הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק לה | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

'הכרת הטוב וכפיות טובה' חלק לה' | 

מטרת בריאת האדם להודות לה': הפסוק אומר: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהלים קלו א) אין לישראל שיאמרו לקב"ה אלא הודיה בלבד על כל הטובה שהוא עושה עמהם שנאמר: "ה' אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ" (ישעיה כה א) כיון שראה דוד היאך ההודיה טובה אמר: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ - מדרש (שוחר טוב תהלים קיח). 

הרמב"ן אומר: "כוונת כל המצוות שנאמין באלקינו ונודה! ונודה אליו שהוא בראנו והיא כוונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין לעליון בתחתונים חפץ מלבד זה שידע האדם ויודה לאלקיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפילות וכוונת בתי כנסיות וזכות תפילת הרבים זהו שיהיה לבני אדם מקום שיתקצבו ויודו - יודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו: 'בריותיך אנחנו!'". 

עיקר הטובה להודות לה' ולפרסם גדולתו בעולם: "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא" (תהלים קטז יג) דוד המלך עליו השלום אמר: "עיקר הטובה אצלו אינה החיים אלא עיקר הטובה הוא מה שעתה יכול להודות לה', כמו שאומר (בתהלים סג ד): "כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ". זאת אומרת להגיד את חסדי ה' זה יותר מהחיים, דוד המלך אמר שעיקר הטובה אצלו זה לא החיים אלא עיקר הטובה זה מה שהוא יכול להודות לה', וזה מה שאמר: "מָה אָשִׁיב לה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי" (תהלים קטז יב). ולכן כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא, להודות לה' חסדו ולפרסם גדולת שמו ולשלם נְדָרַי לה' נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ" (תהלים קטז יד) שזוהי הטובה היותר גדולה שגמל עלי - ע"פ המלבי"ם. 

ב'שערי תשובה' כותב: "החובה הזו – החובה להודות לה', החובה הזאת מוטלת על האדם שיהיה לו הרצון והשאיפה שכל החיים יודו ויברכו לה' יתברך, וכל חלל נפשו ומטרת חייו צריכות להיות מכוונות להגיע לרגש תודה זה שכל החיים! לא שלו, של כולם-כולם כולם, יהיו מכוונים לרגש תודה זה, וזה לשונו: "להודיע בכל מבטא שפתים ובכל אשר ירמזון עינים ובכל הנהגה ופועל ידים כי יסוד נפש האדם וצבי עדיו והטוב והעיקר והתועלת והיִקר אשר בו: עבודת ה' יתברך! חייב האדם לשום לב בכל עת לכבד את ה' ויקדשו בכל דבריו, לרוממו ולהודות לו ולברכו תמיד. כמו שנאמר: "אֲבָרֲכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי" (תהלים לד ב) כי זה מעיקרי יצירת האדם" אֲבָרֲכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי - שערי תשובה (שער שלישי קמח'). 

ב'ראשית חכמה' (שער היראה סוף פרק יד): "כי כל אדם שייטיב לו הקב"ה בחכמה או בעושר או שעשה לו ניסים יחוייב לו העבודה יותר ויותר! שלא יהיה כפוי טובה בטובות הבורא העודפות עליו! כי הוא מקבל עודף מאחרים; ה' העדיפו בחכמה, בעושר וניסים!! וזה נלמד ממה שהוכיח הקב"ה לעֵלִי על בניו שנתן להם את הזכות לשרת במקדש והבנים שלו לא היו הגונים כל כך... "יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים" כתוב (שמואל-א ב כב) שהיו מעכבים אותן מלהקריב את הקרבן שלהן אחרי לידה, ויש בזה דיבורים שמה (בשמואל-א ב כב תראו במקום). 

ב'ארחות צדיקים' (שער הזכירה): "תזכור איך הוציאך הבורא יתברך מאַיִן ליש ותזכור הטובה שעשה עמך מעודך עד היום הזה! ואיך גידלך ונישאך על כל הבריות וכל זה עשה לך לא מפני שהוא חייב לעשות לך אלא בחינם עשה לך ומרוב חסדיו גמל לך כל זאת, בעבור זה אתה חייב להודות לבורא יתברך!" 

הרלב"ג: "ראוי לכל מקבל טובה, מאחר שיתן לו תודה כעל כל אשר גמלהו וכל שכן אם היה המטיב ה' יתברך! כי בנתינת התודה יש לו תועלת נפלאה להיישיר לאמונתו יתברך, ושכל הטובות ממנו ולזה תמצא (בשמואל-ב ב כב ב) אחרי שהטיב ה' יתברך לדוד נתן לו תודה בכללות על כולם! ואמר שירה: "ה' סַלְעִי וּמְצוּדָתִי" וכו' (תהלים יח ג) ואף שכבר הודה לו על כל אחת ואחת ביחוד, חזר ואמר שירה שלימה להודות על כל אשר גמלהו הקב"ה! מי שהטיב לו ה' ראוי שיברכהו ויתן לו תודה כעל כל אשר גמלהו, ולזה תמצא בדניאל (בדניאל ב כ) בירך לאל השמים והודה ושיבח לו שהטיב לו הטובה הנפלאה להודיע את חלום המלך ופתרונו!" 

כך מביא הרלב"ג (בתועלויותיו). ועוד הוא מביא: "ראוי לברך לה' יתברך ולתת לו תודה כעל כל אשר גמלהו מהטוב כי עִם שזהו דבר ראוי בעצמו, הנה עוד יש בו תועלת להיישיר האדם אל שהטובות כולם הם מה' יתעלה! ולזה סיפר הנביא (במלכים א ח) שבירך שלמה את הקב"ה על אשר קיים את היעוד הטוב שייעד לדוד אביו!" אז מונה לנו הרלב"ג כל גדולי ישראל בכל הדורות ששיבחו והודו לה' על הטובות שהרעיף עליהם! 

ובמדרש (תהילים כב א): "אמרו ישראל לפני הקב"ה: "רבונו של עולם! כבר עשית לנו את כל הניסים הללו!! ואף אנו לא ניהיה כפויי טובה ומה יש לנו לעשות? לומר לפניך שירות ותשבחות! "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" (שמות טו א) - אַה! לשורר שירות לה' יתברך להודות ולשבח על כל דבר!! 

ר' אברהם ארלנגר ז"ל: בגמ' (ברכות לה') מסיק בטעם לחייב אדם לברך בברכה ראשונה וברכה אחרונה על כל מה שהוא אוכל: "סברא הוא; אסור לו לאדם שיהנה בלא ברכה!" ורש"י מפרש: "סברא הוא וכיון שנהנה צריך להודות למי שבראם!" והגמ' מדמה שם: מי שנהנה מהעולם הזה בלי ברכה - כמי שמועל בהקדש!" הרי לפנינו כמה חמור ענין זה שמסברא חיובו להודות ולברך על כל הנאה! עד כדי שכך שמדמים אותו אם הוא לא מברך לגוזל קדשים אם הוא נהנה בלי ברכה, כי על מנת כן ניתן לו מן השמים שיברך את ה' יתברך ורק על ידי זה: "וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" (תהלים קטו טז). 

ולכן ברכת המזון שהיא מן התורה תקנו ברכת הודאה על: "ארץ ישראל, על יציאת מצרים, על ברית מילה, על תורה, על חיים, על חן, על חסד על אכילת המזון" כי על הכל אנחנו צריכים להודות לה' יתברך! 

ההודיה צריכה להיות עד כדי מסירות נפש: התורה אומרת: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' .. וּבְכָל מְאֹדֶךָ!" (דברים ו ה) הוי מודה לו כיעקב אבינו שאמר (בבראשית לב יא): "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים!" כמה חסדים אתה עושה איתי! מידת יעקב שהיה מודה לה' יתברך על הטוב שעשה עמנו, וכל מי שמודה על הטוב שעשה עמו ה' יתברך הרי הוא מוסר עצמו - מוסר נפש בהודאתו לה' יתברך! ולכן בברכת 'מודים' ב'שמונה עשרה' אנחנו אומרים: "עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקֻדּוֹת לָךְ!" ובזה כורע – כורע במודים, נמצא שהוא מוסר עצמו על ה' יתברך וזה ענין הכריעה במודים, דהיינו; שמוסר נפשו עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקֻדּוֹת לָךְ - מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ" - על פי 'נתיב התשובה' (החדש עמ' ה' בהערות שם). 

בשם 'יהודה' מרומז ענין ההודאה לה' יתברך, ועל דרך הרמז יש לומר: יהודה זה אותיות שם הוי"ה בתוספת אות דל'ת, וזה מורה על ענין הודאה לה' יתברך, כי שורש הדבר שיתנהג האדם בדרך הזה להודות לה' על כל הטוב והחסד אשר עושה עמו, וזה ענין של ענוה ושפלות של עצמו, שהאדם יודע שאין לו מעצמו כלום! "לית ליה מגרמיה מידי!" רק מה שנשפע עליו מאיתו יתברך שמו בחסדיו הגדולים בבחינת: 'מתנת חינם!' וזה מרומז באות דל'ת שיהא האדם דל ושפל בעיניו יחשוב: 'שלא מגיע לו כלום!' ואז כל דבר שמשפיע לו הקב"ה יהיה בעיניו דבר גדול מאוד! וממילא מודה ומשבח לה' בכל עת תמיד!!" - על פי 'דעת זרע קודש' (פרשת ויגש). 

יעקב אבינו אמר בברכתו ליהודה: "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ" (בראשית מט ח) תרגום אונקלוס תרגם: "יְהוּדָה אַתְּ אוֹדִיתָא וְלָא בְּהֵיתְתָּא בָּךְ יוֹדוֹן אֲחָךְ" ובתרגום יהונתן: "יְהוּדָה אַנְתְּ אוֹדֵיתָא עַל עוּבְדָא דְתָמָר בְּגִין כֵּן לָךְ יְהוֹדוּן אֲחָךְ וְיִתְקְרוּן יְהוּדָאִין עַל שְׁמָךְ יְדָךְ!" ההודאה של יהודה נחקקה בליבות כלל ישראל ומברכתו של יעקב אבינו ליהודה כל ישראל נקראים יהודים מלשון הודאה, כי זו מהותם של ישראל הודאה! עם ישראל קרויין יהודים על שם ההודאה, פירוש הדבר: זוהי מהותן של היהודים. יש אנשים מחפשים 'דרגות' שיהיה להם דרגות; דרגה בלימוד, דרגה במידות, דרגה ביראת שמים. אבל כל קודם כל תובעים מהם: 'תהיה יהודי! תהיה בעל הודאה תכיר טובה למי שמטיב עמך!' - על פי 'הארת הדרך' (חלק א' עמ' יב'). 

יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ, המדרש אומר: "ר' שמעון בר יוחאי אומר: "יהיו כל אחיך נקראים על שמך, אין אדם אומר: 'ראובני אני', 'שמעוני אני' אלא 'יהודי אני!'" אפילו שכל שבט ושבט מי שמראובן הוא ראובני מי שמשמעון הוא שמעוני אבל כל שבט הוא גם 'יהודי' על שם יהודה. "אמר ר' יהודה בר סַיְמון: "משל למלך שהיו לו שנים עשר בנים והיה שם אחד חביב עליו יותר מכולם ונתן לו חלק בפני עצמו וחלק עם אחיו, כך היה יהודה" 

מבואר מן המדרש שכל בני ישראל נקראו על שם הודיה כמו שאמרה לאה בשעת לידת יהודה: "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'" (בראשית כט לה) כי היא קיבלה כבר חלק יותר! היו ארבע (נשים); לאה ורחל בלהה וזלפה הם ידעו ששנים עשר ילדים צריכים להיות ליעקב, אז לכאורה כל אחת תביא שלוש בשוה, ויהודה היה רביעי אז היא הבינה שהיא קיבלה חלק יותר מכולם, הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה' הודאה מיוחדת על זה שיש ליה תוספת ועודף על האחרות, כי זה דרכו ומהותו של האיש הישראלי: להודות ולשבח לה' בכל עת ובכל שעה על כל הטובה והחסד אשר ה' עושה עמו תמיד! 

ולפיכך מובן המנהג בכל תפוצות ישראל, וזה מופיע ב'סדר היום' (סדר ברכות השחר) מה הדיבור הראשון של כל יהודי ביום כשהוא ניעור מן השינה? "מוֹדֶה !" מילה ראשונה "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶֽיךָ מֶֽלֶךְ חַי וְקַיָּים. שֶׁהֶֽחֱזַֽרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְחֶמְלָה. רַבָּה אֱמֽוּנָתֶֽךָ"׃ המילה הראשונה שמוציא היהודי כשהוא קם בבוקר מוֹדֶה אֲנִי לכי זוהי מהותו של היהודי להודות ולהלל לה' תמיד, ולכן עכשיו ברור למה נקראים כל ישראל על שם יהודה 'יהודים!' - הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, נו, אחרי דיבורים כאלה: ושמחת בימיך והיית אך שמח...

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787 או בטל' 0722-604910

וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv.