טוען...

סבלנות - מידת החכמים | הרב אמנון יצחק

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 26.05.2013, שעה: 19:27



מובא בספר צדקת הצדיק, כל מי שנקי מחטאי התאווה צריך שמירה יתרה מעניני כעס ורציחה. וכידוע, לא תרצח ולא תנאף הם שני הפכים, והם ימין ושמאל ברע, שניהם בצד הרע, אבל אחד צד ימין אחד צד שמאל. וכמו ששמעתי על ירבעם בן נבט שנקרא אפרתי, שלא ראה קרי מימיו, ושם אמו צרועה, היסוד שלו כעס, וכל זרעא דיוסף הם שומרי הברית כנודע, ורציחא שכיחא שם, אבל יש שמה הרבה רוצחים. כמו שכתוב במכות י', בשכם שכיחא רוצחים, בשכם מצויים רוצחים. 

ובבבא מציעא פ"ד סיפרו משופרי דרבי יוחנן, וידוע שתואר שופרי ויופי בכל מקום הוא על שמירת הברית, אז שופרי דרבי יוחנן זה שהיה שומר את הברית, ונאמר על רבי יוחנן דאתי מזרעי דיוסף, ובמקום גדולתו שם אתה מוצא מה שנראה קצת ההיפך, זה הריתחא דרבנן שהיתה גוברת בו שלא רצה למחול. 

ובמסכת סוטה מ"ז, משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה, מזמן שרבו הרצחנים והיו מכירים בהם, יודעים מי הם, בטלה עגלה ערופה שהחלל שנמצא אינו עוד בכלל ספק ולא נתקיים בהם הפסוק "לא נודע מי הכהו", משבא אלעזר בן דינאי שהיה רוצח מפורסם בימיהם, וקראו לו בתחילה תחינה בן פירושא, שהיה משנה שמו כדי שלא ידעו בו, וכשהרבה ברציחות חזרו לקרותו בן הרצחן, יש סוברים שהיה זה בתחילה מראשי הקנאים שנלחמו נגד הרומאים בתקופה שלפני חורבן בית שני, ואח"כ נהפך להיות שודד ורוצח. אז בהתחלה הוא היה מראשי הקנאים שנלחמו נגד הרומאים ובהמשך הוא נהפך לשודד ורוצח.

מכאן שיש להזהר ולעמוד על המשמר שלא יתחלף מאוהב לאויב, לשמור על התחומים שלא לעבור את הגבול, לא לעבור מקנאות לכעס ורציחת, כי יש לפעמים שדוקא ע"י המעלות וההצלחות מתפתחים חסרונות ומכשולים, דוקא השראה עליונה ששרתה עליו היא עילה לזחיחות הדעת, וזה מביא את האדם לידי שכחה שיעבור את הגבול הדק. ודבר זה נלמד ממה שאומר רש"י ז"ל על הפסוק "יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם, וזה כאשר דור המדבר ביקש בשר בצורה לא נכונה ונענשו בפורענויות, רש"י אומר, אם לא שנטעתי שכינתי ביניכם לא גבה ליבכם להכנס לכל הדברים הללו, ולכאורה הרי ההיפך צריך להיות כאשר השכינה בתוכם צריכה להבריח את הגאוה, אבל לפי רעיוננו לפעמים דוקא ע"י מעלות באה זחיחות הדעת ואז אוהב נהפך לאויב. 

ומעשה ברבי אלעזר ברבי שמעון, שבא ממגדל גדור מבית רבי, והיה רוכב על החמור ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם שהיה מכוער ביותר, אמר לו שלום עליך רבי, לא החזיר לו, אמר לו, ריקא, כמה מכוער אותו האיש, שמא כל בני עירך מכוערים כמוך? אמר לו איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית, כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו, ואמר לו נעניתי לך מחול לי. אמר לו איני מוחל לך עד שתלך לאומן ואמור לו כך וכך. זה גמרא בתענית כ'.

נראה לבאר כי כל הענין מדובר במושג אחר, רבי אלעזר הכיר באותו אדם שהוא ריק מחכמה - ריקא, ותורה אין בו, וזהו הכיעור האמיתי, ובא רבי אלעזר והוכיחו על שאינו עוסק בתורה, ואז היופניו מאירות כי החכמה תאיר פניו, וגם אם קשה עליו הלימוד, הלא בעמל וביגיעה רבה יכול כל אדם להגיע למדרגה זו, וכפי שרבי אלעזר הרגיש בעצמו שלמד תורה הרבה ביגיעה ועמל רב והצליח, ומתוך זחיחות דעת של תורה עמד והוכיח אותו, שיכול כל אדם להגיע לדרגה עליונה ע"י יגיעה, והכיעור שעליו דיבר מכוון היה על כיעור העדר חכמת התורה. ככה מובא בעיון יעקב שם. אעפ"כ הגם שמתוך רתיחת התורה היה רבי אלעזר מתמיה על זה שהוא ריק מתורה, וכוונתו היתה לעורר בו רגש של תורה, מכל מקום שגיאה קלה יצאה מפיו של רבי אלעזר ועל המקום היה לו לתקן את מה שעיוות, וכן היה שלא היסס ותיקן. אז מה רואים, שלפעמים רוב המעלות שאדם משיג גורמות לו ההיפך, שמזלזל באחרים. וזחיחות הדעת יכולה להביא אותו למכשול. וזה מדובר על רבי אלעזר ברבי שמעון בר יוחאי. 

אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח, אל תנח, אם באת לך ממשלה אל תנח מידת ענוותנותך, ללמדך שכל המניח ענוותנותו גורם מיתה לעולם וחוטא לדורו. ז"א אם אדם באה לו ממשל, רוח המושל תעלה עליך, אז את מקומך הנמוך לפני שקיבלת ממשלה אל תנח, תשאר באותו מצב שהיית ואל תניח את הענווה. ממי אתה למד? מזכריה הנביא, שנאמר "ורוח אלהים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמוד מעל לעם ויאמר להם כה אמר ה' האלהים, למה אתם עוברים את מצות ה' ולא תצליחו, כי עזבתם את ה' ויעזוב אתכם", וכי מעל ראשי העם היה הולך? אלא שראה עצמו גדול מכל העם, חתן המלך, כהן, נביא ודיין, התחיל מדבר גדולות ואומר להם, למה אתם עוברים את מצוות ה' ולא תצליחו? מיד "ויקשרו עליו וירגמוהו אבן במצות המלך", רצחו אותו. ולכאורה הלא זה תפקידו להוכיח את העם, כי הרי הוא מיועד מן השמים להורות ללמד ולהוכיח, ומה גם שלא מליבו בדה את התוכחה הזו אלא רוח אלהים לבשה אותו, השכינה דיברה מתוך גרונו, והוא רצה בהצלחת ישראל ולכן היה מוכיחם שלא יעזבו את מצוות ה', אז מה הטענה כנגדו? 

אלא שצריך היה לרכך את אמירתו כי נתערבה בה איזה אבק שלא כרגיל, כי תמיד דיבר דברים אלה בנימה של ענווה, ואם כי הוא כהן נביא דיין וחתן המלך, הרי מעלות אלה לא שינו את מהותו ומציאותו העצמית, והיה לו להנמיך את קולו שלא לעבור את הגבול שבין כאב ליבו לכבוד ה' ומצוותיו, לבין נימה שממנה עלולה להתפרש איזה שהיא זחיחות הדעת. 

וכד הונא תליא, כשהייתי קטן שמעתי משמו של הגאון הצדיק רבי ירוחם זצ"ל, משגיח דישיבת מיר, על מה שאמרו ז"ל שיעקב נענש שהחביא את דינה בתיבה שלא תנשא לעשיו. ואמר הקב"ה, לא רצית להשיאה בהיתר הרי היא נשאת באיסור לשכם בן חמור, לא רצית מהול - תקבל ערל. דלכאורה הכוונה שלו היתה רצויה, מה הוא צריך לתת אותה לפני עם הארץ? שכל הנותן בתו לפני עם הארץ כאילו נותנה לפני ארי. אלא התביעה היתה שהוא סגר את התיבה חזק למעלה מן המידה, הוא היה צריך לעשות את זה בצער, בכאב שהוא לא יכול לתת את בתו לאחיו, אז הסגירה של התיבה בחוזקה נראה החלטיות ולא רחמנות, למה לא יכול לתת את בתו לעשיו. אפשר שהיתה מחזירה אותו בתשובה ולא היינו צריכים את כל האובמבות האלה. 

אמר רבי יוחנן, אפילו בשעת כעסו של הקב"ה הוא זוכר את הצדיקים, דכתיב "ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם". טבע הנברא הוא כאשר הוא כועס על מישהו גם אם זה בצדק, זה משפיע עליו שרוח הכעס מתפשט פה ואי אפשר באותה שעה לכל הנמצאים בסביבתו. גם ידידיו ואהוביו לא יכולים לדבר עמו בשלום, הוא כועס על כל העולם כולו, אפילו על מי שלא קשורים בכלל באותו הענין, תעזוב אותי נו, תעזוב אותי, לך מפה. אבל הקב"ה שכל מידותיו טהורות אינו כן, אם הוא בכעס על החוטאים הכעס הוא בגדר של דין ותוכחה, והוא מוגבל ומכוון רק למי שהתביעה מכוונת אליו, הכעס הוא מצד הדין, והדין הוא מדויק במידה ובמשקל ולא יחליפנו לאחר, לכן כתוב "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט", הכל זה הולך במשפט. "אל אמונה ואין עוול, מה זה אין עוול? זה מעלה אין עוול? שופט לא צריך לעשות עוול, כל שכן הקב"ה. אומר לא, קודם כל הצור, צור זה סלע גדול, עכשיו אם צריך למעוך בן אדם ככה ואתה סלע, אפשר לדייק בדיוק לתת לך ככה על המיליגרם? אי אפשר. אבל הצור אע"פ שהקב"ה מוגדר כצור, הוא נותן לבן אדם בדיוק מה שהוא צריך לקבל, ואין עוול - הוא לא נותן לו עונש עד שהוא יסתכל שכל הסובבים אותו יהיו ראויים לרמת העונש היוצאת ממה שהוא יעניש אותו, ואם לא כן הוא יעכב, כי אחרת זה יהיה עוול כלפי אחרים. לכן משפחה שמת לה מת תדאג כל המשפחה, כי לא יהיה בהם כח לגונן עליו, כי אם הם היו לא ראויים לעונש הזה אז הוא לא היה מת. 

ז"א, אדם צריך לדעת, הכל הולך במשקל, אפילו שהקב"ה כביכול כועס, זו מידת הדין, והכעס הוא מצד הדין, והדין מדויק במידה ובמשקל ולא יחליפנו לאחר, אז אין מי שיפגע בסביבה בגלל זה סתם, גם חרון האף שהיה על המצרים על הים היה במידה ובמשקל, ונשמרו בו הגבולים, למצרים העונש, לישראל ההצלה, ונאמר בשירת הים, "תשלח חרונך יאכלמו כקש", אז יש קש ויש אבן ויש כעופרת, כל אחד לפי מה שמגיע לו, ומה זה תשלח חרונך? החרון אף היה כשליח שלא שייך למשלח, שהמשלח והשליח זה שני סוגים נבדלים, החרון אף היה רק בשליח, לא במשלח, שהכעס אינו מהותו אלא חכמה ודין, יש חכמה ויש דין, ולא שזו עצמיותו אלא זה חוץ ממנו, זה שיש חרון אף זה לא הוא, יש מלאך קוראים לו חרון אף, יש חרון יש אף יש חימה יש כל מיני, אז זה לא הוא, תשלח - השליח יש בו את החרון, תשלח חרונך, חרונך זה בתשלח בשליח, לא אצל הקב"ה, הקב"ה לא עצבני. 

וכן הוא הלימוד לבני אדם ההולכים בדרכי ה', שהכעס היא החוץ ממנו, חוץ מעצמיותו ומהותו, שתהיה לו שליטה על הכח, שיהיה רק שלוחו ולא הוא עצמו. ז"א הכעס יהיה שלוחו ולא הוא עצמו, ז"א הכעס יהיה רק לפנים כאילו יעני. כמו שכתוב בבעל חובת הלבבות בשער הפרישות פרק ד', הפרוש אפילו יכעס לא יתקצף, שהכעס הוא לא מהותו, הכעס יהיה בלי קצף, אמנם כועס אבל הכעס איננו עצמיותו, ז"א זרוק מרה בתלמידים, זה רק כלפי חוץ תראה להם פנים ככה כועסות, אחרת לא יהיה חינוך, אבל כלפי חוץ, במהות לא. 

שמעון ולוי אחים כלי חמס מכורותיהם, אומנות זו של רציחה חמס הוא בידכם מברכת עשיו היא, זו אומנות שלו הרציחה ואתם חמסתם אותה ממנו, ככה מביא רש"י בפרשת ויחי. כלי חמס מכורותיהם. והנה אגב התוכחה מצויה בדברים האלה גם מחמאה גדולה, כי אותה מידה רעה ומגונה של חרב איננה אלא גזילה בידם, ז"א היא אינה שלהם, היא אינה מתכונתם, היא רק מקרית, איננה אלא אבר זר שנשתל בגופם, שרק במקרה נקלט בהם החמס, ואין זה מורה על מהות נפשם, והוא שבח גדול. 

הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל כשהיה משתמש לפי הצורך בכעס, היה מדבר לעצמו, כעס הפנים ולא כעס הלב, ז"א מראה פרצוף כמו שאומרים באידיש מברטם, אבל לא כועס באמת. זה רק כלפי חוץ. 

אז מה למדנו, למדנו בספר צדקת הצדיק שמי שנקי מחטאי תאוה צריך שמירה מכעס ורציחה, ולא תרצח ולא תנאף שני הפכים ימין ושמאל ברא, וירבעם בן נבט שנקרא אפרתי לא ראה קרי מימיו, ושם אמו צרועה היסוד שלו כעס, וכל הזרע דיוסף שומרי ברית כנודע ורוצחים מצויים שם, בגלל שהם שומרים את הברית ואת התאוה, אז בצד השני יש עניני כעס ורציחה, כמו שכתוב בשכם שכיחי רוצחים.

ולכן רבי יוחנן שהיה משופרי דיוסף, בענין שמירת הברית שלא היה בו תאוה, בכל אופן היה לו ריתחא דרבנן, שהיתה גוברת ולא רוצה למחול. וראינו כמה דוגמאות של אנשים שהיתה להם זחיחות הדעת, שיש מעלות אז יכולים לבוא לזחיחות הדעת ופוגמים בענוה ובאים לתקלות. ולכן צריך להזהר מאד בענין הזה של הכעס, ולהשמר ממנו מאד, ובפרט אם אדם קיבל ממשלה כלשהי שלא יניח מידת ענוה, כי כל המניח ענוה גורם מיתה לעולם וחוטא לדורו, ולמדנו את זאת מזכריה הנביא, שהרגישו מעל העם והיה לו כביכול הצדקה, עם כל המעלות שהיו בו אבל זה גרם לרציחתו. וראינו שאפילו יעקב אבינו היה צד של עונש, במה שהוא סגר את התיבה בחזקה. ז"א בדקויות מסתכלים עלכל אדם ואדם, ולעומת זאת ראינו אפילו בשעה שהקב"ה כביכול כועס, זה רק חכמה ודין ואין זה הוא ולא המשלח אלא השליח, והוא גם זוכר בשעת הכעס את הצדיקים, בד"כ בן אדם לא זוכר אף אחד כשהוא כועס, הקב"ה כשבא לשחת את סדום "ויזכור את אברהם". אז לכן צריכים להזהר מאד מאד במידות, ולדעת שאפילו אם יש לנו כמה מידות טובות יכול להיות שהם יצמיחו בהיפך מידות רעות. אז צריך להזהר מאד, ובפרט בפרט בפרט זחיחות הדעת שאדם מתגאה, ומרגיש שהוא פשששששש.... אז אפילו הערה במקום של רבי אלעזר ברבי שמעון לאותו מכוער בחכמה, היתה לא במקום, באופן שהוא אמר לו את זה, והוא נשתטח, ירד מהחמור ונשתטח לפני וביקש מחילה ולא מחל לו, אמר לו תלך לאומן, דבר איתו. 

אז ז"א צריך להזהר מאד מאד מאד ובפרט שיש אנשים באמת כמו שכתוב פה, ריקים שאין בהם כלום, ויש להם זחיחות הדעת. והם מעבירים ביקורת על רבנים והם מעבירים ביקורת על חכמים והם אומרים כן ולא ולא ולא וכן, יש להם שאלות וכל מיני דברים, מדהים. בקיצור לא פשוט, אז צריכים להזהר מאד רבותי, שמעון ולוי גנאי גדול בתורה אבל יש בו שבח, הגנאי שמעון ולוי אחים כלי חמס מכורותיהם, אומנות של רצח ממי? מעשיו, חמסו את זה מעשיו, כי הם הרגו 24 אלף אנשי שכם. אבל המעלה שלהם שאצלם זה חיצוני, זה רק שאול, זה לא מהות שלהם, זה חמס רק, חמס בידם, זה לא הם, הם לא עשיו, רק חמוס ממנה. אז מצד אחד זה גנאי גדול ומצד שני זה שבח גדול, הגנאי שהם יצטרכו לזה, והשבח שזה לא הם. אבל למה צריך את זה? אפשר בלי זה. סבלנות מידת החכמים. צריך לעבוד על ה מידות יום יום, כל יום עוד קצת עוד קצת עוד קצת עוד קצת בעזרת ה' נגיע לשלמות אמן. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה....

  •    שיתוף   

הכרת הטוב לרב שליט"א

  • 06.05 18:40

    שלום, חזק וברכה לארגון, על הפצת התורה... כתוב 'בזכות נשים צדקניות נגאלו...' וכל כך חשוב בפני הבורא עניין הצניעות, וכמובן שארגון 'שופר' תמיד מפיץ ודיסקים וקלטות... זה יהיה חשוב לבורא כהקרבת קורבנות. בעזרת השם, הבורא יאהב את זה מאוד... כי אצל הבורא זה חשוב מאוד לצניעות... אז תשרה את השכינה, ותהיה יותר סיעתא דשמיא להביא את המשיח, וחזק על הארגון, חזק וברוך, ואשריכם עם ישראל, שנאמר שעם ישראל הם בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ויהי רצון שיבוא המשיח במהרה (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).

  • 04.05 13:59

    כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616)‬.

  • 03.05 16:08

    שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).

  • 03.05 13:12

    שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).

  • 03.05 12:54

    שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).

  • 30.04 17:49

    ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).

  • 29.04 12:22

    ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..

  • 28.04 15:07

    שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).

  • 28.04 15:03

    שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).

  • 27.04 17:00

    לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

077-353-2243 או 8724*
לשידור חי יש ללחוץ כוכבית (*) ואז 0

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת

קליפים וסרטונים