עובדות והנהגות מדהימות מהגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום רפואה שלמה בנפש ובגוף לצופייה בתל-אור מהרה, אמן.

אמן.

עובדות והנהגות מהגאון רבי משה שטרנבורג, שליטי,

ארייבד,

דירושולי.

שמעתי

מידידי הרב החשוב והחכם רבי יוסף שיינברגר,

זכר צדיק לברכה,

שפעם עמד וטמא המהריל דיסקין

איך ישנם בעולם כופרים ואפיקורסים.

בעלו מעשי השם וגבורותיו ניכרים בכל פינה.

כמו שבאר חובת הלבבות בשער הבחינה,

כשם שפשוט לכל בר דעת,

שמכתב,

שנכתב על ידי אדם, לא מתהווה מעצמו על ידי טיפות דיו שנפלו ונסדרו

מעצמם וכתבו את המילים מסודרות עם תוכן וכולי.

ככה עולם,

שנברא בדקדוק ובחוכמה נפלאה,

לא ייתכן שהתהווה מעצמו.

ואם לא היה כדור הארץ קרוב מעט

יותר לשמש,

או רחוק יותר,

העולם לא היה מתקיים.

או שהיה כופה או שהיה נשרף.

ומיליארדי הכוכבים,

שכולם משלימים יצירה אחת גדולה,

מעידים

על אמיתת הבורא,

ככתוב, השמיים מספרים כבוד אין

ומעשי ידיו מגיד הרקיע.

כל הבריאה כולה מלאה באלפי אלפי אלפי ניסים ונפלאות עד אין חקר.

בניין הגוף של האדם, של בהמה, בחוכמה נפלאה.

אז איך יש כופרים בעולם

בשעה שהבריאה מעידה

ללא ספק על אמיתתו של הבורא?

אומר המהרל דיסקין באמת, על פיתר,

אי אפשר לכפור בקדוש ברוך הוא.

אלא כשהקדוש ברוך הוא ברא את העולם,

אז הוא ברא אור וחושך,

טוב ורע.

יצירה מיוחדת גם של יצר כפירה,

מרידה, למשוך את האדם

באופן לא טבעי להיות כופר.

כדי לתת שכר למאמינים בו,

ומתגברים על יצר הכפירה.

אלמלא שנברא יצר כפירה,

לא שייך שבן אדם יכפור.

ולכן צריך סייעתא דשמיא מרובה לא להיכשל באפיקורסות.

וצריך לחזק את עצמו באמונה כל הזמן.

במיוחד בתקופה הזו, האחרונה, לפני משיח,

שהשטן וכוח הטומאה

מתגברים,

שיודעים שסופם קרב.

בעלינו להחזיק ולהמשיך בדרך אבותינו,

להתרחק

מהם בתכלית הריחוק,

מהכוחות של הטומאה והכפירה,

וכך נצליח להחזיק באמונה עד ביד משיחה צדקנו ועד בכלל, אמן.

אמן.

הגאון

רבי חיים מבריסק, זכר צדיק וברכה.

גם מה העולם.

נמנע מלעסוק בעיון במסכת עבודה זרה,

כי הוא חשש

מאוד ממחשבות עבודה זרה,

ותמיד היה חושש בנפשו חששות

של פגם באמונה ובדעות.

וזה הגאון רבי חיים מבריסק.

ופעם הוא נשאל,

האם אדם יכול לפטור את עצמו מגיוס לצבא

אם הוא ילמד בגימנסיה?

הוא פסק,

אין מתרפאים במינות,

וזה אסור משום אבי זרה, יהודה עבודה זרה.

אפילו שהוא ייכנס בעקבות זה לסכנה בהיותו בצבא.

דיאור הדברים שלו,

שאפילו אם הדבר ברור שהוא יישאר בגימנסיה הדדית כמו בר מינן,

וגם יקיים מצוות,

אבל על ידי הלימודים שלומדים שם, פרופסורים שיש שם וחברים שלא יכול לבוא למחשבות.

מינות.

וכדי לא להיכנס למקום שיכניסו בו מחשבות ופקפוקים באמונה,

צריך להכניס עצמו לסכנה.

ללכת לצבא זה סכנה.

אבל מינות זה הרבה יותר חמור.

מאבד את העולם הבא.

שמעתי, אומר הרב מפי הגאון רבי אלחונן באסרמן, זכר צדיק ברכה,

שראוי לכל אחד ואחת

ללמוד שירת האזינו עם רמב״ן,

שזה מחזק את האמונה ואפשר לעבור את חבלי המשיח בלי קושיות.

ובקובץ מאמרים,

במאמר עקבתא דמשיחא הוא כתב,

השירה הזו לא רק שתעיד,

אלא תצבח עדותה בקור רם.

ראו שכל הקוראות אתכם הודיעו לכם את זה יותר משלושת אלפים שנה לפני.

באף דבר אחד מדבריה של השירה לא נפל ארצה.

והכל מתקיים לעינינו.

סיפר הגאון הצדיק רבי מרדכי צוקרמן,

זכר צדיק ברכה,

שהיה עם הגאון רבי מרדכי פרוגמנסקי,

פרוגמנסקי,

זכר צדיק ברכה, בגטו,

במלחמה הנוראה בקובנה.

בימים האחרונים היה כפסע בינם ובין המוות

בכל אותם שעות וימים קשים.

הוא חי באמונה והתחזק בביטחון לא להתייאש.

והיה אומר,

הנה, הנה, תכף משיח צדקנו בא.

וככה הסיח רוח של תקווה ועידוד,

ואמר לי שגם הוא עצמו יתחזק על ידו.

אנשים עומדים לפני מיטה,

רואים כל מה שקורה סביבם,

ובמה הם נשענים? הנה, הנה, תכף משיח מתגלה.

אמונה וביטחון.

שמעתי מהגוהן,

רבי ישעיה ישי גרינפלד, זכר צדיק וברכה,

שלמד בישיבת מורנו ורבנו הגאון הצדיק רבי משה שניידר,

זכר צדיק וברכה.

בפרנקפורט,

בעת הפוגרום הידוע בגרמניה בשנת תרצת,

הנאצים עימה,

שימם וזכרם הסתובבו לשרוף בתי מדרשות ולחריבם.

נכנסו

לישיבה של מורנו ורבנו סמוך לתפילת שחרית,

בידיהם כלי משחית להכות את הבחורים במכות נמרצות,

ופצעו כמה בחורים,

והעמידו את הבחורים בצד,

לשלוח אותם למחנות ריכוז.

ואז יצא מורנו ורבנו לפניהם ללא פחד,

כשהתפילין בראשו

ואש קודש

היה ניכר על פניו וצעק.

ריבונו של אוי לו,

לאיזה מדרגה באנו?

הלא כתבת בתורתך,

וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.

ודרשו חכמים, זיכרונם לברכה.

אלו תפילין שבראש.

אני עומד כאן עם תפילין שבראש.

ואיך לא יפחדו ממני?

מיד כשאמר כך,

ברחו הנאצים ממחשמה מן הישיבה.

ויהי לאות ולפניה.

והרב גרינפלד סיפר את המעשה הזה בהתפעלות גדולה,

שגם בתוך החושך הגדול והסתר הפנים שהיה,

בתוך בתי כנסת שנחרבו ונשרפו,

עמד יהודי באמונה שלמה, פנה לקדוש ברוך הוא בצעקה.

בה קדוש ברוך הוא גילה פניו ועשה עימנו ניסים ונפלאות למעלה מדרך הטבע.

מידוע המעשה בגאון מוילנא, זכר צדיק וברכה.

כשלן בבית מלון,

בבוקר נכנס בן בליעל להפליא מכותיו בבעל מלון,

וצעק

בעל המלון

עזרא,

יצא הגאון מחדרו לראות מה קרה,

וכשראה בן בליעל את הגאון,

נפל ארצה והתעלף.

שאל בעל המלון לגאון למה הוא התעלף.

ענה לו, הוא ראה את התפילין שבראשי.

אמר לו בעל המלון, גם אני הייתי עם תפילין בראשי.

אמר לו, אתה נושא תפילין על הראש, אני בתוך הראש.

זה מה שאמרו חכמים.

אלו תפילין שבראש, לא מעל הראש.

צריך שכל מה שכתוב בתפילין יהיה בתוך הראש,

באמונה שלמה,

כמו שמאמינים ביציאת מצרים,

וחווים את זה ויודעים שכוחו של הקדוש ברוך הוא אדיר, עשר מכות וכו',

אי אפשר עליו.

מי שזה אצלו בראש,

חזק,

אז כשרואים את התפילין שהם בראש

פוחדים ממנו.

בעת ההפצצות הכבדות של הנאצים יימח שימם וזכרם על לונדון,

גם בזמנים הקשים ביותר,

לא נכנס הגאון רבי משה שניידר למקלט,

והורה לבני הישיבה להמשיך ללמוד ולא לעזוב למקלטים.

והסביר

ההליכה למקלט תבטל את סדרי הישיבה ותפריע הרבה מעבודת הבורא.

אין לנו להפריע עצמנו מהלימוד,

אלא לבטוח בקדוש ברוך הוא כי התורה מגנה ומצלה.

השומר מצווה לא ידע דבר רע,

ואמר לבני הישיבה לכל פצצה יש כתובת.

והפצצות לא פוגעות בבניין פלוני בדרך מקרה,

אלא רק מה שנגזר משמיים על בניין פלוני.

ועל כן אין לנו לפחד אלא לבטוח בשם שיציל אותנו.

ואכן,

הקדוש ברוך הוא ברחמיו שמר עלינו אף על פי

שבאותו רחוב

ששכנה הישיבה

היו מוטלים הרוגים ופצועים מההפגזות,

וחלק מהמבנים באותו רחוב נהרסו כליל,

אבל לישיבה ותלמידיה לא אירע נאומה.

באחד המכתבים שהוא כתב

לידידו, הוא תיאר כך

כל העת שהייתה סכנה פה בלונדון לא הלכנו ממקומותינו.

מאף שהיינו הרבה פעמים בסכנה גדולה,

כי ברחוב נהרגו אנשים ונפלו בתים,

אבל לישיבה לא קרה שום אסון.

בשלהי המלחמה בשנת תשד כשהתחלפו ההפגזות

ובמקום הפגזות ממטוסים החלו הנאצים יימח שמם לשגר טילים ארוכי טבע.

הבחורים לא עצרו עוד כוח ונמלטו על נפשם לערים אחרות,

אפילו שהוא הורה להם להמשיך ללמוד בישיבה ולא לברוח.

אבל בזמן האחרון בשנת תשד באו הפצצות,

הפצצות המחופפות,

והייתה סכנה גדולה.

אמרתי לבחורים לא לברוח,

אבל האימה הייתה כל כך גדולה

שהם ברחו למנצ'סטר ולגייטסד,

ששם היו גם ישיבות.

אז זה אומר שמי שבעצם בוטח בשם ולומד תורה,

התורה עצמה מגינה ומצילה.

וכידוע שאם יש גזרה,

אז היא חלה בדיוק על מי שצריך.

ראינו שבבית שמש

נפל טיל

על מקלט.

חלק נהרגו במקלט וחלק לא קרה להם כלום. באותו מקלט, באותו טיל שנפל בפנים.

אז אם צריך ליפול ולהיפגע, זה מה שקורה.

מה לעשות?

לכל פצצה יש כתובת.

בדרשות שלו, בתקופה ההיא,

היה מעודד ומחזק את בני הישיבה בביטחון בשם,

והיה אומר,

קבה אל אדוני חזק ויאמץ ליבך וקבה אל אדוני.

בתחילת הפסוק

נאמר עיקר ליהודי

לקוות להשם ולצפות לישועה.

ולמה זה נכפל שוב?

שגם אם הוא מצפה לישועה הרבה זמן ולא נושע,

עדיין חזק ואמץ לבכם

וקבל השם.

לא להתייאש.

לא להתייאש.

ואז השם יושיענו.

הגאון.

הצדיק רבי ראובן דסלר, אבא

של אליהו דסלר, זכר צדיק וברכה,

אמר בשם הסבא מקלם

שהעצה

לחיות באמונה,

לשנן ולחזור בעל פה על כל צעד ושעל בחיים.

וזה מה שנאמר בירמיה זן.

ואמרת עליהם,

זה הגוי

אשר לא שמעו

בקול אדוני אלוהיו

ולא לקחו מוסר.

אבדה האמונה ונכרתה מפיהם.

אבדה האמונה?

למה אבדה?

בגלל שנכרתה מפיהם. הם לא חזרו להגיד פסוקים של ביטחון ואמונה בפיהם.

אנחנו אומרים בבוקר

אמת

ויציב

ונכון

וקיים

בערב אמת ואמונה

כל זאת וקיים עלינו.

כל הזמן, אמונה, אמונה, אמונה.

צריך לשנן את זה כל הזמן.

והגאון רבי אליהו דסלר אמר פעמים רבות שאצל צדיקים יש חילוק דק מאוד בין אמונה לכפירה.

אם הם שוכחים לרגע שהקדוש ברוך הוא מנהיג את הבריאה,

הרי זה נידון אצלם ככפירה ממש.

אם הם שוכחים לרגע.

וואי.

מעשה מבעית.

החופץ חיים היה תמיד תמיד אומר בעזרת השם, אם ירצה השם, בעזרת, על כל דבר אפילו לעבור מחדר לחדר.

על כל דבר בעזרת השם, בעזרת השם. לא תמצא שהוא אמר משפט בלי להגיד עזרת השם.

הוא החליט לעלות לארץ ישראל.

ואז הוא עמד לפני הציבור ואמר להם, מחר,

מחר

אני עולה לארץ ישראל.

הוא לא אמר בעזרת השם.

פעם ראשונה

כולם היו בהלם, הוא לא אמר בעזרת השם.

מה קרה? באותו לילה אשתו חלתה,

הוא היה צריך לסעוד אותה,

אחרי זה הוא כבר חלה בעצמו,

והיה לו קשה, ובסוף הוא לא עלה לארץ ישראל.

בשביל פעם אחת שהוא לא אמר בעזרת השם.

לא יאומן כי יסופר.

כן.

פעם מספר הרב שטרנבורג,

הייתי אצל הגריז מבריסק, זכר צדיק וברכה.

בא אליו יהודי מאמריקה וטען בפניו שיהודים מתרחקים מהדת שם.

אבל אם הקדוש ברוך הוא יראה להם ניסים גלויים,

אין ספק

שכולם יעזרו בתשובה.

הגריז דחה את דבריו בתוקף.

אמר לו, מי ששקוע בתאווה לא יועיל לו שום נס

להחזיר אותו בתשובה.

רק מי שמתעורר ומתבונן באמונה על ידי הניסים,

יכולים הניסים לעורר לאמונה.

בלי התעוררות הלב והמחשבה,

יכול לראות ניסים ולא להשתנות.

והתאווה בוערת בקרבו, מעבירה אותו על דעתו.

וימשיך לחיות כתאוות ליבו.

מה לנו יותר?

זכרנו את הדגה.

תנה לנו בשר.

העם התאווהו תאווה, התאווה לתאווה.

כשיש תאווה,

איפה נעלמו כל עשרת המכות?

איפה נעלם קריעת ים סוף?

איפה היום? מעמד הר סיני.

שכינה איתם, הולכת מלווה אותם.

כשיש תאווה,

שום נס, שום מופת, אפילו אתה נמצא במחנה שכינה.

‫אז האמריקאים, זה לא יעזור, ‫הם יעשו להם ניסים, ‫הם יכולים להתפעל לרגע, ‫ואחרי זה חוזרים בחזרה.

‫אז צריך להיזהר ממי ששקוע בתאוות,

‫הוא אבוד.

‫הקנאה, התאווה והכבוד, ‫מוציאים את האדם מן העולם.

‫ופעם אומר הרב שטרנבוך, ‫הייתי אצל הגריז,

‫והיה שם יהודי אחד,

‫ובירך אותו שיזכה לקבל את פני המשיח.

‫שאל אותו,

‫למה אתה צריך משיח?

‫מה, אתה סבור שנאכל קוגל טוב יותר, טעים יותר?

‫זהו, אתה צריך את המשיח של הקובל.

‫אמר לו היהודי, כתוב בספרים הקדושים ‫דברים נפלאים על הזמן הזה.

‫אמר לו, ועשית הכנה ראויה לשם כך,

‫אתה מוכן לקבל פני משיח?

‫אתה יודע, הוא יודע בדיוק מה אתה יודע, ‫מה אתה לא יודע.

ושמעתי מספר פעמים מפיו,

‫כשאמרו לפניו שהמשיח צריך לבוא, ‫הוא אמר,

‫זה לא די לומר בפה שמשיח יבוא,

‫צריך להתכונן.

‫פתאום יבוא האדון אליך, ‫לא, אתה מוכן.

‫האם אנחנו מכינים עצמנו ‫כמו שהכין את עצמו ‫החפץ חיים, זכר צדיק לברכה?

‫הוא הכין את עצמו ללמוד ערכות בית המקדש, ‫כי הוא כהן.

‫הוא הקים כולל בשביל זה.

‫יש צדיקים שהכינו את עצמם ממש,

‫אבל אנחנו, הוא אומר, שקועים כל כך בחטא, ‫שמרוב בושה לא נוכל ‫להחזיק מעמד כשיבוא.

‫יברחו למערות.

מה בושה?

‫בעיה מעוררת, לא מספיק לצפות

לביאתו,

‫צריך להוסיף תשובה ומעשים טובים ‫עם האמונה בביאת המשיח.

‫נחפשה דרכנו ונשובה אל השם,

‫ובזה אנחנו נהיה מוכנים לקבל את פניו.

עוד מעשה שנודע,

אגריז

גלה לבני ברק

כשהיו פרעות בירושלים

והוא שלח לחזון איש לבקש

המלצה עבור שוחט עופות שאפשר לסמוך עליו.

החזון איש המליץ לו על שוחט מסוים

והמקורובים ששמעו

שאלו מה מצא חזון איש מיוחד באיש הזה שיתאים עבור הגריז.

הם לא שמעו עליו

שהוא מדקדק בחומרות ובהידורים מיוחדים.

השיב להם החזון איש.

אני יודע מה הכוונה של הגריז שאומר לי

שהוא רוצה שוחט שאפשר לסמוך עליו.

הוא לא מתכוון רק שהשוחט יהיה בקיא בדיני שחיטה כדת וכדין,

אלא הוא מבקש שהשוחט ייזך בדעותיו בלי פגם באמונה.

לכן בחרתי בשוחט הזה שאני מכירו שהוא תמים גם

בדעותיו ולא רק בשחיטתו.

זה אחד שאפשר לסמוך עליו.

ועוד הוא אומר, הרב שטרנבורג,

זכורני שפעם דיבר האדמו״ר רבי יואל טייטלבו״ם מסת מאיר זכר צדיק ברכה.

לפני קבוצה ממקורביו

שבזמננו

שאנו חיים בהסתר פנים,

אנחנו זוכים לשכר רב על כל קיום מצווה

מתוך עמידה בניסיון

ועל חינוך בנינו ובנותינו לקדושה ולצניעות.

באוסיף

שלאחר ביאת משיח צדקנו כבר לא נקבל שכר,

כמו שאנחנו עכשיו בגלות.

בביאת המשיח יתגלה כבוד שמיים ויהיה ניכר לעין כל גודל גדולת השם יתברך.

ולא יהיו ניסיונות גדולים כמו שיש היום בגלות.

אז קם אחד ואמר,

אם כן נמצא שאנחנו מפסידים הרבה כשיבוא המשיח

אז למה מתפללים שהוא יבוא?

עכשיו מרוויחים יותר.

הרב הרים את קולו ואמר

בביאת משיח צדקנו רק מרוויחים ולא מפסידים.

כי מי שחי

עם אמונה טהורה ועומד בניסיון עכשיו

בזמן הסתר הפנים ומחנך

את בניו ובנותיו

בקדושה ובצניעות,

הוא מוכיח שמצידו הוא מוכן לקיים את מצוות השם גם בזמנים של קושי.

לכן הוא יקבל שכר

גם אחרי ביד המשיח כמו לפני.

כי הקדוש ברוך הוא מחשיב לו מחשבה כמעשה וייתן לו שכר גם אחרי ביד משיח צדקנו.

כאילו הוא עומד בניסיונות,

אף על פי שלא היו אז ניסיונות.

מי שלא עמד בניסיונות קודם ביד משיח לא יקבל שכר

אחרי ביאתו כמו השכר שהיה יכול לקבל

על מעשים טובים קודם ביאתו.

סיפר

אגרי ויינברג, בעל השרידי אש

שבערך כחמישים שנה

קודם מלחמת העולם

הייתה אספה בברלין ובגרמניה

בהשתתפות מלומדים ופרופסורים רבים

שרובם שנו ופרשו.

ודנו על יסודי התורה והאמונה.

והמדען המפורסם מביניהם דיבר ואמר

שהוא מודה שעל פי השכל מוכרח שהתורה היא מן השמיים.

כי מי שמכיר קצת את חוכמת התורה רואה מיד

בלתי אפשרי שחוכמה גדולה ועמוקה כל כך

היא מעשה בני אדם. מי ששומע את השעורים שאנחנו נותנים פה בשבת יודע את זה ברור,

לאור מה שאנחנו לומדים.

נכון

שכל חלקי המנורה,

כולם כתובים בפסוקים הראשונים של כל חומש,

וזה יוצא בדיוק

מנורה ויש לנו פה יו...

ידידי בשם יונה כהן,

שעשה חשבון

שאם סופרים את כל הכפתורים והפרחים והגובה והכל וזה של המנורה,

זה יוצא

שישים ושש עם עוד הטבע שהוא מסופק לא שלם,

שהיה שבע עשרה או שמונה עשרה טפחים.

אז אם זה שמונה עשרה זה יוצא שישים ושבע,

ואם לא זה עם הכולל יוצא שישים ושבע וזה מזמור,

ס׳ז״ן,

שזה מזמור המנורה למנצח בנגינות מזמור שיב

שאנחנו אומרים אותו בציור של המנורה.

ובקטנה,

יונה כהן.

כן.

מקובל בידינו שבזמן גזרות ת״ח ות״ט

בשנים האלה

היו פרעות ביהודי פולין ואוקראינה,

ובשעה שנשחטו ונטבחו באכזריות רבבות יהודים השם ינקום דמם,

הבטיח צדיק אחד לפני פטירתו

שכשהוא ייפטר לא ינוח ולא ישקוט

עד שהקדוש ברוך הוא יאמר לצרות ישראל די,

ויביא את מי שיח צדיקנו.

אחרי פטירתו התגלה בחלום

ואמר

אי אפשר

למי שחי בעולם הזה להשיג מה שרואים שם משמיים.

כשהגיע לשמיים

ראה את גודל השכר שיש לאדם שעומד בניסיונות

בזמנים של צרות.

והוא ראה איך יכולים בתקופה של הסתר פנים לזכות למדרגות גדולות כי בימי הקדמונים,

מה שלאחר ביד משיח לא נוכל.

מה שבדורות הקדמונים,

תנאים,

היו צריכים להשיג על ידי תעניות וסיגופים,

משיגים בדורות האחרונים

בעמידה

בתוקף ניסיונות הדור באמונה בעמל התורה.

בזה זוכים לעלות מעלה-מעלה, וזה אחת הסיבות שמתעכבת הגאולה,

כי הקדוש ברוך הוא ברוב חסדיו.

רוצה לזכותנו על ידי שאנחנו עומדים באמונה ועמלים בתורה לזכות לחיי העולם הבא,

ולימות את המשיח כמובן.

וזה מה שאמר הארי הקדוש לאמר הוא,

כששאל אותו,

אם בימי רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר הם לא הצליחו להביא את המשיח,

אנחנו נוכן?

אמר לו, דע לך,

שמה שאתה עושה פה,

בדור הזה, וזה היה דור מוצלח, גדול, מאז גדולי העולם היו בצפת,

מה שאתה עושה בגלות פה עכשיו,

זה שקול כנגד מעשי התנאים.

הניסיונות שעומדים, אז אנחנו דור

הכי הכי רחוק,

ממש העקב של העקב של העקב של עקבתא דמשיחא.

כשזו הירידה לגמרי, אתם רואים מה קורה ברחובות, מה קורה בזה, מה האפשרויות, מה זה, יצר הרע משתולל.

הוא לא בא לעיירה ופתאום זה, זה, כל העד שלו בכיס, יצר הרע, כל הדבר הזה.

והוא אומר, תדע לך, מה שאני ראיתי למעלה,

כל מה שאתם עושים פה למטה,

זה רק להרים אתכם למעלה, למעלה, למעלה, כשאתם עומדים בניסיונות.

אז מה נשאר לנו?

רק לעמוד בהם ולשמוע שנקלענו

לדור הזה, דור האחרון, לפני ביאת המשיח,

ולאסוף כמה שיותר ויותר מצוות, מצוות, מצוות.

הכל ידעוך והכל ישמחוך והכל יאמרו והכל יאמרו,

אין קדוש כאשר,

הכל ידעוך והכל ישמחוך והכל יאמרו והכל יאמרו,

אין קדוש כאשר,

‫והכל ידעו, והכל ישר דעו,

‫והכל והכל והכל, אין קדוש כשם. ‫תן לי שמה, הריני מכוון ידעו.

‫ולעשות נחתרו על התנא הקדוש,

‫שיהיו שפתותיו דורות בכרב.