משל בצלאל והסוסים: מרבי חיים מוולוז'ין זצ"ל על מעלת תומכי התורה!

- לא מוגה! - 

הלילה, ליל פטירתו של הגאון רב חיים מוולואז'ין. הרב היה מתלמידי הגאון בווילנה הוא ייסד והקים את הישיבה, ישיבת וולוז'ין שהייתה אם הישיבות עד אז, עד התקופה ההיא היו לומדים תורה אבל בצורה לא מאורגנת מי שחשקה נפשו בתורה היה הולך לבית הכנסת, הולך לבית המדרש ולומד לא היו ישיבות מסודרות עם רבנים, לא היה כל המנגנון מסביב מה שיש היום מה שאנחנו רואים לא היה עד אז הרב ראה שצורך הדור הוא להקים ישיבה מסודרת ואכן הרב זכה לראות את עמלו וראה את הישיבה, ישיבות וולוז'ין שהייתה הישיבה הגדולה היו בה מאות בני ישיבה והיו האנשים האלה, התלמידים האלה הם היו גדולי הדור של הדור הקודם שקם לאחר מכן אבל כדי להקים ישיבה כדי לפרנס את הישיבה להביא אוכל לתלמידים הרב היה מכתת את רגליו והיה הולך לאותם העשירים כדי להטריל אותם כשהרב הזכין לעשה זקן היה לו קשה לרוץ לכל המקומות ולכן ביקש מהמזכיר של הישיבה תמלא את מקומי, תלך ותאסוף את הממון, כך היה. המזכיר היה יותר צעיר, התחיל לרוץ כדי להביא את הממון בימים בא המזכיר ואומר לרב אני לא מספיק ללכת לכולם. יש בן פורת יוסף הרבה אנשים ואני לא מצליח ללכת להגיע לכל המקומות. אני רוצה לקנות עגלה עם סוסה ואז אני אוכל להספיק להגיע לכל הנדיבים אני אגיע לכל המקומות ואני אוכל להתרים את כולם וזה כדאי לישיבה עשנו לרב חשבון. היום אני מכניס מאה אלף אם תהיה עגלה עם סוסה אני אוכל להגיע ליותר נדיבים ובמקום מאה אני יכול להגיע למאתיים אלף. טוב, הרב הסכים, אישר לו וקנו מהחשבון של הישיבה, קנו עגליים סוסה. אחד מהתורמים של הישיבה היה יהודי חקלאי שהיה נותן מדי שנה בשנה את המעשות. הוא ידע שברוך השם יש ישיבה גדולה לעם ישראל, מדי שנה בשנה היה הגאון רב חיים וולוז'ן מגיע אליו היה מקבל אותו בסבר פנים יפות, בחמימות, והיה נותן את המעשות, מה שהרוויח כל השנה היה מעביר את זה ישר לישיבה. אחרי שהמזכיר הזה קנה את העגליים סוסה הגיע גם לפתח של האדם הזה הכפרי הזה משתאה עגלה יפה מי האדם שבא אליו עם העגלה הזו? רואה המזכיר של הישיבה לא פחות ולא יותר נהיו עשירים, קנו עגלה. טוב, מדבר איתו, הוא לא עונה, לא מגיב, כיבד אותו, נתן לו כוס תה, אבל... אבל תרומה, מעשר, לא נתן לו, טוב, אדם הזה בירך אותו שלום שלום והלך כשחזר הרב לישיבה אחרי כמה ימים נתן לו דין וחשבון, הייתי אצל העשירים, זה נתן כך, זה נתן כך, נתתי לו קבלה, סיפר לרב את הכל, אמר לו אבל היה אחד שלא נותן לי כלום, יצאתי ממנו בלי אגורה, מי זה? סיפר לרב, זה אותו הכפרי, הרב אמר לו אני מתפלל לשמוע אותו אדם היה נותן בעין טובה את כל המעשר של כל השנה כולה, מה קרה השנה? אולי לא הרוויח? אולי קרה משהו? טוב, הרב אמר אין ברירה, אני אשא בעצמי, אני אלך לראות את האדם הזה, והרב הגיע באחד הימים אליו, כיבד אותו בסבב פנים יפות, שמח מאוד לראות את הרב בביתו, ואז הרב פתח מיד דוגרי, אמר לו מה קרה? לא הרווחת השנה? השנה לא הייתה לך פרנסה? אמר לו לא, כבוד הרב, ברוך השם הייתה שנה מבורכת, ירד הרבה גשם, הרווחתי, הכל היה בסדר. נו, ומה עם המעשר? נתת לישיבה אחרת? לא הייתה אז עוד ישיבה, הייתה ישיבה אחת. אז ענה לו לרב ואמר ככה, תראה כבוד הרב, אני קודם חשבתי, כמו שאמרת, אנחנו תורמים כסף כדי שאותו האדם שעמל בתורה, שיהיה לו מה לאכול, שלא יהיה רעב, הייתי נותן כסף כדי שזה ילך לפה של התלמידי חכמים. אני רואה שאתם נהייתם עשירים, אז מה אני אתן את הכסף שתיתנו אוכל בשביל הסוסים? בשביל זה אני תורם? בשביל זה אני לא רוצה לתרום. כך הוא ענה ישר לרב, למזכיר הוא לא אמר שום דבר, אבל לרב הוא ענה בדיוק את כל מה שהיה בליבו. הרב ענה לו מיד, אמר לו, תראה, בחומש שמות קראנו שם, מפרשת תרומה עד פקודי, את כל הקמת המשכן. ומי עשה את כל קני המשכן? מי היה האיש שביצע? ובצלאל בן אורי בן חור. אותו בצלאל, נכון שהיה רק בסך הכול בן 13 בר מצווה, אבל היה חכם גדול גם בתורה, והגמרא מתארת את גדלותו. הוא היה יודע לצרף, לחבר את אותן האותיות, השמות שהקדוש ברוך הוא ברא בהם את השמיים ואת הארץ. זו הייתה המעלה של בצלאל, הוא עשה לנו את הארון, את המנורה, את כל כלי המשכן. והשאלה היא, אדם כזה גדול, בשביל מה אתה מעסיק אותו בעבודות האלה? אתה צריך ארון? תביא את דוד רבי, הוא נגר טוב, הוא יעשה לך ארון. צריך לצפות אותו זהב? תביא את יששכר בן יהודה, הוא יכול לצפות איזה זהב. יש אנשי מקצוע. בשביל מה צריך להביא את בצלאל? את בצלאל תשלח לישיבת נחלת יצחק, יושב יחד עם המקובלים, ילמד איתם תורה. למה לבטל מהתורה? למה להביא את ה... הזה אז אותו הכפרי שומע את השאלה אומר נכון נכון קושייה טובה נו רבנו יגיד לנו תירוץ ענה לו הרב ואמר תראה עם ישראל כולם תרמו זהב כסף נחושת תשאל כל אדם מה יעשו עם הזהב שלך כולם יגידו אני רוצה שאת הזהב שלי ישימו בארון הברית אני רוצה שזה יהיה הכפורת מישהו יגיד שהוא רוצה פחות לא כולם רוצים את הכי טוב והשאלה אם מגיע לאדם הזה הכי טוב או לא מי יכול לדעת רק אותו בצלאל יכל לדעת אדם שבאמת היה כולו קודש קדושים התכוון לתת את הכל את הזהב לשם שמיים האדם הזה מגיע לו שישימו את הזהב שלו בארון הברית אדם פחות ישימו אותו בכלים האחרים והנמשל עונה לו רב חיים וולוג'ין אומר לו תדע לך גם היום שאנחנו צריכים גם קצת כסף להביא אוכל להביא שעורים לסוסים גם היום בזמן הזה אנשים שלא נותנים לשם שמיים הם הכסף שלהם הולך לסוסים אבל אתה שנותן לשם שמיים בוודאי שהכסף שלך יהיה כולו קודש יהיה אך ורק בשביל אותם החכמים שעמלים בתורה ואכן אותו אדם מיד הבין השתכנע ונתן את כל מה שהיה חייו נתן את המעשרות שלו זה מוסר השכל אדם שהקדוש ברוך הוא נתן לו ממון יש לך כסף אתה זוכה להיות צינור שמוביל את השפע הרוחני כדאי שאדם יזכה לתת למטרה הטובה ביותר הגבוהה ביותר יש הרבה דברים שהם מעשי חסד דברים יפים דברים מושלמים אבל תחפש את השלמות הטובה יותר היינו בדבר שהוא התורה שעליו עומד העולם ביקשת לעשות צדקה עשה עם עמלי תורה אנחנו כאן במקום הזה ברוך השם זכינו והכסף שלנו לא הולך לא לסוסים ולא דלק למכוניות היום החליפו את הסוס עם האוטו ושם יש יותר הוצאות הדלק עולה יותר יקר לנו אין ברוך השם במקום הזה לא זה ולא זה אלא אם יש לנו הוצאות על החשמל מים ניקיון או דברים אחרים הכל הולך לקודש במישרין ולא בעקיפין אדם שיכול בוודאי שיזכן המצוות ויתרום ויעשה חיל נבקש מידידנו יחזקאל הכהן שיעקב יקום ויעלה ויבוא וימכור לנו את הנר שומע אותי יחזקאל הכהן? יושב מולי יעקב סעידיאן תגיד לו שיקום שלא יענוותן הוא יושב לפניך בכבוד יחזקאל