הסוד שמאחורי המחילה: הכוח שהגן על התלמיד חכם! - מעשה מהאור החיים הקדוש זיע"א

- לא מוגה! - 

רבנו החידה, בספרו פתח עיניים על מסכת סלדרין דף ז', מספר לנו סיפור עם רבנו חיים בן עטר. בדרך כלל הגאון חידה, כשהיה לו זיכרון אדיר, הוא לא היה חוזר כמה פעמים על מה שהוא כותב. הוא היה כותב פעם אחת, מי שרוצה שיקרא את המקום הזה. כאן על המעשה הזה הוא חוזר כמה פעמים, גם בספרו המדבר קדימות, גם במקומות אחרים. זה מראה עד כמה הגאון חידה החשיב את המעשה הזה, שהוא מאיר לנו את העיניים כדי שנבין את התועלת העצומה למה כדאי למחול. מעשה שהיה, היה חסיד אחד, תלמיד חכם, שבא ללמוד בבית הכנסת. היום כל השולחנות שלנו פורמייקה. אם זה קצת מלוכלך, אתה לוקח סמרטוט לך, אתה מנקה. אבל עד לפני חמישים שנה לא היה פורמייקה. היו צובעים את השולחן. גם באותו בית הכנסת צבעו את השולחנות, הכל היה צבוע, יפה. והחכם, כשבא לקחת את הספר, הספר היה ישן, מלא אבק. הניח אותו והתחיל ללמוד. בינתיים נכנס השמש. השמש הזה ראה שנהיה מעט אבק על השולחנות, התחיל לצעוק עליו צעקות. אתה לא רואה שהיום צבענו את השולחן, מה עשית? התחיל לאפר בעפר, לבזות אותו, חירב וגידף. החכם הזה, לא היה לנו שום מילה. אמר לו, סליחה, לא שמתי לב. לקח את הספר והחזיר. אותו השמש הלך והלך לדרכו. פנה אליו רבי חיים בן עטר. אמר לו, אני מכיר את השמש הזה. זה השמש, אין בו ממש. אין לו הרבה שכל, חסר דעת. תמחל לו. ענה לו אותו החסיד, אמר לו, אני מחלתי לו כבר. שאל אותו רבי חיים, איך ייתכן? אני ראיתי הרגע איך שהוא ביזה אותך. לא השאיר מילה שלא אמר. אדם בשר ודם, איך אתה יכול להתגבר על עצמך בשנייה אחת ולוותר לו ולמחול לו? אז הוא אמר לו, יש לי אינטרס. הוא הביא לו את דברי הזוהר הקדוש. הזוהר הקדוש אומר שהקדוש ברוך הוא שומר את עם ישראל, אנחנו כבשה אחת בין שבעים זאבים. מה אתם חושבים? זה רק עכשיו, הפעם הראשונה, אותו הגוי הפרסי אומר, הוא רוצה להשמיד אותנו. תמיד, בכל הדורות היו רשעים כאלה, תמיד היו המנים כאלה. והקדוש ברוך הוא מצייננו מידם. איך? כנשר יאיר כנועל גוזליו ירחף. השכינה שוחכת על עם ישראל כמו שהנשר פורס את כנפיו. כל זה טוב. שעם ישראל עושים רצונו של מקום. ברגע שעושים עבירה, עבירה שבין אדם למקום או בין אדם לחברו, זה מכביד על כנפי השכינה, באותו מקום השכינה לא שורה ואותם האנשים חשופים לפגעים. עובר לו אותו החסיד, לרבי חיים בן עטר, אם הייתי לא מוחה לו, השכינה הייתה מסתלקת מעל הראש שלנו. לא רק הוא היה סובל, גם אני הייתי סובל. לכן מחלתי לו מיד, כדי שהשכינה תישאר מעל ראשנו, כדי שגם אנחנו נישאר מוגנים, ממוגנים מאותה שכינה, כמו שאמרנו, כנשר יעיר קינו. הוא כותב לנו, מספר לנו את הדברים האלה, כדי שגם אנחנו נלמד מוסר השכל, ואם אותו אדם עשה מה שעשה, מאי דאבה אהבה. יותר חשוב לפתוח דף חדש, ויכול להיות שהאדם הזה שהיום בא להתנצל, מתרפס לפניך, יכול להיות שהוא יהיה האוהב הגדול ביותר שיהיה לך בחיים. דווקא אותו האדם באמת יהיה מכאן ולבא דף חדש, חדש ממש. ולכן כדאי שהאדם לא יהיה קפדן, אלא המשנה אמרה שהאדם צריך להיות קשה לכעוס ונוח לרצות. זו ההנהגה שכל אדם ואדם צריך להידבק בה, צריך לנהוג בה. איך אמר יוסף הצדיק? אמר להם לאחיו, התחת אלוהים אני, אתם חשבתם עלי רעה, אלוהים חשבה לטובה. הקדוש ברוך הוא אמר לו, כלל, מה אתה בא וטוען, יש לך טענות על אותו האדם? הקדוש ברוך הוא רצה שכמה מהעוונות שלך יתכפרו, היה לך כפרת עוונות, וזה מה שהיה. מאי דאבה הבא. אם אתה ותרן, אתה מוחל גם בשמיים, יוותרו לך אם היה חלילה עליו, על האדם הזה בגלל איזה עוונות היה צריך להיחתם, לא בדיוק בספר החיים והשלום, לא יקוים בו בדיוק ובספר החיים, ברכה ושלום ובפרנסה טובה, אלא היה חלילה עתיד להיות דברים אחרים, בזכות זה שהוא ויתר, גם בשמיים יוותרו לו, וממילא אותו האדם לא ייפגע כלל ועיקר.