פניני בטחון מהגרי"ז סולובייצ'יק זצ"ל אב"ד בריסק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום זהבה בת מרים הדיה תזכה היא וכל משפחתה לרפואה שלמה בריאות איתנה בגוף ובנפש

וכל מילי דמיטה מהרה אמן.

אמן.

דניאל עזרא בן תמר

יזכה לרפואה שלמה בשרירים, בגידים,

לעבודת השם ידברך

ותהה לו ברכה והצלחה בכל מעשי ידיו

ויזכה לכל מילי דמיטה תמיד, אמן.

אמן.

לעילוי נשמת אליה בן נינא

בזכות הנציב יום,

השם ידברך יגמול נע עמו חסד

גדול

ולפתוח לו שערי רחמים ושערי גן עדן

ולהושיבו תחת עץ החיים וגופו ינוח בקבר במנוחה נכונה.

נשמתו תהיה צרורה בשלול החיים ולהחיותו בתחיית המתים

עם כל מתי עמו ישראל ברחמים גדולים.

פניני ביטחון מהגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק,

זכר צדיק לברכה, רב ואב בדין בריסק.

תמיד היה מורגל בפיו

הישועה תבוא בשעתה.

וזה יסוד גדול ועצום בעניין הביטחון.

וזה התענוג על השם בביטחונו.

ישועה תבוא,

אבל בשעתה אל תדחוק,

אל תמתין ותצפה,

היא תבוא.

מתי שתבוא תבוא.

בינתיים אתה יכול לחיות בכיף.

לא בדאבות, לא בציפיות.

שוחלת ממושכה, מחלה לב.

כשאדם מייחל הרבה זמן, זה לברם מחלות לב.

תהיה רגוע,

הישועה תבוא.

למה?

כי לא יוקדם מה שצריך לו לקבלו לפני זמנו.

לא יוקדם.

כי עדיין מחוסר זמן.

אלא ישועה תבוא בשעתה.

זהו.

סיכמנו?

זהו.

סיפר תלמידו

הגאון רבי הלל קאגן, זכר צדיק ברוך הוא,

שההרם מבריסק

בערב ראש חודש,

כשלא ידע עדיין מהיכן נמצא כסף עבור האברכיות.

אפילו יבוא נדיב

וייתן לו מיליונים

שיספיקו לתקופה ארוכה ובטוחה,

לא יסכים לקבל את הסכום.

אינני רוצה להפסיק את מבחן הביטחון כל חודש.

שמעתם איזה ביטחון.

יבוא עשיר גדול, אומר, קח עכשיו לחמש שנים את כל הכסף.

לא רוצה.

רוצה לעמוד בביטחון כל חודש.

איי, איי, איי, איי, זה משהו.

פרצה מלחמת העולם השנייה, הוא היה בוורשה.

בבית של נגיד.

והוא הקפיד לא לאכול חודש.

לא לאכול

תבואה

שהיא חדשה.

רק לחם יושון.

ולכן הביא עימו כמה כיכרות לחם

שאין עליהן חשש.

והיה דרכו לאכול בכל יום

כל צורכו,

ולא השאיר כלום למחר.

כיוון שהיה בוטח, שיהיה לו מחר.

כדי לא לעבור על דברי החכמים, זכרונם לברכה.

הגמרא אומרת בסוטה ממחטא.

רבי אליעזר הגדול אומר,

כל מי שיש לו פת בסלו,

ואומר מה אוכל למחר,

אינו אלא מקטני המנה.

ואם יש לך יום לאכול,

למחר אין.

אבל היום יש לך פת.

מחר אין.

ואתה אומר, מה אני אוכל למחר?

זה נקרא מקטני המנה.

הקדוש ברוך הוא נותן צרכים כל יום ויומו, דבר יום ויומו.

פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

כל יום הוא נותן לך לנשום.

אם תשאל, מה עם אנשי מות מחר? למה אתה לא דואג שמחר אולי לא תנשום?

אתה לא בודק את זה, לא בוחן את זה, לא.

רק לחם, בעיה עם לחם.

רגיש ללחם, רגיש ללחם.

מפורש בכתוב,

בטח באדוני בעשה טוב,

ויתענג על אדוני ויתן לך משאלות ליבך.

הביטחון צריך להיות כל כך חזק,

שאתה יכול כבר עתה להתענג על הטובה,

שעתידה עוד לבוא בעקבות הישועה,

ואז יתנו לך משאלות ליבך.

ואבא שלו, הגאון רבי חיים מבריסק,

זכר צדיק לברכה, אמר,

אדם הבוטח בשם יתברך שייתן לו איזה דבר,

צריך ללכת

בביטחון כאילו זה מונח לו כבר בכיס.

אם אתה בוטח שהשם ייתן לך כך וכך,

אתה צריך כבר להרגיש עכשיו שזה כאילו בסדר, כבר זה אצלך.

לא להיות מסופק.

הוא ייתן לי או לא ייתן לי, אם אתה בוטח

שהוא ייתן,

אז מה ההבדל אם זה יהיה בעוד שבוע או שבועיים או שזה כבר בכיס?

זה כבר בכיס.

הרי אתה בוטח, לא?

התשלום הגדול שיזכה

בעל הביטחון,

התשלום שהקדוש ברוך הוא יחזק ויאמץ את לבבו להיות ביטחונו גדול וחזק יותר,

כבל אדוניי,

חזק

ויאמץ ליבך,

וכבל אדוניי, בזכות הביטחון תזכה.

לביטחון עוד יותר גדול.

סיפר הגאון רבי מנדל צ'צ'יק, שליטה,

שפעם אחת בשבת לפני מנחה חיכו למניין

ולא הגיע עשירי.

אמר הגאון,

הגריז

לבן הגאון

רפואל הלוי,

זכר צדיק ברכה,

נראה לי שצריך לצאת החוצה.

הוא הוסיף,

אם אתה חושב שאתה יוצא לאבי עשירי,

זה לא ככה.

אתה מחפש מקום אחד ומוציא ממקום אחר,

אבל צריך לצאת.

וככה היה.

ובין רפואל יצא לחפש בכיוון זה, והעשירי הגיע מכיוון אחר.

פעם הוא ישב

בערב ראש חודש, ולא הייתה ידו משגת לשלם לאברכים בישיבה.

זה אחריות, חביבי, יש לך אברכים.

הם צריכים להביא הביתה כסף ואוכל לילדים.

ערב ראש חודש, משלמים בראש חודש.

אין כסף.

והוא חיפש הלוואה.

באותה שעה ישב

אדם אחד אצלו והעיר לו,

אתה צריך שמישהו ייתן לך רבע מיליון לירות ולהסיר את כל הדאגות.

ענה לו הגריז,

אם היה אדם כזה, לא הייתי מקבל ממנו.

וכי בשביל רבע מיליון לירות אני אמכור את הביטחון.

פעם ראש ישיבה באה

להגריז,

וביקש ממנו ברכת הדרך שהוא עומד לנסוע לחוצו לאורץ לאסוף כספים עבור הישיבה.

פתאום צריכים לנסוע לחוץ לארץ.

מה, הקדוש ברוך הוא לא נמצא גם בארץ ישראל?

רק בחוץ לארץ?

אז ענה לו ראש הישיבה שהוא עומד לפני בניית בניין חדש,

ועל כן צריך באופן דחוף כספים לקבלנים שהתחילו בעבודות.

שאל אותו, למתי אתם צריכים את הכסף?

ענה לו, לעוד שבועיים.

אמר לו, אז למה אתה מבקש את הכסף עכשיו?

אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא ייתן לך כבר עכשיו מה שאתה צריך לעוד שבועיים?

מתי שצריך,

הוא יביא לך, למה אתה צריך את זה מוקדם?

כשהוא היה בוורשה,

בימי המלחמה,

הופצצה העיר

והופגזה בצורה נוראה.

בניינים התמוטטו וקרסו.

אלפים של גוויות

הוצאו מן ההריסות מדי יום.

במקום האכסניה שלו,

דן הוא היכן בטוח להיות.

שינה בבית,

הבית עלול להתמוטט.

שינה במקלט,

עלול להסתתם באבנים ואי אפשר יהיה לצאת.

מה הוא פסק?

אין הבדל.

עלה על המיטה לישון בלי הפעם.

בני הבית

הביעו השתוממות.

כולם

סבלו

מנדודי שינה, פחד.

אם יוטלו פצצות על הבית,

כשם שהוטלו לפני שעה על בית סמוך,

אותו זה לא הדאיג.

בעבר נודע שהיה קשה לו לרדם.

וכאן בוורשה מופצצת.

שרויה באימת מוות, הוא נרדם ללא בעיות.

שאלו אותו איך זה?

אז הוא אמר, דוד המלך אומר, אני שכבתי

באישה נא,

הקיצותי,

כי אדוני ישמחני.

מתי הוא אמר את זה?

כשהוא ברח מאבשלום בנו,

בשעה שהוא אומר, מר בוצרי, רבים קמים עליי,

הוא נרדף להרוג אותו.

למרות הכל, מה הוא אומר?

אני שכבתי

באישה נא,

הקיצותי,

כי אדוני ישמחני.

שאלו אותו, אבל איפה כל החרדה הידועה והמוכרת?

מפני חשש פיקוח נפש?

מה עם פיקוח נפש?

מיד הוא השאיר, מה השאלה?

לדעתי אין מה לעשות.

כל מקום בעיר נידון כמקום סכנה במידה שווה.

תמיד אני חושש וחרד,

לא מפחד המוות,

אלא שאני לא מקיים חובת שמירת הנפש,

כמו שהתורה מצווה בכל מה שאפשר.

מזה אני ודאי חושש וחרד.

אולי לא קיימתי את החיוב,

אולי לא עשיתי מספיק להינצל מן הסכנה,

אבל כשאין חיוב,

והכול נידון כמקום סכנה,

אז אין לי את הדאגה הזאת.

אלא מאי?

סתם לחשוש מסכנת מוות?

אני שחרתי, וישנה.

עקיצותי,

כי אדוני ישמכם.

ברור שהוא בירר.

אתה מבין, אם יש פיקוח נפש,

ודאי צריך לנצל, לעשות מה שאפשר.

אבל במקום שהכול מסוכן, אותו דבר,

בין אם יפול על הבניין, בין אם יקבור את האנשים במקלט.

אז מה ההבדל?

אז אני פטור מהחששות האלה.

אני יכול ללכת לישון.

וואי, וואי, וואי, תשמעו משהו, אתם לא מאמינים.

במלחמת...

תשח בירושלים.

הרב מבריסק

שהה בדירה שלו בקומה העליונה.

למרות מטר כבד של הפגזות שניחת על העיר.

הפצירו בו שירד לקומה התחתונה.

נענה וירד.

אחר כך הייתה רגיעה בהפגזה,

והוא חזר ועלה לדירה.

ומצא פגז שחדר דרך הקיר מעל המיטה שהוא שכב עליה.

ובמיטה עצמה היה רסיס שנפל מהפגז.

אתם יודעים מה הוא אמר לבן שלו?

הבן שלו היה בין המפצירים שהוא ירד למטה.

אמר לו, אתה אדם המזיק.

אם לא דחקת בי לרדת למטה,

הפגז לא היה חודר ולא היה נזק לקיר. תראה מה עשיתו.

פעם החלו הפצצות מהאוויר על העיר ורשה,

והוא ירד למרתף, כמו שכולם עשו.

כשהרעשה של הפצצות התחזקה,

הוא קם ועלה למעלה.

וכולם שאלו,

הכיצד?

כאשר היה פחות מסוכן,

הוא שהה במרתף.

הסכנה התגברה, הוא עלה למעלה.

מה קורה פה?

הוא אמר, נכון, ככה אני עשיתי.

הטעם שלי הוא כי צריך אדם

שיהיה לו ביטחון חזק

בכל דבר בהשם יתברך.

אבל לפי הרמב״ם

צריך להימנע מלהזדקק לנס גלוי.

כשהפצצות היו חלשות,

והמקלט היה בו להגן מפניהן,

הן לא יכולות להזיק למקלט.

אז נייחה שיושבים בו.

אבל עכשיו שהפצצות שנופלות הן בעולם.

עוצמה כזו,

שגם המקלט לא יכול להגן מפניהם.

מה ההבדל בין המקלט ומחוצה לו?

הרי אפשר להיות גם בבית.

אז הוא עלה לו.

וזה קודם צחקתי,

אני חושב שגם אתם תצחקו.

בעיר בריסק

פרצה שרפה גדולה, ידועה מאוד, השרפה של בריסק.

כילתה הרבה מבתי העיירה.

עמד אדם אחד בשטיבל של הבית דין וסיפר לאנשים שעמדו שם

שהוא אחד מאותם אנשים שבסביבת מקום מסחרם אירעה דלקה.

ויש לו מחסן עם הרבה סחורה יקרה.

וכל אותה עת,

כשהשתוללה השרפה,

פחד ודאג על הרכוש שלא תכלה האש.

בשעת מעשה,

כשהשרפה חזה כבר ברחוב שנמצא רכושו,

באו אליו אנשים שימכור להם מיד את הסחורה בחמישים אחוז.

הם לוקחים את הכול שלא יפסיד,

קונים ממנו בחמישים אחוז.

לא הסכים.

התקרבה האש יותר למחסן,

הציעו לו עשרים אחוז.

לפני שהיא תישרף,

לא הסכים.

הגיעה לבית כבר,

עשרה אחוז.

לא הסכים.

להפתעת הכבאים

נעצרה האש ממש בפתח של המחסן.

ויהי הדבר לפלא.

והוא מספר את זה.

סיפר הסוחר לאנשים שעמדו בפתח בית הדין

ומראה בזה את חוכמתו ואת פיקחותו שלא

התפתע למכור את הסחורה היקרה בפחות משוגיה.

מרן הגרח,

זכר צדיק שם לברכה,

שמע מהחדר הסמוך את הסיפור שסיפר.

יצא אל הסוחר ואמר לו,

אתה מתכוון לספר גודל חוכמתך ופיקחותך.

האמת היא, להפך,

עכשיו סיפרת כמה אתה טיפש.

על פי שכל אדם

לא היה שום צד הצלה לסחורה כשהאש כבר אחזה בתחילת הרחוב.

כל שכן, כשהתקרבה האש

כבר אל המחסן.

וכשכבר נוגעת כמעט בתוך הבית,

ודאי שאתה טיפש.

וכל מה שהיו נותנים לך בדקות הגורליות היה לך לרווח נקי.

והיית צריך למכור.

אז מה שסיפרת עכשיו,

סיפרת דבר אחר.

שאפילו אם האדם טיפש גמור,

מכל מקום, אם נגזר עליו שלא יפסיד כספו,

הוא לא יפסיד מאומה.

אפילו יעשה את כל הטיפשות שבעולם.

אתה לא חכם.

אתה טיפש, אבל גם לטיפש, אם נגזר שלא יקרה לו כלום,

אז לא קורה.

אז התברר שאתה טיפש,

ומשמיים

החליטו

שלא יסרב לך. אין פה שום פיקחות, אין פה שום חוכמה.

טיפש, נשאר טיפש עם הרבה מזל.

מדהים.

הכל ידעוך והכל ישמחוך והכל יאמרו והכל יאמרו,

אין קדוש כשר.

הכל ידעוך והכל ישמחוך והכל יאמרו,

והכל יאמרו, אין קדוש כשר.

הכל ידעוך והכל ישמחוך.

והכל,

והכל, והכל יאמרו,

אין קדוש כשר.

הרי אני מכוון כי הם צורחים דוריית,

צורחים דוריית. אני אומר,

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא.