פרשת וזאת הברכה חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, נריה סריה בן ליאורה, זיווג הגון, משורש נשמתו מהרה,

אמן.

אמן.

לעילוי נשמת,

הולאגר דינה בת יתיו,

תהיה נשמתה צרורה בארץ החיים,

ואור בן הולאגר דינה,

יזכה לרפואה שלמה בכל האיברים והגידים,

בפרט בגב,

ויעלמו כל הכאבים, כתיבה וחתימה טובה בתוך כלל ישראל מהרה, אמן.

וזאת הברכה חלק ב' תשפז.

והם תוכו לרגליך.

המשנה באבות ד' ד'.

אבי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך.

פירש המהרשק,

רבי שלמה קלוגר,

שהכוונה היא לתלמיד חכם

שגר במקום אביו,

שאביו הוא רב, הוא ראש ישיבה,

הדעת נותנת שהוא יישאר ללמוד תורה בבית אביו.

על זה אומרת המשנה, הביא גולה למקום תורה.

יש ללמוד במקום מרוחק דווקא.

בשו״ת חתם סופר, חוש״ן משפט סימן ט׳,

מובא מעשה ועשיר,

נפטר מן העולם וכתב בצוואה

שיקימו מכספו קרן לצדקה,

יבחרו בחור יניק וחכים

שראוי לעמוד בהיכל מלכו של עולם.

והבחור יהיה לו פחות מבן עשר ולא יותר מבן חמש עשרה,

ויתנו לו 200 זהובים בשנה עד שיגיע לשנת ה-25 ויהיה ראוי להוראה.

תנאי

על הבחור לנדוד לישיבה מחוץ למדינתו

אינו מכיר במדינתו שום מקום תורה ראוי שיוכל לגדול ולצמוח בתורה.

מצאו במדינה בחור כליל המעלות,

בן של אחד מגאוני העיר,

בחרו בו

ושלחו לישיבה מחוץ למדינה.

כעבור שנה וחצי

נסגרה הישיבה

והבחור שב לביתו

ויושב ועוסק בתורה בבית אביו.

אמרו לאביו, הגביר התנע בצוואה

שילמד מחוץ למדינה.

האבא טען,

הבן יצא ידי חובת הציווי של הגביר בפרק הזמן שלמד הרחיק מביתו

ועתה יושב בעירו ויגדל בתורה על ברכי.

שאלו תחתם סופר מה הדין.

השיב,

אותו גביר היה בר דעת

וידע מדוע הוא מציב את התנאי הזה.

אכן מסתבר מאוד שצריכים לשלוח את הבחור הרחק מהמדינה

אף על פי שיש לו אבא תלמיד חכם מופלג.

בטעם הדבר

כך היה מנהג אבותינו וריבותינו הקדמונים

שלא למדו תורה בחירם

אלא גלו למקום תורה ונסחו למקומות רחוקים לתקופות ארוכות

שם צמחו בתורה.

צאו ראה

בואו ולמד

כל הזמן

גולים ממקום למקום.

יעקב אבינו גלה מבית אבים לישיבה של חבר

למד שם תורה ארבע עשרה שנה

וכי לא יכול ללמוד אצל יצחק אביו הצדיק

והיה מקיים גם כיבוד אב ואם

אבל אין להשוות לימוד תורה של אדם בביתו ללימוד תורה מרוחק.

התוספות בקידוש עם כט

בני ישראל היו נושאים ל...

בבל ללמוד תורה,

ובני בבל נוסעים לארץ ישראל ללמוד תורה.

רצינו ששמואל שהיה מבני בבל

הורה לבני ארץ ישראל

שהיו לפניו תלמידים מבני ארץ ישראל.

וכן להפך רבי יוחנן

היה מארץ ישראל

היה מדבר לתלמידים שלפניו שהיו מבבל

ומצינו בגמרא בשבת ט',

שאלה מאם מתי התחלת אכילה

רב אמר מי שייטול ידיו

ורבי חנינה אמר מי שיתיר חגורו

ואומרת הגמרא

הלן והלהו.

פעור הדבר רבי חנינה שהיה מארץ ישראל היה מדבר

לתלמידים שלפניו שבאו מבבל

וכתב המהרשק

יש טעם מיוחד בלימוד תורה במקום מרוחק

כי אם יישאר במקום אביו תלמיד חכם

וילמד תורה מפיו מה יאמרו הבריות?

שהתורה ירושה

והתוצאה תהיה

כל מי שאין לו אב תלמיד חכם מתייאש

ומי שיש לו אב תלמיד חכם מתעצל

לכן אמרו עדכן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך

ואמרו בנדרים

פא' היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה

ואמרו מפני מים מצויים תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מביניהם

זאת אומרת למה בני התלמידי חכמים לא יוצאים גם הם

תלמידי חכמים שלא יאמרו תורה ירושה היא להם

ופירש הרן לא ילמדו תורה מאחר

שהם סומכים שירושה היא להם

הלשון פה לא ברור

אבל לא נתעכב

המשחת בהנחלת התורה הקדושה היא

מרב לתלמיד בלא מאב לבן

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע

על זה נאמר והם תוכו לרגליך

דרשו חכמים בבא בת רחט,

אלו תלמידי חכמים שמחטטים רגליהם מחיר לחיר וממדינה למדינה ללמוד תורה.

רש״י כיתת את רגליו שבע שנים, וכל העולם

לעבור אצל החכמים הגדולים ולשאול אותם מה הם ביארו בפסוק זה ומה אמרו בפסוק זה.

חיי אדם נע בנת שלוש שנים, גם כן.

לברר איזה דין מסוים

וכן הלאה.

בהמשך הפסוק הוא תורה ציווה לנו משה מורשה,

זו דרך הורשת התורה הקדושה על ידי עמל והגיעה.

פסוק אחר.

החיר ראובן ועל ימות

ויהי מיטב מספר

מה עומק הברכה שבירך משה רבנו את שבט ראובן.

יחי ראובן,

בדרך כלל הלשון יחי נמצא בתורה בהקשר של מלך או מנהיג,

יחי המלך.

למה נאמר יחי ראובן?

יש כאן סוד עמוק.

ראובן נטל על עצמו תפקיד מנהיגותי מובהק

ללכת בראש המחנה.

חלוץ לפני בני ישראל לכבוש את הארץ.

כל ההולך בראש מסכן נפשו למען הכלל.

הוא מתעלל למדרגה מלכותית.

לכן בירך אותו משה,

יחי ראובן.

כל יהודי

שנוטל אחריות על עם ישראל

נכנס לגדר של מלכות.

מהות המלכות זה לא כתר וגינונים

אלא לשאת את עול הציבור.

ראובן נטל על עצמו משימה לעבור חלוץ

והוא זכה לברכת יחי המלך.

שתי סכנות עצומות עמדו בפניו.

אחת.

האויבים עלולים לפגוע בנשים ובתף

שיישארו בעבר הירדן מזרחה.

הסכנה השנייה,

הלוחמים שהולכים חלוצים בראש המחנה.

לכן בירך משה שתי ברכות.

יחי ראובן

זה ברכה על הטף והנשים שנשארים מאחור.

הקדוש ברוך הוא ישמור אותם מכל רע.

ואל ימות,

שלא ימותו הלוחמים שיוצאים למלחמה.

ועוד הוסיף ברכה שלישית.

ויהי מיטב מספר.

יש לדייק מדוע לא אמר ויהי מיטב מספר מיטב,

מיטב זה אנשיו.

אלא

שיש כאן עומק רב.

ויהי מיטב מספר,

המספר מסמל את ההגבלה.

אדם בגופו הוא מוגבל,

הוא מספר.

כפי שהפרשן מביא מדברי הנביא,

ויהיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא יימד ולא ייספר.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה, כשאין ישראל עושים רצונו של מקום,

יש להם מספר.

כשעושים רצונו של מקום אין להם מספר.

ובאר בעל הדרוש סוד עצום.

שתי דרכים למנות את ישראל.

מניעת הגופים ומניעת הנפשות.

כשסופרים את הגופים,

יש מספר מדויק.

כשמודדים את ערך הנפשות,

הרי שכל צדיק יכול להיות שקול כנגד עשרות ומאות אנשים,

כמו שאמרו על יאיר בן מנשה,

ששקול כרובה של סנהדרין.

וכמו שאמרו על משה, ששקול כנגד כל ישראל.

המשגיח, רבי יחזקאל לוינשטיין, זכר צדיק לברכה,

היה אומר, אנו רגילים למנות אנשים לפי מספרם,

אבל הקדוש ברוך הוא מונה אותנו לפי הערך.

לפעמים אדם אחד שקול כאלף,

באלף אנשים שווים לאיש אחד.

זה עומק הברכה של משה לראובן.

יחי ראובן,

יזכו להיות צדיקים שנקראים חיים.

ועל ימות.

שלא יהיו רשעים הנקראים מתים אף בחייהם.

כאשר הם יהיו צדיקים,

אז ויהי מיטב מספר,

כל אחד מהם יהיה שקול כנגד מספר רב של אנשים.

זאת אומרת כל אחד מהאנשים הוא יהיה מספר,

לא אחד אלא מספר,

כפי הערך שלו, כמה הוא שקול.

ועל ידי זה יזכו להיכלל באותם אשר לא יימד ולא ייספר מרוב.

מכאן לימוד עצום לדורות.

אדם המוסר נפשו בעבור הכלל

ובגדר מלך

שזוכה לברכת יחיא המלך,

כאשר אדם פועל במעשים טובים ובהתקדשות,

ערכו בשמיים גדל אין ערוך.

הגוף נשאר אחד,

אבל הנפש גדלה ומתרחבת עד שלא יימד ולא ייספר.

אז זו הברכה שקיבל ראובן

בגלל מסירות הנפש שלו להיות חלוץ לפני המחנה.

פסוק, וזאת ליהודה,

פרש רשי,

סמך יהודה לראובן

מפני ששניהם הודו על קלקול שבידם

ופרשו ריבותינו.

כל ארבעים שנה

שישראל היו במדבר,

עצמות יהודה התגלגלו בארון

מפני הנידוי שהוא קיבל עליו.

הוא אמר, וחטאתי לאבי כל הימים.

זאת אומרת, אם הוא לא יביא

את בנימין,

אז וחטאתי לאבי כל הימים.

אמר משה, מי גרם לראובן שיודה?

יהודה.

נשאלת השאלה.

לפי סדר המאורעות בתורה,

ראובן הודה על מעשה בלהב

עוד לפני שיהודה הודה על מעשה תמר.

ההודעה שראובן אמרה

כשנודע לו דבר מכירת יוסף

וישוב ראובן אל הבור

פירש רש״י

במכירתו לא היה שם

שהיה עסוק בשקו ותעניתו על שבלבל את יצועי אביו

הודעתו של יהודה הייתה אחר כך

ויקר יהודה ויאמר צדקה ממני

ואם כן

איך אמרו ריבותינו שיהודה גרם לראובן להודות

אומר החידה

ראובן הודה על חטאו בפני הקדוש ברוך הוא

והיה עסוק בשקו ותעניתו לפני הקדוש ברוך הוא

אבל הוא לא הודה על החטא בפני אביו

את ההודעה הזו לבקש סליחה מאבא

ולומר אני מודה שעשיתי כך וכך

את זה למד ראובן מיהודה

מי גרם לראובן להודות על חטאו בפני אביו?

יהודה שהודה בפני כולה

כשהביאו לו

את המטה והפתיל והכל

ואמרו לו הקרנה למי אלה?

אז הוא לא התחמק

ואמר מה אני יודע מה אתם מביאים לי מאיפה אני מבין בזה?

לא הוא ישר אמר צדיקה

ויצא בת קול ואמרה ממני

בפני כל בית הדין

הוא אומר צדיקה הוא קודם פסק הוציאוה ותסרף

ועכשיו הוא מודה בפני כולם כולנו נקרא עם יהודים על שם יהודה שהודה

כי זה צריך להיות יהודי מודה על האמת

כשהוא עשה את המעשה את זה לפני כולם הבין ראובן שהתשובה שלו הייתה חלקית

אז הוא חזר ועשה הודאה ברבים ואת זה הוא למד ממי מיהודה

עכשיו התחלנו

רש״י אומר סמך יהודה לראובן מפני ששניהם הודו על קלקול שבידם

ועוד פירשו ריבותינו שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר

היו עצמות יהודה מתגלגלים בארון מפני נידוי שקיבל עליו

אבי כל הימים.

אמר משה, מי גרם לראובן שיודה?

יהודה.

פה.

אבל חסר פה, אז מה הסיפור פה?

הסיפור פה הוא לא יאומן כי יסופר.

כל העצמות של יהודה מתגלגלות בארון,

בגלל הנידוי.

הוא לא יכול היה להגיע למטיבתא דרכיה,

בגלל הנידוי. הוא אומר, וחטאתי לך כל הימים.

ואם מוציא

מפיו דבר קללה,

אפילו על תנאי,

מתקיימת.

צריך להיות זהיר.

אז בזכות מה הוא נכנס?

בזכות ראובן.

איך בזכות ראובן?

בגלל שראובן עשה תשובה מעלייתה.

תשובה הוא עשה לבד.

אבל הוא שיפר את התשובה.

זכות זאת שעמדה ליהודה, שהוא שיפר לראובן, אפילו לא במישרין, הוא לא אמר לו כלום.

הוא רק העתיק ממנו, הוא ראה ועשה כמותו.

הזכות הזאת היא הועילה לא להגיע למטיבתא דרכיה.

זאת אומרת, יהודה,

הארי שבחבורה,

המנהיג הגדול,

מלכות בית דוד,

משיח יצא ממנו,

כל ההפלגה של הטובות, כל הברכה שברך אותו יעקב,

הכל לא עומד לו לבטל את החרם

רק

בגלל שהוא בעקיפין החזיר בתשובה את ראובן שעשה תשובה מעלייתה.

זו הזכות שגרמה לו להיכנס.

מפה תבינו מה גודל הזכות למי שמחזיר בתשובה.

ממש.

בהשתדלות,

בפנייה ישירה,

במאמץ וכו'. פה זה דרך אגה, הוא רק למד ממנו בלי לדבר איתו.

כל הזכויות של יהודה לא עמדו לו.

רק זה, מי גרם לראובן שיודה,

יהודה, ואז הוא נכנס

לעולם העליון.

נו, יש לנו דרך ליום הכיפורים, מה צריך לעשות?

קודם כל להיות דוגמה,

כי אז לוקחים ממך בלי שתרצה.

לוקחים דוגמה ממך,

לא שואלים אותך ולא אומרים לך גם.

עצם זה שאנשים ישתפרו בגללך,

תראה מה זה יכול לעשות.

אפילו שאתה תהיה הכי גדול, עם כל הזכויות,

יכול להיות שאתה לא יכול להגיע למקום שאתה ראוי לו.

אבל אם יהיה לך את הדבר הזה,

פסססססססססססססססססססססססססססססססססססס ותשתדל ותהיה שותף ותתאמץ ותעשה, וואי וואי, ואתה חלוץ.

יחיא, ראובן,

ישמחו במלאכותיכם ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מר ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש״מרי ש

‫ענקי שבת ישמעו במלאכותך, ‫שומרי, שומרי, שומרי, שמה.

‫עונג שבת ישמעו במלאכותך, ‫שומרי, שומרי, שומרי, שמה.

‫שבת ביקורן, עונג שבת.

‫אה מקדשם, מקדשם, מקדשם. ‫-מקדשם, מקדשם שתי. ‫שמה, מה, מה, מה, מה, אה, מקדשם, מקדשם, מקדשם.

‫הרי אני מכוי.

‫הרי איתו בשמחו דאר, ‫הרי איתו ג'ומן לו שיש חסד. ‫לא, ראיתו, קבל אלו, ‫ביכולי, מה, לא לעשות נחל דארץ. ‫-בלא לעשות נחל דארץ תנוג גדול, ‫שיהיו שבתותו, שבתותו, דום עבוד בגן.