שום העמקה.

ומכל זה מתבאר לנו גודל החשיבות של אמונת חכמים שהם המוסרים את התורה מדור לדור.

בחוכמתו של הגאון הכי מופלג בהכרח בנויה על מה שקיבל מריבותיו מהדור הקודם.

וכבר העירה חובת הלבבות כמה צריכים לדקדק בדברי הקבלה שקיבל

ולעמול כדי לעמוד על דבריהם.

ולכתת רגליו אצל חכמי הדור שיבארו לו איזה דבר מוקשה לו.

ולא יהין לדחות את הדברים בקלות

אלא יתלה בקוצר הבנתו.

ואם ידקדק בדברים יבין בהם סודות

שלא היה באפשרותו להשיג בתחילת לימודו.

הוא שמע את ההערה ואומר ככה אבל הוא לא עמד על מה שהוא אמר.

שמע, שמע.

שמע והבין, שמע.

לא תמיד יורדים

לסוף דעתו של הרב מה שאמר.

כתוב, אין תלמיד עומד על דעת ריבו עד ארבעים שנה.

בשביל לדעת את דעת ריבו, כשהוא אומר משהו, הוא צריך ארבעים שנה של שימוש.

אז יש כאלה חושבים שהם הבינו, שהם שמעו, שהם הבינו.

אתם רואים את כל הלשון הרע שקורה ברחובות בגלל שהם חושבים שהם הבינו.

הם לא יודעים מה עומד מאחורי מהלך, מאחורי אמירה, מאחורי רמיזה, מאחורי עקיצה, הם לא יודעים מה הרקע.

שמעו מה אמרו, הם לא יודעים אבל מה הרקע.

כי הם לא מתעמקים.

אנשים פשטיים,

אנשים שטחיים,

אין להם עמקות, לא מבינים,

לא מכירים מי האיש שעומד מאחורי האמירה,

מי הוא, מה תוכנו,

מה שיגו, מה שיחו,

מה ריקה לדבריו וכו', שום דבר.

והוא אמר, הוא אמר.

תבדוק, תחשוב, תשקול, למה הוא אמר? למה הוא אמר ככה ולא אמר אחרת?

למה ככה ולא ככה?

אין להם הבנה בזה. אנשים שטחיים.

אז אפילו האנשים שלמדו אצל תלמידי החכמים,

מכל זה מתבהר גדול על החשיבות של אמונת חכמים שהם המוסרים את התורם דור לדור.

וחוכמתו של הגאון הכי מופלג,

הגאון הכי מופלג,

בהכרח היא בנויה על מה שקיבל מריבותיו מהדור הקודם.

הוא כבר העיר חובת הלבבות כמה מצליחים לדקדק

בדברי הקבלה שקיבל

ולעמול כדי לעמוד על דבריהם.

ולחטט את רגליו אצל חכמי הדור שיבארו לו איזה דבר המוקשה לו.

כמה אנשים אתם מכירים שיש להם איזה קושייה,

הם רצים מרב לרב לרב לרב לרב בשביל לדעת את המנטרות.

ולא יאין לדחות את הדברים בקלות.

אלא אם זה מוקשה לו, יתלה את זה בקוצר הבנתו.

ואם ידקדק בדברים,

יבין בהם סודות שלא יהיו באפשרותו להשיג בתחילת לימודו.

אז שמענו שאומר בעל חובת הלוואות על הפסוק כי חכם

עיניו בראשו.

מה זה החכם עיניו בראשו?

שהחכם תמיד הוא בראשו, מתחיל מהראשית עוד פעם ללמוד מחדש.

למה?

כי אתה יודע,

אתה במשך הזמן כבר התבגרת,

המוח גובש וכו' וכו' וכו'. עכשיו חוזרים מההתחלה, מבינים כבר אחרת.

אבל מי שחושב שכבר קראתי, מה אני עוד פעם, עוד פעם, צריך להתקדם עם שום דברים שלא למדתי.

תחזור, תחזור, תראה שלא למדת עדיין.

תראה,

תחזור.

וכן מצאנו בשס,

בחגיגה כב,

איך שהתנר רבי יהושע בן חנניה

ייסר את עצמו בתעניות וסיגופים

עד שהושחרו שיניו.

מרוב תעניות וסיגופים.

אין ויטמינים,

אין סידן, אין כלום, הושחרו שיניו.

למה?

למה הטענה מסיגפת עצמו כל כך?

על שדחה את דברי בית שמאי.

באומרו,

בוא שני מדבריכם בית שמאי.

פשש, אני מתבייש, איך אתם אומרים דבר כזה?

למה הוא אמר את זה?

כיוון שהוא לא מצא שום הסבר לדבריהם.

בייש לך איזה סברה אתה אומר.

מאחרי שהוסברו לו הדברים,

הרגיש בעצמו שחטא,

משום שהיה צריך לתלות בקוצר הבנתו,

על אף שהיה חכם גדול,

ולא לדחות את דבר קודמיו.

לא לדחות את דבר קודמיו.

לא פשוט לדחות דברי קודמיו.

לא פשוט בכלל.

אז רבי יהושע בן חנניה,

עד שאמר בוא שני.

זאת אומרת, כל כך היה מוקשה לו מה שהם אומרים, ולא מצא לזה שום תירוץ,

שהוא דחה את זה על הסף.

אבל אחרי שזה הוסבר לו,

אז הוא הבין שהוא חטא,

ולא הפסיק מתעניות וסיגופים עד שהושחרו שיניו

על החטא הזה שהוא עשה.

יש אנשים, לפי זה, שצריך שלא יהיו להם שיניים בכלל.

בכל אופן, ראינו את הברכה יברכך, אדוני וישמירך.

זו ברכת הנכסים, השמירה עליהם.

ברכה שנייה זה הרוחניות.

מה שאנחנו צריכים לשמור על זה?

צריכים למלא את הראש בשמנה של התורה,

וצריכים שגם להרגיש שזה למעלה,

שלא ייפול להקת שמן שם ולמעלה, וילכלך את הבגדים.

והבגדים זה משל למידות שלא יושחטו בגלל שאתה כבר מלא בגדוש שתהיה בעל גאווה וכולי.

ודבר שני, ויחונקה למדנו, שאפילו שיש לך דעת, בינה והזכן,

תמיד אתה צריך את המוסר והחוכמה מחדש.

כי איזהו חכם

מי שעיניו בראשו. כל הזמן עיניו להתחיל מההתחלה, מהראשית, וללמוד, ולדעת שמה שלמדת קודם

זה היה פלטפורמה לבוא עוד פעם.

זה כמו המדרגות הנעות,

אלה שעלו למעלה, חוזרות עוד פעם למטה, ומתחילות מחדש.

אז ככה אתה צריך ללכת ולחזור,

בשיננתם, בשיננתם, וזה כבר יהיה משהו אחר.

אם תקיים משיננתם, אתה גם תהיה משונן, חד,

ויודע את התורה כמו שצריך, כן.

איך מי קרה בסדר של דעת, בינה, השכל, חוכמה ומוסר?

נו, מוסר והחוכמה.

לא, הספר אומר שככה זה, ויחונקה.

אפילו אם השם חנן אותך בדעת, בבינה ובהשכל,

צריך גם מוסר וחוכמה.

אדם מחונן, כבר יש לו דעת, בינה, השכל, זה יפה מאוד, מצוין.

אבל אה לא,

זה עדיין לא מספיק.

אתה צריך מוסר וחוכמה.

זה לא שייך ליחונקה.

מוסר, אתה צריך ללמוד. אין ביחונקה, לא נותנים לך

הבנה לבד, צריך לעמוד.

חוכמה, צריך לקנות, צריך ללמוד את מה שצריך.

בינה,

דעה,

אז כן,

דעה בינה השכל, השכל בינה דעה, זה כל זה תוצאות של

זה ויחונקה.

אבל,

שלא תחשוב שתישאר עם זה, אני מחונן.

לא.

אתה צריך מוסר וחוכמה תמיד.

אוקיי?

רבי חנן יאמר כשהוא אומר.

מוסר ומוסר וקונסוין.