כל המקיים את התורה מעוני... האלשיך הקדוש - א | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה תמלול הדרשה, אלא עיקרי הדברים מהספר 'משנת משה' ליקוט מפרושיו של האלשיך הקדוש על התנ"ך - למסכת אבות, באדיבות המחבר שליט"א - - - 

אבות ד ט

אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך. את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים.

לומר הלא אני קצבתי מראש השנה לאיש ואיש סך פרנסתו והצלחתו (ביצה טז א), והנה לא קצבתי אני מנה ללוה הלז לצרכו ועשרים דינרים אחרים בשביל נשך אשר תקח ממנו כשתלוה אותו, כי לא עשיתי חשבון על האיסור, באופן שמה שתקח ממנו שיעור הנשך ומרבית אינו מאשר אתו כי אם ממני, כי אצטרך לתת לו ולסתור הדין והקצבה שקצבתי לו, וזהו ויראת מאלהיך, כי מאלהיך אתה בא ליקח ואת דינו אתה בא לסתור. והנה כאשר אסתור דין העני להוסיף על אשר קצבתי לו בראש השנה, כן אסתור דינך שקצבתי לך הרבה, כי הלא כל אשר אוסיף לו ממך אקחנו מאשר קצבתי ונתתי לך, כי הלא מה שהעשרתי אותך עד כה הוא כי וחי אחיך עמך, כי חיי אחיך הדל דמי חיותו הוספתי בממונך למען פרנס אותו על ידך, כי חיי אחיך עמך, אך מעתה הנני הולך וממעט מאשר לך עד בואך עד ככר לחם, והוא כי לא בלבד אעביר ממך חי אחיך שעמך אשר היה חלק הדל והוספתיו על ממונך, כי אם שאחרי זאת את כספך שלך, כלומר בלי חלק העני כי אסירנו ממך על הרבית הראשון שלקחת כי אם עתה גם כן כשתשנה באולתך, את כספך בלבד הנשאר אני מצוך לאמר לא תתן לו בנשך, אחר אומרו כספך ולא אמר כסף. 

ואם גם זה תעבור, דע לך כי עוד מעט יתום כספך עד בלתי ישאר לך רק אוכל אשר היה באסמיך ללחם ביתך אשר ישאר לך. 

ועל שארית הפלטה אני מצוך כי ובמרבית לא תתן אכלך פן יאבד גם אכלך. ולא אמר לא תתן את אכלך כמו שאמר את כספך, לרמוז כי בבאך לתת אכלך לא על היות לך רבוי אוכל תעשה, כי אם גם כי מעט אכלך יהיה בעון תתך הכסף בנשך, עכ"ז אני צריך להזהירך במרבית לא תתן אכלך אחר שהורגלת בחטא.

והוא ענין מאמרנו על משנת התנא וז"ל רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני, ע"כ.

והנה פשט דבריו נראה כי אשר יקיים את התורה מעוני יזכה להעשיר, וכל המבטלה מעושר יעני. והנה עד ממהר רבי חנינא בן דוסא שקיים את התורה מעוני ולא העשיר עד יום מותו, וכן רבי אלעזר בן פדת ורבה בר נחמני ורבים עד אין קץ כיוצא בהם. וכן כמה עשירים ביטלו את התורה מעושר ולא הענו. ועוד כי כאשר אמר מה משפט המקיים התורה מעוני, למה לא אמר מה משפט המקיים מעושר. וכאשר אמר משפט המבטל מעושר, למה לא דבר על המבטל מעוני.

אך לבא אל הענין, נקדים כי באחד משני פנים מנסה הוא יתברך את האדם, או בעושר או בעוני, והנה על זאת יתלונן כל עני, מי יתן וינסני ה' בעושר, ולא ידע כי בפש (לשון ריבוי (עי' איוב לה טו)) מאוד יתעתד ליאבד, והוא כי גדולה סכנת נסיון העושר מסכנת נסיון העוני, והוא מאמר שלמה בחכמתו (משלי ל ח-ט). רֵאשׁ ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי, פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה', ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי. ומשני נסיונות שאני בורח, הקשה משניהם הוא העושר, כי בעוני לא אסתכן רק לעבור עליו בשני לאוין, שהוא פן אורש וגנבתי, וגם לאו של שבועה כי ותפשתי שם אלהי לישבע לשקר, אך לא זו בלבד סכנת נסיון העושר, כי אם פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה', שהוא לכפור בעיקר חלילה. 

הנה כי נסיון העוני הוא טוב מנסיון העושר, והוא כי העוני מכניע את האדם, ומההכנעה יבא הכשרון יותר בטוח מהפכו, מה שאין כן העושר, כי ממנו תוצאות מות הרשע וסכלות הוללות כל עון ופשע. וזה היה מאמרו יתברך את ישראל אני בחנתיך ולא בכסף וכו' (עיין ישעיהו מח י), כלומר ועל כן עמדת, מה שאין כן בעושר כי תתעתד לבעוט.

וזה מאמר ר' יונתן כמדבר על לב העני לומר, אל תקוץ בתוכחת העוני, כי הלא הוא טוב לך מהעושר, כי הנה דע לך כמה טובת העוני, כי אם תזכה לקיים את התורה מעוני על כי יכניעך והיא הכנת הכשרון, סופך שאם יהיה שתעשיר אחר כך לא יספיק גסות הרוח להחטיאך, כי מאשר דבקה בך הכנעת העוני הושרשה בך, מה שאין כן אם היית עשיר כי אשר יבטלך העושר את התורה כדרכו, כי כל כך תושרש בגסות הרוח לחטא, עד כי גם כי תהיה אחר כך עני לא יספיק העוני להכניעך אחרי אשר הוטמאה נפשך מצד העושר.

וזה ענין מאמר התורה, ראה כי על ידי עושר תבא ליקח נשך ומרבית, ולא בלבד כאשר עוד לך מעות שתבא להלותו בנשך, כי אם גם סופך לבטל התורה מעוני, כי גם כשלא יהיה לך כי אם אכלך תבא לתתו בנשך.

והנה זה לך מה שתתרושש ותלקה בעולם הזה, מלבד מה שתפסיד נפשך בעולם הבא, כי הלא אם קיימתם מצותי אני ה' אלהיכם, מה שאין כן בעברכם.

וגם אני הוא אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, והוא מאמרם ז"ל (תורת כהנים פסוק לח) כי הלוה ומלוה ברבית הוא ככופר בה' וביציאת מצרים, ואחשוב הוא כי המלוה ברבית הוא יורה כי הריוח והצלחה תלויה בטבע שממון מרויח ממון, ואיננו יתברך מוריש ומעשיר בהשגחה להקים מעפר דל והפכו, ואם כן הוא כופר בה' אלהי ישראל שהוא לבדו המשגיח, וכופר ביציאת מצרים, כי שם היה המופת גלוי לכל העמים כי אין דבר בטבע כלל כמדובר במקומו, כי אז שינה הוא יתברך כל טבעי העולמות ואין טבע עולם השפל עומד לפניו יתברך, כאשר אז שינה והורה שליטה בארבע היסודות, וכן בעולם הגלגלים ששידד המזל, ושולט בעולם המלאכים שהרג את שרו של מצרים (שמות רבה כב ב) [כמ"ש] וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים (שמות יד ל), באופן שאין עוד מלבדו. 

וזהו תתו יתברך לישראל ארץ כנען, על כי שם אין שר ואין מזל שולט בו, כי אם הוא יתברך לבדו, וזהו לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים, לומר כי על כן יחוייב כל איש ישראל לבטוח בה' לבדו, ולא יפנה אל הצלחה מפאת טבע ושר או מזל, כי אם אל מגדל עוז שם ה'. 

ובזה יותן טעם אל אומרם ז"ל כי במתים שהחיה יחזקאל לא קם איש שהיה מלוה ברבית, שהוא כי על אשר שם על הטבע מבטחו, גם לא ישתנה הטבע בשבילו, כי אם שצדיק באמונתו יחיה. (ויקרא כה לו-לח)