פרפראות וחידושים לפרשת כי תצא חלק ו' תשפ"ו

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום.

תשובה, מחילה, רפואה שלמה, אישועה וזיווג הגון לחיים לוי בן שרה עם כל המשפחה.

כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה והצלחה בכל מעשיו.

ואלה גאולת כלל ישראל, אמן.

אמן.

פרפרון וחידושים לפרשת כי תצא,

חלק ו', שנת תשפו.

ונתנו לה אביה נערה.

בכל הפרשה כתוב נערה חסר ה'.

כתוב נער.

חוץ מהפסוק הזה,

שכתוב נערה אמהות ה'.

למה?

אלא יש מיישבים שכל הפרשה מדובר בנערה שזינתה.

ואם כן, חל בה פגם הזה.

אבל במוציא שם רע,

פה שמדובר,

היא הייתה נערה בתולה שלמה כמו שהייתה.

ולכן אפשר לכתוב עליה נערה שלמה כמו שהיא.

מדהים.

אמרנו בבוקר, על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים,

באשר שכר עליך את בלעם לקללך. אז שאלנו,

לא לקדם בלעם ומים זה מנהג דרך ארץ.

באשר שכר עליך בלעם לקללך זה לרצוח עם.

אז מה מתחילים בכלל בנושא שלא קידמו ולא זה?

תגיד ישר רוצחים, נאצים וכולי וכולי.

אז אמרנו את הטעם בבוקר, עכשיו נאמר טעם אחר.

התורה באה ללמד אותנו שאם רואים רוצחים נתעבים כאלה,

שחפצים לאבד אומה שלמה,

עלינו לדעת שזה לא בבת אחת נופל לדיוטה השפלה הזו,

אלא ראשית הדבר נעוץ בשורשים קדומים של היעדר דרך ארץ.

זה מתחיל על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים,

דברים שהם מינימליים כמו שאומרים.

מי שמתנכר לצורכי עם רב

שעובר במדבר

ונמנע מלהציע לחם ומים,

זאת אומרת לא אכפת לה שהם ימותו במדבר, בצמא.

זה שורש להידרדרות נוראה שסופה

להביא מי שיקלל עם שלם להרוג את כולם.

זה מתחיל ככה.

והנה אנחנו רואים שכל העמים סביבנו רוצים לרצוח את העם היהודי היושב בציון,

כולם, כולם, כל מי שמסביב,

כל המוסלמים, סונים, שיעים, הכול,

ורואים שהם לא חסידים,

באיראן צמאים למים, אין אוכל, יורד, יש פיחות, לא מעניין אותם בכלל שהעם שלהם גובע ברעב,

העיקר לקדש מלחמה נגד היהודים.

אתה רואה מצרים,

עזה לידם, בשום אופן הם לא מוכנים לעזותים.

סובלים, אנשים שם רעבים והכול, לא, אחרי המשאיות הם כבר לא רעבים.

אבל אף אחד לא אכפת לו, כל העמים מסביב,

אין בהם מושג של חסד, שום דבר.

עניים, עמים שלהם עניים, העם עני, אסד, מיליארדים גנב את העם שלו, כל אחד.

מובארק,

עשרות מיליארדים,

כל אחד גנב,

גונב מע״מ שלו, לוקח, כל החמאס,

כולם בפאר, בזה, וכולם בחשבונות מיליארדים,

מע״מ שלהם נמק ברעב.

נו, אז איך הם לא היו רוצחים? זה מה שכתוב בתורה.

אם לא מקדמים אתכם בלחם ומים, הם מסוגלים לסחור את מי שיכול להרוג עם שלם, אין להם שום בעיה.

ככה זה מתחיל וככה זה נגמר.

ואז ספורנו אומר, למה יש פה שני

דברים שמזכיר הפסוק?

אז הוא אומר, מואב נתן לבני ישראל לחם ומים, נתן בתשלום,

בתשלום.

אבל עמון,

הם לא נתנו לחם ומים,

הם סחרו את בלעם.

זאת אומרת,

לא קידמו אתכם ככה עכשיו, סליחה, אני לא מדייק, עכשיו נדייק. אספורנו מי אשר.

למעשה, מואב כן נתן לבני ישראל לחם ומים בתשלום, לפי זה שלא קידמו אתכם בלחם.

ומים זה עמון.

ועל אשר שכר את בלעם,

זו הסיבה על מואב.

ולא עבד אדוני אלוהיך לשמוע אל בלעם,

ויהפוך אדוני אלוהיך הלכה את הקללה לברוכה.

ברכה כי אהבך אדוני.

אמר רבי יוחנן מברכותיו של אותו רשע תלמד מה היה בליבו.

אמר רבי אבא בר כהנא.

כולם

חזרו לקללה.

כל הברכות

חזרו לקללות.

חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות.

שנאמר ויהפוך אדוני אלוהיך לך את הקללה לברכה.

מניין לא לרב אבא בר כהנא שהכוונה היא דווקא לברכה הזו

ולא לאחרת?

מאיפה הוא יודע שזה מה שהפך השם

מקללה לברכה?

אבל הרואה יראה שכל המשלים נקט בלעם בלשון נסתר.

כי מראש צורים אראנו אדוני לא אהב עמו בעוד בדרך נסתרת.

רק ברכה אחת הוא השתמש בלשון נוכח.

מה טוב הוא אוהליך יעקב משכנותיך ישראל.

זו הברכה שמדברת על בתי כנסיות ובתי מדרשות.

והכתוב אומר ויהפוך אדוני אלוהיך לך.

את הקללה לברכה, לך דייקה.

לך.

היינו דווקא את הקללה שהפנה בלעם במפורש לך,

בלשון נוכח,

אותה הפך

הקדוש ברוך הוא לברכה.

זה אומר מי חזקאל אברמסקי

ומתרץ למה באמת

אפשר להגיד, כי כל השאר היה ככה בהעלם, לא נאמר במפורש.

אבל מה טוב הוא אוהליך יעקב משכנותיך ישראל.

עליך מדבר במפורש?

אז הפך השם לך את הקללה לברכה, איפה שנאמר לך במפורש אוהליך משכנותיך.

ובפרטיראות לחוכמה

מובא משולחן גבוה,

שיש גם רמז במקרא.

חכמים זיכרונם רכה, אמרו צא ובדוק.

ראשי התיבות, את הקללה לברכה

הם אוהל.

לכן רק ברכת מה טוב אוהליך יעקב היא נהפכה לברכה.

את הקללה לברכה, ויהפוך השם, את הקללה לברכה,

זה אוהל.

את הקללה שרצה לקלל

והפך לברכה, מה טוב הוא אוהליך יעקב.

ולא אבה אדוני אלוהיך לשמוע אל בלעם?

ויהפוך אדוני אלוהיך לך את הקללה לברכה.

מה העניין הזה לכאן?

כאן מדבר למה צריך לתעב את מואב.

ויהיה די שיאמר

באשר שכר עליך את בלעם לקללך.

אך היות בהלכה רווחת

שליח שעבר על דעת משלחו לא עשה כלום.

כך כתוב בחושן משפט סימן קפ״ב.

אז שליח שעבר על דעת משלחו לא עשה כלום.

לפי זה קשה.

הלוא בלעם עבר על דעת משלחו.

במקום לקלל הוא ברך את ישראל.

ואם כן לא היה מעשה בכלל.

לכן גילה כתוב שהשליח לא עבר על דעת משלחו.

כי באמת הוא הזמין בפיו דברי קללה.

רק ויהפוך אדוני אלוהיך לך את הקללה לברכה.

ואם כן השליח לא עיוות

הוא מעשה מביא מעשה שכירות מעליה.

ולכן עלינו לתעבם.

אז למה צריך לתעב את מואב?

היה מספיק לומר שכר את בלעם לקללך.

אבל אמרנו שההלכה היא ששליח שעבר על דעת המשלח לא עשה כלום. אז לא היינו צריכים לתעב אותם.

כי לא נעשה שום דבר.

הוא אומר לא לא לא לא. באגרא דחלאה הוא אומר לא לא לא לא לא לא.

הוא לא שינה שום דבר. הוא התכוון לקלל.

ומפיו יצאו כאילו קללות והשם הפך אותן לברכות.

אז הוא התכוון ולכן צריך לתעב את מואב.

ועוד קשה.

מאחר שרק הקללה האחת הזו נהפכה לברכה,

מה שייך לומר בזה? כי אהבך אדוני.

הרי כל שאר הקללות נותרו כמות שהן.

אכן הברכה הזו שנותרה לפלטה מכל הקללות של בלעם,

והיא בתי הכנסת ובתי המדרשות,

היא לא ברכה רגילה.

היא ברכה כוללת.

בכוח הברכה הזו ל...

מסכל את כל שאר הקללות

על ידי התפילות בתלמוד תורה

שלומדים ומתפללים בהם,

כמו שאמרו חכמים, כל זמן שהתינוקות מצפצפים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אין הידיים ידי עשיו שולטות.

וזה הביאור גם שאמרו, עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל.

רוצים לומר כי רק בזכות התורה והעבודה שמרביצים בהם,

תפילות ולימוד תורה,

יזכו לשוב לציון.

ויהפוך אדוני אלוהיך לך את הקללה לברכה,

לכאורה קללה אחת בלבד,

אלא שעל ידה

יבוטלו כל שאר הקללות של אותו רשע,

וזה באמת מעיד

שאהבך אדוני אלוהיך.

בקיצור, איפה שאנחנו יושבים,

זה המקום של הברכה.

אין מקום של ברכה יותר מבתי כנסת ובתי מדרש.

משם אתה יכול להפוך את כל הקללות לברכות.

גם ברכות שנאמרו על ידי הנביא הגויים.

את זה אומר בי זלי גרובן בן גיס,

זכר צדיק וברכה.

ונשמרת מכל דבר רע.

בספר החפץ חיים, מוגה בשמו

על הפסוק ונשמרת מכל דבר רע.

כי יהיה בך איש

אשר לא יהיה טהור מקרי לילה.

דרשו חכמים בעבודה זרה כף.

מכאן שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה.

ממה הוא יהיה לא טהור?

מקרי.

אומר החפץ חיים,

לכאורה היכן במשמע של המקרא הזה אזהרה על הרהור?

התשובה היא כך, התורה אומרת

כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור.

להודיע לך שהוא עדיין לא טמא,

אלא הוא לא טהור.

במפרשים חכמים שהדברים אמורים בהרהור בלתי טהור.

בהרהור בלתי טהור מביא לידי טומאה.

זה מתחיל בהרהור.

אז לכן אומר,

הפסוק

כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרא לילה. לא צריך להגיד לא יהיה טהור.

תגיד ישר מה קרה.

וזהו.

לא.

כשאומרים לא יהיה טהור פירוש דבר לא טהור במחשבות.

ומאחר והוא מהרהר בדברים שאסורים,

הוא יבוא לידי טומאה.

זה אומר החפץ חיים.

כי כך איש אישה, אומר הגאון מוילנה,

במערבה כי נשיא ונשת תתא אמרי להאחי. מצא ומוצא.

מצא דכתיב מצא אישה מצא טוב ויפק רצון מאדוני.

מוצא, דכתיב, ומוצא אני מרמם מוות את האישה.

זה ברכות חטא.

אז במערבה, בארץ ישראל,

כשהיה אדם נושא אישה,

היו שואלים אותו שאלה, תגיד, מה מצא? מצא ומוצא?

מה מצא?

מצא ומוצא? מה מצא?

מה הכוונה מצא ומוצא?

מצא, זה הפסוק, מצא אישה מצא טוב.

ויפק רצון מהשם. זאת אומרת, מצא אישה טובה, הכל בסדר.

שאלה שנייה, מוצא? מה זה מוצא?

יש פסוק בקהלת,

הוא מוצא אני מרמם מוות את האישה.

אז שואלים אותו, זה אישה טובה או מרמם מוות?

מצא ומוצא.

לפי הפשט יש לפרש.

לפי שדרך בני אדם,

כשטוב לו, אינו אומר טוב לי, אלא בתחילה.

אבל אחר כך שוב אינו אומר.

אבל אם חס ושלום רע לאדם,

אז תמיד הוא אומר רע לי.

לכן באישה טובה הוא אומר מצא.

מה זה מצא בלשון עבר?

פעם אחת הוא אומר שהוא מצא וזהו, מספיק.

לא משבח הלאה, נגמר.

אבל באישה רעה

הוא אומר מוצא, מוצא, מוצא, מוצא, כל הזמן מוצא בהווה, כל הזמן, כל הזמן מתלונן.

לכן הוא אומר בלשון הווה.

אז מסביר הגאון מווילנה שבמצא ומוצא,

יש מפה לימוד על ההנהגות של בני אדם.

כשטוב להם, אז הם לא חוזרים על זה הרבה פעמים.

כן.

נגיד עכשיו,

ירימי הביא לך נגיד משהו לאכול.

ואתה טועם, זה היה טעים. שואל, נו, מה, איך היה?

אז אתה אומר לו, ברוך השם, טעים.

זהו, יותר לא אומר כלום.

במקום להגיד, אחרי שבוע ימים, עוד הטעם של זה בפה שלי, ועוד זה, וזה, וכל מיני דברים כאלה.

אבל אם זה יצא לא טעים, הוא אומר לו, וואי, וואי, וואי, עד עכשיו זה עומד לי בגרון.

אז זאת אומרת, זה הטבע של אנשים,

לכן יש שינוי בפסוקים, אומר הגאון מווילנא.

דרש אחידה בספר פני דוד.

נאמר במשלי, מצא אישה, מצאתו.

הוא אומר, אפשר לפרש את הדרוש הזה ככה.

מצא אישה, מצאתו.

איש בגימטריה עולה במניינו על אישה.

כן?

במה? ב-ה.

ב-בחמש.

לרמוז שצריך שתהיה מדרגה של האיש מעל האישה.

בזה שאמרו, מצא אישה.

כלומר,

מישהי מכירה בעצמה שאישה לא שוויון ולא פמיניזם ולא ג'דתי.

השם ברא את הדם הראשון לבד.

אחר כך הביא לו עזר כנגדו, כעזר.

לא שווה לו.

כעזר.

אישה, המספר שלה נגרע מאיש.

אז אם היא כזאת,

שהיא יודעת שהתפקיד שלה אישה והוא האיש,

לכן הוא נקרא גם בעל.

בעל.

יש לו בעלות.

אז יעלה זיוו גם יפה.

לעומת זאת, מוצא אני מרמי מוות את האישה.

האישה עולה בדיוק כמניין איש.

לרמוז שאם היא מחשיבה את עצמה לבעלה,

זה מרמי מוות.

ומוצא אני את האישה,

שזה גימטרייה איש,

מרמי מוות. שני גברים.

תכיני לי סלט בבקשה, תכיני אתה.

תכיני לשנינו.

כל דבר.

עוד לא העמדת את הכביסה?

עוד לא...

התמונים בתמונים, בדחנים,

היו אומרים לכן כזו, מוסא.

מקום אחד רק בכל התנ״ך

יש מוצא עם ו...

בדרך כלל משתמשים עם חולם.

אז הוא אומר, זה הסמיל,

זה המקל.

אם היא עכשיו רוצה להיות איש, אהה!

זה רמוז יש בו.

כן, אבל זה הבת חנין.

עכשיו,

וכך מובא גם בברשע ביבמות דף סג בדיבור המתחיל מצא ומוצא.

שמעתי תוספת על זה מהגאון רבי דוד לילנפלד,

על הפסוק בקהלת,

כתוב ואישה.

בכל אלה לא מצאתי.

אומר שלמה המלך, ואישה,

זה עולה בגימטריה אחד יותר מאיש.

הוא אומר, זאת לא מצאתי, זה אינו בנמצא.

זה כמובן שבדורנו יחלקו על הדברים של שלמה המלך. מי זה שלמה המלך? מה הוא מבין בכלל?

כן, באמת הוא לא מבין, היו לו רק אלף נשים בשביל לדעת.

אז כל מי שידבר, קודם כל שיהיה לו אלף,

ואחר כך נראה אם הוא צודק או לא צודק.

קודם הוא יסתדר למחר.

כן.

כי ייקח איש אישה חדשה ושימח את אשתו אשר לקח.

למה צריך להגיד את אשתו אשר לקח? אז את מי? איזה אישה?

כתוב, כי ייקח איש, אישה חדשה ושימח את אשתו. מספיק?

לא, כתוב, ושימח את אשתו אשר לקח.

בשביל מה צריך?

ולמה צריך להגיד אשר לקח?

אשר לקח,

אשר לקח.

הגמרא בבבא קמא דף סו אומרת על הפסוק והשיב את הגזלה אשר גזל.

מה תלמוד לומר אשר גזל?

כעין שגזל יחזיר.

רואים מה הגמרא של לשון אשר?

הכוונה כעין, כמו.

לפי זה יש לפרש את הפסוק.

ושימח את אשתו אשר לקח.

כמו בזמן שלקח את אשתו בנישואין.

אז הוא שימח אותה מאוד מאוד.

כך באותה מידה.

צריך להמשיך לשמח את אשתו.

אשר לקח זה כמו שלקח, כמו בשעה שלקח.

איך היה בחתונה,

איך היה בזה ואיך זה וזה,

לא אחר כך פרצו כוחו.

צריך לשמח אותה

בדיוק כמו שהיה בזמן.

איפה זה, איפה זה, תגידו, איפה זה, כמה יש כאלה.

הרב אוירבך, זכר צדיק וברכה, איי, איי, סיפרנו עליו.

כי ירי בין אנשים

ונגישו אל המשפט

ושפטום

והצדיקו את הצדיק

והרשיעו את הרשע.

כתוב ונגישו אל המשפט.

למה לא כתוב ונגישו אל השופט?

כי אין הדין נתון ברשותו של השופט לדון כפי השערתו.

וכגון להבדיל בין עשיר הגונב ובין עני שגנב להשביע על רעבונו.

אלא ונגישו אל המשפט כמו שכתוב בתורה.

זה לא מסור לשכל של השופט.

רק ניגשים אל המשפט, משפט התורה.

ואלה המשפטים אשר טוסים לפניהם.

ניגשים למשפט?

לא ניגשים אל השופט.

זה לא הנשיא העליון.

זה יש משפט, ועל פי החוק של התורה עושים.

ארבעים יקלנו.

סיפר תלמיד חכם ששמע מהלב שמחה

מגור

שהיה נוכח בפגישה בין האדמור נוסטרובצה

לרבי חיים עויזר מווילנה.

והאדמור נוסטרובצה שאל,

הגמרא אומרת במאקס,

אמר רבא

כמא תפשאה שאר אינשא

וקיימה מקמא ספר תורה ולא קיימה מקמא גברה רבה.

דאילו בספר תורה כתיב

ארבעים

באתו רבנן בצרו חדה.

רבה אומר כמה טיפשים שאר האנשים שהם קמים מפני ספר תורה,

כשבא ספר תורה ועובר הם קמים,

אבל כשעובר אדם גדול תלמיד חכם הם לא קמים.

והוא מביא ראיה.

שיש כוח לחכמים להפחית ממה שהתורה אמרה.

כתוב בתורה ארבעים יקנו לא יוסיף והם הורידו רק

ל״ט מכות

לא יותר.

שואלים שאלה למה צריך רבא להגיע עד לחומש דברים

כשכבר בספירת העומר בויקרא

התורה אומרת תספרו חמישים יום וגם שם הורידו אחת, ארבעים ותשע.

אלא יש לומר מה זה גברא רבא?

אדם גדול.

גברא רבא מתייחד ביותר כשהוא חוסך ליהודי מכה אחת.

אם אתה יכול להפחית אפילו מכה אחת מיהודית, צער מיהודית,

זה אומר שאתה אדם גדול.

כמה גדולים הרבנים החכמים הגדולים שהורידו.

התורה אומרת אתה יכול לתת לו ארבעים. לא יותר, אבל ארבעים אתה יכול. הורידו.

ואיזה גדולים הם.

אה?

אדם גדול זה מי שיכול להפחית מכה מיהודי.

ולכן כינו אותם גברא רבא.

כמה גדולים החכמים שחסכו ליהודי כאב של מכה אחת של מלכות.

במכות האלה אפשר למות.

לכן היו עומדים כמה אדם מסוגל לקבל.

אז הגאון רבי חיים עויזר שמע

מה שאומר האדמו״ר מוסטרובצה ושתק.

נפרדו.

והיה מעניין מאוד לשמוע מה התגובה

של רבי חיים עויזר מווילנה.

אז צעדו איתו לאכסניה שלו וכל הדרך הוא שתק.

וסיפר הלב שמחה שהוא היה נוכח.

שהתמזל מזלנו והוא אמר משפט קצר.

הוא אומר כמה פעמים חשבתי

ולא הבנתי

איך תלמיד חכם מסכים לקבל על עצמו את עול האדמו״רות.

תודה רבה לכם.

שוודאי זה יביא לו עיכובים רבים בשעשועי התורה שהוא יכול לזכות.

וגם מיעוט בתורה מסוימת מחמת צורכי הרבים.

אז תמיד הייתי תמה למה אדם יסכים להיות אדמו״ר. אדמו״ר זה קהילה וצריך לדאוג להם וצריך זה ולשמוע את הבעיות ולברך וכווית לך וכל מיני דברים.

הוא מפסיד מזה דברי תורה ולעלות למעלה ועוד יותר.

לא, לא, תמיד היה לי תמיהה על הדבר הזה, לא הבנתי את זה.

אבל לדבריו של האדמו״ר מאוסטרובצה עכשיו זה מובן.

כי גברא רבא הוא, אם מצליח בסופו של תהליך, דהיינו בכוח התורה שלו, להוריד כאבים מיהודים.

אז זה שווה.

שווה שאם בן אדם

מצליח להוריד

מיהודים כאבים.

ולסיום, תמחה את זכר העמלק.

כאשר תמחה את התיבה זכר

מהתיבה עמלק,

יישאר מניין יג,

שהוא גימטרייה של התיבה אחד.

לרמוז,

כי ביום שימחה עמלק יהיה השם אחד.

אם אתה מוריד מהתיבה של עמלק

את התיבה זכר, תמחה את זכר עמלק,

תוריד את הזכר מעמלק, יישאר אחד, ביום ההוא יהיה השם אחד לשם האחר.

ישמחו במלאכותיך שומרי שומרי שומרי שמרי שם בדקור ענג שבת עם.

במלאכותיך שומרי שמרי שמרי שמרי שמרי שמרי שם בדקור ענג שבת עם מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי

שבת הריני מכוון לקיים מצוות חכמים דאורייתא ושמחת דאורייתא.

כבד את אביך ואת ימיך דאורייתא לעשות נחת רוע לקדוש ברוך הוא, לעשות נחת רוע תנא הקדוש.

שיהיו שפתותיו דובמות בקבר בי.