שיטת הזמיר | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

הגמרא בסותה כב עמוד ב ינאי המלך אמר לאשתו לפני מותו אל תתייראי לא מן הפירושים

ולא ממי שאינם פירושים

אלא מן הצבועים

שדומים לפרושים

שמעשיהם כמעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס

ינאי המלך אמר לאשתו לפני מותו

אל תתייראי מן הפרושים

הפרושים זה החכמים, חכמי ישראל,

החרדים

לא של היום, החרדים על דבר השם

אל תתייראי מהם

למה הם היו שונאים אותו

כי הוא הרג את כל החכמים

והוא נהפך לצדוקי

צדוקי

כמו שכתוב בקידושין סוו

ואשתו התייראה שיינקמו בה

ויעבירו את בניה מן המלוכה

אבל הוא הרגיע אותה

הפרושים הם צדיקים, הם לא יגמלו לכרעה אל תפחדי, החרדים הם פוחדים מאוד לעשות דברים לא כנגד,

זאת אומרת שהם כנגד החוק

ולא ממי שאינם פרושים

מי שאינם פרושים זה כמוהו, צדוקים

אלה אוהבים אותי, אין בעיה, אל תפחדים מהם

ממי כן?

אלא מן הצבועים

הצבועים זה דומים לפרושים

המעשים שלהם הם מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס

עושים

עבירה כמו זמרי

והם גדולי ישראל יכולים לראות בעיני כולם נשיא,

נשיא שבט ומבקשים שכר כפנחס

מה עשה פנחס? הציל את עם ישראל?

אז איך יכול להיות שאדם יעשה מעשה זמרי ויבקש שכר כפנחס? כי גם הוא אומר שהוא מציל את עם ישראל

עושים מעשה זמיר

ומבקשים שכר כפנחס, זאת אומרת מכניסים את הטמבלוויזיה תועבה

ואומרים שזה עדיף

שיראו טמבלוויזיה חילונית

זו שיטה, תכף תראו, לא תאמינו, זה הכל כתוב

ההבנה השגורה, השגורה היא שהצבועים חוטאים בסתר

הם כמו פרושים אבל הם חוטאים בסתר

והם ראויים לעונש

אבל הם מציגים את עצמם כצדיקים

כמו שרשי אומר, הצבועים

שצבועים מבחוץ ואין תוכם כברם

זאת אומרת כלפי החוץ הם נראים כולם עם בגדי החרדים, כובע ופרק ושטריימל וכל מה שצריך, כל התחפושת

אבל אין תוכם,

הפנימיות שלהם היא לא כמו החיצוניות כברם

זה אומר רשי

שהצבועים צבועים מבחוץ ואין תוכם כברם, חיצונית הם נראים כמו כולם

אבל אף אחד לא יודע מה פנימיותם

אבל הפנימיות שלהם רקובה, הם לא כמו שהם בחוץ

אבל הרב מבריסק,

זכר צדיק ברכה, פירש, הצבועים

מייצגים שיטה שלישית

שיטה של פשרה

בין הפרושים לצדוקים, לצדוקים

התימנים אומרים צדוק ובייטוס, ובייטוס

בקיצור,

זו שיטה שלישית

וסוברים שבאמת מגיע להם סכר כפנחס

מה פנחס הציל את כלל ישראל שנאמר ולא חיליתי את בני ישראל?

אף הם מצילים את כלל ישראל כשהם עושים מעשה זמרי מעשה סביר

מה היה מעשה זמרי? תקשיבו, לא תאמינו

לא תאמינו

בלעם נתן עצה להחטיא את ישראל בזנות

בנות מדין לא הסתפקו בזה

אלא דרשו בתמורה שיעבדו עבודה זרה

כדברי הגמרא בסנהדרין כ״ו

היו ישראל אוכלים ושותים ושמחים

ויוצאים לטייל

מחוץ למחנה

ובנות מדין מציעות להם כלי פשתן בצריפיהן

ואומרות

הרי אתה כבן בית

שב

ובחור לעצמך

ישראל היו אוהבים, מדרש אומר

שהם עשו יריד כזה

שמו כל מיני בגדים וצבעון נין והכול, ובני ישראל היו אוהבים פשתן בגדי פשתן

והייתה זקנה בחוץ וצעירה בפנים

הזקנה אומרת מחיר נגיד 40, הצעירה מבפנים אומרת 20

תבוא בוא 20-20

ואז

הוא נכנס לבפנים

ושם הייתה נותנת לו לשתות יין צרצורי, שזה

הראש מתחיל לעבוד

360 מעלות

והרי אתה כבן בית,

שב ובחור לעצמך וקנקן יין מונח אצלה,

עדיין לא נאסר יין של גויים.

אמרה לו, רצונך שתשתה כוס של יין?

כיוון ששתה, בער בו.

אמר לה, הישמעי לי.

הוציאה יראתה מתוך חיקה

את הפסלון של העבודה זרה

ואמרה לו, עבוד לזה.

אמר לה,

הלא יהודי אני.

אמרה לו, מה אכפת לך?

כלום מבקשים ממך?

אלא פיעור.

זאת אומרת, רק תפער

תעשה גדולים

על העבודה הזרה, זה נקרא פיעור, שפוערים.

וזה הכל מה זה מה.

והוא אינו יודע שעבודתה בכך, כשככה עובדים את העבודה הזרה הזאת, אז הוא אומר, מה אכפת לו לעשות גדולים על העבודה הזרה שלהם?

ולא עוד,

ולא עוד, אחרי שהוא עושה את זה,

אומרת לו, איני מניחתך עד שתכפור בתורת משה ריבך.

זהו, כבר מסטול, כבר זה וזה וזה.

תראו איך מידרדרים.

בהתחלה הוא אומר, אני יהודי, אחר כך הוא פוער ואחר כך הוא גם כופר.

איך יכול להיות? זה להשתומם.

אתה מתחיל.

ואני יהודי? איך אני יכול לעשות כזה דבר?

ואחר כך עובד לפעור,

ולא יודע שזו עבודתו?

ולבסוף כופר בכל התורה כולנו.

ונראה שזה יסודו של הבית הלוי, זכר צדיק לברכה.

בחלק ב', סימן א',

אף על פי שרוב המצויים אצל שחיטה מומחים הם,

ככה כתוב,

רוב המצויים אצל שחיטה מומחים הם,

וחשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה,

כמו שכתוב בחולין יב',

הרי שאם אדם גנב גדי

של חברו

ושחט אותו,

אסור.

למה?

אמרנו שרוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם,

ואמרנו שאדם שגנב

הוא לא חשוד על השחיטה,

דהיינו שחס ושלום הוא לא ישחט כהוגן וכראוי.

ופה אנחנו רואים שכתוב,

הרי שאם אדם גנב גדי של חברו ושחטו, אסור.

פוסק הרמב״ם בלכוד שחיטה,

פרק ד' הלכה ח'.

מדוע?

כיוון

ד'מעשה השחיטה הוא באיסור גניבה.

זאת אומרת, גנב אם שחט,

אבל לא בגניבה, לא את מה שהוא גנב.

אז השחיטה שלו בסדר.

אנחנו לא חושדים אותו על השחיטה, שהוא לא עשה אותה כהוגן.

אבל פה מעשה השחיטה הוא באיסור גניבה.

שוב חיישינן על אותו מעשה עצמו, ד'למא עשה בו עוד איסור אחר.

ושחט,

גם בלי ידיעת הלקות שחיטה,

ובלא בדיקת סכין.

למה? כיוון שרוח שטות

הנכנס לעובר עבירה

בעת עשיית האיסור,

בשעה שהוא גנב, זה כבר מעשה איסור שהוא עשה,

ונכנס בו רוח שטות לגנוב.

לא גדרו בו חכמים לומר, עד פה תבוא ולא יוסיף.

כאילו זה לחוד וזה לחוד צווי דינים. לא.

ודעבידהא אכילהא.

מי שעשה מעשה גניבה,

הוא גם יאכל שלא בשחיטה כשרה.

ועל אותה שעה לא שייך בו חזקת כשרות כלל,

שלא אם מעשה גניבה גנב, סתם גנב,

בשחט,

אז אנחנו לא אומרים שהוא חשוד על השחיטה.

אבל תוך מעשה הגניבה הוא גם שוחט,

אז אומרים דעבידהא אכילהא.

למה?

כי רוח השטות ממשיכה ומתפשטת.

אז רואים שהאדם נגרר,

ואז מופקע ממנו כבר החזקה שלו, אפילו הייתה לו חזקת כשרות לעניין שחיטה.

אפילו שהוא גנב מכל מקום,

פה, כיוון שנעשה מעשה של עבירה וממשיכים הלאה,

רוח השטות תמשיך ותגרור אותו למטה, למטה, למטה.

וזה הדין גם פה.

שמשעבדו לפעור,

כפרו במשה רבנו.

התחיל באני יהודי,

איך אני יכול לעשות כזה דבר?

אבל כבר עשה מעשה עבירה,

אז אם כבר עושים את זה, כבר ממשיכים הלאה ויכולים גם לכפור במשה רבנו.

זה מסביר את היסוד,

זה היסוד של הבית הלוי,

שהוא מסביר את הרמב״ם,

שאומר שאדם שגנב כדי חברו ושחתו אסור,

למרות הכללים שאמרנו.

משה רבנו

הורה לדייני ישראל

להרוג כל הנצמדים לבעל פעור,

ונהרגו למעלה מ-180 אלף בישראל, בערך.

הלך שבטו של שמעון אצל זמרי בן סלו.

אמרו לו,

הם דנים דיני נפשות,

ואתה יושב ושותק?

מי עשה זמרי?

הביא את כוזבי בצור למחנה,

מדיינית,

בדומה למשה רבנו שלקח את המדיינית,

תפס אותה בציצית ראשה והביא אותה לפנה, אמר, זו מותרת או אסורה?

אמר לו, אסורה.

אמר לו, בת יתרו מי יתיר לך?

ולקח אותה, הכניסת לאוהל, ועשה מעשה.

משה רבנו גייר

את ציפורה.

אבל הוא לא עשה שום דבר, נכנס.

מה עשה זמרי?

הביא את בצור למחנה, כוזבי בצור,

לא משום שבער בו יצרו.

לא,

כי אמר, ש״ה כותב בסנדרי פ״ב,

באותו זמן הוא היה בגיל 250.

כי היה מיורדי מצרים עם יעקב אבינו.

אלא הוא ביקש להציל את כלל ישראל.

באומרו,

אם יצאו אל בינות מדיין,

יחטאו גם בעריות וגם בעבודה זרה של בעל פעור,

שחייבים עליה מיתת בית דין.

תשמעו מה הוא אומר.

הוא אומר,

כשיוצאים לשם על היריד של בנות מדיין,

מה קורה? הם חוטאים בעריות וגם בעבודה זרה של בעל פעור,

שחייבים עליה מיתת בית דין.

נביא את סופיה, את בנות מדיין,

אל המחנה,

ויחטאו בהן וינצלו מעוון עבודה זרה.

מעין פשרה הרע במיעוטו

זה נקרא לעשות מעשה זמיר ולבקש שכר כפנחס.

קם פנחס

הוא אליהו ואמר, אין פשרות.

עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?

מהר הכרמל.

גם פה קם פנחס, שהוא אליהו,

אמר, אין פשרות.

התורה אינה שלנו,

אנחנו לא בעלים להחליט לעשות פשרות בה.

קם,

משברת את הטמבלוויזיות.

אין טמבלוויזיות, לא לטובה ולא ממיר.

ממיר זה ממיר את הדת.

קם ונעזר, ועוד קוראים לזה, שיביתי השם לנגדי תמיד, השם מרחם. קוראים לזה על המסך, כתוב, אתה רואה את כל התועבות?

שיוויתי השם לנגדי תמיד, אתם שומעים?

ונעזר מן השמיים פי נחס, ונעשו לו ניסים גדולים לעיני כל ישראל.

אחד מהמהנדסים, מספר הרב יעקב גלינסקי, ממהנדסי הכפיר,

מטוס הקרב העתידי של ישראל, ששווק בינתיים חיים על שולחן השרטוטים כביצה שלא נולדה,

אמר לי בשעתו, בזחיחות,

הרב גלינסקי,

בואו ונעשה פשרה על השבת.

אמרתי לו, ראה,

לא אני נתתי את השבת לישראל,

ולא אני קבעתי את דיניה.

ועל כיוצא בכך אמרו,

כיצד עושה על הסחורה בפרתו של חברו?

אתה מסתחרר בפרה של חבר שלך? אתה יכול להסתחרר בפרה שלך?

מה אתה סוחר בפרה של חברך?

אלא מאי?

זאת יכול אני לעשות.

אני לא יכול לעשות פשרות, כי זה לא שלי, אבל אני יכול לעשות משהו בשבילך, אני אעשה לך טובה.

אני אשיג לך פגישה עם ריבונו של עולום,

ותטען לפניו כרצונך לבקש הזמנה למחר.

שהקב' ברוך הוא יזמין אותך אליו,

ותעלה, תשאל אותו את השאלות שיש לך.

הוא לא הסכים, הוא לא הסכים.

וזה נשאר כך.

כשהציעו בשעתו לשנות במשהו את צביון הישיבה,

איפה אז ואיפה היום,

וללמד בוולוז'ין חצי שעה רוסית,

שפת השלטון,

חצי שעה בשבוע.

קם הנציב מוולוז'ין, זכר צדיק לברכה,

וחזר על דברי הגמרא בתענית כ״ט.

כשחרב הבית נתקבצו כיתות, כיתות של פרחי כהונה,

ומפתחות ההיכל בידיהם

ועלו לגגו של היכל ואמרו לפניו.

ריבונו של עולם,

הואיל ולא זכינו להיות גזברים נאמנים לפניך,

הרי מפתחות מסורים לך.

וזרקום כלפי מעלה,

יצאה כמין פיסת יד,

ולכחתם,

והם קפצו ונפלו לתוך האש.

אמרו לשס, או ליבה או אין תקציב.

תביא את התקציב, תביא את התקציב,

שיהיה ליבה.

החזירו את המפתחות, אם אנחנו לא נאמנים,

אם יש גזירה כזאת,

להכניס חצי שעה רק.

חצי שעה ללמוד שפה.

זה הכול, מה אכפת לך?

אז תדע עוד משהו.

תורה צריכה להיות נטו, תורת השם תמימה.

אין תוספות, אין שינויים, אין חריגות, לא מוסמכים.

לא יכולים לעשות פשרות,

כי זה מתחיל ככה וככה וככה.

למה אתם חושבים בצבא,

מחייבים אותם לשמוע שירת נשים,

מערבבים להם נשים ביחד,

למה עושים את כל זה? למה עושים גדודים מעורבים?

למה אתם חושבים?

להמיר את דתם.

למה נותנים להם פתאום לצאת ללימודים?

למה רוצים שיהיה להם לימודים אקדמיים,

שיצאו לשוק העבודה? למה?

כי הם יודעים שהילדים שלהם כבר לא יראו אותם לומדים,

ממנה הם ימשיכו בדרכם, וככה יגמרו ויכרתו את הענף האחרון שנשאר בעץ, האילן הגדול של עם ישראל.

רוצים לעקור את ישראל משורשו.

לכן ככה, לכן כל פשרה,

כל ויתור, כל זה, מה זה? זה כלום. זה מה? זה מה?

לא, אז אתה רק נכנס לקנות פשתן.

זה שמה יותר זול.

אם זה יותר זול, אז תשתה יין, לא אסור יין. אז לא היה אסור. מה הבעיה לשתות יין? שמחה, שמחה. לעבוד את השם בשמחה, בשמחה.

אני יהודי, אני יהודי. לא, איך אני יכול... לא, זה סתם, זה פעור. מה, זה שטויות, זה כלום.

זה רק פוערים, לא יקרה.

כלום.

אחרי שהוא פוער, אומרים לו, גם תקפור במשה רבנו.

תקפור, אתה שומע? תקפור.

ככה הייתה התקופה של קנטוניסטים.

קנטוניסטים ברוסיה,

היו לוקחים ילדים של היהודים ולוקחים אותם לצבא,

וככה היו ממירים אותם מן הדת וכו' וכו'.

זו הייתה תקופה של קנטוניסטים.

לקחת לצבא, בצבא ממירים אותם כבר. צבא זה מקום. ככה קרא בן גורגור,

לצבא, כור ההיתוך.

שם נהתך את כל החרדים ואת כל העדות והכול ונהפוך אותם לישראלים ונחליף את השמות ויהיו שמות שחר

ובמקום פרסקי יהיה פרץ ובמקום רבינוביץ' יהיה רבין ובמקום זה יהיה גיא ויהיה שובל ויש שמות כאלה ישראלים מקוצצים ושלו וכל מיני שמות כאלה מצחיקים שכל זה, אתה מבין,

זהו. וזה יהיה כור ההיתוך ומשם תוך שלוש שנים כבר נערבל להם את המוח ואז נוציא אותם כמו שאנחנו רוצים, שטנץ חדש.

זה כור ההיתוך.

אז אמר ראש הישיבה, הנציב מוולוז'ין,

הישיבה היא פיקדון בידינו בצביונה,

בדיוק כמו שקיבלנו אותה,

ככה אנחנו צריכים להמשיך.

אם רוצים לשנות, אנחנו לא הבעלים, מחזירים את המפתחות.

ומה עשה? קם הנציב,

וסגר את הישיבה.

בואנה, זה אומץ, אה?

הפוך, זה אומץ להוסיף על דעתך מה שהתורה לא התירה לך,

להוסיף חידושים בתוך הישיבה.

זה לא מסור לנו מיעקב אבינו ששלח את יהודה להורות גושנה לפתוח בית תלמוד.

זה לא למדנו.

זה חידוש.

חידושים זה רק בעל הבית יכול לחדש.

הקדוש ברוך הוא, אם הוא מסכים, בבקשה, אם הוא לא מסכים, לא.

אנחנו לא קיבלנו ממנו הסמכה,

והוא לא אמר לנו שהוא מסכים.

קיבלנו אותה בצביונה, נחזיר אותה ככה, ושלום, שיחליט מה שהוא רוצה.

סגר את הישיבה, הנציב מוולוז'ין,

סגר את הישיבה

וחלה משברון לב.

חלה משברון לב. לפני פטירתו

קרא לבנו, שמעו לסגור ישיבה עם מאות תלמידים

שהם פרחי כהונה, כמו שאומרים, שעתידים להיות גדולי ישראל,

מורי הוראות, אלה שידריכו את עם ישראל בהמשך, לסגור דבר כזה.

קרא לבנו לפני פטירתו

הבן שלו, הגאון רבי חיים ברלין, זכר צדיק וברכה, ואמר לו

יודע אני שיאמרו

שנפטרתי משברון לב על סגירת הישיבה

ושהצטערתי על כך,

זאת אומרת על מעשה הסגירה.

ובכן, אני אכן נפטר משברון לב על סגירתה.

זו אמת.

אבל איני מצטער על כך.

שלא יגידו שאני מצטער על כך. חס ושלום.

גם אם הייתי צריך לעשות את המעשה עכשיו,

על דעת שאני מת,

כך הייתי עושה.

כי זוהי האמת.

אין פשרות, אין שיטה שלישית,

אין מעשה זמיר.

במעשה שהיה,

באספת רבנים שנקראה לפטרבורג,

פנה אחד המשכילים אל הרבנים

ודרש שיסכימו לתיקונים בדת.

למשל,

לבטל את מצוות החליצה במקרה של מות הבעל בלא בנים.

יש היום הרבה משכילים כאלה, רפורמים, שמאלנים וכל מיני כאלה שיש להם עצות ודעות. ואם תעשו ככה ותתפשרו ככה,

אז יהיה ככה, גם אנחנו נבוא לקראתכם. יהיה ככה וככה וככה וככה.

וחברי הכנסת החרדים בדרך כלל נשמעים ומתפשרים כי הם מבינים, תן וכך.

ככה זה הולך,

נחמנא לצלן.

אז אחד המשכילים פנה לרבנים באספת

הרבנים שהייתה בפטרבורג ודרש

שיסכימו לתיקונים, תיקונים בדת.

דרך אגב, כל הנצרות הפרוטסטנטית זה תיקונים בנצרות הקתולית.

הכל זה מתחיל עם תיקונים.

למשל, מה הוא ביקש? לבטל את מצוות החליצה במקרה של מות הבעל בלא בנים.

אז יש מצוות ייבום,

והאח צריך לייבם, לקחת את אשת אחיו הנפטר,

ואם הוא לא מייבם אותה, אז הוא חולץ את נעלו וכו'.

מצוות החליצה.

והוא ביקש לבטל את זה.

קמה גאון רבי צבי הירש רבינוביץ' זכר צדיק לברכה מקובנה,

ואמר

זו הצעה מעניינת,

אבל לא כאן המקום לדון עליה.

בעיר מתקיימת כעת ועידת רופאים,

יש להביא את ההצעה בפניהם.

אתה מה מציע?

מה לרופאים ולביטול החליצה?

מה זה קשור?

ועידת רופאים לביטול חליצה?

הרב לא הבין מה השאלה.

המצווה חלה במקרה של מות הבעל ערירי בלא ילדים.

מתי יש מצוות חליצה?

אם הבעל מת בלי ילדים,

אז יש מצוות חליצה.

אם יבטלו הרופאים את המוות,

ממילא לא יצטרכו לחליצה.

לכן זה נוגע לרופאים ולא נוגע אלינו.

שיבטלו את המוות, ממילא תתבטל העליצה.

אז המציע נדהם, אבל את המוות אי אפשר לבטל.

גם את התורה לא.

אפשר לבטל את המוות? אי אפשר.

בתורה אפשר? גם לא.

אז מה אתה מבלבל את המוח?

זאת אומרת, רבותיי, התורה צריכה להישאר בדיוק כנתינתה,

בלי שום תוספות ושינויים,

בלי שום חריגות, בלי שום פשרות.

אי אפשר לעשות מעשה זמיר

ולבקש שכר כפנחס.

אין דבר כזה.

לכן הבדץ העדה החרדית אמרו שזה ארגון של סטרה אחרה.

ולכן זרק אותם הרם בנימין ווזנר מאנגליה.

זרק אותם לכל הרוחות. לא נתן להם שם לדבר.

אין פשרות.

אין. צריך להגיד את האמת כמו שהיא בתורה.

לא להגיד שלא לוחצים יד לאישה,

אחר כך עם כפפה,

ואחר כך עם ברירה אז גם בלי כפפה.

אין דבר כזה.

אין דברים כאלה.

אין פשרות בתורה.

התורה היא לא שלך,

התורה היא מאת השם, היא תורת השם.

השם התיר לך?

אם הוא התיר לך, בסדר.

אם הוא לא התיר לך,

אנחנו מצטערים, מה שאסור, אסור.

אבל רוצים להתייפיף לציבור,

רוצים להיכנס לתוכו,

ואם תגיד לו, טוואק! טוואק! טוואק! טוואק! טוואק! טוואק! טוואק! אז אנשים לא יקבלו.

שקר וכזב.

שקר וכזב.

איך עשינו מאות אלפי בעלי תשובה?

בלי שום פשרה אחת.

פשרה אחת לא אמרנו.

הכל לאמיתה של תורה.

וזה מחזיר בתשובה. למה?

רק ככה מחזיר בתשובה.

כשנאמר תורת השם תמימה,

אז היא משיבת נפש.

אם תורת השם היא תמימה, שלמה,

אז היא משיבת הנפש של הבן אדם.

אבל אם היא לא תמימה...

אבל זה גם רמוז בראשי תיבות של תורת השם תמימה משיבת נפש,

ראשי תיבות, תימנית.

רק תימנים הם עקשנים, הולכים ככה

עד הסוף,

בדיוק מה שהשם. לכן המסורת התימנית

היא הכי מדויקת.

למה? הם לא שינו,

לא התערבבו,

לא הייתה אצלהם השכלה,

לא כלום. כמו לפני בית ראשון, הגיעו לתימן

ושמרו את המסורת בדיוק.

הגיעו לארץ,

אמרו להם, לא, זה רק פעור, זה רק זה,

זה רק זה, זה רק זה. נהיו מודרניים.

אבל יש כמה שנשארו,

כמו הגרעין הראשון,

שלא משנים כהוא זה,

וממשיכים ודבקים בשם יתברך.

אז תזכרו,

לא לעשות מעשה זמיר ולבקש שכר כפנחס,

לדעת שזמרי זה זמרי ופנחס זה פנחס.

בגלל זמרי רצה השם לכלות את ישראל,

ובזכות פנחס אנחנו קיימים.

מי זה פנחס?

הקנאי הקיצוני שהלך עד הסוף לעיני כולם,

כשכולם בהסכמה שמה שעושה זמרי בפנים זה מציל את עם ישראל.

הוא רוצה להקטין את העבירות כמה שפחות.

כמו טיפשים שאומרים בכל מיני מקומות לאנשים,

תראה, אתה מעשן קופסה,

תרד לאט לאט, תעשן פחות, תעשן קצת ככה, ככה, ככה, ככה. לא אומרים להם אסור לעשן.

מה זה תעשן פחות? מה, אתה נותן לו היתרים לעשן פחות?

מה זה לעשן פחות?

וזה על הצוואר שלך שהוא יעשן פחות?

נכון שיש עניין להפחית כמה שיותר בייסורי תורה, אבל אתה נותן לו היתר לעשן פחות?

יש לך סמכות לאשר לעשן פחות?

אתה יכול רק להגיד, אסור לעשן.

אסור לעשן.

אסור לעשן.

איך אמרה לי אחת בהרצאה האחרונה?

אני אשים את הכיסוי ראש 40 יום.

אמרתי לה, ואחרי זה ממשיכים.

לא ויתרתי, ואחרי זה ממשיכים.

אם אני אגיד 40 יום,

אז הנה הוא התיר 40 יום וזהו.

זאת אומרת,

אנחנו משתדלים

שאנשים יקיימו את התורה כפי שהשם רוצה.

אנחנו לא קבלני קולות אצלו.

אנחנו לא,

בוא, בוא נביא לך ככה, ככה, ככה. לא, לא, לא, לא. הקדוש ברוך הוא לא רוצה.

מעט בכמות

והרבה באיכות.

העיקר זה האיכות.

האיכות. הקדוש ברוך הוא רוצה איכות.

אחד מאלף.

רק אחד מאלף שנכנסו למקרא, יוצא מהם אחד מורה הוראות.

אחד.

שווה לקדוש ברוך הוא.

אחד מאלף.

הקדוש ברוך הוא לא מחפש ככה.

כמויות.

אם היה רוצה, היה לוקח את הסינים.

את ההודים.

שתי האומות היה לוקח כמעט חצי האוכלוסייה העולמית.

מה הבעיה?

לא, הוא לקח אותנו. המעט.

מכל העמים.

כי אנחנו ממעטים את עצמנו לפני השם יתברך ועושים את רצונו כרצונו.

שארית ישראל לא יעשו עוולה.

מי שמשים עצמו כשיריים.

אל תהיה מנדו, אמר, ותחליט.

אני, יש לי ידיעות בתורה, אז אני יכול פה להקל ופה, ולעשות לך ספק ספקה,

ולעשות ככה וככה, וכדאי ככה, ואם תעשה ככה, אז כדאי ככה, הוא יבוא ככה, ואחר כך הוא יהיה ככה, ואחר כך, הלו,

אל תעשה לקדוש ברוך הוא טובות.

אתה תגיד תורת השם, כי אם לא, אתה כבר משבש אותה.

ככה זה יעבור לדורות, ויגידו, הנה, הרב הזה התיר.

הנה, הרב הזה אמר.

הנה, ככה הם עושים.

למה אתה בא? אתה קיצוני!

לא, אני לא קיצוני, אני התורה.

מה שהתורה אמרה, זה מה שאני אומר.

אין לי משהו אחר.

הם, יש להם תורה חדשה.

זו שיטה שלישית, אומר הבריסקירוב.

זו שיטה שלישית.

זה לא סתם צבועים.

שדומים לחרדים. לא.

זה לא רק חיצוני וזה.

זו שיטה שלישית.

השיטה הזאת היא שיטת הצבועים,

וצריך להיזהר מהם יותר מהחילונים הקיצוניים.

למה?

כי אלה מכשירים כאילו תורה שאינה.

עושים ממנה כאילו תורה חדשה. מה הם שונים מהרפורמים?

הם בדיוק כמו הרפורמים.

רק הם מגזימים,

ואלה עוד לא.

אבל זה הולך הלאה.

כי מי שמתחיל להידרדר בדבר אחד,

מידרדר בדבר שני. לכן זה נקרא ארגון הידרדרות.

מדבר לדבר, מידרדרי.

לסיכום,

אל תעשו מעשי זמיר,

ותבקשו שכר כפנחס.

רבי חנניהו בן-הגשי אומר,

רוסו הקדוש ברוך הוא זה קוד ישראל,

לפי כוח רבנו תרום מסוואב,

שנעמור אדונו וסלומה נסגו, יגדיל תורה ויעדיר.