האם יש סתירה בין פסוק למציאות? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מה עושים כשיש סתירה לכאורה בין הפסוק למציאות?

אחת מן השתיים,

או שלא מבינים את הפסוק

או שלא מכירים את המציאות.

רבן יוחנן בן זכאי הבין לאשורו את הפסוק

והלבנון באדיר ייפול,

פסוק בישעיה יוד, ל״ד.

והלבנון זה בית המקדש,

שהוא מלבין עוונותיהם של ישראל,

באדיר ייפול ייחרב ביד מלך אדיר.

ומשעמד לפני אספסיאנוס, שר הצבא,

הבין שמראה עיניו מכזב

כי לפניו לא עמד מלך.

עמד מצביא בשם אספסיאנוס. הקיסר ישב ברומא.

אבל כתוב

והלבנון באדיר ייפול,

ואספסיאנוס עומד לכבוש את ירושלים.

אז למרות שהמציאות לעיניו נראתה לא כמו הפסוק,

הוא אמר לו, שלמה עלך מלכה?

שלום עליך המלך.

איך אתה יכול להגיד לו שלום עליך המלך כשאתה יודע שהוא מצביא והוא לא מלך? אבל הפסוק מה אמר?

שהלבנון בית המקדש ייפול באדיר, אדיר זה מלך.

אז אם כן, מוכרח שהוא מלך,

כי אין סתירה בין הפסוק למציאות.

או שאתה לא מבין את הפסוק, או שאתה לא מכיר את המציאות.

אבל הוא הבין שהפסוק הוא הפסוק,

ואם הפסוק אומר, זה המציאות.

לכן גם מה שהוא נקרא כרגע מצביא ומלך,

אז הוא הפוך טען לו, אתה רוצה שאני אהרוג אותך? אתה אומר עליי מלך? איך אתה אומר על המלך?

עד האחי ואחי, תוך כדי באיגרת שהקיסר מת,

והמליכו אותו.

זאת אומרת,

אצלו לא היה ספק

שהפסוק זה המציאות, והמציאות זה רק בפסוק.

וכן רבי יוחנן,

שדרש בבבא בתרא ע' ה',

מן הכתוב בישעיה נד יב',

שעתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד בירושלים שערים מאבנים טובות

של שלושים אמות

על שלושים אמות, כחמש עשרה מטר על חמש עשרה מטר אבנים טובות,

כל אבן חמש עשרה מטר על חמש עשרה מטר.

יהלום אתה מוצא היום ככה, כאלה פצפוניות,

ואז יהיה ככה.

לגלג אותו תלמיד שאין בה נמצא אבן טובה כביצת ציפור,

אפילו ביצה של ציפור לא תמצא כזאת.

עד שהראה הוא במוחש, כתוב שהוא עלה לספינה,

ונטרפה הספינה, והוא שקע למצולות ים והמלאכים, ששם הם עושים

אבני קדחות לירושלים, שאל אותם, וראה את הגודל וזה, ואחר כך עשה לו נס.

הוא יצא וחזר ואמר לו, לך נאה לדרוש.

אז הוא אמר לו, מה לא האמנתני עד עכשיו? נתן עיניו בו, והפך אותו לגל עצמות.

המיט אותו.

ואמר לו, רקע,

אלמלא ראית, לא האמנת?

מה,

בלי לראות אתה לא מאמין, מה שאני אומר אתה לא מאמין?

והלך אותו תלמיד לעולם האמת.

ולפעמים

לא מבינים נכונה את הכתובים.

פה ראינו שהמציאות נראית לא מתאימה,

אבל הפסוק אומר, הפסוק צודק.

לפעמים לא מבינים נכונה את הכתובים.

בטוחים היו שיגאלו במלאת 70 שנה למלכות בבל ולא נפדו.

אחרי חורבן בית ראשון יצאו לבבל,

והיו צריכים להיות 70 שנה, ואחר כך לעזור.

ולפי הפסוקים,

אז הם הבינו שהם יגאלו במלאת 70 שנה למלכות בבל.

ומה קרה? הם לא נפדו.

ואף דניאל

נבוך בכך,

כמו שנאמר,

אני דניאל בינותי בספרים,

עד שהבין שהכוונה למלות לחורבות ירושלים 70 שנה.

ואז הם נגאלו,

כמו שכתוב בדניאל טב,

ובמגילה יא עמוד ב'.

היה כבר מי שעמד בפני סתירה מדומה שכזו בין הכתוב למציאות,

והתערער בגלל זה.

היה מי שעמד בפני סתירה מדומה

בין הכתוב למציאות.

הכתוב אומר משהו, ובמציאות הוא ראה משהו אחר,

ולא הסתדר לו,

והוא התערער.

לכן צריך להיזהר. אם הפסוק אומר משהו, אפילו אתה תראה במציאות משהו אחר,

תלך עם הפסוק.

מי זה היה?

הגמרא מספרת בקידוש יל״ט, שאלישע בן אבויה

ראה נער שהאביב אמר לו לעלות בסולם

ולהביא לו גוזלות.

עלה

ושילח את האם.

נטל את הגוזלות, מי ירד?

נשברה תחתיו שליבה

ונפל ומת.

אמר הלא, קיים שתי מצוות

שהתורה מבטיחה בגינן אריכות ימים.

שמע בקול אביו, זה כיבוד אב ואם.

מה נאמר בו?

למען יאריכון ימיך.

וקיים מצוות שלוח הקן.

מה כתוב בו? למען ייטב לך וארכת ימים.

שאל, היכן אריכות ימים

והיכן טובתו?

התפקר ויצא לתרבות רעה.

בזה מדובר בתנא הקדוש.

ריבו של רבימי.

ולא הבין

שכאשר נתקלים בסתירה כזו,

אזי או שלא מבינים את הפסוק,

או שלא יודעים את המציאות.

נסביר, מה זה לא מבינים את הפסוק?

מה יש להבין?

כתוב, למען יאריכון ימיך וארכת וכולי.

מה יש להבין?

כי שכר מצווה באה יהיה על מליקה. יש כלל.

שכר מצוות בזה העולם אין.

לא משלמים שכר מצוות בעולם הזה.

וההבטחה אינה לטובה ואריכות ימים בעולם של הבל החולף ביעף.

כי אדם להבל דמה וימיו כצל עובר.

לא כצל של כותל או אילן, שזה נשאר עד סוף היום,

הצל,

אלא כצל ציפור שעפה.

ציפור. כמה רואים את הצל על הר אדמה?

עפה, וזהו, נגמר. ככה החיים של בן אדם עפים.

אז הכוונה לטובה שאין טובה גדולה ממנה,

כשכתוב למען ייטב לך, זה לטובה, אבל אין טובה גדולה ממנה.

טובה של כצל עובר, איזה טובה זאת.

ולאריכות ימים,

מה, של צל עובר?

אלא לעולם הנצח!

יש בזה עוד באירים שביארנו בדרשות קודמות.

ובנוסף,

זה לא מבינים את הפסוק.

ודבר שני, ייתכן שגם הם יודעים את המציאות.

מה אתה יודע שהוא יצא בשליחות אביו, נכון? ולכן הוא קיים מצוות כיבוד המים, נכון?

אז בואו נתחיל ככה. ייתכן שאתה לא יודע את המציאות,

שהרי יש חשש גם אם קלוש,

כמו שאומרת הגמרא בחולין יא, בחולין יא,

בלי חוש דילמה לב אביו הוא.

מי אמר זה אבא שלו?

אמא זה ברור.

אמא זה ברור, אבא זה לא ברור.

למה? אתם יודעים, היום יש כל מיני כאלה שהם לא ברור, כן?

ואם ברגיל הולכים אחרי הרוב,

אז כאן, כיוון שזה יגרום לסתירה בין המציאות לבין הפסוק,

עדיף לך לומר שפה זה המיעוט.

שהילד הזה,

למה הוא מת? בגלל שהוא מהמיעוט.

רוב בנים, אנחנו אומרים שזה אבא שלהם.

אבל מיעוט,

אין לנו ודאות.

אבל מיעוט יכול... אז יותר קל, יותר נכון, יותר הגיוני,

שהפסוק והמציאות לא יסתרו, כי אם השם כתב בתורתו כך וכך.

הוא לא ישנה את התורה, יעבור על התורה, לא יקיים את התורה.

אז יותר קל להגיד שזה מהמיעוט, מוכרח שזה מהמיעוט,

וזה לא אבא שלו.

ובעניין שילוח הקן,

מי אמר לך שהוא ביצע עכשיו מצוות שילוח הקן?

מה, אני ראיתי.

כן, אבל בשילוח הקן,

הציווי הוא, כאשר האם רובצת על האפרוחים

ולא האבא,

כי לפעמים הם מתחלפים.

יש שעות שהאבא זכר, ולפעמים הנקבה,

ואם הוא שילח את האבא או לא, כי אין מצווה בכלל.

כי רק אם האם רובצת על האפרוחים,

כמו שכתוב בדברים כב זן,

ולא האבא, כמו שכתוב בחולין ע' ח' עמוד ב'.

ואולי באותה שעה רבץ עליהם האב,

והוא לא קיים שום מצווה,

והוא לא זכאי לזכר המובטח.

אפילו לשיטתך,

שחשבת שזה פה בעולם הזה,

מי אמר לך זה האבא שלו?

ומי אמר לך שזה האימא,

היונה,

וזה לא הזכר?

אז מה אתה ממהר להסיק מסקנות ולהתפקר?

אז אין סתירה בין הפסוק לבין המציאות.

אומר רבי אנקל'ה גלינסקי, זיכרונו לחיי העולם הבא,

אני זוכה,

כשלמדתי בביאליסטוק,

אני, יש לי סיפורים יותר ממה שהוא מספר פה,

כשלמדתי בביאליסטוק, היה שם משוגע אחד.

מה אומר לכם?

בגמרא כתוב שפרנס לפי הדור.

זאת אומרת, כל דור זוכה לפרנס לפי הדור. מה שמגיע לדור, ככה שמים מנהיג

בראשו

כמו שכתוב בערכין, י״ז.

ואני אומר לכם שגם המשוגע הוא לפי הדור.

יש משוגעים, אבל גם המשוגעים,

הרמה של המשוגע זה לפי הדור.

היום משוגעים לוקחים רובה, מרסיסים אנשים בכיכר העיר, כמו שאתם רואים בכל מדינה.

שומעים שאחד לקח נשק והתחיל לירות באנשים, סטודנטים, תלמידים, חולים, רופאים.

אבל אז

המשוגע טען שהוא המלאך מיכאל.

למה אני אומר לכם שיש לי סיפורים כאלה? כל חודש בא אליי המשיח.

איך שהוא נכנס, כל פעם זה מישהו אחר. איך שהוא נכנס, הוא אומר, אתה יודע מי? אני אומר לו את המשיח. איך ידעת?

כל פעם. אתם מכירים? כבר הייתם פה כמה שהגיעו, ורקדתי אפילו עם המשיח עד פה.

אז המשוגע טען שהוא המלאך מיכאל.

היו לועגים לו,

והוא מתקומם.

הלוא הפסוקים מפורשים מהם.

פותח את התנ״ך ומראה בדניאל, פרק י' כתוב.

מיכאל, אחד השרים הראשונים.

איך אתם מעיזים לכפור בי שאני לא נביא?

והיו עונים לו, נכון, הפסוק פסוק, אבל זה לא אתה.

הוא קוראים לו מיכאל, אז הוא חושב שעליו מדבר הפסוק.

אתם יודעים כמה באו אליי, איך קוראים לו? אנשים הם פסוקים, פסוקים, פסוקים, ואומרים לי, הנה, אני כתוב פה,

אני רמוס פה ופה. אמרתי, גם אני.

אלוה, מתימא אני אבוא, ראשי תיבות, אמרנו, נצחק. אז מה?

אז אני אומר שאני אלוה? אתה משוגע?

הדברים פשוטים.

וכלפי מה הדברים אמורים?

הכתוב אומר, צופה רשע לצדיק ומבקש להעמיתו.

מי זה הרשע?

זה יצר הרע.

מי זה צדיק?

מי אם לא אנחנו?

זו גמרא מפורשת בסוכה נ״ב ובקידוש נ״ל.

בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ומבקש להעמיתו.

אנחנו יודעים את זה או לא יודעים את זה?

הנה, השלמתם את זה, ראיתי כמה השלימו את זה בפה.

בקל נכאורה אנחנו עומדים מול סתירה בין הפסוק למציאות.

מה הפסוק אומר?

צופה רשע לצדיק ומבקש להעמיתו.

מה הסתירה בין הפסוק למציאות?

מה הסתירה?

מה הפסוק אומר?

מה הפסוק?

שצופה רשע לצדיק ומבקש להעמיתו. מה הסתירה בין הפסוק למציאות?

יופי.

ודאי היצר הרע עורב.

הוא מבקש להפיל אותנו ברשתו.

אנחנו יודעים זאת,

ואנחנו מתמודדים בהצלחה,

שאם לא כן,

הרי לא היינו צדיקים.

אם לא היינו מתמודדים בהצלחה,

אז ודאי שלא היינו צדיקים.

אבל תגידו לי, מי מאיתנו חש שיצרו מבקש להמיתו?

מי חי בפעט שכל רגע רוצים לחסל אותו?

מישהו פה מרגיש שכל רגע מחפשים להמית אותו?

כל רגע?

כל רגע?

מי שראה סרטונים של דאעש או של האחרים,

שיש צלפים שיורים

ורואים אחד בעמדה, פתאום טאח הוא מקבל, בום, נופל.

עוד זה טאח, נופל.

ככה מבקש, צופה להמיתו. רק אם אתה מרים את הראש, כמו שאומרים, אתה מתקרב לעבירה, טאח, הוא מחפש להמיתו.

הוא זומם

להחטיאנו בזוטות.

כאילו דברים, לא דברים רציניים.

ביטול תורה קצת, דברים בטלים.

אנחנו מדברים על ביטול תורה, זה מדובר באנשים שלומדים כל היום,

ואחרי שלומדים כל היום, אז הוא מבטל להם פה ושם.

יש אנשים שמבטלים את כל היום,

את כל היום, ואולי לומדים קצת פה ושם, אולי.

אבל זה מדברים על באמת צדיקים שהם.

ובדברים בטלים, היא לא מדברת דברים בטלים,

הדברים בטלים.

אבל יש כאלה שלא מדברים בכלל, רק דברי תורה והכול פה פשוט, אבל הוא מצליח להוציא מהם כמה דברים בטלים.

ויש כאלה שמתפללים נפלא, נפלא, נפלא, קול תחנונים וכו' וכו', אבל הוא מצליח להסיח את דעתם בתפילה מדי פעם.

על זה אנחנו מדברים על צדיקים,

ממש שהוא מצליח בזוטות ככה, לאט לאט ככה,

לכרסם.

אבל לבקש להמיתו? מישהו מרגיש, בזה הוא רוצה להמית אותי? בזה?

ובכל יום הוא מבקש להמיתו. בכל יום,

כל היום הוא מבקש. מי חי בהרגשה שכל היום הוא מבקש להמיתו?

אז כאמור, אחד מן השניים.

או שאיננו מכירים במציאות,

שזה באמת ממש הוא מבקש להמיתו.

או שלא הבנו נכון את הפסוק.

מה כתוב אומר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו?

במקרה הזה שתי התשובות נכונות. לא הבנו את הפסוק

וגם אנחנו לא מכירים את המציאות.

בראש ובראשונה אנחנו טועים במציאות.

אנחנו מודים בהצלחותיו.

הזעירות של היצר הרע,

קליינקייט,

עבירה לפה ועבירה לשם.

אנחנו קליינטים שלו בקטנות,

מודים שהוא מצליח מדי פעם פה ושם.

ולא מבינים שכשם שמרבה תורה, מרבה חיים,

ובכל דרגה של תורה שאדם זוכה ללמוד הוא עולה

לממד אחר של חיים,

זה כבר לא אותו אדם, זו כבר רמה אחרת,

כמו שכתוב במכות יוד.

וכשאדם קיים מצוות זה כאילו עשאו לעצמו,

כמו שכתוב בסנהדרין צדיק ט',

הפסוק אומר, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.

זאת אומרת, אתה מחיה את עצמך על ידי עשיית המצוות.

אז כשם,

כשם שמרבה תורה, מרבה חיים וכו' וכו',

כך כל עבירה, כל עבירה היא דרגה של מוות.

כל עבירה היא דרגה של מוות.

ובפירוש שנינו בברכות יח שהרשעים בחייהם

קרויים מתים,

שנאמר, ואתם חלל רשע.

כמו שכתוב ביחזקאל כא', למד.

כתוב, ואתם חלל. חלל זה מת.

חלל רשע.

והוא עובר על איסור קל של דברי סופרים קרוי רשע.

כמו שכתוב ביבמות כ'.

אדם שעובר על דברי סופרים נקרא רשע. דבר אחד קל, קל.

ומכל שכן, אם עבר על מצוות עשה מדאורייתא,

אם אדם עבר על מצוות עשה מדאורייתא,

אז הוא נקרא רשע.

זבחים, זן.

לרמב״ם מצוות תפילה,

מצוות תפילה זה דאורייתא.

אדם שלא קם במזיד, זאת אומרת, אמר לו, אני עייף היום, אני לא קם. אז יום אחד לא אתפלל. זה רשע, הוא פסול להיות שלי הציבור.

מי שעושה עבירה אחת במזיד, פסול להיות שלי הציבור.

וביטול תורה כנגד כולן.

וביטול תורה כנגד כולן.

אז זה לא נקרא מבקש להמיתו?

הרי אמרנו שרשעים

הם נקראים מתים.

אז אם אדם עושה עבירה,

זה דרגה במיתה.

אז הוא מת.

ואם הוא עובר על איסור קהל, הוא נקרא רשע. והרשעים קרויים מתים.

ואם הוא עובר על דאורייתא,

אבא של הרשעים, ואם ביטול תורה יש לך יותר מבקש להמיתו? עם מרבה תורה, מרבה חיים,

מרבה בטלה, מרבה מיתה.

אז זה לא מבקש להמיתו?

אז מבינים את המציאות או לא מבינים?

לא מבינים.

מכירים במציאות? לא מכירים.

והרי זה הפשט הפשוט בדברי הגמרא בנדרים ט'

אמר שמעון הצדיק

מימיי לא אכלתי על שם נזיר טמא אלא אחד.

פעם בא נזיר מן הדרום,

וראיתי שהוא יפה עיניים בטוב רועי,

וקבוצותיו סדורות לא טלטלים.

אמרתי לו, בני,

מה ראית?

להשחית את שערך זה הנאה.

דהיינו לנדור נזירות,

ובמלאת ימיה להשחית את שערך זה הנאה.

כבר למדנו את זה.

אמר לי, רועה הייתי לאבא בעירי,

הלכתי למלות מים מן המעיין,

ונסתכלתי בבבואה שלי,

הוא פחז על היצרי.

הוא התגאה, כאילו, היצר אמתו, זה יפה, אתה תראי מה זה, וזה כבר הכניס לו.

הוא ביקש לטורדני מן העולם.

אמרתי לו,

רשע,

למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה?

העבודה, זה לשון שבועה,

שגלחך לשמיים.

זאת אומרת, הוא ראה את הבבואה שלו, והוא אמר, רשע.

זאת אומרת, היצר, אתה רוצה להראות לי את עצמי כך וכך?

אתה רוצה שאני אהיה רשע?

מה, אתה חושב שאני לא יודע שאני אהיה רימה ותולעה? אתה רוצה שאני אהיה חטא לשמיים?

נשבע שהוא יגלח אותו לשמיים?

ואז שמע את זה שמעון הצדיק, שמימיו לא אכל,

מימיו, רק זה,

מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו,

אמרתי לו, בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל.

זאת אומרת,

זה ידע,

זה ידע שהוא מבקש להמיתו.

זה,

הנער הזה ידע שהוא מבקש להמיתו.

מה הוא אמר לו?

אה, רשע, למה אתה מתגאה בעולם שלך?

ומי שעתיד, אה, אתה רוצה להעביר אותי מן העולם?

תורדני מן העולם.

אתה מבקש להמית אותי, אה?

אני נשבע שאני מגלח לשמיים את הסערות היפות האלה, את הטלטלים, סדורות טלטלים.

זה נקרא אדם שמכיר את המציאות.

זה נקרא אדם שמכיר את המציאות.

עכשיו תשמעו, לעומתו, לעומתו.

טוב, לא נחשדו ישראל לעבור על דברי השולחן ערוך, חס ושלום, שולחן ערוך, זה חייבים לקיים.

מה פסק השולחן ערוך?

שאסור לאיש להסתכל במראה,

כמו שכתוב ביורי דעה, קנוו,

עמוד ב'.

אבל הרי השולחן ערוך בעצמו כתב שכדי להיראות אדם חשוב, מותר לראות במראה.

נו.

עכשיו הוא מלגלג קצת איך מסבירים את זה אנשים.

הרב גלינסקי אומר, נו, נו, גדלוסו אדום, גדלוסו אדום.

למה מסתכלים כאילו במראה?

קשיבס, קשיבס, בשביל שאתה תהיה, כמו שכתוב, להיראות אדם חשוב, מותר להיראות.

אז גדלוסו אדום.

וקידוש עם שומיים?

קידוש עם שומיים.

וחוץ מזה כתב הרמות שם,

ואפילו במקום שנהגו לחמיר,

אם עושה לרפואה שמאיר עיניו, מותר.

וכן נהגו.

ואני מכיר רבים שזה ממש רפואה עבורם להביט בראי,

וזה מאיר להם את העיניים.

ממש רפואה.

ומי מהם פוחז עליו יצרו?

חס ושולם. יש מישהו שמתגאה אחרי שהוא רואה במראה איזו צרוקת יש לו, ואיך זה, ואיך הוא פה, ואיך הוא שם, יש מישהו, חס ושלום, חס ושלום.

מי מהם חש שהוא מבקש לתורדו מן העולם בהסתכלות הזו?

בסך הכל קצת גאי, וקצת, קצת,

כמו שאמר, הראיתם אשר בחר בו השם, כי אין כמוהו בכל העם.

כל אחד אומר את זה על עצמו.

הראיתם אשר בחר בו השם, כי אין כמוהו בכל העם, כמו שכתוב בשמואל א', י' כד'.

וגם קיום הציווי,

כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם.

אחרי שהוא ראה את עצמו במראה, ודאי שכל העולם נברא בשבילו.

ועוד יש לו ראיה, חוץ מסנהדרין ל' ז' שאמרנו עכשיו,

בסותה ה',

הלא בחרם יהיה תלמיד חכם,

שאין בו שמינית שבשמינית גאי ואין בו.

אז איך יהיה לו גאי ואין בו להסתכל במראה?

אז כל זה זה תיירים, תיירים.

שיכול להסתכל במראה והכל בסדר, מי עובר על שולחן ארוך, חס ושלום.

אבל לא אזכיר, אומר רבי ינקל'ה, שתועבת השם

כל גבה לב, כך כתוב במשלי טזנה.

כל, פירושו ואפילו כלשהו,

כמו שכתוב בסנהדרין, ע' ח'.

זאת אומרת, כל גבה לב, אפילו יש לך כלשהו גיא ובלב,

לא ניכר בחוץ.

אתה מתועב אצל הקדוש ברוך הוא.

ולא רק זה, כתוב בסותה ד' שהוא נחשב כעובד עבודה זרה.

ולא רק זה,

הוא לא רק עובד עבודה זרה, הוא עובד עבודה זרה את עצמו וגם את בבואתו.

כשהוא רואה את הבבואה שלו,

ומה הקדוש ברוך הוא אומר שם בסותה בדף ה', עמוד א'?

הקדוש ברוך הוא אומר שאין אני והוא יכולים לדור יחדיו בעולם.

אחד כזה שיש בו גיא,

אני והוא לא יכולים לדור יחדיו בעולם.

וגאווה זה לאו מדאורייתא,

כמו שכתוב בסמג,

בלאו סד ובשערי תשובה ג',

ג', פרק ג', לד'.

ואם העבירות החמורות המאבדות ומחלות הנפש,

כמו שאומר בשערי תשובה גיא,

ואם אין לו גיא בשלם, מלא,

רק ככה חצי, חצי כזה, חצי,

אז חצי שיעור גם אסור מן התורה.

חצי שיעור גם אסור מן התורה.

האם אדם כזה לא נטרד בכך מן העולם?

יש לך מבקש להמיתו יותר מזה?

אז אתם לא מכירים את המציאות, כמו שאומרים.

צופה רשע לצדיק

ומבקש להמיתו בכל עבירה ועבירה,

שהרי גדול המחתיאו יותר מן ההורגו.

אז חטא זה יותר ממי שרצח את האדם ממש.

אז יש לך יותר להמיתו,

יש לך יותר להמיתו.

זה הסבר אחד.

והוא נכון כשלעצמו, מה שלמדנו עד עכשיו,

שבכל עבירה יש ממד של רשעות שאדם עושה כשהוא עושה עבירה,

ויש מיתה.

ומה ליקט לה כולה? ומה ליקט לה פלגה?

מה זה משנה, הוא מת לגמרי או חצי מת?

מת.

עכשיו,

יחד עם זאת,

עכשיו הבנו את המציאות שלא הבנו אותה,

שהכוונה מבקש להמיתו זה ממש כמו שתיארנו.

עכשיו יש להתבונן, האם אנחנו מבינים את הכתוב.

נשוב ונזכיר.

בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ומבקש להמיתו, שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו.

עכשיו השאלה, מהי צופה? מה זה צפייה?

יש הבתה למרחוק

ויש הבתה למקום רחוק.

יש צופה פני דמשק,

יש צופה מסוף העולם ועד סופו,

זה נקרא שצופה למקום רחוק.

אתה פה וצופה לדמשק, אתה פה וצופה עד סוף העולם. זה צופה למקום רחוק.

ויש צופה

לזמן רחוק,

כמו צופה ומביט עד סוף כל הדורות,

או צפה ברוח הקודש.

יש מובן נוסף,

והוא יחול וציפייה, שאנחנו מייחלים ומצפים למשהו.

כמו שכתוב, בציפייתנו ציפינו, באחד ד',

בוקר אערוך לך ואצפה, כמו בתהילים ה',

ואני באדוני אצפה, כמו מיכה זן.

עכשיו, כל מה שלמדנו כרגע, את כל שלושת הפירושים האלה,

לעניין צפייה,

זה כמושג מושאל,

שהיצר הרע מצפה ומייחל להחתיאנו.

אבל המלבין פירש צופה רשע לצדיק,

יביט

את העתיד לבוא,

כפשוטו של מקרא.

צופה מביט צופה רשע לצדיק,

הרשע זה אצל הצופה לצדיק, מביט את העתיד לבוא.

מה פירוש? מה הכוונה?

הגמרא בשבת כופה אומרת

שכך אומנותו של יצר הרע.

שימו לב, כך אומנותו, הוא אומן, אומן,

אומן.

היום אומר לו עשה כך,

ולמחר אומר לו עשה כך,

עד שאומר לו לך, לך, עבוד, עבודה זרה,

והולך ועובד. כבר אמרנו, זה פסוק בתורה,

ישמרו לכם,

פן יפתה לבבכם,

וסרתם ועבדתם, אלוהים אחרים השתחוויתם להם.

זה מתחיל בפן יפתה.

ישמרו לכם.

מי לנו גדול מירבעם בן נבט?

שימו לב מי היה ירבעם.

תורתו אין בה דופי.

היה שונה מאה ושלוש פנים בתורת כהנים.

מאה ושלוש פנים.

וכל חכמי ישראל היו כעשבי השדה לעומתו.

זה גמרא בסנהדרין, קג.

ויודע קג פנים.

ובגמרא קג בסנהדרין כתוב שכל חכמי ישראל היו כעשבי השדה לעומתו.

וכתוב בסנהדרין קא, שגסו את הרוח, הגייבר,

שהייתה בו טרדתו מן העולם.

עד שהיה לסמל הרשעות,

כמו שפוסק הרמב״ם בלקו תשובה,

פרק ה'-ב',

שחטא והחטיא את הרבים, וחטא הרבים תלוי בו, כמו שכתוב באבות פרק ה', משניות ה'.

ואיבד חלקו לעולם הבא,

כמו שכתוב בסנהדרין צדיק עמוד ה'.

וכל הידרדרות הדורות,

אה, מאז התחילה הידרדרות.

עד אובדן עשרת השבטים הכל נזקף לחובתו.

סנהדרין, קב' עמוד ב'.

והלו היה גדול הדור,

והוא נבחר ממרום למלוך על עשרה שבטים.

ואם היו מספרים לו שהוא עתיד לחטוא ולהחטיא בעבודה זרה,

הלו היה צוחק בלעג,

ובצדק,

כי הוא היה מחדש בתורה דברים שלא שמעה אותם אוזן מעולם,

כמו שכתוב בסנהדרין, קב',

עמוד ב',

הוא יעבוד עבודה זרה. השתגעת? אתה יכול להגיד שאדם כזה יכול לעבוד עבודה זרה?

אבל יצר רע החטיא אותו בצעד אחרי צעד,

בעבירה גוררת עבירה.

עד שאמר לו, לך עבוד עבודה זרה,

והלך ועבד, לא עשה עגל אחד, עשה שני עגלים.

במדבר עשו עגל אחד, הוא עשה שני עגלים.

ולא אמרו בסנהדרין,

זן שסדק זעיר

המתרחב הולך, סופו למוטט סכר מים שיציף עקור.

הבנתם?

ואם אנחנו זקוקים להמחשה,

דוגמה חיה נמצאה בפרשה.

איך ייתכן

שדור דעה

שנאמר בהם, אתה הוראת לדעת כי אדוני הוא האלוהים, אין עוד מלבדו.

כשהקדוש ברוך הוא נותן את התורה לישראל,

פתח להם שבעה רכיעים,

וכשם שקרע את העליונים, כך קרע את התחתונים, וראו שהוא יחידי.

איך נפטו

אחר עבודה זרה, מאוסה, בדחויה ביותר.

שקולים קוראים לה גילולים מלשון גללים,

שיקוצים מלשון שקצים.

אבל צופה, צופה רשע לצדיק ומבקש להעמיתו.

מראש הוא צופה.

איך להחטיא אותם בעבודה זרה, הוא לא רוצה פחות מזה.

רק הוא, יש לו סבלנות לאט לאט.

עד שהוא הביא אותם למצב שנכתב עליהם בתורה,

הנצמדים לבעל פעור.

צמודים לבעל פעור, לעבודה זרה. איך? אמר בהתחלה, אני יהודי, איך אני עושה כזה דבר?

שתה יין, עבד עבודה זרה. איך?

כצמיד פתיל,

כמו שכתוב בסמידים סד',

כמו מכסה מוברק עם טבעת שיש היום על היין, צמיד פתיל.

איך?

ככה נדבקו לעבודה זרה.

איך?

היום אומר לו, עשה כך.

מה זה עשה כך?

תשמעו, כמו שהיום.

תלכו לטייל, צריך להתאוורר קצת.

צא לתאוורר.

תצאו ממחסי הענן,

ממחנה ישראל, תתאווררו.

יש שם קיוסקים, יש יריד,

יש קניונים.

מציאו, תלכו, תראו איזה דברים, תשטפו עיניים, תראו עולם.

תראו עולם.

כמה אפשר להישאר בגטו?

תצאו קצת, תתאווררו.

ושם כבר חיכו להם בלעם מייצר הרע,

והם תפעלו את בנות מדיין עם צרצורי היין ועם פסלוני פעור.

ומה הלקח לגבינו?

לא לאפשר את הסדק,

לא לצאת ממחסי הענן.

כל מי שיוצא מהמחסה דאעש עם רובד צלפים מחכה,

רק כשתזוז, טאז, מוריד לו את הראש, מבקש להמיתו ממש.

גם אם לא מת לגמרי, מת למחצה זה גם מת.

גם אם לאט לאט כל עבירה אפילו דרבנן, קל, קל, קל, זה רשע, רשע זה מת.

דאורייתא, וואו, וואו, וואו.

וגם אחר כך ביטול תורה והכול, וזהו, הוא הלך להתאוורר,

וזהו.

ולסיום אומר רבי ינקל'ה,

אה, לפני כן,

ידועים דברי הרבי מקוצק,

זכר צדיק ירוך, כתוב, אם פגשך מנוול זה,

יצר הרע, מושכהו לבית המדרש.

מה אתם אומרים?

בבית המדרש אין יצר הרע?

יש או אין?

אז מה זה, מה זה שכתוב פה, מושכת בטוח?

שתיים על אחד, מה זה אומר?

בבית המדרש על ההרצון, זה יותר טוב מאשר בחוץ, אני גאו לבית המדרש. הבנתי. הוא אומר שאם אני ובית המדרש ביחד עליו, זה יותר קל מאשר אני והרחוב נגדו,

כי הרחוב זה בעצם איתו, נגדי.

ככה הוא אומר. יפה, אלחנן.

אבל בואו תשמע מה כתוב פה.

תשמע מה כתוב.

אומר הרבי מקוצק,

הוא אומר ככה,

אם פגע בך מנוול זה,

מושכהו לבית המדרש,

זה גמרא בסוכה נ״ב בקידושין ל״.

ומה?

האם בבית המדרש אין יצר הרע?

אין פה ושם?

כמובן, יש בטלה קצת,

ליצנות קצת,

קנאה קצת,

מחלויקס,

שונרה קצת,

נייס,

חדשות קצת.

יש, יש.

ודאי שיש.

מה הראייה?

מה הראייה?

מה כתוב? חכמים דייקו.

כתוב, אם פגע בך מנוול זה,

מכלל שבבית המדרש תפגוש במנוול אחר.

יש מנוול של בחוץ ויש מנוול של בפנים.

המנוול של בחוץ קוראים לו זה,

אבל יש אחר גם.

זה, אם פגשת אותך,

אז תיקח אותו, תמשוך אותו על בית המדרש.

אבל הוא לא ייכנס לבית המדרש.

למה? הוא לא יכול. כי אם אבן הוא נמוך ועם ברזל הוא מתפוצץ.

זאת אומרת, הוא לא ייכנס. הוא שייך ל... יש מנוול אחר, הוא יודע שיש בפנים מנוול אחר.

אבל המנוול בפנים הוא יותר עדין.

הוא יותר עדין.

הוא לא מחטיא אותך בבנות מדיין.

הוא לא אומר לך שאתה חווה לה פעור.

הוא אומר לך, תבטל קצת תורה, קצת בדיחה, עקמות ליצנות, קצת פה, קצת מחלויקס, קצת פה, קצת קצת... דברים אחרים. זה מנוול עדין, עדין.

מנוול תורני.

תורני.

לסיום,

ברוסיה פגשתי במנהל

בית חולים פסיכיאטרי.

קוראים לזה פרופסור לשיגעון.

הוא סיפר לי מעשה שהיה.

הוא עלה לבקר את החולים משוגעין,

בקומה שלישית.

והם החליטו שהוא כדור.

משוגעין.

האמת שהוא נראה כך.

ושיחקו אותו מסירות.

התחילו לשחק איתו מסירות.

למזלו, לא כדורגל, רק כדורעף.

צנפו אותו והטילו אותו מיד ליד.

צעק,

מחה.

זה רק הגביר את המצהלות שלהם. מבסוטים.

משחקים בכדור.

ואז עלה משוגע אחד רעיון.

בואו נזרוק את הכדור בעד החלון.

איזה יופי יהיה.

הוא יפגע בקרקע,

ואחר כך נראה לאיזה גובה הוא יתרומם.

עזר כל כוחותיו,

הפרופסור שיגעון,

לדבר אליהם בהיגיון.

ואמר להם, תראו, זה לא חוכמה לזרוק כדור בעד החלון. זה כל אחד יכול.

אני אומר לכם מה נעשה.

אתם תעמדו בחלון,

אני ארד למטה,

ואני אקפוץ מלמטה עד החלון.

יש לי רעיון, הסכימו כולם בהתלהבות.

ירד למטה למשרד והזמין מיד סורגים.

למה הם ישחקו איתו עוד פעם כדור? לפחות שלא יזרוק אותו מהחלון.

אומר רבי ינקל'ה, למדתי שמוטב להיות כדור, אבל בתוך החדר,

ולא לצאת בעד החלון.

הבנתם?

כדאי להישאר בבית המדרש ולא לצאת לרחוב, לקניון עם זה, להתאוורר, ופה ושם. כדאי, תהיה כדור פה ולא בחוץ.

גם במחנה ישראל אורב היצר הרע,

גם בהיכלי הישיבות

ובתי המדרש והכוללים,

וגם בקירות הבית.

אבל אין להשוות את הסכנה האורבת בחוץ,

לסכנה שנמצאת בבית.

אין לדעת מה הכין שם יצר הרע ומה אורב לנו שם.

אבל צריך לזכור,

הוא צופה כל הזמן לראות מתי הוא יוכל להחדיר את הכדור,

כדור כזה,

כן?

ואז לפוצץ את הכדור העגול שהוא רוצה לזרוק אותו מהחלון,

כי הוא משוגע,

הוא רציני,

הוא רוצה.

הוא מבקש להמיתו ממש כל יום,

כל יום, כל יום.

אז יש סתירה בין הפסוק לבין המציאות?

יש רק אצלנו בראש.

אבל אם נבין את הפסוק

ונבין את המציאות ונתאים ביניהם,

אז נדע להיזהר

מזה שמבקש להמיתו.

אם לא,

רבי חנניהו, ברגע שאומר, עושה הקדוש ברוך הוא זה קודם ישראל.

לפי כוח ירבו לנו תורה ובשרוד שנעמור אדוני חופש למען צדגו יחדיל תורה ויעדיר.