הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק יט | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

נציב יום: יששכר בן דוד – רפואה שלימה בכל הגידים והאברים מהרה אמן.

'הכרת הטוב וכפיות טובה' חלק יט'

הכרת הטוב היא תכונה טבעית בכל הנבראים, והצדיקים זוכרים את הטובה למיטיביהם, ואפילו ברבות הימים אינם משכחין הטובה להשיב גמולה, כמו שמצינו בשאול: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמואל-א טו ו) אז שָׁאוּל שומר הכרת הטוב לכל הַקֵּינִי כיון שהם היו קרובים לעמלק והוא יוצא למלחמה נגד עמלק אז הוא פוחד: שהם יפגעו, והוא שומר הכרת הטוב ליתרו הסבא שלהם וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה עָשִׂיתָה כאילו הַקֵּינִי עכשיו שהוא פונה אליהם. 

איזה אתה? מדובר על 'הסבא' כמו שאומרים, הרבה שנים קודם! הוא אומר זה ְאַתָּה עָשִׂיתָה כאילו זה זרעו זה אותו דבר, וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד. איזה חסד עשה יתרו? עם בן אדם אחד עם משה רבינו, כן אבל מי שעושה עם אחד מגדולי ישראל – כאילו עשה עִם כל ישראל! מכל מקום רואים: ששומרים ישראל חסד הכרת הטוב ליתרו שאֵרחַ את משה רבינו, הרי ששמר את הטובה שעשה הַקֵּינִי עם ישראל, ואפילו טובה של עובד כוכבים ומזלות! 

וכמו שמוכח גם מדוד שאמר: "אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו עִמָּדִי חֶסֶד" (שמואל-ב י ב) נָחָשׁ העמוני עשה חסד עם דוד המלך; מלך מואב הרג את כל משפחתו של דוד, וניצל שמה רק אח אחד ונחש מלך עמון הציל אותו, וכשהוא ביקש אותו - הוא לא נתן אותו למלך מואב, זה חסד אחד. וחסד שני: שהוא הציל אותו מיד שאול גם כן, אומנם היו לו אינטרסים אחרים בהצלה הזאת אבל דוד המלך עליו השלום שמר לו על החסד הזה הכרת הטוב, ולכן שלח לנחם את חָנוּן בֶּן נָחָשׁ. 

לא יצא מזה טוב; היועצים שלו אמרו לו: 'שהוא כנראה שולח אנשים לרגל ולא על מנת לנחם' ואז הוא ביזה אותם; וקצץ להם חצי זקן! (לאורך) חצי הוריד וחצי השאיר... כמו המפגר הזה שנותן עצות לביבי ולגייטס - המפגר הזה, דן אריאלי. אז הוא עשה להם ביזוי כזה, והם בשביל לא להוריד את הזקן - נשארו שנה וחצי שמה עד שיגדל ויוכלו לחזור מהבושה! אבל להוריד? הם לא הורידו, אתם מבינים מה זה זקן! וכמובן שבזה הוא הכריז מלחמה על דוד, והוא גייס עוד עמים נוספים ובסוף כולם הפסידו לדוד ונהיו משועבדים לו. לחכמים היה ביקורת: על דוד שבתור מלך לא היה צריך לשלוח לנחם את חָנוּן בֶּן נָחָשׁ. טוב, זה ככה לדעת כללית. - מספר 'אורח משרים'. 

עכשיו על פי ה'ספורנו': הצדיקים זוכרים טובה אפילו אחרי שהם עולים לגדולה; דרכם של הצדיקים שלא יחדלו מלקדם פני מיטיבהם בעת צרה גם אם הם עולים לגדולה ויהיו אנשי מעלה, כך התנהג יוסף עם אחריו גם לאחר שנעשה מלך במצרים, כך עשתה גם אסתר: "וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה" (אסתר ב כ) בהיותה מלכה על מאה עשרים ושבע מדינות! וכך נהג משה רבינו גם לאחר שעלה לגדולה ונהיה לראש בני ישראל, זכר את חותנו ויצא לקראתו בכבוד גדול! "ואם משה יוצא - אהרן יוצא, ואם אהרן יוצא - בניו יוצאים, ואם בניו יוצאים - הזקנים יוצאים, ואם זקנים יוצאים - כל ישראל יוצאים לקבל את יתרו!". 

אומר הרלב"ג: מדרגת ישרים וחסידים בהכרת הטוב; ראוי לנכבד שגמלוהו טוב שישיב גמול טוב לגומלים אותו ביותר משיעור הגמול אשר גמלוהו בשיעור רב! ולזה סופר (בראשית כד כב) שנתן אליעזר זאת המתנה הרבה לרבקה בעבור החסד שגמלה אותו, ואילו לא היה זה דבר ראוי להכיר לה טובה על החסד שהיא גמלה אותו ושהשקתה אותו וגם את הגמלים וכו' אז היה מיוחס לאליעזר לסכלות, לא לנדבות וכבוד. וזה מבואר מכאן: שכל מה שהיתה מעלת הגומל יותר גדולה, ראוי שיהיה הגמול שישיב יותר גדול, כי האדם יראה לרעהו שהוא אוהבו כשהוא נותן לו משהו יקר ונכבד אצל הנותן. 

ה'אור יחזקאל' אומר: "אני ברוך ה' זכיתי לראות ב'קלם' אנשים שידעו להכיר טובה, וזכורני שאף לנכדים של אלו שעשו להם טובה השתדלו בכל כוחם לגמול עמם חסד, כי זו מדרגתם של אנשים חסידים וישרים, היודעים חובתם בעולמם. ואפילו כילי קמצן מכיר טובה! לא תאמינו מי? אני מפתיע אותכם עכשיו! כתוב: "וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן. וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן. וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ ה' לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ?" (בראשית כד כט-לא) 

לבן הארמי היה קמצן! כילי! הנהגתו עם יעקב אבינו תוכיח; איך העביד אותו ארבע עשרה שנים בשתי בנותיו, אחר כן החליף את משכורתו עשרת מונים! ופתאום באורח פלא חורג ממנהגו ושפתיו נוטפות שמן מור: בּוֹא בְּרוּךְ ה'! פִּנִּיתִי הַבַּיִת - מעבודה זרה וּגם מָקוֹם לַגְּמַלִּים. מפרש ה'ספורנו' (בפסוק ל'): "לא מיניה ולא מקצתיה! לבן רץ החוצה סתם כך מתוך סקרנות לראות את האורח שהגיע לכפר, אבל וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ, חשב: 'שאין זה ראוי שיהיה כפוי טובה!' וכששמע מרבקה שהאיש שאל: "הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין?" (בראשית כד כג) הזמין אותו: 'בכבוד'!" עד כאן לשון הספורנו. 

הכרת הטוב של הקמצן הגדול לבן הרמאי הנוכל! כמו שולביץ... כמה מחייבים אותנו הדברים: אם רשע צייקן וכילי "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" (דברים כו ה) הפך את עורו ופעל בניגוד לטבעו כדי שלא להיות כפוי טובה - על חסד שנעשה לאחותו, כמה חובה עלינו; יהודים, רחמנים וגומלי חסדים להיות אסירי טובה ותודה; להורים שלנו - שגמלנו לנו כל טוב! למורים שלנו - שלימדו אותנו תורה, ולכל מי שהטיב עמנו. 

הכרת הטוב מצויה גם ברמאי: אמרו רבותינו (בבא קמא קיז') "אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו!" ורש"י מסביר למה: "אין אדם מעיז פניו בפני זה שעשה לו טובה!" אדם אפילו שהדרדר עד שהוא רוצה לכפור ולהחזיק בממון של חבירו, לא להחזיר, מכל מקום לא יכול להעיז פניו בפני מי ששעה לו טובה והלווה לו, משום שתכונת הכרת הטוב מוטבעת בכל אדם באשר הוא אדם! משום כך יוסף הצדיק אמר לאשת פוטיפר שתפסיק לפתות אותו כי נגע בנפשו הכרת הטוב לבעלה ואמר: "אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים?!" (בראשית לט ט) כיון שתכונת הכרת הטוב מוטבעת בנפש האדם ולפיכך גם אותה ארורה כלשון חז"ל, יכולה להבין דבר זה! זאת אומרת הטיעון הזה היא גם מסוגלת להבין: שיש ליוסף הכרת הטוב לפוטיפר, ואם כן הוא לא יכול לעשות מעשה רע כזה! 

יש גם הכרת הטוב בין רוצחים: הרגשת חיוב הכרת הטוב נחלת כל אדם, וכולם מודים בחיובה, סדרי החיים כאלו שאי אפשר לו לאדם להסתגר ולחיות בפני עצמו בלי להזדקק לחבירו, וכשהוא נהנה מחבירו חש 'כבעל חוב' לחבירו להשיב לו כגמולו הטוב, ועל פֵּן שונה ענין הכרת הטוב, כותב ה'מכתב מאליהו' (חלק ג' עמ' 95) שהכרת הטוב מצויה אפילו בחבורה של שודדים ורוצחים! יש להם הכרח לסגל לעצמם משטר חזק של נאמנות בין איש לרעהו, כי אם הם יודעים שמישהו זייף או משהו - הם מורידים אותו! אבל האהבה ההדדית זה לזה לא נובעת מחסד, אלא מתוך אהבת עצמם ומתוך רצון של כל אחד למלא את תאוותו במידה גדושה! הם שומרים אחד על השני, השאיפה להם כשהם גומלים חסד מה שנקרא 'מתאבדים אחד על השני' זה נובע מהרצון: לחמוס ולרצוח! זה לא חסד אמיתי. 

כך אירע עם אנשי 'דור הפלגה' שהתחברו לאגודה אחת נגד ה' באומרם (ילקוט שמעוני רמז סב'): "נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכהו בקרדומות!" שאיפתם לסלק מעליהם עול מלכות שמים, היא שגרמה להתחסד זה עם זה. כמו עכשיו ב'ועידת גלזקו' על משבר האקלים כל הרשעים התכנסו לא לטובתנו אלא לרעתנו! להמציא 'משבר אקלימי' חריף; שכדור הארץ הולך להתמוטט ולהרס בעקבות שאתם נושמים... ולכן צריך לדלל אותכם, וצריך להשקיע מליארדים בשביל להפוך אותכם בסוף סייבורגים...! 

המסקנא אליה מגיע הרב דסלר: שהאהבת הבריות והכרת הטוב של דור הפלגה, נובעת ממקור אחד: 'יד רוחצת יד! שמור לי ואשמור לך' זה אינטרס, מתוך אותה מגמה אנוכית, נבעה גם מצות 'כיבוד הורים' של עשו הוא נתן בשביל לקבל, הוא אהב את האב לשם אהבת עצמו, האב נתן לבן כדי סיפוקו עד שעמד ברשות עצמו, בעבור זה נותן הבן לאביו בזקנותו את הנצרך לו, וכך האבא משמש דוגמא חיה לבנו; שכשהוא יהיה זקן - יספק לו הבן שלו את הנדרש לו ולא יפקיר אותו למקרים... זאת אומרת עשו דואג לדור ההמשך שיעשו לו כמו שהוא עשה. 

העיקרון של 'שמור לי ואשמור לך' בא לידי ביטוי בהכרת הטוב, שהמקור שלה בגינוני נימוס ושיקולי רווח בלבד, והיא נעשית מהשפה אל החוץ, כמו אותם האנשים המכירים טובה לזולתם על מנת להלהיבם, להגדיל את חסדיהם, או לשמש חיקוי לדרך ההתנהגות לאחרים, כדוגמת 'אות הצטיינות' שניתן לאדם ששירת את האומה בנאמנות. אז זאת אומרת כל מה שנותנים צל"שים וכל מה שנותנים 'אות הצטיינות' בכל מיני מסגרות, כל זה לשמש חיקוי לדרך התנהגות בשביל האחרים שילמדו מהם, אז פשוט לשעבד את האחרים מכוח זה שהם קיבלו את האות הצטיינות שיהיה כדאי להם להתאמץ! זה לא בגלל שהם מכירים או מוקירים להם על הדבר הזה. 

גם אלה חשים: 'שהכל מגיע להם! וכל ההטבות וההנאות שלהם הן' ולכן אין בלבם רגשי תודה כלפי אף אדם, הכרת הטוב מתעוררת בלבם רק כאשר נעשה מעשה יוצא דופן, במסירות יוצאת מן הכלל שאינה מצויה, או בשירות מיוחד שנותן אחד לרעהו! אז זאת אומרת אין להם שימוש בהכרת הטוב באמת, רק במקרים יוצאי דופן, ובזה הם כבר לא יכולים להראות כאילו שמה, הם לא מתיחסים לפעולות כאלה שהם מעבר לצפי?! אבל גם זה לאינטרס; לעודד אחרים גם כן להתאמץ באופן הזה... אז לוקחים את המטרה הזו הקדושה של הכרת הטוב לאינטרסים אישיים, זה בצד השלילי! שהכרת הטוב משתמשת לאינטרסים אישיים; כמו עשו, כמו לבן שיצא לחבק ולנשק ולחפש את היהלומים וכו', אז יש גם שמשתמשים בהכרת הטוב לא למטרה האמיתית שלה. 

בכל אופן; מוטבע בכל האנושות ענין הכרת הטוב וחיובה, וכמובן שאנחנו בני ישראל: צריכים להכיר טובה; מהראשון שנתן, לזה ששלחו, זה שאיפשרו, וזה שלמעלה שהכל הכל נעשה על ידו – 'עשה עושה ויעשה לכל המעשים!' אמן.

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787 וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv .