צניעות האשה | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 21.07.2017, שעה: 07:34
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
לאחר המגפה נצטוו משה רבנו ואלעזר הכהן למנות את ישראל.
ראובן בכור ישראל.
בני ראובן חנוך
משפחת החנוכי.
לפלו משפחת הפלואי.
וכן הלאה.
כותב רש״י
לפי שהיו האומות מבזים אותם
מה אלה מתייחסים על שבטיהם?
כי סבורים הם שלא שלטו המצרים באמותיהם?
אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם.
לפיכך הטיל הקדוש ברוך הוא את שמו עליהם
ה״א מצד זה וי״א מצד זה״א לומר
מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם״
זה מה שמפורש על ידי דוד המלך בתהילים כ״ב״
שבטי יא״א עדות לישראל״
מה זה שבטי יא״א?
זה הה״א והי״וד.
הי״וד והה״א.
שה״ש״ם מעיד עליהם לשבטיהם. לפיכך כתוב בכולם ה״חנוכי״,
ה״פלא״י״ זאת אומרת ה״א וי״וד תחילה וסוף.
שזה מעיד שלא נגע בהם מצרים.
כתב המזכיר לדוד, ואם תאמר
מפני מה השם מהופך,
למה מתחיל עם ה״א ומסיים עם יו״ד?
יש לומר שצריך להבין
למה הזכיר דווקא שם יו״ד וה״א יותר משם אחר.
קודם כל נבין את זה.
אלא יש לפרש, כמו שאמרו ריבותינו זיכרונן מברכה,
בסוטה יו״ז״ן
דרש רבי עקיבא
איש ואישה זכו שכינה ביניהם?
ולא זכו
אש אוכלתן.
פרש רש״י.
זכו ללכת בדרך ישרה שכינה ביניהם.
שערי חילק הקדוש ברוך הוא את שמו ושיכן אותו ביניהם.
את היות שם באיש ותהה שם באישה.
לא זכו
אש אוכלתן.
שהקדוש ברוך הוא מסלק שמו מביניהם את היו״ד והה״א ונמצאו אש ואש.
מה הכוונה?
איש כתוב א', יו״ד, ש״ן.
השם שם את היו״ד אצל האיש.
אישה א', ש״ן, ה״א.
שמת ה״א אצל האישה.
אז יו״ד והה שכינה ביניהם.
אם הם לא זכו,
מה זה לא זכו?
זה לא זכייה בפיס.
אם הם לא נהיו זכים,
לא עבדו על המידות שלהם, לא עשו את מה שצריך,
אז השם מסלק
את שמו מביניהם, מוציא את היו״ד מהאיש, מה נשאר? אש.
מוציא את הה״ד מהאישה, מה נשאר? אש.
אש ואש.
וידוע מה שאמרו ריבותינו זיכרונם לברכה,
בסוטה יו״ד א',
בשכר נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים.
אז לכן הקדים את הה״י,
כיוון שהיא שייכת לאישה.
בזכות נשים צדקניות יצאו, לכן מתחיל ה״חנוכי,
ה״פלואי.
מתחיל למה״ד דווקא. למה?
כי בזכות נשים צדקניות יצאו ממצרים.
נו, הדברים נפלאים,
ויש תשובות נוספות מדוע אין השם רשום כאן כסדר.
למה לא מתחיל קודם ביוד ומסיים ב...
אפשר להסתכל גם באור החיים הקדוש.
אבל אומר רבי יעקב גלינסקי, זיכרונו לחיי העולם הבא, נעמוד על השאלה ונעמיק.
לא רק מדוע אין השם כסדרו,
אלא מדוע רמוזה האישה לפני האיש.
ההיא הרומזת לה לפני היות שרומזת לבעלה.
אז העניין כך,
יש דעה בגמרא בברכות סא שבתחילה נבראו אדם בחווה כגוף אחד.
מה שאנחנו קוראים היום תאומים סיאמים.
הם נבראו דו פרצופים המחוברים בגבם.
דבוקים?
פנים לפה, פנים לפה.
ככה היו.
ככה כתוב,
זכר ונקבה ברא אותם.
ועל זה נאמר, החור בקדם צרטני.
אל תקרא צרטני,
אלא נסרטני.
אחרי זה הוא ניסר אותם.
אז זאת אומרת, אחור בקדם
הם היו דבוקים.
אחר כך כתוב, ויבן אלוקים את הצלע.
היינו,
מה זה צלע?
לא כמו שחושבים, צלע מפה.
אלא הצלע זה צד.
צלע המשכן.
צלע המשכן זה לא עצם.
צלעות המשכן זה הזוויות, הפינות.
זה נקרא צלע.
ויבן אלוהים את הצלע.
זאת אומרת, היינו את הצד. הפריד אותם זו מזה.
שאלו בגמרא,
אם היו דבוקים כך גב לגב,
מי הלך ראשון?
מי הלך ראשון?
איזה שאלה.
ידועים דברי התוספות ביבמות יג,
שלא תיתכן מחלוקת כלל.
לא תיתכן מחלוקת שאין בה נפקא מינא להלכה.
סתם מחלוקת בלי נפקותא להלכה. אין מחלוקת סתם.
ורשי בכתובות פ' מאיר, שבספרים משובשים, נכתבה שאלה בגמרא,
והוא אומר על זה, וגרסת שוטים היא זו.
כי למה הלקטה היא בעיה להוא?
ומה נפקא לן מינה?
מקום שאין נפקותא מזה, אין שום דבר.
זה גרסת שוטים להגיד ככה.
למה הלקטה היא בעיה להוא?
זאת אומרת, רואים מפה שאין מחלוקת שהיא לא לדבר הלכה.
וכשהגמרא ביום ההא
שואלת איך ילביש משה רבנו את בגדי הכהונה לאהרון ולבניו?
לפי איזה סדר?
זאת אומרת, הוא פושט את העליון.
של אהרון,
הוא צריך להלביש עכשיו את הבנים.
אז איך מלבישים?
מה, הוא מלביש לו את העליון שיהיה תחתון לבן שלו?
או שהוא ממתין?
ואחר כך מלביש?
איך?
אז ענו, כיצד הלבישן?
מה התשובה? מאי דאווה הווה?
מה שהיה היה, מה צריך לשאול?
אומר רשי. מה צריך לשאול?
מה פירוש מה צריך לשאול?
אין נפקות על ההלכה.
מה צריך לשאול? ואף אחד לא נטמע. לשם מה נחוץ לנו לדעת?
מי הלך מהם בראש לפני הנסירה?
כשהיו דבוקים,
אז נשאל גם אנחנו. מה אכפת לנו? איך הם הלכו? מי הלך ראשון?
אם האדם, הגבר הוא משך, או האישה משכה? מה?
למענו,
מסתבר ראה שהאיש הלך בראש.
מסתבר שהאיש הלך בראש. הוא הלך תחילה. למה?
לתניא.
לא יהלך אדם אחורי אישה בדרך ואפילו אשתו.
וכבר דקדק המהרשה בהבנת הראייה
שיש גדר קדושה בכך שלא ילך אפילו אחר אשתו.
אבל כשפונה לצד אחר, מה הקפדה?
אם הוא פונה לצד אחר, הרי הפנים שלה לפה והפנים שלו לפה.
אז הוא לא הולך אחורי אשתו, כי הפנים שלו לצד אחר.
אז מה ההקפדה שלא ילך אחרי אשתו?
הבנתם את השאלה?
אבל הנני ואומר.
שנינו שחילק הקדוש ברוך הוא את שמו, יוד באיש ואה באישה.
ושנינו במנחות כט על הכתוב ביה אדוני צור עולמים אלה שני עולמות שברא הקדוש ברוך הוא.
את העולם הבא הוא ברא ביוד ואת העולם הזה הוא ברא בהא.
שנאמר
אלה תולדות השמיים והארץ בהא בראם.
בהא בראם.
בהא בראם.
זאת אומרת, השמיים והארץ נבראו באות ה.
והעולם הבא נברא באות יוד.
על זה כתוב ביה אדוני צור עולמים, צר את העולמים.
איזה עולמים? העולם הזה והעולם הבא.
איך הוא צר אותם?
ביוד ואה.
את העולם הבא ביהוד ואת העולם הזה ב...
נמצא.
כאשר חילק את שמו בין האיש והאישה,
ייעד לאיש את האות בה בראת העולם הבא ולאישה את האות בה בראת העולם הזה.
האישה קיבלה את ההא,
מה ששייך לעולם הזה,
והבעל האיש קיבל את האות יוד שהיא שייכת לעולם הבא.
עכשיו נבין
מה שאמרו בגמרא בבא מציעה נט,
כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהינום,
שנאמר במלאכים א' כ' א'.
רק לא היה אחאב אשר התמכר
לעשות הרע בעיני אדוני,
אשר הסתה אותו איזב אל אשתו.
ושאלוהו,
הרי אמרו עם אשתך נמוכה,
גחון
וכפוף עצמך ושמע דבריה
וענו לו קשיא,
כאן במילא דשמיא,
כאן במילא דעלמא.
במילא דשמיא הבעל קובע,
במילא דעלמא, בדברי העולם הזה, האישה קובעת.
כי בו הושרשה האות יוד שבה נברא העולם הבא,
ובה האות ה' שבה נברא העולם הזה.
זאת אומרת, האישה ניתנה כעזר לאדם,
אז היא צריכה להניע את כל העניינים של העולם הזה, כמו שאנחנו יודעים, שאישה בדרך כלל מבשלת, כובסת,
מטפלת בילדים, הכול, מאפשרת לו להשלים את יעודו, להכין את העולם הבא לשניהם.
זה התכלית שלו.
מעתה
נבין שזה עומק שאלתם.
מי הולך בראש?
האיש או האישה?
כאשר זכר ונקבה בראם
ונבראנו נשמה בגוף.
וכשם שעלינו לעסוק בענייני הנשמה,
כך עלינו לעסוק בענייני הגוף.
אבל עלינו לדעת למי הבכורה,
מי הולך בראש ומי נגרר אחריו.
אז זכות קדימה לענייני עולם הבא.
כמו שאסרו חכמים שאדם יעשה חפציו לפני שיתפלל.
לפני שאתה מתפלל,
אסור לעשות חפציך.
כמו שכתוב בברכות י״ד.
ואחר כך ילך מחייל אל חייל,
כמו שאנחנו עושים עכשיו.
מבית כנסת הולך לבית המדרש,
לומד תורה,
כמו שכתוב באור החיים,
קנ״ה,
ורק לאחר מכן ילך לעסקיו, אם הוא לא לומד בכולל או לא לומד תורה תדיר,
רק אחר כך ילך לעסקיו, שם כתוב בסימן קנ״ו.
על זה רומז היוד באיש
ולכן הוא במרכז.
איש.
איפה היוד? באמצע, במרכז.
מה שאין כנאה באישה היא בסוף.
אז מרכז החיים
זה האיש.
וזה המרכז.
וגם העולם הזה של האישה זה בסוף.
על כך נאמר, מצא אישה מצאתו.
פסוק במשליות חטא.
אבל כתוב בקהלת זן, ומוצא אני את האישה מר ממוות.
למה?
אמרת מצא אישה מצאתו.
עכשיו אתה אומר, ומוצא אני את האישה מר ממוות.
למה?
למה?
מה? הוא החליף את דעתו? שינה את דעתו?
שלמה המלך? מה קרה?
אה, בהתחלה.
ומוצא אני מר ממוות את האישה.
אם ההיא בהתחלה, יא חביר, רק רוצה העולם הזה?
רק העולם הזה? תקנה לי, תיקח אותי, תתעשה לי את הילדי.
אוי, אוי, אוי, איזה מר ממוות.
אוי, אוי, אוי,
כשמצא אישה מצא טוב, מצא אישה, איפה ההיא? בסוף.
מצא אישה, ההיא בסוף, בסדר גמור.
מצא טוב.
כי היא מסכימה שהרוחניות תהיה במרכז וענייני העולם הזה טפלים לה.
כל הכבוד לך, זאת אישה מצא טוב.
ואין טוב אלא תורה, שנאמר כלקח טוב, נתתי לכם,
תורתי אל תעזובו.
אז מצא אישה,
אישה שהיה אצלה בסוף,
היא יודעת שהיא זה במרכז,
וככה הם רוצים לבנות את הבית,
אז מצא טוב, הוא יוכל ללמוד תורה, אין טוב אלא תורה.
אבל אם זו האישה,
שענייני העולם הזה מלפפים אותה מהראש ועד הסוף,
יש לה ה' בהתחלה ויש לה בסוף,
אז צפויה התנגשות בין שני העולמות,
והחיים יהיו מרים ממוות חלילה.
עכשיו בא אליי יהודי, מספר לי,
אשתו רוצה להתגרש, למה הוא לא מביא לה בשר?
זהו, הוא לא שווה כלום, 27 שנה הם חיים.
בגלל שהוא לא מביא בשר, היא רוצה להתגרש.
שמעתם?
זה אישה עם חמש ה',
לא עם חמש.
איי איי איי.
אז זו הייתה השאלה,
מדוע במניין משפחות ישראל הציב הקדוש ברוך הוא את ה' בתחילה,
והי' בסוף.
אמרנו שהי' זה העיקר,
אז איך מתחיל עם ה' בהתחלה, שזה כאילו העולם הזה,
החנוכי.
והי' בסוף, שזה עולם הבא,
הרי' יוד מסמל את הרוחניות,
ועליה להיות הראשונה?
מה קרה פה?
נו, מה התשובה?
אומר רבי ינקלה גלינסקי,
אלא כבר פעם סיפרתי.
פעם ישבתי בפרוזדור בית החזון איש,
זכר צדיק וברכה.
והרב אברהם יוסף וולף, זכר צדיק וברכה, שייסד באותה שנה את הסמינר בבני ברק,
סמינר וולף, יצא מחדרו של החזון איש.
ראיתי שהוא נרגש.
שאלתי אותו, מה הוא שמע?
אז הוא אמר לי, שאלתי את החזון איש.
הלוא בגמרא בבבא בתרא טוז אמרו שאיוב ביקש לפטור את העולם כולו מן הדין.
פירש רש״י לפטור את העולם מדינו של הקדוש ברוך הוא.
איך
לומר שאנוסים הם על ידי הקדוש ברוך הוא,
שברא את יצר הרע.
ואיך הוא אמר לקדוש ברוך הוא? ככה אמר איוב.
אמר ריבונו של עולם,
בראת השור פרסות סדוקות.
הפרסות שלו פרסות סדוקות.
דהיינו, מראש הוא נברא,
בהמה טהורה.
בראת החמור,
פרסותיו קלוטות סגורות.
אז הוא מראש נברא,
בהמה טמאה.
בראת הגן עדן,
בראת הגיהנום.
בראת הצדיקים ובראת הרשעים.
והכל קבוע מראש, וזה כולם מנוסים, ורצה לפטור את כל העולם מן הדין.
מה זה בראת הצדיקים?
בעלי מידות מעודנות שכובשים את יצרן.
מה זה בראת הרשעים?
בעלי מידות קשוחות וסוערות.
ואז הוא שואל כביכול את הקדוש ברוך הוא, מי מעכב על ידך?
ככה בראת, ככה זה נשאר.
אנוסים הם חוטאים בסערת יצרן.
באמת, בעבודה זרה ג' כתוב שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריאותיו.
ויש בזה הצטדקות מה?
יש בזה הצטדקות מה?
כמו שאמרו ביום הלמ״ה,
שהרשע מתרץ את עצמו ואומר,
נאה הייתי ותרוד הייתי ביצרי.
למה עשית אותי כזה יפה?
אז יצר הרע, בלבל אותי.
כתב הגאון מווילנא, זכר צדיק וברכה,
בביאור שלו למשלי כב,
פסוק ו.
על זה אמרו ביום הכב.
שאול נכשל באחת,
ועלתה לו לרעה לקנוס אותו מתא ולבטל את מלכותו.
ודוד נכשל בשתיים,
ולא עלתה לו לרעה.
וכי יש מסוף פנים בדבר.
אלא שבדוד נאמר, והוא אדמוני.
כך כתוב בשמואל א'-ט',
שנולד במזל מאדים.
מי שנולד במזל מאדים,
וואי וואי וואי וואי,
הוא אדמוני, זה שופך דמים.
אז חשש שמואל שיש שופך דמים כמו עשו. שמואל הנביא חשש
שדוד המלך יהיה שופך דמים כעשו.
ועמל על עצמו להעביר על מידותיו.
לכן גם אם לא עלה בידו באופן מושלם, נמחל לו.
כמו שאמרו בראש השנה י'ז, שכל המעביר על מידותיו,
מעבירין לו על כל פשעיו.
אבל שאול נולד במידות מושלמות.
ככתוב, בן שנה שאול במולכו,
כמו שכתוב בשמואל א', י' ג',
כבן שנה שלא טעם טעם חטא מימיו, כמו שלמדנו אתמול.
לכן אף באחת לא עלתה לו.
זאת אומרת,
לך אין הצדקה.
אתה מושלם במידותיך,
אתה לא יכול לטעות אפילו פעם אחת.
דוד המלך,
הוא נברא עם מידות של אדמוני, זו בעיה.
ואז אפילו אם פעמיים הוא חטא,
יש מקום
לסלוח לו.
זה מעבר לתירוץ הרגיל שהוא אמר מיד חטאתי, והוא לא אמר חטאתי.
זה הרי שבאמת טענה היא שהמידות רעות וקשוחות
ומחטיאות.
ומחטיאות.
אז זה, דרך אגב, התירוץ של הגאון מווילנא, כן?
הרי שבאמת טענה היא שהמידות רעות
וקשוחות ומחטיאות.
כמו שכתב רבנו חיים ויטל,
אמר, חוזך הצדק וברכה בשערי קדושה, חלק א', שער ב',
שלפיכך עניין המידות הרעות הם קשים מן העבירות מאוד מאוד.
כי הם השורש לכל העבירות.
ואם יש שורש, הוא כל הזמן מפריח.
עשבים שוטים של מידות רעות.
וכן כתב הרמב״ם, בהלקות תשובה, פרק זן, הלכה ג',
שיש לשוב על המידות הרעות
והן חמורות מן העבירות בפועל.
כמו שאנחנו אומרים, בית ראשון נחרב על שלוש עבירות הכי חמורות. עבירות הכי חמורות.
אבל חזר להם אחרי 70 שנה.
ואנחנו כבר 2,000 שנה לא חזר הבית. למה?
כי זה בגלל מידות.
שנאת חינם זה מידות.
מידות יותר חמור מהעבירות הכי חמורות.
אם כן, מה הטענה כלפי האדם שהמידות שלו רעות מיסודו
ומחטיאות אותו?
כך רצה איוב לבוא ולפטור את כולם, להגיד אנוסים.
מה הייתה התשובה של הרעים שלו של איוב?
היו לו רעים, שלושה רעים.
ענו לו ככה, ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע, נכון.
אבל ברא לו תורת תבלין.
יש תבלין?
תשתמש בתבלין.
יש לך מאכל מר?
רע?
שים תבלין, תמתק אותו.
בשביל מה יש תבלינים?
בלי ביטול מראש.
צריך
נבדוק טוב-טוב כל תבלין, איך שמים אותו.
אז זו הייתה התשובה של הרעים של איוב.
אמרו לו, ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע, ברא לו תורת תבלין. התורה מעדנת את המידות.
היא לא מבטלת,
היא מעדנת.
היא ממתקת את המר, החמוץ, החריף.
זה התפקיד שלו.
לא מבטלים לגמרי את היצר הרע, ממתקים אותו.
ממתקים אותו, כי צריך את הדחף של יצר הרע. אם לא יצר הרע, אדם לא יבנה בית, לא יישא אישה, לא יעשה שום דבר.
כמו ששנינו באבות, פרק ו', משנה א',
שהעוסק בתורה לשמה הווה, הוא נהיה צנוע בערך רוח ומוחל על עלבונו,
שאלה בפסגת המידות הטובות,
כמו שכתוב בירושלמי שבת, פרק א', הלכה ג',
וגם הובא בתוספות ביבעמות קג, עמוד ב',
וכתב המסילת ישרים בפרק ה',
והנה פשוט הוא,
שאם הקדוש ברוך הוא לא ברא למכה זו,
ליצר הרע,
לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, שזה התורה,
אי אפשר בשום פנים שירפא אדם, מזאת המכה,
בלתי זאת הרפואה.
אם אומר לך רופא שרק אנטיביוטיקה תועיל
להתגבר על הדלקת,
אז אתה לא יכול לקחת
משהו אחר.
אם השם אומר לך שבראתי את צרר הרע, בראתי תורת טבלין, לא רק תורה יכולה לרפא אותך ממנו.
רק.
ומי שיחשוב לנצל זולתה,
אינו אלא טועה.
אדם חושב שיש לו איזה פטנטים אחרים בלי תורה, לא, לא, אני אלך לקאוצ'ינג.
אני אלך שילמדו אותי חשיבה חיובית.
אני אלמד תלת-ממד, ארבע-ממד.
אני אפריש חלה.
אני אהיה בן אדם.
לא, מותק.
רק התורה תבלין.
רק התורה תבלין.
אומר הרמחל הקדוש,
ומי שיחשוב לנצל זולתה,
זולת התורה שיתבלין,
אינו אלא טועה ויראה טעותו.
מתי?
לבסוף, כשימות בחטאו,
הוא יישאר חוטא עד יומו האחרון, הוא ימות, ולבסוף הוא יראה
מה הוא גרם לעצמו עם כל העצות הקיקיוניות שלו שאינן קיום.
למה הדבר דומה?
לחולה שדרש ברופאים, והכירו חוליו,
ואמרו לו שייקח סם פלוני,
והוא יניח הסם ההוא וייקח מה שיעלה במחשבתו מן הסמים.
הלא ימות החולה ההוא וודאי.
כן, הדבר הזה.
כי אין מי שמכיר בחולי של יצר הרע ובכוחו המוטבע בו,
אלא הבורא שברא אותו.
והוא הזהיר אותנו שהרפואה לו זה התורה.
מי איפה יניחה
וייקח מה שייקח זולתה ויחיה?
אין דבר כזה.
מדי שחושך החומריות ילך ויגבר עליו מדרגה אחר מדרגה,
והוא לא יבין עד שיימצא שקוע ברעה,
ורק,
רק המאור שבתורה יחזירנו למוטה.
מאחר שכך,
שאל הרב וולף את החזון איש.
התנח הגברים יתישו את יצרם בעמל התורה ויארו עיניהם באורה.
טוב,
התרופה הזאת של התורה, תבלין נגד יצר הרע, היא טובה לגברים?
כי הגברים לומדים תורה,
ואז יש להם תבלין נגד יצר הרע.
אבל לגבי נשים,
נותרה הטענה של איוב בתוקפה.
הנשים לא לומדות תורה כמו שאנחנו, הן לומדות דינים, הלכות,
אבל לא לומדות תורה.
אז כאילו הטענה,
הם לא יוכלו לתקן את עצמם.
אם יש להם עמדות לא טובות, הם יישארו כמו טענתו של איוב לכאורה, לכאורה.
מה ענה לו החזון איש?
אמר לו, לנשים ברא, קדוש ברוך הוא, את הצניעות כתבלן.
יבא ביי, יבא ביי, יבא ביי,
יבא ביי, יבא ביי.
אה, אתם מבינים למה אנחנו מתעקשים על כיסוי ראש ועל צניעות, ושיש צניעות, ואם לא, הברכות לא יתפסו,
וכולי וכולי וכולי. לא מבינים, לא מבינים.
זה הטבלי נגד יצר הרע,
נגד המחלות, נגד הצרות, נגד הכול.
וכשהוא יצא משם, כשהוא שמע את הדברים, הוא יצא נרעש.
לכן כשראה אותו רב ינקלה,
כשהוא יוצא רעה על פניו, שמשהו התרחש, שאלת אותו מה קרה?
והוא סיפר לו, כשהוא שאל את השאלה הזאת,
במה ינצלו מהיצר הרע? נשים.
בחזון נשענה לו בצניעות.
בידועים דברי הגאון מווילניה, זכר צדיק וברכה,
במשלי יח',
יש שני צרים רעים לאדם,
יש הפנימי
ויש החיצוני.
היצר הרע הפנימי
בהשפעת החברה.
יש יצר רע פנימי,
יש החיצוני, זה השפעה של החברה, מודה, מודה,
מותגים.
כל הדברים האלה, עולם הנוצץ.
והסביר הסבא מקלם, זכר צדיק וברכה, בחוכמה ומוסר חלק ב', מאמר ש״ל ג',
שהא בהא תליא,
זה בזה תלוי.
שהחברה הרעה מעוררת את המידות הרעות שהן גנוזות ורדומות.
אתם זוכרים שלמדנו שקוראים לו צפוני?
צפוני,
צפונבוני.
יצר רע קוראים לו צפוני.
למה? כי הוא צפון בתוך הבן אדם.
אתה לא מרגיש אותו, אתה לא יודע שהוא נמצא.
הוא צפון בפנים.
אבל מגיע הרגע,
מצא מין את מינו ונעור משנתו.
אה, הולכים לשופינג.
ואז מתחיל היצר, תקני זה, ותקני זה, ותעשי ככה, ותעשי ככה, ותראי את זה, ולמה הם, ולמה הוא, ולמה...
ומתחיל לעורר את כל המידות הקנאה, והחמדה, והתאווה,
מה לא, ומה לא, ומה לא, ומה לא.
מי גרם?
יש יצירה פנימי, ויש חיצוני. חיצוני זה החברה,
והפנימי, אבל הבא הטליה.
למה? זה מעורר את זה!
אז כשאתה יוצא לרחוב, אתה נראה לך סכנה!
העיניים רואות,
ומזהירים לא תטורו.
ואז הלב חומד,
וכלי מעשה גומרים.
ואם כעבור ארבעים שנה של לימוד תורה ויראה,
עם משה רבנו,
אתם שומעים מי היה עם למד
במדבר ארבעים שנה, משה רבנו.
מה קרה?
מה הוא מזהיר את עם ישראל?
מזהיר אותם דבר שאי אפשר להאמין שהוא יזהיר.
כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים.
התורה מזהירה כי מעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו.
נגיד שמעשיהם של מצרים מקולקלים מכל האומות.
ואותו מקום שישבו בו,
מצרים,
זה מקום הכי מקולקל מן הכול.
לכן כתוב מעשי ארץ מצרים זה המעשים של המצרים.
אשר ישבתם בה זו מצרים עצמה, שזה המקום הכי מקולקל, נקרא ערוות הארץ, המקום הכי מטונף שהיה בעולם.
לא תעשו. איך יעלה על הדעת, אחרי ארבעים שנה לימוד עם משה רבנו?
מה שייך להזהיר הזרה כזאת? מה, יעזרו לשיקוצי מצרים?
עבודה זרה, כל התינופת, כל... איך?
מה היה מצבם בתוקף שעיבוד מצרים היו מוקפים בטומאה של מצרים כעובר שהוא נתון במעיים של בהמה?
נו, מה הוא יכול לעשות? הוא כלוא בתוך הטומאה.
עובר בתוך מעי אמו.
יש אלוקים שיכול להוציא גוי מקרב גוי,
כמו הקדוש ברוך הוא.
אנחנו היינו גוי, עם זה גוי.
היינו גוי בקרב גוי, בקרביים של הגוי,
כמו עובר במעי אמו,
אבל של בהמה.
אז אנחנו היינו בפנים,
בתוך הטומאה, מוקפים.
אפילו משה רבנו שרצה להתפלל, השם היה צריך לצאת מחוץ לעיר
בגלל הטומאה של מצרים, בשביל להתפלל.
נו,
אז השם הוציא אותנו משם. מי ירצה לחזור לטומאה כזאת?
וגם אחרי שהם ראו שכל פסילי אלוהיהם, כולם נמוגו, וכולם הותחו, וכולם נשרפו באש,
ואין בהם ממש, והכול שקר, והכול מטונף,
ואיזה מכות הם קיבלו. והאלוהים שלהם,
כן,
לא עזרו להם בשום דבר וכלום.
פה להם ולא ידברו, עיניים להם ולא יראו אוזניים להם ולא ישמעו אף להם ולא יריחו.
אז איך מזהיר אותם אחרי ארבעים שנה?
תארו לכם שאחרי יום של כולל, והתרוממות הרוח,
וכולם שרים וטהר לי, אחרי יום אחד רק,
וכולם מבסוטים וזה, ואחרי זה הולכים לרבי שמעון בר יוחאי, ואחרי רבי מאיר בעל הנס,
ומסיימים בחרב, ואז אומר הרב,
תיזהרו לא לעבוד בלילה עבודה זרה.
איך, אחרי יום כזה, אחרי ארבעים שנה, ארבעים שנה עם ענני כבוד, עם המן,
עם מה? עם הקדוש ברוך הוא, שכינה, משכן, הכול, משה רבנו, אהרון,
מה זה?
אחרי כל זה, אחרי ארבע... אתה עוד דומה להם? תיזהרו, כמעשה ארץ מצרים, אשר שבתם בה לא תעשו,
לא מצווה אחת הוא צווה על זה. אתם יודעים כמה?
עשרות פעמים הוא עוזר על זה.
למה הוא אומר את זה?
למה הוא אומר את זה?
אתם יודעים למה הוא אמר את זה?
למה הוא אמר את זה?
זה בשורש שלהם, אבל למה הוא אמר את זה?
כי תורה עוד לא ניתנה להם כתבלין.
אז כל רגע אתה יכול לעזור למידות שלך.
כי אין את התבלין, אין את התרופה,
אין את התרופה,
אז אתה חולה.
אבל אתם יודעים, מחלה מקננת בגופו של אדם לא תמיד מתפרצת.
היא יכולה לקנן שנים, והוא לא יודע, ויום אחד היא יוצאת החוצה.
ככה זה המידות,
ככה זה הטבעים,
ככה זה.
באה תורה וזה.
נו,
אז בזכות מה הם יצאו ממצרים?
בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים.
בזכות שמירת הצניעות.
אתם שומעים?
תסתכלו בפסוקים.
אנשים,
הם לקחו מהמצריות שמלות.
אבל לילדים,
הם לא לקחו שמלות, כי הם לא הלכו עם מיני.
שמלות הם לא לקחו מהמצריות,
כי הבגדים שלהם לא היו צמחים.
ובנות ישראל היו צדקניות, היו צנועות וחסודות.
לפיכך הקדים הקדוש ברוך הוא תהה של הנשים להיות של הבעלים,
כי בזכות נשים צדקניות יצאו אבותינו ממצרים.
לכן הם שמרו על הייחוס שלהם,
הם לא נמסרו למצרים,
הם היו גדורים בעריות,
חוץ מאחד שפרסם אותה כתוב שלומית בית דברי שהייתה פטפטנית,
וגם היא נאנסה, ולא זה,
אבל מכל מקום היו גדורים במשך מאות שנים.
אז לכן יש להם ייחוס,
והשם מעיד
על הייחוס,
ולכן הוא מתחיל עם ההיא, כי זה היה בזכות הנשים הצדקניות.
לכן הוא אומר, האח אנוכי,
האח פלואי,
זה נקרא ג'מבורי.
ריבי חנניהו ברגש אומר, עושה גודל באחוזות ישראל,
שכוח
ארבו לעולם תרום מצרות שנה, אמרו לזו נועם אסלמנסים גויח, דיל תרום יא אדיר.
שלום, חזק וברכה לארגון, על הפצת התורה... כתוב 'בזכות נשים צדקניות נגאלו...' וכל כך חשוב בפני הבורא עניין הצניעות, וכמובן שארגון 'שופר' תמיד מפיץ ודיסקים וקלטות... זה יהיה חשוב לבורא כהקרבת קורבנות. בעזרת השם, הבורא יאהב את זה מאוד... כי אצל הבורא זה חשוב מאוד לצניעות... אז תשרה את השכינה, ותהיה יותר סיעתא דשמיא להביא את המשיח, וחזק על הארגון, חזק וברוך, ואשריכם עם ישראל, שנאמר שעם ישראל הם בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ויהי רצון שיבוא המשיח במהרה (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616).
שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).
ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..
שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).
שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).