הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק כ | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

נציבי יום: דגנית בת רחל - שהבדיקות יצאו תקינות והצ'יסטה תעלם כלא היתה ויהיה קידוש ה' אמן ואמן. 

נציב יום: הוקדש לע"נ מזכה הרבים הרב דוב ברקוביץ זלהה"ה, שנלחם ב'סדר העולמי החדש' והבונים החופשיים במסירות נפש עצומה! והציל הרבה יהודים מחיסונים-חיסולים והשפיל כיתות השקר לכבוד הקב"ה, ויזכה למנוחה שלימה בעולם האמת, שנזכה לראותו שוב כשיבוא גואל משיח צדקנו במהרה בימינו אכי"ר. 

לע"נ אליהו בן סולטנה וכל הנשמות שאין מי שיאמר עליהן קדיש – אמן!

'הכרת הטוב וכפיות טובה' חלק כ'.

הכרת הטוב מצויה גם במתים: גם המתים מכירים טובה; "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו" הקב"ה מדבר אל משה רבינו ואומר לו: "זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר" (דברים לד ד) מה זה לֵאמֹר? למה הוא אומר לו: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר"? אמר הקב"ה למשה: 'לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב: 'שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתיה לבניכם!' לך תבשר אותם: שעם ישראל נכנסים לארץ עכשיו, אתה לא תעבור, אבל עם ישראל... ואני מראה לכם כבר את הארץ שהבטחתי לאבות, לך תגיד להם. 

למה צריך להגיד להם? 'לאחזוקיה ליה טיבותא למשה' כדי שהם יחזיקו טובה למשה רבינו, רואים מפה: שהמתים מחזיקים טובה לחיים! אז אם אתה אומר: 'לטובת הנשמות האלה' לדוגמא שאמרנו ב'נציב יום' אם אתה אומר לנשמה - אז היא מחזיקה לך טובה; היא יכולה להשפיע בעולם העליון לטובתך! אם הולכים אצל צדיק ועושים נר 'לטובת נשמתו' לא 'לעילוי נשמתו' לטובת נשמתו, הם יודעים להחזיר, הם מחזיקים טובה אז גם במתים יש הכרת הטוב. (ברכות יח').

מעשה ברמב"ן זלה"ה: היה לו תלמדי שכפר באלוקים! ושמו ר' אבנר ומחמת רוב חכמתו נעשה חשוב גדול, ויהי היום שהיה יום הכיפורים שלח להרב הרמב"ן: 'שיבוא אליו' הוא היה חשוב מאוד, ובא לפניו, ולקח בפני הרב ארנבת אחת, ונחר אותה, ובישל אותה ואכל. ואח"כ שאל להרמב"ן: 'רבי! על כמה כריתות עברתי היום?' השיב לו: 'על ארבע כריתות!' אמר לו התלמיד: 'הלא על חמשה לאוין עברתי' והתחיל לפלפל עמו, עד שהרמב"ן הודה: שעבר  על חמשה לאוין של כריתות. שאל הרמב"ן אותו: 'הגידה נא לי מי הביאך אל מידה זו שכפרת בתורת משה?' 

והשיב לו: 'כי פעם אחת שמעתי שדרשת; שיש בפרשת 'האזינו' כלולים כל המצות, וכלולים כל עניני העולם, וכולם נרמזים בפרשת האזינו! רק שצריך סיעתא דשמיא למי שיזכה להבין כל הענינים והסודות אשר שם. ובעיני היה זה מן הנמנע! עד שבשביל כן נקבע בלבבי החטא: שאין האמת הוא כמו שאומר הרב הרמב"ן ונהפכתי לאיש אחר!' ויען הרמב"ן: 'עדיין אני אומר כן, שכדברי כן; שהכל נרמז ומבואר בפרשת האזינו! ואם לא תאמין לי, שאל ואגידה לך!' ויתמה התלמיד ההוא ויאמר: 'אם כן כדבריך, הראני את תמצא את שמי שהוא אבנר בפרשת האזינו?' 

ויתפלל הרמב"ן אל ה' בכל לבבו ונפשו בקרן זוית, ובא בפיו הפסוק הזה: "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם" (דברים לב כו) כל אות שלישית מן הפסוק הזה הם ראשי תיבות: ר' אבנר; אָמַרְתִּי זה ר', אַפְאֵיהֶם זה א', אַשְׁבִּיתָה זה ב', מֵאֱנוֹשׁ זה נ', אבנר. זִכְרָם זה ר' - רבי אבנר. וכשמוע התלמיד את הדבר חרד מאוד!! ויפול על פניו, ושאל להרמב"ן: 'אם יחזור בתשובה יהיה לו תיקון ותרופה?' ותכף הלך אותו תלמיד ולקח ספינה אחת בלא ספן וחבל, והלך עם הספינה באשר הוליך אותו הרוח, וצעק במר נפש! ועדיין לא נודע ממנו מאומה. זאת אומרת הלך ותלה את עצמו על התורן, ועשה בעצמו 'ארבע מיתות בית דין'. 

ואח"כ הרבה הרב הרמב"ן זלה"ה בתפילה: 'שיהיה לו מקצת כפרה' ואחר זמן רב! בא לרב בחלום: והחזיק לו טובה!! שגרם בתפילתו להוליכו לתלמיד הזה, שהיו דנים אותו דינים הרבה, ואחר שנים עשר חודש יהיה לו מזור ותרופה להוליכו לגן עדן! אז הוא בא להחזיק לו טובה על זה שהוא הועיל לו בתפילות שהוא התפלל עליו. זה מופיע ב'קב הישר' (פרק כג)'. 

ועכשיו בספר 'חסידים' (סימן קע'): מעשה בחסיד אחד: שהיה נודר בשביל הנשמות, בשביל קרוביו ואח"כ נודר הכל בסתם 'בשביל כל הנשמות' אמרו לו: 'למה אתה עושה כן'? אמר להם: 'מפני שיש מהן שאני נהנה בזכותו, ולא אהיה כפוי טובה! ועוד, הן כמו כן בשבילם גם ייטיב לי, גם הם לא יהיו כפויי טובה ויתפללו בעדי ובזכותם ייטיב לי ה' יתברך!' המהרי"ל בהלכות 'יום הכיפורים' (אות יד') היה מזכיר ב'יזכור' את רבותיו, כל פעם היה מזכיר את רבותיו! 

גם בעלי חיים מכירים טובה: אמרו החזירים וכל מיני בהמה טמאה לבהמה הטהורה: 'מבקשים אנו להחזיק לנו טובה? אילולי אני וחברי שאנו טמאים - לא נודעתם שאתם טהורים!' אז אתם צריכים להחזיק לנו טובה; אם אין צדיק אין רשע. אמר רשע לצדיק: 'מבקש אתה להחזיק לי טובה? לולי שאני רשע - מאין היית ניכר?! אילו היו כל בני אדם צדיקים - לא היה לך יתרון!' זה 'מדרש תמורה' (המיוחס לר' ישמעאל בפרק ב'). 

רגש הכרת הטוב הוא בטבע, עד אשר נמצא אותו גם אצל הבעלי חיים הפחותים מן האדם! הירושלמי מספר: רועים חלבו חלב, ובא נחש ושתה מהחלב והטיל בו ארס, כאשר באו הרועים החל הכלב לנבוח כדי שלא יטעמו מהחלב, והם לא השגיחו בו - לא הבינו מה הוא רוצה, הלך הכלב ושתה את החלב ומת! בשביל שלא ישתו הרועים, הכרת הטוב של הכלב לרועים. מספר הירושלמי (תרומות פרק ח' הלכה ג'): 'פעם אחרת שַׁחק אדם שומים בא נחש ארסי וטעם מהן, ראה זאת נחש שהיה מצוי בבית 'נחש ביתי' והחל לזרוק עפר לתוך השום כדי שלא יאכלו ממנו, לא שמו לב לזה, הלך וזרק עצמו לתוך השום כדי למנוע את אכילתו!' 

הכרת הטוב נמצאת אפילו בבעלי חיים נחותים; בעל 'העיקרים' בפרק 'שירה': "כלבים מה הם אומרים? "בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ" (תהלים צה ו) ורוצה לומר: כי ממה שהכלב מכיר את קונו ואת המטיב לו והוא נכנע תמיד לפניו, הוא מחזיק לו טובה בכל יכולתו מאשר בידו לעשות! מזה יש לקחת מוסר השכל: להודות לאל על כל הטובה שהוא מטיב לנו, וזן ומפרנס אותנו! ולהשתחוות לפניו (יתברך!) ולעבוד עבודתו מאשר תשיג ידינו, כי על כל אשר הוא 'גומל לחייבים טובות' ושלא נהיה כפויי טובה! אפילו לחייבים הקב"ה גומל טובות איך לא נחזיק לו טובה?! אם הוא היה הולך איתנו לפי חשבון? לא היינו פה! 

אז רואים מה אומר הכלב: בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ, וכשמוציאים ספר תורה אז יש כאלה שעושים ככה עם היד מנשקים באויר ועומדים זקופים... הכלב אומר לך: בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ! יש לו הכרת הטוב לקב"ה! הכלב כולו לב, גם לאדון שלו הוא נאמן. 

ב'אור יחזקאל' (מידות עמ' שכה') אומר: גם בעלי חיים יש בהם הכרת הטוב! ישעיהו הנביא בהוכיחו את עם ישראל אמר להם: "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו" (ישעיה א ג) אע"פ שהבהמות אין בהן דעת, יכירו מי שמטיב להם תמיד והם הבעלים, ושבים לביתם ולמקום מאכלם כשבאים ממלאכתם, ואינם נמנעים ממלאכה השור לא אומר: 'אני לא חורש היום!' והחמור לא אומר לבעלים: 'אני לא טוען היום!' ומה אֵלו שנבראו לשמש אתכם, והם לא מקבלים שכר ולא פורענות, לא שינו מידתם ומכירים את המטיב עמהם. 

אז יִשְׂרָאֵל שהם עַמִּי שקניתי אותם 'מבית עבדים' הם לא ידעו שאני המטיב להם?! ונתתי להם ארץ נחלה וגרשתי את הגוים מפניהם! הם לא התבוננו עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן לא מתבוננים בחסדי ה' ובטובותיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן?! אז צריך להכיר טובה, יש לנו ללמוד מהבעלי חיים - לא יאומן! 

ועכשיו סיפור-סיפור (ואותו בטח תזכרו): שומר יערות אוקראיני נפל לתוך בור מלכודת, בתוך הבור היה דוב סבירי גדול מימדים! גם הוא נפל, הציידים היו רגילים לחפור בורות לכסות בענפים דקים, וכשנופל עליהם השלג זה היה מכוסה ולא רואים, וכשעובר דוב או חיה אחרת נופלת לתוך הבור וכך לוכדים אותה. אז הראשון בתור היה הדוב, והשני בתור הזה היה אוקראיני שומר היערות. ומצא את עצמו עם דוב פרא! נו, אנחנו יכולים לתאר את החרדה שהיתה לאיש הזה?! המתח גבר! הדוב קרב אליו שם את כפות ידו על כתפו השמאלית בלחץ עצום! 

וזה לא ארך הרבה זמן, באותה שניה שם הדוב כף רגלו השמאלית על כתפו הימנית ובתנועה מהירה וזריזה, שהיא לא מתכונותיו של הדוב התרומם למעלה - תפש בשפת הבור והשתחרר מהמלכודת ונמלט! - האיש ניצל! ניצל ממות! מהציפורנים, מהשינים... אבל נשאר לכוד! מי יציל אותו משם? כעבור מספר שעות, האיש רואה עצות מחטני משתלשל לתוך הבור, וחיש מהר עמד על המתרחש: על שפת הבור עמד הדוב, ושלשל לתוכו שיח שעקר, ובעזרת זה חזר להציל את השומר היערות האוקראיני - הכרת הטוב של הדוב! בזכות זה שנפל השומר, הוא הצליח להמלט החוצה, אז הוא הכיר לו טובה על זה, חיפש עץ בשביל להוציא אותו משמה – לא יאומן כי יסופר! 

מקרה נדיר, אבל קיימים מקרים כאלה, ומעידים על רגש הכרת הטוב המצוי אפילו אצל יצורים נחותים ופחותים, האם גם אנחנו פחותים מן הפחותים? אוי ואבוי! צריך להכיר טובה על כל צעד ושעל, כמו שאנחנו לומדים, ואם עוד לא התחלתם - אפשר עוד היום להתחיל...!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787 וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv .