כל דעביד רחמנא לטב עביד

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום ירדנה בת אסתר ציפורה תצליח בניתוח במאה אחוזים

ללא כאבים

תחזור הביתה לכבוד שבת

בבריאות שלמה היא ובעלה

ורפואה שלמה וישועות לכל ישראל. אמן.

קול דא עביד רחמנא לטב עביד.

יש מצווה ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבביך ובכל נפשך ובכל מאודיך.

מה זה בכל מאודיך?

בכל מידה ומידה שהוא מודד לך אבי מודה לו.

צריך לאהוב את הקדוש ברוך הוא

בין על בשורות טובות בין על בשורות רעות.

הגאון מווילדה אומר,

נכון לומר בשורות טובות ושמועות רעות.

בשורה זה דבר שמתאמצים ורוצים להשמיע.

דבר טוב.

כי איש חי לתא וטוב תבשר.

המצודות אומר שם כי מדרך האדם המעולה להתאמץ להשמיע בשורה טובה.

לא רק זאת, גם לא לחכות, לא להמתין.

אם אפשר הרגע כבר להודיע, להודיע.

להקדים כמה שיותר בשורות טובות.

לעומת זאת, דברים שהם לא טובים בעינינו,

אז ראוי לומר שמועות.

כי זה דברים ששומעים לא כל כך ברצון

ולא מחפשים לשמוע.

כמו שנאמר, אל בניי כי לא טובה השמועה.

זה אמר עלי לבניו.

אז אם כן,

בכל אופן,

לאהוב את השם בכל מאודיך זה בכל מידה ומידה.

והגמרא בברכות ס' מביאה

ראיה שצריך

גם את הרעות לקבל בשמחה.

כדברי דוד מלכנו בתהילים קטז,

צרה ויגון אמצא ובשם אדוני אקרא.

כוס ישועות אשא ובשם אדוני אקרא.

בין אם זה צרה ויגון,

בין אם זה כוס ישועות,

תמיד בשם אדוני אקרא.

רבים

המעשים

שהראו לאורך ההיסטוריה של עם ישראל,

שעברו יהודים טרגדיות

אחר טרגדיות, שכול אחר שכול,

ולא נטו מאמונתם הזכה והברה בקדוש ברוך הוא כמלוא נימה.

ידוע המעשה בברכות ה'

על רבי יוחנן שהיה מנחם אבלים עם עצם

מהבן העשירי

והיה אומר דן גרמא דעשיראה ביר.

זו העצם שנותרה לי מעשרה בנים.

רבי ניסים גאון

מביא בשם הגאונים שהבן העשירי נפל ליורא רותחת ונמס בשרו ונמק.

נטל רבי יוחנן עצם,

אצבע הקטנה שלו,

שרר אותה בסודרו

בשביל לנחם הבנים.

על מה חושב יהודי גדול כזה?

לא על צרתו שלו, אלא על צרתם של אחרים.

איך הוא ינחם אחרים באבלם?

יש אומרים שהייתה זו שן,

ורש״י אומר שפחותה מכסעורה שאינה מטמאה.

אז רבי יוחנן היה אומר לאבלים,

זה מה שנותר לי עם העשרה ילדים.

וקיבלתי תנחומים.

ואני ממשיך לעבוד את הקדוש ברוך הוא בדיוק אותו דבר ובאהבה.

האדמו״ר בעל הפני מנחם מגור, זכר צדיק ברכה, שואל

שאלותיי ואלותיי ואלותיי ואלותיי.

מה הייתה נחמה בזה שהוא אמר

זו העצם של הבן העשירי שאיבדתי?

מה בכך שהיו לו צרות גדולות?

לפעמים

יש לאדם צרה וצער

וחושב שמידת הדין מתוחה עליו

ורודפים אותו מן השמיים.

זה עלול להביא לי אוש.

לכן היה מראה רבי יוחנן שזה לא כך,

שהרי גם הוא הצטער הרבה.

אז זאת אומרת זה לא רדיפות,

זה הכל נעשה בחשבון מדוקדק.

המרשע אומר שהיה כל כך חביב עליו הצער שהוא עבר,

שהיה נושא את העצם עמו תמיד.

ורשי אומר,

וצר עצם ממנו לעוגמת נפש.

הפשטות היא שזה כדי לזכור את בנו ואת צער מיתתו.

ודומה לדברי הגמרא במגילה כ״ח,

בית כנסת שחרב ועלו בו עשבים,

לא תולשים אותם

מפני עוגמת נפש.

זאת אומרת שיצטערו ויזכרו בניינו ויבקשו רחמים שיחזור לקדמותו.

אז הוא לקח את העצם לעוגמת נפש.

אבל אפשר לבאר שלעוגמת נפש הפירוש תרופה לעוגמת הנפש.

שיארע לו בחיים איזה דבר צרה ויגון, הפסד ממון או משהו, בושה, חולי וצער,

יזכור פטירת בניו ויגמד בזה את הצרה הנוכחית.

רבי חיים שמואלביץ, זכר צדיק וברכה,

נעיר אחריו מבהילה.

לרבי יוחנן היה כוח סבל עצום

שנשא עמו תמיד עצם מבנו הקטן,

שמת לאחר תשעה אחרים.

וכל זאת לנחם אחרים ולעודד.

אבל עם זאת נספר את הגמרא באבא מציע פד שנפטר תלמידיו וחברו ריש לקיש

קרע בגדיו

היה בוכה וקורא היכה את בר לקישה היכה את בר לקישה איפה אתה?

איפה אתה בר לקיש?

והיה מצווח כך עד שיצא מדעתו

וביקשו חכמים רחמים עליו ונחה נפשו

למה לא התפללו עליו

שיחזור לדעתו?

כי אם היה חוזר לדעתו עוד פעם היה משתגע מהקטע

זאת אומרת

פה לעומת עשרה ילדים

כשל כוח הסבל

איבד את התלמיד החביב

איבד את ידיעותו וחריפותו בתורה

ולא יכול היה לסבול את זה עד שנטרפה דעתו

והרמב״ם כותב בלקוט רוצח

שחיי בעלי החוכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה כמיתה חשובים

תלמידי החכמים

אלה שמבקשים תורה וחוכמה

אם אין להם את התלמוד תורה שהם רגילים בו

זה נחשב שהם מתים

אבל נזכיר

רב ניסים גאון מביא שלרבי יוחנן נותר בן אחד

קראו לו רב מתנה

הוא שלח אותו מארץ ישראל לבבל ללמוד תורה אצל שמואל

לפני 200 שנה

חי צדיק גדול

רבי הירש מרימינוב

הבן של רבי מנחם מנדל מרימינוב הקדוש

נולדו לו לרבי הירש

שמונה עשר ילדים

חוץ מאחד כולם נפטרו לו

כשהיה נפטר בסביבתו בן למישהו

היה הוא המנחם הלאומי

והוא הוכיח שאפשר להמשיך לאהוב את השם ולעבוד אותו בכל לבבך ובכל נפשך.

הייתה לו רבי הירש,

בת אחת יחידה,

לימים היא חלתה מאוד.

ישב בסעודת שבת, אמרו לו שהמצב אנוש.

נוטה למות.

נפל על פניו ואמר, ריבונו של עולם,

מה יתחנן אל אדוני בעת ההיא לאמור?

בעת ההיא לשון בעתה, צער ופחד.

מבקש ומתחנן אני לפניך בשעת הצער הגדול.

מה אכפת לך לתת לה עוד כמה שעות חיים,

ולא לפגום אצלי שמחת ועונג השבת.

שמע השם כל תפילתו ונפתרה ביום שני.

פעם הוא כתב מכתב לידידו ששיקל את בנו וחשף לפניו מאין הוא שאב כוחות על טבעיים

להתמודד עם שכול של שבעה עשר ילדים.

הוא סיפר סיפור עוצמתי ומרגש אודות אביו רבי מנחם מנדל מרימינוב.

זה חצריות.

ליד העיר רימינוב הייתה עיירה קטנה,

בה התגורר יהודי חסיד

של רבי מנחם מנדל.

אדם ירא שמיים.

לפרנסתו החזיק פונדק והתפרנס בכבוד.

היה איש חסד, תומך בעניים, מכניס אורחים, גומל חסדים.

אבל למרבה הצער כבר הגיע לגיל 50 ועדיין לא נפקד בזרע של קיימא.

פעם אחת,

ערב פסח, שמע שבביתו של רבי מנחם מנדל אין קול.

שמעתם צדיקים כאלה גדולים בעולם,

כשהסגולה שלו שאנחנו אומרים בסעודה שלישית מביאה לנו פרנסות וישועות והכול,

והוא אין לו קול ערב פסח.

החליט היהודי לדאוג לכל צורכי הרבי,

נסע לביתו והביא לו מכל טוב ביד רחבה,

מזון, משקק.

כלים נעים, מצעות נעות, כל הנצרך לחג הפסח.

ערב פסח,

רבי מנדל רואה שכבר השולחן ערוך בכלים נעים,

מאכלים מתבשלים על הקירה,

הכל מוכן ומזומן, שאל מנין כל אלה.

מי דאג לצורכי הפסח שלנו?

בני הבית סיפרו לו.

אמר הרבי מברך אני אותו, כיוון שאחיה אותי ואת משפחתי יזכה לאריכות ימים מול זרע של קיימא.

אחרי שנה נולדה לזוג המבוגר בת.

באותם ימים זה היה ממש נס גלוי.

גדלה ילדה,

הגיעה לגיל 14 והציעו לה שידוך.

דררו, בדקו והסכימו להצעה.

האימא ביקשה שהשידוך ייגמר על הצד היותר טוב בביתו של רבי מנחם מנדל רואה.

האבא לא יכול היה לנסוע.

האימא הכינה כיבוד וסעודה גדולה

ונסעו היא ובתה.

בדרך התלוננה הבת על כאבי ראש קשים מאוד.

הכניסו אותה לפונדק, הזמינו רופא,

ניסה לפעול כמיטב יכולתו

לאחר שעוד נקבע פטירתה של הבת, רחמנא לצלה.

הלכה האימא לבית מדרשו של רבי מנחם מנדל וסיפרה לו

יראה הרבה איזה סיפור מעניין קרה לי.

באתי לגמור כאן את השידוך שהוצע לנו

אבל בדרך פגש אותי שטחן אחר שאני מכירה

ואמר שיש לו להציע שידוך מופלא.

בחור יחסן ביותר, בעל מידות נפלאות,

איש חסד, חכם, פיקח,

עשיר מופלא,

בקיצור מושלם מכל הבחינות,

לא חסר לו כלום.

הוא ייתן לביתך כל מה שהיא תצטרך עוד לפני שתבקש.

ואין את צריכה לתת מדוניה.

רק דבר אחד את צריכה לתת, בגדי פשטן,

תכריכים.

הרבה לא נצרך לרמזים נוספים

במילים פשוטות, הקדוש ברוך הוא זה היה.

החתן לקח אותה לו לבת.

לקח את הנפש לחסות תחת כנפי שכינתו. שם יש לו את הכל לתת

יותר מהחתן הכי הכי הכי.

והאם ממשיכה ואומרת על כזו בשורה משמחת צריך לשתות לחיים.

ישבו ושתו לחיים.

אמרה לה רבי עכשיו נלך לכסות את הכלה.

הלכו ללוויה.

חזרו מהלוויה הנוראה.

כלה צעירה בדמי ימיה בת ארבע עשרה.

ממשיכה אימא להצדיק את הדין

באמונה תמימה ואומרת.

הלא בתי התערסה עם חתן

שאין כמוהו.

הבאתי עמי גם סעודה.

אז נשב ונשעד סעודת חתן וכלה.

ישבו וסעדו בהרבה ברך ברכת אבלים.

אמר לה חסידיו, ראו את האישה הגדולה הזו.

אין לו תעצומות נפש.

איזה עוצמה של אמונה וביטחון.

מרגישה בחוש שהכול,

הכול,

מה דעביד רחמנא לטב עביד.

מברך אני אותה שתזכה להביא בן לעולם.

אבל פנה לאישה,

תעשי לי טובה,

אל תעשי עוד פעם שידוכים עם ריבונו של עולם.

והיא זכתה לבני.

ומסיים הבן שלו, רבי הירש את הסיפור, והוא אומר,

אני העמדתי את הבן הזה תחת חופה.

שאלתם מאיפה שאבתי את הכוח הזה,

את האמונה והביטחון המופלגים?

מאותה אישה.

כשהקדוש ברוך הוא נטל את הבת היחידה שנולדה לאחר כל כך הרבה שנים,

לא הייתה לה טרוניה.

קיבלה הכול באהבה ושמחה.

מבהיר הרעיון.

מספרים על בעל חידושי הרים, זכר צדיק וברכה,

גם לו היו ילדים רבים, רובם נפטרו עליו בחייו.

אמר פעם,

יכולתי לבקש מהקדוש ברוך הוא שלא ייטול את נשמתיו,

ואולי היה נענה לבקשתי וטחינתי.

אבל ידעתי שזה רצונו יתברך,

ותפקידנו בעולם לעשות רצונו ולעובדו בלבם שלם.

הוסיף ואמר,

כאשר הקדוש ברוך הוא ציווה את אברהם אבינו להעלות את יצחק לעולם,

לא יכול היה לבקש מהקדוש ברוך הוא לבטל את הגזירה?

אלא זהו רצונו יתברך,

ואין לנו רשות לערער אחריו.

הסיפור על האישה שדיברנו

מעורר התפעלות.

אישה אלמונית פשוטה, לא רבנית, לא אשת תדמור,

לא יודעים אפילו את השם שלה ואת שם בעלה.

ומתוך אמונה זכה ותמימה,

שקיימת דווקא אצל יהודים פשוטים,

כי אמה בכל מאודיך,

בכל מידה שהוא מודד לך, כפשוטו.

הלכה למעשה.

הקדוש ברוך הוא לוקח ממנה את הבת היחידה,

והיא מאמינה באמת שהכל עושה הקדוש ברוך הוא לה לטובה ולביתה.

נו,

כדאי לחרות את הדברים עליהם,

כיוון שרבים מקטרים על כל שטות.

קוראים להם דברים מרגיזים,

מעצבנים, מעלים להם את הטורים,

מעלים להם את הסעיף,

מעוד שלל לשונות של תלונות וטרוניות,

שכאלה הולכים טיפול שיניים ולא יוצא להם בדיוק כמו שהם רוצים, בזמני, לא בקבוע,

וכבר רחמנא לצלן איזה ביטויים ואיזה דיפוק.

כולנו יודעים דכל דעביד רחמנא לתב עביד.

יודעים.

זה מונח אי שם בשביל דרשות או בשביל להגיד לאחרים,

אבל מה הם

עצמך?

אתה זוכר את זה בכל מצב.

צריך לזכור שהביתי השם לנגדי תמיד כי מימיני בא למות.

השם נמצא לידינו שלא נימות.

וצריך להביט דרך המשקפיים שלו על החיים שלנו.

כמה טוב לנו.

ואם יש קשיים פה ושם,

זה רצונו יתברך להיטיב לנו.

בין בעולם הזה, בין לעולם הבא, בין לגלגול הקודם, מה אתה יודע בכלל?

מי אתה, מה אתה, מה פעלת בחייך הקודמים, הנוכחים?

מה אתה יודע?

אנשים עמדו בסיטואציות קשות הרבה יותר ועמדו בהם בגבורה.

רק כך אפשר לשרוד את העולם הזה רוחנית וגשמית.

אדם שמלא תלונות כרימון, אין חייו חיים.

בתקופת השואה היה רב גדול בשם

רבי מיכאל דוב וייס מנדל, זכר צדיק וברכה.

פעל רבות להציל יהודים ממחנות השמדה,

פנה לממשלות, לאנשי דת ורוח ואפילו לראשי השלטון הנאצי,

הוא סיפר

ששהה עם יהודים רבים בבונקר תחוב, חסר אוויר ואור,

בצפיפות ומחנק.

הגיע יום פורים והוא רצה לקיים משלוח מנות.

במפשפש,

משמש מכל חפציו,

מצא קוביית סוכר וקיים איתה את המצווה.

היו שם נערות,

ראו כמה הוא חפץ לקיים את המצווה, רצו גם.

חיפשו דבר מאכל,

לא מצאו.

צער ניכר על פניהם.

יושבות הנערות הצעירות בבונקר דלוח,

רעבות וצמאות, קור אימים, ללא הורים,

פחד מוות מלווה אותם בכל רגע,

וגם הן רוצות לקיים מצוות השם.

אה, מי כעם לך ישראל?

איזה מדרגה רוחנית גבוהה יכול להגיע

כל יהודי, לא רק גדולי דור,

אלא פשוטי עם, בנותיו של הקדוש ברוך הוא.

ברגשו החידלון והייאוש, במצב נפשי נורא, מצאו הבנות פורקן

בחומר קריאה שהשיגו,

לא תואם כל כך את רוח היהדות.

אמר להם הרב בייסמנדל,

אתן רוצות לקיים מצוות בשלוח מנות,

איש לרעהו?

הקדוש ברוך הוא גם כן מכונה רעהו.

בואו תשלחו מנות.

לריבונו של עולם,

קבלו על עצמכם

לא לקרוא יותר כתבי עת ועיתונים שאינם מתאימים.

אין משלוח מנות נאים מזה לקדוש ברוך הוא.

אה,

מה נאמר?

מה נדבר?

איפה אנחנו ואיפה הם?

הדור הזה מפונקים.

חריקה קטנה, כבר הכל נגמר. אין יותר חיים.

מה קרה?

על מה ולמה?

למה נבהלים?

נשנן, נאמין ונחיה.

כל דעביד רחמנא,

ליטב עביד.

הוא יודע מה טוב לנו,

ונסמוך עליו בעיניים עצומות יותר מאימא ואבא,

שגידלו אותנו במסירות.

אם זה המבט שלנו על החיים,

נזכה לחיים טובים ומאושרים בכל מצב

שווה

כדאי להתחיל.

יום טוב,

ולא לשקוע להודות לשם.

הָהָהְקֹל יֹאֹדוּךָהְ וְהְקֹל יֵאֲשָׁבְחוֹךָהְ

וְהַקָּל יֹאֲמְרוּ וְהְקָּל יְאֲמְרוֹ אֶַנְּ קַדּוְשְׁבָשֶׁבְהָּכְל יֹאֲדוּךְָ וְהְקָּל יֵאֲשֶׁבְחוָהְ שֹמְרֵהְשְׁבְרֵהְ

שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת ישמחו

במהלכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת

עם מקדשא, מקדשא,

מקדשא שביעי שבת.

עם מקדשא,

מקדשא, מקדשא שביעי שבת.

הרי אני מחווה לקיים מצוות

עמים דאורייתא, משמחה דאורייתא, גומל אשר יש חסד, דאורייתא, כבד את אביך ואת אימך,

דאורייתא.

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא, לעשות נחת רוח לתנא קדוש,

שיהיו שבתותיו דובבות בקל.