הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק נב | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

'הכרת הטוב וכפיות טובה' נב | 

ממהרים להיפרע מכפויי טובה: 

לעולם לא יהא אדם כפוי טובה כי ממהרים להיפרע ממנו! שהרי 'נבל הכרמלי' היה כפוי טובה לדוד ועבדיו ששמרו צאנו והיו לו חומה: "חוֹמָה הָיוּ עָלֵינוּ גַּם לַיְלָה גַּם יוֹמָם" (שמואל-א כה טז) ולכן הוא מת לעשרה ימים, דהיינו ב'עשרת ימי תשובה' המתינו לו: 'לראות אם יעשה תשובה?' לא עשה – ומת! ואילו שמעי שעשה רעה גדולה מזו לדוד המלך: "וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת" (מלכים-א ב ח) לא מת. אלא שמעי בעבור שהיה קרוב לשאול לא היה כפוי טובה והוא היה מסור לשאול, לא לדוד. דוד לא עשה לו טובות. אז לכן הוא לא היה כפוי טובה ואפילו שהוא קילל אותו קְלָלָה נִמְרֶצֶת הוא לא מת. 

אבל דוד ואנשיו היו קרובים לנבל ועשו לו טובות! ושמרו לו על הצאן וכו'. ונבל היה כפוי טובה, נבל הוא "נָבָל כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא" (שמואל-א כה כה) לפיכך מיהרו להיפרע ממנו. והכתוב (משלי יז יג) אומר: "מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תמִִיש רָעָה מִבֵּיתוֹ" לא תָמוּשׁ, כתוב לֹא תמִִיש וזה כתוב ביוד, כאילו אמר על נבל שהוא ימות לעשרה ימים. וגם ירמיה ביקש על כפויי טובה אלו: 'שלא להאריך אפיים!' לאותן שהוא התפלל עליהם טובה והם השיבו לו רָעָה תַּחַת טוֹבָה, כך מובא בספר 'חסידים' (אות קפה). 

ורבנו יונה אומר: "לא די אשר לא ישיב טובה כאשר גמלוהו אך הוא מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה אשר היה חייב להשיב. אדם כזה גדול עוונו מנשוא ועל כך לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ. ונסמך לזה, הענין של הכסיל באיוולתו". פסוק לפני כן כתוב: "פָּגוֹשׁ דֹּב שַׁכּוּל בְּאִישׁ וְאַל כְּסִיל בְּאִוַּלְתּוֹ" יותר טוב לפגוש את הדב השכול מכסיל בְּאִוַּלְתּוֹ, - "כי בעת כעסו לא ישגיח על כל הטובות אשר גמלוהו ולא ימנע מהשיב רעה!". 

הרלב"ג אומר: "מי שהוא מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה אשר גמלוהו, ראוי שלא תסור רָעָה מִבֵּיתוֹ וזה לשתי סיבות; הסיבה ראשונה: מפני שאנשים לא ישתדלו להטיב לו כי כשהם רואים שהוא מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה אז שום אדם לא ישתדל להסיר את הרעה מביתו". אחד כזה שיודעים: שהוא מֵשִׁיב רָעָה - מי ירצה לעזור לו?! "דבר שני: זה העונש ש: לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ ראוי שיבוא עליו מהשי"ת על התכונה הפחותה כי היא תמנע מהאדם את כל הטובות! ומי שלא מכיר לאנשים טובה שעשו לו, לא יכיר להשי"ת גם כן את הטובות שהוא חונן אותו, וזה יהיה סיבה לכפירה בהשי"ת!" אז לכן לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ.

הגאון מוילנא אומר: "כי "חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ" (תהלים לג ה) מי שנתן לו השי"ת הון רב וחסדו רב אתו, צריך משום הכרת הטוב: לעבוד את השם יותר מאחרים בכל מאודו! אבל מי שעושה עבירות בממונו שהנחיל לו ה' וכופר בטובת המקום ו: מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לכן לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ". 

והרלב"ג אומר: "הלא תיראה כי ישראל בעבור שנתנכרו מן הטובות שהגיע להם על ידי משה, והתאוננו במדבר על ה: "לֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא ה) ו'למה הוציאו אותם ממצרים?' שילח בהם ה' נחשים שרפים! אמרנו, נחשים שרפים; 'הנחש הוא טועם טעם אחד - והוא יפרע מאלו שטועמים טעמים הרבה במין אחד במן! והנחש גם מוציא דיבה והוא יבוא ויתנקם במוציאי דיבה'. ולכן אין ראוי לאדם שינכר מה שעשו לו מהטובות, אלא ראוי לו שיכיר טוב למי שעשה לו וכל שכן אם זה הקב"ה שעושה לו טובות הרבה! ואין ראוי למקבל הטובה לגמול רָעָה תַּחַת טוֹבָה ולכן (בשופטים ח כה) נענשו כל בני שכם - מפני ששילמו רעה לגדעון תחת הטובה אשר גמלם! 

וגם בני אפרים היה להם להכיר טובה שבאה להם על ידי יפתח, ולגמול לו חסד על זה! וכשחשבו לגמול לו רע תחת טוב שעשה להם - נמשך להם מן הרע עד שנפלו מבני אפרים ארבעים ושנים אלף!! - "למה לא קראת לנו למלחמה?" וזה... דיברו שם ופה ושם, בקיצור; נהיה שם בלאגן! ומתו מהם בסוף 42 אלף, לא הכירו טובה ליפתח שהציל אותם. 

ב'בית קלם' כתוב: "וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף" (ויקרא כא ט) החמיר הכתוב בשתי מדרגות של מיתה! אשר הכלל בידינו הוא: 'ברור לו מיתה יפה!' ככה אומרת הגמרא (בסנהדרין מה) וכן החמיר בשתי מדרגות בחומר המיתה של בַת אִישׁ כֹּהֵן אשר החלה לִזְנוֹת. מה הטעם? כי כפוי טובה - עונשו מרובה מאוד! כמו שאמרו חכמים: "כל הכופר בטובתו של חברו - סופר שכופר בטובתו של המקום!" ולכן לבד מזה שבת הכהן היא כפוית טובה שלא לכבד את אביה בשביל חינוכו הנעלה! הִיא גם מְחַלֶּלֶת אותו, אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת ולכן אמר הכתוב לעלות חומר המיתה שתי מדרגות - ותידון בשריפה!

כפוי טובה משפיע גם בעולם העליון; 

בספר 'אור יקר' (פרשת וישב שער ח סימן יג) אומר: "עוון כפוי טובה גדול מאוד! מפני שענין הטובה שהאדם משפיע גורם בעולם העליון שיהיה טוב". ואז יורד שפע של טוב בזכות ההטבה פה למטה. "וכיוון שהוא פותח טובתו למטה אל העני, פותחים מלמעלה שפע. כאשר האדם מודה בטובתו של חברו, ממש גורם שתהיה השפעה ואותה טובה מאירה לעולם כולו ואינה נמחקת משם לעולם! והכופר בטובתו של חברו - מחשיך את הטוב ההוא, ולפיכך נאמר: משלם רָעָה תַּחַת טוֹבָה שהוא עוקר את מידת הטובה ונותן במקומה רָעָה גורם ש: לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ!". 

אז רואים מכאן: כמה צריך להיזהר! זה לא רק מידה מושחתת, פחותה זה לא רק שהוא נבל ורשע ומתנכר, אלא הוא מזמין לעצמו צרות בביתו! אדם שסובל הרבה צרות – יבדוק: האם יש לו מידה פחותה זו שהוא לא מכיר טובה? ולכן משלמים לו רעה תחת הטובה! שהיה צריך להחזיר, כי כתוב מפורש: לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ. אז אם יש הרבה צרות - צריך לבדוק את העניינים של הטובות. 

אנחנו לא ככה, אנחנו שמחים בכל הטובות שמרעיף עלינו הקב"ה! וגם בני האדם!! ולכן אנחנו שרים (בניגון...!): "ושמחת בימיך והיית אך שמח... "יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתֵךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי שַׁבָּת" יום רביעי צריך להתכונן לשבת.... תהיו בריאים, שבת שלום!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787 או בטל' 0722-604910

וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv.